חוק יישוב סכסוכי עבודה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:תת|(1)}} כריתתו, חידושו, שינויו או ביטולו של הסכם קיבוצי;

{{ח:תת|(2)}} קביעת תנאי עבודה:

{{ח:תת|(3)}} קבלת אדם לעבודה או אי־קבלתו או סיום עבודתו;

{{ח:תת|(4)}} קביעת זכויות וחובות הנובעות מיחסי עבודה.

{{ח:תת|(1)}} לקיים פגישות עם הצדדים, ביחד או בנפרד, לשמוע טענותיהם והצעותיהם ליישוב הסכסוך ולהביא לענין זה הצעות משלו;

{{ח:תת|(2)}} לחייב את הצדדים בתשובה מנומקת על טענות הצד השני ועל ההצעות ליישוב הסכסוך;

{{ח:תת|(3)}} להזדקק לחוות דעת של מומחים ושל נציגי ארגוני עובדים וארגוני מעבידים;

{{ח:תת|(4)}} לעיין במצב הכלכלי של המפעל שבו קיים הסכסוך ובספרי חשבונות ובמסמכים אחרים העלולים לספק לו חומר לחקירתו.

{{ח:תת|(א)}} רשאי המתווך, במסגרת תפקידיו לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7}} ולמטרת ביצועם –

{{ח:תתת|(1)}} להשיג כל עדות, בין בכתב בין בעל פה, ולחקור כל אדם, אם יש בכך, לדעתו, עניין ליישוב הסכסוך, אך לא יידרש אדם להשיב על שאלה שעלולה להפלילו;

{{ח:תתת|(2)}} להזמין אדם לבוא לישיבת התיווך כדי להעיד או להגיש מסמך שברשותו ולחקרו כעד או לדרוש מאתו להגיש מסמך שברשותו;

{{ח:תתת|(3)}} לדרוש מכל עד שיקיים עדותו בשבועה או בהן צדק;

{{ח:תתת|(4)}} ליתן צו הכופה אדם לבוא לפניו, לאחר שלא בא לפי הזמנה, ולא הצטדק על כך להנחת דעתו, וכן להטיל עליו את תשלום ההוצאות שנגרמו מחמת סירובו לציית להזמנה, גם לקנוס אותו בסכום שלא למעלה ממאה לירות;

{{ח:תתת|(5)}} לקנוס בסכום שלא למעלה ממאה לירות כל אדם שנדרש על ידי המתווך להעיד בשבועה, להגיש מסמך, להשיב לטענות הצד השני כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בסעיף 7(2)}} או לאפשר חקירה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בסעיף 7(4)}}, ולא עשה כנדרש ולא הצטדק על כך להנחת דעתו של המתווך.

{{ח:תת|(ב)}} קנס שהוטל לפי סעיף קטן (א) ייגבה בדרך שגובים קנס שהוטל על ידי בית משפט.

{{ח:תת|(א)}} לא נחתם הסכם כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9}} תוך ארבעה עשר יום מהתאריך שבו הוזמנו הצדדים לראשונה להתייצב לפני המתווך, יסיים המתווך את תיווכו ויגיש לממונה הראשי דין וחשבון על מהלך התיווך, על תביעות הצדדים, על הצעותיהם ועל הצעותיו הוא ליישוב הסכסוך.

{{ח:תת|(ב)}} בהסכמת הצדדים רשאי הממונה הראשי לפרסם, בדרך שימצא לנכון, את הדין וחשבון או תקצירו.

{{ח:תת|(א)}} העובדות שהגיעו לידיעתו של המתווך אגב התיווך ולא היו ידועות ברבים הן בחזקת סוד ולא יביאן המתווך לידיעת אדם זולתו, אלא במידה שהדבר דרוש למילוי תפקידו ולשימוש בסמכויותיו.

{{ח:תת|(ב)}} העובר על הוראות סעיף קטן (א), דינו – מאסר שנה או קנס אלף לירות.

