פקודת המשקאות המשכרים (ייצור ומכירה): הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”כּוֹהֶל“ – כוהל שחריפותו כשל כוהל טהור בעל משקל סגולי של 0.7936 בחום של 15.6° צלזיוס; החריפות תתברר במַדכּוֹהֶל שנקבע; נתגלעו בענין זה חילוקי דעות, יוכרע הדבר בבדיקה של הכימאי הממשלתי והחלטתו תהא סופית;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”ברנדי“ – משקה כוהלי העשוי דרך זיקוק ממיץ ענבים מותסס;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”יין“ – משקה מותסס עשוי ממיץ ענבים טריים;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שֶׁכָר־פירות“ – משקה מותסס שהופק מפירות שאינם ענבים טריים;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”בירה“ – כל משקה מותסס מדגן או משעורים או מחומר עמילני או סוכרי אחר, בתוספת כשות, המיוצר או הנמכר כבירה או כתחליף לבירה והמכיל בבדיקת דוגמה ממנו יותר מ־2% כוהל;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”בירה דלת אלכוהול“ – המשקה כאמור בהגדרת ”בירה“ המכיל מעל 0.5% כוהל ולא יותר מ־2% כוהל;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”בירה ללא אלכוהול“ או ”בירה נטולת אלכוהול“ – משקה כאמור בהגדרת ”בירה“ המכיל עד 0.5% כוהל;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”ויסקי“ – משקה כוהלי שהופק דרך זיקוק מבליל של גרעיני דגן שנסתכרו על ידי תָסְסֵי לֶתֶת;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”ערק“ – כהיל עשוי דרך זיקוק מפירות ומזרעי אניס או אניטול, או מכוהל ומזרעי אניס או אניטול, או עשוי דרך ערבוב כוהל עם אניטול, וכשהוא מהול במים בנפח שווה – מראהו סמיך כעין החלב;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”רום“ – כהיל שזוקק במישרין, בארץ המגדלת קני סוכר, ממוצר של קנה הסוכר הגדל בה;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”כּהִילים“ – כל משקה כוהלי למינהו, לרבות ברנדי וערק, וכל משקה מעורב בכוהל, וכל תערובת, תרכיב או תכשיר העשויים בכוהל, וכן יין ושכר־פירות, שנמצא בהם, לפי בדיקת דוגמה מהם, יותר מ־25% כוהל, למעט כהילים מפוגלים כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת הכהילים המפוגלים|בפקודת הכהילים המפוגלים}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”משקאות משכרים“ – כהילים, ערק, ברנדי, יין, בירה, שכר־פירות ושאר משקאות, מותססים או כוהליים, שנמצא בהם בזמן מן הזמנים, לפי בדיקת דוגמה מהם, יותר מ־2% כוהל; ואולם ההגבלה של 2% כוהל אין כוחה יפה לפטור מן הבלו שלפי פקודה זו כל משקה מותסס או כוהלי שיוצר בחצריו של יצרן שבהם מיוצרים גם משקאות חָבי בלו, אלא אם הותר הדבר על ידי שר האוצר לגבי יצרנים שעסקו בייצור משקאות משכרים לפני יום י״ט בכסלו תשי״ט (1 בדצמבר 1958);}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חצרים“ – כל בנין או מקום המשמש לייצורם, להחסנתם או למכירתם של משקאות משכרים ושיש להגיש עליו רְשִׁימון;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מַזקֵקָה“ – לרבות כל חלק ממנה וכל מכשיר שאפשר להשתמש בו לזיקוקם או לייצורם של כהילים;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מכירה“ – לרבות כל העברה שלא דרך מתנה;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”יצרן“ – מי שמייצר משקאות משכרים;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”סיטונאי“ – מי שמוכר לאדם אחר בבת אחת משקאות משכרים בכמות העולה על תשעה ליטר או על תריסר בקבוקים המקובלים כשל ליטר אחד;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”קמעונאי“ – מי שמוכר משקאות משכרים לצרכן בלבד;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מנהל“ – מנהל אגף המכס והבלו, לרבות כל פקיד הממלא את מקומו;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”פקיד“ – פקיד אגף המכס והבלו, או פקיד מחוז שהמנהל הרשהו לשמש פקיד באגף האמור;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”רשימון“ – הצהרה, לפי הטופס שנקבע, נתונה מאת יצרן, סיטונאי או קמעונאי, על כוונתו לעסוק בעסק שעליו הוגש הרשימון ועל החצרים והכלים שהוא מתכוון להשתמש בהם בקשר לעסקו;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”היתר“ – היתר שניתן מאת המנהל או מאת פקיד שהרשהו המנהל כראוי, לרבות תעודה שניתנה מאת יצרן או סיטונאי בהרשאת המנהל או לפי הוראותיו;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”רשיון“ – רשיון שניתן מאת המנהל או מאת פקיד שהרשהו המנהל כראוי.}}

