חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע): הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מקרקעי ציבור“ – מקרקעי ישראל כמשמעותם {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: מקרקעי ישראל|בחוק־יסוד: מקרקעי ישראל}}, ומקרקעין של רשות מקומית;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הרשות“ – רשות מקרקעי ישראל;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הממונה“ –}}

{{ח:תתת|(1)}} לענין חוק זה, למעט {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיפים 4}} {{ח:פנימי|סעיף 4א|ו־4א}} –

{{ח:תתתת|(א)}} לגבי מקרקעי ישראל – מנהל הרשות או מנהל מחוז של הרשות;

{{ח:תתתת|(ב)}} לגבי מקרקעי רשות מקומית – ראש הרשות המקומית;

{{ח:תתת|(2)}} לענין {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}} –

{{ח:תתתת|(א)}} לגבי מקרקעי ישראל – מנהל הרשות, והוא רשאי להסמיך מנהל מרחב של הרשות, כל אחד מאלה יחד עם היועץ המשפטי של הרשות או של מרחב של הרשות, ולענין שמורת טבע הוא רשאי להסמיך את מנהל רשות שמורות הטבע יחד עם היועץ המשפטי של משרד החקלאות, ולענין מקרקעי ישראל המצויים בתחום שיפוטה של רשות מקומית, הוא רשאי להסמיך את ראש הרשות שהמקרקעין מצויים בתחומה, יחד עם היועץ המשפטי של אותה רשות;

{{ח:תתתת|(ב)}} לגבי מקרקעי רשות מקומית –

{{ח:תתתתת|(1)}} ברשות שיש לה יועץ משפטי לפי {{ח:חיצוני|חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי)|חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), התשל״ו–1975}} – ראש הרשות יחד עם היועץ המשפטי;

{{ח:תתתתת|(2)}} ברשות שאין לה יועץ משפטי כאמור בפסקת משנה (1) – ראש הרשות באישור הממונה על המחוז;

{{ח:תתת|(3)}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 4א|סעיף 4א}} – מנהל הרשות יחד עם היועץ המשפטי של הרשות;

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”פינוי מקרקעי הציבור“ – פינוי מקרקעי ציבור מכל אדם, ממיטלטלין, מבעלי חיים, מכל הבנוי והנטוע עליהם, ומכל דבר אחר המחובר אליהם חיבור של קבע;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”פקח“ – עובד ציבור שמינה הממונה;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”צו“ – צו שניתן לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}}.}}

{{ח:תת|(א)}} פקח שמונה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 5ד|סעיף 5ד}} רשאי להיכנס למקרקעי ציבור בכל עת סבירה כדי לבדוק את ההחזקה או השימוש בהם וכן את זכותו של המחזיק או המשתמש בהם לעשות כן, והוא רשאי לדרוש מהמחזיק או מהמשתמש להציג בפניו מסמכים שברשותו המוכיחים את זכותו.

{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א) אין להיכנס למבנה של קבע המיועד למגורים ומשמש להם, אך רשאי שופט של בית משפט שלום לתת צו המתיר את הכניסה.

{{ח:תת|(א)}} תפס אדם מקרקעי ציבור, ושוכנע הממונה, לאחר שעיין בדין וחשבון בכתב מאת פקח שביקר במקום ועל סמך מסמכים לענין הזכויות במקרקעי הציבור ולאחר שנתן לתופס הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו, כי תפיסתם היתה שלא כדין, רשאי הממונה, בתוך שישה חודשים מיום שהתברר לו כי התפיסה היתה שלא כדין, ולא יאוחר משלושים ושישה חודשים מיום התפיסה, לתת צו בחתימת ידו, הדורש מהתופס לסלק את ידו ממקרקעי הציבור ולפנותם, כפי שקבע בצו ועד למועד שקבע בו (להלן – מועד הסילוק והפינוי), ובלבד שהמועד האמור לא יקדם מתום שלושים ימים מיום מסירת הצו.

{{ח:תת|(ב}} {{ח:תתת)|(1)}} תפס את מקרקעי הציבור אדם שלדעת הממונה לא ניתן לקבוע את זהותו או לאתרו, תהא מסירת הצו לתופס בדרך של הדבקתו במקום הנראה לעין במקרקעי הציבור; בשעת ההדבקה, יירשמו בגוף הצו המודבק היום והשעה של ההדבקה.

{{ח:תתת|(2)}} הממונה רשאי, מטעמים מיוחדים, להורות כי צו שניתן לפי סעיף קטן זה יפורסם בדרכים נוספות, כפי שיורה.

