חוק הכניסה לישראל: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה בדוקה][גרסה בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
[816155]
מ [816155] עדכון פורמט
שורה 31:
 
{{ח:סעיף|1|הוראות כלליות|תיקון: תשכ״ו}}
{{ח:תת|(א)}} מי שאיננו אזרח ישראלי, תהיה כניסתו לישראל על פי אשרת עולה או על פי אשרה לפי חוק זה.
{{ח:תת|(ב)}} מי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רשיון ישיבה לפי חוק זה.
 
{{ח:סעיף|2|סוגי אשרות ורשיונות ישיבה|תיקון: תש״ס, תשס״א־3, תשס״ג, תש״ע־2, תשע״א־2, תשע״ז־2}}
{{ח:תת|(א)}} שר הפנים רשאי לתת –
{{ח:תתת|(1)}} אשרה ורשיון לישיבת מעבר – עד לחמישה ימים;
{{ח:תתת|(2)}} אשרה ורשיון לישיבת ביקור – עד לשלושה חדשים;
{{ח:תתת|(3)}} אשרה ורשיון לישיבת ארעי – עד לשלוש שנים;
{{ח:תתת|(4)}} אשרה ורשיון לישיבת קבע;
{{ח:תתת|(5)}} רישיון זמני לישיבת ביקור למי שנמצא בישראל בלי רישיון ישיבה וניתן עליו צו הרחקה – עד ליציאתו מישראל או הרחקתו ממנה.
{{ח:תת|(ב)}} אשרה ורישיון לישיבת מעבר או לישיבת ביקור יכול שיינתנו לקבוצת בני אדם בצוותא.
{{ח:תת|(ג)}} לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה לעובד זר כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#פרק ד1|בפרק ד׳1 לחוק עובדים זרים, התשנ״א–1991}} (בחוק זה – חוק עובדים זרים), אלא אם כן המבקש להעסיק את העובד הזר מחזיק בהיתר לפי {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#סעיף 1יג|סעיף 1יג לחוק עובדים זרים}}, ורשאי שר הפנים לקבוע כי לגבי עובדים זרים בתפקידים מסוימים שקבע או לגבי סוגי עובדים שקבע, מתן אשרה או רישיון ישיבה אינו טעון היתר כאמור; שר הפנים יציין באשרה וברישיון הישיבה שניתנו לעובד זר את תחום עיסוקו.
{{ח:תת|(ד)}} לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג שהוא, לאדם שאינו אזרח ישראלי או בעל רישיון לישיבת קבע במדינת ישראל, אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל בעבורם, פרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם|בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע״א–2011}}, או התחייב להשתתף בחרם כאמור.
{{ח:תת|(ה)}} על אף האמור בסעיף קטן (ד), שר הפנים רשאי לתת אשרה ורישיון ישיבה כאמור באותו סעיף קטן, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
 
{{ח:סעיף|3|הארכת אשרות ורשיונות ישיבה}}
{{ח:ת}} שר הפנים רשאי להאריך –
{{ח:תת|(1)}} רשיון לישיבת מעבר, ובלבד שסך־כל תקופות ההארכה לא תעלה על עשרה ימים;
{{ח:תת|(2)}} רשיון לישיבת ביקור, ובלבד שסך־כל תקופות ההארכה לא יעלה על שנתיים;
{{ח:תת|(3)}} רשיון לישיבת ארעי, ובלבד שתקופת כל ההארכה לא תעלה על שנתיים.
 
{{ח:סעיף|3א|הארכת אשרות ורישיונות ישיבה לעובד זר, והגבלת מתן אשרות ורישיונות חוזרים|תיקון: תשס״ג־2, תשס״ד־2, תשע״א, תשע״א־2, תשע״ז}}
{{ח:תת|(א)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(2)}} רשאי שר הפנים להאריך רישיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר לתקופות שלא יעלו, יחד, על חמש שנים, ובלבד שתקופת ההארכה הראשונה לא תעלה על שנתיים ושכל אחת מתקופות ההארכה שלאחריה לא תעלה על שנה אחת.
{{ח:תת|(ב)}} הוארך לפי הוראות סעיף קטן (א) רישיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר לשם העסקתו במתן טיפול סיעודי, לתקופה כוללת של חמש שנים (בסעיף קטן זה – תקופת ההארכה הכוללת), רשאי שר הפנים להאריך את הרישיון לשם המשך העסקתו של העובד הזר במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל, לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה כל אחת, בהתקיים התנאים המפורטים להלן:
{{ח:תתת|(1)}} העובד הזר הועסק במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל, ברציפות, במשך השנה שבתכוף לפני תום תקופת ההארכה הכוללת;
{{ח:תתת|(2)}} גורם מוסמך שאינו מועסק ואינו בעל ענין בחברה העוסקת בתיווך עובדים זרים או בהעסקתם, נתן, לאחר שנפגש עם המטופל כמקום מגוריו, חוות דעת בכתב בדרך שקבע השר, כי הפסקת העסקתו של העובד הזר במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל תגרום לפגיעה קשה במטופל; בפסקה זו, ”הגורם המוסמך“ – עובד סוציאלי בעל כישורים כפי שקבע שר הפנים, רופא או אח מוסמך.
{{ח:תת|(ב1}} {{ח:תתת)|(1)}} על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי שר הפנים להאריך את הרישיון לשם המשך העסקתו של עובד זר במתן טיפול סיעודי למטופל גם אם לא מתקיים האמור בסעיף קטן (ב)(1), מטעמים הומניטריים מיוחדים, ובלבד שלא יוארך לעובד זר מסוים רישיון כאמור אלא לטיפול במטופל אחד.
{{ח:תתת|(2)}} שר הפנים ימנה ועדה, בראשות שופט בדימוס או מי שכשיר להתמנות לשופט בית משפט שלום, אשר תייעץ לו לעניין החלטות לפי פסקה (1); הוועדה תשקול, בין השאר, את עמידתו של העובד הזר בתנאי רישיונו בעבר ותבחן חוות דעת לגבי עבודתו בישראל.
{{ח:תתת|(3)}} החלטות שר הפנים לפי סעיף קטן זה יהיו מנומקות.
{{ח:תתת|(4)}} שר הפנים יקבע בצו מכסה שנתית מרבית של רישיונות שיינתנו מטעמים הומניטריים לפי סעיף קטן זה.
{{ח:תתת|(5)}} שר הפנים ידווח לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, מדי שנה, על מספר הבקשות שאושרו או נדחו לפי סעיף קטן זה באותה שנה.
{{ח:תת|(ג)}} פקע תוקפו של רישיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר, לא יינתנו לאותו עובד זר אשרה ורישיון חדשים לישיבת ביקור לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 2|סעיף 2(א)(2)}} לשם העסקתו בישראל, לתקופה המסתיימת לאחר תום חמש שנים ושלושה חודשים מיום שניתנו לו אשרה ורישיון כאמור, לראשונה, ולגבי עובד זר שמתקיימות לגביו הוראות סעיף קטן (ב) – לאחר שחדל לעסוק בטיפול באותו מטופל, ולא יוארך לפי הוראות סעיף זה, לתקופה המסתיימת כאמור, רישיון חדש לישיבת ביקור שניתן לו.
{{ח:תת|(ג1)}} על אף האמור בסעיף קטן (ג), רשאי שר הפנים להאריך רישיון לישיבת ביקור שניתנה לעובד זר, או להעניק לעובד זר אשרה ורישיון חדשים, לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה כל אחת, אם מצא כי נתקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות של תרומה של העובד הזר לכלכלה, למשק, לתרבות, לספורט או לחברה, לאחר התייעצות עם שר האוצר ובהסכמת שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים; כמו כן רשאי שר הפנים, לאחר התייעצות עם שר האוצר, בהסכמת שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לקבוע נסיבות שיראו אותן כנסיבות מיוחדות וחריגות של תרומת עובד זר כאמור.
{{ח:תת|(ג2}} {{ח:תתת)|(1)}} שר הפנים, בהתייעצות עם שר הרווחה והשירותים החברתיים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה, רשאי לקבוע בתקנות, לשם מניעת ניצול לרעה של האשרה ורישיון הישיבה שניתנו לעובד הזר, אמצעי בקרה על מספר המעסיקים שעובדים זרים, שתחום עיסוקם כפי שנקבע באשרה וברישיון הישיבה הוא ענף הסיעוד, רשאים לעבור ביניהם; לא יראו מעבר של עובד זר בין מעסיקים בעקבות פטירתו של מעסיק כמעבר לעניין סעיף זה.
{{ח:תתת|(2)}} תקנות לפי סעיף קטן זה ייקבעו בשים לב לנסיבות שבהן סיים העובד הזר את העסקתו אצל כל אחד ממעסיקיו ובשים לב לחירותו של העובד, כך שלא ייכפה עליו לעבוד אצל מעסיק.
{{ח:תתת|(3)}} שר הפנים רשאי לאשר לעובד זר או לסוג עובדים זרים לחרוג מההוראות שנקבעו בתקנות כאמור אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.
{{ח:תת|(ג3)}} שר הפנים, בהתייעצות עם שר הרווחה והשירותים החברתיים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה, רשאי לקבוע בתקנות אזורים גאוגרפיים שרק בהם יהיו עובדים זרים כאמור בסעיף קטן (ג2) רשאים לעסוק בתחום העיסוק הקבוע באשרה וברישיון הישיבה שניתנו להם; תקנות לפי סעיף קטן זה ייקבעו בשים לב לחירותו של העובד, כך שלא ייכפה עליו לעבוד אצל מעסיק.
{{ח:תת|(ד)}} בסעיף זה, ”עובד זר“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#פרק ד1|בפרק ד׳1 לחוק עובדים זרים}}.
 
{{ח:סעיף|3ב|הארכת אשרות ורישיונות ישיבה לזכאי שבות|תיקון: תשע״ב}}
{{ח:תת|(א)}} בסעיף זה, ”זכאי שבות“ – מי שזכאי לאשרת עולה או לתעודת עולה לפי {{ח:חיצוני|חוק השבות|חוק השבות, התש״י–1950}}.
{{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(2)}}, שר הפנים רשאי להאריך רישיון לישיבת ביקור שניתן לזכאי שבות, ובלבד שסך כל תקופות ההארכה לא יעלה על חמש שנים.
{{ח:תת|(ג)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(3)}}, שר הפנים רשאי להאריך רישיון לישיבת ארעי שניתן לזכאי שבות, ובלבד שתקופת כל הארכה לא תעלה על חמש שנים.
 
