פקודת המכס: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה בדוקה][גרסה בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ [820822]
מ [820822] עדכון פורמט
שורה 46:
{{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשכ״א, תשנ״ה, תשס״ג}}
{{ח:ת}} בפקודה זו ובכל שאר דיני המכס –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”אריזה“ – לרבות כל דבר שטובין המיועדים להובלה חבושים, מכוסים, לוטים, כלולים או צרורים בו;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”ארץ חוץ“ או ”חוץ לארץ“ – כל מקום שמחוץ לישראל;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”בעל“, לענין טוּבין – הבעל, היבואן, היצואן, הנִשגָר או הסוכן של אותם טוּבין, וכל המחזיק, או הזכאי לטובת הנאה, בהם, או שיש לו שליטה עליהם או כוח לעשות בהם, וכל המתחזה כאחד מאלה, למעט פקיד־מכס במילוי תפקידו הרשמי;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”בעל“, לענין כלי הובלה – לרבות אדם הפועל כסוכנו של הבעל, או מי שהבעל הרשהו לקבל דמי הובלה או תשלומים אחרים המשתלמים בקשר לאותם כלי הובלה;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”בעל רציף“ – לרבות מי שהרציף תפוס על ידיו;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”גובה מכס“ – המנהל וכל גובה מכס, וכן פקיד ראשי הממלא תפקיד באותה שעה ובאותו מקום וכל פקיד־מכס הממלא תפקיד באותו ענין;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הברחה“ – יִיבּואם של טובין, או יִיצואם, או הובלתם לאורך החוף או דרך גבולות היבשה, בכוונה להוֹנוֹת את האוצר או לעקוף כל איסור, הגבלה או תקנה}}
בענין יִיבּואם, יִיצואם והובלתם של טובין כאמור, ולרבות כל נסיון לעשות אחד המעשים האלה בכוונה כאמור;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הובלה שלא כדין“, לענין טובין מוברחים או מחולטים – הובלתם שלא על פי רָשות;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הִישָבון“ – השבת דמי מכס לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק 9|הפרק התשיעי}}, או מחיקת חוב מכס שתשלומו נדחה לפי {{ח:פנימי|סעיף 160ב|סעיף 160ב(א)}} ונתמלאו תנאי ההישבון;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חמרי נפץ“ – גליצרין חנקני, דינמיט, כותנַת־נפץ, אבקת־הֶדֶף, מִלחי־פיצוץ של כספית או של מתכות אחרות, וכל חמרי נפץ אחרים שהם תרכובת חמרים מן החמרים האמורים, או שיש בהם רְכִיבִים המצויים גם בחומר מן החמרים האמורים, למעט אבק שריפה, פיקות־הַקָשָה, רקיטות או פתילים, אך לרבות זיקוקין;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”טוּבין חָבי מכס“ – טובין שיש לשלם עליהם מכס;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”ימים“ – למעט יום שבת וכל יום אחר שהממשלה הכריזה עליו בצו כחג ציבורי לענין פקודה זו;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”כלי הובלה“ – כלי שיט, כלי רכב, כלי טיס או בעל חיים המשמשים להובלת טובין;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מחסן“ – מקום שמותר להניח, להחזיק ולהבטיח בו טובין שנרשמו להחסנה;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מחסן המכס“ – מקום שהוקצה או שאושר על ידי הממשלה להפקיד בו טובין כדי להבטיח אותם ואת תשלומי החובה החלים עליהם;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מחסן רָשוּי“ – מקום שהוא רשוי להפקיד בו טובין רשומים להחסנה ושבו מותר להניחם, להחזיקם ולהבטיחם עד לשחרורם מפיקוח רשות־המכס כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14|בסעיף 14}};}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מטבעות“ – בין מטבעות מתכת ובין מטבעות נייר;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מנהל“ – מנהל אגף המכס והבלו;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מסי יבוא“ – מכס, מס קניה על יבוא כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק מס קניה (טובין ושירותים)|בחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי״ב–1952}}, מס ערך מוסף על יבוא כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק מס ערך מוסף|בחוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975}}, וכן כל מס או היטל אחרים המוטלים על יבוא טובין, על פי כל דין;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”נמל“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים|בפקודת הנמלים}};}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”על פי רָשות“ – על פי הרשאתו של המנהל או של גובה מכס;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”פקיד־מכס“ – כל אדם המועסק בשירות רָשות־המכס שלא כפועל, וכן כל עובד המדינה המשמש אותה שעה בתפקידי רָשות־המכס;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”פרסום“ – לרבות כל דבר כתוב או מודפס, וכל דבר שיש בו תיאור חזותי, או שמצד צורתו, תבניתו או מכל צד אחר שלו הוא עשוי להעלות על הדעת מלים או רעיונות, בין שהוא לפי מהותו דומה לכתב או לדפוס, ובין שאינו דומה, וכל העתק או שַעתּוּק של פרסום כזה;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”פרסומי עת“ – כל פרסום היוצא לעתים מזומנות, או בחלקים או במספרים ובהפסקות, בין סדירות ובין שאינן סדירות;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”קברניט“ – הממונה או המפקד על אניה או מי שנטל לידו את הפיקוד עליה, ולמעט נווט או עובד המדינה;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”רציף“ – מקום שהוקצה או שאושר על ידי הממשלה להֶנחֵת טובין או לטעינתם;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”רָשוי“ – שניתן עליו רשיון מאת המנהל;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”רָשות־המכס“ – אגף המכס והבלו;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תעודות“ – מסמכים מכל סוג, לרבות פנקסים, פלטי מחשב וכן כל מידע האגור במחשב או במאגרי מידע.}}
 
{{ח:סעיף|2|חובה להשיב תשובות ולמסור תעודות}}
שורה 92:
 
{{ח:סעיף|6|קביעת נמלים, שדות תעופה וכו׳}}
{{ח:תת|(א)}} הממשלה רשאית, בצו, לקבוע:
{{ח:תתת|(1)}} תחנות מעלֶה, שבהן יעלו פקידי־מכס אל כלי שיט;
{{ח:תתת|(2)}} מקומות כניסה;
{{ח:תתת|(3)}} נמלים ותחומיהם;
{{ח:תתת|(4)}} תחנות תעופה אזרחית;
{{ח:תתת|(5)}} נתיבים להובלה ביבשה;
{{ח:תתת|(6)}} רציפים בנמלים ותחומיהם;
{{ח:תתת|(7)}} מקומות לבדיקת טובין;
{{ח:תתת|(8)}} מקומות בחוף למשלוח תוצרת הארץ בלבד.
{{ח:תת|(ב)}} נמלים, רציפים, תחנות תעופה ונתיבי הובלה ביבשה – יכול שייקבעו למטרות מוגבלות ומפורשות, או לתקופה מוגבלת ומפורשת, או ללא כל הגבלה.
 
{{ח:סעיף|7|סידורים ברציפים}}
שורה 113:
 
{{ח:סעיף|10|ימי עבודה ושעות עבודה}}
{{ח:תת|(א)}} ימי העבודה ושעות העבודה של רָשות־המכס יהיו כפי שנקבעו.
{{ח:תת|(ב)}} לא יקובל מטען, לא יוטען, לא יטופל בו ולא יִיפָּרק מעל כל כלי שיט, ולא יִיפָּדו טובין ולא יימסרו, אלא בימי העבודה ובשעות העבודה בלבד, או במקום שהותרה עבודה בשעות נוספות.
 
{{ח:סעיף|11|שכר שעות נוספות}}
שורה 124:
{{ח:סעיף|13|אגרות השגחה}}
{{ח:ת}} הממשלה רשאית להתקין תקנות הקובעות אַגרות בעד –
{{ח:תת|(1)}} השמירה על טובין המופקדים בנמלים או בתחנות מכס;
{{ח:תת|(2)}} ההשגחה על פעולות טעינה, פריקה, שִיטעוןּ, בדיקה, שקילה, אימות, הערכה או כל פעולה אחרת המחייבת נוכחותם של פקידי־מכס והותר לעשותם במרוחק מהמקום המיועד לכך והמשמש כרגיל לפעולות אלה;
{{ח:תת|(3)}} סידורים מיוחדים לפי בקשת המעונינים, כשהסידורים מצריכים מצד רָשות־המכס שימת לב העולה על הרגיל;
{{ח:תת|(4)}} עבודה המצריכה להוציא פקיד־מכס מתפקידיו הרגילים ולהטיל עליו תפקידים מיוחדים או תפקידים המצריכים השגחה מיוחדת של רָשות־המכס כגון טעינתם, פריקתם או החסנתם של חמרי נפץ או של חמרים מתלקחים.
 
{{ח:קטע2|פרק 3|פרק שלישי: פיקוח, בדיקה, רישום וערובה}}
שורה 133:
{{ח:סעיף|14|הפיקוח על טובין|תיקון: תשכ״א}}
{{ח:ת}} טובין יהיו נתונים לפיקוח רָשות־המכס כאמור להלן:
{{ח:תת|(1)}} טובין שיובּאו – משעת ייבואם עד מסירתם לצריכה בארץ או עד יִיצואם, הכל לפי הענין;
{{ח:תת|(2)}} טובין שמכוונים לתבוע עליהם הישבון ביצואם לפי {{ח:פנימי|פרק 9|הפרק התשיעי}} – משעה שהוגש לרשות המכס הרשימון על ייצואם ועד ייצואם;
{{ח:תת|(3)}} טובין שנועדו ליצוא וייצואם כפוף לקיום תנאי או הגבלה לפי כל חיקוק – משעת הבאתם של הטובין לאחד המקומות שנקבעו ליצוא עד ייצואם.
 
{{ח:סעיף|15|טובין בכלי שיט הנתונים לפיקוח המכס}}
שורה 147:
 
{{ח:סעיף|18|דין אדם שבידו שטר מסירה – כדין בעל הטובין או מורשהו|תיקון: תשמ״ו־2, תשנ״ה־2}}
{{ח:תת|(א)}} שטר מסירה שניתן מאת קברניט, מאת סוכן של כלי שיט, מאת משלח בינלאומי או מאת כל מוביל שהוא, ונקוב בו שמו של אדם אשר לו או לפקודתו יש למסור טובין שבאותם כלי הובלה – רשאית הממשלה לראות אותו אדם כבעל הטובין או כמורשהו.
{{ח:תת|(ב)}} בסעיף זה, ”משלח בינלאומי“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק סוכני המכס|בחוק סוכני המכס, התשכ״ה–1965}}.
 
{{ח:סעיף|19|פתיחת אריזות במעמד פודה הטובין}}
{{ח:תת|(א)}} פתיחת אריזות לשם בדיקה תהיה במעמד בעל הטובין או הנשגר או במעמד מורשהו של אחד מאלה; אולם טובין שיובאו בדואר מותר לנהוג בהם כפי שנקבע בכל חיקוק הנוגע לעניני הדואר.
{{ח:תת|(ב)}} מקום שהבעל או הנשגר אינו ידוע, או שאי אפשר למצאו או שאינו מתייצב בעצמו או על ידי מורשהו תוך חמישה עשר יום מיום שנכנסו הטובין לפיקוח רָשות־המכס, מותר לפתוח את האריזות שלא בפניו ועל חשבונו כדי לברר כמותם של הטובין, תיאורם ושוויים; ואולם אם חשש פקיד־המכס שאריזה מכילה טובין שהם דבר האָבֵד, או אסורים או מסוכנים רשאי פקיד המכס לפתוח אותה בכל עת.
 
{{ח:סעיף|20|סימונן ומספרן של אריזות}}
שורה 158:
 
{{ח:סעיף|21|טובין שנפרקו לכאורה במצב רע}}
{{ח:תת|(א)}} טובין שנפרקו והם נראים במצב רע או ניזוקים, או חסרים, מותר להניחם לחוד לשם בדיקה ושקילה במעמדו של סוכן האניה, והדבר יצויין במיוחד במצהָר ומותר לדרוש מאת הקברניט או מאת מורשהו לחתום על תעודת נזקים.
{{ח:תת|(ב)}} באו הטובין בדרך היבשה או האויר, רשאי לחתום על תעודת הנזקים מוביל הטובין או מורשהו.
 
{{ח:סעיף|22|אין לנגוע בטובין הנתונים לפיקוח}}
{{ח:תת|(א)}} טובין הנתונים לפיקוח רָשות־המכס אין לטלטלם או לשנותם או לנגוע בהם אלא על פי רָשות ולפי פקודה זו.
{{ח:תת|(ב)}} העובר על הוראות סעיף זה, דינו – קנס מאה לירות.
 
{{ח:סעיף|23|אין תביעת פיצויים על הפסד אלא אם היה במזיד}}
שורה 190:
 
{{ח:סעיף|30א|חובת מתן הצהרה|תיקון: תשל״ב, תשנ״ה}}
{{ח:תת|(א)}} שר האוצר רשאי לקבוע חובה על אדם ליתן הצהרה לענין דיני המכס בכתב, בעל פה, בהתנהגות או בכל דרך אחרת.
{{ח:תת|(ב)}} קביעה לפי סעיף קטן (א) יכולה להיות כללית או לסוגים של בעלי טובין או לסוגי טובין או לסוגי מקומות.
 
{{ח:סעיף|31|זכות לדרוש ערובה|תיקון: תשנ״ה}}
{{ח:תת|(א)}} רָשות־המכס רשאית לדרוש ולקחת ערובּות לקיום הוראות דיני המכס ולהגנת הכנסותיה של רשות־המכס בכלל; עד שלא ניתנה הערובה הנדרשת לגבי הטובין שבפיקוחה, רשאית היא לסרב למסירת הטובין או להתָרַת הרשמון שלהם.
{{ח:תת|(ב)}} הערובה תינתן ותאושר בתנאים ובאופן שיקבע גובה המכס.
{{ח:תת|(ג)}} ערובה שניתנה ואושרה כאמור בסעיף קטן (ב), תחייב את נותניה, ביחד ולחוד, לתשלום סכום הערובה במלואו.
 
{{ח:סעיף|32||תיקון: תשכ״א, תשנ״ה}}
שורה 220:
 
{{ח:סעיף|39|הנוהל בחבילות דואר}}
{{ח:תת|(א)}} בטובין שיובּאו בדואר מותר, לפי שיקול דעתו של המנהל, לקבל את ההצהרה בטופס או בתווית המחוברים או הנלווים לאריזה לפי תקנות הדואר, במקום הרִשְמון הנדרש לפי פקודה זו, והכתוב בהצהרה שבטופס או שבתווית בדבר תכולת האריזה, שוויה ושאר פרטיה וחתום בידי השולח מותר לקבלו, בכפוף לאימות מצד רָשות־המכס, לצורך שומת המכס שיש לשלם.
{{ח:תת|(ב)}} טובין באריזה שיובאו בדואר ונמצא שאינם מתאימים לפרטים הכתובים בהצהרה שבטופס או שבתווית יהיו נתונים לחילוט.
 
{{ח:סעיף|39א|תשלום מכס על ידי אדם אחר|תיקון: תשכ״א}}
שורה 231:
 
{{ח:סעיף|40|סמכות לאסור יבוא}}
{{ח:תת|(א)}} הממשלה רשאית, בצו, לאסור, להגביל או להסדיר יִיבּואם של טובין או של סוג טובין – פרט לפרסומים, שניתן לאסור את יִיבּואם לפי סעיף קטן (ב) – לישראל או לשטח או למקום שבישראל בין ביבשה בין בים ובין באויר, ורשאית היא בצו זה לפרט את הטובין או את סוג הטובין שעליהם יחול הצו בין דרך כלל ובין במיוחד, בין בציון ארץ מוצאם או נתיב יִיבּואם ובין באופן אחר.
{{ח:תת|(ב)}} הממשלה רשאית, בצו, לאסור על ייבּואם של פרסומים, אם היא סבורה שהוא פוגע בטובת הציבור; ולגבי פרסום עתי רשאית היא לאסור, באותו צו או בצו נוסף, גם ייבּואם של גליונות הפרסום שיָצאו קודם לכן או שיֵצאו מכאן ואילך.
 
{{ח:סעיף|41|יבוא אסור}}
שורה 239:
{{ח:סעיף|42|טובין אסורים}}
{{ח:ת}} ואלה טובין שייבּואם אסור:
{{ח:תת|(1)}} טובין שייבּואם נאסר בפקודה זו או בכל חוק אחר שהוא בר־תוקף בישראל אותה שעה, או על פיהם;
{{ח:תת|(2)}} מטבעות כוזבות או חקויות או שאינן לפי המתכונת הקבועה מבחינת המשקל או הצריפות;
{{ח:תת|(3)}} דברי דפוס, ציורים, ספרים, גלויות, תחריטים ליתוגרפיים או אחרים, שהם פרוצים או מגוּנים.
 