{{ח:תת|(1)}} כל סכסוך עבודה שהצדדים הסכימו בכתב למסרו לבוררות לפי {{ח:פנימי|פרק 3|פרק זה}};

{{ח:תת|(2)}} כל סכסוך עבודה אשר לפי הסכם קיבוצי, לרבות הסכם קיבוצי כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 37א|בסעיף 37א}}, או לפי {{ח:פנימי|תוספת|התוספת}}, יש למסרו לבוררות כקבוע בהסכם או {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}, לפי הענין ולא נקבעו הבורר או הבוררים או אופן מינוים או שנקבע אופן המינוי ולא נתמנו תוך זמן סביר, או שנתמנו ולא סיימו הבוררות תוך זמן סביר; וכל טענה לסתור אחת העובדות האלה תוכרע אף היא בבוררות לפי חוק זה.

{{ח:תת|(א)}} ועדת בוררים תדון ותפסוק לפי כל חיקוק, הסכם קיבוצי או נוהג מקצועי, ובאין באלה תשובה לנדון, תפסוק ועדת הבוררות לפי מידת הצדק והיושר.

{{ח:תת|(ב)}} ”נוהג מקצועי“ הוא הנהוג או המקובל לגבי הנדון בבוררות ורשאית ועדת בוררים לוותר על הוכחתו בעדים או במומחים, אם היא משוכנעת בקיומו.

{{ח:תת|(א)}} רשאית ועדת בוררים, לשם ביצוע תפקידיה –

{{ח:תתת|(1)}} להשיג כל עדות, בין בכתב בין בעל פה, ולחקור כל אדם אם יש בכך, לדעתה, ענין לסכסוך שנמסר לבוררות, אך לא יידרש אדם להשיב על שאלה שעלולה להפלילו;

{{ח:תתת|(2)}} לדרוש מכל עד שיקיים עדותו בשבועה או בהן צדק;

{{ח:תתת|(3)}} להזמין אדם לבוא לישיבת הבוררות כדי להעיד או להגיש מסמך שברשותו ולחקרו כעד או לדרוש מאתו להגיש כל מסמך שברשותו;

{{ח:תתת|(4)}} ליתן צו הכופה אדם לבוא לפניה, לאחר שלא בא לפי ההזמנה ולא הצטדק על כך להנחת דעת הועדה וכן להטיל עליו תשלום ההוצאות שנגרמו מחמת סירובו לציית להזמנה וגם לקנוס אותו בסכום שלא למעלה ממאה לירות;

{{ח:תתת|(5)}} לקנוס בסכום שלא למעלה ממאה לירות כל אדם שנדרש על ידי הועדה להעיד בשבועה או להגיש מסמך ולא עשה כנדרש ולא הצטדק על כך להנחת דעתה של ועדת הבוררים.

{{ח:תת|(ב)}} קנס שהוטל לפי סעיף קטן (א) ייגבה בדרך שגובים קנס שהוטל על ידי בית משפט.

{{ח:תת|(א)}} תקופת תקפו של פסק־בוררים בענין תנאי עבודה, הוא שנה מיום נתינתו, אם לא נקבעה בה תקופה קצרה יותר.

{{ח:תת|(ב)}} תחילתו של פסק־בוררים היא מיום נתינתו, אם לא נקבע בו לכך תאריך מוקדם יותר או מאוחר יותר.

{{ח:תת|(ג)}} דינו של פסק־בוררים כדין חוזה בין הצדדים לבוררות או כדין הסכם קיבוצי ביניהם, הכל לפי הענין; פסק־בוררים בקשר להסכם קיבוצי בר־תוקף דינו כדין אותו הסכם קיבוצי.

{{ח:תת|(א)}} התעוררו חילוקי דעות בין הצדדים לבוררות בדבר פירוש פסק־הבוררים בנקודה מסויימת והממונה הראשי סבור, כי אמנם טעון פסק־הבוררים פירוש באותה נקודה, רשאי הוא, לפי בקשת אחד הצדדים להטיל על ועדת בוררים, וכן רשאי הוא בהסכמת הצדדים להטיל על בורר יחיד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 18|בסעיף 18}} – לפרש את פסק־הבוררים והחלטת המפרשים תהיה חלק מפסק־הבוררים.

{{ח:תת|(ב)}} על פעולות ועדת בוררים לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות {{ח:פנימי|פרק 3|פרק זה}}.