{{ח:סעיף|4|החלפת רשיונות ישיבה}}
שורה 80:
{{ח:סעיף|5|אשרות חוזר}}
{{ח:ת}} שר הפנים רשאי לתת אשרת חוזר למי שרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע והוא –
{{ח:תת|(1)}} רוצה לצאת את ישראל על מנת לחזור אליה; או
{{ח:תת|(2)}} נמצא בחוץ לארץ ורוצה לחזור לישראל.
 
{{ח:סעיף|6|קביעת תנאים|תיקון: תשס״א־3, תשע״ח}}
{{ח:ת}} שר הפנים רשאי –
{{ח:תת|(1)}} לקבוע תנאים למתן אשרה או רשיון ישיבה ולהארכה או החלפה של רשיון ישיבה, לרבות קביעת המצאת עירבון כספי, ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת להבטחת תנאים כאמור, ודרכי מימושה או חילוטה של הערובה;
{{ח:תת|(2)}} לקבוע באשרה או ברשיון ישיבה תנאים שקיומם יהיה תנאי לתקפם של האשרה או של רשיון הישיבה;
{{ח:תת|(3)}} {{ח:הערה|הוראת שעה למשך שלוש שנים מיום 14/12/2017):}} בלי לגרוע מהוראות פסקה (2), לקבוע ברישיון זמני לישיבת ביקור לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|סעיף 2(א)(5)}}, שניתן למסתנן כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)|בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי״ד–1954}}, אזורים גאוגרפיים שרק בהם יהיה רשאי המסתנן לשהות.
 
{{ח:סעיף|7|תחנות גבול|תיקון: תשכ״ו, תשס״א}}
שורה 93:
 
{{ח:סעיף|8|בקורת הגבולות|תיקון: תשס״א}}
{{ח:תת|(א)}} רב החובל של אניה והאחראי על אוירון, על רכבת, על מכונית או על כלי־הסעה אחר שבאו לישראל, חייבים למסור לקצין בקורת הגבולות או לבקר הגבולות, לפי דרישתו, את רשימת האנשים הנמצאים באותו כלי־הסעה, לרבות העובדים בו; הרשימה תפרט את הפרטים שקבע שר הפנים בתקנות לפי חוק זה.
{{ח:תת|(ב)}} קצין בקורת הגבולות רשאי להיכנס לכל כלי־הסעה שבא לישראל, ולערוך בו בקורת; וכל אדם הנמצא בו, לרבות כל עובד בו, חייבים להראות לקצין בקורת הגבולות, לפי דרישתו, את המסמכים ולתת לו את הידיעות הנוגעות לביצועו של חוק זה.
 
{{ח:סעיף|9|בדיקת רשות הכניסה}}
שורה 100:
 
{{ח:סעיף|10|הרחקת מי שאינו רשאי להיכנס}}
{{ח:תת|(א)}} מי שבא לישראל ונמצא שאינו רשאי להיכנס אליה, רשאי שר הפנים להרחיקו מישראל.
{{ח:תת|(ב)}} קצין בקורת הגבולות רשאי להחזיק אדם כזה במקום ובאופן שקבע שר הפנים עד ליציאתו מישראל או עד להרחקתו ממנה.
{{ח:תת|(ג)}} רב החובל של אניה והאחראי על אוירון, על רכבת, על מכונית או על כלי־הסעה אחר שבאו לישראל, חייבים, לפי דרישת קצין בקורת הגבולות, להסיע מישראל כל אדם שבא באותו כלי־הסעה על מנת להיכנס לישראל ונמצא שאינו רשאי לכך.
 
{{ח:סעיף|10א|תנאים למתן אשרה ורשיון לעובד זר|תיקון: תש״ס, תש״ע־2}}
{{ח:תת|(א)}} לא יינתן רשיון ולא תינתן אשרה לעובד זר לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|סעיף 2}} אלא אם כן הומצא אישור רפואי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#סעיף 1ב|בסעיף 1ב לחוק עובדים זרים}}, ושולמו האגרות לפי {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#סעיף 1י|סעיף 1י לחוק האמור}}.
{{ח:תת|(ב)}} שר הפנים רשאי לפטור עובד זר מהמצאת אישור רפואי; פטור לפי סעיף זה יכול שיהיה אישי או לסוגי עובדים זרים ובלבד שפטור לגבי סוגי עובדים זרים יינתן בהתייעצות עם שר הבריאות ועם שר התעשייה המסחר והתעסוקה.
 
{{ח:קטע2|פרק 3|פרק שלישי: ביטול אשרות ועבירות|תיקון: תשס״א־3}}
שורה 113:
 
{{ח:סעיף|11|ביטול אשרות וכו׳|תיקון: תש״ם, תשע״א־2}}
{{ח:תת|(א)}} שר הפנים רשאי לפי שיקול דעתו –
{{ח:תתת|(1)}} לבטל אשרה שניתנה לפי חוק זה, בין לפני בואו של בעל האשרה לישראל ובין בשעת בואו;
{{ח:תתת|(2)}} לבטל רשיון ישיבה שניתן לפי חוק זה.
{{ח:תת|(א1)}} מצא שר הפנים כי עובד זר, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#פרק ד1|בפרק ד׳1 לחוק עובדים זרים}}, שניתנו לו אשרה ורישיון לישיבת ביקור לפי חוק זה, לא הועסק בתחום העיסוק שנקבע ברישיונו לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|סעיף 2(ג)}}, למשך תקופה העולה על 90 ימים, בלא שנמצאו לכך טעמים מיוחדים אשר לא אפשרו לאותו עובד זר או לסוג עובדים זרים למצוא עבודה בתחום העיסוק בתקופה האמורה, יבטל שר הפנים את האשרה ואת רישיון הישיבה שניתנו לעובד הזר, ובלבד שנתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו; שר הפנים רשאי לאשר לעובד זר או לסוג עובדים זרים לחרוג מהתקופה שנקבעה כאמור אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.
{{ח:תת|(ב)}} שר הפנים רשאי, בהחלטה מנומקת, לבטל אשרת עולה ותעודת עולה שניתנו לפי {{ח:חיצוני|חוק השבות|חוק השבות, תש״י–1950}}, אם הושגו על ידי מתן ידיעות כוזבות.
 
{{ח:סעיף|11א|ביטול רישיון לישיבת קבע בשל הפרת אמונים|תיקון: תשע״ח־3}}
{{ח:תת|(א)}} בלי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11(א)(2)}}, שר הפנים רשאי לבטל רישיון לישיבת קבע שניתן לפי חוק זה (בסעיף זה – רישיון), בין השאר אם הוכח להנחת דעתו כי בעל הרישיון עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל, ובלבד שלעניין מי שמתקיימת לגביו אחת הנסיבות שלהלן – לא יבוטל רישיון כאמור אלא בהסכמת שר המשפטים ולאחר התייעצות עם הוועדה שהוקמה לפי {{ח:חיצוני|חוק האזרחות#סעיף 11|סעיף 11(ח) לחוק האזרחות, התשי״ב–1952}}:
{{ח:תתת|(1)}} בעת ביצוע המעשה חלפו למעלה מ־15 שנים מהמועד שבו קיבל את הרישיון;
{{ח:תתת|(2)}} בעת לידתו היה אחד מהוריו בעל רישיון לישיבת קבע.
{{ח:תת|(ב)}} החליט שר הפנים לבטל רישיון לפי הוראות סעיף זה, וראה כי לאחר הביטול ייוותר אותו אדם בלא רישיון לישיבת קבע מחוץ לישראל, בלא אפשרות לרכישת זכות לישיבת קבע מחוץ לישראל או בלא אזרחות, ייתן לו, בסמוך לאחר ההחלטה על ביטול הרישיון, רישיון לישיבה בישראל; לעניין סעיף קטן זה, חזקה כי מי שיושב דרך קבע מחוץ לישראל לא ייוותר בלא רישיון לישיבת קבע מחוץ לישראל, בלא אפשרות לרכישת זכות לישיבת קבע מחוץ לישראל או בלא אזרחות.
{{ח:תת|(ג)}} הגיש אדם שרישיונו בוטל לפי סעיף זה, עתירה מינהלית לבית המשפט לעיניינים מינהליים על החלטת שר הפנים, יתיר השר את כניסתו של אותו אדם לישראל עד תום בירור ההליכים הנובעים מהחלטת השר, אלא אם כן נוכח כי יש בכניסתו לישראל סכנה ממשית לביטחון המדינה או לשלום הציבור.
{{ח:תת|(ד)}} בסעיך זה, ”הפרת אמונים למדינת ישראל“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} מעשה טרור כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק המאבק בטרור|בחוק המאבק בטרור, התשע״ו–2016}}, סיוע או שידול למעשה כאמור, או נטילת חלק פעיל בארגון טרור או בארגון טרור מוכרז כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק המאבק בטרור|בחוק האמור}};
{{ח:תתת|(2)}} מעשה המהווה בגידה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 97|סעיפים 97 עד 99 לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}, או ריגול חמור לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 113|סעיף 113(ב) לחוק האמור}}.
 
{{ח:קטע3|פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: עבירות שונות|תיקון: תשע״ו}}
שורה 133:
{{ח:סעיף|12|עבירות|תיקון: תשמ״ה}}
{{ח:ת}} העושה אחת מאלה:
{{ח:תת|(1)}} נכנס לישראל, או יושב בה, בניגוד לחוק;
{{ח:תת|(2)}} נותן ידיעה כוזבת כדי להשיג, לעצמו או לאחר, אשרה לישראל או רשיון לישיבה בה;
{{ח:תת|(3)}} מפר תנאי מהתנאים שנקבעו באשרתו או ברשיון הישיבה שניתנו לו לפי חוק זה;
{{ח:תת|(4)}} עובר על הוראה אחרת של חוק זה או של תקנות שהותקנו על פיו,
{{ח:ת}} דינו – מאסר שנה.
 
