חוק מאבק בארגוני פשיעה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”ארגון פשיעה“ – חבר בני אדם, מואגד או בלתי מואגד, שפועל בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לעבירת עבירות שלפי דיני ישראל הן מסוג פשע או עבירות המנויות {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}}, למעט עבירות מסוג פשע המנויות {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}}; לענין זה אין נפקא מינה –}}

{{ח:תתת|(1)}} אם חברי הארגון יודעים את זהות החברים האחרים אם לאו;

{{ח:תתת|(2)}} אם הרכב חברי הארגון קבוע או משתנה;

{{ח:תתת|(3)}} אם העבירות כאמור ברישה נעברות או מיועדות להיעבר בישראל או מחוץ לישראל, ובלבד שהן מהוות עבירות הן לפי דיני ישראל והן לפי דיני המקום שבו נעברו, או שלפי הדין הישראלי חלים עליהן דיני העונשין של ישראל אף אם אינן עבירות לפי דיני אותו מקום;

{{ח:תתת|(4)}} אם הארגון מבצע גם פעילות חוקית ואם הוא פועל גם למטרות חוקיות;

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עובד הציבור“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 34כד|בסעיפים 34כד}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 290|ו־290(ב) לחוק העונשין, התשל״ז–1977}} (להלן – חוק העונשין);}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עילת חילוט“ – העובדות והתנאים הנדרשים כדי לחלט רכוש לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרקים ג׳}} {{ח:פנימי|פרק ד|ו־ד׳}}, בכפוף לסייגים לחילוט רכוש לפי {{ח:פנימי|פרק ה|פרק ה׳}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”רכוש“ – מקרקעין, מיטלטלין, כספים וזכויות, לרבות רכוש שהוא תמורתו של רכוש כאמור, וכל רכוש שצמח או שבא מרווחי רכוש כאמור;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”רכוש הקשור לעבירה“"- רכוש שנתקיים בו אחד מאלה:}}

{{ח:תתת|(1)}} נעברה בו העבירה, שימש לביצוע העבירה, איפשר את ביצוע העבירה או יועד לביצועה;

{{ח:תתת|(2)}} הושג במישרין או בעקיפין כשכר ביצוע העבירה, יועד להיות שכר ביצוע העבירה או שהושג כתוצאה מביצועה.

{{ח:תת|(א)}} העומד בראש ארגון פשיעה, או העושה אחד מאלה באופן שיש בו כדי לקדם את פעילותו הפלילית של ארגון פשיעה, דינו – מאסר עשר שנים;

{{ח:תתת|(1)}} מנהל, מארגן, מכוון פעילות בארגון פשיעה או מפקח עליה, והכל במישרין או בעקיפין;

{{ח:תתת|(2)}} מממן במישרין או בעקיפין פעילות של ארגון פשיעה או מקבל מימון לצורך הפעלת הארגון, או מחליט בענין חלוקת כספים בארגון פשיעה.

{{ח:תת|(ב)}} הנותן שירות ייעוץ לארגון פשיעה במטרה לקדם את פעילותו הפלילית של ארגון הפשיעה, דינו – מאסר עשר שנים.

{{ח:תת|(ג)}} נעברה עבירה כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), לענין ארגון פשיעה שפעילותו כוללת גם עבירה שהעונש הקבוע לה עולה על 20 שנות מאסר, דינו של עובר העבירה – מאסר 20 שנים.

{{ח:תת|(1)}} רכוש הקשור לעבירה שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של הנידון;

{{ח:תת|(2)}} רכוש של הנידון שהוא שווה ערך לרכוש הקשור לעבירה.

{{ח:תת|(1)}} רכוש של הנידון, הקשור לעבירה אחרת שנעברה במסגרת ארגון הפשיעה שבראשו עומד הנידון, או שהוא שווה ערך לרכוש כאמור;

{{ח:תת|(2)}} רכוש של ארגון הפשיעה שבראשו עומד הנידון; בבוא בית המשפט ליתן צו חילוט רכוש לפי פסקה זו יביא בחשבון, בין השאר, את היקף הפעילות הפלילית של ארגון הפשיעה; חילוט של רכוש לפי פסקה זו ייעשה לפי בקשה של פרקליט מחוז.

{{ח:תת|(א)}} הודעה על בקשת תובע לחלט רכוש תימסר לנידון וכן לבעל הרכוש, למי שהרכוש נמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו ולמי שיש לו טענה לזכות ברכוש (בחוק זה – טוען לזכות ברכוש), אם ניתן לאתרו בשקידה סבירה בנסיבות הענין.