{{ח:תת|(ב1)}} בצו יתוארו מקרקעי הציבור שעליהם הוא חל לפי גבולותיהם, נקודות הציון שלהם או כתובתם, או באמצעות מפה; היו מקרקעי הציבור רשומים במרשם המקרקעין, יצורף לצו גם נסח הרישום.

{{ח:תת|(ג)}} שר המשפטים יקבע בתקנות את טופס הצו ואת דרכי מסירתו של צו שניתן לפי הוראות סעיף קטן (א) לתופס; התקנות יובאו לידיעתה המוקדמת של ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.

{{ח:תת|(א)}} לענין חוק זה, יראו תפיסה של מקרקעי ציבור שלא כדין, גם אם אותו אדם החזיק בהם לאחר מועד סיומו או פקיעתו של חוזה שהתיר את החזקתם, ובלבד שמשך תקופת ההחזקה מכוח חוזה לא עלתה על שבע שנים רצופות, ונשלחה הודעה לתופס מקרקעי הציבור, ולפיה הסתיים החוזה ואין כוונה להאריכו או שפקע החוזה, לפי הענין, וכי על התופס לפנות את מקרקעי הציבור.

{{ח:תת|(א1}} {{ח:תתת)|(1)}} לעניין חוק זה, יראו תפיסה של מקרקעי ציבור שלא כדין, גם אם אותו אדם החזיק בהם לאחר מועד סיומו או פקיעתו של חוזה שהתיר את החזקתם, והתקיימו כל אלה:

{{ח:תתתת|(א)}} ייעוד הקרקע שונה מייעוד חקלאי לייעוד של מגורים, תעשייה, מסחר או דרך (בסעיף קטן זה – הייעודים העיקריים) או לייעוד של מיתקני תשתית או תשתיות לאומיות, כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|בחוק התכנון והבנייה, התשכ״ה–1965}}, הנדרשים למימוש התכנית שבה נקבעו הייעודים העיקריים, ואין לאותו אדם זכות להמשיך ולהחזיק בקרקע לאחר שנדרשה השבתה על ידי הרשות;

{{ח:תתתת|(ב)}} נשלחה הודעה לתופס ולפיה הסתיים החוזה עקב שינוי הייעוד ואין כוונה להאריכו וכי על התופס לפנות את מקרקעי הציבור;

{{ח:תתתת|(ג)}} לתופס הוצע פיצוי מלא בהתאם להחלטה בתוקף של מועצת מקרקעי ישראל כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק רשות מקרקעי ישראל|בחוק רשות מקרקעי ישראל, התש״ך–1960}}, הנוגעת לפיצוי בשל קרקע ששינתה את ייעודה החקלאי לאחד הייעודים המנויים בפסקת משנה (א);

{{ח:תתת|(2)}} הוראות פסקה (1) יחולו עד יום כ״ז בטבת התשפ״ב (31 בדצמבר 2021).

{{ח:תת|(ב)}} נתפסו מקרקעי ציבור שלא כדין כאמור בסעיפים קטנים (א) או (א1), יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}} בשינויים אלה:

{{ח:תתת|(1)}} יראו את מועד תום ההחזקה כדין בשל סיומו או פקיעתו של החוזה האמור בסעיפים קטנים (א) או (א1), כיום התפיסה;

{{ח:תתת|(2)}} לעניין סעיף קטן (א), מועד הסילוק והפינוי הקבוע בצו לא יקדם מתום שישים ימים מיום מסירת הצו, ולעניין צו בשל תפיסה לפי סעיף קטן (א1) – תשעים ימים.

{{ח:תת|(א)}} חלף מועד הסילוק והפינוי הקבוע בצו, ולא קוימו הוראות הצו בידי התופס, יורה הממונה לפקח, באישור מנהל אגף הפיקוח ברשות מקרקעי ישראל, לגבי מקרקעי ישראל, ובאישור היועץ המשפטי של הרשות המקומית, לגבי מקרקעי אותה רשות, לבצע את הצו, ובלבד שלא חלפו יותר משישים ימים ממועד הסילוק והפינוי, ואם עוכב ביצוע הצו על ידי בית המשפט – ממועד ביטולה או פקיעתה של החלטה בדבר עיכוב הביצוע.