שורה 142:
 
{{ח:סעיף|12א|הסעה שלא כדין|תיקון: תשנ״ו, תשס״א, תשס״ז, תשס״ח, תש״ע, תשע״ב־2, תשע״ד, תשע״ו, תשע״ח־2}}
{{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(בוטל).}}
{{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטל). באחת מהנסיבות כמפורט להלן, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס}}
{{ח:תת|(ג}} {{ח:תתת)|(1)}} המסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, דינו – מאסר שנתיים או {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל״ז–1977}} (להלן – חוק העונשין);
{{ח:תתת|()}} נעברה עבירה לפי פסקה (1) באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו של עובר העבירה – מאסר ארבע שנים או כפל הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}}:
{{ח:תתתת|(א)}} נעשה שינוי ברכב, לרבות הוספת תוספת או התקנת מיתקן או נעשתה פעולה אחרת, והכול, במטרה להסתיר את התושב הזר השוהה בישראל שלא כדין;
{{ח:תתתת|(ב)}} הוסעו ברכב שלושה תושבים זרים או יותר, השוהים בישראל שלא כדין שאינם בני משפחתו של המסיע; לעניין זה, ”בן משפחה“, של המסיע – הורהו, ילדו, אחיו או אחותו;
{{ח:תתתת|(ג)}} ההסעה נעשתה במסגרת שירותי הסעות שמטרתם לאפשר כניסה לישראל או שהייה בה, שלא כדין, של תושבים זרים, כאמור בסעיף קטן (ג6).
{{ח:תתת|(2)}} הוראות פסקאות (1) ו־(1א) לא יחולו על המסיע כאמור באותה פסקה, באוטובוס ציבורי ובקו שירות; לענין זה, ”אוטובוס ציבורי“ ו”קו שירות“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 1|בסעיף 1 לפקודת התעבורה}}.
{{ח:תתת|(3}} {{ח:תתתת)|(א)}} נעברה עבירה לפי פסקה (1) בידי תאגיד, דינו – כפל הקנס הקבוע לאותה עבירה.
{{ח:תתתת|(ב)}} נעברה עבירה לפי פסקה (1א) בידי תאגיד, דינו – כפל הקנס הקבוע לאותה עבירה.
{{ח:תתת|(4}} {{ח:תתתת)|(א)}} קנס המוטל לפי פסקה (1א) לא יפחת מהסכום המפורט להלן, לפי העניין, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש:
{{ח:תתתתת|(1)}} קנס המוטל על יחיד – 10,000 שקלים חדשים;
{{ח:תתתתת|(2)}} קנס המוטל על תאגיד – 40,000 שקלים חדשים.
{{ח:תתתת|(ב)}} הוראות פסקת משנה (א) יעמדו בתוקפן עד יום י״ח בניסן התשפ״א (31 במרס 2021).
{{ח:תת|(ג1}} {{ח:תתת)|(1)}} היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי נעברה עבירה לפי סעיף קטן (ג) או (ג5) וכי מתקיים האמור באחת הפסקאות שלהלן, רשאי הוא למסור לנהג הרכב שבו נעברה העבירה או לבעל הרכב כאמור הודעה האוסרת את השימוש ברכב לתקופה שלא תעלה על 30 ימים (להלן – הודעת איסור שימוש), וליטול את רישיון הרכב לאותה תקופה:
{{ח:תתתת|(א)}} הנהג הסיע בעבר תושב זר השוהה בישראל שלא כדין;
{{ח:תתתת|(ב)}} הרכב שימש בעבר להסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, ובלבד שטרם חלפו שלוש שנים מיום ההסעה כאמור;
{{ח:תתתת|(ג)}} התקיימה אחת הנסיבות המפורטות בסעיף קטן (ג)(1א);
{{ח:תתת|(2)}} ביקש הנהג או בעל הרכב לבטל הודעת איסור שימוש שניתנה בהתקיים האמור בפסקה (1)(ב), רשאי השוטר להורות לו להילוות אליו אל קצין משטרה או לתת לו זימון להופיע לפני קצין משטרה בתוך 48 שעות ממועד מסירת ההודעה ונטילת רישיון הרכב כאמור בפסקה (1); קצין המשטרה יהיה רשאי להורות על ביטול הודעת איסור השימוש ולהחזיר את רישיון הרכב לאדם שממנו ניטל.
{{ח:תתת|(3)}} בהודעת איסור שימוש תצוין הסיבה לאיסור השימוש ברכב ולנטילת הרישיון.
{{ח:תת|(ג2)}} בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג5) רשאי להורות בצו, נוסף על כל עונש אחר, על איסור השימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של שלא תעלה על שישה חודשים (להלן – צו איסור שימוש); בצו איסור השימוש יקבע בית המשפט את מקום העמדת הרכב בתקופת איסור השימוש.
{{ח:תת|(ג3)}} על איסור שימוש ברכב לפי סעיפים קטנים (ג1) ו־(ג2) יחולו ההוראות האלה לפי {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|פקודת התעבורה}}, בהתאמה ובשינויים המחוייבים:
{{ח:תתת|(1)}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57א|סעיף 57א(ב)(2) ו־(3)}} בשינוי זה: {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57א|בסעיף 57א(ב)(3)}} במקום ”בפסקאות (1) ו־(2)“ יבוא ”בפסקה (2)“;
{{ח:תתת|(2)}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57א|סעיף 57א(ג)}};
{{ח:תתת|(3)}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ב|סעיפים 57ב}}, {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ג|57ג(ב) עד (ו)}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ד|ו־57ד עד 57ז}}, בשינויים אלה:
{{ח:תתתת|(א)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}}
{{ח:תתתת|(ב)}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ב|בסעיף 57ב(א)}}, במקום ”מבית המשפט, המוסמך לדון בעבירות תעבורה“ יבוא ”מבית משפט השלום“;
{{ח:תתתת|(ב1)}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ב|בסעיף 57ב(ב)(2)}}, במקום ”{{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57א|בסעיף 57א(א)}}“ יבוא ”{{ח:פנימי|סעיף 12א|בסעיף 12א(ג) או (ג5) לחוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952}}“;
{{ח:תתתת|(ב2)}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ג|בסעיף 57ג(ג)(2)}}, במקום ”בסעיף קטן (א)“ יבוא ”{{ח:פנימי|סעיף 12א|בסעיף 12א(ג) או (ג5) לחוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952}}“;
{{ח:תתתת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטל);}}
{{ח:תתתת|(ד)}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ד|בסעיף 57ד}}, במקום ”בית המשפט המוסמך לדון בעבירות תעבורה“ יבוא ”בית משפט השלום“.
{{ח:תת|(ג4}} {{ח:תתת)|(1)}} {{ח:תתתת|(א)}} היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי נעברה עבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג6), רשאי הוא לדרוש מהמסיע להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הנהיגה שלו.
{{ח:תתתת|(ב)}} הוראות {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47|סעיפים 47(ג), (ד), (ו) ו־(ז) עד (יא)}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 48|ו־48 עד 50 לפקודת התעבורה}} יחולו לעניין פסקת משנה (א), בשינויים המחויבים ובשינויים אלה:
{{ח:תתתתת|(1)}} במקום {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47|סעיף 47(ה) לפקודת התעבורה}} יחולו הוראות אלה:
{{ח:תתתתת}} היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום בעבירה כאמור בפסקת משנה (א), ינהג כלהלן, לפי העניין:
{{ח:תתתתתת|(1)}} בעבירה לפי סעיף קטן (ג)(1) – רשאי הוא לפסול את המסיע מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על 20 ימים, ובלבד שהמסיע הורשע בעבר בעבירה כאמור;
{{ח:תתתתתת|(2)}} בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג)(1א) או (ג6) – רשאי הוא לפסול את המסיע מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על 60 ימים;
{{ח:תתתתת|(2)}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 49|בסעיף 49 לפקודת התעבורה}}, במקום ”{{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47|47}}, {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47ב|47ב}}, {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47|47}}“ יקראו ”{{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47|47}}“;
{{ח:תתתתת|(3)}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 50|בסעיף 50 לפקודת התעבורה}}, בכל מקום, במקום ”{{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 46|הסעיפים 46}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47|או 47}}“ יקראו ”{{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47|סעיף 47}}“.
{{ח:תתת|(2)}} בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי הסעיפים הקטנים המפורטים להלן רשאי להורות על פסילת הנידון מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה כמפורט להלן, לפי העניין:
{{ח:תתתת|(א)}} לעניין עבירה לפי סעיפים קטנים (ג)(1) או (ג6) – לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים;
{{ח:תתתת|(ב)}} לעניין עבירה לפי סעיפים קטנים (ג)(1א) או (ג6) – לתקופה שלא תעלה על שנתיים.
{{ח:תת|(ג5}} {{ח:תתת)|(1)}} המרשה לתושב זר שאינו רשאי לנהוג ברכב בישראל, לנהוג ברכב הרשום בישראל, דינו מאסר שנתיים או הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}}.
{{ח:תתת|(2)}} נעברה עבירה לפי פסקה (1) בידי תאגיד, דינו – כפל הקנס הקבוע לאותה עבירה.
{{ח:תת|(ג6}} {{ח:תתת)|(1)}} המנהל או המארגן שירותי הסעה במטרה לאפשר כניסה לישראל או שהייה בה, שלא כדין, של תושבים זרים, דינו – מאסר חמש שנים או קנס פי ארבעה מהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}; לעניין זה, אין נפקא מינה אם המנהל או המארגן שירותי הסעה כאמור נותן גם שירותים חוקיים או שירותים למטרות חוקיות.
{{ח:תתת|(2)}} קנס המוטל לפי פסקה (1) לא יפחת מהסכום המפורט להלן, לפי העניין, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש:
{{ח:תתתת|(א)}} קנס המוטל על יחיד – 40,000 שקלים חדשים;
{{ח:תתתת|(ב)}} קנס המוטל על תאגיד – 160,000 שקלים חדשים.
{{ח:תתת|(3)}} הוראות פסקה (2) יעמדו בתוקפן עד יו י״ח בניסן התשפ״א (31 במרס 2021).
{{ח:תת|(ד}} {{ח:תתת)|(1)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}}
{{ח:תתת|(2)}} מסיע במונית, כהגדרתה {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 1|בסעיף 1 לפקודת התעבורה}}, רשאי לדרוש מנוסע מסמכים שלפיהם הוא נכנס לישראל כדין ויושב בה כדין, ותהא זו סיבה סבירה לסרב להסיע נוסע או מטענו בהתאם להוראות לפי {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|פקודת התעבורה}}, אם הנוסע לא הציג לפני המסיע במונית מסמכים כאמור;
{{ח:תתת|(3)}} הוראות סעיף קטן זה והוראות {{ח:פנימי|סעיף 12ב13|סעיף 12ב13}} יחולו, לגבי מסיע, רק על נסיעה שנערכה, כולה או חלקה, בשטח שגבולותיו הם בין הקו הכחול לבין הקו השחור, כמסומן {{ח:חיצוני|חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקוני חקיקה)#תוספת|בתוספת לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקוני חקיקה), התשנ״ו–1996}}, ובכלל זה בכבישים המפורטים {{ח:חיצוני|חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקוני חקיקה)#תוספת|באותה תוספת}}; ובלבד שהתקיים אחד מאלה:
{{ח:תתתת|(א)}} הוסעו ברכב שלושה תושבים זרים או יותר, שאינם בני משפחתו של המסיע, השוהים בישראל שלא כדין; בפסקה זו, ”בני משפחה“, של המסיע – הורהו, ילדו, אחיו או אחותו;
{{ח:תתתת|(ב)}} המסיע קיבל, או שהיה צפוי לקבל, תשלום בעד הנסיעה.
{{ח:תת|(ד1)}} נעברה עבירה לפי סעיף קטן (ג), (ג5) או (ג6), ברכב של תאגיד, ובידי עובד של התאגיד, חזקה היא כי העובד הסיע את התושב הזר כשלוחו של התאגיד, אלא אם כן הוכח אחרת.
{{ח:תת|(ד1א}} {{ח:תתת)|(1)}} הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג), (ג5) או (ג6) רשאי בית המשפט שהרשיעו, נוסף על כל עונש, להורות על חילוט הרכב שבו נעברה העבירה, אם האדם שהורשע בעבירה הוא בעליו של הרכב או המחזיק בו דרך קבע, ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#פרק 4|פרק רביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969}}.
{{ח:תתת|(2)}} הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג), (ג5), או (ג6), ומציא בית המשפט שהרשיעו כי לא ניתן להורות על חילוט כאמור בפסקה (1) בשל כך שהאדם שהורשע בעבירה אינו בעליו של הרכב שבו נעברה העבירה או המחזיק בו דרך קבע, רשאי בית המשפט בבואו לקבוע את גובה הקנס שיוטל בשל אותה עבירה, להביא בחשבון את שווי הרכב כאמור, כולו או חלקו.
{{ח:תת|(ד2)}} אדם שהורשע בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג5), ושבתוך שלוש שנים מיום הרשעתו הורשע באחת העבירות כאמור (להלן – עבירה נוספת) יחולו לגביו הוראות אלה:
{{ח:תתת|(1)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}}
{{ח:תתת|(2)}} בית המשפט שהרשיע אותו בעבירה הנוספת יורה על פסילתו מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים.
{{ח:תת|(ד3)}} {{ח:הערה|(בטל).}}
{{ח:תת|(ה)}} {{ח:פנימי|פרק 3|בפרק זה}} –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”אזור“ – יהודה והשומרון וחבל עזה;}}
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תושב זר“ – תושב האזור וכן כל אדם שנכנס לישראל דרך האזור, למעט ישראלי, כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)|בחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ״ח–1967}}.}}
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מעביד“ ו”מתווך כוח אדם“ – כמשמעותם {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים|בחוק עובדים זרים}}.}}
 
