חוק סדר הדין הפלילי: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות“ – {{ח:חיצוני|חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית)|חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס״ו–2005}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מעשה“ – לרבות נסיון ומחדל;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”אזהרה“ – אזהרה בדרך הקבועה {{ח:חיצוני|חוק לתיקון דיני הראיות (אזהרת עדים וביטול שבועה)#סעיף 2|בסעיף 2 לחוק לתיקון דיני הראיות (אזהרת עדים וביטול שבועה), התש״ם–1980}}.}}

{{ח:תת|(א)}} דנים נאשם בבית המשפט אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה, כולה או מקצתה, או נמצא מקום מגוריו של הנאשם.

{{ח:תת|(ב)}} בעבירות מן המנויות בתוספת הראשונה שנעברו במצרכי מזון ובעבירות לפי {{ח:חיצוני|חוק הגנת הצרכן|חוק הגנת הצרכן, התשמ״א–1981}}, גם בית המשפט אשר באזור שיפוטו שווק או נמכר המצרך מוסמך לדון את הנאשם, ואם הוא היצרן – גם בית המשפט אשר באזור שיפוטו מתגורר המתלונן.

{{ח:תת|(ב1)}} בעבירת חוץ כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 7|בסעיף 7 לחוק העונשין, התשל״ז–1977}} (להלן – חוק העונשין), שחלים עליה דיני העונשין של ישראל לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 13|סעיפים 13}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 14|ו־14 לחוק האמור}}, אם מקום מגוריו של הנאשם אינו בישראל או אינו ידוע, יידון הנאשם בבית המשפט אשר באזור שיפוטו נמצאת היחידה הממונה על חקירת העבירה.

{{ח:תת|(ג)}} אם המקום בו נעברה העבירה ומקום מגוריו של הנאשם אינם ידועים, יידון הנאשם בבית המשפט אשר באזור שיפוטו נתפס.

{{ח:תת|(ג1)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), בעבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק ההגבלים העסקיים|חוק ההגבלים העסקיים, התשמ״ח–1988}} ובעבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק קידום התחרות בענף המזון#פרק ב|פרק ב׳}} או לפי {{ח:חיצוני|חוק קידום התחרות בענף המזון#סעיף 55|סעיף 55 לחוק קידום התחרות בענף המזון, התשע״ד–2014}}, יידון הנאשם בבית משפט מחוזי שקבע שר המשפטים בצו, ורשאי השר להסמיך בצו את מנהל בתי המשפט להורות שתיקים תלויים ועומדים בבית משפט ביום תחילתו של הצו, ולא החל הדיון בהם, יועברו לדיון בבית המשפט שנקבע בצו.

{{ח:תת|(ד)}} שר המשפטים רשאי בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להחליף את {{ח:פנימי|תוספת 1|התוספת הראשונה}} או להוסיף עליה או לגרוע ממנה.

{{ח:תת|(א)}} באין הוראה אחרת לענין זה בחוק אחר, אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה –

{{ח:תתת|(1)}} בפשע שדינו מיתה או מאסר עולם – עשרים שנים;

{{ח:תתת|(2)}} בפשע אחר – עשר שנים;

{{ח:תתת|(3)}} בעוון – חמש שנים;

{{ח:תתת|(4)}} בחטא – שנה אחת.

{{ח:תת|(ב)}} בעבירות לפי {{ח:חיצוני|חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם|החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, התש״י–1950}}, ולפי {{ח:חיצוני|חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם|החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, התש״י–1950}} – אין התיישנות.

{{ח:תת|(ב1)}} בעבירות רצח וניסיון לרצח לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 300|סעיפים 300}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 305|ו־305 לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}, ובעבירה של קשר לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 499|סעיף 499 לחוק האמור}} לעבור עבירה מהעבירות האמורות, שבוצעו כלפי מי שכיהן כראש הממשלה בעת ביצוע העבירה – אין התיישנות.

{{ח:תת|(ג)}} בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר.

{{ח:תת|(ד)}} הוראות סעיף קטן (ג) יחולו על עבירת הסגרה שבשלה הוגשה בקשת הסגרה למדינת ישראל וכל פעולה מהפעולות המפורטות באותו סעיף קטן, שנעשתה במדינה המבקשת, תאריך את מנין תקופת ההתיישנות לאותה עבירה לפי סעיף זה, כאילו נעשתה בישראל.

{{ח:תת|(ה)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), נסגר תיק בהסדר לפי {{ח:פנימי|פרק ד סימן א1|סימן א׳1 בפרק ד׳}}, לא תימנה התקופה שנקבעה לקיום תנאי ההסדר במניין תקופות ההתיישנות.

{{ח:תת|(1)}} בפשע – עשרים שנים;

{{ח:תת|(2)}} בעוון – עשר שנים;

{{ח:תת|(3)}} בחטא – שלוש שנים.

{{ח:תת|(א)}} ואלה התובעים:

{{ח:תתת|(1)}} היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו, ואלה הם:

{{ח:תתתת|(א)}} פרקליט המדינה, משנהו, פרקליטי המחוז ופרקליטים אחרים מפרקליטות המדינה ששר המשפטים קבע את תאריהם בצו שפורסם ברשומות;

{{ח:תתתת|(ב)}} מי שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו להיות תובע, דרך כלל, לסוג של משפטים, לבתי משפט מסויימים או למשפט מסויים;

{{ח:תתת|(2)}} שוטר שנתקיימו בו תנאי הכשירות שקבע שר המשפטים בהתייעצות עם שר הפנים ונתמנה להיות תובע בידי המפקח הכללי של המשטרה.

{{ח:תת|(ב)}} תובע כאמור בסעיף קטן (א)(2) מוסמך לשמש תובע בתיקים שבהם הועבר לו חומר החקירה בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 60|סעיף 60}}; אולם רשאי היועץ המשפטי לממשלה להורות שסוג של משפטים, משפט פלוני או הליך פלוני ינוהלו בידי תובע אחר.

{{ח:תת|(ג)}} היועץ המשפטי לממשלה רשאי לאצול לפרקליט המדינה, דרך כלל, לסוגי ענינים או לענין מסוים, את סמכותו להסמיך תובע כאמור בסעיף קטן (א)(1)(ב).

{{ח:תת|(ד)}} היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, לפי העניין, ידווח בכתב, מדי שנה, לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת על הסמכת שוטרים לפי סעיף זה; בדיווח כאמור יפורטו מספר ההסמכות של שוטרים לפי סעיף קטן (א)(1)(ב) או סעיף קטן (ב) סיפה, היחידות שהוסמכו והסמכויות שניתנו להן.

{{ח:תת|(א)}} נאשם שאין לו סניגור, או חשוד בעבירה אשר לשם בירורה הוחלט לגבות עדות לאלתר לפי {{ח:פנימי|סעיף 117|סעיף 117}} ואין לו סניגור, ימנה לו בית המשפט סניגור אם נתקיים בו אחד מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} הוא הואשם ברצח או בעבירה שדינה מיתה או מאסר עולם או שהואשם בבית משפט מחוזי בעבירה שדינה מאסר עשר שנים או יותר, או שהוא חשוד בביצוע עבירה כאמור;

{{ח:תתת|(2)}} לא מלאו לו שש עשרה שנים והוא הובא לפני בית משפט שאינו בית משפט לנוער;

{{ח:תתת|(3)}} הוא אילם, עיוור או חרש או שיש חשש שהוא חולה נפש או לקוי בכשרו השכלי;

{{ח:תתת|(4)}} הוא הואשם בעבירה שנקבע לגביה כי בית משפט יטיל עונש מאסר בפועל, או כי יטיל עונש מאסר שלא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי;

{{ח:תתת|(5)}} התובע מסר הודעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 15א|בסעיף 15א(א) או (ב)}} לגבי הנאשם, בדבר האפשרות שהתובע יבקש מבית המשפט להטיל עליו עונש מאסר בפועל אם יורשע;

{{ח:תתת|(6)}} התובע לא מסר הודעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 15א|בסעיף 15א(א) או (ב)}} לגבי הנאשם, ובית המשפט סבר, לאחר שהורשע, כי קיימת אפשרות שיוטל עליו עונש מאסר בפועל.

{{ח:תת|(ב)}} בית המשפט שלערעור רשאי לא למנות סניגור אם הנאשם ביקש זאת ובית המשפט ראה שלא ייגרם לו אי צדק אם לא ייצגנו סניגור.

{{ח:תת|(ג)}} נאשם שהוא מחוסר אמצעים על פי אמות מידה שנקבעו לפי {{ח:חיצוני|חוק הסניגוריה הציבורית|חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ״ו–1995}} ואין לו סניגור, רשאי בית המשפט – לבקשת בעל דין או מיוזמתו הוא – למנות לו סניגור.

{{ח:תת|(ד)}} חשוד או עצור שאין חובה למנות לו סניגור ונתקיימו בו התנאים האמורים בסעיפים קטנים (א)(1) עד (3) או (ג), רשאי בית המשפט – לבקשת אותו אדם, לבקשת תובע או מיוזמתו הוא – למנות לו סניגור.

{{ח:תת|(ה)}} בית המשפט רשאי למנות סניגור לצורך דיון בבית המשפט בבקשה לדיון נוסף או למשפט חוזר, וכן לצורך הדיון הנוסף או המשפט החוזר, אם ראה הצדקה לכך ונתקיימו במבקש התנאים האמורים בסעיף קטן (א)(1) עד (3), או (ג).

{{ח:תת|(ו)}} מינוי סניגור לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ג), במחוז שהוקמה בו לשכת סניגוריה ציבורית, יהיה לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק הסניגוריה הציבורית|חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ״ו–1995}}.

{{ח:תת|(ז)}} ראה בית המשפט במחוז שהוקמה בו לשכת סניגוריה ציבורית שיש למנות סניגור לפי סעיפים קטנים (ד) או (ה), יפנה את החשוד או העצור ללשכת הסניגוריה הציבורית שבאותו מחוז כדי שימונה לו סניגור; סבר בית המשפט שיש למנות סניגור משום שהחשוד או העצור מחוסר אמצעים, רשאי הוא להורות לסניגור הציבורי המחוזי לבדוק את זכאותו.

{{ח:תת|(א}} {{ח:תתת)|(1)}} סבר תובע כי קיימת אפשרות שיבקש מבית המשפט להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל אם יורשע, יודיע על כך התובע לבית המשפט במועד הגשת כתב האישום או במועד אחר לפני תחילת המשפט.

{{ח:תתת|(2)}} מסר התובע לבית משפט הודעה כאמור בפסקה (1), יודיע על כך בית המשפט לנאשם ולסניגוריה הציבורית.

{{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות סעיף קטן (א)(1), לא מסר התובע הודעה כאמור באותו סעיף קטן לפני תחילת המשפט, וסבר התובע, לאחר תחילת המשפט, כי נתגלו נסיבות חדשות או נמצאו טעמים אחרים המצדיקים, לדעתו, לבקש מבית המשפט להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל, יודיע על כך התובע לבית המשפט ולנאשם בהזדמנות הראשונה.

{{ח:תת|(ג)}} מסר התובע הודעה לפי הוראות סעיף זה, ימונה לנאשם שאינו מיוצג, סניגור.

{{ח:תת|(ד)}} לענין סעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 15|וסעיפים 15(א)(4) עד (6)}} {{ח:פנימי|סעיף 15ב|ו־15ב}}, ”מאסר בפועל“ – למעט כל אחד מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} מאסר שאת כולו נושא הנאשם בחופף לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 45|סעיף 45 לחוק העונשין, התשל״ז–1977}} (בסעיף זה – חוק העונשין);

{{ח:תתת|(2)}} מאסר במקום קנס כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 71|בסעיף 71 לחוק העונשין}};

{{ח:תתת|(3)}} מאסר על אי־מתן התחייבות לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 74|סעיף 74 לחוק העונשין}}.

{{ח:תת|(א)}} סניגור שהנאשם העמיד לעצמו לא יפסיק לייצגו כל עוד נמשך המשפט או הערעור שלשמם הועמד, אלא ברשות בית המשפט; סניגור שמינהו בית המשפט לא יפסיק לייצג את הנאשם אלא ברשות בית המשפט.

{{ח:תת|(ב)}} הרשה בית המשפט לסניגור להפסיק לייצג את הנאשם מחמת שלא שיתף פעולה עם סניגורו, רשאי בית המשפט, על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 15|בסעיף 15}}, לא למנות לנאשם סניגור אחר אם ראה שאין בכך להועיל.

{{ח:תת|(א)}} מינה בית המשפט סניגור, יחולו על המדינה הוצאות ההגנה לרבות הוצאותיהם ושכרם של הסניגור והעדים, כפי שייקבע בתקנות.

{{ח:תת|(ב)}} שוכנע בית המשפט שהנאשם מחוסר אמצעים, רשאי הוא להורות שהוצאות ההגנה לרבות הוצאותיהם ושכרם של עדי הנאשם יחולו על המדינה, גם אם לא נתמנה לנאשם סניגור.

{{ח:תת|(1)}} להיכנס לכל מקום שיש לו יסוד סביר להניח שהעצור נמצא בו;

{{ח:תת|(2)}} להשתמש בכוח סביר נגד אדם או רכוש במידה הדרושה לביצוע הצו.

{{ח:תת|(א)}} בסעיף זה –

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”בן זוג“ – מי שמקיים או שקיים מערכת יחסים זוגית;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”המרכז“ – המרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה שברשות המקומית שבה הוגשה התלונה, ואם לא היה ברשות המקומית מרכז כאמור – המחלקה לשירותים חברתיים שברשות המקומית האמורה;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”המתלונן“ – בן הזוג המתלונן;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עבירת מין או אלימות“ – עבירה מסוג עוון לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 192|סעיפים 192}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 334|334}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 336|336}} שלא בנסיבות מחמירות, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 337|337}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 346|346(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 347|347(א1)}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 348|348(ג) ו־(ה)}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 376|376}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 377|377}} שלא בנסיבות מחמירות, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 379|379}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 380|380}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 381|ו־381(א) לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}.}}

{{ח:תת|(ב)}} בקשת המתלונן שלא לחקור עבירת מין או אלימות שביצע כלפיו בן זוגו לא תהווה, כשלעצמה, סיבה יחידה להחלטה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59|סעיף 59}} שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה.

