חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שר“ – חבר הממשלה, במידה שהממשלה העבירה לו את הסמכות לבצע חוק זה;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מצרך“ – כל חי, דומם או צומח, בין תלוש ובין מחובר, לרבות מים ומחצבים ולרבות מצרך דומה, אך למעט קרקעות ובנינים וכל דבר שדיני הפיקוח על מטבע־חוץ חלים עליו;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מצרך דומה“ – לרבות מצרך בעל תכונות דומות ביותר למצרך פלוני, אף אם אינו זהה מכל הבחינות עם אותו מצרך;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שירות“ – לרבות כל שירות לזולת, וכן שעשוע ציבורי כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת השעשועים הציבוריים|בפקודת השעשועים הציבוריים, 1935}}, וכל עשיה במצרכים למען הזולת, לרבות בניה, בין לצורך עצמי ובין לצרכי אחרים, ולרבות שירות דומה, אך עבודתו של עובד שכיר אינה בגדר שירות למעבידו;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שירות דומה“ – לרבות שירות בעל תכונות דומות ביותר לשירות פלוני, אף אם אינו זהה מכל הבחינות עם אותו שירות;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”עושה שירות“ – לרבות העושה בידי אחר, ולגבי בניה גם לרבות הקבלן, האדריכל, המהנדס, וכל הממלא תפקידי השגחה בביצועה;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שכר“ – כל תשלום כסף, או תמורה אחרת, בעד עשיית שירות;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”אגירה“ –}}

{{ח:תתת|(1)}} החזקת מצרך לצרכי עסק בכמות העולה על הכמות הדרושה לניהול תקין של העסק;

{{ח:תתת|(2)}} החזקת מצרך, שלא לצרכי עסק, בכמות העולה על הכמות הדרושה לצריכה עצמית;

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מפעל“ – כל מפעל של תועלת ציבורית וכל מיזם, או עסק, של תעשיה, מסחר, בניה, תחבורה או חקלאות;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”בעל“, במפעל – לרבות אדם הממלא לגבי המפעל תפקידי הנהלה;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”פעולה חיונית“ – פעולה הנראית לשר כחיונית להגנת המדינה, לבטחון הציבור, לקיום אספקה סדירה או שירותים סדירים, לקיום יציבות של מחירי מצרכים או שכר שירותים, להגדלת היצוא או להגברת הייצור, לקליטת עולים או לשיקום חיילים משוחררים או נכי מלחמה;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מכירה“ – עיסקה במצרך כנגד תמורה, לרבות שכירות או מתן זכות שימוש, או הסכם על עיסקה כזאת, בין שיש עמן עשיית שירות ובין שאיננה;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הצעת מכירה“ או ”הצעת שירות“ – לרבות הודעה של אדם בכל צורה שהיא –}}

{{ח:תתת|(1)}} על מחיר מצרך שהוא מוכן או מסכים למכור;

{{ח:תתת|(2)}} על שכר בעד שירות שהוא מוכן או מסכים לעשות;

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”צרכן“, במצרך – מי שקנה אותו מצרך או רכשו באופן אחר, לכל מטרה שהיא, פרט לייצור או למכירה;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”קמעונאי“, במצרך – מי שעסקו או חלק מעסקו, הוא למכור אותו מצרך לצרכן;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”יבואן“, במצרך – מי שמביא אותו מצרך בחוץ־לארץ;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”יצרן“, במצרך – אדם העוסק, בין בעצמו ובין על־ידי אחרים, בייצורו של המצרך או בשינויו מבחינת הצורה, הטיב, האיכות או מכל בחינה אחרת שהיא, או העוסק באריזתו או במזיגתו, או המייצר או המגדל תוצרת חקלאית, חיה או דוממת, או גורם לייצורה או לגידולה;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”סיטונאי“, במצרך – מי שעסקו, או חלק מעסקו, הוא למכור אותו מצרך לקמעוני;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”צו אישי“ – צו שניתן לאדם פלוני או למפעל פלוני, או למספר בני־אדם או מפעלים שפורטו אחד־אחד בצו;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”צו כללי“ – צו שאינו צו אישי;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חוק זה“ – לרבות התקנות שהותקנו והצווים שניתנו על פיו.}}

{{ח:תת|(א)}} שר רשאי להכריז על מצרכים ועל שירותים כמצרכים או כשירותים בני־פיקוח; הכרזה כאמור יכול שתהיה למצרך או לשירות מסויים, לסוגי מצרכים ושירותים או לכלל המצרכים והשירותים.

{{ח:תת|(ב)}} הודעה על אכרזה לפי סעיף זה תימסר לועדת הכלכלה של הכנסת; האכרזה תפורסם ברשומות.

{{ח:תת|(א)}} שר רשאי להסדיר בצו –

{{ח:תתת|(1)}} ייצורו של מצרך מסויים, שמירתו, החסנתו, הובלתו, העברתו ממקום למקום ומיד ליד, הפצתו מכירתו, רכישתו, צריכתו, הטיפול בו והשימוש בו, לרבות שחיטת בהמות;

{{ח:תתת|(2)}} פעולתו ודרכי הנהלתו של מפעל העוסק בפעולה חיונית;

{{ח:תתת|(3)}} עשייתו של שירות בר־פיקוח.

{{ח:תת|(ב)}} כל מה ששר רשאי להסדיר לפי סעיף זה, רשאי הוא לאסרו, להגבילו, להטיל עליו פיקוח או ביקורת, להתנותו בתנאים, לרבות תנאים לקבלת רשיון, כללי או מיוחד.