{{ח:סעיף|43|יבוא מוגבל}}
שורה 253:
{{ח:סעיף|45|ייבוא טובין דרך הים}}
{{ח:ת}} כדי להבטיח שיִיבּואם של טובין בדרך הים יהא כהלכה:
{{ח:תת|(1)}} יותן לעלות אל האניה;
{{ח:תת|(2)}} יוגש תסקיר על מטען האניה;
{{ח:תת|(3)}} הטובין שהוגש עליהם מִצְהר לפריקה יִיפָּרקו ויותן לבדקם.
 
{{ח:סעיף|46|חובת אניה להיכנס לנמל}}
שורה 281:
 
{{ח:סעיף|53|תסקיר על מטען האניה|תיקון: תשנ״ה, תשס״ג}}
{{ח:תת|(א)}} אניה שבאה מחוץ לארץ חייב הקברניט או עובד אניה אחראי שהקברניט מילא ידו או בעל האניה –
{{ח:תתת|(1)}} להגיש עד עשרים וארבע שעות לפני בואה של אניה לנמל, תסקיר על האניה ועל מטענה על ידי מסירת מִצהָר־כניסה לגובה המכס על הטובין הנמצאים בה;
{{ח:תתת|(2)}} להשיב על שאלות בדבר האניה, מטענה, צוות עובדיה, נוסעיה, צידתה ומסעה;
{{ח:תתת|(3)}} להגיש כל תעודה שתידרש בענין האניה ומטענה.
{{ח:תת|(ב)}} מצהר כניסה יימסר בדרך שתיקבע בתקנות.
 
{{ח:סעיף|54|תיקון מצהר}}
{{ח:תת|(א)}} גובה המכס רשאי להתיר לקברניט או לבעל האניה לתקן טעות גלויה בגופו של מצהר או להשלים כל חסר, שהם, לדעתו של גובה המכס, פרי מקרה או היסח הדעת; התיקון יהיה בהגשת מצהר מתוקן או מצהר מילואים, וגובה המכס רשאי לגבות בעדו את האגרה שנקבעה.
{{ח:תת|(ב)}} פרט לאמור בסעיף קטן (א), אין לתקן מצהר יְבוא.
 
{{ח:סעיף|55|קברניט אניה שנטרפה חייב בתסקיר}}
שורה 300:
 
{{ח:סעיף|57|הסרת טובין מאניה}}
{{ח:תת|(א)}} אין לפרוק טובין ואין להנחיתם, אלא במעמדו של גובה המכס או על פי רָשותו, ואין להנחית טובין אלא לרציף, או למקום אחר שהוקצה כהלכה להֶנחת או לפריקה של טובין או שהטובין הועברו אליו מן האניה בסירה רשויה או בארבָּה רשויה; וטובין שנפרקו או שהונחו בסירה או בארבה, אין לשַטעֵן אותם או לסלקם לסירה או לארבה אחרות לפני שהונחתו, אלא ברְשות גובה המכס.
{{ח:תת|(ב)}} טובין שנפרקו והונחתו ברשות גובה המכס למקום שאיננו רציף ולא מקום שהוקצה לכך כהלכה, יהא הקברניט או בעל האניה שממנה נפרקו חייב להניחם, על חשבונו, במקום מבטחים שאושר על ידי גובה המכס; ועד שיסולקו משם כדין, יהיו על אחריותו של הקברניט או בעל האניה כאילו לא נפרקו.
 
{{ח:סעיף|58|חובה להפקיד טובין}}
שורה 319:
{{ח:סעיף|62|סוגי הרשמונות}}
{{ח:ת}} כל טובין שיובּאו יירשמו, בטופס שנקבע, לאחת המטרות שלהלן:
{{ח:תת|(1)}} צריכה בארץ;
{{ח:תת|(2)}} החסנה;
{{ח:תת|(3)}} שִטעוּן;
{{ח:תת|(4)}} מעבר.
 
{{ח:סעיף|63|רשמון ארעי|תיקון: תשנ״ה}}
{{ח:תת|(א)}} אם אין בידי הבעל לספק מיד פרטים מלאים להגשת הרשמון, והוא מצהיר על כך לפני גובה המכס, רשאי הוא להגיש רשמון ארעי ולהפקיד כל סכום שיקבע גובה המכס כערובּה לתשלום המכס.
{{ח:תת|(ב)}} רשמון ארעי יוגש וערובה תופקד לפי הוראות גובה המכס.
 
{{ח:סעיף|64|רִשְמון מוגמר}}
{{ח:תת|(א)}} בעל טובין הכלולים ברִשְמון ארעי חייב להגיש רשמון מוגמר תוך חודש מיום התרת הרשמון הארעי או בזמן מאוחר מזה, אם ראה גובה המכס להתיר תוספת זמן, וככל שהתיר; לא הגיש רשמון מוגמר – יחולט הערבון.
{{ח:תת|(ב)}} רשמון מוגמר של הטובין הכלולים ברשמון ארעי יוּגש כאילו לא הוגש הרשמון הארעי.
 
{{ח:סעיף|65|התרת הרשמון|תיקון: תשנ״ה}}
{{ח:תת|(א)}} רשמונו של כל המטען או המשגוֹר, שנפרק או שעומד לפריקה, יוגש לאחר הגשת התסקיר של האניה או לאחר בוא המשגוֹר, תוך הזמן שנקבע לכך או תוך זמן נוסף עליו שראה גובה המכס להתיר.
{{ח:תת|(ב)}} טובין מתוך מטען או משגור כאמור שלא הוגש עליהם רשמון תוך הזמן שנקבע, רשאי גובה המכס להורות על סילוקם לכל מחסן מכס שהוקצה לכך.
{{ח:תת|(ג)}} עברו שלושה חדשים מיום שיובּאו אותם טובין או 45 ימים מיום שיובאו טובין לנמל תעופה ולא נתבעו ולא הותר רשמונם, רשאי גובה המכס למכרם; אולם טובין שהם דבר האָבֵד, מותר למכרם בכל עת שיראה גובה המכס, בין לפני שסולקו למחסן ובין לאחר מכן.
 
{{ח:קטע3|פרק 4 סימן ו|סימן ו׳: יִיבוא שלא בדרך הים}}
 
{{ח:סעיף|66|ייבוא טובין שלא בדרך הים}}
{{ח:תת|(א)}} טובין שיובּאו שלא בדרך הים יש להביאם למקום כניסה שהוקצה לכך ולהובילם בנתיב שיוּחד לשם הובלה ביבשה אל אותו מקום כניסה.
{{ח:תת|(ב)}} אם בית המכס אינו על הגבול, יש להוביל את הטובין בנתיב שיוחד מהגבול אל אותו בית מכס.
{{ח:תת|(ג)}} אם אין באפשרותו של בית המכס הקרוב ביותר לקבל טובין מיובּאים, יש להובילם לבית המכס הקרוב המסוגל לקבלם; אולם הממונים על הטובין צריכים להצטייד בתעודה מבית המכס הראשון המאשרת שביקרו שם והצהירו על הטובין.
{{ח:תת|(ד)}} יותן להיכנס לכלי ההובלה.
 
{{ח:סעיף|67|חובת הצהרה על טובין המובלים לא בדרך הים}}
שורה 353:
 
{{ח:סעיף|68|טובין חבי מכס מותר להחסין|תיקון: תשנ״ה}}
{{ח:תת|(א)}} טובין שאין החסנתם אסורה לפי תקנות, מותר להחסינם במחסנים רשויים על ידי המנהל, בכפוף לתנאים שנקבעו.
{{ח:תת|(ב)}} המנהל רשאי לפרש ברשיון המחסן את סוגי הטובין שמותר להחסין בו ואת דרך ההחסנה.
 
{{ח:סעיף|69|מחסנים לסוגיהם}}
{{ח:ת}} מחסנים רשויים יכול שיהיו משני סוגים:
{{ח:תת|(1)}} מחסנים כלליים המשמשים להחסנת טובין בכלל;
{{ח:תת|(2)}} מחסנים פרטיים המשמשים להחסנת טובין של בעל הרשיון בלבד.
 
{{ח:סעיף|70|תקופתו של רשיון מחסן}}
{{ח:תת|(א)}} רשיונות מחסן יינתנו לתקופת שנה שראשיתה באחד בינואר ויהיו ניתנים לחידוש כל שנה בתאריך זה.
{{ח:תת|(ב)}} הממשלה רשאית לקבוע, בתקנות, את התנאים שלפיהם ניתנים רשיונות מחסן ואת דירוג האגרות המשתלמות בעדם.
{{ח:תת|(ג)}} האגרה שנקבעה תהא משתלמת כל שנה מראש; ואם באחת השנים לא שולמה האגרה באחד בינואר או לפניו, יפקע הרשיון מאותו תאריך.
 
{{ח:סעיף|71|כוחה של הממשלה לבטל רשיון}}
{{ח:תת|(א)}} הממשלה רשאית בכל עת לבטל רשיון מחסן אם היתה סיבה מספקת לכך.
{{ח:תת|(ב)}} הודעה על ביטול רשיון תפורסם ברשומות, גם תימסר בכתב לבעל הרשיון.
 
{{ח:סעיף|72|תוצאות ביטולו של רשיון}}
{{ח:תת|(א)}} בוטל רשיון או פקע, ישולם המכס בעד הטובין המוחסנים או יְיוצאו הטובין או יסולקו למחסן מאושר אחר, הכל תוך הזמן שהורה המנהל.
{{ח:תת|(ב)}} לא נפדו הטובין או לא סולקו, כאמור, יקח אותם גובה המכס על חשבון בעלם אל מחסן המכס הקרוב ביותר, ימכרם ויעשה בדמי המכר בדרך שנקבעה לכך.
 
{{ח:סעיף|73|פקיד־המכס יערוך רשימת טובין שהונחתו להחסנה}}
שורה 381:
 
{{ח:סעיף|75|סילוק טובין למחסן על ידי גובה המכס}}
{{ח:תת|(א)}} טובין שנרשמו להחסנה ולא הוחסנו על ידי בעל הטובין, רשאי גובה המכס לסלקם אל המחסן.
{{ח:תת|(ב)}} סילק גובה המכס את הטובין, ישלם בעל רשיון המחסן את כל ההוצאות שהוצאו לסילוקם ויהיה לו עִכָּבוֹן על הטובין כנגד הוצאות אלה.
 
{{ח:סעיף|76|אריזה שבה יש להפקיד טובין}}
שורה 389:
{{ח:סעיף|77|חובותיו של בעל רשיון|תיקון: תשנ״ה}}
{{ח:ת}} בעל רשיון מחסן –
{{ח:תת|(1)}} יערום ויסדר את הטובין במחסן באופן שתהא בכל עת גישה סבירה לכל אריזה ואפשרות לבדקה;
{{ח:תת|(2)}} יספק אורות במידה מספקת וכן מאזני צדק, משקלי צדק ומידות צדק לשימושו של פקיד־המכס;
{{ח:תת|(3)}} ישיג את הפועלים והחמרים הדרושים לקליטת הטובין המוחסנים, לבדיקתם, לאריזתם, לסימונם, לטמינתם בחביות, לשקילתם, ולעריכת המלאי שלהם בכל שעה שגובה המכס ירצה בכך;
{{ח:תת|(4)}} יספק להנחת דעתו של המנהל מקום מתאים לעבודה משרדית;
{{ח:תת|(5)}} ינהל רישום של מצאי הטובין במחסן, בדרך שתיקבע בתקנות.
 
{{ח:סעיף|78|פתיחת מחסן}}
{{ח:תת|(א)}} לא יפתח אדם מחסן ולא ישיג לעצמו גישה לטובין המצויים בו, אלא על פי רָשות.
{{ח:תת|(ב)}} העובר על הוראות סעיף זה, דינו – קנס 200 לירות.
 
{{ח:סעיף|79|לפקיד־המכס רשות גישה למחסן}}
שורה 430:
 
{{ח:סעיף|89|טובין שאינם שווים במכס החל עליהם}}
{{ח:תת|(א)}} המנהל רשאי להביא לידי השמדת טובין מוחסנים אם לפי דעת גובה המכס אין הם שווים במכס החל עליהם, ורשאי הוא לוותר על המכס.
{{ח:תת|(ב)}} בעל טובין שהושמדו ישלם לבעל רשיון המחסן, או לגובה המכס אם היו הטובין במחסן המכס, את כל התשלומים החלים עליהם ושאינם מכס.
 
{{ח:סעיף|90|טובין העלולים להתלקח או להתפוצץ}}
{{ח:תת|(א)}} טובין העלולים בנקל להישרף, להתלקח או להתפוצץ אסור להחסינם אלא ברשות גובה המכס.
{{ח:תת|(ב)}} טובין כאמור שגובה המכס לא הרשה להחסינם, מותר להפקידם במקום בטוח שאושר על ידיו, וכל זמן שהם מופקדים שם יש לראותם כאילו הם במחסן המכס וגובה המכס רשאי למכרם כתום ארבעה עשר יום, אם לא נפדו כהלכה.
{{ח:תת|(ג)}} הוצאות סילוקם של הטובין, הבטחתם, וההשגחה והשמירה עליהם עד למכירתם ייזקפו כנגד הטובין.
 
{{ח:סעיף|91|רשמון על טובין מוחסנים}}
{{ח:ת}} טובין מוחסנים מותר לרשמם –
{{ח:תת|(1)}} לצריכה בארץ;
{{ח:תת|(2)}} ליִיצוא;
{{ח:תת|(3)}} לסילוק אל מקום אחר לשם החסנה.
 
{{ח:סעיף|92|המנהל רשאי לוותר על מכס של טובין מוחסנים שאבדו או שהושמדו}}
שורה 456:
 
{{ח:סעיף|95|מחסני המכס}}
{{ח:תת|(א)}} הממשלה רשאית, בצו, לקבוע מחסני מכס.
{{ח:תת|(ב)}} טובין שהוחסנו או שהופקדו במחסן מכס, תשולם עליהם אגרה לפי הדירוג שנקבע.
{{ח:תת|(ג)}} המנהל רשאי לוותר על אגרה, כולה או מקצתה, אם הורעו הטובין או אבדו או הושמדו מחמת מאורע שלא ניתן למנוע או במקרים אחרים שנקבעו.
 
{{ח:סעיף|96|מותר להפוך מחסן רשוי למחסן מכס}}
שורה 503:
 
{{ח:סעיף|108|יצוא בדרך היבשה או האויר}}
{{ח:תת|(א)}} טובין המיועדים ליצוא בדרך היבשה שלא ברכבת, או ליצוא בדרך האויר, יש להביאם לבית המכס הסמוך ביותר למקום היצוא.
{{ח:תת|(ב)}} אם בית המכס אינו על הגבול יש להוביל את הטובין, לאחר בדיקה, אל הגבול בנתיב שנקבע לכך, ללא סטיה ממנו, וליַצאם משם.
{{ח:תת|(ג)}} טובין נתונים לפיקוח רשות־המכס המוצאים ברכבת יש לשלוח אותם בקרון חתום כראוי בידי רשות־המכס.
{{ח:תת|(ד)}} כלי הובלה המייצא טובין ביבשה או באויר מותר לדרוש עליו מצהר־יציאה.
 
{{ח:סעיף|109|תעודת מפדה}}
שורה 524:
 
{{ח:סעיף|114|תיקון מצהר־יציאה}}
{{ח:תת|(א)}} גובה המכס רשאי להתיר לקברניט או לבעל האניה לתקן כל טעות גלויה בגופו של מצהר או למלא כל חסר, שהם לדעת גובה המכס פרי מקרה או היסח הדעת; התיקון יהיה בהגשת מצהר מתוקן או מצהר מילואים, וגובה המכס רשאי, אם ייראה לו, לגבות בעדו את האגרה שנקבעה.
{{ח:תת|(ב)}} פרט לאמור בסעיף קטן (א) אין לתקן מצהר־יציאה.
 
{{ח:סעיף|115|תנאים לפדיה}}
שורה 535:
{{ח:סעיף|117|הקברניט חייב הסבר על טובין חסרים}}
{{ח:ת}} קברניט של אניה לאחר מפדה חייב –
{{ח:תת|(1)}} להגיש את תעודת המפדה, אם נדרש לכך על ידי פקיד־מכס;
{{ח:תת|(2)}} ליתן הסבר, להנחת דעתו של גובה המכס, על טובין שפורטו או שאוזכרו במצהר־היציאה ואינם מצויים באניה.
 
