חוק חינוך מיוחד: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:תת|(א)}} בחוק זה –

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חינוך מיוחד“ – הוראה, לימוד וטיפול שיטתיים הניתנים לפי חוק זה לילד בעל צרכים מיוחדים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק וטיפולים בתחומי מקצועות נוספים שייקבעו ולרבות שירותים נלווים, הכל לפי צרכיו של הילד בעל הצרכים המיוחדים;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”ילד בעל צרכים מיוחדים“ – אדם בגיל שלוש עד עשרים ואחת, עם לקות משמעותית, שבשלה מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לחינוך מיוחד;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”לקות“ – לקות גופנית, שכלית, נפשית, רגשית־התנהגותית, חושית, קוגניטיבית או שפתית או לקויות התפתחותיות כוללניות;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מוסד חינוך מוכר“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק לימוד חובה|בחוק לימוד חובה, התש״ט–1949}};}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מוסד לחינוך מיוחד“ – מוסד חינוך מוכר שניתן בו חינוך מיוחד, לרבות כתה במוסד חינוך מוכר שבה ניתן חינוך מיוחד;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שירותים נלווים“ – שירותי הסעה וארוחות, עזרים מסייעים, שירותים רפואיים, פארא־רפואיים, פסיכולוגיים וסוציאליים, וכל שירות אחר שהשר קבע בצו, בהתייעצות עם שר הבריאות או עם שר העבודה והרווחה, לפי הענין;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”ארגון ציבורי“ – ארגון ארצי של מתנדבים העוסק בטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים מסוג מסויים או בקידום ענינם, שהשר הכיר בו בצו;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”השר“ – שר החינוך והתרבות.}}

{{ח:תת|(ב)}} מונחים אחרים תהא להם המשמעות שיש להם {{ח:חיצוני|חוק לימוד חובה|בחוק לימוד חובה, התש״ט–1949}} {{ח:חיצוני|חוק חינוך ממלכתי|ובחוק חינוך ממלכתי, התשי״ג–1953}}, אלא אם כן ניתן להם פירוש אחר בחוק זה.

{{ח:תת|(א)}} המדינה אחראית למתן חינוך מיוחד חינם לפי חוק זה.

{{ח:תת|(ב)}} קיום מוסדות לחינוך מיוחד לפי חוק זה בתחום שיפוטה של רשות חינוך מקומית, יהיה מוטל על המדינה ועל רשות החינוך המקומית במשותף.

{{ח:תת|(ג)}} רשות חינוך מקומית ששלחה ילד בעל צרכים מיוחדים למוסד לחינוך מיוחד הנמצא בתחום שיפוטה של רשות חינוך מקומית אחרת (להלן – הרשות השולחת), תשתתף בהוצאות קיום המוסד האמור בגין הילד בעל הצרכים המיוחדים ששלחה; השר יקבע בצו את שיעור ההשתתפות של הרשות השולחת; לענין זה יראו רשות חינוך מקומית כרשות שולחת גם אם הילד בעל הצרכים המיוחדים שוהה מחוץ לתחום שיפוטה במעון כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על המעונות|בחוק הפיקוח על המעונות, התשכ״ה–1965}} (להלן – חוק הפיקוח).

{{ח:תת|(ד)}} השר רשאי לחייב רשות חינוך מקומית או רשויות חינוך מקומיות אחדות במשותף, לפתוח ולקיים מוסד לחינוך מיוחד לילדים בעלי צרכים מיוחדים הגרים בתחום שיפוטה של אותה רשות חינוך מקומית או של אותן רשויות חינוך מקומיות.