{{ח:תת|(א)}} לא תהא לאדם מַזקֵקָה, לא יחזיקנה ולא ישתמש בה, ולא יעסוק בעסקי יצרן, אלא אם יש בידו רשיון לפי פקודה זו בטופס שנקבע ונתן ערובה, בדרך שנקבעה, למילוי התחייבויותיו כראוי.

{{ח:תת|(ב)}} מי שאין לו רשיון כאמור והוא –

{{ח:תתת|(1)}} מייצר משקאות משכרים, או שיש לו מזקקה, או שהוא מחזיק מזקקה או משתמש בה;

{{ח:תתת|(2)}} יש לו כלי או מכשיר העשויים לשמש לייצור משקאות מותססים או שהוא מחזיק אותם או משתמש בהם, ומתוך הנסיבות נראה שהם מוחזקים או משמשים לייצור אסור של משקאות משכרים,

{{ח:תת|(1)}} האגרות המפורשות {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}} לענין ייצורם של משקאות משכרים;

{{ח:תת|(2)}} הבלו המפורש {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}} על משקאות משכרים המיוצרים ומוצאים לצריכה בארץ.

{{ח:תת|(א)}} המנהל רשאי ליתן רשיון מיוחד בלי תשלום אגרה –

{{ח:תתת|(1)}} למוסד דתי – לייצר בכל שנה, בלי תשלום בלו, לצריכת בני־המוסד בלבד, כמות יין שלא תעלה על מאתיים וחמישים ליטר לכל אחד מדרי המוסד; אך רשאי המוסד לספק יין מתוך אותה כמות בלי תשלום גם למוסדות דתיים אחרים לצרכי דת;

{{ח:תתת|(2)}} ליצרן רשוי – לייצר בכל שנה, בלי תשלום בלו, לשימוש עצמו ובני־ביתו, כמות יין או שכר פירות שלא תעלה על מאתיים וחמישים ליטר;

{{ח:תתת|(3)}} לכל אדם – להשתמש במזקקה למטרת מחקר או למטרה אחרת שאישרה המנהל.

{{ח:תת|(ב)}} בעל רשיון כאמור וכן מנהל של מוסד רשוי כאמור, המייצר יין או שכר פירות למעלה מן הכמות המותרת, וכן המוציא מרשותו יין או שכר פירות או המשתמש במזקקה שלא למטרה שלשמה ניתן הרשיון, דינו – מאסר שנתיים או קנס 10,000 לירות, ונוסף על כך ישלם כפל הבלו שעל כמות המשקאות שנעברה בהם העבירה, ומי שנמצאו ברשותו משקאות משכרים כאמור, דינו – מאסר שנה אחת, או קנס 3,000 לירות.

{{ח:תת|(א)}} המבקש רשיון יצרן יגיש למנהל תעודה בטופס שנקבע, חתומה בידי המפקח הכללי של המשטרה או בשמו ובידי המנהל הכללי של משרד הבריאות או בשמו, האומרת כי המבקש ראוי וכשר לעסוק בעסקי יצרן וכי החצרים שעליהם נדרש הרשיון הם בהתאם להוראות כל חוק בדבר הסדר מלאכות ותעשיות.

{{ח:תת|(ב)}} היצרן יספק מקום מתאים לעבודה משרדית בשביל פקידים, ולפי דרישת המנהל – מקום מגורים מתאים בשבילם.

{{ח:תת|(ג)}} לא יינתן רשיון יצרן אלא אם אישר המנהל את המקום לחצריו של היצרן והחצרים נבנו להנחת דעתו של המנהל, והוא רשאי בכל עת לבטל את האישור שנתן לחצרים אם נמצא שאינם מתאימים.

{{ח:תת|(א)}} כל יצרן חייב להגיש רשימון על החצרים ועל הכלים שהוא מתכוון להשתמש בהם בעסקו, להביא לידי סימונם של הכלים ולהצטייד בחישוקים ובמהדקים, הכל כפי שנקבע, או כפי שאושר על ידי המנהל.

{{ח:תת|(ב)}} אין לשנות דבר בחצרים או בכלים אלא באישורו של המנהל.