{{ח:תת|(ג)}} ביקש המתלונן שלא לחקור עבירת מין או אלימות שביצע כלפיו בן זוגו, והבקשה מהווה סיבה מבין הסיבות להחלטה שלא לחקור, יחולו, על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 59|בסעיף 59}}, ההוראות האלה:

{{ח:תתת|(1)}} ההחלטה שלא לחקור תהיה באישור קצין משטרה המכהן כקצין אגף חקירות מרחבי (בסעיף זה – קצין אגף חקירות מרחבי);

{{ח:תתת|(2)}} בטרם יקבל קצין כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59|בסעיף 59}} החלטה שלא לחקור או בטרם יאשר קצין אגף חקירות מרחבי את ההחלטה רשאי כל אחד מהם להפנות את המתלונן, בן זוגו או שניהם, בהסכמתו של כל אחד מהם, לפי הענין, למרכז;

{{ח:תתת|(3)}} פנה המתלונן או בן זוגו, או פנו שניהם למרכז, יעביר המרכז דיווח לקצין המשטרה שהפנה אותם למרכז; הדיווח יתייחס למסוכנות בן זוגו של המתלונן כלפי המתלונן, ויתבסס על המידע שבידי המרכז;

{{ח:תתת|(4)}} לא פנו הן המתלונן והן בן זוגו למרכז, יחליט קצין המשטרה כאמור בפסקה (2) בענין פתיחה בחקירה גם בלא דיווח כאמור בפסקה (3);

{{ח:תתת|(5)}} קצין המשטרה שהפנה מתלונן או בן זוגו או שניהם למרכז כאמור בפסקה (2), יודיע למרכז על ההפניה של כל אחד שהסכים שפרטיו האישיים יימסרו למרכז, לצורך מעקב אם פנה אחד מהם או פנו שניהם למרכז, ואם להמתין לדיווח כאמור בפסקה (3) לפני מתן ההחלטה;

{{ח:תתת|(6)}} אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכויות קצין משטרה או קצין אגף חקירות מרחבי, להחליט לפי {{ח:פנימי|סעיף 59|סעיף 59}}.

{{ח:תת|(א)}} בסעיף זה –

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”פרקליט“ – פרקליט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף 12(א)(1)(א)}};}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”ראש יחידת תביעות“ – קצין משטרה שהוסמך לתובע משטרתי ומונה לראש יחידת תביעות במשטרה;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תובע משטרתי“ – שוטר שהתמנה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף 12(א)(2)}}.}}

{{ח:תת|(ב)}} חומר שהושג בחקירה בעבירת פשע למעט עבירות כאמור בסעיפים קטנים (ג) ו־(ד), או בעבירת עוון המנויה {{ח:פנימי|תוספת 1א חלק א|בחלק א׳ לתוספת הראשונה א׳}}, תעבירו המשטרה לפרקליט מחוז, לטיפולו של פרקליט.

{{ח:תת|(ג}} {{ח:תתת)|(1)}} חומר שהושג בחקירה בעבירה שאינה פשע ואינה עבירה המנויה {{ח:פנימי|תוספת 1א חלק א|בחלק א׳ לתוספת ראשונה א׳}}, תעבירו המשטרה לטיפולו של תובע משטרתי;

{{ח:תתת|(2)}} חומר שהושג בחקירה בעבירת פשע המנויה {{ח:פנימי|תוספת 1א חלק ב|בחלק ב׳ לתוספת ראשונה א׳}}, תעבירו המשטרה לראש יחידת תביעות לטיפולו של תובע משטרתי שהוא עורך דין המשרת ביחידת התביעות.

{{ח:תת|(ד)}} חומר שהושג בחקירה בעבירה המנויה {{ח:פנימי|תוספת 1א חלק ג|בחלק ג׳ לתוספת ראשונה א׳}}, תעבירו המשטרה לפרקליט מחוז, לטיפולו של פרקליט, אלא אם כן החליט פרקליט המחוז, בתיק מסוים, כי בשל העדר חומרה יתרה בנסיבות ביצוע העבירה ואי־מורכבות הראיות, מוצדק להעביר את התיק לטיפולו של תובע משטרתי שהוא עורך דין המשרת ביחידת התביעות.

{{ח:תת|(ה)}} על אף הוראות סעיפים קטנים (ב) ו־(ג) –

{{ח:תתת|(1)}} פרקליט מחוז רשאי להחליט כי חומר חקירה מסוים שהושג בעבירת פשע או עוון, שהיא בתחום טיפולו של תובע משטרתי או בסוג מסוים של תיקים או עניינים כאמור – יועבר לטיפולו של פרקליט;

{{ח:תתת|(2)}} פרקליט מחוז רשאי להחליט, לאחר שבחן את חומר החקירה שהועבר אליו, כי חומר חקירה בתיק מסוים שהועבר לטיפולו של פרקליט לפי סעיף קטן (ב), יועבר לטיפולו של תובע משטרתי, אם מצא כי חומר החקירה אינו מגלה עבירה מסוג העבירות שבתחום טיפולו של פרקליט לפי סעיף זה, אלא בתחום טיפולו של תובע משטרתי.

{{ח:תת|(ו)}} טיפול בחומר חקירה בידי פרקליט או בידי תובע משטרתי שלא על פי חלוקת הטיפול הקבועה בסעיף זה, אין בו כשלעצמו כדי לפסול הליך פלילי, ובלבד שלא נגרם לנאשם אי־צדק.

{{ח:תת|(ז)}} תובע משטרתי, או שוטר שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א)(1)(ב)}}, לא ייצג את המדינה בהליך בבית המשפט המחוזי בתיק שחומר החקירה בו הועבר אליו לפי סעיף זה, אלא בעניין המנוי ברשימת העניינים {{ח:פנימי|תוספת 1א חלק ד|שבחלק ד׳ לתוספת ראשונה א׳}}; תובע משטרתי או שוטר כאמור לא ייצג את המדינה בהליך בבית המשפט העליון.

{{ח:תת|(ח)}} שר המשפטים, בהסכמת השר לביטחון הפנים ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 1א|התוספת הראשונה א׳}}, ובלבד שלא יקבע {{ח:פנימי|תוספת 1א חלק ב|בחלק ב׳ שבה}} עבירות שהן בסמכותו הייחודית של בית משפט מחוזי.

{{ח:תת|(ט)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על תובע שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(א)(1)(ב)}}.

{{ח:תת|(י)}} היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, לפי העניין, ידווח בכתב, מדי שנה, לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת על כל אלה:

{{ח:תתת|(1)}} מספר התיקים שבהם החליט פרקליט מחוז להעביר את התיק לטיפולו של תובע משטרתי לפי הוראות סעיף קטן (ד), בחלוקה לפי הפרטים {{ח:פנימי|תוספת 1א חלק ג|בחלק ג׳ לתוספת ראשונה א׳}} ולפי מחוזות;

{{ח:תתת|(2)}} מספר התיקים בטיפול הפרקליטות ובהם נכללה עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 273|סעיף 273}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 274|או 274 לחוק העונשין}}, בפירוט לפי מספר תיקי החקירות, מספר כתבי האישום שהוגשו, ומספר פסקי הדין שניתנו ותוצאותיהם;

{{ח:תתת|(3)}} מספר התיקים שהועברו לטיפול תובע משטרתי לפי סעיף קטן (ד), ובהם נכללה עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 273|סעיף 273}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 274|או 274 לחוק העונשין}}, בפירוט לפי מספר תיקי החקירות, מספר כתבי האישום שהוגשו, ומספר פסקי הדין שניתנו ותוצאותיהם.

{{ח:תת|(יא}} {{ח:תתת)|(1)}} העבירה המשטרה חומר שהושג בחקירה לפרקליט מחוז, לטיפולו של פרקליט, תעבירו בלא עמדתה לעניין הגשת כתב אישום.

{{ח:תתת|(2)}} המשטרה תצרף לחומר שהעבירה כאמור בפסקה (1) את עמדתה בכתב לעניין מכלול התשתית הראייתית לביסוס האשמה נגד החשודים בחקירה, אלא אם כן נימקה בכתב מדוע אין באפשרותה לעשות כן.

{{ח:תתת|(3)}} על אף האמור בפסקה (2), ניהלה המשטרה חקירה בליווי פרקליט מלווה והעבירה את החומר שהושג בחקירה לפרקליט מחוז, לטיפולו של פרקליט, תעבירו בלא עמדתה בכתב לעניין מכלול התשתית הראייתית לביסוס האשמה נגד החשודים בחקירה; ואולם היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה רשאי לבקש כי המשטרה תעביר את עמדתה כאמור אם ראה כי הדבר דרוש לשם קבלת החלטה בתיק; בסעיף זה, ”פרקליט מלווה“ – פרקליט שהיועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, משנה לפרקליט המדינה, פרקליט מחוז או מנהל מחלקה בפרקליטות המדינה קבע כי ילווה את החקירה.

{{ח:תתת|(4)}} על אף האמור בפסקה (1), ניהלה המשטרה חקירה בלא פרקליט מלווה וסברה כי יש לסגור את תיק החקירה, רשאית היא להעביר לפרקליט מחוז את עמדתה בכתב בדבר סגירת התיק.

{{ח:תתת|(5)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 117|סעיף 117 לחוק העונשין}} יחולו על עובד הציבור שמסר, בלא סמכות כדין, עמדה בכתב לעניין הגשת כתב אישום או לעניין מכלול התשתית הראייתית לביסוס האשמה נגד חשודים בחקירה, כאמור בסעיף קטן זה, שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה.

{{ח:תת|(א)}} רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.

{{ח:תת|(ב)}} בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טיעונים.

{{ח:תת|(ג)}} נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה.

{{ח:תת|(ד)}} חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור.

{{ח:תת|(ה)}} החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד).

{{ח:תת|(ו)}} אין בהוראות סעיף זה כדי לשנות מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 74|סעיף 74}}.

{{ח:תת|(ז)}} הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר, והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו.

{{ח:תת|(ח)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות)|החוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), התשי״ט–1958}}, לא יחולו לענין סעיף זה, ואולם תינתן לחשוד הודעה בכתב על החלטת רשות התביעה בהקדם האפשרי ורשאית רשות התביעה להזמין את החשוד להציג בפניה את טיעוניו בעל פה.

{{ח:תת|(ט)}} שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע סוגי פשעים שלגביהם לא יחולו הוראות סעיף קטן (א).

{{ח:תת|(א)}} ראה תובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין, זולת אם היה סבור שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין; ואולם החלטה שלא להעמיד לדין, בשל עילה זו תהיה באישור בעל תפקיד כלהלן:

{{ח:תתת|(1)}} פרקליט מחוז או פרקליט בכיר שהוא הסמיכו לכך – בעבירות שהן פשע או עוון, שחומר החקירה בהן הועבר לטיפולו של פרקליט לפי {{ח:פנימי|סעיף 60|סעיף 60}};

{{ח:תתת|(2)}} קצין משטרה המכהן כראש יחידת תביעות או תובע משטרתי בכיר שהוא הסמיך לכך – בעבירות פשע שחומר החקירה בהן הועבר לטיפולו של תובע משטרתי לפי {{ח:פנימי|סעיף 60|סעיף 60}}, וכן בעבירות עוון שחומר החקירה בהן הועבר לטיפולו של תובע משטרתי על ידי פרקליט מחוז לפי {{ח:פנימי|סעיף 60|סעיף 60}};

{{ח:תתת|(3)}} קצין משטרה המשמש כתובע, שהמפקח הכללי של המשטרה הסמיכו לכך – בעבירות שאינן פשע, למעט עבירות עוון שההחלטה בעניינן מתקבלת בידי בעל תפקיד כאמור בפסקאות (1) או (2);

{{ח:תתת|(4)}} קצין משטרה המכהן כראש יחידת תביעות – בעבירות לפי {{ח:חיצוני|חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות#סעיף 19מח|סעיף 19מח לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ״ח–1998}}, או {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבניה#פרק ה1א|פרק ה׳1א לחוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965}}.

{{ח:תת|(ב)}} על החלטה שלא להעמיד לדין תימסר לחשוד הודעה בכתב שבה תצוין עילת סגירת התיק ואם עילת סגירת התיק היא שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין – בנוסח {{ח:פנימי|תוספת 7 חלק א|שבחלק א׳ בתוספת השביעית}}; החשוד יהיה רשאי לפנות לתובע שסגר את התיק בבקשה מנומקת לשנות את עילת הסגירה; תיק שנסגר בשל חוסר אשמה, יימחק רישומו מרישומי המשטרה.

{{ח:תת|(א)}} בסעיף זה –

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”בן זוג“, ”המרכז“, ”המתלונן“ – כהגדרתם {{ח:פנימי|סעיף 59א|בסעיף 59א(א)}};}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עבירת מין או אלימות“ – כהגדרתה {{ח:פנימי|סעיף 59א|בסעיף 59א(א)}} וכן עבירה מסוג פשע לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 203|סעיפים 203}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 305|305}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 307|307}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 327|327}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 329|329}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 330|330}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 332|332}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 333|333}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 335|335}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 336|336}} בנסיבות מחמירות, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 345|345}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 346|346(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 347|347(א) ו־(ג)}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 348|348(א), (ב) ו־(ד)}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 368ב|368ב}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 368ג|368ג}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 369|369}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 370|370}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 371|371}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 372|372}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 373|373}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 374|374}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 375|375}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 377|377}} בנסיבות מחמירות, עבירה של סחר בבני אדם לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 377א|סעיף 377א(א)(5)}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 381|381(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 382|382(ב)}} בצירוף {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 379|ל־379}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 382|382(ג)}} בצירוף {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 380|ל־380}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 402|402}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 404|404}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 427|427}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 428|428}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין|לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}.}}

{{ח:תת|(ב)}} בקשת המתלונן שלא להעמיד לדין את בן זוגו בעבירת מין או אלימות שביצע כלפיו, לא תהווה, כשלעצמה, סיבה יחידה להחלטה לפי {{ח:פנימי|סעיף 62|סעיף 62(א)}} שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין.

{{ח:תת|(ג)}} ביקש המתלונן שלא להעמיד לדין את בן זוגו בעבירת מין או אלימות שביצע כלפיו והבקשה מהווה סיבה מבין הסיבות שלא להעמיד לדין, רשאי תובע, בטרם יחליט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 62|בסעיף 62(א)}}, להפנות את המתלונן, בן זוגו או שניהם, בהסכמת כל אחד מהם למרכז, ויחולו, לענין קבלת ההחלטה, הוראות {{ח:פנימי|סעיף 59א|סעיף 59א(ג)(3) עד (5)}}, בשינויים המחויבים.