{{ח:סעיף|118|איסור על פריקת טובי יצוא שלא ברשות}}
שורה 561:
 
{{ח:סעיף|124|הזמן הקובע לגבי שיעור המכס|תיקון: תשנ״ה}}
{{ח:תת|(א)}} מכס ישולם לפי תעריף שהוא בר תוקף בשעת התשלום; התשלום ייעשה בדרך שתיקבע בתקנות.
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), המכס על יבוא טובין בדואר חבילות, ישולם לפי תעריף שהוא בר תוקף בשעת שומת המכס כפי שהורה פקיד המכס המוסמך בבית הדואר.
{{ח:תת|(ג)}} הוראות סעיף זה באות להוסיף על הוראות {{ח:פנימי|סעיף 140|סעיפים 140}} {{ח:פנימי|סעיף 160ב|או 160ב}}.
 
{{ח:סעיף|125|משקלות ומידות}}
שורה 579:
{{ח:סעיף|129|הגדרות ופרשנות|תיקון: תשכ״ג־2, תשנ״ח}}
{{ח:ת}} {{ח:פנימי|סעיף 129|בסעיפים 129 עד 134א}} –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”טובין מוערכים“ – הטובין שיש לקבוע את ערכם לצורך מכס;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”טובין זהים“ – טובין הזהים לטובין המוערכים מכל בחינה שהיא, לרבות במאפייניהם הפיסיים, באיכותם ובמוניטין שלהם, ובלבד שיוצרו באותה מדינה שבה יוצרו הטובין המוערכים; לעניין זה –}}
{{ח:תתת|(1)}} הבדלים צורניים מזעריים לא יפסלו טובין המקיימים את תנאי ההגדרה, בכל מובן אחר, מלהיחשב זהים;
{{ח:תתת|(2)}} לא יראו טובין הכוללים מרכיב ישראלי כטובין זהים;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”טובין דומים“ – טובין, אשר אף שאינם זהים לחלוטין לטובין המוערכים, נתקיימו בהם כל אלה:}}
{{ח:תתת|(1)}} הם יוצרו באותה מדינה שבה יוצרו הטובין המוערכים;
{{ח:תתת|(2)}} הם בעלי מאפיינים דומים לטובין המוערכים ועשויים מחומרים דומים, המאפשרים להם תיפקוד דומה וחלופיות מבחינה מסחרית;
{{ח:תתת|(3)}} הם אינם כוללים מרכיב ישראלי;
{{ח:תת}} לעניין קביעת הדמיון לטובין המוערכים יובאו בחשבון, בין היתר, איכות, מוניטין וסימן מסחרי;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מרכיב ישראלי“ – הנדסה, פיתוח, עבודת אמנות, עבודת עיצוב, תכניות או סקיצות, שנעשו בישראל;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”ייצור“ – לרבות גידול וכריה;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מישור מסחרי“ – סיטונות, קימעונות, מכירה באמצעות סוכן בלעדי, וכיוצא באלה;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”יחסים מיוחדים“ –}}
{{ח:תתת|(1)}} יחסים בין צדדים לעסקת ייבוא שמתקיים בהם לפחות אחד מאלה –
{{ח:תתתת|(א)}} אחד מהצדדים לעסקה הוא נושא משרה בעסקו של האחר; לעניין זה, ”נושא משרה“ – דירקטור, מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, מנהל אחר הכפוף במישרין למנהל הכללי, וכל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה;
{{ח:תתתת|(ב)}} הצדדים לעסקה מוכרים על פי דין כשותפים לעסקים;
{{ח:תתתת|(ג)}} הצדדים לעסקה הם עובד ומעביד;
{{ח:תתתת|(ד)}} אדם כלשהו הוא בעלים, שולט או מחזיק, בחמישה אחוזים או יותר מזכויות ההצבעה או מהמניות בכל אחד מהצדדים לעסקה, במישרין או בעקיפין;
{{ח:תתתת|(ה)}} אחד מהצדדים לעסקה שולט באחר, במישרין או בעקיפין;
{{ח:תתתת|(ו)}} הצדדים לעסקה נשלטים בידי צד שלישי, במישרין או בעקיפין;
{{ח:תתתת|(ז)}} הצדדים לעסקה שולטים ביחד בצד שלישי, במישרין או בעקיפין;
{{ח:תתתת|(ח)}} הצדדים לעסקה הם קרובי משפחה; לעניין זה, ”קרוב משפחה“ – בן זוג, אח, אחות, הורה, הורי הורה, הורה של בן־הזוג, צאצא, צאצא של בן־הזוג, ובן־זוגו של כל אחד מאלה;
{{ח:תתת|(2)}} לעניין הגדרה זו יראו אדם כשולט באחר כאשר הוא מצוי בעמדה חוקית או מעשית המאפשרת לו להגביל או לכוון את פעילותו;
{{ח:תתת|(3)}} סוכן בלעדי, מפיץ בלעדי או בעל זכיון בלעדי, בעסקו של אחר, יהא תיאור היחסים ביניהם אשר יהא, יראו כאילו מתקיימים ביניהם יחסים מיוחדים רק אם מתקיים לגביהם לפחות אחד התנאים שבפסקה (1);
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שימוש עצמי“ – אחד מאלה:}}
{{ח:תתת|(1)}} שימוש בטובין שייבא יחיד לצרכיו או לצורכי בני ביתו;
{{ח:תתת|(2)}} נתינה במתנה של טובין שייבא יחיד, לצרכיו או לצורכי בני ביתו של יחיד אחר;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שימוש מסחרי“ – שימוש שאינו שימוש עצמי.}}
 
{{ח:סעיף|130|דרכי קביעת ערכם של טובין מוערכים|תיקון: תשכ״ב, תשנ״ח}}
{{ח:ת}} ערכם של טובין מוערכים ייקבע כלהלן –
{{ח:תת|(1)}} לפי ערך עסקה שבה נרכשו, מחושב לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 132|סעיף 132}};
{{ח:תת|(2)}} בהעדר אפשרות לקבוע את ערך הטובין המוערכים כאמור בפסקה (1) – לפי ערך עסקה שבה נרכשו טובין זהים, מחושב לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 133א|סעיפים 133א}} {{ח:פנימי|סעיף 133ג|ו־133ג}};
{{ח:תת|(3)}} בהעדר אפשרות לקבוע את ערך הטובין המוערכים כאמור בפסקה (2) – לפי ערך עסקה שבה נרכשו טובין דומים, מחושב לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 133ב|סעיפים 133ב}} {{ח:פנימי|סעיף 133ג|ו־133ג}};
{{ח:תת|(4)}} בהעדר אפשרות לקבוע את ערך הטובין המוערכים כאמור בפסקה (3) – לפי מחיר מכירה בישראל, מחושב לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 133ד|סעיף 133ד}};
{{ח:תת|(5)}} בהעדר אפשרות לקבוע את ערך הטובין המוערכים כאמור בפסקה (4) – לפי ערך מחושב, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 133ה|סעיף 133ה}};
{{ח:תת|(6)}} בהעדר אפשרות לקבוע את ערך הטובין המוערכים לפי פסקה (3), ועל אף שניתן לקבוע את ערך הטובין לפי הוראות פסקה (4) – לפי הוראות פסקה (5) תחילה, וזאת בהתאם לבקשת היבואן ובאישור גובה המכס;
{{ח:תת|(7)}} בהעדר אפשרות לקבוע את ערך הטובין המוערכים כאמור בפסקאות (1) עד (6) – לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 133ו|סעיף 133ו}}.
 
{{ח:סעיף|131|קביעת ערכם של טובין שחלפה שנה מעת ייבואם|תיקון: תשכ״ב, תשל״ט, תשנ״ח}}
{{ח:תת|(א)}} ערכם של טובין מוערכים שחלפה שנה משעת ייבואם כאמור {{ח:פנימי|סעיף 144|בסעיף 144}} בטרם נפדו מפיקוח רשות המכס, ייקבע לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130}} החל מהוראת פסקה (2), והוראת פסקה (1) לא תחול.
{{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות סעיף קטן (א) רשאי המנהל, על פי בקשת היבואן ומנימוקים שיירשמו, להורות כי ערכם של טובין כמשמעותם בסעיף קטן (א) ייקבע לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130}}, החל בהוראת פסקה (1).
 
{{ח:סעיף|132|ערך עסקה|תיקון: תשכ״ב, תשנ״ח}}
{{ח:תת|(א)}} ערך עסקה הוא המחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין, בעת מכירתם לשם ייצוא לישראל (להלן – מחיר העסקה), בתוספת ההוצאות והסכומים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 133|בסעיף 133}}, ובלבד שהתקיימו כל התנאים המנויים בסעיף קטן (ב).
{{ח:תת|(ב)}} ערך עסקה ייקבע לפי סעיף קטן (א) רק בהתקיים כל אלה:
{{ח:תתת|(1)}} אין הגבלות באשר למכירת הטובין או לשימוש בהם בידי היבואן, למעט –
{{ח:תתתת|(א)}} הגבלות המוטלות או הנדרשות בישראל על פי דין;
{{ח:תתתת|(ב)}} הגבלות לגבי האזורים הגאוגרפיים שבהם מותר למכור את הטובין;
{{ח:תתתת|(ג)}} הגבלות שאינן משפיעות באופן משמעותי על ערך הטובין;
{{ח:תתת|(2)}} מכירת הטובין או מחירם אינם כפופים לתנאי או לתמורה כלשהם שלא ניתן לאמוד את ערכם לצורך קביעת ערך הטובין;
{{ח:תתת|(3)}} לא ניתן ליחס למוכר הטובין, בין במישרין ובין בעקיפין, כל חלק בתקבולים הצפויים ממכירת הטובין או משימוש בהם על ידי היבואן, למעט ההוצאות והסכומים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 133|בסעיף 133}}, אם אינם כלולים במחיר העסקה מלכתחילה;
{{ח:תתת|(4}} {{ח:תתתת)|(א)}} אין יחסים מיוחדים בין המוכר ליבואן;
{{ח:תתתת|(ב)}} היו יחסים מיוחדים בין המוכר ליבואן – ערך העסקה לא הושפע מאותם יחסים; לעניין זה, יראו את ערך העסקה כאילו לא הושפע מיחסים מיוחדים אם הוכיח היבואן שערך העסקה קרוב, ככל האפשר, לאחד מהערכים המפורטים להלן –
{{ח:תתתתת|(1)}} ערך העסקה במכירתם לייצוא לישראל של טובין זהים או דומים, ליבואנים שאין ביניהם לבין המוכר יחסים מיוחדים;
{{ח:תתתתת|(2)}} ערך טובין זהים או דומים שנקבע לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 133ד|סעיף 133ד}};
{{ח:תתתתת|(3)}} ערך טובין זהים או דומים שנקבע לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 133ה|סעיף 133ה}};
{{ח:תתתת|(ג)}} סבר המנהל כי ערך העסקה הושפע מיחסים מיוחדים, יודיע על כך ליבואן ויתן לו הזדמנות להשמיע בפניו את טענותיו.
{{ח:תת|(ג)}} עסקה שלא מתקיים לגביה אחד התנאים האמורים בסעיף קטן (ב) לא תשמש לקביעת ערכם של טובין לפי {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130}}.
{{ח:תת|(ד)}} בקביעת ערך עסקה לא תובא בחשבון ריבית על פי הסדרי מימון שעשה היבואן בקשר לייבוא הטובין, אם נתקיימו כל אלה:
{{ח:תתת|(1)}} דמי הריבית נפרדים ממחיר העסקה;
{{ח:תתת|(2)}} הסדרי המימון נעשו בכתב;
{{ח:תתת|(3)}} היבואן הוכיח, אם נדרש לעשות זאת, שהטובין אכן נמכרים במחיר שהוצהר עליו כמחיר העסקה וכי שער הריבית המוצהר אינו עולה על הרמה המקובלת בעסקאות דומות במדינה שבה ניתן המימון, בעת שנעשה הסדר המימון.
{{ח:תת|(ה)}} הנחות במחיר טובין שיינתנו לאחר פדייתם מפיקוח רשות המכס, לא יובאו בחשבון לעניין קביעת ערך העסקה של אותם טובין.
 
{{ח:סעיף|133|התוספות למחיר העסקה לעניין קביעת ערך העסקה|תיקון: תשכ״ב, תשנ״ח, תשס״א}}
{{ח:תת|(א)}} לצורך קביעת ערך העסקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 132|בסעיף 132}}, ייווספו למחיר העסקה אך ורק ההוצאות והסכומים המפורטים להלן, אם אינם כלולים בו מלכתחילה, כשהם מחושבים על יסוד נתונים אובייקטיביים הניתן לאומדן –
{{ח:תתת|(1)}} ההוצאות ששילם הקונה או שעליו לשלמן הקשורות בקניית הטובין כלהלן –
{{ח:תתתת|(א)}} עמלות ודמי תיווך למעט עמלות קניה; לעניין זה, ”עמלות קניה“ – תשלומים שמשלם היבואן לסוכנו תמורת שירותי הייצוג בקניית הטובין שהסוכן מעניק לו בחוץ לארץ;
{{ח:תתתת|(ב)}} עלות כלי הקיבול הנחשבים לעניין המכס כחלק בלתי נפרד מהטובין;
{{ח:תתתת|(ג)}} עלות האריזה לרבות עלות העבודה ועלות חומרי האריזה;
{{ח:תתת|(2)}} הערך היחסי של השירותים ואמצעי הייצור המפורטים להלן, שסיפק היבואן, במישרין או בעקיפין, ללא תמורה או במחיר מוזל, בקשר לייצורם ולמכירתם לייצוא של הטובין –
{{ח:תתתת|(א)}} חומרים, מרכיבים, חלקים ופריטים דומים, הכלולים בטובין;
{{ח:תתתת|(ב)}} כלים, תבניות ופריטים דומים, ששימשו בייצור הטובין;
{{ח:תתתת|(ג)}} חומרים שנצרכו והתכלו בייצור הטובין;
{{ח:תתתת|(ד)}} הנדסה, פיתוח, עבודת אמנות, עבודת עיצוב תכניות וסקיצות, שנעשו מחוץ לישראל, ונדרשו בייצור הטובין;
{{ח:תתת|(3)}} תמלוגים ודמי רשיון המתייחסים לטובין, שהיבואן חייב בתשלומם, במישרין או בעקיפין, כתנאי למכירת הטובין בישראל על ידו;
{{ח:תתת|(4)}} ערכו של כל חלק שניתן ליחסו למוכר, במישרין או בעקיפין, בתקבולים הצפויים מכל מכירה של הטובין או משימוש בהם, שבוצעו לאחר מכירתם לייצוא לישראל;
{{ח:תתת|(5)}} העלויות שלהלן הכרוכות בהבאת הטובין לנמל הייבוא או למקום הייבוא –
{{ח:תתתת|(א)}} עלות ההובלה של הטובין לנמל הייבוא או למקום הייבוא למעט עלויות כאמור שנגרמו עקב נסיבות מיוחדות שאין ליבואן שליטה עליהן והמנהל קבע שאין לכלול אותן בערך העסקה; המנהל רשאי לקבוע כללים ותנאים לענין זה, לרבות סוגי טובין, סוגי הובלות ושירותים אחרים;
{{ח:תתתת|(ב)}} תשלומים עבור טעינה, פריקה וטיפול, הקשורים בהובלת הטובין לנמל הייבוא או למקום הייבוא, ובכלל זה אגרות סבלות, אגרות סוורות ואגרות רציף;
{{ח:תתתת|(ג)}} עלות הביטוח.
{{ח:תת|(ב)}} בהעדר נתונים אובייקטיביים הניתנים לאומדן לצורך חישוב הוצאה או סכום כלשהם מן המפורטים בסעיף קטן (א), שהוצאו במסגרת עסקה, לא תשמש העסקה האמורה לקביעת ערכם של טובין לפי {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130}}.
 
{{ח:סעיף|133א|ערך עסקה שבה נרכשו טובין זהים|תיקון: תשכ״ב, תשנ״ח}}
{{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130(2)}} –
{{ח:תת|(1)}} ערך עסקה שבה נרכשו טובין זהים יחושב לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 132|סעיף 132}};
{{ח:תת|(2)}} עסקה שבה נרכשו טובין זהים תשמש לקביעת ערכם של הטובין המוערכים אם נתקיימו כל אלה:
{{ח:תתת|(א)}} הטובין הזהים יוצאו לישראל באותה עת שבה יוצאו הטובין המוערכים, או בסמוך לאותה עת;
{{ח:תתת|(ב)}} העסקה שבה נרכשו הטובין הזהים התבצעה באותו מישור מסחרי שבו התבצעה העסקה בטובין המוערכים ובכמויות דומות; בהעדר עסקה כאמור – עסקה שבה נרכשו טובין זהים במישור מסחרי שונה מהמישור המסחרי שבו נרכשו הטובין המוערכים או בכמויות שונות, ובלבד שההבדלים שניתן ליחסם למישור המסחרי או לכמויות נלקחו בחשבון לצורך התאמת ערך העסקה; ההתאמה תתבסס על ראיות מוכחות המצביעות באופן ברור על סבירות ההערכה ודיוקה.
 