{{ח:תת|(ג)}} לא נתמלאה אחת מהוראות סעיף זה בכדבר הגשת רשימון, סימון או שינוי, דינו של היצרן – מאסר שלושה חדשים או קנס 1,000 לירות.

{{ח:תת|(א)}} שום אדם, זולת היצרן והעובדים אצלו והפקיד, לא ייכנס ולא תהא לו גישה לחצריו של יצרן שלא ברשות הפקיד.

{{ח:תת|(ב)}} כל דלת מדלתות חצריו של יצרן תהא ננעלת בשני מנעולים; מפתח המנעול האחד יהיה בידי היצרן, ומפתח המנעול האחר בידי הפקיד.

{{ח:תת|(ג)}} שר האוצר או מי שהשר הסמיכו לכך, רשאי להורות שחצריו של יצרן יינעלו שלא בדרך האמורה בסעיף קטן (ב); ניתנה הוראה כאמור, רשאי המנהל לפטור מקיום הוראות סעיף קטן (א), כולן או מקצתן, ובתנאים שיורה.

{{ח:תת|(א)}} חייב יצרן לנהל בחצריו ספר מלאי וספר אספקה ופנקסים לפי טפסים שנקבעו, בין בדרך כלל ובין לסוג פלוני של יצרנים, בהם ירשום את כמותם של החמרים שהשתמש בהם ואת כל המשקאות המשכרים שייצר והוציא וכל פרט אחר שרישומו נדרש; הספרים יהיו פתוחים בכל עת לעיונו של פקיד ורשאי הפקיד לרשום בהם רשומות או להעתיק מהם נסחים.

{{ח:תת|(ב)}} מאזן של מלאי ייערך בכל זמן שהמנהל יחליט עליו, ואם נמצא המלאי יתר או חסר בשיעור העולה על השיעור שנקבע, ישלם היצרן כפל הבלו שעל השיעור היתר או החסר.

{{ח:תת|(ג)}} יצרן שלא ניהל את הספרים שנקבעו, או שלא הראה אותם כשנדרש לכך על ידי הפקיד, או שלא רשם בהם רשומה שנקבעה, או שרשם בהם רשומת רמיה, דינו – מאסר שנה אחת או קנס 3,000 לירות.

{{ח:תת|(א)}} יצרן חייב להצטייד במאזניים, במשקלות, במידות ובמונים שנקבעו, לקיימם ולסייע לשימוש בהם כפי שידרוש הפקיד.

{{ח:תת|(ב)}} יצרן שהצטייד במאזניים, במשקלות, במידות או במונים מזוייפים או חסרים או לא נכונים, או שהשתמש או שהרשה להשתמש בהם, או שיש לו בחצריו אמצאה או תחבולה שבעזרתם אפשר למנוע, להפריע או להטעות פקיד בקביעת הכמות הנכונה והמדוייקת של משקאות משכרים או נפחם של כלים, דינו – מאסר ששה חדשים או קנס 2,000 לירות.

{{ח:תת|(א)}} לא יקובלו משקאות משכרים לחצריו של יצרן ולא יובלו לשם ולא יוצאו משם, אלא אם יש עמם היתר שבו נרשמו הפרטים כפי שהורה המנהל.

{{ח:תת|(ב)}} לא יינתן היתר לסילוק משקאות אלא אם שולם הבלו, פרט למקרים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 13|בסעיף 13}}.

{{ח:תת|(ג)}} יצרן שמשקאות משכרים סולקו מחצריו או לחצריו בלא היתר כראוי, דינו – מאסר שנתיים או קנס 10,000 לירות וישלם כפל הבלו על הכמות שסולקה שלא כדין; ומי שנמצאו ברשותו משקאות כאלה, דינו – מאסר שנה אחת או קנס 3,000 לירות.

{{ח:תת|(א)}} לפני שמסלקים משקאות משכרים מחצריו של יצרן לשם יצוא, יתן היצואן או סוכנו את הערובה שידרוש המנהל, ובתנאים שנקבעו, כי המשקאות ייוצאו; ורשאי המנהל לדרוש מאת היצואן שיראה לו, תוך תקופה מפורשת, תעודה המעידה כי המשקאות שיוצאו הגיעו למקומם כראוי; לא הראה היצואן תעודה כזאת, ישלם כפל הבלו על המשקאות שסולקו.