{{ח:תת|(ג)}} שר רשאי לקבוע, בצו, הוראות בדבר –

{{ח:תתת|(1)}} הטלת חובה על אדם העוסק בייצורם או במסחרם של מצרכים, או בעשיית שירותים – לנהל פנקסים, חשבונות, רשימות או תעודות אחרות ביחס למפעלו ולספק דינים־וחשבונות כמתואר בצו;

{{ח:תתת|(2)}} הטלת חובה על אדם למכור, או להוציא מרשותו בדרך אחרת, מצרך בר־פיקוח הנמצא בבעלותו, בחזקתו או בפיקוחו, באופן ובזמן שקבע בצו, וכן במחיר שלא יעלה על המחיר המקסימלי שקבע בצו;

{{ח:תתת|(3)}} סגירתו של מפעל המתנהל ללא רשיון, כשדרוש רשיון להנהלתו לפי חוק זה או כשהורשע בעליו על עבירה לפי חוק זה, וכן הפסקתו של שירות בר־פיקוח הנעשה ללא רשיון, כשדרוש רשיון לעשייתו לפי חוק זה או כשהורשע עושה השירות על עבירה לפי חוק זה;

{{ח:תתת|(4)}} איסור העלמתם של מצרכים בני־פיקוח או השמדתם.

{{ח:תת|(ג1)}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:תת|(ד}} {{ח:תתת)|(1)}} צו לפי סעיף זה יכול להיות כללי, או לאדם מסויים או לסוג של בני־אדם, או למפעל מסויים או לסוג של מפעלים או לחלק של מפעל או של מפעלים;

{{ח:תתת|(2)}} צו כללי לפי סעיף זה יכול להיות מוגבל לחלק משטח המדינה;

{{ח:תתת|(3)}} בצו כללי ובצו לסוג של בני־אדם רשאי שר להורות כי הוראות הצו, כולן או מקצתן, לא יחולו על מי שפורש בצו; פטור כאמור יכול להיות לאדם פלוני או לסוג של בני־אדם.

{{ח:תת|(ה)}} הסדיר השר בצו עשייתו של שירות בר פיקוח או חיוב המוכר לתת התחייבות למתן שירות, רשאי הוא להסדיר באותו צו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, כי החיובים שבו יחולו גם על מתן שירות למי שמתגורר ביהודה והשומרון, בחבל עזה או בסיני.

{{ח:תת|(א)}} שר רשאי להורות בצו (להלן – צו־רכישה) על רכישתם של מצרכים בני־פיקוח, אם הוא סבור כי הדבר דרוש כדי למנוע אגירתם, העלמתם, עיכוב לא־סביר בהוצאתם לשוק או לשימוש, או שימוש בלתי־חוקי בהם, ומשעשה כן יעמדו המצרכים מכוח צו הרכישה לקנין המדינה, נקיים מכל משכון, שעבוד, עיקול או כיוצא באלה, וינהגו בהם כפי שיורה השר; היו המצרכים נתונים במשכון, בשעבוד, בעיקול או כיוצא באלה – יבוא במקום המצרכים, לענין זה, המחיר שהשר ישלם בעדם.

{{ח:תת|(ב)}} על מחירם של מצרכים שצו־רכישה חל עליהם יחולו הוראות אלה:

{{ח:תתת|(1)}} נקבע מחיר מקסימלי לאותו סוג של מצרכים – ישולם לבעליהם המחיר המקסימלי;

{{ח:תתת|(2)}} לא נקבע מחיר מקסימלי – ייקבע מחיר כזה וישולם לבעליהם המחיר שנקבע; ואולם אם נקבע מחיר מינימלי לחלב גלמי לא ייקבע מחיר נמוך ממנו;

{{ח:תתת|(3)}} השר רשאי לנכות מהמחיר ניכוי שלא יעלה על שיעור הריווח שהמכר במחיר המקסימלי משאיר למעשה לבעל המצרכים או על 25% מהמחיר, הכל לפי הסכום הקטן יותר.

{{ח:תת|(א)}} מפעל העוסק, או הנועד לעסוק, בפעולה חיונית, רשאי שר להטיל על בעליו חובה להפעיל את מפעלו לפי הוראות השר או אישור להפסיק את פעולת המפעל.

{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3}}, לא יתן שר צו לפי סעיף זה, אלא אם יהיה סבור כי הדבר דרוש להגנת המדינה או לשם מניעת הפרעה בקיום אספקה סדירה או שירותים סדירים.

{{ח:תת|(ג)}} צו לפי סעיף זה יכול להיות כללי או למפעל מסויים.

{{ח:תת|(א)}} שר שנתן צו לפי {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}} ונוכח כי מטרת הצו לא הושגה בגלל הימנעותו או רשלנותו של בעל המפעל שעליו חל הצו, רשאי, בצו, למנות אדם (להלן – מפקח מורשה) לניהול המפעל או לפיקוח על הנהלתו, ורשאי הוא לפרט בצו את תפקידי הניהול והפיקוח.

{{ח:תת|(ב)}} העתק הצו יימסר לבעל המפעל, זולת אם הבטחת הגנת המדינה מחייבת לנהוג על דרך אחרת.

{{ח:תת|(ג)}} נגרם הפסד למפעל או לעושה שירות על ידי ביצועו של צו על פי סעיף זה, ישולם ההפסד מאוצר המדינה; לא קיבל השר, שעליו ידיו ניתן הצו, את התביעה לתשלום ההפסד, כולה או מקצתה, יכריע בית המשפט.