{{ח:סעיף|133ב|ערך עסקה שבה נרכשו טובין דומים|תיקון: תשכ״ב, תשנ״ח}}
{{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130(3)}} –
{{ח:תת|(1)}} ערך עסקה שבה נרכשו טובין דומים יחושב לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 132|סעיף 132}};
{{ח:תת|(2)}} עסקה שבה נרכשו טובין דומים תשמש לקביעת ערכם של הטובין המוערכים אם נתקיימו כל אלה:
{{ח:תתת|(א)}} הטובין הדומים יוצאו לישראל באותה עת שבה יוצאו הטובין המוערכים, או בסמוך לאותה עת;
{{ח:תתת|(ב)}} העסקה שבה נרכשו הטובין הדומים התבצעה באותו מישור מסחרי שבו התבצעה העסקה בטובין המוערכים ובכמויות דומות; בהעדר עסקה כאמור – עסקה שבה נרכשו טובין דומים במישור מסחרי שונה מהמישור המסחרי שבו נרכשו הטובין המוערכים או בכמויות שונות, ובלבד שההבדלים שניתן ליחסם למישור המסחרי או לכמויות, נלקחו בחשבון לצורך התאמת ערך העסקה; ההתאמה תתבסס על ראיות מוכחות המצביעות באופן ברור על סבירות ההערכה ודיוקה.
 
{{ח:סעיף|133ג|כללים לקביעת ערך עסקה של טובין זהים או דומים|תיקון: תשנ״ח}}
{{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130(2) ו־(3)}} –
{{ח:תת|(1)}} נמצא יותר מערך עסקה אחד של טובין זהים או טובין דומים, לפי העניין, שמתקיימות לגביהם הוראות {{ח:פנימי|סעיף 129|סעיפים 129 עד 133ט}}, ייקבע ערך הטובין המוערכים לפי הנמוך מבין הערכים שנמצאו;
{{ח:תת|(2)}} במקרים שבהם ההוצאות המפורטות {{ח:פנימי|סעיף 133|בסעיף 133(א)(5)}} נכללות בערך העסקה, תתבצע התאמה, לשם התחשבות בהבדלים משמעותיים בהוצאות האמורות, הנובעים מהבדלים במרחק או באופן ההובלה, בין ערך העסקה של הטובין הזהים או הדומים, לפי העניין, לבין ערך העסקה של הטובין המוערכים.
 
{{ח:סעיף|133ד|קביעת ערך טובין על פי מחיר מכירה בישראל|תיקון: תשנ״ח}}
{{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130(4)}} –
{{ח:תת|(1)}} באין אפשרות לקבוע את ערך הטובין המוערכים לפי {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130(1) עד (3)}}, וטובין זהים או דומים לטובין המוערכים נמכרים בישראל באותו מצב שבו יובאו – יחושב ערך הטובין המוערכים לפי סעיף זה, בהתבסס על המחיר ליחידה שבו נמכרים הטובין הזהים או הדומים לראשונה לאחר הייבוא, בכמות המצרפית הגדולה ביותר, בעת ייבוא הטובין המוערכים או בסמוך לכך, לבני אדם שאין יחסים מיוחדים ביניהם לבין המוכר בישראל, בניכוי סכומים אלה:
{{ח:תתת|(א)}} העמלות המשתלמות בדרך כלל או שהוסכם לשלמן, או התוספות שנהוג בדרך כלל להוסיפן בחישוב הרווח, והוצאות כלליות, בקשר עם מכירות של טובין מיובאים באותה רמה או מאותו סוג בישראל;
{{ח:תתת|(ב)}} ההוצאות הרגילות של הובלה וביטוח והוצאות נלוות, הנוצרות בדרך כלל בישראל;
{{ח:תתת|(ג)}} עלויות הכרוכות בהבאת הטובין לנמל הייבוא או למקום הייבוא, כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 133|בסעיף 133(א)(5)}};
{{ח:תתת|(ד)}} מכס ומסים אחרים שיש לשלמם בישראל עקב ייבוא הטובין או מכירתם;
{{ח:תת|(2)}} לא נמכרו טובין זהים או דומים בעת ייבוא הטובין המוערכים או בסמוך לכך – יחושב ערך הטובין המוערכים כאמור בפסקה (1), אך בהתבסס על המחיר ליחידה שבו נמכרים הטובין הזהים או הדומים בישראל באותו מצב שבו יובאו, במועד הקרוב ביותר לאחר ייבוא הטובין המוערכים, ובלבד שטרם חלפו 90 ימים ממועד הייבוא של הטובין המוערכים;
{{ח:תת|(3)}} לא נמכרים טובין זהים או דומים בישראל באותו מצב שבו יובאו – יחושב ערך הטובין המוערכים, אם ביקש זאת היבואן, כאמור בפסקה (1), אך בהתבסס על המחיר ליחידה שבו נמכרים הטובין האמורים לאחר עיבוד נוסף, בכמות המצרפית הגדולה ביותר, לקונה בישראל שאין בינו ובין המוכר בישראל יחסים מיוחדים, תוך ניכוי הערך המוסף הנובע מהעיבוד האמור; הערך המוסף יחושב על בסיס נתונים אובייקטיביים הניתנים לאומדן;
{{ח:תת|(4)}} מכירה בישראל של טובין זהים או דומים, לאדם שסיפק, במישרין או בעקיפין, ללא תמורה או במחיר מוזל, אחד מן המרכיבים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 133|בסעיף 133(א)(2)}}, לשימוש בקשר עם ייצורם ומכירתם לייצוא של הטובין האמורים, לא תשמש לקביעת ערכם של טובין מוערכים לפי סעיף זה.
 
{{ח:סעיף|133ה|קביעת ערך מחושב|תיקון: תשנ״ח}}
{{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130(5)}} –
{{ח:תת|(1)}} ערכם של הטובין המוערכים ייקבע לפי ערך מחושב שהוא סך כל הערכים שלהלן:
{{ח:תתת|(א)}} עלותם או ערכם של חומרים וייצור או כל עיבוד אחר, המשמשים בייצורם של הטובין המוערכים, לרבות עלות המרכיבים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 133|בסעיף 133(א)(1)}}, בפסקאות משנה (ב) ו־(ג);
{{ח:תתת|(ב)}} סכום השווה לרווחים ולהוצאות הכלליות שיש בדרך כלל במכירות של טובין ברמתם או מסוגם של הטובין המוערכים, הנעשות בידי יצרנים במדינת הייצוא לשם ייצוא לישראל;
{{ח:תתת|(ג)}} העלויות הכרוכות בהבאת הטובין המוערכים לנמל הייבוא או למקום הייבוא כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 133|בסעיף 133(א)(5)}};
{{ח:תת|(2)}} אדם שאינו תושב ישראל, לא יחויב להמציא חשבונות, רשומות או מסמכים אחרים, לשם בדיקה, ולא יחויב להתיר גישה אליהם, לצורך קביעת ערך מחושב; ואולם, המנהל רשאי לאמת במדינה אחרת מידע שסיפק יצרן טובין, לשם קביעת ערך מחושב, בהסכמת אותו יצרן, לאחר מתן הודעה מוקדמת ראויה לרשות המוסמכת במדינתו של היצרן, ומשלא התנגדה הרשות האמורה תוך זמן סביר.
 
{{ח:סעיף|133ו|קביעת ערך במקרים אחרים|תיקון: תשנ״ח}}
{{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130(7)}} –
{{ח:תת|(1)}} באין אפשרות לקבוע את ערך הטובין המוערכים לפי {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130(1) עד (6)}} – ייקבע ערכם תוך שימוש באמצעים סבירים העולים בקנה אחד עם העקרונות וההוראות שנקבעו בהסכם גאט״ט, משנת 1994 ובהסכם בדבר יישום סעיף VII להסכם גאט״ט, משנת 1994, כפי שבאו לידי ביטוי {{ח:פנימי|סעיף 129|בסעיפים 129 עד 133ט}};
{{ח:תת|(2)}} ערך הטובין המוערכים לפי סעיף זה לא ייקבע על יסוד אחד מאלה:
{{ח:תתת|(א)}} המחיר לצרכן של טובין מייצור מקומי;
{{ח:תתת|(ב)}} שיטה המורה על קביעת ערך למטרות מכס לפי הגבוה משני ערכים נתונים;
{{ח:תתת|(ג)}} מחירם של הטובין בשוק המקומי במדינת הייצוא;
{{ח:תתת|(ד)}} עלות הייצור, למעט ערך מחושב שנקבע לטובין זהים או לטובין דומים לפי {{ח:פנימי|סעיף 133ה|סעיף 133ה}}, ולעניין זה, יראו טובין כטובין זהים או כטובין דומים אף אם לא יוצרו באותה מדינה;
{{ח:תתת|(ה)}} מחירם של הטובין לייצוא אל מדינה שאינה מדינת ישראל;
{{ח:תתת|(ו)}} ערך מינימלי למטרות מכס;
{{ח:תתת|(ז)}} ערכים שרירותיים או פיקטיביים;
{{ח:תת|(3)}} מבלי לגרוע מהוראות פסקה (1), רשאי המנהל, לשם יישום הוראות סעיף זה, להיעזר בשיטות הערכת הטובין המפורטות {{ח:פנימי|סעיף 130|בסעיף 130}} גם אם לא ניתן למלא אחר כל תנאיהן.
 
{{ח:סעיף|133ז|קביעת ערך של טובין שניזוקו לפני פדייתם|תיקון: תשנ״ח}}
שורה 724:
 
{{ח:סעיף|134|סמכות המנהל להתקין תקנות לצורך הערכה|תיקון: תשנ״ח}}
{{ח:תת|(א)}} המנהל רשאי להתקין תקנות להפעלת {{ח:פנימי|סעיף 129|הסעיפים 129 עד 133ט}}, וביחוד כדי לחייב כל אדם הקשור ביבוא טובין לישראל לספק למנהל, בצורה שידרוש, כל ידיעה הנחוצה לדעתו, בשביל הערכה נכונה של הטובין וכן פנקסי חשבונות וכל תעודה אחרת המתייחסים לקניית הטובין, ייבּואם או מכירתם על ידי אותו אדם.
{{ח:תת|(ב)}} העובר על תקנה שהותקנה על פי סעיף זה, דינו – קנס מאה לירות על כל עבירה.
 
{{ח:סעיף|134א|ערך טובין שיובאו לשימוש עצמי|תיקון: תשנ״ח}}
שורה 749:
 
{{ח:סעיף|141|עשיה בטובין שיובאו כשהם פטורים ממכס}}
{{ח:תת|(א)}} טובין שיובּאו לארץ כשהם פטורים ממכס מחמת היותם רכוש של צבא־הגנה לישראל או של פקיד קונסולרי, סוכן מסחרי, חברה, פירמה או כל מוסד או אדם אחר שהיו אותה שעה, לפי כל חיקוק בר־תוקף בעניני מכס, בעלי זכות יתר ליַבֵּא טובין אלה בלי מכס, והוצאו הטובין לרשותם של חברה, פירמה, מוסד או אדם אחר שאינם זכאים ליַבֵּא אותם טובין בלי מכס, ינהגו בהם לפי כללים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} היה המכס לפי תעריפו בשעת הוצאה מכס לפי הערך, יהיו הטובין חבים במכס לפי הערך על ערכם בשעת הוצאה ומכס זה יוטל עליהם;
{{ח:תתת|(2)}} היה המכס לפי תעריפו בשעת הוצאה מכס לפי שיעור קצוב, והוכח להנחת דעתו של המנהל, כי מצב הטובין הורע מיום שיובּאו, יהיו חבים בסכום שהוא ביחס לערכם בשעת הוצאה כיחס שבין הסכום שיש להטיל לפי אותו שיעור קצוב לבין ערכם בשעת ייבּואם ומכס זה יוטל עליהם; לא הוכח כאמור, יהיו חבים במכס לפי השיעור הקצוב שנקבע להם ומכס זה יוטל עליהם.
{{ח:תת|(ב)}} כל המוציא טובין כאמור בסעיף קטן (א), ימסור למנהל פרטים על כך וישלם את המכס העשוי לחול עליהם לפני הוצאתם.
{{ח:תת|(ג)}} שר האוצר רשאי לפטור מהמכס החל לפי סעיף זה, מכולו או ממקצתו, ובתנאים שקבע, מכונית נוסעים שנציג דיפלומטי או נציגות דיפלומטית של מדינה אחרת העבירה אותה לזולתם, במידה שאותה מדינה גומלת פטור כזה למדינת ישראל.
 
{{ח:סעיף|142|דוגמאות}}
שורה 760:
{{ח:סעיף|143|שינוי בהסכם אגב שינוי במכס}}
{{ח:ת}} אם לאחר שהוסכם על מכירתם או על מסירתם של טובין כשהמכס עליהם משולם, ולפני שנרשמו הטובין לצריכה בארץ, חל במכס הנגבה שינוי הנוגע לאותם טובין, יהא ההסכם נתון לתנאים שלהלן, אם אין בו הוראה אחרת מפורשת בכתב:
{{ח:תת|(1)}} היה השינוי הטלת מכס חדש או הגדלת המכס הקיים, יכול המוכר, לאחרי ששילם את המכס החדש או המוגדל, להוסיף את ההפרש על המחיר המוסכם;
{{ח:תת|(2)}} היה השינוי ביטול המכס או הקטנתו, יכול הקונה לנכות מן המחיר המוסכם את ההפרש שבא מחמת השינוי.
 
{{ח:סעיף|144|מועד ייבואם של טובין}}
שורה 770:
 
{{ח:סעיף|146|מסירת חשבון מכר עם הרשמון|תיקון: תשנ״ה}}
{{ח:תת|(א)}} עם הרשמון על הטובין יש להגיש את כל חשבונות המכס, שטרי הביטוח, שטרי המטען, שטרי החבילות, המכתבים והתעודות האחרות הנוגעים למשלוח הטובין והמראים את ערכם במקום קנייתם, ואת דמי ההובלה, הביטוח ושאר התשלומים שעליהם.
{{ח:תת|(ב)}} בטובין שייבואם או ייצואם טעון היתר או רשיון יש להגיש עם הרשמון גם את ההיתר או הרשיון.
{{ח:תת|(ג)}} רשאי המנהל לדרוש שעם חשבון המכר המקורי יוגש לו העתק חתום בידי הנשגר או בידי בעל הטובין או בחותמתם; במקרה זה תעכב רשות־המכס בידיה את חשבון המכר המקורי, ותחזיר את ההעתק לבעליו לאחר שנפדו הטובין.
{{ח:תת|(ד)}} המסמכים והתעודות המפורטים בסעיף זה יוגשו בדרך שתיקבע בתקנות.
 
{{ח:סעיף|147|פרטים שהם חובה בחשבונות מכר}}
שורה 782:
 
{{ח:סעיף|149|המנהל רשאי ליטול טובין בתשלום ערכם המוצהר או ליטול מכס בעין}}
{{ח:תת|(א)}} מקום שהמכס הוא לפי הערך ויש למנהל יסוד להניח שהערך המוצהר על ידי היבואן או על ידי סוכנו הוא נמוך מדי, רשאי המנהל ליטול את המכס בעין, או ליטול, במסירת מודעה תחילה ליבואן או לסוכנו, את הטובין בתשלום ערכם כאמור ותוספת של חמישה אחוזים.
{{ח:תת|(ב)}} תשלום הערך המוצהר, כאמור, והחזרת המכס ששולם על הטובין, ייעשו תוך שלושים יום לאחר הצהרתו של היבואן או של סוכנו.
 
{{ח:סעיף|150|החזרת מכס ששולם|תיקון: תשכ״א}}
{{ח:ת}} המנהל רשאי להחזיר מכס או לוותר על תשלומו, כולו או מקצתו, באחת מאלה:
{{ח:תת|(1)}} הטובין אבדו, הושמדו, ניזוקו או נעזבו לרשות המכס, בין בעודם בפיקוחה ובין לפני כן; ובלבד שלא תוגש תביעה להחזרה או לויתור אחרי שסולקו הטובין מפיקוח רשות המכס;
{{ח:תת|(2)}} הטובין סולקו מפיקוח רשות המכס ותוך ששה חדשים לאחר סילוקם נתגלו בהם אי־התאמה לתנאי המכר או ליקוי, שהיו קיימים בהם בשעת סילוקם; ובלבד שהתביעה על החזרה או ויתור הוגשה מיד לאחר הגילוי האמור והוכח להנחת דעתו של גובה המכס כי לא היה בטובין כל שימוש בישראל, או אם היה שימוש, לא היה זה אלא השימוש שגרם לגילוי אי־התאמתם לתנאי המכר או לגילוי ליקוי שהיה קיים בהם בשעת סילוקם ואילולא אותו שימוש לא היו אי־ההתאמה או הליקוי ניתנים לגילוי.
 