{{ח:תת|(ב)}} בית משפט רשאי להורות על פרסום בקשה לחלט רכוש בעיתון או בדרך אחרת שיקבע; פרסום כאמור לא יפגע בזכותו של טוען לזכות ברכוש להגיש בקשה לתיקון או לביטול צו חילוט לפי {{ח:פנימי|סעיף 28|סעיף 28}}.

{{ח:תת|(ג)}} לא יצווה בית המשפט על חילוט רכוש לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרק זה}} אלא לאחר שנתן לטוען לזכות ברכוש, אם הוא ידוע, הזדמנות להשמיע את טענותיו.

{{ח:תת|(א)}} ראה בית המשפט כי בירור הטענות בדבר החילוט עלול להקשות על המשך הדיון בהליך הפלילי, רשאי הוא, מטעמים שיירשמו, לקבוע שהדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי בבית משפט מחוזי.

{{ח:תת|(ב)}} חילוט רכוש בהליך אזרחי לאחר שהדיון הועבר, כאמור בסעיף קטן (א), מבית המשפט שהרשיע אדם בהליך פלילי, ייעשה לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ג|פרק זה}}, בשינויים המחויבים, ולא יחולו הוראות {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}}.

{{ח:תת|(1)}} הרכוש הוא רכוש הקשור לעבירה המנויה {{ח:פנימי|פרק ב|בפרק ב׳}};

{{ח:תת|(2)}} הרכוש הוא רכוש של ארגון פשיעה.

{{ח:תת|(א)}} בקשת פרקליט המחוז תוגש בכתב ותפרט את הרכוש שאת חילוטו מבקשים; התגלה רכוש נוסף שאת חילוטו מבקשים לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}}, רשאי פרקליט המחוז לתקן את הבקשה.

{{ח:תת|(ב)}} המשיב בבקשה יהיה הטוען לזכות ברכוש, אם ניתן לאתרו בשקידה סבירה בנסיבות הענין.

{{ח:תת|(א)}} הודעה על בקשת תובע לחלט רכוש תימסר לטוען לזכות ברכוש, אם ניתן לאתרו בשקידה סבירה בנסיבות הענין.

{{ח:תת|(ב)}} בית משפט רשאי להורות על פרסום בקשה לחלט רכוש בעיתון או בדרך אחרת שיקבע; פרסום כאמור לא יפגע בזכותו של טוען לזכות ברכוש להגיש בקשה לתיקון או לביטול צו חילוט לפי {{ח:פנימי|סעיף 28|סעיף 28}}.

{{ח:תת|(ג)}} לא יצווה בית המשפט על חילוט רכוש לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}} אלא לאחר שנתן לטוען לזכות ברכוש, אם הוא ידוע, הזדמנות להשמיע את טענותיו.

{{ח:תת|(א)}} לצורך חילוט רכוש לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}}, הוכחת ביצוע עבירה לפי {{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳}} או קיומו של ארגון פשיעה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14|בסעיף 14}}, תיעשה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי.

{{ח:תת|(ב)}} לצורך חילוט רכוש לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}}, הוכחת הקשר בין הרכוש לבין העבירה או בין הרכוש לבין ארגון הפשיעה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14|בסעיף 14}}, תיעשה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי.

{{ח:תת|(א)}} בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש, כולו או חלקו, אף אם הוכחו העובדות והתנאים לחילוט רכוש לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיפים 5}}, {{ח:פנימי|סעיף 6|6}}, {{ח:פנימי|סעיף 7|7}}, {{ח:פנימי|סעיף 8|8}} {{ח:פנימי|סעיף 14|ו־14}} במקרים המפורטים להלן:

{{ח:תתת|(1)}} בחילוט של {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיפים 5(2)}}, {{ח:פנימי|סעיף 8|8}} {{ח:פנימי|סעיף 14|או 14(2)}} – הטוען לזכות ברכוש הוכיח את זכותו ברכוש;

{{ח:תתת|(2)}} בחילוט לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיפים 5(1)}}, {{ח:פנימי|סעיף 7|7}} {{ח:פנימי|סעיף 14|ו־14(1)}} – התקיים אחד מאלה:

{{ח:תתתת|(א)}} הטוען לזכות ברכוש הוכיח את זכותו ברכוש וכי רכש אותה לפני ביצוע העבירה שבקשר אליה התבקש החילוט, וכן הביא ראיות שלא ידע או שלא הסכים, לפי הענין, לכך שהרכוש יהיה רכוש הקשור לעבירה כאמור; התעורר ספק שמא לא ידע או לא הסכים והספק לא הוסר, יפעל הספק לטובת הטוען לזכות;

{{ח:תתתת|(ב)}} הטוען לזכות ברכוש הוכיח את זכותו ברכוש וכי רכש אותה אחרי ביצוע העבירה שבקשר אליה התבקש החילוט, וכן הוכיח כי עשה כן בתמורה ובתום לב; לענין זה, ”בתמורה“ – לרבות בדרך של ירושה;

{{ח:תתת|(3)}} בחילוט לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}} – הטוען לזכות ברכוש אינו האדם שהנידון העביר אליו את הרכוש או מימן את רכישת זכותו ברכוש, הוא הוכיח את זכותו ברכוש וכן התקיים האמור בפסקאות משנה (א) או (ב), לפי הענין, של פסקה (2).