{{ח:קטע3|פרק 3 סימן ד|סימן ד׳: סדרי דין מיוחדים|תיקון: תשע״ו}}
 
{{ח:סעיף|12א1|סדרי דין מיוחדים|תיקון: תשס״א}}
{{ח:תת|(א)}} {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי|חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982}} (בחוק זה – חוק סדר הדין הפלילי), {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)|ופקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969}} (בחוק זה – פקודת סדר הדין הפלילי), יחולו על תושב זר החשוד בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(1)}} בשינויים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} על אף הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 128|סעיף 128 לחוק סדר הדין הפלילי}}, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 130|סעיף 130 שבו}} גם על נאשם שהוזמן לתחילת המשפט ובלבד שבהזמנה למשפט הוזהר כי בית המשפט יהיה רשאי לדונו שלא בפניו ולהורות על חילוט רכב שנתפס לפי {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 32|סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי}}, אם לא יתייצב;
{{ח:תתת|(2)}} לענין {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)|פקודת סדר הדין הפלילי}} –
{{ח:תתתת|(א)}} נתפס רכב שהכניס לישראל תושב זר השוהה שלא כדין בישראל, לא יורה בית המשפט על החזרת הרכב לפי {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 34|סעיף 34 שבה}}, לפני תום ההליכים, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו;
{{ח:תתתת|(ב)}} על אף הוראות {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 39|סעיף 39 שבה}}, בית המשפט שהרשיע תושב זר בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(1)}}, יורה, נוסף על כל עונש, על חילוט הרכב שנתפס לפי {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 32|סעיף 32 לחוק סדר הדין הפלילי}} אף אם לא התייצב למשפטו, אלא אם כן החליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שלא לעשות כן;
{{ח:תתתת|(ג)}} בית המשפט לא יחלט רכב כאמור בפסקת משנה (ב) אם מי שהורשע אינו בעליו של הרכב, אלא אם כן התקיימו כל אלה:
{{ח:תתתתת|(1)}} ניתנה הזדמנות לבעל הרכב לטעון את טענותיו;
{{ח:תתתתת|(2)}} בעל הרכב לא הוכיח כי הרכב נלקח ממנו על ידי התושב הזר בלי ידיעתו או בלי הסכמתו, או כי לא ידע, בעת מסירת הרכב לתושב הזר, שהוא ינהג בו בישראל שלא כדין;
{{ח:תתתת|(ד)}} בית המשפט לא יורה על חילוט רכב לפי פסקאות משנה (ב) או (ג), אלא אם כן שוכנע כי לא נמנע מהנאשם ומבעל הרכב להיכנס לישראל ולהתייצב למשפט.
{{ח:תת|(ב)}} אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות {{ח:חיצוני|פקודת המכס|פקודת המכס}}, לענין תפיסה וחילוט רכב.
 
{{ח:סעיף|12ב||תיקון: תשנ״ו, תש״ס}}
שורה 229:
{{ח:סעיף|12ב1|הגדרות – {{ח:פנימי|פרק 3 סימן ה|סימן ה׳}}|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק 3 סימן ה|בסימן זה}} –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הממונה על החקירה“ – השוטר שמונה להיות אחראי לחקירה, ואם לא מונה אחראי כאמור – השוטר בעל הדרגה הבכירה ביותר החוקר את העבירה;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מעביד“ – לרבות מעסיק, מעסיק בפועל, מתווך כוח אדם וקבלן כוח אדם כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים|בחוק עובדים זרים}};}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”קצין משטרה מוסמך“ – מפקד מחוז או מפקד יחידה ארצית במשטרת ישראל, שהוא בדרגת תת־ניצב ומעלה;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תובע“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 12|בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי}}.}}
 
{{ח:סעיף|12ב2|הלנה והעסקה שלא כדין|תיקון: תשע״ו, תשע״ח־2}}
{{ח:תת|(א)}} על אף האמור בכל חיקוק, אלה דינם מאסר שנתיים או הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}}:
{{ח:תתת|(1)}} מי שמעמיד, בתמורה או שלא בתמורה, מקום לינה לרשותו של תושב זר שנכנס לישראל שלא כדין או שיושב בה שלא כדין, או מסייע בתמורה או שלא בתמורה, לתושב זר כאמור להשיג מקום לינה, והכול בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמו ובין על ידי אחר המועסק על ידו או מטעמו;
{{ח:תתת|(2)}} מעביד המעסיק עובד שהוא תושב זר שאינו רשאי לעבוד בישראל לפי חוק זה, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמו ובין על ידי אחר המועסק על ידו או מטעמו.
{{ח:תת|(ב)}} נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בידי תאגיד, דינו – קנס פי ארבעה מהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}}.
{{ח:תת|(ג}} {{ח:תתת)|(1)}} קנס המוטל לפי סעיף קטן (א) לא יפחת מ־5,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.
{{ח:תתת|(2)}} קנס המוטל על תאגיד לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ב) לא יפחת מ־20,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.
{{ח:תתת|(3)}} הוראות סעיף קטן זה יעמדו בתוקפן עד יום י״ח בניסן התשפ״א (31 במרס 2021).
 
{{ח:סעיף|12ב3|הלנה והעסקה בנסיבות מחמירות|תיקון: תשע״ו, תשע״ח־2}}
{{ח:תת|(א)}} נעברה עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|סעיף 12ב2(א)}} באחת מהנסיבות המנויות להלן, דינו של עובר העבירה – מאסר ארבע שנים או הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}:
{{ח:תתת|(1)}} הלנה או העסקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|בסעיף 12ב2(א)}}, של שני תושבים זרים או יותר;
{{ח:תתת|(2)}} הלנה או העסקה של תושב זר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|בסעיף 12ב2(א)}}, למשך יומיים רצופים או יותר;
{{ח:תתת|(3)}} הלנה של תושב זר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|בסעיף 12ב2(א)}} במטרה להעסיקו.
{{ח:תת|(ב)}} נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בידי תאגיד, דינו – כפל הקנס הקבוע בסעיף זה.
{{ח:תת|(ג}} {{ח:תתת)|(1)}} קנס המוטל לפי סעיף קטן (א) לא יפחת מ־10,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.
{{ח:תתת|(2)}} קנס המוטל על תאגיד לפי סעיף זה לא יפחת מ־40,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.
{{ח:תתת|(3)}} הוראות סעיף קטן זה יעמדו בתוקפן עד יום י״ח בניסן התשפ״א (31 במרס 2021).
 