{{ח:תת|(א)}} בועדת השמה יהיו שבעה חברים כמפורט להלן:

{{ח:תתת|(1)}} נציג רשות חינוך מקומית והוא יהיה היושב ראש;

{{ח:תתת|(2)}} שני מפקחים של משרד החינוך והתרבות, שאחד מהם הוא מפקח לחינוך מיוחד, או נציגיהם;

{{ח:תתת|(3)}} פסיכולוג חינוכי לפי {{ח:חיצוני|חוק הפסיכולוגים|חוק הפסיכולוגים, התשל״ז–1977}} (להלן – פסיכולוג חינוכי), מטעם הרשות המקומית;

{{ח:תתת|(4)}} רופא מומחה ברפואת ילדים מתוך רשימה שיקבע שר הבריאות;

{{ח:תתת|(5)}} עובד סוציאלי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק העובדים הסוציאליים|בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ״ו–1996}}, בעל נסיון של 5 שנים לפחות בטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים (להלן – עובד סוציאלי), מתוך רשימה שיקבע שר העבודה והרווחה;

{{ח:תתת|(6)}} הורה לילד בעל צרכים מיוחדים שיקבע השר מתוך רשימות שיגישו לו ארגוני הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך.

{{ח:תת|(ב)}} יושב ראש ועדת השמה יזמן את הועדה.

{{ח:תת|(א)}} ועדת השמה תקבע את זכאותו של ילד בעל צרכים מיוחדים לחינוך מיוחד ואת השמתו במוסד לחינוך מיוחד.

{{ח:תת|(א1}} {{ח:תתת)|(1)}} על אף הוראות סעיף קטן (א), יקבע השר הוראות בדבר רישומו של ילד בעל צרכים מיוחדים במוסד לחינוך מיוחד, גם בלא שועדת השמה קבעה את זכאותו לחינוך מיוחד ואת השמתו במוסד לחינוך מיוחד, ובלבד שהוריו ביקשו את השמתו במוסד לחינוך מיוחד, על סמך חוות דעת בכתב של אנשי מקצוע שקבע השר, המאשרת כי לילד לקות קשה המחייבת השמה במוסד לחינוך מיוחד, וכי לא ניתן לשלבו במוסד חינוך שאינו מוסד לחינוך מיוחד.

{{ח:תתת|(2)}} הוראות כאמור בפסקה (1) ייקבעו לאחר התייעצות עם ארגונים ציבוריים ובאישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, ויכללו גם הנחיות בדבר מסירת מידע להורים לענין זכויותיו של ילד בעל צרכים מיוחדים והמסגרות החינוכיות השונות הקיימות לפי חוק זה.

{{ח:תת|(ב)}} בבואה לקבוע השמתו של ילד בעל צרכים מיוחדים, תעניק ועדת השמה זכות קדימה להשמתו במוסד חינוך מוכר שאינו מוסד לחינוך מיוחד.

{{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:תת|(ד)}} הובא לפני ועדת השמה ענינו של ילד בעל צרכים מיוחדים שועדת אבחון לפי {{ח:חיצוני|חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית)|חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית), התשכ״ט–1969}}, קבעה שהוא אדם עם מוגבלות שכלית–התפתחותית, תתחשב ועדת ההשמה, לצורך קבלת החלטתה, בקביעת ועדת האבחון לענינו.

{{ח:תת|(ה)}} השר, בהסכמת שר האוצר, יקבע לכל שנת לימודים את התקציב להרחבת מספר הזכאים לחינוך מיוחד ולתוספת הוראה ולימוד וכן לשירותים מיוחדים לפי {{ח:פנימי|פרק ד1|פרק ד׳1}}; השר יקבע לכל ועדת השמה את מספר הזכאים שהיא רשאית לאשר בכל שנת לימודים, על פי כללים שיבטיחו שסך עלות החינוך המיוחד לכל הזכאים החדשים לא יעלה על התקציב שייקבע כאמור לאותה שנה.

{{ח:תת|(א)}} ועדת השמה רשאית לצוות על כל אדם להמציא לה כל מסמך שברשותו וכן חוות דעת רפואית או פסיכולוגית הנוגעים לילד בעל צרכים מיוחדים, ולהפנות את הילד לבדיקות נוספות, לפי הצורך, והכל כדרוש לה לצורך החלטתה.