{{ח:תת|(ב)}} כל אימת שמסלקים משקאות משכרים מחצריו של יצרן אחד לחצריו של יצרן אחר לפני ששולם עליהם הבלו, יתן מסלק המשקאות או סוכנו את הערובה שידרוש המנהל ובתנאים שנקבעו; ורשאי המנהל לדרוש שיראו לו, תוך תקופה מפורשת, תעודה המעידה כי כמות המשקאות שסולקו הגיעה למקומה כראוי; לא הראה היצרן תעודה כזאת, או אם נתברר שכמות המשקאות שהגיעה פחותה מן הכמות שסולקה, ישלם היצרן כפל הבלו על המשקאות הללו, או על החסר, הכל לפי הענין.

{{ח:תת|(1)}} רשאי המנהל שלא להתיר הוצאת משקאות משכרים מחצריו של היצרן החייב בתשלום הבלו, כל עוד לא שילם את הבלו ותוספת הפיגורים או הריבית במלואם;

{{ח:תת|(2)}} תיווסף תוספת פיגורים של 20% מסכום הבלו, או ריבית על סכום הבלו לכל תקופת הפיגור בשיעור החוקי המקסימלי שנקבע לפי {{ח:חיצוני|חוק הריבית|חוק הריבית, תשי״ז–1957}}, הכל לפי הסכום הגדול יותר, והוראות כל דין בדבר גביית הבלו יחולו על גביית התוספת או הריבית כאילו היו חלק מהבלו, אלא שהמנהל רשאי, מטעמים מיוחדים, להקטין את תוספת הפיגורים או הריבית.

{{ח:תת|(א)}} משקאות משכרים שהוטל או ששולם עליהם בלו ונשמדו בדליקה מקרית או מחמת כל אונס אחר, או שנעשו פסולים לצריכה בעודם בחצריו של היצרן, רשאי המנהל לוותר על הבלו שהוטל עליהם, או להחזיר את הבלו ששולם עליהם, אם הוכח – להנחת דעתו, כי המשקאות נשמדו או נעשו פסולים כאמור.

{{ח:תת|(ב)}} הוכח להנחת דעתו של המנהל שמשקאות משכרים הוחזרו לחצריו של היצרן מחמת שניזוקו, רשאי המנהל להחזיר את הבלו ששולם עליהם בניכוי 10%, או אם הוחזרו ועובדו שנית, רשאי הוא להרשות את שיווקם ללא תשלום בלו נוסף או בתשלום בלו מופחת.

{{ח:תת|(א)}} שר האוצר רשאי, בצו, לפטור מבלו, כולו או מקצתו, משקאות משכרים הנמכרים או המועברים בדרך אחרת למפורטים {{ח:חיצוני|חוק המכס, הבלו ומס הקניה (ביטול פטור מיוחד)#תוספת|בתוספת לחוק המכס, הבלו ומס הקניה (ביטול פטור מיוחד), תשי״ז–1957}}.

{{ח:תת|(ב)}} שולם בלו על משקאות משכרים שנמכרו לאדם הזכאי לפטור לפי סעיף קטן (א), רשאי המנהל להחזיר לו את הבלו, כולו או מקצתו, ובתנאים הנראים למנהל, אם נתבקש לכך בכתב תוך ששה חדשים מיום מסירת המשקאות לזכאי לפטור.

{{ח:תת|(ג)}} משקה משכר שניתן עליו פטור מבלו או הוחזר בלו ששולם עליו כאמור, לא ימכרנו אדם ולא יעבירנו בדרך אחרת למי שאינו זכאי לפטור, אלא לאחר שהודיע למנהל על כך ושילם את הבלו המלא על אותו משקה לפי ערכו בשעת מכירתו או העברתו או לפי ערכו בשעת תשלום הבלו, הכל לפי הסכום הגבוה יותר, ובהתאם לשיעור הבלו החל אותה שעה.

{{ח:תת|(א)}} לא ימכור אדם ולא יציג או יחזיק למכירה כל משקה משכר, ולא יחסין משקאות משכרים המיועדים למכירה, אלא אם כן יש בידו רשיון סיטונאי או קמעונאי, לפי הענין, שניתן לפי פקודה זו, או שהוא רשאי לעשות כן לפי {{ח:פנימי|סעיף 26|סעיף 26}}; אולם לא יידרש רשיון כאמור למכירת משקאות משכרים, על ידי מוסד המספק משקאות משכרים לצבא־הגנה לישראל ולכוחות המשטרה אם אושר למטרה זו על ידי שר האוצר.