{{ח:סעיף|151||תיקון: תשכ״ח}}
שורה 798:
{{ח:סעיף|153|תשלומים על טובין שחזרו ויובאו לישראל}}
{{ח:ת}} טובין, בין שנעשו או יוצרו בישראל ובין שלא בישראל, והם לפי סוגם או הָגדרם מעין הטובין שמכס חל עליהם, והטובין יוצאו מישראל וחזרו ויובּאו אליה ונרשמו לשימוש בה, והוכח להנחת דעתו של המנהל שהמכס או הבלו שניתן להטיל על אותם טובין לפני יִיצואם שולם כהלכה, בין לפני הייצוא ובין לאחריו, ולא ניתן הישבון עליו בשעת הייצוא או שהישבון שניתן עליו הוחזר למנהל, ינהגו בהם כך:
{{ח:תת|(1)}} אם הוכח עוד, כאמור, שלא חל בחוץ לארץ שום תהליך בטובין אלה, יהיו פטורים ממכס או מבלו בשעת רישומם לשימוש בישראל לאחר שהוחזרו אליה; אלא שאם בשעה שנרשמו כאמור היה שיעור הבלו או המכס, הכל לפי הענין, הניתן להטיל על טובין באותו סוג או הֶגדר גדול מן השיעור ששולם עליהם אם בתור בלו ואם בתור מכס בשעת יִיבואם ורישומם לראשונה, הכל לפי הענין, יהיו מחוייבים בשיעור שהוא כהפרש שבין השיעור שלפיו חושב המכס או הבלו ששולם עליהם קודם לכן ובין השיעור המחייב בשעת הרישום לשימוש בישראל אחרי שהוחזרו אליה;
{{ח:תת|(2)}} אם הטובין בשעה שנרשמו לשימוש בישראל לאחר שהוחזרו אליה היו לפי סוגם או הגדרם טובין החבים במכס לפי הערך, ואם הוכח עוד, כאמור, כי בחוץ לארץ חל בטובין אלה תהליך של תיקון, חידוש או שיפור, אלא שלא חל כל שינוי בצורתם או בתכונתם, יהיו הטובין חבים במכס כאילו כל ערכם הוא כשיעור השבח שלהם בגלל התהליך האמור, ואם הוסכם לשלם סכום מסויים בעד ביצוע אותו תהליך, יהיה סכום זה ראיה לכאורה על שיעור השבח, אך זה לא יגרע מסמכותו של המנהל לפי דיני המכס בקביעת ערך הטובין לשם שומת המכס לפי הערך החל עליהם; ואולם אם בשעה שנרשמו כאמור היה שיעור הבלו או המכס, הכל לפי הענין, שניתן להטיל על טובין מאותו סוג או הגדר, גדול מן השיעור ששולם עליהם אם בתור בלו ואם בתור מכס, בשעת ייבואם ורישומם לראשונה, הכל לפי הענין, יהיו מחוייבים, בנוסף על המכס לפי ערך שיש לשלם לפי שיעור השבח כאמור בסעיף קטן זה, גם בבלו או במכס שיחושבו לפי סעיף קטן (א), כאילו לא חל בהם בהיותם בחוץ לארץ שום תהליך של תיקון, שינוי או שיפור.
 
{{ח:סעיף|154|סכסוך בנוגע לתשלום המכס}}
{{ח:תת|(א)}} התגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסויימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש על ידי גובה המכס, וסכום ששולם בדרך זו ייחשב לגבי בעל הטובין כשיעור המכס הנכון המשתלם על הטובין, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בתובענה שהוגשה לפי סעיף זה.
{{ח:תת|(ב)}} בעל הטובין רשאי, תוך שלושה חדשים מיום התשלום, להגיש תובענה נגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור, כולו או מקצתו.
{{ח:תת|(ג)}} אין להגיש תובענה להחזרת כל סכום לפי סעיף זה, אלא אם לפני התשלום נכתבו ברשמון הטובין המלים ”שולם אגב מחאה“ ונחתמו בידי בעל הטובין או בידי סוכנו.
 
{{ח:סעיף|155||תיקון: תשכ״ח}}
שורה 812:
 
{{ח:סעיף|156|הישבון בטובין שלא חל בהם תהליך ייצור|תיקון: תשכ״א}}
{{ח:תת|(א)}} טובין שיובאו – חוץ מטובין שיובאו בצובר – והם מיוצאים תוך ששה חדשים מיום סילוקם מפיקוח רשות המכס, יותר עליהם הישבון של תשעים אחוז מסכום המכס ששולם עליהם, ובלבד שהוכח להנחת דעתו של גובה המכס כי לא היה בטובין כל שימוש בישראל, או אם היה שימוש, לא היה זה אלא השימוש שגרם לגילוי אי־התאמתם לתנאי המכר או לגילוי ליקוי שהיה קיים בהם בשעת סילוקם ואילולא אותו שימוש לא היו אי־ההתאמה או הליקוי ניתנים לגילוי.
{{ח:תת|(ב)}} המנהל רשאי להאריך את התקופה לייצוא הטובין כאמור בסעיף קטן (א) עד לשנה מיום סילוקם מפיקוח רשות המכס; ובאישור שר האוצר רשאי הוא להאריך לתקופה נוספת.
{{ח:תת|(ג)}} רשאי המנהל, באישור שר האוצר, להתיר במקרים מיוחדים או בסוג מיוחד של מקרים, הישבון של יותר מתשעים אחוז מסכום המכס ששולם על טובין כאמור בסעיף קטן (א).
 
{{ח:סעיף|157|הישבון מיוחד על רכב שיובא על ידי תייר|תיקון: תשכ״א, תשנ״ה}}
{{ח:תת|(א)}} תייר שייבא מכונית או אופנוע וייצאם תוך תקופה מסויימת מיום הייבוא כמפורש להלן, יותר לו הישבון באחוזים מסכום המכס ששולם עליהם כמפורש בצדה של אותה תקופה:
{{ח:תת}} <table>
<tr><th>התקופה</th><th>הישבון</th></tr>
שורה 826:
<tr><td>לאחר תום שנתיים וששה חדשים אך לא יאוחר משנתיים ותשעה חדשים</td><td>20%</td></tr>
</table>
{{ח:תת|(ב)}} התרת הישבון כאמור בסעיף קטן (א) מותנית במסירת הצהרה בידי התייר בשעת היבוא, הכל כפי שייקבע בתקנות באישור ועדת הכספים של הכנסת.
{{ח:תת|(ג)}} ”תייר“ לענין סעיף זה – אדם שנכנס לישראל על פי אשרה ורשיון לישיבת מעבר, לישיבת ביקור או לישיבת ארעי כמשמעותם {{ח:חיצוני|חוק הכניסה לישראל|בחוק הכניסה לישראל, תשי״ב–1952}}.
 
{{ח:סעיף|158|תביעuת הישבון}}
שורה 833:
 
{{ח:סעיף|159|הצהרת התובע הישבון}}
{{ח:תת|(א)}} התובע הישבון על טובין לפי {{ח:פנימי|סעיף 156|סעיפים 156}} {{ח:פנימי|סעיף 157|ו־157}} יצהיר בגופה של התביעה, שהטובין יוצאו ושהוא היה בשעת ייצואם זכאי להישבון.
{{ח:תת|(ב)}} שמו של התובע יצויין בתביעה וחתימתו בגוף התביעה על קבלת הסכום תהא ראיה מספקת על תשלום ההישבון; אלא שאם הועברה בינתיים התביעה לאחר לא תהא חתימת התובע ראיה כאמור, אלא אם יש כנגדה חתימתו של המחזיר בתביעה.
 
{{ח:סעיף|160|הישבון בטובין שחל בהם תהליך ייצור|תיקון: תשכ״א, תשל״ו}}
שורה 843:
 
{{ח:סעיף|160ב|דין טובין שהותר עליהם הישבון|תיקון: תשכ״א}}
{{ח:תת|(א)}} נתן שר האוצר צו על טובין כאמור {{ח:פנימי|סעיף 160|בסעיף 160}}, רשאי המנהל –
{{ח:תתת|(1)}} להרשות הוצאת אותם טובין מפיקוח רשות המכס לפני תשלום המכס המוטל עליהם;
{{ח:תתת|(2)}} לדחות את המועד לתשלום המכס על אותם טובין, כולו או מקצתו, בין בערובה ובין ללא ערובה ובתנאים שייראו לו.
{{ח:תת|(ב)}} דחה המנהל את המועד לתשלום מכס כאמור בסעיף קטן (א), והחייב בתשלום המכס לא הוכיח לפני המועד הנדחה כי נתמלאו תנאי ההישבון לגבי אותם טובין, כולם או מקצתם, רשאי המנהל לדרוש את המכס, כולו או מקצתו, בין לפי התעריף שהיה בר־תוקף בשעת הדחיה ובין לפי התעריף שהוא בר־תוקף בשעת התשלום, הכל לפי שיקול דעתו של המנהל.
{{ח:תת|(ג)}} דחה המנהל את המועד לתשלום מכס כאמור בסעיף קטן (א) ולא שולם המכס במועד שקבע המנהל, תיווסף עליו, מהיום שבו הוצאו הטובין מפיקוח רשות המכס, ריבית בשיעור החוקי המקסימלי שנקבע על פי {{ח:חיצוני|חוק הריבית|חוק הריבית, תשי״ז–1957}}, אולם המנהל רשאי, אם ראה סיבות מיוחדות, להקטין את הריבית או לוותר עליה; דין הריבית כדין המכס שעליו היא נוספה.
 
{{ח:סעיף|160ג|החלפת טובין שהותר עליהם הישבון|תיקון: תשכ״א, תשל״ו־2}}
{{ח:תת|(א)}} המנהל רשאי להתיר הישבון כאמור {{ח:פנימי|סעיף 160|בסעיף 160}}, כולו או מקצתו, על טובין שיובאו לישראל, אם בעלם השתמש במקומם בטובין ישראליים מאותו סוג או הגדר לייצור של מוצרים שיוצאו, או שלא יוצאו אבל הם מן הסוג שיבואו פטור ממכס, ובלבד שעל הטובין ששימשו לייצור ניתן צו לפי הסעיפים האמורים.
{{ח:תת|(ב)}} לא יינתן הישבון לפי סעיף קטן (א) בסכום העולה על סכום המכס ששולם או שחייב אדם לשלם על הטובין שיובאו.
{{ח:תת|(ג)}} שר האוצר רשאי לקבוע תנאים וסייגים למתן ההישבון לפי סעיף זה.
 
{{ח:סעיף|161|הגבלה לתשלום תביעת הישבון}}
{{ח:תת|(א)}} שום תביעת הישבון לא תשולם אלא בהסכמת המנהל, זולת אם הוגשה לתשלום שלושה חדשים מיום שהטעינו את הטובין לשם יצוא.
{{ח:תת|(ב)}} המנהל רשאי לאסור על תשלומו של הישבון, כולו או מקצתו, אולם לא עד כדי לשלול מאדם את הסעד שהוא זכאי לו לגבי ההישבון.
 
{{ח:סעיף|162|הכנסת טובין בלא תשלום מכס|תיקון: תשכ״א}}
{{ח:תת|(א)}} הממשלה רשאית, בצו, להרשות לטובין מסויימים כניסה זמנית בלא תשלום מכס, אם הטובין מיובאים רק כדי ליַצר מהם בישראל מוצרים או מצרכים שיש ליַצאָם, או בעיקר למטרה זו.
{{ח:תת|(ב)}} התנאים לייבוא כאמור יהיו כפי שנקבעו.
{{ח:תת|(ג)}} המנהל רשאי להרשות לטובין מסויימים כניסה זמנית ללא תשלום מכס בתנאים שייראו לו, אם הוכח להנחת דעתו שהם יובאו כדי להשתמש בהם לאריזת טובי יצוא, או לשם עיבודם, תיקונם, חידושם, הצגתם ברבים או למטרה דומה ושיוצאו מישראל לאחר הטיפול או השימוש כאמור.
 
{{ח:סעיף|162א|אי־התרת רשימון|תיקון: תשכ״א}}
שורה 887:
 
{{ח:סעיף|167|הסדר סחר החוף}}
{{ח:תת|(א)}} הממשלה רשאית, בצו, לאסור, להגביל או להסדיר הובלה חופית של טובין או של סוג טובין מסויים, ובכפוף להוראות שבצו כזה, ובאין מניעה מצד ההֶקשֵר, יהא כל מקום שהפקודה מדברת ביבוא או ביצוא אסורים, מוגבלים או מוסדרים, כולל את הטובין שהובלתם החופית אסורה, מוגבלת או מוסדרת באותו צו.
{{ח:תת|(ב)}} סחר החוף בכללו יוסדר, בכל הנוגע לרשות־המכס, בדרך שנקבעה ולפיה יש לנהל פנקסים, להראות תעודות ולהגיש רשמונות.
 
{{ח:קטע2|פרק 11|פרק אחד עשר: סוכנים}}
 
{{ח:סעיף|168|סוכנים מורשים}}
{{ח:תת|(א)}} כל בעל טובין רשאי לקיים הוראות פקודה זו על ידי סוכן מורשה כדין.
{{ח:תת|(ב)}} סוכן מורשה כאמור, יכול שיהיה אדם המועסק על ידי בעל הטובין בלבד או עמיל מכס בעל רשיון כשר לפי {{ח:חיצוני|פקודת עמילי המכס|פקודת עמילי המכס}}; ואולם מטען־לואי של נוסעים רשאי לפדות כל מי שהופקד עליהם.
 
{{ח:סעיף|169|יש להראות הרשאה}}
שורה 911:
 
{{ח:סעיף|173|פקידי־מכס רשאים לעלות לאניה המשוטטת ליד החוף}}
{{ח:תת|(א)}} קצין כמוגדר {{ח:פנימי|סעיף 172|בסעיף 172}} רשאי לדרוש מאת קברניט של אניה בתוך מימי חופין של ישראל להפליג משם; ובין שדרש להפליג ולא הפליגה מיד ובין שלא דרש רשאי הוא לעלות אליה ולחפש בה, או להביאה אל נמל ולחפש בה שם.
{{ח:תת|(ב)}} גובה המכס רשאי לחקור את כל הנמצאים באניה כאמור ועליהם להשיב על שאלות בדבר האניה, מטענה, צוות עובדיה, הצידה שבה וקו מסעה ולהראות תעודות בנוגע לאניה ולמטענה.
 
{{ח:סעיף|174|סמכות לבדוק טובין}}
שורה 919:
{{ח:סעיף|175|הסמכות לעלות אל אניה ולחפש בה}}
{{ח:ת}} פקיד־מכס רשאי –
{{ח:תת|(1)}} לעלות אל אניה או לחפש בה;
{{ח:תת|(2)}} להבטיח טובין שבאניה.
 