{{ח:תת|(א)}} מפקח מורשה ינהל את המפעל עליו לפי ההוראות שקיבל מהשר, וכל הנושא בתפקידי־הנהלה באותו מפעל, או חלק ממנו שהצו חל עליו, חייב למלא אחרי הוראות המפקח המורשה.

{{ח:תת|(ב)}} לא יורה מפקח מורשה הוראה הסותרת הוראת כל מסמך המחייב את המפעל, אלא במידה שהורשה לעשות כן בצו של השר.

{{ח:תת|(א)}} מינויו של מפקח מורשה הוא לשלושה חדשים, אם לא הורה השר בצו על תקופה קצרה יותר, ואולם השר רשאי להאריך את תוקף המינוי לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חדשים, וכן רשאי הוא להחליף מפקחים מורשים.

{{ח:תת|(ב)}} מפקח מורשה שאיננו עובד־מדינה, רשאי השר לקבוע לו שכר שישולם לו מאוצר המדינה, בעד מילוי תפקידיו לפי חוק זה.

{{ח:תת|(א)}} שר האוצר (להלן בסעיף זה – השר), באישור הממשלה, רשאי להורות בצו לחברה ממשלתית או לחברה מעורבת כמשמעותן {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות|בחוק החברות הממשלתיות, התשל״ה–1975}}, או לחברת בת של חברה כאמור, העוסקת או שנועדה לעסוק בענין שבו יש למדינה ענין כלכלי חיוני, כי תמשיך לפעול לפי הוראות השר; קביעתו של השר כי חברה כאמור עוסקת בענין שבו יש למדינה ענין כלכלי חיוני תהווה ראיה מכרעת על כך, והוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}} לא יחולו לענין סעיף זה.

{{ח:תת|(ב)}} נתן השר צו לפי סעיף קטן (א) רשאי הוא, בצו, למנות אדם לניהול החברה או לפיקוח על הנהלתה (להלן – מפקח מיוחד), ורשאי הוא בצו לפרט את תפקידי הניהול והפיקוח.

{{ח:תת|(ג)}} מפקח מיוחד ינהל את החברה או יפקח עליה לפי הוראות שקיבל מהשר, וכל הנושא בתפקידי הנהלה בחברה חייב למלא אחרי הוראות המפקח המיוחד; לא יורה מפקח מיוחד הוראה הסותרת כל מסמך אלא במידה שהורשה לעשות כן בצו של השר.

{{ח:תת|(ד)}} מינויו של מפקח מיוחד לפי סעיף זה הוא לשלוש שנים אם לא הורה השר בצו על תקופה קצרה יותר, ואולם השר רשאי להאריך את תוקף המינוי לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שלוש שנים, וכן רשאי הוא להחליף מפקחים מיוחדים.

{{ח:תת|(ה)}} חברה שחל עליה צו לפי סעיף קטן (א), לא יינקטו לגביה הליכים של פירוק, כינוס נכסים, סעדים זמניים, הוצאה לפועל ואכיפה, לפי כל דין.

{{ח:תת|(ו)}} ניתן צו לפי סעיף קטן (א) לגבי חברה שלפני יום כ׳ בטבת התשמ״ו (1 בינואר 1986) מונה לה מפקח מורשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9}} –

{{ח:תתת|(1)}} יראו כתקפים את מינויו של המפקח המורשה ואת הפעולות שעשה, מיום מינויו עד יום מתן הצו האמור, על אף כל פגם במינויו או בהמשך כהונתו;

{{ח:תתת|(2)}} יראו את המפקח המורשה כאילו מונה למפקח מיוחד לפי סעיף קטן (ב) מיום מתן הצו.

{{ח:תת|(ז)}} חברה כאמור בסעיף קטן (א) אשר הממשלה, באישור ועדת הכספים של הכנסת, החליטה לגביה כאמור {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות#סעיף 63א|בסעיף 63א לחוק החברות הממשלתיות, התשל״ה–1975}}, לא יחולו עליה הוראות סעיף זה.

{{ח:תת|(ח)}} מטעמי גיוס הון בחוץ לארץ או מטעמי קידום היצוא הישראלי, רשאית הממשלה, באישור ועדת הכספים של הכנסת, להחליט שהוראות סעיף זה לא יחולו על חברה כאמור בסעיף קטן (א).

{{ח:תת|(ט)}} סמכויות מפקח מיוחד ותוקף פעולותיו לא ייפגעו מחמת פגם במינויו או בהמשך כהונתו.

{{ח:תת|(א)}} שר רשאי בצו להורות לכל העוסק בשירות בר־פיקוח, לעשות כל שירות, בעצמו או על ידי שליחיו, שבתחום עסקו או מקצועו, כפי שיורה השר.

{{ח:תת|(ב)}} השכר שהעושה שירות לפי סעיף זה יהיה זכאי לקבל ייקבע על־ידי השר בצו.

{{ח:תת|(א)}} שר רשאי בצו, אם הוא סבור שהדבר דרוש כדי להבטיח את ביצוע סמכויותיו לפי חוק זה, להורות, שענין פלוני יבוקר על ידי אדם (להלן – המבקר) במקום שפורש בצו.

{{ח:תת|(ב)}} למבקר יהיו כל הסמכויות הנתונות לועדות־חקירה לפי {{ח:חיצוני|חוק ועדות חקירה#סעיף 9|סעיף 3 לפקודת ועדות־חקירה}}.