{{ח:תת|(ב)}} רשיון סיטונאי או רשיון קמעונאי יהא שנתי ויהא נוסף על הרשיון שנקבע לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|פקודת מכירת משקאות משכרים, 1935}}, ולא יינתן אלא למי שכבר השיג רשיון לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|אותה פקודה}}; אולם מי שיש לו רשיון רוקח על חצרים שאין מוכרים בהם משקאות משכרים זולת יינות מרפא, לא יידרש להשיג על אותם חצרים רשיון לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|אותה פקודה}}.

{{ח:תת|(א)}} האַגרה השנתית בעד רשיון סיטונאי:

{{ח:תת|(ב)}} האַגרה השנתית בעד רשיון קמעונאי:

{{ח:תת|(א)}} המוכר משקאות משכרים או מחזיקם למכירה או מחסין משקאות משכרים המיועדים למכירה ואין בידו רשיון תקף לפי פקודה זו, דינו – מאסר ששה חדשים או קנס 2,000 לירות. אין הוראה זו באה לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 31|סעיף 31}}.

{{ח:תת|(ב)}} המחזיק בכל צורה שהיא משקאות משכרים במקום המשמש למכירת משקאות יראוהו כמחזיקם למכירה, זולת אם הוכיח את ההיפך.

{{ח:תת|(א)}} שום משקאות משכרים לא יתקבלו ולא יובלו לחצריהם של סיטונאי או של קמעונאי ולא יוצאו מחצריו של סיטונאי אלא אם מצורף אליהם היתר בטופס שנקבע לכמות המשקאות ולמינם, אולם רשאי שר האוצר להרשות תנועת משקאות משכרים כאמור ללא היתר לגבי סוג מסויים של סוחרים או קמעונאים או לגבי סוגים של משקאות משכרים.

{{ח:תת|(ב)}} סיטונאי או קמעונאי שמשקאות משכרים נתקבלו לחצריו בלא היתר, וכל סיטונאי שמשקאות משכרים סולקו מחצריו בלא היתר, וכן כל אדם שנמצאו ברשותו משקאות משכרים שנתקבלו או סולקו בלא היתר כאמור, דינו – מאסר ששה חדשים או קנס 2,000 לירות או כפל הבלו על הכמות שנתקבלה או שסולקה או שנמצאה כאמור, או שנים מהם כאחד; אין הוראה זו באה לגרוע מהוראות סעיף קטן (א).

{{ח:תת|(א)}} כל סיטונאי וכל קמעונאי חייב לשמור בחצריו, בדרך שנקבעה, שלוש שנים לפחות, חשבון של המשקאות המשכרים שקיבל, וכל סיטונאי חייב לשמור כאמור גם חשבון של המשקאות המשכרים שמכר; החשבון יהא פתוח בכל עת לעיונו של הפקיד, והרשות בידי הפקיד לרשום בו כל רשומה ולהעתיק ממנו כל נסח.

{{ח:תת|(ב)}} סיטונאי שאינו שומר חשבון כאמור או שאינו מראה אותו לעיון, דינו – מאסר שלושה חדשים או קנס 1,000 לירות; ואם לאחר עיון נמצא, כי מלאי המשקאות המשכרים שבחצריו עודף על הכמות שהיתה צריכה להיות ברשותו לפי החשבון – גם תשלום כפל הבלו על העודף.

{{ח:תת|(א)}} חומר שיש בו 2% כוהל, או פחות מזה, לא יכנהו אדם לצרכי מכירת החומר – בהודעה, במודעה, בתווית, או בכל צורת פרסום אחרת – בשם או במלים שיש בהם כדי לרמז כי החומר הוא בירה או תחליף של בירה, או משהו כדומה לבירה או לאחד ממיניה, ולא ימכור אדם ולא יניח למכור, ולא יחזיק למכירה, כל חומר כאמור שכינוהו כך; אלא שהשם ”ג׳ינג׳ר ביר“ או ”ג׳ינג׳ר אייל“ לא יהא, כשלעצמו, נחשב כבא לרמז כאמור.

{{ח:תת|(א1)}} על אף האמור בסעיף קטן (א) מותר לכנות בירה דלת אלכוהול בכינוי ”בירה דלת אלכוהול“ ובירה ללא אלכוהול בכינוי ”בירה ללא אלכוהול“ או ”בירה נטולת אלכוהול“.

{{ח:תת|(ב)}} העובר על הוראות סעיף זה, דינו – קנס מאה לירות על כל עבירה, ואם נתחייב בדינו יחולטו כל החפצים שבהם או בקשר אליהם נעברה העבירה.