{{ח:תת|(ד)}} אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכויות תובע להחליט לפי {{ח:פנימי|סעיף 62|סעיף 62(א)}}.

{{ח:תת|(א)}} על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין, משום שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה או להעמדה לדין, לפי העניין, שלא נמצאו ראיות מספיקות או שנקבע שאין אשמה, רשאי המתלונן לערור כלהלן:

{{ח:תתת|(1)}} על החלטה שניתנה על ידי גוף חוקר או תובע כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף 12(א)(1)(ב) או (2)}} – לפני פרקליט מחוז, פרקליט מפרקליטות המדינה שמונה למנהל תחום עררים, או פרקליט מפרקליטות המדינה, בדרגה שאינה פחותה מסגן בכיר א׳ לפרקליט המדינה, שפרקליט המדינה הסמיכו לכך;

{{ח:תתת|(2)}} על החלטה שניתנה על ידי פרקליט מחוז או פרקליט מפרקליטות המדינה, שלא להעמיד לדין בשל העדר ראיות מספיקות או חוסר אשמה, למעט החלטה בערר לפי פסקה (1) – לפני פרקליט המדינה;

{{ח:תתת|(3)}} על החלטה שניתנה על ידי פרקליט המדינה או משנהו, שלא להעמיד לדין למעט החלטה בערר לפי פסקה (2) וכן על החלטה של פרקליט מחוז או פרקליט מפרקליטות המדינה, שלא להעמיד לדין משום שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין למעט החלטה בערר לפי פסקה (1)- לפני היועץ המשפטי לממשלה.

{{ח:תת|(ב)}} היועץ המשפטי לממשלה רשאי לאצול לפרקליט המדינה את סמכותו לפי סעיף קטן (א)(3) למעט לענין החלטה שניתנה על ידי פרקליט המדינה או למשנה לפרקליט המדינה למעט לענין החלטה שניתנה על ידי פרקליט המדינה או משנהו; פרקליט המדינה רשאי לאצול למשנהו את סמכותו לפי סעיף קטן (א)(2) ופרקליט מחוז רשאי, באישור פרקליט המדינה, לאצול את סמכותו לפי סעיף קטן (א)(1) לפרקליט בדרגה שאינה פחות מסגן בכיר לפרקליט המחוז.

{{ח:תת|(א}} {{ח:תתת)|(1)}} בטרם תתקבל החלטה להעמיד לדין חשוד, בעקבות הגשת ערר לפי {{ח:פנימי|סעיף 64|סעיף 64}} בעבירה מסוג פשע או עוון, יודיע לו הגורם המוסמך לקבל החלטה כאמור או הממונה על החקירה, על הערר שהוגש ועל האפשרות שיוגש נגדו כתב אישום, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, או בעל הסמכות להחליט בערר, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך.

{{ח:תתת|(2)}} הוראות פסקה (1) לא יחולו על סוגי פשעים שקבע שר המשפטים לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 60א|סעיף 60א(ט)}}, וכן על מי שבעת שניתנה ההחלטה בערר היה נתון במעצר בעקבות הערר שהוגש.

{{ח:תת|(ב)}} התקבלה החלטה על שינוי העילה לסגירת התיק, בעקבות הגשת ערר לפי {{ח:פנימי|סעיף 64|סעיף 64}}, תימסר לחשוד הודעה על הערר שהוגש ועל שינוי עילת הסגירה, והחשוד יהיה רשאי לפנות לבעל הסמכות להחליט בערר בבקשה מנומקת לשנות את עילת הסגירה.

{{ח:תת|(ג)}} אין בהוראות סעיף זה כדי להוסיף על הוראות {{ח:פנימי|סעיף 60א|סעיף 60א}} או לגרוע מהן.

{{ח:תת|(א)}} {{ח:פנימי|פרק ד סימן א1|בסימן זה}} –

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תובע“ – כל אחד מאלה:}}

{{ח:תתתת|(1)}} פרקליט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף 12(א)(1)(א)}};

{{ח:תתתת|(2)}} תובע שהוא קצין משטרה המכהן כראש יחידת תביעות או תובע משטרתי בכיר שהוא הסמיך לעניין זה ({{ח:פנימי|פרק ד סימן א1|בסימן זה}} – תובע משטרתי);

{{ח:תתתת|(3)}} תובע אחר המנוי {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}};

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תובע בכיר“ –}}

{{ח:תתתת|(1)}} בתיק המנוהל על ידי פרקליט – היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או משנהו, מנהל מחלקה בפרקליטות המדינה או סגנו, או פרקליט מחוז, משנהו או מנהל מחלקה בפרקליטות המחוז;

{{ח:תתתת|(2)}} בתיק המנוהל על ידי תובע משטרתי – תובע משטרתי;

{{ח:תתתת|(3)}} בתיק המנוהל על ידי תובע המנוי בפסקה (3) להגדרה ”תובע“ – תובע שהוא עובד המדינה ומנוי {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}}.

{{ח:תת|(ב)}} ראה תובע כי קיימות ראיות מספיקות לאישום בעבירה, רשאי הוא, על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 62|בסעיף 62(א)}}, שלא להעמיד חשוד לדין, ולהציע לו הסדר ({{ח:פנימי|פרק ד סימן א1|בסימן זה}} – הסדר), אם ראה כי נסיבות העניין בכללותן מתאימות לאי־העמדה לדין נוכח עריכת ההסדר ומילוי תנאיו יענה על העניין לציבור, בנסיבות המקרה.

{{ח:תת|(ג)}} לא ייערך הסדר אלא בעבירה מסוג חטא או עוון, או בעבירה מסוג פשע המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6|בתוספת השישית}}, שאינה אחת מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} עבירה המנויה {{ח:פנימי|סעיף 240|בסעיף 240 לחוק זה}};

{{ח:תתת|(2)}} עבירה שהיסוד העובדתי בה מהווה הפרה שבשלה ניתן להטיל עיצום כספי לפי חיקוק או עבירה עם יסוד עובדתי דומה למעשה המהווה הפרה כאמור;

{{ח:תתת|(3)}} עבירה שניתן להטיל בשלה כופר כסף.

{{ח:תת|(ד)}} תובע רשאי לסגור תיק בהסדר בהתקיים שני אלה:

{{ח:תתת|(1)}} העונש המתאים לחשוד, לדעת התובע, לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק העונשין#פרק ו סימן א1|סימן א׳1 לפרק ו׳ לחוק העונשין}}, אינו כולל מאסר בפועל;

{{ח:תתת|(2)}} אין פרט רישום כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים#סעיף 2|בסעיף 2 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ״א–1981}} ({{ח:פנימי|פרק ד סימן א1|בסימן זה}} – חוק המרשם הפלילי), שנרשם בעניינו של החשוד, בחמש השנים שלפני ביצוע העבירה נושא ההסדר, לרבות הסדר שנערך בעבר, ואין חקירות או משפטים פליליים תלויים ועומדים בעניינו במשטרה או באותה רשות, לפי העניין, שאינם חלק מההסדר.

{{ח:תת|(ה)}} תובע לא יסגור תיק בהסדר, או בהליך דומה שלפיו אם החשוד יקיים תנאים מסוימים לא יוגש נגדו כתב אישום, בין ביוזמת התובע ובין ביוזמת החשוד, אלא לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ד סימן א1|סימן זה}} או לפי חוק אחר המסמיך תובע לסגור תיק בתנאים.

{{ח:תת|(ו)}} הוראות {{ח:פנימי|פרק ד סימן א1|סימן זה}} לא יחולו על חשוד שהוא קטין כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול)|בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל״א–1971}}.

{{ח:תת|(א)}} התובע יתחייב להימנע מהגשת כתב אישום נגד החשוד ולסגור את תיק החקירה נגדו אם יודה החשוד בעובדות המהוות את העבירה המפורטות בהסדר ויקיים את התנאים שיפורטו בו.

{{ח:תת|(ב)}} לפני שידון התובע עם החשוד בתנאי ההסדר –

{{ח:תתת|(1)}} יפרט את העובדות והוראות החיקוק שלגביהן קיימות ראיות מספיקות לאישום ({{ח:פנימי|פרק ד סימן א1|בסימן זה}} – טיוטת כתב אישום);

{{ח:תתת|(2)}} יציין בהחלטה מנומקת את הנסיבות לכך שהעונש המתאים לחשוד אינו כולל מאסר בפועל ולכך שנסיבות העניין בכללותן מתאימות לאי־העמדה לדין נוכח עריכת ההסדר ומילוי תנאיו.

{{ח:תת|(ג)}} טיוטת כתב האישום וההחלטה המנומקת יישמרו בתיק.

{{ח:תת|(א)}} תובע יהיה רשאי לכלול בהסדר תנאים אלה:

{{ח:תתת|(1)}} תשלום לאוצר המדינה בסכום שלא יעלה על הסכום הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין}}, אף אם ההסדר כולל יותר מעבירה אחת, באופן ובמועדים שיפורטו בהסדר, ובלבד שתקופת התשלום לא תעלה על שנה; נקבעה בחוק הוראה ולפיה ישולמו קנסות בשל עבירה לגורם אחר, יציין זאת התובע, והתשלום ישולם לאותו גורם; בוצעה עבירה בבניין לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|חוק התכנון והבנייה, התשכ״ה–1965}}, על ידי בני זוג שהם בעלי הבניין ומנהלים משק בית משותף, לא יוטל על בני הזוג יחד סכום העולה על הסכום האמור;

{{ח:תתת|(2)}} תשלום פיצוי לנפגע עבירה בסכום שלא יעלה על הסכום הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין}}, באופן ובמועדים שיפורטו בהסדר, ובלבד שתקופת התשלום לא תעלה על שנה; התשלום יועבר לנפגע לאחר שהתובע סגר את התיק לפי {{ח:פנימי|סעיף 67ו|סעיף 67ו}};

{{ח:תתת|(3)}} התחייבות של החשוד להימנע מביצוע עבירה במהלך תקופה שתפורט בהסדר ולא תעלה על שנה;

{{ח:תתת|(4)}} עמידה בתנאי תכנית טיפול, תיקון ושיקום שיקבע קצין מבחן, לרבות ביצוע שירות לציבור כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 71א|בסעיף 71א(1) לחוק העונשין}}, והימצאות בפיקוח קצין מבחן לתקופה שיקבע קצין המבחן, ויחולו לעניין זה הוראות סעיף 71ו לחוק העונשין, והכל לתקופה שתפורט בהסדר ולא תעלה על שנה, ובמקרים מיוחדים, בהמלצת קצין המבחן – שלא תעלה על 18 חודשים;

{{ח:תתת|(5)}} נקיטת אמצעים המנויים בתוספת החמישית לתיקון הנזק שנגרם עקב העבירה, לשם השבת המצב לקדמותו ולמניעת ביצוע עבירה שבהסדר, ובלבד שיש זיקה עניינית בין התנאי ובין העבירה שבוצעה, והכול לתקופה שתפורט בהסדר ולא תעלה על שנה, ובמקרים מיוחדים כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}} – לתקופה שלא תעלה על שנתיים.

{{ח:תת|(ב)}} לשם קביעת תנאי ההסדר יתחשב התובע בעיקרון המנחה בענישה, בשיקולי הענישה, ובנסיבות, הקבועים {{ח:חיצוני|חוק העונשין#פרק ו סימן א1|בסימן א׳1 לפרק ו׳ לחוק העונשין}}.

{{ח:תת|(ג)}} בטרם ייחתם הסדר, יאשר תובע בכיר את תנאיו, אלא אם כן ההסדר הוצע לפי תנאים מפורטים שפורטו בהנחיות ופורסמו.

{{ח:תת|(ד)}} תשלום או פיצוי ייגבה באמצעות רשות האכיפה והגבייה, ויועבר על ידה לאוצר המדינה או לגורם אחר שנקבע בחוק, או לנפגע העבירה, ואולם אם הגורם האחר הוא ועדה מקומית לתכנון ולבנייה כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|בחוק התכנון והבנייה, התשכ״ה–1965}} או רשות מקומית המוסמכת לאכיפה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#פרק י|בפרק י׳ לחוק האמור}}, ישולם התשלום ישירות לקופת הוועדה המקומית או הרשות המקומית כאמור, לפי העניין.

{{ח:תת|(1)}} תיאור העובדות והוראות החיקוק שלגביהן קיימות ראיות מספיקות לאישום;

{{ח:תת|(2)}} הודאת החשוד בעובדות המהוות עבירה;

{{ח:תת|(3)}} התנאים שעל החשוד למלא;

{{ח:תת|(4)}} התקופה שנקבעה לקיום תנאי ההסדר, והיא תהיה חלק מתנאי ההסדר, וכן הדרך והמועד שבהם יוכיח החשוד כי מילא אחר תנאי ההסדר בתקופות שנקבעו לקיומם;

{{ח:תת|(5)}} הצהרת החשוד כי הוא מבין שהפרת תנאי ההסדר, כולם או חלקם, בתקופה שנקבעה לקיום תנאי ההסדר, תביא להעמדתו לדין לפי טיוטת כתב האישום, וכי יירשם שהתיק נסגר בעילה של סגירת תיק בהסדר, ברישום לפי {{ח:חיצוני|חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים|חוק המרשם הפלילי}}.

{{ח:תת|(א)}} התובע יסגור את התיק בעילה של ”סגירה בהסדר“ לאחר שווידא כי מולאו תנאי ההסדר וערך על כך רישום בתיק בכתב; התובע ישלח דיווח על סגירת התיק למשטרת ישראל ויודיע על כך לחשוד.

{{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 63|סעיפים 63}} {{ח:פנימי|סעיף 64|ו־64}} לא יחולו לעניין תיק שנסגר בהסדר.

{{ח:תת|(א)}} לא הסכים החשוד להסדר כולו או לתנאי מתנאיו, יעמידו התובע לדין לפי טיוטת כתב האישום; סבר התובע שאין ראיות מספיקות לאישום או שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין, והכל בשל מידע חדש שהובא לידיעתו לאחר סירובו של החשוד להסדר המוצע, יסגור את התיק בהחלטה מנומקת בכתב.

{{ח:תת|(ב)}} התובע לא יעמיד חשוד לדין בשל עובדות המהוות עבירה שהוא הודה בהן במסגרת הסדר, אלא אם כן החשוד לא מילא את תנאי ההסדר או אם מצא התובע שההסדר הושג במרמה; כתב אישום בשל מרמה כאמור יוגש באישור תובע בכיר.