{{ח:תת|(א)}} נתחייב אדם לפי חוק זה לבצע פעולה מסויימת, ונמנע מלבצעה, כולה או חלקה, ולדעת השר שנתן את הצו אין סיבה המצדיקה הימנעות זו, רשאי הוא למנות אדם לביצוע הפעולה, ולגבות מן החייב בביצועה כדרך שגובים חוב, את כל ההוצאות הסבירות שהוצאו לביצוע הפעולה ושלא היו מוציאים אילו נעשתה על ידי החייב לעשותה.

{{ח:תת|(ב)}} כל קביעה של שר לענין שיעור ההוצאות שיש לגבותן כאמור דינה, בכל הנוגע לזכות הערר על פי {{ח:פנימי|פרק 3|הפרק השלישי}}, כדין צו אישי; כדי למנוע ספק ייאמר כאן במפורש, כי החוב לא יהיה ניתן לגביה כל עוד לא חלפה התקופה להגשת הערר, ואם הוגש ערר – כל עוד לא ניתנה החלטת ועדת העררים.

{{ח:תת|(א)}} ראה בית־משפט שלום כי מתבצעת פעולת בניה בהפרת צו לפי חוק זה, רשאי הוא לצוות, על פי בקשתו של מי שרשאי להגיש תביעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 41|בסעיף 41}} ובמעמדו בלבד, כי פעולת הבניה תיפסק.

{{ח:תת|(ב)}} בצו לפי סעיף קטן (א) (להלן – צו הפסקה זמני) ייאסר על כל מי שנראה לבית־המשפט אחראי לביצוע הבניה, ועל כל מי שעובד בשירותו, להמשיך בפעולת הבניה, אף אם יש בידו היתר לכל לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבניה|חוק התכנון והבניה, תשכ״ה–1965}}.

{{ח:תת|(ג)}} תקפו של צו הפסקה זמני יפקע שלושים יום לאחר נתינתו, או לאחר תקופה קצרה יותר שקבע בית־המשפט, אם לא הוגש כתב אישום על הבניה.

{{ח:תת|(ד)}} הרואה עצמו נפגע על־ידי צו הפסקה זמני רשאי לפנות לבית־המשפט שנתן את הצו ולבקש את ביטולו.

{{ח:תת|(ה)}} הוגש כתב אישום, רשאי בית־המשפט שלפניו הוגש לבטל צו ההפסקה הזמני או להאריך את תקפו, בתנאים או בלי תנאים; ועם נתינת פסק הדין רשאי בית־המשפט לעשות את הצו לסופי, בשינוי או בלי שינוי, להאריך את תקפו לתקופה הנראית לו, או לבטלו.

{{ח:תת|(א)}} שר המשפטים ימנה ועדות עררים לענין חוק זה.

{{ח:תת|(ב)}} כל ועדת עררים תהיה של שלושה; ליושב־ראש הוועדה ימונה שופט בית־משפט מחוזי ובין יתר חבריה יהיה לפחות אחד שאיננו עובד מדינה.

{{ח:תת|(ג)}} שר המשפטים רשאי למנות חברים חלופים לוועדה.

{{ח:תת|(ד)}} הודעה על מינוי ועדת־עררים, על הרכבה ועל מענה תפורסם ברשומות.

{{ח:תת|(א)}} הרואה עצמו נפגע על־ידי צו אישי לפי חוק זה, רשאי, תוך חמשה־עשר יום מהיום שהצו הגיע לידיעתו, לערור עליו לפני ועדת־עררים; יושב־ראש הוועדה רשאי להאריך את התקופה להגשת הערר אם ראה סיבה מצדקת.

{{ח:תת|(ב)}} הגשת ערר על צו לא תעכב את ביצועו זולת אם החליט על כך יושב־ראש הוועדה, לאחר שנתן הזדמנות לשר או לנציגו להשמיע את טענותיהם.

{{ח:תת|(ג)}} ועדת־עררים רשאית לאשר את הצו, לבטלו או לשנותו או לאשרו בתנאים שתתנה או בסייגים שתקבע, ובכלל זה תנאים וסייגים שהוועדה תהיה רשאית לשנותם מדי פעם בפעם. החלטת הוועדה היא סופית; אולם רשאית היא לחזור ולדון באותם התנאים והסייגים שהיא רשאית לשנותם מכוח החלטה קודמת.

{{ח:תת|(ד)}} עברו תשעה חדשים מיום מתן הצו האישי והיה הרואה עצמו נפגע על ידיו סבור שחלפו הנסיבות שהצדיקו מתן צו אישי לפי חוק זה, רשאי הוא לפנות לשר שנתן את הצו, בבקשה לבטלו או לשנותו, ודין סירובו של השר, בכל הנוגע לזכות הערר, כדין צו אישי לפי חוק זה.

{{ח:תת|(ה)}} הוגש ערר על סירובו של השר וועדת העררים אישרה את המשך קיומו של הצו, עם שינויים או בלי שינויים, לא ייזדקק השר לכל בקשה נוספת לפי סעיף זה אלא כתום שלושה חדשים מיום החלטת ועדת העררים.

{{ח:תת|(א)}} לוועדת־עררים יהיו כל הסמכויות הנתונות לוועדת־חקירה לפי {{ח:חיצוני|חוק ועדות חקירה#סעיף 9|סעיף 5 לפקודת ועדות־חקירה}}.

{{ח:תת|(ב)}} היה עובד־מדינה בין חברי הוועדה, לא ישב בדיון על צו שניתן על־ידי השר הממונה עליו.