{{ח:תת|(ב)}} מצא בית המשפט כי אין לחלט חלק מהרכוש לפי הוראות סעיף קטן (א) בשל זכותו של טוען לזכות ברכוש, רשאי הוא, על אף האמור בסעיף קטן (א) רישה, לחלט גם את אותו חלק מהרכוש, אם מצא כי מן הראוי לעשות כן, בכפוף להוראות להבטחת זכותו של הטוען לזכות ברכוש ולמניעת פגיעה בלתי סבירה בו והוראות בענין פיצויים בשל פגיעה סבירה בו.

{{ח:תת|(ג)}} בסעיף זה, ”טוען לזכות ברכוש“ – למעט הנידון.

{{ח:תת|(א)}} בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי חוק זה, שהוא בגדר מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל#סעיף 22|פסקאות (1) עד (6) לסעיף 22(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז–1967}}.

{{ח:תת|(ב)}} בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי חוק זה אלא אם כן נוכח שלבעל הרכוש שיחולט ולבני משפחתו הגרים עמו יהיו אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר.

{{ח:תת|(א)}} בית המשפט רשאי ליתן צו זמני לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ו|פרק זה}} אף בטרם הוגש בכתב אישום או בקשה לחילוט בהליך אזרחי, לפי הענין, על פי בקשה של פרקליט מחוז, אם נוכח כי יש יסוד סביר להניח שהרכוש שלגביו מבקשים את הצו עלול להיעלם או שעלולים לעשות בו פעולות שימנעו את מימוש החילוט.

{{ח:תת|(ב)}} צו זמני שניתן לפני הגשת כתב אישום או לפני הגשת בקשה לחילוט בהליך אזרחי, לפי הענין, יפקע אם לא הוגשו כתב האישום או הבקשה בתוך שישה חודשים מיום שניתן הצו; בית המשפט רשאי להאריך תקופה זו לתקופות נוספות שלא יעלו על שלושה חודשים, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שנה מיום מתן הצו.

{{ח:תת|(ג)}} על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת תקופת תוקפו של צו זמני מעת לעת לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים בכל פעם.

{{ח:תת|(ד)}} ניתן צו זמני לפי סעיף זה ובתוך תקופת תוקפו הוגשו כתב אישום או בקשה לחילוט בהליך אזרחי, לפי הענין, יפקע הצו הזמני בתום עשרה ימים ממועד הגשת כתב האישום או הבקשה, לפי הענין, אם לא הוגשה לבית המשפט, בתוך התקופה האמורה, בקשה למתן צו זמני בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 21|סעיפים 21}} {{ח:פנימי|סעיף 22|ו־22}}.

{{ח:תת|(א)}} מי שטוען לזכות ברכוש שחולט לפי חוק זה ({{ח:פנימי|פרק ז|בפרק זה}} – המבקש), ולא הוזמן להשמיע את טענותיו לענין צו החילוט, רשאי לבקש מבית המשפט שציווה על החילוט לתקן או לבטל את הצו.

{{ח:תת|(ב)}} בקשה לתיקון או לביטול צו חילוט תוגש בתוך שנתיים מיום מתן צו החילוט או בתוך מועד מאוחר יותר שיקבע בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן.

{{ח:תת|(ג)}} תיקן בית המשפט את צו החילוט או ביטל אותו – יצווה על החזרת הרכוש או חלקו למבקש, או תשלום תמורתו מאוצר המדינה למבקש אם לא ניתן להחזיר את הרכוש או אם הסכים המבקש לקבל את תמורתו; ציווה בית המשפט על תשלום תמורת הרכוש – יקבע בצו את סכום התשלום בהתאם לערכו של הרכוש בשוק החופשי ביום מתן צו החילוט או ביום מתן צו התשלום, לפי הגבוה שבהם; צו התשלום או צו להחזרת רכוש יינתנו לא יאוחר משלושה חודשים מיום שהחליט בית המשפט לבטל את צו החילוט.

{{ח:תת|(ד)}} תיקן בית המשפט את צו החילוט או ביטל אותו, רשאי הוא להורות שמי שניזוק בשל הצו יפוצה מאוצר המדינה.

{{ח:תת|(ה)}} צו להחזרת רכוש או צו תשלום יבוצעו בהקדם האפשרי ולא יאוחר משישים ימים מיום נתינתם.