{{ח:תת|(ג}} {{ח:תתת)|(1)}} נוכח התובע כי החשוד לא מילא את תנאי ההסדר, כולם או חלקם, בכלל או בתקופה שנקבעה לקיום תנאי ההסדר, יעמידו לדין לפי טיוטת כתב האישום; סבר התובע שאין ראיות מספיקות לאישום או שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין, והכל בשל מידע חדש שהובא לידיעתו לאחר שהחשוד לא מילא את התנאים, יסגור את התיק בהחלטה מנומקת בכתב;

{{ח:תתת|(2)}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 67ג|סעיף 67ג(א)(3)}}, יראו הגשה של כתב אישום על עבירה שהחשוד התחייב במסגרת ההסדר להימנע ממנה, כהפרה של ההתחייבות; הוגש כתב אישום אחרי התקופה שנקבעה לקיום התנאי בשל עבירה שבוצעה בניגוד להתחייבות ובתוך תקופת ההתחייבות, יהיה התובע רשאי להעמיד את החשוד לדין ויחולו הוראות סעיף זה, ובלבד שהתובע טרם סגר את התיק והודיע על כך לחשוד.

{{ח:תת|(ד)}} הועמד חשוד לדין לאחר שנחתם עמו הסדר, יראו את ההסדר כמבוטל והחשוד לא יהיה מחויב למלא אחר תנאי ההסדר שטרם מילא; מילא החשוד חלק מתנאי ההסדר, יתחשב בכך בית משפט בבואו לגזור את דינו; זוכה החשוד לאחר ששילם תשלום לפי {{ח:פנימי|סעיף 67ג|פסקה (1) שבסעיף 67ג(א)}}, יוחזר לו הסכום ששילם בדרך שבה מוחזרים פיקדונות וקנסות לפי חוק זה.

{{ח:תת|(ה)}} הועמד חשוד לדין לאחר שהוצע לו הסדר או לאחר שנחתם עמו הסדר, לא יבקש התובע להטיל עליו עונש לש מאסר בפועל, אלא אם כן הובא לידיעת התובע מידע חדש; בקשה כאמור תהיה באישור של תובע בכיר.

{{ח:תת|(ו)}} הודיית חשוד בעובדות המהוות עבירה, במסגרת הסדר, לא תשמש ראיה נגדו בהליך פלילי בשל עובדות אלה.

{{ח:תת|(1)}} דבר סגירת תיק בהסדר;

{{ח:תת|(2)}} מהות העבירה ונסיבותיה, תיאור העובדות שבהן הודה החשוד וציון הוראות החיקוק שפורטו בהסדר;

{{ח:תת|(3)}} תנאי ההסדר.

{{ח:תת|(1)}} מספר התיקים שבהם נעשה הסדר לפי סעיף זה, לפי סעיפי עבירה ולפי רשות התביעה, ושיעורם הכולל מסך התיקים שנסגרו באותה שנה;

{{ח:תת|(2)}} מספר התיקים שבהם הוגשו כתבי אישום באותה שנה, לפי רשות התביעה.

{{ח:תת|(א}} {{ח:תתת)|(1)}} הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו; בסעיף זה, ”רשימת כל החומר“ – לרבות ציון קיומו של חומר שנאסף או שנרשם בתיק שאינו חומר חקירה ושל חומר שנאסף או שנרשם בתיק שהוא חסוי על פי כל דין, וכן פירוט של סוג החומר כאמור, נושאו והמועד שבו נאסף או נרשם, ובלבד שאין בפירוט האמור לגבי חומר חסוי כדי לפגוע בחיסיון לפי כל דין; היו בחומר כמה מסמכים מאותו סוג העוסקים באותו עניין, ניתן לפרטם יחד כקבוצה, תוך ציון מספר המסמכים הנכללים בקבוצה;

{{ח:תתת|(2)}} לעניין פסקה (1), חומר מודיעין שיש זכות עיון בו כאמור באותה פסקה יהיה רק חומר שמתייחס לעובדות המתוארות בכתב האישום, לתוכן עדות שאמורה להישמע בשלב בירור האשמה, לראיה שאמורה להיות מוגשת כאמור או למהימנות של עד מרכזי, ואולם חומר מודיעין שנאסף או שנרשם בתיק ייכלל ברשימת כל החומר כאמור בפסקה (1); בסעיף זה –

{{ח:תתת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חומר מודיעין“ – חומר חקירה שנאסף או שנרשם בידי רשות מודיעין;}}

{{ח:תתת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”רשות מודיעין“ – מערך המודיעין של כל אחד מאלה: משטרת ישראל, המחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים, צבא הגנה לישראל, המשטרה הצבאית החוקרת, שירות בתי הסוהר, שירות הביטחון הכללי, המוסד למודיעין ולתפקידים ממיוחדים, רשות המסים בישראל, רשות ניירות ערך, רשות ההגבלים העסקיים.}}

{{ח:תת|(א1)}} תובע יקבל לעיונו מרשות חוקרת או מרשות מודיעין את כל החומר שנאסף או שנרשם כאמור בסעיף קטן (א), לרבות חומר מודיעין, ויוודע שחומר החקירה ורשימת כל החומר עומדים, בעת הגשת כתב האישום או בסמוך לכך, לרשות הנאשם וסניגורו או אדם אחר כאמור באותו סעיף קטן; היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה יקבע הנחיות לביצוע סעיף זה, לרבות לעניין פיקוח על הליך סיווג החומר.

{{ח:תת|(ב)}} נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.

{{ח:תת|(ג)}} בקשה לפי סעיף קטן (ב) תידון לפני שופט אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום; ואולם בקשה לעיין בחומר מודיעין תידון לפני בית המשפט הדן באישום, שיהיה רשאי להעביר את הדיון בבקשה לשופט יחיד שאינו דן באישום, ואם היה בית המשפט הרכב – לשופט יחיד שהוא אחד משופטי ההרכב או שאינו דן באישום; נאסף או נרשם חומר המודיעין בידי רשות מודיעין שהיא מערך המודיעין של שירות הביטחון הכללי, של המוסד לתפקידים מיוחדים או של צבא ההגנה לישראל, תידון הבקשה בפני שופט של בית המשפט העליון.

{{ח:תת|(ד)}} בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט בלבד.

{{ח:תת|(ד1)}} על דיון בבקשה לפי סעיף קטן (ב) לעניין חומר מודיעין יחולו הוראות {{ח:חיצוני|פקודת הראיות#סעיף 46|סעיף 46(א) עד (א2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971}}, בשינויים המחויבים.

{{ח:תת|(ה)}} על החלטת בית משפט לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית המשפט שלערעור שידון בערר בשופט אחד; הערר יוגש בתוך 30 ימים מיום שניתנה החלטת בית המשפט, ואולם בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הערר מטעמים שיירשמו.

{{ח:תת|(ו)}} אין בסעיף זה כדי לפגוע בהוראות {{ח:חיצוני|פקודת הראיות#פרק ג|פרק ג׳ לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל״א–1971}}.

{{ח:תת|(א)}} לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך.

{{ח:תת|(ב)}} הודעה של עד בענינים פורמליים שאינם מהותיים לבירור האשמה, אין חובה שתהא בכתב, אולם התובע ימסור לנאשם או לסניגורו – זמן סביר מראש – את שם העד, ואת עיקר התוכן של עדותו לפי הידוע לתביעה, זולת אם ויתרו על כך.

{{ח:תת|(א)}} בית המשפט שהוגש לפניו כתב אישום בפשע או בעוון, רשאי – לפי בקשת התובע – לצוות על הנאשם או על סניגורו –

{{ח:תתת|(1)}} לאפשר לתובע לעיין בכל זמן סביר בכל חוות דעת בכתב או בתעודת רופא, שהנאשם מתכוון להביאן לפני בית המשפט כראיה;

{{ח:תתת|(2)}} לערוך בכתב את עיקר תכנה של עדות מומחה, שהנאשם מתכוון להשמיע, ולאפשר לתובע בכל זמן סביר לעיין בו;

{{ח:תתת|(3)}} לאפשר לתובע להעתיק מסמכים כאמור.

{{ח:תת|(ב)}} העיון יהיה במעמד אדם שהנאשם או סניגורו ימנה לצורך זה או בכל דרך אחרת שיקבע בית המשפט.

{{ח:תת|(ג)}} מועד העיון ומקומו יהיו כפי שיקבע בית המשפט, ובלבד שמועד העיון יהיה לאחר שניתנה לנאשם או לסניגורו – לפי בקשתם – האפשרות לעיין בחומר החקירה לפי {{ח:פנימי|פרק ד סימן ג|סימן ג׳}}.

{{ח:תת|(1)}} שם בית המשפט שאליו הוא מוגש;

{{ח:תת|(2)}} ציון מדינת ישראל כמאשים או שם הקובל ומענו;

{{ח:תת|(3)}} שם הנאשם ומענו;

{{ח:תת|(4)}} תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם;

{{ח:תת|(5)}} ציון הוראות החיקוק שלפיו מואשם הנאשם;

{{ח:תת|(6)}} שמות עדי התביעה.

{{ח:תת|(א)}} בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; התיקון ייעשה בכתב האישום או יירשם בפרוטוקול.

{{ח:תת|(ב)}} בית המשפט רשאי לתקן כתב אישום אף אם העבירה שלפי התיקון היא בגדר הסמכות של בית משפט אחר או של הרכב אחר, ואם עשה כן יעביר את הענין לאותו בית משפט או הרכב, אולם אם העבירה היא בסמכותו של בית משפט בעל סמכות שיפוט מצומצמת יותר, רשאי בית המשפט גם להמשיך לדון בה.

{{ח:תת|(ג)}} בית משפט שהועבר אליו ענין לפי סעיף קטן (ב) רשאי להמשיך בדיון מן השלב שאליו הגיע קודמו, ורשאי הוא, לאחר שנתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע טענותיהם לענין, לנהוג בראיות שגבה קודמו כאילו הוא עצמו גבה אותן, או לחזור ולגבותן, כולן או מקצתן.

{{ח:תת|(א)}} חזר בו תובע מאישום לפני תשובת הנאשם לאישום, יבטל בית המשפט את האישום; חזר בו לאחר מכן, יזכה בית המשפט את הנאשם מאותו אישום.

{{ח:תת|(ב)}} בהסכמת התובע והנאשם רשאי בית המשפט לבטל אישום, בכל עת עד להכרעת הדין, ודין הביטול יהיה כדין ביטול לפני תשובת הנאשם.

{{ח:תת|(ג)}} אישום שבוטל, לפי סעיף קטן (ב), לא יוגש מחדש אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה ומטעמים שיירשמו.

{{ח:תת|(א)}} בכל עת שלאחר הגשת כתב האישום ולפני גזר הדין, רשאי בית המשפט להתלות את ההליכים, בין מיוזמתו ובין לבקשת תובע, אם נוכח כי לא ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו.

{{ח:תת|(ב)}} הותלו ההליכים, לפי סעיף קטן (א) ולאחר מכן ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו, רשאי תובע להודיע בכתב לבית המשפט על רצונו לחדש את ההליכים, ומשעשה כן יחדש בית המשפט את ההליכים, ורשאי הוא להמשיך בהם מן השלב שאליו הגיע לפני התלייתם.

{{ח:תת|(ג)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9}} ניתן לחדש את ההליכים באישור היועץ המשפטי לממשלה, מטעמים שיירשמו, אף אם עברו בין מועד התליית ההליכים לבין המועד שבו ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו התקופות האמורות {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9}}; ובלבד שההליכים הותלו מהטעם שהנאשם מתחמק מן הדין.

{{ח:תת|(א)}} משהוגש כתב אישום יקבע בית המשפט מועד למשפט; בית המשפט יודיע על המועד בכתב לתובע וימציא לנאשם הזמנה בכתב למשפט בצירוף העתק מכתב האישום; הגיש סניגורו לבית המשפט לפני קביעת המועד יפוי כוח לייצג את הנאשם במשפט, יודיע בית המשפט על המועד בכתב גם לסניגור.

{{ח:תת|(ב)}} סבר בית המשפט, לאור אופי העבירה שבכתב האישום ונסיבותיה, כי הדיון בכתב האישום מתאים לניהול במסגרת דיון מקדמי לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 143א|סעיף 143א}}, תצורף להזמנה למשפט כאמור בסעיף קטן (א) הודעה, בנוסח שיקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, בדבר האפשרות לניהול דיון מקדמי ובדבר מטרות הדיון המקדמי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 143א|בסעיף 143א(ב)}}, ותנאיו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 143א|בסעיף 143א(ג)}}.

{{ח:תת|(1)}} שם בית המשפט;

{{ח:תת|(2)}} ציון המאשים;

{{ח:תת|(3)}} שם הנאשם ומענו;

{{ח:תת|(4)}} תמצית האישום נגדו;

{{ח:תת|(5)}} המקום והמועד שבהם עליו להתייצב;

{{ח:תת|(6)}} תמצית הוראות {{ח:פנימי|סעיף 123|סעיפים 123}} {{ח:פנימי|סעיף 128|ו־128}}.

{{ח:תת|(א)}} נאשם שנמלט או מסתתר ואין אפשרות למצאו, רשאי בית המשפט, לבקשת פרקליט מפרקליטות המדינה, ואם הוא סבור שהדבר עשוי להביא להתייצבותו של הנאשם, לצוות על תפיסת כל נכס מנכסיו של הנאשם, מיטלטלין או מקרקעין, על רישום עיקול עליהם בפנקסי המקרקעין או על מינוי כונס נכסים עליהם, ולהורות מה ייעשה בנכס ובפירותיו כל עוד הצו בתקפו.

{{ח:תת|(ב)}} צו לפי סעיף זה לא יפגע בזכותו של נושה לרדת לאותם נכסים.

{{ח:תת|(ג)}} ניתן צו זה לפי סעיף זה, רשאי כל מי שתלוי בנאשם ותפיסת הנכס עשויה לפגוע בפרנסתו, לבקש מבית המשפט לבטל את הצו או לשנותו.

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|{{ח:פנימי|פרק ד סימן ז|בסימן זה}} ”מסמכים“ – לרבות מוצגים אחרים.}}

{{ח:תת|(א)}} בית המשפט יזמין, לבקשת בעל דין, כל אדם להעיד במשפט, זולת אם היה סבור שאין בהזמנת אותו אדם להועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט, וכן רשאי בית המשפט להזמין עד מטעמו.