{{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות סעיף קטן (א), נמסר צו לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}} ולאחר מסירתו החלו פעולות במקרקעי הציבור שיש בהן כדי לשנות את המקרקעין, לרבות אכלוס, בניה, זריעה או נטיעה, רשאי הממונה להורות על ביצוע הצו לפי הוראות סעיף זה אף אם טרם חלף מועד הסילוק והפינוי הקבוע בצו.

{{ח:תת|(ג)}} פקח רשאי, לשם ביצוע צו, להיכנס למקרקעי ציבור שהצו חל עליהם, לפנות מהם כל חפץ ואדם, ולנקוט את כל האמצעים כדי להבטיח את קיום הצו ולבצעו; כן רשאי הוא, בשעת הצורך, להשתמש בכוח סביר ולקבל לשם כך עזרה מתאימה מהמשטרה.

{{ח:תת|(ד)}} המונע או המפריע שלא כדין לביצוע צו, אחראי לנזק או להפסד שנגרמו על ידי כך; אין בהוראת סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראת כל דין.

{{ח:תת|(ה)}} שר המשפטים רשאי לקבוע הוראות לענין ביצוע צו לפי חוק זה.

{{ח:תת|(א)}} הרואה את עצמו נפגע ממתן צו, רשאי לפנות לבית משפט השלום שבתחום שיפוטו נמצאים מקרקעי הציבור שהצו חל עליהם, עד למועד הסילוק והפינוי הקבוע בצו, כדי להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעי הציבור; הוכיח את זכותו כאמור, יבטל בית המשפט את הצו ואת הפעולות שנעשו מכוחו.

{{ח:תת|(ב)}} פניה לבית המשפט לפי סעיף זה לא תעכב את ביצוע הצו, אלא אם כן החליט בית המשפט אחרת, לאחר שנתן לממונה הזדמנות להשמיע את טענותיו.

{{ח:תת|(ג)}} על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי בית המשפט, במעמד צד אחד, ליתן צו זמני לעיכוב ביצוע הצו, לתקופה שלא תעלה על שלושים ימים, ועד למועד קיום הדיון בבקשת העיכוב במעמד הצדדים.

{{ח:תת|(ד)}} שר המשפטים רשאי לקבוע סדרי דין בהליכים לפי סעיף זה.

{{ח:תת|(א)}} הנכנס למקרקעי ציבור ומחזיק בהם, בלא רשות כדין, דינו – מאסר שנה או קנס פי שניים מהקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל״ז–1977}} (בחוק זה – חוק העונשין).

{{ח:תת|(ב)}} המחזיק במקרקעי ציבור בניגוד להוראות צו שניתן לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}}, דינו – מאסר שנתיים או קנס כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}, וקנס נוסף פי שניים מן הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(ג) לחוק העונשין}}, לכל יום שבו נמשכה העבירה לאחר חלוף שבעה ימים ממועד הסילוק והפינוי, ואם עוכב ביצוע הצו על ידי בית המשפט – ממועד פקיעתה או ביטולה של החלטה בדבר עיכוב ביצוע.

{{ח:תת|(א)}} התעורר חשד, כי אדם עבר על הוראות {{ח:פנימי|סעיף 5ג|סעיף 5ג}}, רשאי פקח, שמונה על ידי הממונה לפי סעיף זה, לחקור כל אדם הקשור לדעתו לענין או שעשויות להיות לו ידיעות בענין, ולדרוש מכל אדם כאמור להתייצב לפניו כדי להיחקר בענין.

{{ח:תת|(ב)}} לפקח אשר מונה על ידי הממונה לפי סעיף זה יהיו כל הסמכויות של קצין משטרה בדרגת מפקח לפי {{ח:חיצוני|פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)#סעיף 2|סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)}} (להלן – הפקודה) {{ח:חיצוני|פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)#סעיף 2|וסעיפים 2}} {{ח:חיצוני|פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)#סעיף 3|ו־3 לפקודה}} יחולו על החקירה.

{{ח:תת|(ג)}} לא יתמנה פקח על ידי הממונה לפי סעיף זה אלא אם כן התקיימו שניים אלה:

{{ח:תתת|(1)}} משטרת ישראל הודיעה כי היא מסכימה למינויו של הפקח;

{{ח:תתת|(2)}} הפקח קיבל הכשרה מתאימה, כפי שקבעו, לגבי פקח שהוא עובד המדינה – השר הממונה על רשות מקרקעי ישראל והשר לביטחון הפנים, ולגבי פקח שהוא עובד הרשות המקומית – שר הפנים והשר לביטחון הפנים.