{{ח:תת|(א)}} לא יכנה אדם משקה שהוא מוכר או מציג או מחזיק למכירה בשמם של אחד המשקאות המשכרים המוגדרים {{ח:פנימי|סעיף 1|בסעיף 1}}, אם המשקה המכונה כך אינו מיוצר בהתאם להגדרת אותו שם {{ח:פנימי|סעיף 1|בסעיף 1}}, או אם אינו מיוצר בהתאם להוראות שנתן המנהל על פי פקודה זו לגבי ייצור משקה המכונה באותו שם.

{{ח:תת|(ב)}} שר האוצר רשאי לאסור, בצו, כינוי משקה משכר בשם העשוי להטעות לגבי תכולתו ואפילו פורטה תכולת המשקה בצד השם.

{{ח:תת|(ג)}} העובר על הוראה מהוראות סעיף זה, דינו – מאסר שנה או קנס 3,000 לירות.

{{ח:תת|(א)}} המנהל רשאי, בצו, לאסור הוצאת משקה משכר פלוני או סוג מסויים ממנו מחצריו של יצרן לשם צריכה, אם לא נשתמר כפי שקבע המנהל ולתקופה שקבע; ואם קבע כך, לא ימכור אדם אותו משקה משכר לשם צריכה אלא אם נשתמר כפי שנקבע.

{{ח:תת|(ב)}} העובר על הוראות סעיף זה, דינו – מאסר ששה חדשים או קנס 2,000 לירות.

{{ח:תת|(א)}} כל רשיון יהא אישי ומיוחד למחזיק בו, ואין כוחו יפה אלא לחצרים שנזכרו בו.

{{ח:תת|(ב)}} כל רשיון יפקע ביום השלושים ואחד בדצמבר של השנה שבה הוצא, אך ניתן לחדשו לפי שיקול דעתו של המנהל.

{{ח:תת|(ג)}} רשיון אינו ניתן להעברה אלא באישורו של המנהל.

{{ח:תת|(א)}} רשאי המנהל להתלות, לצמצם או לבטל רשיון שניתן לפי פקודה זו אם שוכנע שיצרן, סיטונאי או קמעונאי עבר על הוראה מהוראות הפקודה; המנהל לא ישתמש בסמכות זו אלא לאחר שניתנה לבעל הרשיון הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיו.

{{ח:תת|(ב)}} החלטת המנהל לפי סעיף קטן (א) ניתנת לערעור לפני בית משפט שלום תוך חודש מיום שנתנה, אך אין הערעור מעכב את ביצועה.

{{ח:תת|(ג)}} לא הוגש ערעור על החלטה לפי סעיף קטן (א) או הוגש ובית המשפט אישר את החלטת המנהל, בשינוי או ללא שינוי, יפוג תקפה כעבור שלושה חדשים אם לא הוגשה תובענה פלילית על העבירה אשר שימשה עילה להחלטת המנהל.

{{ח:תת|(ד)}} בית המשפט הדן בתובענה פלילית שהוגשה לפי פקודה זו יהיה מוסמך להחליט על התליית רשיון שניתן לפי הפקודה, צמצומו, ביטולו או קיומו אף אם ניתנה לפני כן החלטה של המנהל או של בית משפט שלום בענין זה.

{{ח:תת|(ה)}} אין מחזירים אגרת רשיון מחמת שהרשיון הותלה, צומצם, או בוטל.

{{ח:תת|(א)}} הורשע אדם לפי פקודה זו, יחולטו המשקאות המשכרים שנמצאו ברשותו וכל כלי וחומר שנמצאו ברשותו ושימשו לייצורם של המשקאות.

{{ח:תת|(ב)}} בית המשפט יחלט משקאות משכרים, חמרים, כלים ומכשירים שנעברה בהם עבירה, אף אם החשוד בעבירה אינו ידוע, או נמלט או נפטר.

{{ח:תת|(ג)}} חפץ הצפוי לחילוט על פי פקודה זו, רשאי כל פקיד וכל שוטר לתפסו, ואם תפס, ישימוהו במשמורת בבית המכס או בתחנת המשטרה הקרובים ביותר; חולט החפץ מותר למכרו או להשמידו בדרך שנקבעה.

{{ח:תת|(ד)}} כל דבר שפקיד או שוטר רשאי לתפסו כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא לחסמו, על ידי סימון, סגירה או בכל דרך אחרת בידי האדם שאצלו נמצא החפץ ובהסכמתו, בין בנטילת ערובה ממנו ובין בלעדיה.