{{ח:תת|(ב)}} הוועדה תזמין את הורי הילד בעל הצרכים המיוחדים ואת הילד ותאפשר להם או למי מטעמם להשמיע את טיעוניהם.

{{ח:תת|(ג)}} דיוני הועדה יירשמו בפרוטוקול; הפרוטוקול, המסמכים הרפואיים וכל מסמך אחר שבידי הועדה הם סודיים, אך מותר להביאם לידיעת אדם אשר נזקקים לשירותיו לצורך ההחלטה; אדם שלידיעתו הובא פרוטוקול או מסמך כאמור חייב בשמירת סודיותם.

{{ח:תת|(ד)}} הועדה תודיע בכתב להורי הילד בעל הצרכים המיוחדים או למי מטעמם על החלטתה ונימוקיה, אלא אם כן החליטה הועדה שמטעמים מיוחדים אין להביא את נימוקיה לידיעתם, ואולם פסיכולוג חינוכי, רופא או עובד סוציאלי מטעמם יהיה רשאי, בכל מקרה, לעיין בפרוטוקול כולו.

{{ח:תת|(ה)}} הוראות סעיף זה יחולו על כל דיוני ועדת ההשמה, לרבות על דיון נוסף לפי החלטה של ועדת ערר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 13|בסעיף 13(ב)(2)}}.

{{ח:תת|(א)}} מנהל מוסד לחינוך מיוחד יביא, אחת לשלוש שנים, את ענינו של ילד בעל צרכים מיוחדים הלומד במוסד, לדיון חוזר לפני ועדת ההשמה (להלן – דיון חוזר).

{{ח:תת|(ב)}} דיון חוזר יכול שיתקיים גם לאחר תקופה קצרה מזו שנקבעה בסעיף קטן (א), בין מיזמת מנהל מוסד כאמור ובין לבקשת ארגון ציבורי.

{{ח:תת|(ג)}} הורה רשאי, בכל עת, להביא את ענינו של ילדו בעל הצרכים המיוחדים לדיון חוזר, ובלבד שחלפה שנה ממועד ההחלטה הקודמת בענינו.

{{ח:תת|(ד)}} בדיון חוזר כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו־(ג) רשאית ועדת השמה להחליט על סמך מסמכים בלבד.

{{ח:תת|(א)}} השר ימנה ועדת ערר בת שבעה חברים.

{{ח:תת|(ב)}} חברי ועדת ערר יהיו:

{{ח:תתת|(1)}} מנהל מחוז של משרד החינוך והתרבות או נציגו והוא יהיה היושב ראש;

{{ח:תתת|(2)}} פסיכולוג חינוכי מחוזי של משרד החינוך והתרבות;

{{ח:תתת|(3)}} מפקח לחינוך מיוחד;

{{ח:תתת|(4)}} עובד סוציאלי מתוך רשימה שיקבע שר העבודה והרווחה;

{{ח:תתת|(5)}} רופא מומחה מתוך רשימה שיקבע שר הבריאות;

{{ח:תתת|(6)}} הורה לילד בעל צרכים מיוחדים שיקבע השר מתוך רשימות שיגישו לו ארגוני הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך;

{{ח:תתת|(7)}} נציג של ארגון ציבורי מתוך רשימות שהגישו הארגונים הציבוריים לשר.

{{ח:תת|(ג)}} יושב ראש ועדת ערר יזמן את הועדה.

{{ח:תת|(א)}} על החלטת ועדת השמה רשאי ילד בעל צרכים מיוחדים, הורה או נציג של ארגון ציבורי להגיש ערר לועדת ערר, תוך עשרים ואחד ימים מיום שקיבל את ההחלטה.

{{ח:תת|(א1)}} ועדת ערר תזמין את הורי הילד בעל הצרכים המיוחדים את הילד, ותאפשר להם או למי מטעמם, להשמיע את טיעוניהם.