{{ח:סעיף|12ב4|צו מינהלי להגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:תת|(א)}} היה לקצין משטרה מוסמך יסוד סביר להניח כי מקום משמש לביצוע עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|סעיפים 12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}}, וכן יסוד סביר לחשש שהמקום ימשיך לשמש לביצוע עבירה כאמור אם לא יוגבל השימוש במקום באופן מיידי, רשאי הוא לתת צו להגבלת השימוש במקום, לתקופה שיקבע בצו, ורשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות, ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על 30 ימים ({{ח:פנימי|פרק 3|בפרק זה}} – צו הגבלה מינהלי).
{{ח:תת|(ב)}} עותק של צו הגבלה מינהלי יוצג במקום שעליו הוא חל ויומצא לבעלים של המקום ולמחזיק במקום אם ניתן לאתרם בשקידה סבירה בנסיבות העניין.
{{ח:תת|(ג)}} ניתן צו הגבלה מינהלי, רשאי מי שרואה את עצמו נפגע מהצו לפנות לקצין משטרה מוסמך בבקשה לטעון לפניו את טענותיו בעניין; קצין המשטרה המוסמך ייתן את החלטתו בתוך 72 שעות מעת הגשת הבקשה.
{{ח:תת|(ד)}} הרואה את עצמו נפגע מצו הגבלה מינהלי רשאי לערער עליו לבית המשפט, שיהיה מוסמך לבטלו או לשנות תנאים בו.
 
{{ח:סעיף|12ב5|צו שיפוטי להגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:תת|(א)}} בית משפט רשאי, על פי בקשה בכתב של הממונה על החקירה, לצוות על הארכת תוקפו של צו הגבלה מינהלי, לתקופה נוספת שלא תעלה על 60 ימים, אם שוכנע כי הגבלת השימוש במקום חיונית למניעת המשך ביצוע העבירה שבשלה הוצא הצו, ורשאי הוא לחזור ולצוות כאמור מזמן לזמן.
{{ח:תת|(ב)}} הוגש כתב אישום בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|סעיפים 12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}}, רשאי בית המשפט, לבקשת תובע –
{{ח:תתת|(1)}} אם ניתן בקשר לעבירה צו הגבלה מינהלי – לצוות על הארכת תוקפו של הצו עד תום ההליכים או עד למועד מוקדם יותר שיקבע;
{{ח:תתת|(2)}} אם לא ניתן בקשר לעבירה צו הגבלה מינהלי – לתת צו הגבלת שימוש במקום עד תום ההליכים או עד למועד מוקדם יותר שיקבע.
{{ח:תת|(ג)}} הוגשה בקשה להארכת תוקפו של צו הגבלה מינהלי לפי סעיף קטן (א) או (ב)(1), יתקיים הדיון בבקשת ההארכה בהקדם האפשרי, והצו המקורי יישאר בתוקפו לתקופה נוספת של 30 ימים מתום התקופה שעליה הורה הקצין המוסמך, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת.
{{ח:תת|(ד)}} בית המשפט רשאי לדון מחדש בצו הגבלת שימוש במקום שנתן ({{ח:פנימי|פרק 3|בפרק זה}} – צו הגבלה שיפוטי) אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות שהתגלו לאחר מתן הצו.
{{ח:תת|(ה)}} הממונה על החקירה, תובע, בעלים של מקום או מחזיק בו, רשאים לערער על החלטת בית משפט לפי סעיף זה בתוך 30 ימים ממועד מתן ההחלטה, לפני בית משפט שלערעור אשר ידון בערעור בשופט אחד.
 
{{ח:סעיף|12ב6|שיקולים למתן צו הגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:ת}} בבוא קצין משטרה מוסמך לתת צו הגבלה מינהלי או בית משפט לתת צו הגבלה שיפוטי, ישקול בין השאר את אלה:
{{ח:תת|(1)}} ביצוע עבירות קודמות במקום;
{{ח:תת|(2)}} ידיעת הבעלים של המקום או המחזיק בו על ביצוע עבירה במקום או על הכוונה לבצע עבירה במקום;
{{ח:תת|(3)}} מידת הפגיעה שתיגרם לבעלים של המקום או למחזיק בו מהוצאת הצו.
 
{{ח:סעיף|12ב7|תוכנו של צו הגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע״ו, תשע״ח־2}}
{{ח:תת|(א)}} צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי יקבע תנאים, הגבלות או איסורים על השימוש במקום, לרבות סגירת המקום לתקופה הנקובה בצו, והכול במידה שלא תעלה על הנדרש בנסיבות העניין כדי למנוע המשך ביצוע עבירה במקום.
{{ח:תת|(ב)}} צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי יכול שיכלול גם דרישה למתן ערובה להבטחת קיום התנאים, ההגבלות או האיסורים שנקבעו בצו.
{{ח:תת|(ג)}} בסעיף זה, ”ערובה“ – עירבון כספי או ערבות עצמית של הבעלים של המקום או המחזיק בו, בין לבדם ובין בצירוף ערבות מכל סוג שהוא, ערבות או עירבון כספי של ערבים, והכול כפי שיורה קצין המשטרה המוסמך או בית המשפט, בצו ההגבלה המינהלי או בצו ההגבלה השיפוטי, לפי העניין.
 
{{ח:סעיף|12ב8|ביצוע צו הגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע״ו}}
שורה 283:
 
{{ח:סעיף|12ב9|צו התליית רישיון או היתר עיסוק|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:תת|(א)}} בית משפט רשאי, על פי בקשה בכתב של הממונה על החקירה, לצוות על התליית רישיון או היתר עיסוק שניתנו לפי כל דין, של מי שחשוד בביצוע עבירה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|בסעיפים 12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}}, בעיסוק הקשור בעבירה, אם מתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהווה סכנה לשלום הציבור או לביטחונו או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה, לתקופה שיקבע בצו, ורשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות, ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על 30 ימים.
{{ח:תת|(ב)}} הוגש כתב אישום בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|סעיפים 12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}}, רשאי בית המשפט לבקשת תובע, לתת צו כאמור בסעיף קטן (א) עד תום ההליכים או עד למועד מוקדם יותר שיקבע, אם שוכנע כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק הקשור בעבירה מהווה סכנה לשלום הציבור או לביטחונו או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה.
{{ח:תת|(ג)}} הממונה על החקירה, תובע וחשוד או נאשם שניתן נגדו צו לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), רשאים לערער על החלטת בית המשפט לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), בתוך 30 ימים ממועד מתן ההחלטה, לפני בית משפט שלערעור אשר ידון בערעור בשופט אחד.
 
{{ח:סעיף|12ב10|הטלת עונש של התליית רישיון או היתר עיסוק|תיקון: תשע״ו}}
שורה 291:
 
{{ח:סעיף|12ב11|סמכות עניינית ומקומית במתן צווים|תיקון: תשע״ו, תשע״ח־2}}
{{ח:תת|(א)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 2|סעיפים 2}} {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 3|ו־3 לחוק המעצרים}}, לעניין סמכות עניינית ומקומית של בתי משפט, יחולו לעניין הליכים לפי {{ח:פנימי|סעיף 12א|סעיפים 12א(ג4)(1)}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב4|ו־12ב4 עד 12ב9}}.
{{ח:תת|(ב)}} בקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12א|סעיפים 12א(ג4)(1)}}, {{ח:פנימי|סעיף 12ב5|12ב5(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב9|או 12ב9(ב)}}, תידון ככל האפשר לפני שופט שאינו דן באישום.
 
{{ח:קטע3|פרק 3 סימן ו|סימן ו׳: הוראות שונות|תיקון: תשע״ו}}
 
{{ח:סעיף|12ב12|הפרת צו הגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע״ו, תשע״ח־2}}
{{ח:תת|(א)}} הופרו הוראות צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי, ובכלל זה דרישה למתן ערובה, רשאי קצין משטרה מוסמך להורות על סגירת המקום שלגביו ניתן הצו כאמור, לאלתר, לתקופה שתסתיים לא יאוחר מתום תקופת תוקפו של צו ההגבלה שניתן.
{{ח:תת|(ב)}} המפר הוראות צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי, דינו – מאסר שנתיים.
{{ח:תת|(ג)}} שופט הדן בעניינו של מפר צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי רשאי, נוסף על כל עונש, להורות על חילוט הערובה שנדרשה בצו; ואולם בקשה לחילוט ערובה שניתנה על ידי ערב לא תידון אלא לאחר שניתנה לערב הזדמנות להשמיע את טענותיו.
 
{{ח:סעיף|12ב13|חזקה|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:ת}} מי שעשה מעשה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12א|בסעיפים 12א(ג) או (ג5)}}, {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}}, והוכחה מודעותו לכך שהלן, העובד, הנוסע או הנוהג, לפי העניין, הוא תושב זר, עליו הראיה שהמעשה נעשה באחת מאלה:
{{ח:תת|(1)}} לאחר שבדק שבידי התושב הזר מסמכים, שלפיהם הוא נכנס לישראל כדין ויושב בה כדין, או לעניין עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12א|סעיף 12א(ג5)}} – מסמכים שלפיהם הוא רשאי לנהוג ברכב בישראל;
{{ח:תת|(2)}} בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהתושב הזר נכנס לישראל שלא כדין, שהוא יושב בה שלא כדין, או לעניין עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12א|סעיף 12א(ג5)}} – בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהתושב הזר אינו רשאי לנהוג ברכב בישראל.
 
{{ח:סעיף|12ב14|אחריות נושא משרה בתאגיד|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:תת|(א)}} נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12א|בסעיפים 12א}}, {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|ו־12ב3}} בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר את חובתו האמורה, דינו – הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין}}.
{{ח:תת|(ב)}} נעברה עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12א|סעיפים 12א}}, {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}} בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא המשרה הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה; לעניין סעיף זה, ”נושא משרה“ – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו נעברה העבירה.
 