{{ח:תת|(ג)}} שר המשפטים יתקין תקנות הקובעות את סדרי הדין בפני ועדת־עררים, ובמידה שלא נקבעו תקבע אותן הוועדה עצמה.

{{ח:תת|(א)}} (בוטל)

{{ח:תת|(ב)}} לא נקבע למצרך בר־פיקוח מחיר מקסימלי, לא לפי חוק זה ולא לפי חיקוק אחר, ולא נקבע ריווח מקסימלי שמותר להפיק ממכירתו – לא ימכור אדם אותו מצרך ולא יציע למכרו במחיר שיש בו למוכר יותר מריווח סביר.

{{ח:תת|(ג)}} לענין סעיף זה ”נקבע“ – נקבע בהוראה החלה על האדם שהוטלה עליו הגבלה לפי סעיף זה.

{{ח:תת|(א)}} לא יאגור אדם מצרך בר־פיקוח, לא יעלימו ולא יעכב את הוצאתו לשוק.

{{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על יצרן אותו מצרך, על עושה שירות המחזיק לניהול תקין של עסקו ועל מי שמחזיק את המצרך כמלאי המשמש לו לייצור במפעלו.

{{ח:תת|(ג)}} היה לשר יסוד סביר להניח כי נסיבות הענין מצדיקות החזקת מצרך בר־פיקוח בכמות העולה על הכמות הדרושה לניהול התקין של העסק, רשאי הוא להתיר החזקה כאמור.

{{ח:תת|(א)}} מכר אדם מצרך בר־פיקוח לשאינו צרכן, יתן לו, לא יאוחר משעת מסירת המצרך, חשבון חתום בידו או בשמו, שיפורטו בו:

{{ח:תתת|(1)}} המספר הסידורי של החשבון;

{{ח:תתת|(2)}} שם המוכר ומען מקום עסקו;

{{ח:תתת|(3)}} שם הקונה ומענו;

{{ח:תתת|(4)}} שיעורו ותיאורו של המצרך שנמכר;

{{ח:תתת|(5)}} המחיר שבו נמכר המצרך, בפירוט חישובי התמורה בעד מסירה, אריזה, ביטוח וכיוצא באלה, במידה שנכללו בחישוב המחיר;

{{ח:תתת|(6)}} תיאורו של כל שירות שנעשה לרגל מכירת המצרך;

{{ח:תתת|(7)}} תאריך המכירה;

{{ח:תתת|(8)}} תאריך החשבון;

{{ח:תתת|(9)}} כל פרט אחר שייקבע על־ידי שר בצו.

{{ח:תת|(ב)}} קיבל אדם מחיר של מצרך בר־פיקוח שמכר למי שאינו צרכן בלבד, יתן למשלם קבלה חתומה בידו או בשמו המפרטת את הסכום שישולם וכן את המספר הסידורי והתאריך של החשבון שבקשר אתו שולם בסכום.

{{ח:תת|(ג)}} שולם מחירו של המצרך במעמד מתן החשבון, רשאי המוכר לערוך את החשבון והקבלה בתעודה אחת.

{{ח:תת|(ד)}} מכר אדם מצרך בר־פיקוח לצרכן, יתן לקונה אם דרש זאת או אם קבע שר, בצו, חובה לעשות זאת, קבלה חתומה כאמור בסעיף קטן (ב), המפרטת את המחיר ששולם ואת שיעורו ותיאורו של המצרך שמכר.

{{ח:תת|(ה)}} אדם, למעט צרכן, שנתן או שקיבל חשבון או קבלה על פי סעיף זה, או גם זה וגם זה ישמור אותם או העתק מהם, עד תום ששה חדשים מיום נתינתם או קבלתם.

{{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:תת|(ג)}} לא נקבע כל שכר מקסימלי לשירות בר־פיקוח, לא לפי חוק זה ולא לפי כל חיקוק אחר, לא יעשה אדם אותו שירות, ולא יציע ולא יסכים לעשותו, בשכר שלמעלה מהסביר.

{{ח:תת|(ד)}} לענין סעיף זה ”נקבע“ – נקבע בהוראה שחלה על האדם שהוטלה עליו הגבלה לפי סעיף זה.

{{ח:תת|(א)}} מי שעסקו, או חלק מעסקו, הוא עשיית שירות בר־פיקוח לא יסרב סירוב בלתי סביר לעשיית אותו שירות, ואם ניתן עליו צו לפי {{ח:פנימי|סעיף 27|סעיף 27}}, לא יסרב סירוב בלתי־סביר לעשות את השירות בעד השכר שהוצג כאמור באותו סעיף.

{{ח:תת|(ב)}} לא יתנה אדם על עשיית שירות בר־פיקוח תנאי, שמבקש השירות יזמין שירות נוסף, או יקנה מצרך כל שהוא, או ישלם למתווך פלוני דמי עמילות או שכר תיווך, או כל תנאי אחר, אלא אם הסיבה להתנאה היתה מילוי הוראה שניתנה בחוק.

{{ח:תת|(א)}} עשה אדם שירות בר־פיקוח יתן למקבל השירות, אם דרש זאת, או אם קבע שר, בצו, חובה לעשות זאת, חשבון חתום בידו או בשמו, שיפורטו בו:

{{ח:תתת|(1)}} שם עושה השירות ומען מקום עסקו;

{{ח:תתת|(2)}} שם האדם שבשבילו נעשה השירות ומענו;

{{ח:תתת|(3)}} תיאור השירות ופרטיו;

{{ח:תתת|(4)}} שכר השירות;

{{ח:תתת|(5)}} תאריך השירות ומקומו;

{{ח:תתת|(6)}} תאריך החשבון;

{{ח:תתת|(7)}} כל פרט אחר שיקבע שר בצו.