{{ח:סעיף|176|עליה אל אניה}}
שורה 947:
 
{{ח:סעיף|184|עיכוב חשוד וחיפוש על גופו|תיקון: תשנ״ו}}
{{ח:תת|(א)}} היה לשוטר או לפקיד־מכס יסוד סביר לחשוד שאדם נושא שלא כדין טובין הנתונים לפיקוח רשות המכס, או טובין שיבואם או יצואם אסור, מוגבל או מוסדר בדרך אחרת, רשאים הם לעכב את החשוד ולחפש על גופו כאמור {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 22|בסעיף 22 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969}}; חיפוש על גופו של חשוד ייעשה בידי בן מינו.
{{ח:תת|(ב)}} היה לפקיד־מכס, הנמנה עם היחידה ללוחמה בסמים ברשות המכס, יסוד סביר לחשוד כי אדם עבר עבירה על {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים|פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973}}, רשאי הוא, לאחר שביקש את הסכמתו לכך, לערוך בגופו של החשוד חיפוש חיצוני, אולם לא ייערך חיפוש חיצוני כהגדרתו בפסקאות (2) עד (5) בגופו של מי שלא נתן את הסכמתו לכך בכתב.
{{ח:תת|(ג)}} חיפוש לפי סעיף קטן (ב) ייעשה רק אגב כניסתו של אדם לתחנת גבול, שהייתו בה או יציאתו ממנה; בכפוף להוראות סעיף זה יחולו על חיפוש כאמור הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד)|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד), התשנ״ו–1996}}.
{{ח:תת|(ד)}} לענין הפעלת הסמכויות לפי סעיף קטן (ב) יהיו לפקיד־מכס הנמנה עם היחידה ללוחמה בסמים ברשות המכס הסמכויות הנתונות לשוטר, ולפקיד־מכס בכיר יהיו הסמכויות הנתונות לקצין משטרה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד)|בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד), התשנ״ו–1996}}.
{{ח:תת|(ה)}} בסעיף זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חיפוש חיצוני“ – כל אחד מאלה:}}
{{ח:תתתת|(1)}} בחינה חזותית של גופו העירום של האדם, לרבות צילומו;
{{ח:תתתת|(2)}} לקיחת חומר מעל הגוף;
{{ח:תתתת|(3)}} בדיקה על העור;
{{ח:תתתת|(4)}} מתן דגימת רוק;
{{ח:תתתת|(5)}} מתן דגימת שתן;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”פקיד־מכס הנמנה עם היחידה ללוחמה בסמים ברשות המכס“ – פקיד־מכס שמונה ליחידה האמורה על ידי מנהל המכס בהסכמת שר המשטרה, לאחר שקיבל הכשרה מתאימה שקבע מנהל המכס;}}
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”פקיד־מכס בכיר“ – פקיד־מכס שהוא אחד מאלה:}}
{{ח:תתתת|(1)}} ממונה על יחידת סמים בתחנת גבול;
{{ח:תתתת|(2)}} ראש היחידה הארצית ללוחמה בסמים וסגניו;
{{ח:תתתת|(3)}} ראש תחום מבצעים ביחידה הארצית ללוחמה בסמים;
{{ח:תתתת|(4)}} ראש תחום מודיעין ביחידה הארצית ללוחמה בסמים;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תחנת גבול“ – תחנת גבול שקבע שר הפנים בצו לפי {{ח:חיצוני|חוק הכניסה לישראל|חוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952}}.}}
 
{{ח:סעיף|185|הרשות לחפש בכלי הובלה}}
שורה 973:
 
{{ח:סעיף|187|פקיד רשאי לחפש בחצרים אחרי טובין מוברחים|תיקון: תשכ״ד}}
{{ח:תת|(א)}} פקיד־מכס או שוטר רשאי בכל עת, ללא צו, להיכנס לחצרים ולכל מקום אחר ולחפש בהם, אם יש לו יסוד לחשוב שיימצאו בהם טובין מוברחים או אסורים והוא רשאי לתפוס טובין אלה ולהרחיקם משם; אולם הרשות להיכנס ולחפש אין כוחה יפה לגבי בית מגורים, אלא אם נתקבל תחילה צו על כך מאת שופט של בית משפט שלום.
{{ח:תת|(ב)}} במקרה של התנגדות יהא פקיד־המכס או השוטר רשאי לפרוץ כל דלת ולסלק בכוח כל מכשול או מפגע העומדים על דרכו בכניסתו, בחיפושו או בתפיסתו.
 
{{ח:סעיף|188|הרשות לתפוס אניה או טובין שחולטו}}
{{ח:תת|(א)}} פקיד־מכס, שוטר או קצין בצבא־הגנה לישראל רשאי לתפוס בין בים ובין ביבשה כל אניה, כל כלי הובלה וכל טובין שהם מחולטים או שיש לו יסוד סביר לחשוב שהם מחולטים.
{{ח:תת|(ב)}} טובין שנתפסו יובלו למחסן המכס הקרוב ביותר או למקום מבטחים אחר, כפי שיורה גובה המכס.
 
{{ח:סעיף|189|הרשות לדרוש עזרה}}
שורה 984:
 
{{ח:סעיף|190|יש למסור הודעה על תפיסה|תיקון: תשס״ג}}
{{ח:תת|(א)}} אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו בתור מחולטים ולא היו הקברניט או הבעל נוכחים בשעת התפיסה, חייב התופס למסור לקברניט או לבעל או לסוכן של התפוס, הודעה בכתב על התפיסה ועל סיבתה, בין במסירה אישית ובין במכתב אליו שנשלח בדואר, או שנמסר, למקום מגוריו או עסקו הידועים לאחרונה; וכל אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו יראו כמוחרמים, אם האדם שמידו נתפסו או בעל התפוס לא מסר לגובה המכס במקום הקרוב ביותר, תוך חודש מיום התפיסה, הודעה בכתב שהוא תובע את התפוס; אולם אם היו הטובין שנתפסו דבר האָבֵד או בעל חיים חי, רשאי גובה המכס למכרם או להשמידם מיד גם אם הם טרם מוחרמים.
{{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי המנהל להורות לגבי סוגי טובין מסוימים, כי אם האדם שמידו נתפסו הטובין כאמור בסעיף קטן (א) או בעל התפוס לא ימסור הודעה בכתב בתוך שבעה ימים מיום התפיסה כי הוא תובע את התפוס, יראו את הטובין שנתפסו כמוחרמים.
 
{{ח:סעיף|191|מותר להחזיר תפוס אם ניתנה ערובה}}
שורה 991:
 
{{ח:סעיף|192|הנוהל לאחר תפיסת הטובין}}
{{ח:תת|(א)}} אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו על ידי פקיד־מכס ומסר בעל התפוס לגובה המכס תביעה עליהם, רשאי גובה המכס להוסיף ולהחזיק בתפוס ולעשות אחד משני אלה –
{{ח:תתת|(1)}} לא לנקוט הליכים להחרמת התפוס אלא לדרוש מהתובע, בהודעה חתומה בידו, שיגיש נגדו תובענה להחזרת התפוס, ואם לא עשה זאת התובע תוך חדשיים מיום מתן ההודעה, יראו את התפוס כמוחרם ללא צורך בהליכים נוספים;
{{ח:תתת|(2)}} להביא בעצמו לידי הגשת תובענה להחרמת התפוס.
{{ח:תת|(ב)}} אם תוך שלושה חדשים לאחר קבלת התביעה על התפוס לא דרש גובה המכס מהתובע להגיש תובענה כאמור בסעיף קטן (א)(1), אף לא הביא בעצמו לידי הגשת תובענה כאמור בסעיף קטן (א)(2), יימסר התפוס לידי התובע.
 
{{ח:סעיף|193|העשיה באניות ובטובין שחולטו|תיקון: תשס״ג}}
שורה 1,019:
{{ח:סעיף|200|המנהל רשאי ליתן רשיונות לסחור עם אניות}}
{{ח:ת}} רשאי המנהל ליתן, בתנאים שנקבעו:
{{ח:תת|(1)}} רשיון לאנשים שבחוף לסחור באניה;
{{ח:תת|(2)}} רשיון למכור לאנשים הבאים לבקר באניה שבנמל כל טובין המובלים באניה לשם מכירה לנוסעיה;
{{ח:תת|(3)}} רשיון למכור מן האניה קרח ומזון טרי.
 
{{ח:סעיף|200א|עיכוב טובין מפרים|תיקון: תש״ס, תשס״ב, תשס״ח, תשע״ז}}
{{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(עד יום 07/08/2018):}} מצא המנהל בדרך של קבלת הודעה כאמור {{ח:חיצוני|חוק זכות יוצרים#סעיף 65|בסעיף 65 לחוק זכות יוצרים, התשס״ח–2007}} (להלן – חוק זכות יוצרים), {{ח:חיצוני|פקודת סימני מסחר#סעיף 69א|או סעיף 69א לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל״ב–1972}} (להלן – פקודת סימני מסחר), או בדרך אחרת כי קיימת לכאורה הפרת זכות יוצרים או הפרת זכות בסימן מסחר, ינקוט צעדים כדלקמן:
{{ח:תת}} {{ח:הערה|(החל מיום 07/08/2018):}} מצא המנהל בדרך של קבלת הודעה כאמור {{ח:חיצוני|חוק זכות יוצרים#סעיף 65|בסעיף 65 לחוק זכות יוצרים, התשס״ח–2007}} (להלן – חוק זכות יוצרים), {{ח:חיצוני|פקודת סימני מסחר#סעיף 69א|או סעיף 69א לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל״ב–1972}} (להלן – פקודת סימני מסחר), או בדרך אחרת ולעניין עיצוב – בדרך של קבלת הודעה כאמור {{ח:חיצוני|חוק העיצובים#סעיף 110|בסעיף 110 לחוק העיצובים, התשע״ז–2017}} (בסעיף זה – חוק העיצובים) כי קיימת לכאורה הפרת זכות יוצרים, הפרת זכות בסימן מסחר או הפרת זכות בעיצוב רשום, ינקוט צעדים כדלקמן:
{{ח:תתת|(1)}} יורה לעכב את שחרור העותקים או הטובין, שנטען לגביהם שהם מפרים (להלן – טובין מפרים), ל־3 ימי עבודה; המנהל רשאי, מטעמים מיוחדים, להאריך את העיכוב כאמור לתקופה נוספת שלא תעלה על 3 ימים;
{{ח:תתת|(2)}} יודיע בכתב למי שלדעתו הוא בעל הטובין המפרים לכאורה על עיכוב שחרורם בצירוף העתק ההודעה אם ניתנה, והעתק הערבות העצמית;
{{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(עד יום 08/07/2018):}} יודיע לבעל זכות היוצרים או לבעל סימן המסחר (להלן – בעל הזכות), שעוכבו הטובין המפרים ויקבע את סכום הערבות הבנקאית שעליו להפקיד לפי סעיף קטן (ג), וזאת נוסף על הערבות העצמית לפי {{ח:חיצוני|חוק זכות יוצרים#סעיף 65|סעיף 65 לחוק זכות יוצרים}} או {{ח:חיצוני|פקודת סימני מסחר#סעיף 69א|{{ח:הערה|סעיף}} 69א לפקודת סימני מסחר}}, כאשר ניתנה הודעה;
{{ח:תתת}} {{ח:הערה|(החל מיום 07/08/2018):}} יודיע לבעל זכות היוצרים, לבעל העיצוב או לבעל סימן המסחר (להלן – בעל הזכות), שעוכבו הטובין המפרים ויקבע את סכום הערבות הבנקאית שעליו להפקיד לפי סעיף קטן (ג), וזאת נוסף על הערבות העצמית לפי {{ח:חיצוני|חוק זכות יוצרים#סעיף 65|סעיף 65 לחוק זכות יוצרים}}, {{ח:חיצוני|חוק העיצובים#סעיף 110|סעיף 110 לחוק העיצובים}} או {{ח:חיצוני|פקודת סימני מסחר#סעיף 69א|סעיף 69א לפקודת סימני מסחר}}, כאשר ניתנה הודעה;
{{ח:תתת|(4)}} יודיע לבעל הזכות על עיכוב שחרור הטובין המפרים, וכי העיכוב יבוטל לאחר 3 ימי עבודה מיום העיכוב אם לא יפקיד את הערבות או הערבויות שנדרש להפקיד, ולאחר 10 ימי עבודה מיום מסירת ההודעה על העיכוב אם לא יגיש תובענה לבית המשפט.
{{ח:תת|(ב)}} המנהל רשאי, מטעמים מיוחדים, להאריך את התקופה להגשת התובענה האמורה בסעיף קטן (א)(4) ב־10 ימים נוספים.
{{ח:תת|(ג)}} בתוך 3 ימי עבודה מיום העיכוב יגיש בעל הזכות למנהל ערבות בנקאית בסכום שקבע המנהל לפי סעיף קטן (א)(3), שיש בו כדי לכסות כל הוצאה הקשורה לעיכוב או כדי לפצות על כל נזק שייגרם על ידי העיכוב.
{{ח:תת|(ד)}} עם הפקדת הערבות לפי סעיף קטן (ג) ימסור המנהל לבקשת בעל הזכות דוגמאות מהטובין המפרים המעוכבים כאמור, לצורך בדיקתם וכן את שמו ומענו של יבואן הטובין המפרים; הוצאות הבדיקה, לרבות ההוצאות להעברתן של הדוגמאות אל מקום הבדיקה יחולו על בעל הזכות.
{{ח:תת|(ה)}} המנהל יבטל את עיכוב הטובין המפרים אם עד תום התקופות לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג) לא פעל בעל הזכות כאמור בהם.
{{ח:תת|(ו)}} שר האוצר רשאי לקבוע תקנות לביצוע סעיף זה ובכלל זה אגרות שעל המבקש לשלם.
 
{{ח:סעיף|200ב|שחרור ערבויות|תיקון: תש״ס}}
{{ח:ת}} המנהל יחזיר למפקיד הערבות את הערבויות שהופקדו על ידו כמפורט להלן ובהתאם לנסיבות:
{{ח:תת|(1)}} אם דחה את הבקשה לעיכוב שפורטה בהודעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 200א|בסעיף 200א(א)}} – בתום שלושה חודשים ממועד הדחיה אם לא הוגשה תביעה משפטית על ידי היבואן בשל נזק שנגרם לו כתוצאה מהעיכוב עד תום התקופה האמורה;
{{ח:תת|(2)}} אם עוכב שחרור הטובין המפרים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 200א|בסעיף 200א}} ובוטל העיכוב – בתום שלושה חודשים מיום שחרור הטובין המפרים, אם לא הוגשה תביעה משפטית על ידי היבואן בשל הנזק שנגרם לו כתוצאה מהעיכוב עד תום התקופה האמורה;
{{ח:תת|(3)}} אם נדחתה התובענה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 200א|בסעיף 200א(א)(4)}} בידי בית המשפט בפסק דין סופי, והיבואן או מי מטעמו אישר בכתב כי אין לו ולא תהיה לו כל טענה או תביעה בכל הקשור לעיכוב הטובין המפרים, או לנזק שנגרם לו בשל כך – בתום שלושה חודשים מיום דחיית התובענה;
{{ח:תת|(4)}} לפי הוראות בית המשפט.
 
{{ח:סעיף|200ג|ייבוא וייצוא אסורים|תיקון: תש״ס}}
שורה 1,064:
 
{{ח:סעיף|203|חילוט כלי שיט|תיקון: תשס״ג}}
{{ח:תת|(א)}} אלה כלי שיט שיחולטו למדינה אם אין הקיבול הרשום שלהם עולה על 250 טונות:
{{ח:תתת|(1)}} כלי שיט ששימש בהברחה, או ששימש ביודעין להוביל שלא כדין טובין מוברחים או מחולטים;
{{ח:תתת|(2)}} כלי שיט שנמצא במימי חופין של ישראל ולא נעצר כדי לאפשר את העליה אליו לאחר שנדרש כדין לעשות כן;
{{ח:תתת|(3)}} כלי שיט השוהה במימי חופין של ישראל ואינו מפליג מיד לאחר שנדרש לכך על ידי מפקד או ממונה על אניה שבשירות המדינה או על ידי פקיד־מכס;
{{ח:תתת|(4)}} כלי שיט שממנו הושלכו, או שופכו או הושמדו טובין מתוך כוונה למנוע תפיסתם בידי רשות־המכס;
{{ח:תתת|(5)}} כלי שיט שנמצא בתחומו של נמל כשהוא טעון מטען, ואחר כך נמצא שאין בו מטען, או שיש בו נֵטֶל סתם או שמטענו חסר ואין בידי הקברניט להסביר את השינוי הסבר כדין;
{{ח:תתת|(6)}} כלי שיט הנמצא במימי חופין של ישראל ויש בו מחיצות מרמה, חרטומי מרמה, דפנות מרמה, תחתיות מרמה או מקומות חשאיים או מוסווים שהוכשרו להעלמת טובין, או שיש בו חור, צינור או כל אמצעי אחר שהוכשרו להנסת טובין.
{{ח:תת|(ב)}} אניה שהקיבול הרשום שלה עולה על 250 טונות, והיו מחלטים אותה אילו היה הקיבול הרשום שלה 250 טונות או פחות, רשאי המנהל להטיל על בעל האניה קנס בשיעור שלא יעלה על פי עשרה מהקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}, או פי שלושה מסכום מסי היבוא שנחסכו או שאמורים להיחסך, הגבוה מביניהם, ומותר לעצור את האניה עד שישולם הקנס או עד שתינתן ערובּה לשילומו.
{{ח:תת|(ג)}} כלי הובלה שאינו כלי שיט ושימש בהברחה, או שימש ביודעין להוביל שלא כדין טובין מוברחים או מחולטים, יחולט למדינה.
 