{{ח:תת|(ב)}} הזמנת עד תהיה בהמצאת הזמנה בכתב לעד או בהודעה בעל־פה לעד על ידי בית המשפט בשעת דיון.

{{ח:תת|(1)}} שם בית המשפט;

{{ח:תת|(2)}} ציון בעלי הדין;

{{ח:תת|(3)}} שם המוזמן ומענו;

{{ח:תת|(4)}} המקום והמועד שבהם עליו להתייצב;

{{ח:תת|(5)}} {{ח:הערה|בוטלה.}}

{{ח:תת|(א)}} בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, למנות מיוזמתו מומחה בענין שבחשבונאות או בנושא אחר הדורש בדיקה טכנית או חישוב, לצורך הבהרת חומר הראיות שבפניו.

{{ח:תת|(ב)}} מומחה כאמור בסעיף קטן (א), יעיין בחומר הראיות שהפנה אליו בית המשפט ויערוך את ממצאיו על פי שאלות שהוצגו לו על ידי בית המשפט; המומחה יגיש חוות דעתו בכתב וייחקר עליה בבית המשפט לבקשת מי מבעלי הדין; הוגשה חוות דעת לפי סעיף זה, רשאים בעלי הדין, להביא ראיות לסתור אותה.

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”גביית עדות“ – לרבות קבלת מסמכים ומוצגים אחרים;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עדות מוקדמת“ – עדות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 117|בסעיף 117}} או {{ח:פנימי|סעיף 117א|בסעיף 117א}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תיעוד חזותי“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים)|בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס״ב–2002}}.}}

{{ח:תת|(א)}} הוגש כתב אישום לבית משפט, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין, לגבות עדותו של אדם לאלתר, אם ראה שהעדות חשובה לבירור האשמה וכי יש יסוד סביר להניח שאי אפשר יהיה לגבותה במהלך המשפט או אם מצא שיש חשש שאמצעי לחץ, איום, הפחדה, כוח או הבטחת טובת הנאה יניאו את העד מלמסור עדות אמת במהלך המשפט; נפתחה חקירה בעבירה ועדיין לא הוגש עליה כתב אישום, רשאי לעשות כן בית משפט השלום או בית משפט מחוזי לבקשת תובע או לבקשת אדם העשוי להיות נאשם בעבירה.

{{ח:תת|(ב)}} הוגשה בקשה לגביית עדות מוקדמת, כאמור בסעיף קטן (א), בעבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 377א|סעיף 377א לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}, יחליט בית המשפט בבקשה לא יאוחר משבועיים מיום הגשתה; העדות תיגבה בתוך חודשיים מיום ההחלטה, אלא אם כן האריך בית המשפט את התקופה מטעמים מיוחדים שיירשמו.

{{ח:תת|(א)}} הוגש כתב אישום לבית משפט או נפתחה חקירה בעבירה מן העבירות המנויות {{ח:חיצוני|חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)#תוספת|בתוספת לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט״ו–1955}} (להלן – חוק הגנת ילדים), רשאי בית המשפט לגבות לאלתר עדותו של ילד כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)|בחוק האמור}}, על פי בקשתו של תובע או מי שעשוי להיות נאשם בעבירה, ובהרשאתו של חוקר ילדים.

{{ח:תת|(ב)}} על עדות לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות {{ח:פנימי|פרק ד סימן ח|סימן זה}}, בשינויים המחוייבים, וכן יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)#סעיף 2|סעיפים 2(ב), (ג)}}, {{ח:חיצוני|חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)#סעיף 2א|2א}} {{ח:חיצוני|חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)#סעיף 10|ו־10 לחוק הגנת ילדים}}.

{{ח:תת|(א)}} הוגש כתב אישום לבית משפט בעבירה שבה מתלונן או עד הוא אדם עם מוגבלות שכלית או אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית)|בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות}}, רשאי בית המשפט לגבות לאלתר את עדותו של אותו אדם, על פי בקשתו של התובע או של הנאשם.

{{ח:תת|(ב)}} גביית עדות לאלתר כאמור בסעיף קטן (א) תתועד בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית)#סעיף 10|סעיף 10 לחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות}}.

{{ח:תת|(א)}} בהזמנת עדים ובסדרי גביית העדויות ינהגו ככל האפשר כדרך שנוהגים במהלך המשפט, ועל הפרוטוקול יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 135|סעיפים 135 עד 139}}, בשינויים לפי הענין.

{{ח:תת|(ב)}} התנגדות לשאלה וטענות אחרות שהושמעו בשעת גביית העדות יירשמו בפרוטוקול, ויחליט בהן בית המשפט שהעדות מוגשת לו כראיה.

{{ח:תת|(א}} {{ח:תתת)|(1)}} עדות מוקדמת תתועד בתיעוד חזותי.

{{ח:תתת|(2)}} נקבע המותב שידון במשפט שבו תוגש העדות כראיה והעדות המוקדמת נגבית בפני כל שופטי המותב, רשאי בית המשפט להורות כי העדות המוקדמת לא תתועד בתיעוד חזותי; שינוי במותב לאחר גביית העדות לא יהיה בו כדי לפסול את העדות.

{{ח:תתת|(3)}} בסעיף זה, ”מותב“ – לרבות דן יחיד.

{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א) בית משפט הגובה עדות מוקדמת רשאי להורות כי העדות תיגבה, כולה או חלקה, בלא תיעוד חזותי, אם השתכנע כי ננקטו אמצעים סבירים לקיים את התיעוד, אך ביצוע התיעוד החזותי יעכב את גביית העדות והעיכוב עלול לסכל את גבייתה; החליט בית המשפט כאמור, לא יהיה בהעדר תיעוד חזותי כדי לפסול את העדות המוקדמת.

{{ח:תת|(ג)}} בית משפט רשאי לקבל כראיה עדות מוקדמת שאין לה תיעוד חזותי אם השתכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי יש לכך הצדקה בנסיבות הענין.

{{ח:תת|(א)}} עדות מוקדמת דינה כדין עדות שנגבתה במהלך המשפט, אך בית המשפט ירשה להזמין את העד לעדות נוספת אם ניתן להביא את העד לבית המשפט ונתקיים אחד מאלה –

{{ח:תתת|(1)}} לא היתה לנאשם הזדמנות לחקור את העד;

{{ח:תתת|(2)}} לא ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה למנות לעצמו סניגור כדי שיהיה נוכח בעת גביית העדות ויחקור את העד, או לא מונה לו סניגור שהיתה חובה למנותו;

{{ח:תתת|(3)}} בית המשפט סבור, מטעמים שיירשמו, שהדבר דרוש לבירור האמת או לעשיית צדק.

{{ח:תת|(ב)}} ילד שנתן עדות מוקדמת לפי {{ח:פנימי|סעיף 117א|סעיפים 117א}} {{ח:פנימי|סעיף 117ב|או 117ב}} לא יזומן למתן עדות נוספת אלא באישור חוקר ילדים; על עדותו יחולו הוראות {{ח:פנימי|פרק ד סימן ח|סימן זה}}, בשינויים המחוייבים, וכן יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)#סעיף 2|סעיפים 2(ב), (ג)}}, {{ח:חיצוני|חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)#סעיף 2א|2א}} {{ח:חיצוני|חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)#סעיף 10|ו־10 לחוק הגנת ילדים}}; לא אישר חוקר הילדים את עדותו של הילד לפי סעיף זה והעדות המוקדמת נגבתה לפני שהוגש האישום, לא ירשיע בית המשפט על סמך עדות זו אלא אם כן יש לה סיוע בראיה אחרת.

{{ח:תת|(1)}} אם הוא נאשם בחטא או בעוון והודה בהודיה שבכתב בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, ולא טען בה עובדות נוספות שיש בהן לכאורה כדי לשנות את תוצאות המשפט;

{{ח:תת|(2)}} אם ביקש שמשפטו יתנהל שלא בפניו והוא מיוצג בו על ידי סניגור, ובית המשפט סבור שלא יהיה בשפיטתו שלא בפניו משום עיוות דין לנאשם,

{{ח:תת|(א)}} לא הוטל מאסר במקום קנס כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 71|בסעיף 71 לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}, בעת מתן גזר הדין, רשאי בית המשפט להטילו בצו מיוחד, על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, שהוגשה לאחר שהקנס לא שולם במועדו; הוראות {{ח:חיצוני|חוק העונשין#פרק ו סימן ג|סימן ג׳ לפרק ו׳ לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}, לא יחולו על מאסר לפי סעיף זה.

{{ח:תת|(ב)}} לא יינתן צו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס, או צו מיוחד כאמור בסעיף קטן (א), אלא בנוכחות הנידון או סניגורו או אם בהזמנה למשפט או לדיון למתן הצו המיוחד צוין כי ניתן להטיל מאסר במקום קנס על נידון שלא יתייצב.

{{ח:תת|(ג)}} צו מאסר כאמור בסעיף קטן (ב) שניתן שלא בנוכחות הנידון או סניגורו, לא יבוצע בטרם הומצאה לנידון התראה בכתב על כך לפחות 14 ימים מראש; בהתראה תצוין מזכירות בית המשפט שאליה ניתן לפנות לבירורים וכן האפשרות לבקש פריסה או דחיה של תשלום הקנס ופטור מתשלום תוספת פיגורים, בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 66|סעיפים 66}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 69|ו־69 לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}, {{ח:חיצוני|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות#סעיף 5ב|וסעיפים 5ב}} {{ח:חיצוני|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות#סעיף 5ג|ו־5ג לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ״ה–1995}}, לפי הענין; דרכי ההמצאה הקבועות {{ח:פנימי|סעיף 237|בסעיף 237(ד)}} לא יחולו על התראה לפי סעיף קטן זה.

{{ח:תת|(ד)}} הוטל על נידון מאסר במקום קנס, בצו מיוחד כאמור בסעיף קטן (א), שלא בנוכחות הנידון או סניגורו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הצו האמור, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש בתוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנידון הצו המיוחד, ואולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע; הוראות {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130(ט)}} יחולו, בשינויים המחויבים, לענין החלטת בית המשפט לפי סעיף קטן זה.

{{ח:תת|(א)}} נאשם שהוזמן להמשך משפטו ולא התייצב, מותר לדונו שלא בפניו אם ההזמנה למועד ההמשך נמסרה לו בהודעה של בית המשפט בשעת דיון, ובית המשפט הזהירו במהלך המשפט שיהיה רשאי לדונו שלא בפניו אם לא התייצב, או אם הזמנה בכתב הומצאה לו, שלא באמצעות סניגורו, וכן לסניגורו, אם יש לו סניגור, וצויינה בה האזהרה האמורה.

{{ח:תת|(ב)}} סעיף קטן (א) יחול על נאשם בפשע רק אם הדיון במשפטו מתקיים בבית משפט שלום והוא היה מיוצג על ידי סניגור באותה ישיבה.

{{ח:תת|(ג)}} הורשע נאשם שלא בפניו לפי סעיף זה, רשאי בית המשפט לגזור את דינו שלא בפניו ובלבד שבית המשפט לא יטיל עליו עונש מאסר; בהזמנה לדיון בגזר הדין יפורט דבר הרשעתו שלא בפניו, מועדה ומועד הדיון בגזר הדין; אין באמור בסעיף קטן זה כדי למנוע מבית המשפט להטיל מאסר במקום קנס, ובלבד שבהזמנה לדיון צוין שניתן להטיל מאסר כאמור אם הנאשם לא יתייצב; צו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס שניתן שלא בנוכחות הנידון או סניגורו יבוצע בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 129א|סעיף 129א(ג)}}.

{{ח:תת|(ג1)}} על אף האמור בסעיף קטן (ג), לא יגזור בית המשפט את דינו של נאשם בפשע אלא בפניו ולאחר שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו לענין העונש, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 192|בסעיף 192}}.

{{ח:תת|(ד)}} בית המשפט לא ידון נאשם ולא יגזור את דינו שלא בפניו אם שוכנע, כי נבצר מן הנאשם להתייצב מסיבה מוצדקת או אם הוא סבור כי ייגרם לו בכך עיוות דין.

{{ח:תת|(ה)}} התנהל דיון שלא בפני הנאשם ושלא בפני סניגורו, לפי סעיף זה, רשאי בית המשפט, על־פי בקשת הנאשם, אף בשעת הדיון, לבטל את הדיון שנערך בהעדרם, לרבות הכרעת הדין, כל עוד לא ניתן גזר הדין, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

{{ח:תת|(ו)}} התנהל דיון לפי סעיף זה שלא בפני הנאשם, אך בנוכחות סניגורו, רשאי בית המשפט, על־פי בקשת הנאשם, לצוות על שמיעתו מחדש של עד אשר העיד בדיון כאמור, וכן רשאי הוא לצוות על ביטול הכרעת הדין כל עוד לא נגזר הדין, אם שוכנע כי בשל העדרות הנאשם באותו דיון לא מוצתה חקירת העד, לא ניתן היה לנהל את הגנתו כראוי או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

{{ח:תת|(ז)}} משהתייצב הנאשם למשפט, יסביר לו בית המשפט את זכותו לפי סעיפים קטנים (ה) ו־(ו); התייצב לאחר הכרעת הדין, יקרא בית המשפט לנאשם את הכרעת הדין לפני שיסביר לו את זכותו.

{{ח:תת|(ח)}} נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע.

{{ח:תת|(ט)}} בית המשפט שנעתר לבקשת נאשם או נידון לפי סעיפים קטנים (ה), (ו) או (ח) רשאי להטיל על הנאשם או על הנידון תשלום ההוצאות בפועל שנגרמו בשל אי התייצבותם.

{{ח:תת|(א)}} בית המשפט מוסמך להורות שהדיון, כולו או מקצתו, יהיה לא בפני נאשם, אם ביקש זאת סניגורו של הנאשם ובית המשפט סבור שהדיון בפני הנאשם עלול להזיק לבריאות גופו או נפשו.

{{ח:תת|(ב)}} דיון לצורך החלטה לפי סעיף קטן (א) רשאי בית המשפט לקיימו לא בפני הנאשם ורשאי הוא לקיימו בדלתיים סגורות.

{{ח:תת|(א)}} במשפט פלילי ינוהל פרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בו והנוגע למשפט, לרבות שאלות והערות בית המשפט, ואולם בדיון מקדמי רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לכלול בפרוטוקול את עיקרי הדברים שבדיון.