{{ח:סעיף|12ב15|חילוט|תיקון: תשע״ו}}
שורה 324:
 
{{ח:סעיף|13|הרחקה מישראל|תיקון: תשמ״ה, תשס״א־3, תשס״ה}}
{{ח:תת|(א)}} מי שאינו אזרח ישראלי או עולה לפי {{ח:חיצוני|חוק השבות|חוק השבות, התש״י–1950}}, ונמצא בישראל, בלי רישיון ישיבה (בחוק זה – שוהה שלא כדין), יורחק מישראל בהקדם האפשרי אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן.
{{ח:תת|(ב)}} הרחקתו מישראל של שוהה שלא כדין תהיה על פי צו הרחקה שניתן עליו בידי שר הפנים; בצו הרחקה ניתן לקבוע כי הוצאות ההרחקה, לרבות הוצאות ההחזקה במשמורת ({{ח:פנימי|פרק 4|בפרק זה}} – הוצאות ההרחקה), יחולו על האדם שעליו ניתן הצו או על המעביד שהעסיק אותו בישראל בלא היתר מאת שר הפנים או תוך הפרת תנאי ההיתר ובלבד שלא תעוכב הרחקתו של שוהה שלא כדין רק מהטעם שאין בידו לשאת בהוצאות ההרחקה.
{{ח:תת|(ב1}} {{ח:תתת)|(1)}} נקבע בצו הרחקה לפי הוראות סעיף קטן (ב) כי הוצאות ההרחקה יחולו על האדם שעליו ניתן הצו, ואותו אדם המציא ערובה לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק 4|פרק זה}}, או שהפקיד סכום כסף בהיותו מוחזק במשמורת או במשמורת זמנית, אף אם הסכום האמור אינו ערובה, ניתן לגבות את הוצאות ההרחקה מן הערובה או מתוך סכום הכסף שהופקד כאמור, ובלבד שסך הוצאות ההרחקה שייגבו לפי פסקה זו לא יעלה על 7,500 שקלים חדשים.
{{ח:תתת|(2)}} נקבע בצו הרחקה לפי הוראות סעיף קטן (ב) כי הוצאות ההרחקה יחולו על המעביד – רשאים הממונה, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים|בחוק עובדים זרים}}, וכן עובד המדינה שהממונה הסמיכו לכך, לגבות את הוצאות ההרחקה מאותו מעביד, ובלבד שסך הוצאות ההרחקה שייגבו לפי פסקה זו לא יעלה על 7,500 שקלים חדשים, ורשאי הממונה, כל עוד לא שילם המעביד את הוצאות ההרחקה במלואן, לסרב להעניק לאותו מעביד היתר להעסקת עובד זר לפי {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#פרק ד1|פרק ד׳1 לחוק עובדים זרים}}, מטעם זה בלבד.
{{ח:תתת|(3)}} הוראות סעיף קטן זה באות להוסיף על ההוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 14|סעיף 14}}.
{{ח:תת|(ג)}} מי שניתן עליו צו הרחקה חייב לצאת מישראל ולא לשוב אליה כל עוד לא בוטל הצו.
{{ח:תת|(ד)}} מי שניתן עליו צו הרחקה יימסר לו הצו בכתב והוא לא יורחק לפני תום שלושה ימים ממסירת הצו לידיו אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן; ואולם רשאי ממונה ביקורת הגבולות, לפי בקשתו של מי שניתן עליו צו הרחקה, לדחות את ההרחקה לתקופה קצרה הכרחית, שלא תעלה על 14 ימים, לשם טיפול בעניניו ובזכויותיו המשפטיות בישראל שלא ניתן לטפל בהם בהעדרו; ממונה ביקורת הגבולות רשאי להאריך תקופה זו מטעמים הומניטריים מיוחדים; תקופת הדחיה לא תבוא במנין הימים לפי {{ח:פנימי|סעיף 13ו|סעיף 13ו(א)(4)}}.
 
{{ח:סעיף|13א|משמורת|תיקון: תשס״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} {{ח:פנימי|פרק 4|בפרק זה}} –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”משמורת“ – מעצר אדם לצורך החזקתו במקום משמורת לפי הוראות חוק זה;}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מקום משמורת“ – כל אחד מאלה: מקום לפי חוק זה, שקבעו בצו שר הפנים והשר לביטחון הפנים (בחוק זה – מקום משמורת מיוחד); בית סוהר כמשמעו {{ח:חיצוני|פקודת בתי הסוהר|בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל״ב–1971}}, מקום מעצר לפי {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 7|סעיף 7 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996}} (בחוק זה – חוק המעצרים), וכן מקום אחר שנקבע בצו הרחקה ככל שהדבר נדרש בנסיבות הענין.}}
{{ח:תת|(ב)}} שוהה שלא כדין יוחזק במשמורת עד ליציאתו מישראל או עד להרחקתו ממנה, אלא אם כן שוחרר בעירבון כספי, בערבות בנקאית או בערובה מתאימה אחרת ({{ח:פנימי|פרק 4|בפרק זה}} – ערובה), לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק 4|פרק זה}}; חזקה כי אדם שוהה בישראל שלא כדין אם אין בידו להציג רישיון ישיבה בלא הסבר סביר.
{{ח:תת|(ג)}} החזקה במשמורת של שוהה שלא כדין תהיה על פי צו משמורת שניתן על ידי ממונה ביקורת הגבולות.
{{ח:תת|(ד)}} לא יינתן צו משמורת אלא לאחר שניתנה לשוהה שלא כדין הזדמנות להשמיע את טענותיו; לא ניתן לאתר את השוהה שלא כדין, רשאי ממונה ביקורת הגבולות להורות, שלא בפניו, על החזקתו במשמורת, ובלבד שתינתן לו הזדמנות להשמעת טענותיו לא יאוחר מ־24 שעות לאחר תחילת החזקתו במשמורת.
{{ח:תת|(ה)}} ניתן צו משמורת, יימסר לאדם המוחזק במשמורת, בכתב או בעל פה, ככל האפשר, בשפה המובנת לו, מידע על זכויותיו לפי חוק זה, וכן על זכותו שתימסר הודעה על החזקתו במשמורת לאדם קרוב לו, לעורך דין ולנציגות של מדינת אזרחותו.
 
{{ח:סעיף|13ב|משמורת זמנית|תיקון: תשס״א־3, תש״ע־2}}
{{ח:תת|(א)}} היה לשוטר או לפקח לפי {{ח:פנימי|סעיף 13ד|סעיף 13ד}} יסוד סביר לחשד כי אדם שוהה בישראל שלא כדין או שניתן עליו צו משמורת או צו החזרה למשמורת, רשאי הוא, לאחר שהזדהה בפניו והסביר לו את סיבת הדרישה, לדרוש ממנו להילוות אליו למקום משמורת; סירב אותו אדם לציית לדרישה כאמור, רשאי הוא להשתמש בכוח סביר כדי להביאו למקום המשמורת; שוטר יזהה עצמו לפי הוראות {{ח:חיצוני|פקודת המשטרה#סעיף 5א|סעיף 5א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל״א–1971}}, ופקח יזדהה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 13ה|בסעיף 13ה(ו)}}.
{{ח:תת|(ב)}} הובא אדם לפי הוראות סעיף קטן (א) למקום משמורת רשאי שוטר, שהמפקח הכללי למשטרת ישראל הסמיך לכך, לאחר שנתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו, להורות בכתב על החזקתו במשמורת זמנית, והוראות {{ח:פנימי|סעיף 13א|סעיף 13א(ה)}}, יחולו בשינויים המחויבים.
{{ח:תת|(ג)}} בלי לפגוע בהוראות {{ח:פנימי|סעיף 13ג|סעיף 13ג}}, לא יוחזק אדם במשמורת זמנית למשך יותר מעשרים וארבע שעות אלא אם כן ניתן עליו צו משמורת על ידי ממונה ביקורת הגבולות.
{{ח:תת|(ד)}} הסמכויות וההוראות הנתונות לשוטר לפי {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 22|סעיף 22 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969}}, לענין חיפוש על גופו של עצור יהיו נתונות לשוטר ולפקח לענין חיפוש על גופו של אדם המוחזק במשמורת, בשינויים המחויבים.
 
{{ח:סעיף|13ג|מועד למתן החלטה|תיקון: תשס״א־3}}
שורה 351:
 
{{ח:סעיף|13ד|מינוי פקחים|תיקון: תשס״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} שר הפנים רשאי למנות פקחים לענין חוק זה מקרב עובדי משרדו, או מקרב עובדי המדינה במשרד אחר בהסכמת השר הממונה על המשרד (בחוק זה – פקח); הודעה על מינוי פקח תפורסם ברשומות.
{{ח:תת|(ב)}} לא יתמנה פקח כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן התקיימו שניים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} הוא קיבל הכשרה מתאימה, כפי שקבע שר הפנים לאחר התייעצות עם השר לביטחון הפנים;
{{ח:תתת|(2)}} משטרת ישראל לא הודיעה בתוך חודש מפנייתו של שר הפנים כי היא מתנגדת למינויו מטעמים של ביטחון הציבור.
 
{{ח:סעיף|13ה|סמכויות אכיפה|תיקון: תשס״א־3, תשס״ג, תשס״ז, תש״ע־2}}
{{ח:תת|(א)}} לשם ביצוע הוראות {{ח:פנימי|פרק 4|פרק זה}}, רשאי פקח או שוטר –
{{ח:תתת|(1)}} לדרוש מאדם שיש יסוד להניח כי שהייתו בישראל מחייבת רישיון ישיבה לפי חוק זה, לזהות את עצמו ולהציג לפניו את המסמכים הנוגעים לשהייתו וכן למסור לו ידיעות הנוגעות לשהייתו;
{{ח:תתת|(2)}} להיכנס בכל עת סבירה למקום, למעט למקום מגורים, שלגביו יש חשד כי מצוי בו אדם השוהה שלא כדין בישראל כדי לערוך בדיקה בענין.
{{ח:תת|(ב)}} התעורר חשד לביצוע עבירה לפי חוק זה, רשאי פקח או שוטר, לפי הענין, לתפוס כל מסמך הקשור לעבירה כאמור.
{{ח:תת|(ג)}} שופט של בית משפט שלום רשאי, לבקשת פקח או שוטר, ליתן צו המתיר לפקח או לשוטר להיכנס למקום המשמש למגורים כדי לערוך בדיקה לענין קיום הוראות חוק זה, כאמור בסעיף קטן (א), אם ראה כי התקיים אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} יש יסוד סביר לחשד כי נמצא בו אדם השוהה שלא כדין בישראל;
{{ח:תתת|(2)}} יש יסוד סביר להניח כי נמצא בו אדם ששהייתו בישראל מחייבת רישיון שהייה לפי חוק זה, והפקח או השוטר ביקשו רשות להיכנס למקום כדי לערוך בירור בענין ובקשתם לא נענתה;
{{ח:תת|(ד)}} כניסה לפי סעיף זה תיעשה רק לאחר שהשוטר או הפקח, לפי הענין, זיהה את עצמו לפני מי שנחזה כמחזיק המקום והודיע לו את המטרה שלשמה מתבקשת הכניסה ובמקום המשמש למגורים – הציג לפניו את צו בית המשפט לפי סעיף קטן (ג); לא איפשר מחזיק המקום את הכניסה, רשאים הם להשתמש בכוח סביר כלפי אדם או כלפי רכוש לאחר שהזהירוהו על כך.
{{ח:תת|(ה)}} המפקח הכללי של המשטרה יקבע בנוהל את דרכי פעולתה של המשטרה לפי סעיף זה; הנוהל האמור יפורסם באתר האינטרנט של המשטרה.
{{ח:תת|(ו)}} פקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי חוק זה, אלא בעת מילוי תפקידו ובהתקיים שניים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו, והוא לובש מדי פקח, בצבע ובצורה שהורה לעניין זה שר הפנים, ובלבד שהמדים כאמור אינם נחזים להיות מדי משטרה;
{{ח:תתת|(2)}} יש בידו תעודת פקח החתומה בידי שר הפנים, המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו, שאותה יציג על פי דרישה.
 