{{ח:תת|(א)}} העובדות שהגיעו לידיעתו של חבר ועדת בוררים אגב הבוררות ולא היו ידועות ברבים הן בחזקת סוד ולא יביאן לידיעת אדם זולתו, אלא במידה שהדבר דרוש למילוי תפקידו ולשימוש בסמכויותיו.

{{ח:תת|(ב)}} העובר על הוראות סעיף קטן (א), דינו – מאסר שנה או קנס אלף לירות.

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הסכם קיבוצי“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הסכמים קיבוציים#סעיף 1|בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי״ז–1957}}, בין שנעשה והוגש לרישום לפי {{ח:חיצוני|חוק הסכמים קיבוציים|החוק האמור}} ובין אם לאו, לרבות הסדר קיבוצי אחר, ובלבד שנעשו בכתב ונקבעו בהם שיעורים לשכר העבודה;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שירות ציבורי“ – כל אחד משירותים אלה:}}

{{ח:תתת|(1)}} שירות המדינה, לרבות מערכת הבטחון וכל מפעל או מוסד שהוקמו בחוק, בין אם חל על העובדים בהם {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (מינויים)|חוק שירות המדינה (מינויים), תשי״ט–1959}}, ובין אם לאו;

{{ח:תתת|(2)}} שירות הרשויות המקומיות;

{{ח:תתת|(3)}} שירותי הבריאות, למעט מפעל או מוסד שאינו בבעלות ציבורית המתנהל לשם הפקת רווחים והוא כלול ברשימת מפעלים ומוסדות כאמור שערך אותה שר הבריאות באישור ועדת העבודה של הכנסת והיא פורסמה ברשומות;

{{ח:תתת|(4)}} חינוך החובה כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק לימוד חובה|בחוק לימוד חובה, תש״ט–1949}};

{{ח:תתת|(5)}} החינוך התיכוני שמעל לחינוך החובה, לרבות המקצועי והחקלאי, למעט מוסד שאינו בבעלות ציבורית המתנהל לשם הפקת רווחים והוא כלול ברשימת מוסדות כאמור שערך אותה שר החינוך והתרבות באישור ועדת העבודה של הכנסת והיא פורסמה ברשומות;

{{ח:תתת|(6)}} המוסדות להשכלה גבוהה שהוכרו לפי {{ח:חיצוני|חוק המועצה להשכלה גבוהה|חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי״ח–1958}};

{{ח:תתת|(7)}} המוסדות האחרים ללימוד על־תיכוני, למעט מוסד שאינו בבעלות ציבורית המתנהל לשם הפקת רווחים והוא כלול ברשימת מוסדות כאמור שערך אותה שר החינוך והתרבות באישור ועדת העבודה של הכנסת והיא פורסמה ברשומות;

{{ח:תתת|(8)}} התחבורה האווירית והתובלה האווירית;

{{ח:תתת|(9)}} ההפקה והייצור של דלק, וכן הזרמת דלק בצינורות;

{{ח:תתת|(10)}} ההפקה וההספקה של מים;

{{ח:תתת|(11)}} הייצור וההספקה של חשמל;

{{ח:תתת|(12)}} הפעלת מיתקן בזק ומתן שירות בזק בידי בעל רשיון כללי לפי {{ח:חיצוני|חוק הבזק|חוק הבזק, התשמ״ב–1982}}, ובידי בעל רשיון אחר הכלול ברשימה שערך שר התקשורת באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת והיא פורסמה ברשומות וכן מתן שירותי שידור לפי {{ח:חיצוני|חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו|חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש״ן–1990}};

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”ארגון עובדים מוסמך“ –}}

{{ח:תתת|(1)}} בזמן שחל הסכם קיבוצי – הארגון שהוא צד להסכם;

{{ח:תתת|(2)}} בזמן שההסכם הקיבוצי שהיה חל אינו בר־תוקף עוד – הארגון שהיה צד להסכם;

{{ח:תתת|(3)}} לא היה הסכם קיבוצי קודם – הארגון שעמו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים שבאותו שירות ציבורי;