{{ח:סעיף|203א|דרישת קנס ותשלומו וערעור עליו|תיקון: תשס״ג}}
{{ח:תת|(א)}} קנס ישולם, לפי דרישת המנהל בכתב, בתוך שלושים ימים מיום קבלת הדרישה; הדרישה תוצא לאחר שהודע למי שאליו נועדה על הכוונה להוציאה וניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו.
{{ח:תת|(ב)}} לא שולם הקנס במועד, ייווספו עליו הפרשי הצמדה וריבית לפי {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961}} (להלן – הפרשי הצמדה וריבית), עד לתשלומו.
{{ח:תת|(ג}} {{ח:תתת)|(1)}} על דרישה לתשלום קנס ניתן לערער לפני בית משפט שלום בתוך שלושים ימים מהיום שהודע על הטלת הקנס.
{{ח:תתת|(2)}} אין בהגשת הערעור כדי לעכב את תשלום הקנס, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת.
{{ח:תתת|(3)}} התקבל הערעור, יוחזר סכום הקנס וייווספו עליו הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו עד יום החזרתו.
{{ח:תתת|(4)}} על החלטת בית משפט השלום בערעור ניתן לערער ברשות לפני בית המשפט המחוזי, שידון בערעור בדן יחיד.
 
{{ח:סעיף|204|חילוט טובין|תיקון: תשנ״ה}}
{{ח:ת}} ואלה טובין שיחולטו למדינה:
{{ח:תת|(1)}} טובין מוברחים;
{{ח:תת|(2)}} טובין שיובּאו בהפרת איסור, הגבלה או הסדר; ואולם טובין שיִיבּואם נאסר או הוסדר לפי צו ושנשלחו לשם ייבואם לישראל לפני שנודע לשולח דבר הצו ולפני שעבר זמן סביר כדי שהידיעה תגיע לנמל השליחה, אין לחלטם אלא יש לייצאם בחזרה או לעשות בהם בדרך שיאשרנה המנהל, הכל לפי ראות עיני המנהל;
{{ח:תת|(3)}} טובין שיובּאו בכלי שיט או בכלי הובלה האסורים ביִיבּוא טובין;
{{ח:תת|(4)}} טובין חבי מכס שנמצאו בכלי שיט או בכלי הובלה השוהים באחד המקומות שלא כדין;
{{ח:תת|(5)}} טובין שנמצאו בכלי שיט או בכלי הובלה לאחר שהגיעו לנמל או למקום אחר והטובין לא פורטו, או לא נזכרו, במצהר־כניסה או בהצהרה ואינם מטען־לואי של הצוות או של הנוסעים, ולא ניתן עליהם הסבר להנחת דעתו של גובה המכס;
{{ח:תת|(6)}} טובין שהצוֹבר שלהם פורק שלא כדין;
{{ח:תת|(7)}} טובין שטלטלום או שינו אותם או נגעו בהם שעה שהם נתונים לפיקוח רָשות המכס, זולת אם נעשה הדבר על פי רָשות ולפי פקודה זו;
{{ח:תת|(8)}} טובין שעל פי הוראות פקודה זו יש לסלקם או לטפל בהם באחת הדרכים ולא עשו כן;
{{ח:תת|(9)}} טובין שעליהם נמסרו, נעשו או הוגשו רשמון, חשבון מכר, הצהרה, תשובה, אֲמָרָה, מַצָג או תעודה שהם כוזבים או שהם מטעים במזיד לגבי פרט מסויים;
{{ח:תת|(10)}} מטען של כלי שיט המשוטט ליד החוף ואינו מפליג מיד לאחר שנדרש לכך על ידי מפקד או ממונה על כלי שיט שבשירות המדינה או על ידי פקיד־מכס;
{{ח:תת|(11)}} טובין שאינם מטען־לואי של נוסעים, ונמצאו באניה לאחר מפדה, ולא פורטו, או לא נזכרו במצהר־היציאה ולא ניתן עליהם הסבר להנחת דעתו של גובה המכס;
{{ח:תת|(12)}} טובין האסורים ביצוא שהוכנסו לכלי שיט או לכלי הובלה, או שהובאו לרציף או למקום אחר, על מנת לייצאם, וכן טובין שייצואם הוגבל או הוסדר והם הוכנסו לכלי שיט או לכלי הובלה או הובאו לרציף או למקום אחר אגב הפרת הגבלה או הסדר, על מנת לייצאם;
{{ח:תת|(13)}} טובין חבי מכס שהוצפנו בכל דרך שהיא כדי להשתמט מתשלום מכס;
{{ח:תת|(14)}} אריזה שהצפינו בה טובין שלא פורטו ברשמון או שנארזה בדרך העלולה להטעות את פקיד־המכס;
{{ח:תת|(15)}} טובין חבי מכס שנמצאו בהחזקתו או במטען־לואי של אדם שיצא או נחת מכלי שיט או מכלי הובלה, או שנכנס לישראל בדרך אחרת, והוא אמר שאין בהחזקתו טובין חבי מכס בכלל, או לא גילה בתשובה לשאלותיו של פקיד־מכס שכל הטובין האמורים הם בהחזקתו או במטען־{{ח:הערה|ה}}לואי שלו;
{{ח:תת|(16)}} טובין שהוצעו למכירה בתור טובין אסורים או מוברחים;
{{ח:תת|(17)}} טובין שהוחסנו ואחר כך שוטענו או נרשמו לשם יצוא על כלי שיט שהקיבול שלו פחות מששים טונות רשומות או שנרשמו למשלוח בכלי שיט כזה.
 
{{ח:סעיף|205|שומת רכוש שנתפס}}
שורה 1,106:
 
{{ח:סעיף|206|אריזות וטובין שהוחרמו}}
{{ח:תת|(א)}} חילוטם של טובין חל גם על האריזה המכילה את הטובין וחילוטה של אריזה לפי {{ח:פנימי|סעיף 204|סעיף 205 {{ח:הערה|[צ״ל: סעיף 204]}}}} חל גם על כל הטובין שבה.
{{ח:תת|(ב)}} חילוטו של כלי הובלה חל גם על כל טובין של אותו בעל המובלים באותו כלי הובלה.
 
{{ח:קטע3|פרק 13 סימן ב|סימן ב׳: עונשין}}
שורה 1,116:
{{ח:סעיף|208|תפיסה בקנוניה, שיחוד פקיד־מכס, חילוץ טובין או השמדתם ומניעת תפיסתם}}
{{ח:ת}} אלה דינם מאסר שלוש שנים או קנס 500 לירות או שני הענשים כאחד:
{{ח:תת|(1)}} פקיד־מכס או שוטר שתפס בקנוניה כלי שיט, כלי הובלה או טובין הצפויים לחילוט או מסר אותם או עשה סידורים למסרם או להימנע מתפיסתם, או שקשר קשר עם אדם אחר, או שהסכים עמו בשתיקה, לייבא או לייצא טובין במטרה לתפוס כלי שיט, כלי הובלה או טובין ולקבל פרס על אותה תפיסה, או שנמצא מעורב בהברחתם של טובין במטרה כזו;
{{ח:תת|(2)}} הנותן שוחד, פרס או גמול לפקיד־מכס, או מביא לידי נתינתם, וכן המציע או מבטיח לפקיד־מכס לתת לו אחד מאלה או להביא לידי נתינתם, או העושה עמו קנוניה, והכל מתוך כוונה לשדלו בכל דרך שהיא להזנחת תפקידו, וכן המנסה – באיומים, בדרישות או בהבטחות – להשפיע על פקיד־מכס במילוי תפקידו;
{{ח:תת|(3)}} המחלץ טובין שנתפסו, והמשפך טובין, משברם או משמידם, והמשמיד תעודות המתייחסות אליהם, בין שעשה כך לפני תפיסת הטובין ובין לאחריה, במטרה למנוע את תפיסתם או הבטחתם או למנוע הוכחת עבירה.
 
{{ח:סעיף|209|יריה אל כלי שיט של רשות־המכס וכו׳}}
{{ח:ת}} אלה דינם מאסר חמש עשרה שנה:
{{ח:תת|(1)}} היורה אל כלי שיט שבשירות רשות־המכס;
{{ח:תת|(2)}} היורה אל פקיד־מכס בשעת מילוי תפקידו;
{{ח:תת|(3)}} הפוצע פקיד־מכס או מטיל בו מום בשעת מילוי תפקידו.
 
{{ח:סעיף|210|סילוק טובין חבי מכס או השמדתם}}
{{ח:תת|(א)}} אלה דינם מאסר שנתיים או קנס 500 לירות:
{{ח:תתת|(1)}} המסלק טובין חבי מכס ממחסן בלא רשותו של פקיד־המכס המוסמך או בלא תשלום מכס או בלא ערובה לשילומו;
{{ח:תתת|(2)}} המשמיד במזיד טובין שהוחסנו כהלכה;
{{ח:תתת|(3)}} התוקף פקיד־מכס, או אדם אחר המועסק כהלכה במניעת הברחה, המתנגד להם או המפריע להם אגב שימוש בכוח או באלימות בשעת מילוי תפקידם.
{{ח:תת|(ב)}} נתחייב פקיד־מכס בדין על עבירה לפי סעיף קטן (א)(2) לא ישולם מכס על אותם טובין והממשלה רשאית לצוות על תשלום פיצויים מתוך הכנסות המדינה.
 
{{ח:סעיף|211|הברחה|תיקון: תשס״ג}}
{{ח:תת|(א)}} אלה דינם מאסר שלוש שנים או כפל הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}, ובהחזקת טובין מוברחים אף תשלום פי שלושה מסכום מסי היבוא החלים על אותם טובין:
{{ח:תתת|(1)}} המבריח טובין;
{{ח:תתת|(2)}} המחזיק טובין מוברחים או טובין שייבואם אסור ולא הוכיח שיש לו הֶצדֵק כדין להחזיקם;
{{ח:תתת|(3)}} מי שבהחזקתו או במרותו או בפיקוחו טובין שייצואם אותה שעה אסור או מוגבל או מוסדר והוא מתכוון להבריחם או יודע שיש כוונה להבריחם.
{{ח:תת|(א1)}} נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר 5 שנים או קנס בסכום של פי ארבעה מהקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}} ובהחזקת טובין מוברחים גם תשלום פי שלושה מסכום מסי היבוא החלים על אותם טובין.
{{ח:תת|(ב)}} קברניט או בעל כלי שיט או כלי הובלה המשתמש, או המניח ביודעין להשתמש, בכלי שיט או בכלי הובלה שלו להברחת טובין, או להובלה שלא כדין של טובין מוברחים או מחולטים, דינו – הענשים שנקבעו בסעיף קטן (א).
{{ח:תת|(ג)}} נעברה העבירה הנזכרת בסעיף קטן (א)(3) במצב מלחמה שמדינת ישראל מעורבת בה, מותר להגדיל את העונש כדי מאסר שנתיים או קנס של 500 לירות.
 
{{ח:סעיף|212|עבירות מכס אחרות|תיקון: תשכ״א, תשע״ו}}
{{ח:תת|(א)}} אלה דינם מאסר שנתיים או קנס 500 לירות או שני הענשים כאחד:
{{ח:תתת|(1)}} המשתמט מתשלום מכס שיש לשלמו;
{{ח:תתת|(2)}} המשיג הישבון שלא הגיע לו על פי דין;
{{ח:תתת|(3)}} המכין, המעביר או המציג תעודה שהיא, כביכול, חשבון־מכר אמית{{ח:הערה|י}} ולמעשה איננו כזה;
{{ח:תתת|(4)}} המגיש רשמון כוזב או לא נכון בפרט מסויים;
{{ח:תתת|(5)}} המביא לישראל טופס או נייר אחר הנחזה כטופס שאפשר לכתוב תרפו ולהשתמש בו כחשבון־מכר של טובין הבאים מארצות חוץ, או המחזיק טופס או נייר כאמור ולא הוכיח שיש לו הֶצדק כדין להחזיקו;
{{ח:תתת|(6)}} המוסר בהצהרה או בתעודה שהוגשו לפקיד־מכס אֲמֶרָה שאינה נכונה או שאינה מדוייקת בפרט מסויים, או המגיש או המוסר לפקיד־מכס הצהרה או תעודה שיש בהם אמרה כזו;
{{ח:תתת|(7)}} המוציא מרשותו טובין שנפטרו ממכס מחמת שיובּאו בשביל צבא־הגנה לישראל, או בשביל מוסד או אדם הזכאים לייבא טובין אלה בלא מכס, ומעבירם לכל חברה, פירמה או אדם שאינם זכאים לייבא אותם טובין בלי מכס, ולא הודיע תחילה למנהל על פרטי העברה זו;
{{ח:תתת|(8)}} המשנה במרמה תעודה או מסמך או המזייף חותם, חתימת יד, ראשי תיבות או סימנים אחרים של פקיד־מכס, או שפקיד־מכס משתמש בהם, לאימות מסמך או שטר או להבטחת טובין או לכל מטרה אחרת בניהול ענינים הנוגעים לרשות־המכס;
{{ח:תתת|(9)}} המטעה פקיד־מכס בפרט מסויים העלול לפגוע במילוי תפקידו;
{{ח:תתת|(10)}} המטלטל טובין הנתונים לפיקוח רשות־המכס, המשנה אותם או הנוגע בהם, שלא על פי רשות;
{{ח:תתת|(11)}} המסרב להשיב, או נמנע מהשיב, על שאלות, או המסרב להגיש, או נמנע מהגיש תעודות;
{{ח:תתת|(12)}} המוכר טובין, או המציג אותם למכירה, או המחזיק אותם לשם מכירה או לשם מסחר באניה שבנמל, והטובין לא פורטו בתסקיר של האניה לפי {{ח:פנימי|סעיף 53|סעיף 53}};
{{ח:תתת|(13)}} המוכר טובין, או המציע אותם למכירה, בתור טובין מוברחים או שייבואם אסור.
{{ח:תת|(ב)}} שום דבר האמור בסעיף זה לא יפגע בזכויותיו של אדם הפועל מכוח רשיון שניתן לו בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 200|לסעיף 200}}.
{{ח:תת|(ג)}} לא דיווח אדם על חוות דעת כהגדרתה {{ח:פנימי|סעיף 231ד|בסעיף 231ד(א)}}, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 231ד|אותו סעיף}}, דינו – הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין}}.
{{ח:תת|(ד)}} לא הודיע אדם על תכנון מדף כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 231ד|בסעיף 231ד(א)}}, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 231ד|סעיף 231ד(ד)}}, דינו – מאסר שנה או הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין}}.
{{ח:תת|(ה)}} לא דיווח אדם על עמדה חייבת בדיווח כהגדרתה {{ח:פנימי|סעיף 231ה|בסעיף 231ה(א)}}, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 231ה|אותו סעיף}}, דינו – הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין}}.
 
{{ח:סעיף|213|גיבוי קנס}}
שורה 1,169:
 
{{ח:סעיף|215|הוראות מיוחדות בענין טובין שייבואם אסור}}
{{ח:תת|(א)}} העושה אחד המעשים המנויים להלן בטובין שייבואם אסור או מוגבל או מוסדר וסעיף זה חל עליהם, אשם בעבירה על פקודה זו:
{{ח:תתת|(1)}} המחזיר {{ח:הערה|[צ״ל: המחזיק]}} טובין כאמור באניה ולא הוכיח שיש לו לכך הֶצדק סביר;
{{ח:תתת|(2)}} המבריח, או המנסה להבריח, לישראל טובין כאמור;
{{ח:תתת|(3)}} המחזיק טובין כאמור לאחר שהוברחו לישראל ולא הוכיח שיש לו לכך הצדק כדין;
{{ח:תתת|(4)}} מסייע, מעודד, מייעץ, או המביא להברחת טובין כאמור לישראל, או שנמצא מעורב ביודעין בהברחה כאמור;
{{ח:תתת|(5)}} הנמנע מגלות לפקיד־מכס, לפי דרישתו, ידיעה שיש לו, או שבכוחו להשיג, בנוגע להברחת טובין כאמור לישראל או לכוונת הברחה כזאת;
{{ח:תתת|(6)}} המפרסם, המוכר, המציע למכירה, המפיץ או המעתיק פרסום שייבואו נאסר לפי {{ח:פנימי|סעיף 40|סעיף 40(ב)}} או נסח מפרסום כזה.
{{ח:תת|(ב)}} סעיף זה יחול על כל טובין שייבואם אסור, מוגבל או מוסדר והממשלה הכריזה בצו שהסעיף יחול עליהם.
{{ח:תת|(ג)}} נעברה עבירה על סעיף זה במצב מלחמה שמדינת ישראל מעורבת בה, יגדל העונש למאסר שנתיים או לקנס 500 לירות.
 