{{ח:תת|(ב)}} ועדת ערר רשאית –

{{ח:תתת|(1)}} לקבל את הערר ולשנות את החלטת ועדת ההשמה;

{{ח:תתת|(2)}} להחזיר את הענין לועדת השמה לדיון נוסף, עם הוראות או בלעדיהן;

{{ח:תתת|(3)}} לדחות את הערר.

{{ח:תת|(ג)}} ועדת ערר תתן החלטתה תוך עשרים ואחד ימים מיום שהוגש הערר, זולת אם האריכה את המועד מטעמים מיוחדים שיירשמו.

{{ח:תת|(ד)}} החלטת ועדת ערר תתקבל ברוב דעות חבריה המשתתפים בישיבה ובלבד שמספרם לא יפחת משלושה.

{{ח:תת|(ה)}} החלטת ועדת ערר תהיה סופית.

{{ח:תת|(א)}} השר, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע יום לימודים ארוך במוסדות לחינוך מיוחד, כולם או מקצתם, ואת מספר שעות הלימוד ביום לימודים כאמור.

{{ח:תת|(ב)}} השר יקבע את השירותים הנלווים המתחייבים מקיום יום לימודים ארוך.

{{ח:תת|(ג)}} קביעה כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), לגבי מוסד לחינוך מיוחד הנמצא במעון המשמש מקום מגורים כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על המעונות|בחוק הפיקוח}}, תיעשה בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה.

{{ח:תת|(א)}} מורה במוסד לחינוך מיוחד יהיה מורה מוסמך בעל הכשרה לחינוך מיוחד או מורה שקיבל היתר זמני מאת המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות לשמש כמורה במוסד לחינוך מיוחד.

{{ח:תת|(ב)}} האמור בסעיף קטן (א) אין בו כדי למנוע העסקתו של אדם שאינו מורה כאמור בסעיף קטן (א), כמסייע למורה במוסד לחינוך מיוחד, כפי שיקבע המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות.

{{ח:תת|(א)}} השר רשאי לקבוע תקנים ואמות מידה מקצועיות לפסיכולוגים ולבעלי מקצועות פארא־רפואיים ואחרים שאינם מורים, המועסקים בחינוך המיוחד; קביעה כאמור תהא בהסכמת שר הבריאות או בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה, לפי הענין; קביעה כאמור לענין תקנים תהא גם בהסכמת שר האוצר.

{{ח:תת|(ב)}} בעלי מקצועות כאמור בסעיף קטן (א) יהיו בעלי הסמכה או רישוי כנדרש במקצועם, לפי הענין.

{{ח:תת|(ג)}} הטיפולים הניתנים לפי חוק זה בתחום הפיזיותרפיה, הריפוי בעיסוק, או הריפוי בדיבור יינתנו על ידי פיזיותרפיסט, מרפא בעיסוק, או קלינאי תקשורת, לפי העניין, כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות|בחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס״ח–2008}}.

{{ח:תת|(א)}} בראשית כל שנת לימודים ולא יאוחר ממועד שקבע השר בתקנות, יקבע הצוות המטפל במוסד לחינוך מיוחד, תכנית לימודים אישית לכל ילד בעל צרכים מיוחדים הלומד באותו מוסד.

{{ח:תת|(ב)}} לצורך קביעת תכנית הלימודים האישית יוזמנו הורי הילד בעל הצרכים המיוחדים או מי שהשר קבע, לענין זה, בתקנות.

{{ח:תת|(ג)}} בסעיף זה, ”תכנית לימודים אישית“ – תכנית המתארת את רמת תפקודו של הילד בעל הצרכים המיוחדים בעת הכנתה, מטרות ויעדים לימודיים, פרק הזמן להשגתם, האמצעים הדרושים להשגתם ואמות מידה לבדיקת השגתם.