{{ח:תת|(ב)}} בית המשפט רשאי להורות שלא יירשמו בפרוטוקול דברי גידוף, נאצה, השמצה או ביזוי, ובלבד ששוכנע כי אין טעם המצדיק את רישומם בפרוטקול.

{{ח:תת|(ג)}} בעל דין זכאי לקבל, בתום הדיון או בסמוך לאחר מכן, עותק של הפרוטקול.

{{ח:תת|(א)}} בסעיף זה –

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חוק זכויות נפגעי עבירה“ – {{ח:חיצוני|חוק זכויות נפגעי עבירה|חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס״א–2001}};}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”סיום הדיון“ – לרבות מתן פסק דין;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עבירת מין או אלימות חמורה“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק זכויות נפגעי עבירה#סעיף 2|בסעיף 2 לחוק זכויות נפגעי עבירה}}.}}

{{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 143|סעיף 143}}, רשאי בית המשפט, בתחילת המשפט ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג), לנהל דיון מקדמי בכתב אישום, שמטרתו אחד מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} בירור עמדת הנאשם לענין הודיה או כפירה בעובדות הנטענות בכתב האישום, כולן או מקצתן;

{{ח:תתת|(2)}} בחינת האפשרות לצמצום המחלוקת העובדתית או המשפטית, כולה או מקצתה;

{{ח:תתת|(3)}} ייתור הצורך בשמיעת ראיות;

{{ח:תתת|(4)}} סיום הדיון במסגרת הדיון המקדמי.

{{ח:תת|(ג)}} בית המשפט ינהל דיון מקדמי לפי סעיף זה, רק אם התקיימו כל אלה:

{{ח:תתת|(1)}} הנאשם קיבל הודעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 95|סעיף 95(ב)}} בדבר האפשרות לניהול דיון מקדמי ובית המשפט נוכח כי הנאשם הבין את מהות הדיון המקדמי והביע את הסכמתו לניהולו;

{{ח:תתת|(2)}} הנאשם מיוצג בידי סניגור;

{{ח:תתת|(3)}} התובע הסכים לניהול הדיון המקדמי.

{{ח:תת|(ד)}} בדיון מקדמי לפי סעיף זה רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לעיין בחומר החקירה וברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום, וכן בחומר וברשימה כאמור שנאספו או שנרשמו בידי ההגנה; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות.

{{ח:תת|(ה)}} לא הסתיים הדיון בכתב האישום במסגרת דיון מקדמי לפי סעיף זה, יעביר בית המשפט את הדיון בכתב האישום לשופט אחר שימשיך לדון בו לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ה סימן ה|סימנים ה׳ עד ז׳ לפרק זה}}.

{{ח:תת|(ו)}} פרוטוקול הדיון המקדמי –

{{ח:תתת|(1)}} לא יועבר לעיון השופט שימשיך לדון בכתב האישום לפי הוראות סעיף קטן (ה);

{{ח:תתת|(2)}} לא ישמש ראיה בכל הליך משפטי אחר, למעט בערעור על פסק הדין שניתן בדיון המקדמי, אלא בהסכמת בעלי הדין.

{{ח:תת|(ז)}} בית המשפט יברר, בדיון מקדמי לפי סעיף זה בכתב אישום בעבירת מין או אלימות חמורה, האם קוימו הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה לענין זכותו של נפגע עבירת מין או אלימות חמורה להביע עמדה בענין הסדר טיעון עם הנאשם.

{{ח:תת|(ח)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על דיון בכל אחת מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} עבירה שהיא בסמכותו של בית המשפט המחוזי בדונו בהרכב;

{{ח:תתת|(2)}} עבירה מהעבירות המפורטות {{ח:פנימי|סעיף 240|בסעיף 240(א) רישה}}.

{{ח:תת|(א)}} לאחר תחילת המשפט, ובערעור – בתחילת שמיעת הערעור ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות נגד שופט פלוני לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי המשפט#סעיף 77א|סעיף 77א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ״ד–1984}} (בחוק זה – חוק בתי המשפט); הוחלף שופט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 233|בסעיף 233}}, רשאי בעל דין לעורר טענת פסלות נגד השופט האחר בתחילת הישיבה הראשונה שלאחר החילופין.

{{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:תת|(ג)}} לא היה באפשרותו של בעל דין לטעון טענת פסלות בשלב האמור בסעיף קטן (א), רשאי הוא לטענה בשלב שלאחר מכן ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות.

{{ח:תת|(א)}} בעל דין שבדעתו לערער על החלטת שופט לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי המשפט#סעיף 77א|סעיף 77א לחוק בתי המשפט}} יודיע על כך לבית המשפט, ומשהודיע יופסק המשפט ולא יימשך עד להחלטה בערעור, זולת אם החליט השופט, ובמותב – אב־בית־הדין, מנימוקים שיירשמו, שיש להמשיך במשפט.

{{ח:תת|(ב)}} הערעור יוגש בכתב, בפירוט נימוקיו, תוך חמישה ימים מהיום שבו הודעה לבעלי הדין החלטת השופט.

{{ח:תת|(ג)}} הוחלט להמשיך במשפט כאמור בסעיף קטן (א), רשאי נשיא בית המשפט העליון או השופט שדן בערעור, ובמותב – אב־בית־הדין, להורות על הפסקת המשפט עד להחלטה בערעור.

{{ח:תת|(ד)}} מי שדן בערעור יתן לבעלי הדין הזדמנות לטעון טענותיהם, ורשאי הוא לבקש מהשופט, אשר על החלטתו הוגש הערעור, להעיר את הערותיו.

{{ח:תת|(1)}} חוסר סמכות מקומית;

{{ח:תת|(2)}} חוסר סמכות ענינית;

{{ח:תת|(3)}} פגם או פסול בכתב האישום;

{{ח:תת|(4)}} העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה;

{{ח:תת|(5)}} זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום;

{{ח:תת|(6)}} משפט פלילי אחר תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נושא כתב האישום;

{{ח:תת|(7)}} חסינות;

{{ח:תת|(8)}} התיישנות;

{{ח:תת|(9)}} חנינה.

{{ח:תת|(10)}} הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

{{ח:תת|(א)}} לא בוטל האישום מכוח טענה מקדמית, ישאל בית המשפט את הנאשם מה תשובתו לאישום; הנאשם רשאי שלא להשיב, ואם השיב, רשאי הוא בתשובתו להודות בעובדות הנטענות בכתב האישום, כולן או מקצתן, או לכפור בהן, וכן לטעון עובדות נוספות בין אם הודה כאמור ובין אם לאו; השיב הנאשם באחת הדרכים האמורות, רשאי בית המשפט לשאול אותו שאלות, ובלבד שהשאלות לא יחרגו מהדרוש להבהרת תשובת הנאשם; תגובת הנאשם יכול שתיעשה על ידי סניגורו.

{{ח:תת|(ב)}} הימנעות הנאשם להשיב לאישום או לשאלות בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א) עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה; בית המשפט יסביר לנאשם את תוצאות הימנעותו.

{{ח:תת|(ג)}} בית המשפט יסביר לנאשם שאם ברצונו לטעון טענת ”במקום אחר הייתי“ – כטענה יחידה או בנוסף לאחרות – עליו לעשות כן מיד, ויסביר לו את תוצאות הימנעותו מעשות כן, כאמור בסעיף קטן (ד), הכל זולת אם ראה בית המשפט שאין מקום לטענה האמורה.

{{ח:תת|(ד)}} משלא טען הנאשם מיד ”במקום אחר הייתי“, או שטען ולא ציין את המקום האחר, לא יהיה רשאי להביא ראיות – בין עדות עצמו ובין ראיות אחרות – כדי להוכיח טענה כאמור אלא ברשות בית המשפט.

{{ח:תת|(ה)}} אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של הנאשם לפי {{ח:פנימי|סעיף 153|סעיף 153}} לחזור בו מהודיה בנוכחותו במקום ביצוע העבירה, או לשנות מחובת הראיה שעל התביעה.

{{ח:תת|(א)}} הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

{{ח:תת|(ב)}} התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו אחרי הכרעת הדין, יבטל בית המשפט את הכרעת הדין במידה שיסודה בהודיית הנאשם ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות.

{{ח:תת|(א)}} נאשמו כמה נאשמים בכתב אישום אחד ומהם הודו בעובדות שיש בהן כדי הרשעתם ומהם שלא הודו בכך, לא יגזור בית המשפט את דינם של הנאשמים שהודו לפני שנסתיים בירור המשפט של הנאשמים שלא הודו; ואולם –

{{ח:תתת|(1)}} נאשם שהודה כך, והתובע או הסניגור מודיעים שהוא ייקרא להעיד במשפטם של יתר הנאשמים, לא יעיד אלא לאחר שנגזר דינו;

{{ח:תתת|(2)}} בנסיבות מיוחדות שירשום בית המשפט רשאי הוא לגזור את דינו של הנאשם שהודה לפני סיום משפטם של האחרים.

{{ח:תת|(ב)}} לענין סעיף זה, גזירת דין – לרבות מתן צו מבחן ללא הרשעה או צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה.

{{ח:תת|(א)}} הנאשם רשאי לנהוג באחת מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} להעיד כעד ההגנה, ואז יהיה עשוי להיחקר חקירה שכנגד;

{{ח:תתת|(2)}} להימנע מהעיד.

{{ח:תת|(ב)}} בית המשפט יסביר לנאשם כי הוא רשאי לנהוג כאמור בסעיף קטן (א) ואת תוצאות הימנעותו מהעיד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 162|בסעיף 162}}.

{{ח:תת|(ג)}} נאשם שבחר להעיד, יעיד בתחילת ראיותיה של ההגנה; אולם רשאי בית המשפט, לבקשתו, להתיר לו להעיד בשלב אחר של פרשת ההגנה.

{{ח:תת|(א)}} הימנעות הנאשם מהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע, אך לא תשמש סיוע לצורך {{ח:חיצוני|חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)#סעיף 11|סעיף 11 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט״ו–1955}} או לצורך {{ח:חיצוני|חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית)#סעיף 20|סעיף 20(ד) לחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות}}.

{{ח:תת|(ב)}} הימנעות הנאשם מהעיד לא תשמש ראיה לחובתו, אם התקבלה חוות דעת מומחה שלפיה הנאשם הוא אדם עם מוגבלות שכלית או אדם עם מוגבלות נפשית כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית)|בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות}}, ובשל מוגבלותו כאמור הוא נמנע מהעיד.

{{ח:תת|(א)}} קבע בית המשפט, לפי {{ח:חיצוני|חוק לטיפול בחולי נפש#סעיף 6|סעיף 6(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, התשט״ו–1955}}, או לפי {{ח:חיצוני|חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית)#סעיף 19ב|סעיף 19ב(1) לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית), התשכ״ט–1969}}, שנאשם אינו מסוגל לעמוד בדין, יפסיק את ההליכים נגדו; אולם אם ביקש הסניגור לברר את אשמתו של הנאשם, יברר בית המשפט את האשמה, ורשאי הוא לעשות כן אף מיזמתו מטעמים מיוחדים שיירשמו.

{{ח:תת|(ב)}} מצא בית המשפט בתום בירור האשמה, כי לא הוכח שהנאשם ביצע את העבירה, או מצא שהנאשם אינו אשם – שלא מחמת היותו חולה נפש לאו־בר־עונשין – יזכה את הנאשם; לא מצא בית המשפט לזכות את הנאשם, יפסיק את ההליכים נגדו, ורשאי הוא להפסיקם גם לפני תום בירור האשמה.

{{ח:תת|(ג)}} החלטת בית המשפט לפי סעיף קטן (ב) ניתנת לערעור.

{{ח:תת|(1)}} היה העד עד תביעה – יחקרוהו הנאשמים חקירה שכנגד לפי הסדר שבו הם רשומים בכתב האישום;

{{ח:תת|(2)}} היה העד עד סניגוריה – יחקרוהו חקירה ראשית תחילה הנאשם שביקש שמיעת עדותו ואחר כך יתר הנאשמים לפי הסדר שבו הם רשומים בכתב האישום, ובחקירה חוזרת – בהיפוך הסדר האמור.

{{ח:תת|(1)}} לפרש נימוקיו מיד או תוך שלושים ימים מיום ההודעה;

{{ח:תת|(2)}} לקרוא את הנימוקים בפומבי או, בהסכמת בעלי הדין, להמציאם להם בכתב, תוך שלושים ימים לאחר קריאת פסק הדין.

{{ח:תת|(א)}} הרשיע בית המשפט את הנאשם, יביא התובע לענין העונש ראיות בדבר הרשעותיו הקודמות של הנאשם ובדבר החלטות בית המשפט ובית דין לענין ביצוע עבירה על ידו, אף בלא הרשעה, ורשאי הוא גם להביא ראיות אחרות לענין זה.

{{ח:תת|(ב)}} הרשיע בית המשפט נאשם בעבירת מין, רשאי הוא להורות לעובד ציבור, שמינה לענין זה שר העבודה והרווחה, לערוך ולהגיש לו תסקיר על מצבו של הנפגע בעבירה (להלן – הנפגע), ועל הנזק שנגרם לנפגע כתוצאה מן העבירה.

{{ח:תת|(ב1)}} הרשיע בית משפט נאשם בעבירת אלימות שגרמה למותו של אדם, רשאי הוא להורות לעובד ציבור, שמינה לעניין זה שר הרווחה והשירותים החברתיים, לערוך ולהגיש לו תסקיר; תסקיר כאמור יתייחס למצבו של אחד או יותר מבני משפחתו של מי שהעבירה גרמה למותו ולנזק שנגרם לו כתוצאה מן העבירה, או למצבה של משפחתו כיחידה ולנזק שנגרם לה כתוצאה מן העבירה, הכל לפי שיקול דעתו של עובד הציבור.

{{ח:תת|(ג)}} תסקיר לפי סעיף זה ייערך רק אם עורך התסקיר קיבל את הסכמתו של הנפגע לעריכתו.

{{ח:תת|(ד)}} הסכמתם של נפגע שהוא קטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים ושל פסול דין המסוגל לתת את הסכמתו, אינן טעונות אישור של אפוטרופסם.