{{ח:תתת|(4)}} היה ארגון כאמור בפסקאות (1) עד (3) חלק מארגון עובדים כולל יותר – ארגון העובדים הכולל; ואולם ארגון עובדים שקיים הסכם שנעשה לפני תחילת חוק זה בינו לבין ארגון עובדים כולל יותר בדבר הצטרפותו לאותו ארגון כולל, ועל פי ההסכם מוסמך הארגון המצטרף להכריז או לאשר שביתה, רואים את הארגון המצטרף כארגון עובדים מוסמך, במידה שהסמכות להכריז או לאשר שביתה אינה נתונה לפי ההסכם לארגון הכולל;

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שביתה או השבתה בלתי מוגנת“ – כל אחת מאלה:}}

{{ח:תתת|(1)}} שביתה או השבתה של עובדים בשירות ציבורי בזמן שחל עליהם הסכם קיבוצי, למעט שביתה שאינה קשורה בשכר עבודה או בתנאים סוציאליים ושהמוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך הכריז או אישר אותה;

{{ח:תתת|(2)}} שביתה של עובדים בשירות ציבורי בזמן שלא חל עליהם הסכם קיבוצי, או שההסכם הקיבוצי שהיה חל עליהם אינו בר־תוקף עוד, והשביתה לא הוכרזה או אושרה בידי המוסד או המוסדות המוסמכים לכך ובהליכים הקבועים לכך, הכל לפי תקנונו של ארגון העובדים המוסמך; אישור בכתב של המוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך כי שביתה פלונית הוכרזה או אושרה כאמור – יהיה ראיה מכרעת לכך;

{{ח:תתת|(3)}} שביתה או השבתה בשירות ציבורי שלא נמסרה עליהן הודעה בהתאם לחוק זה;

{{ח:תתת|(א)}} הפסקת עבודה מאורגנת, מלאה או חלקית, של קבוצת עובדים, לרבות שביתת האטה והפרעה מאורגנת אחרת של מהלך העבודה התקין;

{{ח:תתת|(ב)}} סירוב מאורגן של קבוצת עובדים לעבוד שעות נוספות, אם החובה לעבוד שעות נוספות נקבעה בהסכם קיבוצי ועבודה כאמור מותרת לפי {{ח:חיצוני|חוק שעות עבודה ומנוחה|חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי״א–1951}}, והסירוב ננקט כצעד בסכסוך עבודה.

{{ח:תת|(א)}} שביתה והשבתה בלתי מוגנות אינן בגדר שביתה או השבתה לענין {{ח:חיצוני|פקודת הנזיקין#סעיף 62|סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]}}, אולם הוראה זו לא תחול אלא על תובענה שהגישו עובד או מעסיק שהיו צד לשביתה או להשבתה, לפי הענין, או חליפיהם.

{{ח:תת|(ב)}} שביתה בלתי מוגנת אינה בגדר שביתה לענין {{ח:חיצוני|חוק הסכמים קיבוציים#סעיף 19|סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי״ז–1957}}.

{{ח:תת|(ג)}} שביתה בלתי מוגנת אינה בגדר שביתה לענין הפיסקה השניה {{ח:חיצוני|חוק שירות התעסוקה#סעיף 44|לסעיף 44 לחוק שירות התעסוקה, תשי״ט–1959}}, לגבי שליחת עובדים למקום עבודה שבו מתקיימת השביתה; ואולם דורש עבודה שלשכת עבודה הציעה לו עבודה במקום עבודה שמתקיימת בו שביתה בלתי מוגנת ובשל כך סירב לקבל את העבודה האמורה, לא ייפגעו עקב סירוב זה זכויותיו לפי התקנון שהותקן מכוח {{ח:חיצוני|חוק שירות התעסוקה#סעיף 41|סעיף 41 לחוק האמור}}.

{{ח:תת|(ד)}} ארגון עובדים וארגון מעבידים לא ישאו באחריות כלשהי לשביתה או להשבתה בלתי מוגנות שלא הכריזו או אישרו; אישור בכתב של המוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון עובדים מוסמך או של ארגון מעבידים כי הארגון לא הכריז ולא אישר שביתה או השבתה פלונית, לפי הענין, יהיה ראיה מכרעת לענין סעיף קטן זה.