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תלמיד משולב“ – ילד בעל צרכים מיוחדים, הזכאי לחינוך חינם לפי {{ח:חיצוני|חוק לימוד חובה#סעיף 6|סעיף 6(א) לחוק לימוד חובה, התש״ט–1949}}, אשר ועדת שילוב, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 20ד|בסעיף 20ד}}, החליטה על זכאותו לתוספת של הוראה ולימוד ולשירותים מיוחדים לפי {{ח:פנימי|פרק ד1|פרק זה}} במוסד חינוך רגיל;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מוסד חינוך רגיל“ – מוסד חינוך מוכר שאינו מוסד לחינוך מיוחד;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עובד חינוך“ – מי שעוסק בהוראה או בחינוך במוסד חינוך;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שירותים מיוחדים“ – עזרים מסייעים, שירותי סיוע, שירותים פסיכולוגיים, שירותים פארא־רפואיים וכל שירות אחר שהשר קבע בצו, בהתייעצות עם שר הבריאות או עם שר העבודה והרווחה, לפי הענין;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תכנית השילוב“ – התכנית שקבע השר לפי {{ח:פנימי|סעיף 20ג|סעיף 20ג}}.}}

{{ח:תת|(א)}} במוסד חינוך רגיל תפעל ועדת שילוב שתפקידה לקבוע את הזכאות של תלמיד במוסד החינוך הרגיל שהוא ילד בעל צרכים מיוחדים בהתאם לתכנית השילוב ({{ח:פנימי|פרק ד1|בפרק זה}} – ועדת שילוב).

{{ח:תת|(ב}} {{ח:תתת)|(1)}} וזה הרכבה של ועדת השילוב:

{{ח:תתתת|(א)}} מנהל מוסד החינוך הרגיל והוא יהיה היושב ראש;

{{ח:תתתת|(ב)}} מחנך הכיתה של התלמיד;

{{ח:תתתת|(ג)}} עובד הוראה מתחום החינוך המיוחד;

{{ח:תתתת|(ד)}} פסיכולוג חינוכי או יועץ חינוכי;

{{ח:תתתת|(ה)}} בעל מקצוע נוסף שקבע המנהל אם נדרש לפי הענין.

{{ח:תתת|(2)}} היו למוסד החינוך הרגיל פסיכולוג חינוכי ויועץ חינוכי, יהיה הפסיכולוג החינוכי החבר בועדה לענין פסקה (1)(ד); לא היה למוסד פסיכולוג חינוכי ולא יועץ חינוכי יהיה חבר הועדה פסיכולוג חינוכי או יועץ חינוכי שימונה לפי ההוראות שקבע השר לפי סעיף קטן (ו), והוא יהיה חבר הועדה לענין פסקה (1)(ד).

{{ח:תת|(ג}} {{ח:תתת)|(1)}} החלטות הועדה יתקבלו ברוב קולות; היו הקולות שקולים, יהיה ליושב ראש קול נוסף.

{{ח:תתת|(2)}} הועדה תקבע את סדרי עבודתה ככל שלא נקבעו בתקנות.

{{ח:תת|(ד)}} ועדת השילוב תדון בענינו של תלמיד במוסד החינוך הרגיל על פי בקשה של הורה, עובד חינוך במוסד החינוך הרגיל, רשות חינוך מקומית, ועדת השמה או מי שהשר או שר העבודה והרווחה הסמיך לענין זה.

{{ח:תת|(ה)}} ועדת השילוב תיתן הזדמנות, טרם החלטתה, להורי התלמיד להשמיע את דבריהם, ורשאים הם להשמיע את דבריהם בעצמם או על ידי מי מטעמם, כן רשאית היא לשמוע את התלמיד.

{{ח:תת|(ו)}} השר יקבע הוראות בדבר הקמת ועדות שילוב וסדרי עבודתן.

{{ח:תת|(א)}} על החלטת ועדת שילוב רשאי תלמיד או הורה להגיש ערר לועדת השמה, בתוך עשרים ואחד ימים מיום שקיבל את ההחלטה בכתב; ועדת ההשמה רשאית לקבל את הערר, להחזיר את הענין לועדת השילוב לדיון נוסף, עם הוראות או בלעדיהן או לדחות את הערר.