{{ח:תת|(ה)}} בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים או בפסול דין שאינו מסוגל לתת את הסכמתו, ההסכמה לעריכת התסקיר תהיה של אפוטרופסם; היה האפוטרופוס הנאשם או בן זוגו של הנאשם, או סירב האפוטרופוס לתת את הסכמתו וסבר בית המשפט שהסירוב נבע מטעמים שאינם מטובת הקטין או פסול הדין, רשאי בית המשפט לאשר את עריכת התסקיר.

{{ח:תת|(ו)}} שר העבודה והרווחה ימנה לענין סעיף זה, עובד ציבור המיומן לערוך תסקיר כאמור בסעיף קטן (א); בתקופת המינוי לא יערוך עובד הציבור תסקיר לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 37|סעיפים 37}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 38|ו־38 לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}.

{{ח:תת|(ז)}} בסעיף זה –

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עבירת אלימות“ – עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 201|סעיפים 201}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 202|202}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 203|203}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 203ב|203ב}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 214|214(ב1)}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 305|305}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 327|327}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 329|329}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 333|333}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 335|335}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 336|336 סיפה}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 367|367}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 368ב|368ב}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 368ג|368ג}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 369|369}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 370|370}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 371|371}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 372|372}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 374|374}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 374א|374א}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 375א|375א}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 376|376}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 376ב|376ב}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 377א|377א}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 382|382(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 402|402}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 403|403}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 404|404}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 427|427 לחוק העונשין, התשל״ז–1977}} (בסעיף זה – חוק העונשין);}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עבירת אלימות שגרמה למותו של אדם“ – עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 298|סעיפים 298}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 300|300}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 302|ו־302 לחוק העונשין}};}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עבירת מין“ – עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#פרק י סימן ה|סימן ה׳ לפרק י׳ לחוק העונשין}}, למעט עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 352|סעיף 352}};}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עובד ציבור“ – עובד מדינה או עובד רשות מקומית.}}

{{ח:תת|(א)}} מותר לקבל כראיה לענין {{ח:פנימי|סעיף 187|סעיף 187}}, בנוסף לכל דרך אחרת של הוכחה כדין, העתק מהמרשם הפלילי המתנהל בידי המשטרה על החלטות של בית משפט או בית דין הדן בפלילים הנוגעות לנאשם, למעט זיכוי –

{{ח:תתת|(1)}} כשהדיון מתנהל בפני הנאשם – אם העתק המרשם הפלילי הוגש לבית המשפט והנאשם לא הכחיש את תכנו;

{{ח:תתת|(2)}} כשהדיון מתנהל שלא בפני הנאשם – אם נתקיימו שני אלה:

{{ח:תתתת|(א)}} לנאשם או לסניגורו ניתנה הזדמנות סבירה לפני מועד הדיון לעיין במרשם הפלילי ולהעתיקו;

{{ח:תתתת|(ב)}} בהזמנה למשפט צוין כי אם לא יתייצב הנאשם למשפט, ניתן יהיה לנהוג כאמור בסעיף זה, וכן צוין בהזמנה כי הנאשם וסניגורו זכאים לעיין במרשם הפלילי ולהעתיקו וצוינו המקום והמועדים לעיון;

{{ח:תת|(ב)}} בעבירות מהמנויות {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}}, מותר לקבל כראיה, בתנאים האמורים בסעיף קטן (א), גם העתק מרשימה המתנהלת במשרדו של השר הממונה על ביצוע החוק הקובע את העבירה.

{{ח:תת|(ג)}} שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי בתקנות לקבוע שינויים {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}}.

{{ח:תת|(א)}} העתק של תסקיר לפי {{ח:פנימי|סעיף 187|סעיף 187}} יימסר לבעלי הדין, ובית המשפט ישמע כל טענה באשר לכתוב בו. בית המשפט רשאי להחליט, מטעמים שבטובת הנפגע, שלא למסור לנאשם את התסקיר או חלק ממנו, ובלבד שהנאשם קיבל תמצית מן המידע העובדתי הכלול בתסקיר, אם לדעת בית המשפט המידע חיוני לניהול ההגנה.

{{ח:תת|(ב)}} בית המשפט רשאי לבקש, ממי שערך את התסקיר, הסבר או השלמה לאמור בו; נוכח בית המשפט שיש מחלוקת על עובדות שבתסקיר, רשאי הוא להרשות לבעלי הדין להציג שאלות למי שערך את התסקיר, לשם הבהרת העובדה שבמחלוקת.

{{ח:תת|(ג)}} נפגע, שלגביו הוכן תסקיר לפי {{ח:פנימי|סעיף 187|סעיף 187(ב)}}, לא ייקרא להעיד בקשר אליו.

{{ח:תת|(ד)}} המגלה מידע מתסקיר שנערך לפי {{ח:פנימי|סעיף 187|סעיף 187(ב)}}, או המגלה מידע שהגיע אליו עקב עריכת תסקיר כאמור שלא לצורך ההליך המשפטי שבקשר אליו הוא נמסר, או בניגוד להחלטת בית המשפט לפי סעיף קטן (א), דינו – מאסר ששה חודשים.

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|{{ח:פנימי|פרק ו|בפרק זה}}, לגבי ערעור נוסף, ”הערכאה הקודמת“ – לרבות הערכאה שעליה היה הערעור הראשון.}}

{{ח:תת|(א)}} נדחה ערעורו של נאשם בשל אי־התייצבותו יבטל בית המשפט את ההחלטה על דחיית הערעור וישמע את הערעור אם נוכח, על פי בקשת המערער, כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המערער או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

{{ח:תת|(ב)}} בקשה לפי סעיף זה תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שהחלטת הדחיה הודעה למערער או תוך מועד מאוחר יותר שהסכים לו בית המשפט.

{{ח:תת|(א)}} בערעור יטען תחילה המערער ואחריו המשיב, ואחריו רשאי המערער לטעון בתשובה לטענות המשיב.

{{ח:תת|(ב)}} באיחוד ערעורים של נאשם ושל תובע יטען תחילה הנאשם, זולת אם הורה בית המשפט על דרך אחרת; באיחוד ערעוריהם של נאשמים אחדים יקבע בית המשפט את סדר הטענות ביניהם.

{{ח:תת|(ג)}} יכול בית המשפט להרשות לכל אחד מבעלי הדין להוסיף לטעון או להשיב על טענות בעל דין אחר.

{{ח:תת|(ד)}} נתבקש בית המשפט להחליט בענין ענשו של נאשם, רשאים לעולם סניגורו ואחריו הנאשם לטעון אחרונה לפני סיום הדיון.

{{ח:תת|(1)}} לקבל את הערעור, כולו או מקצתו, ולשנות את פסק הדין של הערכאה הקודמת או לבטלו וליתן אחר במקומו, או להחזיר את המשפט עם הוראות לערכאה הקודמת; קיבל בית המשפט את הערעור כאמור, רשאי הוא להטיל על הנאשם כל עונש שהערכאה הקודמת היתה מוסמכת להטיל, בין אם הנאשם החל לשאת את העונש שהטילה עליו הערכאה הקודמת או סיים לשאתו, ובין אם לאו;

{{ח:תת|(2)}} לדחות את הערעור;

{{ח:תת|(3)}} ליתן בקשר לפסק הדין כל החלטה אחרת שהערכאה הקודמת היתה מוסמכת לתתה.

{{ח:תת|(1)}} לפרש נימוקיו מיד או תוך שלושים ימים מיום קריאתו;

{{ח:תת|(2)}} לקרוא את הנימוקים בפומבי או, בהסכמת בעלי הדין, להמציאם להם בכתב, תוך שלושים ימים לאחר קריאת פסק הדין.

{{ח:תת|(א)}} שר המשפטים רשאי לקבוע שעבירה על הוראה פלונית, שאיננה פשע, היא עבירת קנס, דרך כלל או בתנאים או בסייגים שקבע; היתה העבירה קבועה בחוק, או על פי חוק, ששר אחר ממונה על ביצועו, תהיה קביעת שר המשפטים טעונה הסכמת אותו שר (להלן – השר הממונה).

{{ח:תת|(ב)}} קבע שר המשפטים שעבירה פלונית היא עבירת קנס, יקבע את שיעור הקנס, ורשאי הוא לקבוע שיעורים שונים לעבירה חוזרת או נוספת או לעבירה נמשכת שעבר אותו אדם או בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, ובלבד ששיעור קנס לא יעלה על השיעור שנקבע לו בחיקוק הקובע את העבירה או על 730 שקלים חדשים לגבי עבירה ראשונה ועל 1,400 שקלים חדשים לגבי עבירה חוזרת או נוספת, לפי הסכום הנמוך יותר.

{{ח:תת|(ב1)}} אין בקביעת עבירה כעבירת קנס או בקביעת גובה הקנס על עבירה כאמור, כדי לשנות את סיווג העבירה כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 24|בסעיף 24 לחוק העונשין}}.

{{ח:תת|(ג)}} הוסמך שר בחוק אחר לקבוע עבירה כעבירת קנס, טעונה קביעתו הסכמת שר המשפטים והסמכויות הנתונות לשר המשפטים לקבוע תנאים וסייגים כאמור בסעיף קטן (א), ושיעורי קנס שונים כאמור בסעיף קטן (ב), יהיו נתונות לאותו שר.

{{ח:תת|(ד)}} קביעת עבירה כעבירת קנס וכן קביעת תנאים וסייגים לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג) טעונה אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.

{{ח:תת|(א)}} עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניינה הודעת תשלום קנס לפי {{ח:פנימי|סעיף 228|סעיף 228(ב)}}; ואולם, בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|בפקודת התעבורה}}, ובעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 27ב|סעיף 27ב לפקודה האמורה}}, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת תשלום קנס, למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

{{ח:תת|(א1)}} היתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|בפקודת התעבורה}}, שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב כאמור {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 27א|בסעיף 27א}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 27א1|או 27א1 לפקודה האמורה}}, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בענינה הזמנה או הודעת תשלום קנס, אם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה כמפורט להלן:

{{ח:תתת|(1)}} ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה, למעט רכב כאמור בפסקה (2);

{{ח:תתת|(2)}} שישה חודשים ממועד ביצוע העבירה, אם היה הרכב רכב חדש או רכב מסוג שקבע שר התחבורה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

{{ח:תת|(א2)}} על אף האמור בפסקאות (1) ו־(2) שבסעיף קטן (א1), הוכיח בעל הרכב כי לא חלה עליו אחריות פלילית לעבירה לפי {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 27ב|סעיף 27ב לפקודת התעבורה}}, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה או הודעת תשלום קנס אם לא עברה שנה מיום ביצוע העבירה או אם לא חלפו שלושה חודשים מהמועד שבו הוכיח בעל הרכב כי לא חלה עליו אחריות כאמור, לפי המאוחר, ובלבד שלא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

{{ח:תת|(א3)}} בסעיף זה, ”רכב חדש“ – רכב שרישיון הרכב ניתן עליו לראשונה בידי מי שרשות הרישוי, כהגדרתה {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|בפקודת התעבורה}}, הסמיכה אותו לכך, ולא חלפו 30 ימים ממועד ביצוע עסקה המחייבת לרשום את הרכב ואת פרטי בעליו ברשות הרישוי.

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”בעל הרכב“ – לרבות מחזיק כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 27ב|בסעיף 27ב לפקודת התעבורה}}.}}

{{ח:תת|(ב)}} אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי {{ח:פנימי|סעיף 229|סעיף 229}}, אף אם עברו המועדים הקבועים בסעיף קטן (א).

{{ח:תת|(א)}} עבירת קנס היא עבירה של ברירת משפט ויחולו עליה הוראות סעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 229|וסעיפים 229 עד 230}}.

{{ח:תת|(ב)}} היה לשוטר או למי שהשר לביטחון הפנים או השר הממונה הסמיכו לכך, או לעובד רשות מקומית שראש הרשות המקומית הסמיכו לכך, לפי העניין, יסוד להניח כי אדם פלוני עבר עבירה של ברירת משפט, רשאי הוא למסור לו הודעת תשלום קנס; ההודעה תהיה בטופס שנקבע ויפורטו בה העבירה ושיעור הקנס שנקבע לה.

{{ח:תת|(ג)}} היה למי שרשאי למסור הודעת תשלום קנס כאמור בסעיף קטן (ב) יסוד להניח שהעבירה נעברה בנסיבות שתובע הודיע כי הן מחייבות בירור המשפט, לא ימסור הודעת תשלום קנס, אלא הזמנה למשפט.

{{ח:תת|(ד)}} קביעת עבירה כעבירת קנס, אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשל אותה עבירה כתב אישום, אם הוא סבור שנסיבות העבירה מחייבות את בירור המשפט, ובלבד שטרם נמסרה הודעת תשלום קנס לפי סעיף קטן (ב).

{{ח:תת|(א)}} מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

{{ח:תתת|(1)}} הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג), ולעניין בקשה לביטול כאמור לגבי עבירת תעבורה מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע העבירה, או למי מסר את החזקה ברכב, כאמור {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 27ב|בסעיף 27ב לפקודת התעבורה}} – אם הגיש לתובע את הבקשה לביטול בתוך תשעים ימים מיום ההמצאה; החלטת התובע בבקשה לפי פסקה זו סופית, ואולם רשאי הנקנס להודיע על רצונו להישפט;

{{ח:תתת|(2)}} הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה.

{{ח:תת|(ב)}} לא שילם אדם את הקנס במועד ולא הודיע שיש ברצונו להישפט על העבירה, תיווסף על הקנס; תוספת פיגור בשיעור האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 67|בסעיף 67 לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}; גביית הקנס תיעשה כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 68|בסעיפים 68}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 70|ו־70 לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 69|וסעיף 69 לאותו חוק}} לא יחול.

{{ח:תת|(ג)}} תובע רשאי לבטל הודעת תשלום קנס אם נוכח כי לא נעברה עבירה או כי היא נעברה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, או אם היה סבור שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להמשך קיום ההליכים; התובע יערוך רישום של הודעת תשלום קנס שביטל וינמק את החלטתו; לענין סעיף קטן זה, ”תובע“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף 12}}, אם הוסמך במיוחד לענין זה בידי היועץ המשפטי לממשלה.

{{ח:תת|(ד)}} החליט התובע שלא לבטל את הודעת תשלום הקנס, ימציא למבקש הודעה על כך ואולם הוראות סעיף קטן (ב) יחולו כאילו לא הוגשה הבקשה לביטול לתובע.