{{ח:סעיף|13ו|שחרור בערובה|תיקון: תשס״א־3, תשס״ה}}
{{ח:תת|(א)}} ממונה ביקורת הגבולות רשאי לשחרר בערובה שוהה שלא כדין בהתאם להוראות סעיף זה; לא ישוחרר בערובה שוהה שלא כדין אלא אם כן התקיים בו אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי שהייתו הבלתי חוקית יסודה בטעות או בתקלה שבתום לב, וכי יצא מישראל במועד שקבע לו;
{{ח:תתת|(2)}} השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי יצא מישראל בעצמו בתוך מועד שקבע לו, וכי לא יהיו; קושי באיתורו אם לא יצא בעצמו במועד שנקבע;
{{ח:תתת|(3)}} השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי מחמת גילו או מצב בריאותו החזקתו במשמורת עלולה לגרום נזק לבריאותו, או שקיימים טעמים הומניטריים מיוחדים אחרים המצדיקים את שחרורו בערובה, לרבות מקום שעקב החזקה במשמורת ייוותר קטין בלא השגחה;
{{ח:תתת|(4)}} הוא שוהה במשמורת יותר מ־60 ימים ברציפות.
{{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות סעיף קטן (א), לא ישוחרר בערובה שוהה שלא כדין אם התקיים אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} הרחקתו מישראל נמנעת או מתעכבת בשל העדר שיתוף פעולה מלא מצדו, לרבות לענין הבהרת זהותו או להסדרת הליכי הרחקתו מישראל;
{{ח:תתת|(2)}} יש בשחרורו כדי לסכן את ביטחון המדינה, את שלום הציבור או את בריאות הציבור; אלא אם כן מתקיים בו האמור ברישה לפסקה (3) לסעיף קטן (א), ואין דרך אחרת למנוע את הנזק לבריאותו.
{{ח:תת|(ג)}} שחרור ממשמורת יותנה בתנאים שקבע ממונה ביקורת הגבולות, לרבות בערובה, לשם הבטחת התייצבותו של השוהה שלא כדין לצורך יציאתו מישראל או הרחקתו ממנה במועד שנקבע, או לצורך הליכים אחרים לפי חוק זה; ממונה ביקורת הגבולות רשאי, בכל עת, לעיין מחדש בתנאי הערובה אם התגלו עובדות חדשות או אם השתנו הנסיבות ממתן ההחלטה על השחרור בערובה.
{{ח:תת|(ד)}} שוהה שלא כדין ששוחרר בערובה ממשמורת ייתן לו שר הפנים רישיון זמני לישיבת ביקור לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|סעיף 2(א)(5)}} לתקופת השחרור בערובה; תוקף הרישיון הזמני כאמור מותנה בקיום התנאים לשחרור בערובה.
{{ח:תת|(ה)}} ביקש ערב לבטל ערובה שנתן רשאי ממונה ביקורת הגבולות להיעתר לבקשה או לסרב לה, ובלבד שבהחלטתו יהיה כדי להבטיח את התייצבותו של השוהה שלא כדין על ידי ערובה אחרת; לא ניתן להבטיח את התייצבותו של השוהה שלא כדין בהמצאת ערובה אחרת, יוחזר השוהה שלא כדין למשמורת.
{{ח:תת|(ו)}} יצא השוהה שלא כדין מישראל או הורחק ממנה במועד שנקבע, יופטרו הוא וערביו מערבותם ויוחזר העירבון הכספי, הכל לפי הענין.ובכפוף להוראות {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13(ב1)}}.
 
{{ח:סעיף|13ז|החזרה למשמורת וחילוט ערבות|תיקון: תשס״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} נוכח ממונה ביקורת הגבולות כי שוהה שלא כדין ששוחרר בערובה הפר או עומד להפר תנאי מתנאי שחרורו בערובה, רשאי הוא להורות בצו על החזרתו למשמורת, וכן רשאי הוא להורות על חילוט או מימוש הערובה.
{{ח:תת|(ב)}} לא תינתן הוראה על חילוט או מימוש הערובה כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שניתנה הזדמנות לשוהה שלא כדין או לערב, לפי הענין, להשמיע את טענותיו, ובלבד שניתן לאתרו באופן סביר.
 
{{ח:סעיף|13ח|תנאי משמורת|תיקון: תשס״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} שוהה שלא כדין הנתון במשמורת יוחזק בתנאים הולמים שלא יהיה בהם, בהתחשב בנסיבות הענין לרבות משך החזקתו במשמורת, כדי לפגוע בבריאותו ובכבודו.
{{ח:תת|(ב)}} שוהה שלא כדין הנתון במשמורת יוחזק בתא נפרד מאסירים ומעצורים פליליים.
{{ח:תת|(ג)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 9|סעיף 9(ב) לחוק המעצרים}} יחולו על החזקה במשמורת לפי חוק זה, בשינויים המחויבים.
{{ח:תת|(ד)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 10|סעיף 10 לחוק המעצרים}} יחולו על החזקה במשמורת לפי חוק זה, בשינויים המחויבים.
{{ח:תת|(ה)}} השר לביטחון הפנים, בהסכמת שר הפנים, ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, רשאי לקבוע בכפוף להוראות סעיף קטן (א), הוראות אחרות לענין תנאי החזקה במקום משמורת מיוחד, לרבות לענין תנאי החזקה של משפחות וילדים.
{{ח:תת|(ו)}} עיקר זכויות השוהים שלא כדין וחובותיהם במקום המשמורת יפורסמו במקום בולט במקום המשמורת בעברית ובאנגלית.
 
{{ח:סעיף|13ט|סייג לתחולת {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי|חוק סדר הדין הפלילי}}}}
שורה 400:
 
{{ח:סעיף|13י|הוצאה מישראל|תיקון: תשנ״ה, תשנ״ו, תשס״א־3, תשס״ד, תשס״ט}}
{{ח:תת|(א)}} בסעיף זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שטחי עזה ויריחו“ – השטחים הכלולים בתחום השיפוט הטריטוריאלי של הרשות הפלסטינית על פי ההסכם;}}
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”ההסכם“ – הסכם הביניים הישראלי־פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, שנחתם בוושינגטון בין מדינת ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטיני, ביום ד׳ בתשרי התשנ״ו (28 בספטמבר 1995), לרבות נספחיו והמסמכים שנלוו אליו;}}
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”אזור“ – יהודה והשומרון וחבל עזה למעט שטחי המועצה הפלסטינית;}}
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שטחי המועצה הפלסטינית“ – השטחים הכלולים מעת לעת בתחום הסמכות הטריטוריאלית של המועצה לפי ההסכם;}}
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”קצין משטרה“ – קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה, שהסמיכו המפקח הכללי של המשטרה לצורך סעיף זה;}}
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”היתר“ – כמשמעותו בצו לענין כניסת תושבי אזור או שטחי המועצה הפלסטינית לישראל, המתוקן לפי {{ח:פנימי|סעיף 17|סעיף 17(ב)}}.}}
{{ח:תת|(ב)}} בנוסף לאמור בכל דין, רשאי קצין משטרה או ממונה ביקורת הגבולות לצוות בכתב על הוצאתו מישראל של תושב אזור או תושב שטחי המועצה הפלסטינית, שאינם ישראלים (להלן – תושב) השוהה בישראל ללא היתר או שלא בהתאם לתנאי ההיתר, או שהורשע בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12}}.
{{ח:תת|(ג)}} לא יחליט קצין משטרה או ממונה ביקורת הגבולות על הוצאה כאמור אלא לאחר שנתן לתושב הזדמנות להשמיע את טענותיו; קצין המשטרה או ממונה ביקורת הגבולות, לפי העניין, יערוך דו״ח בכתב שבו יפורטו טענות התושב ונימוקי ההחלטה.
{{ח:תת|(ד)}} ההחלטה בדבר הוצאתו מישראל של תושב תשמש אסמכתה להחזקתו במעצר עד להוצאתו, לתקופה שלא תעלה על 96 שעות; קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה או ממונה ביקורת הגבולות רשאי להאריך תקופה זו ובלבד שלא תעלה על 72 שעות נוספות.
{{ח:תת|(ה)}} לא יפעיל ממונה ביקורת הגבולות את סמכויותיו לעניין סעיף זה, אלא אם כן התקיימו שניים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} הוא קיבל הכשרה מתאימה, כפי שקבע שר הפנים לאחר התייעצות עם ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת;
{{ח:תתת|(2)}} משטרת ישראל לא הודיעה בתוך חודש מפנייתו של שר הפנים כי היא מתנגדת לכך מטעמים של ביטחון הציבור.
 
{{ח:קטע3|פרק 4 סימן ב|סימן ב׳: בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין|תיקון: תשס״א־3}}
 
{{ח:סעיף|13יא|בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין|תיקון: תשס״א־3, תשס״ח־2, תשע״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} שר המשפטים ימנה בית דין, אחד או יותר, של דן יחיד, לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין לפי חוק זה ({{ח:פנימי|פרק 4|בפרק זה}} – בית הדין לביקורת משמורת).
{{ח:תת|(א1)}} מינוי בית הדין לביקורת משמורת לפי הוראות סעיף קטן (א) ייעשה מבין מועמדים שתבחר ועדה (בסעיף זה – הוועדה), שחבריה הם:
{{ח:תתת|(1)}} המנהל הכללי של משרד המשפטים והוא יהיה היושב ראש;
{{ח:תתת|(2)}} עובד המדינה שהוא משפטן הבקיא בדיני הכניסה לישראל והיציאה ממנה, שימנה היועץ המשפטי לממשלה;
{{ח:תתת|(3)}} משפטן מקרב הציבור שימנה נציב שירות המדינה.
{{ח:תת|(ב)}} כשיר להתמנות לבית הדין לביקורת משמורת אדם הכשיר להיות שופט בית משפט השלום והבקיא בדיני הכניסה לישראל והיציאה ממנה.
{{ח:תת|(ג)}} מינויו של בית הדין לביקורת משמורת יהיה לתקופת כהונה של חמש שנים, ורשאי שר המשפטים, בהמלצת הוועדה, לשוב ולמנותו לתקופת כהונה אחת נוספת.
 