{{ח:תת|(ב)}} קיבל אדם שכרו של שירות, יתן למשלם, אם דרש זאת, או אם קבע שר, בצו, חובה לעשות זאת, קבלה חתומה בידו או בשמו, המפרטת את השירות שנעשה ואת השכר ששולם בעדו.

{{ח:תת|(ג)}} שר רשאי לפטור, בצו, כל עושה שירות מהחובה המוטלת עליו לפי סעיף זה, ובלבד שיתן לאדם המקבל את השירות כרטיס המפרט את –

{{ח:תתת|(1)}} שם עושה השירות;

{{ח:תתת|(2)}} מקומה ותאריכה של עשיית השירות;

{{ח:תתת|(3)}} סוג השירות;

{{ח:תתת|(4)}} שכר השירות.

{{ח:תת|(ד)}} המוסר חשבון או קבלה לפי סעיף זה או גם זה וגם זה ישמור העתק מהם עד תום ששה חדשים מיום מסירתם.

{{ח:תת|(א)}} מי שהוסמך לכך בכתב על־ידי שר, רשאי, אם הוא משוכנע שהדבר דרוש כדי להבטיח את ביצועו של חוק זה או למנוע עבירה על הוראותיו –

{{ח:תתת|(1)}} להיכנס לכל מקום ולערוך בו חיפוש; אולם אין להיכנס למקום המשמש למגורים בלבד אלא על פי צו־חיפוש מאת בית־משפט מוסמך, והוראות {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 16|הסעיפים 23-19 לפקודת הפרוצידורה הפלילית (מאסר וחיפושים)}} יחולו, בשינויים המחוייבים, על חיפוש לפי פיסקה זו;

{{ח:תתת|(2)}} לתפוס דבר שיש לו יסוד סביר להניח שנעברה בו עבירה לפי חוק זה, או שעשוי לשמש ראיה במשפט על עבירה כאמור.

{{ח:תת|(ב)}} דבר שנתפס לפי סעיף קטן (א), מותר להחזיק בו עד שבית־משפט שלפניו הוגשה תביעה פלילית על עבירה שנעברה ביחס לאותו דבר, יחליט מה ייעשה בו; לא הוגשה תביעה כאמור תוך תשעים יום מיום התפיסה – יוחזר הדבר; נתעורר ספק למי להחזירו – יכריע בית משפט השלום שבתחום־שיפוטו נתפס הדבר על פי בקשת אדם התובע טובת־הנאה בו, או על פי בקשת שר.

{{ח:תת|(ג)}} המחזיק דבר שנתפס לפי סעיף קטן (א) יטפל בו כדרך בעלים; לא טיפל כך והדבר נשמד או ניזוק – ישולמו לבעליו פיצויים מאוצר המדינה.

{{ח:תת|(א)}} כל אדם חייב, לפי דרישתו של שר או של מי שהוסמך על ידיו בכתב, למסור לו או לשליחיו שהוסמכו לכך בכתב את הידיעות, הדוגמאות, הפנקסים ושאר התעודות שלדעת הדורש יש בהם כדי להבטיח או להקל את ביצועו של חוק זה; דרשו שר או המוסמך מסירת דוגמאות – יימסרו הדוגמאות ללא כל תשלום.

{{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 30|סעיף 30(ב) ו־(ג)}} יחולו, בשינויים המחוייבים, על החזקתן והחזרתן של תעודות שנמסרו לפי סעיף קטן (א).

{{ח:תת|(ג)}} דוגמאות שנמסרו לפי סעיף קטן (א) או שנתפסו לפי {{ח:פנימי|סעיף 30|סעיף 30}}, מותר לבדקו במעבדה ולנהוג בהן בכל דרך אחרת.

{{ח:תת|(א)}} מי שהוסמך לכך בכתב על־ידי שר, רשאי לחקור כל אדם, שיש לו, לפי הנחתו, ידיעה על עבירה לפי חוק זה, בכל ענין הנוגע לאותה עבירה.

{{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:תת|(ג)}} תשובות הנחקר לפי סעיף קטן (א) יירשמו וייחתמו כאמור {{ח:חיצוני|פקודת הפרוצידורה הפלילית (עדות)#סעיף 3|בסעיף 3 לפקודת הפרוצידורה הפלילית (עדות)}}, {{ח:חיצוני|פקודת הפרוצידורה הפלילית (עדות)#סעיף 4|וסעיף 4 לפקודה האמורה}} יחול לגביהן.

{{ח:תת|(1)}} הוגשה תביעה פלילית נגד אדם על עבירה שעבר ביחס לדבר שנתפס, ינהגו בדמי המכר כפי שיורה בית־המשפט;

{{ח:תת|(2)}} לא הוגשה תביעה פלילית כאמור תוך תשעים יום מיום שנתפס הדבר – יחליט בית־משפט השלום שבתחום שיפוטו נתפס הדבר, על פי בקשת כל אדם התובע את הדבר או טובת הנאה בו או על פי בקשת השר, למי מגיעים דמי המכר או כל טובת הנאה בהם, והם יוחזרו בהתאם לכך;

{{ח:תת|(3)}} לא הוגשה כל תביעה לבית־משפט השלום ביחס לדמי המכר תוך תשעים יום מתום תקופת תשעים הימים המפורשת בפיסקה (2), יחולטו וינהגו בהם כפי שיורה השר שבידו הופקדו.