{{ח:תת|(ה)}} תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

{{ח:תת|(ו)}} מי שלא הודיע כאמור בסעיף קטן (א) שברצונו להישפט ולא שילם במועד את הקנס, רשאי תובע לפטור אותו, על פי בקשתו, מתשלום תוספת הפיגור כאמור בסעיף קטן (ב), כולה או מקצתה, אם נוכח התובע שהעילה לאי־התשלום במועד היא אחת מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} {{ח:הערה|(בוטלה);}}

{{ח:תתת|(2)}} נבצר מהמבקש לשלם את הקנס במועד בשל סיבה שאינה תלויה בו;

{{ח:תתת|(3)}} הסיבה לחיוב בתוספת הפיגור יסודה בתקלה של רשויות המדינה.

{{ח:תת|(ז)}} בקשה לפי סעיף קטן (ו), תהיה בכתב, ותהיה נתמכת בתצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה. התובע רשאי להחליט בבקשה על יסוד התצהיר בלבד או במעמד המבקש בלבד והחלטתו אינה ניתנת לערעור.

{{ח:תת|(ח)}} שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג) או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 230|בסעיף 230}}.

{{ח:תת|(ח1)}} בוטלה הודעת תשלום קנס לאחר שהקנס שולם, יוחזר סכום הקנס ששולם.

{{ח:תת|(ח2)}} לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס ואולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם שבקשתו לביטול הודעת תשלום קנס הוגשה שלא במועד אך התובע דן בה מכוח סמכותו לפי סעיף קטן (ה) וביטל את הודעת תשלום הקנס, או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 230|בסעיף 230}}.

{{ח:תת|(ט)}} שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי להתקין תקנות לביצוע סעיף זה.

{{ח:תת|(א)}} בכל עת שלאחר הגשת כתב אישום ולפני הכרעת הדין, רשאי היועץ המשפטי לממשלה, בהודעה מנומקת בכתב לבית המשפט, לעכב את הליכי המשפט; הוגשה הודעה כאמור יפסיק בית המשפט את ההליכים באותו משפט.

{{ח:תת|(ב)}} היועץ המשפטי לממשלה רשאי לאצול את סמכותו לעכב הליכי המשפט כאמור בסעיף קטן (א), דרך כלל, לסוגי ענינים או לענין מסוים, כמפורט להלן:

{{ח:תתת|(1)}} למשנה ליועץ המשפטי לממשלה;

{{ח:תתת|(2)}} לכל אחד מבעלי התפקידים המנויים להלן, למעט באישום שהוגש בידי תובע כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף 12(א)(1)(א)}}:

{{ח:תתתת|(א)}} פרקליט המדינה או משנה לפרקליט המדינה;

{{ח:תתתת|(ב)}} פרקליט שמונה כמנהל התחום לעיכובי הליכים בפרקליטות המדינה – באישום בעבירת עוון או חטא;

{{ח:תתתת|(ג)}} פרקליט שמונה כמנהל היחידה האחראית על אכיפת דיני התכנון, הבניה והמקרקעין בפרקליטות המדינה או פרקליט בדרגת ממונה לפחות – באישום בעבירה בתחום דיני התכנון, הבניה והמקרקעין;

{{ח:תתתת|(ד)}} מנהל המחלקה הפיסיקלית בפרקליטות המדינה – באישום בעבירת מס, לרבות אישום בעבירה הנלווית לעבירת מס; לענין זה –

{{ח:תתתת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עבירת מס“ – עבירה לפי {{ח:חיצוני|פקודת המכס|פקודת המכס}}; {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה|פקודת מס הכנסה}}; {{ח:חיצוני|חוק מס קניה (טובין ושירותים)|חוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי״ב–1952}}; {{ח:חיצוני|חוק מס רכוש וקרן פיצויים|חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ״א–1961}}; {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ״ג–1963}}; {{ח:חיצוני|חוק מס ערך מוסף|חוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975}}; {{ח:חיצוני|חוק היטלי סחר|חוק היטלי סחר, התשנ״א–1991}};}}

{{ח:תתתת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עבירה נלווית“ – עבירה מסוג חטא או עוון, שנעברה במהלך ביצוע עבירת המס או בקשר אליה.}}

{{ח:תת|(א)}} מסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו – לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר בני־אדם – במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו;

{{ח:תתת|(2)}} במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה.

{{ח:תת|(ב)}} מסירת המסמך לידי סניגור הנאשם, או מסירתו במשרד הסניגור לידי פקידו, וכן משלוח מכתב רשום עם אישור מסירה לפי מען משרדו, כמוה כהמצאה לנאשם, זולת אם הודיע הסניגור לבית המשפט, תוך חמישה ימים, כי אין ביכלתו להביא את המסמך לידיעת הנאשם.

{{ח:תת|(ג)}} נוכח בית המשפט כי המצאה לפי סעיף זה לא בוצעה עקב סירוב לקבל את המסמך או המכתב, או לחתום על אישור המסירה, רשאי בית המשפט לראות את המסמך כאילו הומצא כדין.

{{ח:תת|(ד)}} נוכח בית המשפט שאי אפשר להמציא את המסמך כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), רשאי הוא להורות על המצאתו באחת הדרכים האלה:

{{ח:תתת|(1)}} בהדבקת עותק שלו במקום הנראה לעין בבנין בית המשפט, וכן בבית שבו, כידוע, גר או עסק הנמען לאחרונה;

{{ח:תתת|(2)}} בפרסום מודעה ברשומות או בעתון יומי;

{{ח:תתת|(3)}} בכל דרך אחרת שתיראה לו.

{{ח:תת|(א)}} עברה שנה מיום שבוצעה עבירה לפי {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|פקודת התעבורה}} או לפי {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה|התקנות לפיה}}, או לפי {{ח:חיצוני|פקודת ביטוח רכב מנועי|פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש״ל–1970}}, שלא גרמה לתאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניניה הזמנה למשפט לפי {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין הפלילי#סעיף 38|תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל״ד–1974}}, אלא אם כן, תוך אותה תקופה, הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה, או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה; אולם, אם הוכיח בעל הרכב החשוד בעבירה כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 27ב|סעיף 27ב לפקודת התעבורה}}, ניתן להגיש כתב אישום ולהמציא הזמנה למשפט למי שנהג ברכב, אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

{{ח:תת|(ב)}} היתה העבירה כאמור בסעיף קטן (א) עבירה שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב כאמור {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 27א|בסעיף 27א לפקודת התעבורה}}, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בענינה הזמנה למשפט, אלא אם כן הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה בתוך התקופות כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 225א|בסעיף 225א(א1)(1) או (2)}} או התקיים האמור {{ח:פנימי|סעיף 225א|בסעיף קטן (א2)}}.

{{ח:תת|(1)}} חלפו 15 ימים מיום משלוח ההודעה;

{{ח:תת|(2)}} הנאשם הוזמן לדיון בבית משפט לפי {{ח:פנימי|סעיף 237|סעיף 237}} או בעל־פה לפי {{ח:פנימי|סעיף 97|סעיף 97}};

{{ח:תת|(3)}} ההזמנה לדיון כאמור בפסקה (2) כללה אזהרה, בכתב או בעל־פה, לפי העניין, שבמועד הדיון עשויה להתקבל החלטה בדבר פסילה, וכן הודעה בדבר תחולת החזקה לפי סעיף זה אם הנאשם לא יתייצב לדיון;

{{ח:תת|(4)}} הדיון בעניין כאמור בפסקה (2) הסתיים באותו מועד, או שמועד הדיון שונה לבקשת הנאשם;

{{ח:תת|(5)}} בטופס אישור המסירה של דבר הדואר שהוחזר מולאו פרטי מוסר ההודעה, המען והמועד שבהם היא נמסרה או הטעם לאי־ביצוע המסירה.

{{ח:תת|(א)}} בעבירות לפי {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|פקודת התעבורה}}, או לפי {{ח:חיצוני|פקודת ביטוח רכב מנועי|פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש״ל–1970}}, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או כעבירות מינהליות או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה:

{{ח:תתת|(1)}} על נאשם לפי סעיף זה לא יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 123|סעיף 123}}, אולם אין בכך כדי למנוע ממנו להודיע לבית המשפט בכתב מה הן טענותיו לענין העונש;

{{ח:תתת|(2)}} נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו;

{{ח:תתת|(3)}} בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר.

{{ח:תת|(ב)}} על פסק דין מרשיע שניתן לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 130|סעיף 130(ח) ו־(ט)}}.

{{ח:תת|(א)}} הוראות חוק זה אינן גורעות מסמכותו של אדם המוסמך על־פי חיקוק אחר לחקור בעבירה או לנהל את התביעה.

{{ח:תת|(ב)}} חוקר כאמור יעביר את חומר החקירה לפרקליט המחוז; אולם אם נקבע בחיקוק אדם אחר המוסמך לנהל את התביעה באותה עבירה, יעביר את חומר החקירה לאדם כאמור.

{{ח:תת|(ג)}} הוראות סעיף קטן (ב) לעניין חומר חקירה המועבר לפרקליט מחוז יחולו בכפוף להוראות {{ח:פנימי|סעיף 60|סעיף 60(יא)}}, ובכל מקום, במקום ”המשטרה“ יקראו ”רשות אחרת המוסמכת על פי דין לחקור בעבירה“; לעניין סעיף קטן זה, ”רשות אחרת המוסמכת על פי דין לחקור בעבירה“ – למעט שירות הביטחון הכללי.

{{ח:תת|(א)}} היועץ המשפטי לממשלה רשאי לאצול לכל אחד מבעלי התפקידים המנויים {{ח:פנימי|תוספת 3|בטור א׳ בתוספת השלישית}}, דרך כלל, לסוגי ענינים או לענין מסוים, את הסמכויות הנתונות לו לפי הוראות החוקים כמפורט לצדם {{ח:פנימי|תוספת 3|בטור ב׳ בתוספת האמורה}}, כולן או מקצתן.

{{ח:תת|(ב)}} שר המשפטים רשאי, בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את התוספת השלישית, ובלבד שלא יוסיף הוראות חוק אלא בענין הליכים פליליים.

{{ח:תת|(א)}} שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.

{{ח:תת|(ב)}} שר המשפטים, בהתייעצות עם שר הפנים, רשאי לקבוע כללים לתיאום פעולות פרקליטות המדינה והמשטרה.

{{ח:תת|(א)}} הרואין, קוקאין – 20 גרם;

{{ח:תת|(ב)}} שרף של קנבוס (חשיש), קנבוס, אופיום – 25 ק״ג;

{{ח:תת|(ג)}} {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים#תוספת 1 חלק א סימן ב פרט 1|פריט 1 בסימן ב׳ בחלק א׳ לתוספת הראשונה}} אם הסם הוא בתצורה כמפורט להלן:

{{ח:תתת|(1)}} תמיסה או נוזל – 60 מ״ל;

{{ח:תתת|(2)}} בתצורה אחרת – 100 יחידות צריכה;

{{ח:תת|(ד)}} {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים#תוספת 1 חלק א סימן ב פרט 13ב|פריטים 13ב עד 13ח בסימן ב׳ בחלק א׳ לתוספת הראשונה}} וכן החומרים המפורטים {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים#תוספת 1 חלק ב סימן ב|בסימן ב׳ בחלק ב׳ לתוספת הראשונה}} – 100 יחידות צריכה, ובלבד שמשקלן אינו עולה על 100 גרם;

{{ח:תת|(ה)}} חומרים המצוינים {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים#תוספת 1|בתוספת הראשונה לפקודת הסמים}}, שאינם מפורטים בפרטי משנה (א) עד (ד), אם הסם הוא בתצורה כמפורט להלן:

{{ח:תתת|(1)}} אבקה – 20 גרם;

{{ח:תתת|(2)}} חומר צמחי – 10 ק״ג;

{{ח:תתת|(3)}} תמיסה או נוזל – 200 מ״ל;

{{ח:תתת|(4)}} בתצורה שאינה כמפורט בפסקאות (1) עד (3) – 100 יחידות צריכה;

{{ח:תת|(1)}} הריסה, פירוק או סילוק של הבניין או של חלק ממנו, שנבנו בלא היתר או בניגוד לתנאי היתר;

{{ח:תת|(2)}} הריסה פירוק או סילוק של חלק מבניין שנבנה כדין, אם יש בביצוע פעולה כאמור לגבי חלק אחר, בלבד, מאותו בניין שנבנה שלא כדין, כדי לסכן את שלום הציבור או את בטיחותו אם לא ייהרס, יפורק או יסולק גם החלק שנבנה כדין, והכל למעט לגבי חלק מבניין בבעלותו או בהחזקתו של צד שלישי;

{{ח:תת|(3)}} הפסקת עבודה במקרקעין הנעשית בלא היתר או בניגוד לתנאי היתר, או הפסקת שימוש במקרקעין הנעשה בלא היתר או בניגוד לתנאי היתר או הנעשה בניגוד לתכנית;

{{ח:תת|(4)}} התאמת בניין שנבנה בלא היתר או בניגוד לתנאי היתר, להיתר או לתכנית; פעל החשוד ביעילות לביצוע ההתאמה והימשכות ההליכים לא היתה בשליטתו, רשאי התובע להאריך את התקופה לקיום התנאי, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שנתיים.

{{ח:תת|(1)}} התחייבות להפסיק עיסוק בעסק לתקופה שלא תעלה על 14 ימים, ובלבד שאם העסק נסגר בצו מינהלי או שיפוטי בשל העבירה לכאורה, לא תעלה התקופה הכוללת של הפסקת העיסוק על 30 ימים;

{{ח:תת|(2)}} התחייבות להימנע מפעולות מסוימות שיפורטו בהסדר, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים;

{{ח:תת|(1)}} תיקון ליקויים שנבעו מהעבירה;

{{ח:תת|(2)}} היה החשוד תאגיד או ארגון – נקיטת הליכים משמעתיים על פי דין כלפי נושא משרה שהיה אחראי לביצוע העבירות;

{{ח:תת|(3)}} התחייבות להעביר ליחידת האכיפה המופקדת על התחום במשרד הכלכלה, באופן ובמועדים שתורה היחידה, דיווח בהתאם לסמכויות משרד הכלכלה באשר למילוי אחר הוראות החוקים הנוגעים לעבירות שבוצעו, והמצאת אישור רואה חשבון או עורך דין בדבר עמידה בתנאי החוק;

{{ח:תת|(4)}} החזקה מהשוק, תיקון או השמדה של מוצרים שהתגלו לגביהם הפרות.