{{ח:תת|(א)}} בית דין אזורי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק בית הדין לעבודה|בחוק בית הדין לעבודה, תשכ״ט–1969}}, מוסמך לקבוע, על־פי בקשת מעסיק בשירות ציבורי, שעובדיו במקום עבודה פלוני או כמה מהם קיימו או מקיימים שביתה בלתי מוגנת שאינה הפסקת עבודה מלאה; משקבע בית הדין כך, לא יהיו העובדים המועסקים באותו מקום עבודה או כמה מהם, כפי שקבע בית הדין, זכאים אלא לשכר חלקי בעד העבודה שעשו בפועל בתקופת השביתה האמורה, בשיעור שקבע בית הדין לפי נסיבות הענין.

{{ח:תת|(ב)}} לא ייזקק בית דין אזורי לבקשה לפי סעיף קטן (א) לגבי הזמן שקדם לששה חדשים לפני הגשתה.

{{ח:תת|(ג)}} עובד הזכאי לשכר חלקי בלבד כאמור בסעיף קטן (א), רואים סכום השווה למחצית שכרו הרגיל כשכר החלקי המגיע לו כל עוד לא קבע בית הדין את שיעור שכרו החלקי כאמור; לענין סעיף קטן זה, ”שכר רגיל“ – סכום הרכיבים של שכר העבודה המובאים בחשבון לענין פיצויי פיטורים, על־פי {{ח:חיצוני|חוק פיצויי פיטורים#סעיף 13|סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ״ג–1963}}, למעט תוספות המשתלמות בשל תפוקה או בשל מאמץ בעבודה.

{{ח:תת|(ד)}} הפרשי שכר שמעסיק חב לעובד או שעובד חב למעסיק מכוח הוראות סעיף זה ישולמו תוך 30 יום מיום קביעת בית הדין האזורי בדבר שיעור השכר החלקי כאמור בסעיף קטן (א), זולת אם קבע בית הדין מועד אחר לתשלום; סכום עודף ששולם כאמור לעובד – יראוהו כמקדמה {{ח:חיצוני|חוק הגנת השכר#סעיף 25|שסעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר, תשי״ח–1958}}, חל עליה, ובלבד ששיעור הניכוי לא יעלה על 25% משכרו של העובד.

{{ח:תת|(א)}} חברי המועצה יהיו נציגי עובדים ונציגי מעבידים, שווה בשווה.

{{ח:תת|(ב)}} נציגי העובדים במועצה יתמנו לאחר התייעצות בארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ונציגי המעבידים יתמנו לאחר התייעצות בארגונים יציגים של מעבידים במדינה.

{{ח:תת|(ג)}} הודעה על מינוי המועצה ועל שמות חבריה תפורסם ברשומות.

{{ח:תת|(1)}} ההחלטה על תיווך בסכסוך עבודה שהמדינה צד לו תהיה בידי שר העבודה;

{{ח:תת|(2)}} בסכסוך בין המדינה לבין ארגון העובדים המייצג כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3}}, יהיה המתווך אדם ששמו כלול ברשימת מתווכים שאינם עובדי המדינה ושהוסכם עליה בין המדינה לבין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי המדינה;

{{ח:תת|(3)}} הסכימו הצדדים לסכסוך על מתווך מתוך הרשימה המוסכמת יהיה הוא המתווך בסכסוך; אם תוך שלושה ימים מיום ההחלטה על תיווך לא הסכימו הצדדים על מינוי המתווך, רשאי שר העבודה למנות מתווך מתוך הרשימה המוסכמת.

{{ח:תת|(א)}} התקופות האמורות {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת זו}} ניתנות להארכה בידי הצדדים; התקופה האמורה {{ח:פנימי|תוספת פרט 3|בסעיף 3}} ניתנת להארכה גם בידי הועדה הפריטטית והתקופה האמורה {{ח:פנימי|תוספת פרט 4|בסעיף 4}} ניתנת להארכה גם בידי הבורר או הבוררים.

{{ח:תת|(ב)}} במנין התקופות האמורות {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת זו}} לא תובא בחשבון התקופה שבה מתקיים תיווך לפי {{ח:פנימי|פרק 2|הפרק השני לחוק}}.