{{ח:תת|(א)}} צו שאינו בר־פעל תחיקתי תחילתו ביום שנמסר לאדם הנוגע בדבר, אם לא נקבע בו תאריך מאוחר יותר, וצו שנשלח אל אדם בדואר רשום לפי מען מקום־מגוריו הרגיל או מקום־מגוריו האחרון, או מקום־עסקו הרגיל או מקום־עסקו האחרון, רואים אותו כאילו נמסר לו כתום ארבעים ושמונה שעות משעה שנמסר לדואר למשלוח.

{{ח:תת|(ב)}} בסעיף זה ”צו“ פירושו כפירוש הביטוי ”תקנה“ {{ח:חיצוני|פקודת הפרשנות|בפקודת הפרשנות}}.

{{ח:תת|(א)}} מי שעשה אחת מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} עבר על הוראה מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 16יג|סעיפים 16יג}}, {{ח:פנימי|סעיף 16יד|16יד}}, {{ח:פנימי|סעיף 20א|20א}}, {{ח:פנימי|סעיף 22|22}}, {{ח:פנימי|סעיף 26|26}}, {{ח:פנימי|סעיף 28|28}} {{ח:פנימי|סעיף 29א|ו־29א}};

{{ח:תתת|(2)}} לא קיים צו לפי {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}}, או צו לסגירת מפעל שניתן לפי הוראות חוק זה;

{{ח:תת|(א1)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק בתי המשפט|בחוק בתי המשפט, תשי״ז–1957}}, יהיה גם בית משפט השלום מוסמך לדון בעבירות לפי סעיף קטן (א), ובלבד שלא יטיל עונש מאסר העולה על שלוש שנים;

{{ח:תת|(ב)}} מי שעשה אחת מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} לא קיים צו הפסקה שניתן לפי {{ח:פנימי|סעיף 16י|סעיף 16י}};

{{ח:תתת|(1א)}} פעל בענין הטעון רשיון או היתר לפי חוק זה, ללא רשיון או היתר בני־תוקף;

{{ח:תתת|(2)}} הפר תנאי של רשיון או היתר שניתן לפי חוק זה;

{{ח:תתת|(3)}} הרשה לאחר להשתמש ברשיון או בהיתר שניתן לו לפי חוק זה ושאינו ניתן להעברה;

{{ח:תתת|(4)}} מסר פרטים לא נכונים בבקשה שהגיש לפי {{ח:פנימי|סעיף 16טו|סעיף 16טו}};

{{ח:תתת|(5)}} עבר על הוראת {{ח:פנימי|סעיף 23|סעיף 23}},

{{ח:תת|(ג)}} מי שעשה אחת מאלה, דינו – מאסר שנה או קנס 50,000 לירות:

{{ח:תתת|(1)}} הפריע לאדם מוסמך לבצע את סמכויותיו לפי חוק זה או מנע זאת ממנו;

{{ח:תתת|(2)}} סירב להראות לאדם מוסמך פנקס או תעודה אחרת הנוגעים לחקירה הנערכת לפי חוק זה;

{{ח:תתת|(3)}} משנדרש למסור ידיעות או להמציא פנקסים או תעודות לפי {{ח:פנימי|סעיף 31|סעיף 31}} או משנחקר לפי {{ח:פנימי|סעיף 32|סעיף 32}} – לא השיב תשובות נכונות ומלאות או לא המציא תעודות נכונות;

{{ח:תתת|(4)}} עבר על הוראה מהוראות חוק זה שאינה מפורטת בסעיפים קטנים (א) או (ב).

{{ח:תת|(א)}} הורשע אדם בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 39|סעיפים 39 עד 39ב}}, רשאי בית־המשפט, נוסף לכל עונש אחר, לצוות –

{{ח:תתת|(1)}} כי מצרכים של הנאשם שבהם נעברה העבירה או דמי מכרם יחולטו, כולם או מקצתם;

{{ח:תתת|(2)}} כי מפעל של הנאשם, שבו או לגביו נעברה העבירה, ייסגר לתקופה שיקבע בית־המשפט ובדרך שיקבע;

{{ח:תתת|(3)}} כי רשיון שניתן לנאשם יבוטל או יותלה לתקופה שיקבע בית־המשפט;

{{ח:תתת|(4)}} כי ריווח בלתי סביר שבא לידי הנאשם בקשר לעבירה יוחזר לאדם שממנו נתקבל, או יחולט כולו או מקצתו, ובלבד שלפני שיצווה על חילוט ריווח בלתי סביר יתן בית־המשפט, במידה שהדבר מעשי, הזדמנות לאדם שממנו נתקבל להשמיע את דברו;

{{ח:תתת|(5)}} כי אמצעי הובלה, שהוא קנין הנאשם וששימש מכשיר לביצוע העבירה, יחולט.

{{ח:תת|(ב)}} הורשע אדם בעבירה על הוראה מהוראות {{ח:פנימי|פרק 2-3|פרק שני 3}}, יצווה בית־המשפט, בנוסף לכל עונש שהוא רשאי להטיל, כי הנאשם ישלם לאוצר המדינה את סכום העמלה או שוויה שקיבל שלא כדין; הוראה זו לא תחול אם הגישה המדינה תובענה אזרחית על הסכום או השווי האמור לפני שנסתיימו ההליכים הפליליים, והיא אינה גורעת מכוח המדינה לתבוע את הסכום או השווי בדרך תובענה אזרחית אם לא ניתן לקיים את ההליכים הפליליים או אם הם נפסקו.