{{ח:תת|(ה)}} אדם המפריע בתפיסת חפץ, או המעלים חפץ שנחסם כאמור או הגורם לו נזק, דינו – מאסר שנתיים או קנס 5,000 לירות.

{{ח:תת|(ו)}} הרשעתו של אדם וכן פסק דין של בית המשפט בדבר תשלום כל חלק של עונש כסף הכרוך במעשה בעבירה, יפעלו בפסק חילוט על החפצים שלגביהם נעברה העבירה.

{{ח:תת|(א)}} רשאי פקיד להיכנס בכל עת לחצרים רשויים וליטול כל מד, מידה, דוגמה או חשבון של משקאות משכרים, או חמרים המשמשים לייצורם, אשר ימצא שם, כדי למנוע או לגלות עבירה על הוראות פקודה זו; אלא שאם ברשימונם של חצרים רשויים של יצרן או של סיטונאי נאמר במפורש, כי חלק מהן ישמש לייצורו או למכירתו של יין לצרכי דת, תהא זכות ליטול מד, מידה או דוגמה של משקאות או של חמרים מסורה רק לפקיד שהורשה לכך בכתב מאת המנהל; וכל אדם הנמנע או המסרב, בעצמו או על ידי מי שפועל לפי הוראותיו או בהסכמתו, להכניס פקיד כשהוא ממלא תפקידו כאמור, דינו – קנס מאה לירות.

{{ח:תת|(ב)}} פקיד או שוטר רשאי להיכנס בכל עת, בלא צו, לכל חצרים או מקום ולערוך בהם חיפוש, אם יש לו יסוד להניח, כי משקאות משכרים, או מזקקה, או כלים או חמרים המשמשים לייצורם של המשקאות, מוחזקים או מצויים בהם שלא כדין, ורשאי הוא לפרוץ ולהיכנס אליהם בכוח ולתפוס כל מזקקה או כלי או משקה או חומר הנמצאים בהם; אך אין להשתמש בזכות הכניסה והתפיסה לגבי בית מגורים אלא אם ניתן על כך צו חיפוש מאת שופט של בית משפט שלום.

{{ח:תת|(ג)}} מזקקה, כלי, משקה או חומר שנתפסו לפי סעיף קטן (ב) יחולטו, ובעלם או האדם שברשותו נמצאו, דינם – מאסר שנתיים או קנס 10,000 לירות, וכל אדם שנמצא באותם חצרים או באותו מקום, דינו – קנס 500 לירות.

{{ח:תת|(ד)}} המפריע לפקיד במילוי תפקידו, או המתקיף אותו, דינו – מאסר שנתיים או קנס 5,000 לירות.

{{ח:תת|(א)}} רשאי פקיד לעצור אדם החשוד בהובלתם או בסילוקם של משקאות משכרים בניגוד לפקודה זו, ואם היו ביניהם משקאות ממין אחד בכמות העולה על תשעה ליטר או על תריסר בקבוקים המקובלים כשל ליטר אחד, רשאי הוא לדרוש מן האדם שיראה לו היתר לסילוקם של אותם המשקאות.

{{ח:תת|(ב)}} הראה האדם היתר או תעודה ונמצאו מתאימים בכל למשקאות, רשאי הפקיד לציין בהם את מקום הבדיקה ושעתה.

{{ח:תת|(ג)}} נמצא אדם כשהוא מוביל או מסלק משקאות משכרים ממין אחד בכמות העולה על תשעה ליטר או על תריסר בקבוקים מקובלים כשל ליטר אחד, ולא הראה, לדרישת הפקיד, היתר לסילוקם, דינו – קנס מאה לירות והמשקאות יחולטו; ובצו בית המשפט אפשר לחלט גם כל כלי הובלה ששימש להובלה או לסילוק.

{{ח:תת|(ד)}} רשאי פקיד לעצור כל אדם שנתפס בעבירה על הוראות סעיף זה.

{{ח:תת|(א)}} אדם שעבר על הוראת פקודה זו, או שיש יסוד סביר להניח שעבר עליה, רשאי המנהל לכפר על העבירה על ידי שיקבל מן האדם כופר כסף שלא יעלה על הקנס המקסימלי שנקבע לאותה עבירה בפקודה זו.

{{ח:תת|(ב)}} החפצים שלגביהם נעברה העבירה שכופרה ולפי פקודה זו דינם – חילוט, רשאי המנהל לחלטם.