{{ח:סעיף|216|חובה למסור למשטרה פרסום אסור}}
{{ח:תת|(א)}} פרסום שייבואו נאסר לפי {{ח:פנימי|סעיף 40|סעיף 40(ב)}}, או נסח מפרסום כזה, שנשלח לאדם בלי ידיעתו, או בלי שהיה שותף בידיעה, או בתשובה להזמנה שהזמין לפני תחילת תקפו של האיסור על יבוא הפרסום, ימסור האדם את הפרסום או את הנסח לשוטר הממונה על תחנת המשטרה הקרובה ביותר, מיד, אם ידע את תכנו, או מיד לאחר שנודע לו תכנו, ואם הגיע הפרסום או הנסח להחזקתו לפני שניתן צו האוסר על ייבואו, ימסור אותם כאמור מיד לאחר שניתן תוקף לצו כזה; לא עשה האדם כן, אשם בעבירה על פקודה זו.
{{ח:תת|(ב)}} מי שמילא אחרי הוראות סעיף קטן (א) או שנתחייב על עבירה לפיו, אין לחייבו על ייבוא הפרסום או הנסח או על החזקתו.
 
{{ח:סעיף|217|אחריות לעונש ביחד ולחוד}}
שורה 1,210:
 
{{ח:סעיף|225|כיצד מגישים אישום}}
{{ח:תת|(א)}} אישומי מכס ניתנים להגשה בשם היועץ המשפטי של הממשלה או בשם המנהל, בצורת תובענה, כתב אישום או הליך מתאים אחר, בבית המשפט שיש לו שיפוט באותו ענין.
{{ח:תת|(ב)}} זכות הערעור תהיה לפי התקנות בדבר ערעורים במשפטים פליליים.
{{ח:תת|(ג)}} היתה ההחלטה שמערערים עליה מתייחסת למכס או לקנס שניתן להטיל על כלי שיט, כלי הובלה או טובין, חייב המערער להפקיד בבית המשפט, עד לבירור הערעור, את הסכום שיש לשלמו לפי ההחלטה; אלא שאם היה הסכום עולה על -.500 לירות, יכול בית המשפט המוסמך לדון בערעור להרשות את הגשת הערעור בהפקדת סכום קטן מהסכום המשתלם לפי ההחלטה.
 
{{ח:סעיף|226|התיישנות באישומי מכס}}
שורה 1,232:
 
{{ח:סעיף|231|סמכות לכפר על עבירות}}
{{ח:תת|(א)}} עבירה או כל מעשה שנעשו, או שיש חשד שנעשו, בידי אדם נגד הוראות פקודה זו, המנהל וכל פקיד־מכס אחר שהממשלה הסמיכה אותו לכך בצו, רשאי לכפר עליהם על ידי שיקבל מאותו אדם תשלום כסף שלא יעלה על עונש הממון המכסימלי שהוא עשוי להתחייב בו על פי פקודה זו בשל אותה עבירה או בשל אותו מעשה.
{{ח:תת|(ב)}} היו כלי שיט, כלי הובלה או טובין או דברים אחרים צפויים לחילוט על פי פקודה זו בשל עבירה או מעשה שנעשו בהם, וכופר על העבירה או על המעשה כאמור, המנהל או פקיד־המכס המוסמך רשאים לחלטם.
{{ח:תת|(ג)}} שולם הכופר האמור למנהל או לפקיד־המכס המוסמך, אין לנקוט עוד כל הליך בנוגע לאותה עבירה או לאותו מעשה כנגד האדם שכופר לו, ואם הוא במשמורת יש לשחרר אותו.
 
{{ח:סעיף|231א|תחולת הוראות {{ח:חיצוני|חוק מס ערך מוסף|מחוק מע״מ}}|תיקון: תשל״ב, תשמ״ו, תשמ״ו־2, תשנ״ה, תשס״ב־2, תשס״ג, תשס״ו, תשע״ד}}
שורה 1,240:
 
{{ח:סעיף|231א1|דרכי גביה|תיקון: תשס״ו, תשע״ד, תשע״ד־2}}
{{ח:תת|(א)}} {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גביה)|פקודת המסים (גביה)}}, תחול על גביית מס ואגרה המוטלים לפי פקודה זו, וכל סכום המוטל לפי {{ח:פנימי|סעיף 83|סעיפים 83}}, {{ח:פנימי|סעיף 84|84}}, {{ח:פנימי|סעיף 203|203(ב)}}, {{ח:פנימי|סעיף 203א|203א(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 231ג|ו־231ג}}, וניתן גם לגבותם בדרך של תובענה אזרחית.
{{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק מס ערך מוסף#סעיף 102|סעיפים 102(ב)}} {{ח:חיצוני|חוק מס ערך מוסף#סעיף 102ב|ו־102ב לחוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975}}, יחולו על גבייה כאמור בסעיף קטן (א), בשינויים המחויבים.
 
{{ח:סעיף|231ב||תיקון: תשל״ב, תשמ״ו}}
שורה 1,247:
 
{{ח:סעיף|231ג|קנס מינהלי לענין טובין שיובאו בדואר|תיקון: תשל״ב, תשמ״ו־2, תשס״ו}}
{{ח:תת|(א)}} יובאו טובין באריזה בדואר ונתקיימו בהם, לדעת המנהל, התנאים {{ח:פנימי|סעיף 39|שבסעיפים 39(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 204|או 204(9)}}, רשאי המנהל לקבל מהנמען, בהסכמתו, בנוסף למכס החל על הטובין – כפל המכס, אך לא יותר מ־1,000 שקלים חדשים, במקום לחלטם.
{{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטל).}}
{{ח:תת|(ג)}} שילם אדם כפל מכס כאמור בסעיף זה, יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 231|סעיף 231(ג)}} כאילו שולם כופר ולא יראו בכך הרשעה לשום דבר וענין.
 
{{ח:סעיף|231ד|דיווח בגין חוות דעת|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:תת|(א)}} בסעיף זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חוות דעת“ – חוות דעת בכתב, חתומה על ידי נותן חוות הדעת, שניתנה, במישרין או בעקיפין, לאדם ומאפשרת או נועדה לאפשר יתרון מס, ובלבד שהתקיים לגביה אחד מאלה:}}
{{ח:תתתת|(1)}} שכר הטרחה בגין חוות הדעת, כולו או חלקו, תלוי בסכום יתרון המס שייווצר למקבל חוות הדעת;
{{ח:תתתת|(2)}} היא תכנון מדף;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”יתרון מס“ – לרבות כל אחד מאלה:}}
{{ח:תתתת|(1)}} הנחה או הקלה מהמס, דחיית אירוע המס, הפחתה של סכום המס, או הימנעות ממס;
{{ח:תתתת|(2)}} החזר של מס;
{{ח:תתתת|(3)}} דחייה של מועד תשלום המס;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מס“ – מסי ייבוא;}}
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שכר טרחה“ – סכום של 100,000 שקלים חדשים לפחות, שהוסכם בין הצדדים כי ישולם בעד חוות הדעת בגין חיסכון המס המרבי הכולל שייווצר למקבל חוות הדעת;}}
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תכנון מדף“ – אחד מאלה:}}
{{ח:תתתת|(1)}} חוות דעת הכוללת בעיקרה תוכן אחיד באותו נושא, שניתנה במישרין או בעקיפין, על ידי נותן חוות הדעת, לשלושה חייבים במס לפחות, בתוך תקופה של שנתיים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ה), שאינם קרובים, והיא אינה תלויה בעיקרה בנסיבותיו המיוחדות של כל חייב במס; לעניין זה, ”קרוב“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 88|בפסקאות (1) או (2) בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה}};
{{ח:תתתת|(2)}} חוות דעת שנותן חוות הדעת הוא שהציע אותה למקבל מיוזמתו, והמקבל חויב בחובת סודיות לגבי תוכנה, כולו או חלקו.
{{ח:תת|(ב}} {{ח:תתת)|(1)}} מי שקיבל חוות דעת ידווח על כך בטופס שיקבע המנהל, בתוך 60 ימים מתום שנת המס שבה התקבל יתרון המס בגין חוות הדעת, ובלבד שלא תידרש מסירתה של חוות הדעת לרשות המסים; בדיווח כאמור יפורטו כל אלה בלבד:
{{ח:תתתת|(א)}} עצם קבלת חוות הדעת;
{{ח:תתתת|(ב)}} הפעולה או הנכס הנדונים בחוות הדעת;
{{ח:תתתת|(ג)}} סוג סוגיית המיסוי המושפעת מחוות הדעת, כפי שקבע המנהל;
{{ח:תתת|(2)}} קיבל אדם חוות דעת לאחר תום שנת המס, ידווח עליה בטופס כאמור בפסקה (1), בתוך 60 ימים מיום שקיבל אותה.
{{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא יהיה אדם חב בדיווח –
{{ח:תתת|(1)}} בשל תכנון מדף כאמור בפסקה (1) בלבד להגדרה ”תכנון מדף“ שלא ניתנה לגביו הודעה לפי סעיף קטן (ד);
{{ח:תתת|(2)}} בשל חוות דעת שניתנה לו לגבי סוגיות שנדונו בהליכים בקשר לדרישת תשלום חסר כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר)|בחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), התשכ״ח–1968}}, ובלבד שחוות הדעת ניתנה בתקופה שבה מתקיימים הליכים כאמור ולגבי אותו רשימון.
{{ח:תת|(ד)}} מי שנתן חוות דעת שהיא תכנון מדף לפי פסקה (1) להגדרה ”תכנון מדף“, יודיע על כך למי שקיבל אותה, ובלבד שהוא האדם השלישי ואילך שלו ניתנה חוות הדעת.
{{ח:תת|(ה)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על מוסד ציבורי כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 9|בסעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה}}, על חבר בני אדם כאמור בפסקה (2) להגדרה מלכ״ר {{ח:חיצוני|חוק מס ערך מוסף|בחוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975}}, על עוסק שמחזור עסקאותיו אינו עולה על 3 מיליון שקלים חדשים, ועל טובין שיובאו לשימוש עצמי כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 129|בסעיף 129}}.
 
{{ח:סעיף|231ה|נקיטת עמדה חייבת בדיווח|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:תת|(א)}} בסעיף זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מס“ ו”יתרון מס“ – כהגדרתם {{ח:פנימי|סעיף 231ד|בסעיף 231ד}};}}
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עמדה חייבת בדיווח“ – עמדה שמתקיימים בה כל אלה:}}
{{ח:תתתת|(1)}} היא עומדת בניגוד לעמדה שפרסמה רשות המסים עד תום שנת המס החולפת;
{{ח:תתתת|(2)}} יתרון המס הנובע ממנה עולה על 2 מיליון שקלים חדשים בשנה או על 5 מיליון שקלים חדשים במהלך ארבע שנים לכל היותר.
{{ח:תת|(ב}} {{ח:תתת)|(1)}} עמדת רשות המסים כאמור בפסקה (1) להגדרה ”עמדה חייבת בדיווח“ תפורסם במקום נפרד באתר האינטרנט של רשות המסים, לאחר שניתנה ללשכת עורכי הדין, ללשכת רואי חשבון בישראל, ללשכה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס|בחוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס, התשס״ה–2005}}, ולגוף המייצג סוכני מכס, כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק סוכני המכס|בחוק סוכני המכס, התשכ״ה–1964}}, הזדמנות סבירה לטעון את טענותיהם לגביה טרם פרסומה;
{{ח:תתת|(2)}} עמדת רשות המסים תנוסח בלשון ברורה ומובנת;
{{ח:תתת|(3}} {{ח:תתתת)|(א)}} מספר העמדות שתפרסם רשות המסים לא יעלה על 25 בשנה; ביקשה רשות המסים לפרסם עמדות נוספות באותה שנה, יגיש שר האוצר לאישור ועדת הכספים של הכנסת את מספר העמדות הנוסף המבוקש כאמור;
{{ח:תתתת|(ב)}} על אף האמור בפסקת משנה (א), בשנים 2016 ו־2017 רשות המסים תהיה רשאית לפרסם 50 עמדות בכל שנה.
{{ח:תת|(ג)}} אדם הנוקט עמדה חייבת בדיווח ידווח על כך בטופס שיקבע המנהל, בתוך 60 ימים מתום שנת המס שבה נקט עמדה חייבת בדיווח כאמור.
{{ח:תת|(ד)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על מוסד ציבורי כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 9|בסעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה}}, על חבר בני אדם כאמור בפסקה (2) להגדרה מלכ״ר {{ח:חיצוני|חוק מס ערך מוסף|בחוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975}}, ועל עוסק שמחזור עסקאותיו אינו עולה על 3 מיליון שקלים חדשים.
 
{{ח:סעיף|232|תקנות|תיקון: תשס״ד}}
{{ח:ת}} שר האוצר רשאי להתקין תקנות בכל דבר שפקודה זו מחייבת או מתירה לקבוע ובכל הנוגע לביצוע פקודה זו או לניהול כל ענין הנוגע לרָשות המכס, ובמיוחד תקנות הקובעות:
{{ח:תת|(1)}} התנאים שלפיהם מותר מעבר טובין דרך ישראל;
{{ח:תת|(2)}} האגרות שיש לשלם בעד בדיקת טובין, רשיון, תעודה או טופס שהוצאו על פי פקודה זו ובדרך כלל;
{{ח:תת|(3)}} ההיטל שיש להטיל בעד החסנת טובין במקום שהוא בפיקוח רשות־המכס;
{{ח:תת|(4)}} התנאים שלפיהם אפשר להביא לישראל או להוציא ממנה טובין שיש עליהם הסכם עם ממשלת ארץ אחרת;
{{ח:תת|(5)}} השיטה שלפיה יש להרשות כניסה זמנית של טובין ללא תשלום מכס;
{{ח:תת|(6)}} הפרס שיש ליתן למי שמוסר ידיעה על עבירות מכס או למי שתופס טובין מוברחים;
{{ח:תת|(7)}} השיעורים המכסימליים שמותר להטיל בעד סבלות של טובין במקום שהוא בפיקוח רשות־המכס.
 
{{ח:סעיף|233|אניות שבשליחות חייבות בתסקיר}}
{{ח:ת}} אדם שבידו הפיקוד על אניה שבשליחות מדינת ישראל או בשליחות מדינה זרה ויש באניה טובין שהוטענו בחוץ לארץ ואינם צידת האניה, חייב לפי דרישת המנהל או פקיד־מכס שהוסמך על ידיו –
{{ח:תת|(1)}} למסור בכתב מיפרט של כמות הטובין האלה, סימניהם ומספריהם, שמות שוגריהם ונשגריהם והצהרה על אמיתות הדברים;
{{ח:תת|(2)}} להשיב על שאלות ביחס לטובין אלה.
 
{{ח:סעיף|234|סמכות לחפש באניות שבשליחות}}
שורה 1,326:
 
{{ח:סעיף|239ב|פטור מחתימה|תיקון: תשנ״ה}}
{{ח:תת|(א)}} רשמון, תעודה וכל מסמך המוצאים על פי חוק זה, ששמו או תוארו של המוציא מצוינים בהם, אינם טעונים חתימת ידו.
{{ח:תת|(ב)}} שר האוצר רשאי לקבוע סוגי רשמונים, תעודות ומסמכים אשר סעיף קטן (א) לא יחול עליהם.
 
{{ח:סעיף|240|דרישות בנוגע לטפסים}}
{{ח:תת|(א)}} היה טופס שנקבע מכיל, בדרך הערה או בדרך אחרת, הוראה ברורה או רימוז בדבר דרישותיה של רשות־המכס בנוגע לאחד הענינים האמורים להלן, יש לראות אותן דרישות כאילו נקבעו, ואלה הענינים:
{{ח:תתת|(1)}} צבע הטופס או מידתו;
{{ח:תתת|(2)}} מספר ההעתקים של התעודות שיש להגיש;
{{ח:תתת|(3)}} טיבן או צורתן של ידיעות שיש להמציא לרשות־המכס;
{{ח:תתת|(4)}} פעולה שהנוגע בדבר או מורשהו חייב לעשות בעיסקה שבה משמשת התעודה;
{{ח:תתת|(5)}} קבלות שפקידי אניה, פקידי רכבת או בני אדם אחרים צריכים לחתום עליהן לשם הוכחה שהטובין המתוארים בטופס נתקבלו להובלה או למטרה אחרת.
{{ח:תת|(ב)}} המנהל רשאי לדרוש העתקים מטופס שנקבע, בנוסף על מספר ההעתקים הנקוב בטופס.
{{ח:תת|(ג)}} נקבעו טפסים שהם שונים מן הטפסים הקיימים, רשאי המנהל להתיר לזמן שייראה לו את המשך השימוש בטפסים הקיימים.
 
{{ח:סעיף|241|מכירת טובין}}