{{ח:תת|(א)}} תביעה לדין לפי חוק זה לא תוגש אלא על־ידי היועץ המשפטי לממשלה או על־ידי בא־כוחו, או בהסכמתו בכתב של היועץ המשפטי לממשלה.

{{ח:תת|(ב)}} הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על תביעה בשל עבירה על {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיפים 20(א)(1)}}, {{ח:פנימי|סעיף 21|21}}, {{ח:פנימי|סעיף 21א|21א}}, {{ח:פנימי|סעיף 21ב|21ב}}, ועל צו שניתן לפי {{ח:פנימי|סעיף 21|סעיף 21(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 27|ו־27}}.

{{ח:תת|(א)}} שר רשאי לאצול לאחר מסמכויותיו לפי חוק זה, כולן או מקצתן, פרט לסמכות להתקין תקנות והסמכות לתת צווים בני פעל תחיקתי או צו לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|פיסקה (3) לסעיף 5(ג)}}.

{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי שר לאצול לאחר את סמכותו לתת צווים הקובעים את מנות המצרכים שיימכרו לצרכן.

{{ח:תת|(ג)}} הודעה על אצילת סמכויות תפורסם ברשומות.

{{ח:תת|(א)}} בטלות –

{{ח:תתת|(1)}} פקודת המצרכים ההכרחיים (מלאי), 1939;

{{ח:תתת|(2)}} פקודת צרכי אוכל ומצרכים הכרחיים (פיקוח), 1939;

{{ח:תתת|(3)}} פקודת הפיקוח על המזונות, 1942;

{{ח:תתת|(4)}} תקנות שעת חירום (קיום האספקה והשירותים החיוניים), תשי״ז–1957;

{{ח:תתת|(5)}} תקנות ההגנה (מניעת רווחים מופקעים), 1944;

{{ח:תתת|(6)}} תקנות ההגנה (תיקון פקודת הפיקוח על המזונות, 1942), 1942;

{{ח:תתת|(7)}} תקנות ההגנה (תיקון פקודת הפיקוח על המזונות, 1942), 1943;

{{ח:תתת|(8)}} תקנות ההגנה (תיקון פקודת הפיקוח על המזונות, 1942), 1944;

{{ח:תתת|(9)}} תקנות ההגנה (תיקון פקודת הפיקוח על המזונות, 1942), 1942;

{{ח:תתת|(10)}} תקנות ההגנה (הפיקוח על המזונות), 1942,

{{ח:תת|(ב)}} כל צו שניתן לפי אחד הדינים הפוקעים ושהיה לו תוקף ערב תחילתו של חוק זה, יראוהו מאותו יום ואילך, כאילו ניתן מאת שר ביום תחילתו של חוק זה.

{{ח:תת|(ג)}} מקום שצו כללי אשר סעיף קטן (ב) חל עליו קובע הוראות ביחס למצרך מסויים יראו אותו מצרך כאילו הוכרז כמצרך בר־פיקוח לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4(א)}} ביום תחילתו של חוק זה.

{{ח:תת|(ד)}} כל מינוי של מפקח מורשה או של מבקר לפי אחד הדינים הפוקעים יראוהו כאילו נעשה על־ידי שר לפי חוק זה.

{{ח:תת|(ה)}} כל מקום שמדובר בחוק על רשות מוסמכת, רשות מפקחת או מפקח, לצורך אחד הדינים הפוקעים, יראו אותו מיום תחילתו של חוק זה כאילו היה מדובר על שר.

{{ח:תת|(ו)}} בסעיף זה ”צו“ פירושו כפירוש הביטוי ”תקנה“ {{ח:חיצוני|פקודת הפרשנות|בפקודת הפרשנות}}.

{{ח:תת|(ז)}} הוראות סעיף זה באות להוסיף להוראות {{ח:חיצוני|פקודת הפרשנות|פקודת הפרשנות}} ולא לגרוע מהן.

{{ח:תת|(א)}} הגבלות שהוגבל בהן אדם בכל מסמך או התקשרות, אין בהן משום הגנה מפני הדרישה למלא הוראה על פי חוק זה.

{{ח:תת|(ב)}} כל מקום שהוראה בחוק זה סותרת הוראת כל חוק אחר, ההוראה שבחוק זה – עדיפה; אך אין הוראת סעיף זה באה לפגוע –

{{ח:תתת|(1)}} בהוראת {{ח:חיצוני|פקודת סדרי השלטון והמשפט#סעיף 9|סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948}};

{{ח:תתת|(2)}} בהוראת {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 11|סעיף 11 לחוק העונשין}};

{{ח:תתת|(3)}} בכל הוראה מהוראותיו של {{ח:חיצוני|חוק שירות בטחון|חוק שירות בטחון, תש״ט–1949}}.

{{ח:תת|(ג)}} לענין סעיף קטן (ב), ”חוק זה“ – למעט התקנות שהותקנו והצווים שניתנו על פיו.

{{ח:תת|(א)}} הממשלה רשאית להעניק לכל אחד מחבריה את הסמכות לבצע חוק זה ולהתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.

{{ח:תת|(ב)}} הענקת סמכויות לפי סעיף־קטן (א) יכולה להיות כללית או מסוייגת.

{{ח:תת|(ג)}} הודעה על הענקת סמכויות לפי סעיף־קטן (א) תפורסם ברשומות.