{{ח:תת|(1)}} הטפסים לרשיון ולבקשת רשיון;

{{ח:תת|(2)}} התנאים שבהם מותר ליתן רשיון מיוחד לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}}:

{{ח:תת|(3)}} הסדרים להנהלת המקומות שבהם מייצרים משקאות משכרים ולשמירתם הראויה של המשקאות שיוצרו;

{{ח:תת|(4)}} הגדרת התהליכים שיש לראותם כייצור;

{{ח:תת|(5)}} קביעת שעת ייצור לענין שומת הבלו;

{{ח:תת|(6)}} החמרים והתהליכים שישמשו כייצור משקאות משכרים;

{{ח:תת|(7)}} טפסי רשימונים, אופן עריכתם, דרכי רישומם ושמירתם והתנאים שבהם יראו רשימונים כבטלים ומבוטלים;

{{ח:תת|(8)}} סימונם של חצרים ושל כלים;

{{ח:תת|(9)}} המשקלות והמידות והמאזניים וכן המונים לכמות ולחריפות של משקאות משכרים שיצרן חייב להצטייד בהם;

{{ח:תת|(10)}} צורתו של מדכוהל שישמש לבירור מידת חריפותם של כהילים;

{{ח:תת|(11)}} הרשאת השימוש בכל מכשיר או אמצעי לבירור מידת חריפותם של כהילים;

{{ח:תת|(12)}} הטבלאות שישמשו בקשר עם המדכוהל שנקבע לבירור מידת חריפותם הנכונה של כהילים;

{{ח:תת|(13)}} הערובה הנדרשת מיצרן למילוי התחייבויותיו;

{{ח:תת|(14)}} חובת ניהול ספרים, צורתם, הפרטים שיש לרשום בהם והאופן שבו ינהלו אותם, בין בדרך כלל, בין לסוג פלוני של יצרנים, סיטונאים או קמעונאים ובין ליצרן או לסיטונאי פלונים;

{{ח:תת|(15)}} סילוק משקאות משכרים והערובה הנדרשת בסילוקם מחצריו של יצרן אחד לחצריו של יצרן אחר, או בסילוקם לשם יצוא, והתנאים שבהם מותר לייצא או לסלק בלא תשלום בלו;

{{ח:תת|(16)}} טפסי ההיתרים והתעודות לסילוק משקאות, הפרטים שיש לרשום בהם, דרכי השימוש בהם וביטולם;

{{ח:תת|(17)}} שיעורי ההנחות הניתנות בעד חסר מחמת התאדות שחל במלאי של יצרנים ובעד חסר מחמת טלטולם של משקאות משכרים;

{{ח:תת|(18)}} התנאים שבהם יש להחזיר בלו או לוותר על בלו לפי {{ח:פנימי|סעיף 23|סעיף 23(א)}};

{{ח:תת|(19)}} הטיפול בטובין מחולטים;

{{ח:תת|(20)}} אגרה שישלם יצרן בעד עבודה של פקידי מכס ובלו שנעשתה בחצריו מחוץ לשעות שקבע המנהל כשעות עבודה רגילות;

{{ח:תת|(21)}} אגרה שישלם המקבל, לפי בקשתו, תעודה המעידה על תקופת שימורם או על מקורם של משקאות משכרים או על כל ענין אחר הנוגע לפקודה זו;

{{ח:תת|(22)}} אגרה שישלם יצרן בעד עבודה של פקידי מכס ובלו המצריכה שחרור הפקיד מתפקידיו הרגילים והפקדתו על תפקידים מיוחדים;

{{ח:תת|(23)}} ביצוען של מטרות פקודה זו בדרך כלל.

{{ח:תת|(א)}} שר האוצר רשאי לקבוע סימני זיהוי למשקאות משכרים בבקבוקים ובכלים אחרים ולהתקין תקנות על דרכי הסימון וזמנו.

{{ח:תת|(ב)}} נמסרו לאדם סימנים שקבע שר האוצר לזיהוי משקאות כאמור ונעלמו, והאדם שלו נמסרו הסימנים לא נתן למנהל או לפקיד סיבות סבירות להיעלמם, רשאי המנהל להטיל עליו תשלום בלו לפי אומדן שיקבע בהתאם לתקנות.

{{ח:תת|(ג)}} סימן זיהוי שנקבע על ידי שר האוצר כאמור בסעיף קטן (א), דינו, לענין {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 418|סעיף 339 לפקודת החוק הפלילי, 1936}}, כדין בול המשמש לצרכי הכנסותיה של המדינה.