{{ח:תת|(ב)}} ועדת השמה תיתן את החלטתה בתוך עשרים ואחד ימים מיום שהוגש הערר, זולת אם האריכה את המועד מטעמים מיוחדים שיירשמו.

{{ח:תת|(ג)}} על הדיון בערר בועדת ההשמה יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיפים 9}} {{ח:פנימי|סעיף 11|ו־11}}; החלטת ועדת השמה לפי סעיף זה תהיה סופית.

{{ח:תת|(א}} {{ח:תתת)|(1)}} עם תחילת לימודיו של תלמיד משולב במוסד חינוך רגיל, ובראשית כל שנת לימודים, לא יאוחר ממועד שקבע השר בתקנות, תיקבע במוסד החינוך הרגיל, בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), תכנית חינוכית יחידנית לכל תלמיד משולב הלומד באותו מוסד.

{{ח:תתת|(2)}} התכנית החינוכית היחידנית תיקבע, ככל האפשר, מתוך מגמה לשלב את התלמיד בתכנית הלימודים הרגילה, לפי צרכיו של הילד המשולב ובהתחשב בסוגי לקויותיו, בחומרתן ובגילו של התלמיד, והכל במסגרת תכנית השילוב שנקבעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 20ג|סעיף 20ג}} ולפי החלטת ועדת השילוב.

{{ח:תת|(ב}} {{ח:תתת)|(1)}} את התכנית החינוכית היחידנית יקבעו מחנך הכיתה שבה לומד התלמיד המשולב, עובד הוראה מתחום החינוך המיוחד, וכן בעל מקצוע נוסף אם נדרש לפי הענין, לפי החלטת מנהל מוסד החינוך הרגיל; לפני קביעת התכנית החינוכית היחידנית יוזמנו הוריו של התלמיד המשולב והתלמיד עצמו להשמיע את דבריהם ורשאים הם להשמיע את דבריהם בעצמם או על ידי מי מטעמם.

{{ח:תתת|(2)}} העתק התכנית החינוכית היחידנית יועבר להורי התלמיד המשולב.

{{ח:תת|(ג)}} בסעיף זה, ”תכנית חינוכית יחידנית“ – תכנית המתארת את רמת תפקודו של התלמיד המשולב בעת הכנתה, בתחומים שבהם יטופל, וקובעת לו מטרות ויעדים לימודיים, פרק הזמן להשגתם, האמצעים הדרושים להשגתם ואמות מידה לבדיקת השגתם.

{{ח:תת|(א)}} חוק זה בא להוסיף על האמור בכל חוק ולא לגרוע ממנו.

{{ח:תת|(ב)}} שירותי בריאות הניתנים לפי חוק זה, אינם שירותי בריאות, לענין {{ח:חיצוני|חוק ביטוח בריאות ממלכתי#סעיף 3|סעיף 3(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994}}.

{{ח:תת|(א)}} הוראות חוק זה לענין –

{{ח:תתת|(1)}} מתן חינוך מיוחד לילדים בעלי צרכים מיוחדים בגיל שלוש וארבע, או בגיל העולה על שמונה עשרה שנים;

{{ח:תתת|(2)}} מתן שירותים נלווים,

{{ח:תת|(ב)}} תחולתם של {{ח:פנימי|סעיף 14|סעיפים 14}}, {{ח:פנימי|סעיף 15|15}}, {{ח:פנימי|סעיף 17|17}} {{ח:פנימי|סעיף 18|ו־18}} בשנת הלימודים התשנ״ב ואילך.

{{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), בשנות הלימודים התש״ן והתשנ״א ייערך בשני איזורים שייקבעו בצו שיתקין השר בהסכמת שר האוצר ניסוי של החלת ההוראות הנזכרות בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), כולן או מקצתן, הכל בהיקף, בתנאים ובסייגים שייקבעו בצו כאמור.

{{ח:תת|(ד)}} תחילתן של יתר הוראות חוק זה ששה חדשים מיום פרסומו.