{{ח:סעיף|13יב|תפקידי בית הדין לביקורת משמורת|תיקון: תשס״א־3, תשע״א־3}}
שורה 432:
 
{{ח:סעיף|13יד|הבאה לפני בית הדין לביקורת משמורת|תיקון: תשס״א־3, תשס״ח־2, תשע״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} מוחזק במשמורת יובא לפני בית הדין לביקורת משמורת בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום 96 שעות מעת תחילת החזקתו, אלא אם כן הובא לפני בית הדין לביקורת משמורת קודם לכן עקב פניה לפי {{ח:פנימי|סעיף 13יז|סעיף 13יז}}.
{{ח:תת|(א1)}} ממונה ביקורת הגבולות רשאי להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (א), מטעמים מיוחדים שיירשמו, לתקופות נוספות שלא יעלו במצטבר על 72 שעות.
{{ח:תת|(ב)}} שוהה שלא כדין שהוחזר למשמורת לפי {{ח:פנימי|סעיף 13ז|סעיף 13ז}}, יובא לפני בית הדין לביקורת משמורת בהקדם ולא יאוחר מ־72 שעות לאחר החזרתו למשמורת.
{{ח:תת|(ג)}} חל היום האחרון להבאת המוחזק לפני בית הדין לביקורת משמורת ביום מנוחה, כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת סדרי השלטון והמשפט#סעיף 18א|בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948}}, יובא המוחזק לפני בית הדין לביקורת משמורת לפני יום המנוחה.
{{ח:תת|(ד)}} לא הובא המוחזק במשמורת בתוך המועד האמור לפני בית הדין לביקורת משמורת, יורה ממונה ביקורת הגבולות על שחרורו ממשמורת.
 
{{ח:סעיף|13טו|סמכויות בית הדין לביקורת משמורת|תיקון: תשס״א־3, תשע״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} בית הדין לביקורת משמורת רשאי –
{{ח:תתת|(1)}} לאשר את צו המשמורת, בשינויים או בלא שינויים ורשאי הוא להורות כי ענינו של המוחזק במשמורת יובא לפניו לבחינה נוספת בהתקיים תנאים שקבע או בתוך פרק זמן שקבע, ובלבד שפרק הזמן עד לקיום הבחינה הנוספת לא יעלה על 30 ימים.
{{ח:תתת|(2)}} לבטל את צו המשמורת ולהורות על שחרורו בערובה של המוחזק, אם שוכנע כי התקיימו בו התנאים לשחרור בערובה לפי {{ח:פנימי|סעיף 13ו|סעיף 13ו}}, וכפוף לסייגים הקבועים בו.
{{ח:תתת|(3)}} להורות על שחרורו בערובה של המוחזק במשמורת בתום פרק זמן שקבע, אם לא הורחק מישראל קודם לכן, אם שוכנע כי הרחקת המוחזק מישראל מתעכבת בלא הצדק סביר למרות שיתוף פעולה מלא מצדו, וכי ניתן לבצע את צו ההרחקה בתוך פרק הזמן שקבע, ובלבד שלא ישוחרר המוחזק אם יש בשחרורו כדי לסכן את ביטחון המדינה, את שלום הציבור או את בריאותו.
{{ח:תתת|(4)}} להורות על שינוי תנאי ערובה שנקבעו לפי {{ח:פנימי|סעיף 13ו|סעיף 13ו(ג)}}, וכן על חילוט ערבות עקב הפרת תנאי שחרור בערובה.
{{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 13ו|סעיף 13ו(ד)}} יחולו גם על שחרור בערובה לפי צו בית הדין לביקורת משמורת.
{{ח:תת|(ג)}} החלטת בית הדין לביקורת משמורת תכלול את עיקרי טענות הצדדים, תהיה מנומקת ובכתב, ותימסר לשוהה שלא כדין בו במקום, במידת האפשר; ראה בית הדין לביקורת משמורת צורך בבירור נוסף יורה על הבאת המוחזק במשמורת לפניו במועד שיקבע.
 
{{ח:סעיף|13טז|עיון חוזר|תיקון: תשס״א־3, תשע״א־3}}
שורה 451:
 
{{ח:סעיף|13יז|פניה לבית הדין לביקורת משמורת בכל עת|תיקון: תשס״א־3, תשע״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} מוחזק במשמורת רשאי לפנות מיוזמתו לבית הדין לביקורת משמורת בכל עת בבקשה לבחינת ענינו, וכן רשאי הוא לפנות לבית הדין לביקורת משמורת בבקשה לעיון חוזר אם התגלו עובדות חדשות או השתנו הנסיבות ממועד ההחלטה הקודמת של בית הדין לביקורת משמורת.
{{ח:תת|(ב)}} משוחרר בערובה רשאי לפנות בכל עת לבית הדין לביקורת משמורת בבקשה לשינוי תנאי ערובה שנקבעו לפי {{ח:פנימי|סעיף 13ו|סעיף 13ו(ג)}}.
 
{{ח:סעיף|13יח|מקום הדיון|תיקון: תשס״א־3, תשע״א־3}}
שורה 458:
 
{{ח:סעיף|13יט|סדרי דיון, ראיות וסמכויות עזר|תיקון: תשס״א־3, תשע״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} בית הדין לביקורת משמורת יקבע את סדרי עבודתו ודיוניו במידה שלא נקבעו לפי חוק זה.
{{ח:תת|(ב)}} בית הדין לביקורת משמורת לא יהיה קשור בדיני הראיות, ורשאי הוא, בין השאר, לעיין בחומר ראיות, שגילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה או בשלום הציבור, שלא במעמד המוחזק במשמורת ובא כוחו, והוראות {{ח:חיצוני|פקודת הראיות#סעיף 44|סעיפים 44 עד 46 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971}}, לא יחולו.
{{ח:תת|(ג)}} לבית הדין לביקורת משמורת יהיו הסמכויות לפי {{ח:חיצוני|חוק ועדות חקירה#סעיף 9|סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ״ט–1968}}, בשינויים המחויבים לפי הענין.
 
{{ח:סעיף|13כ|נוכחות בדיון|תיקון: תשס״א־3, תשע״א־3}}
שורה 469:
 
{{ח:סעיף|13כ2|תחולת הוראות {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים|חוק בתי דין מינהליים}}|תיקון: תשע״ב־2}}
{{ח:תת|(א)}} ההוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים|חוק בתי דין מינהליים, התשנ״ב–1992}} (בסעיף זה – חוק בתי דין מינהליים), למעט לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 16|סעיפים 16}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 17|17}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 21|21}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 22|22}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 37|37 עד 39}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 41|41}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 45|45}} {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 54|ו־54}}, יחולו על בית הדין, בשינויים המחויבים ובשינויים המפורטים לפי {{ח:פנימי|פרק 4|פרק זה}}.
{{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 28|סעיף 28(ד) ו־(ה) לחוק בתי דין מינהליים}}, בית המשפט לעניינים מינהליים שבאזור שיפוטו נמצא מקום מושבו של בית הדין לביקורת משמורת הוא בית המשפט המוסמך לדון בערעורים על החלטת בית הדין לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 28|סעיף 28(ד) לחוק האמור}}, ובמתן אישורים להחלטות בית הדין לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 28|סעיף 28(ה) לחוק האמור}}.
{{ח:תת|(ג)}} על אף הוראות {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 11|סעיפים 11(א)}} {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 12|ו־12(א) לחוק בתי דין מינהליים}}, בקביעת אזור השיפוט ומקום המושב של בית הדין יתייעץ שר המשפטים עם שר הפנים ועם השר לביטחון הפנים.
{{ח:תת|(ד)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 25|סעיף 25 לחוק בתי דין מינהליים}} יחולו על בית הדין החל מיום כ״ה באב התשע״ג (1 באוגוסט 2013).
 
{{ח:סעיף|13כא|ערעור ועתירה מינהליים|תיקון: תשס״ה־2, תשע״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} החלטת בית הדין לביקורת משמורת נתונה לערעור לפני בית משפט לענינים מינהליים.
{{ח:תת|(ב)}} הוגשה עתירה לבית משפט לענינים מינהליים נגד החלטה לפי {{ח:פנימי|פרק 4|פרק זה}} בענין הרחקה למעט במקרים המנויים {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}, והיה תלוי ועומד, באותו מועד, ערעור מינהלי על החלטת בית הדין לביקורת משמורת לפי {{ח:פנימי|פרק 4 סימן ב|סימן זה}} בענין המשמורת או השחרור בערובה, ידון בית המשפט במסגרת העתירה גם בענין המשמורת או השחרור בערובה, והערעור יימחק; ואולם אם טרם הגיש העותר ערעור מינהלי בענין המשמורת או השחרור בערובה יכלול גם ענינים אלה במסגרת העתירה.
{{ח:תת|(ב1)}} הוגש ערעור מינהלי על החלטת בית הדין לעררים, לפי {{ח:פנימי|סעיף 13לא|סעיף 13לא(א)}}, והיה תלוי ועומד באותו מועד ערעור מינהלי על החלטת בית הדין לביקורת משמורת שהוגש לפי סעיף קטן (א), הנובע מאותן נסיבות, או הוגש ערעור מינהלי על החלטת בית הדין לביקורת משמורת לפי סעיף קטן (א), והיה תלוי ועומד, באותו מועד, ערעור מינהלי על החלטת בית הדין לעררים שהוגש לפי {{ח:פנימי|סעיף 13לא|סעיף 13לא(א)}}, הנובע מאותן נסיבות, ידון בית המשפט לעניינים מינהליים בערעורים במאוחד, במסגרת הערעור על החלטת בית הדין לעררים.
{{ח:תת|(ג)}} אין בהחלטת בית המשפט לענינים מינהליים, בערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת או על החלטת בית הדין לעררים או בעתירה, כאמור בסעיף זה, כדי לגרוע מסמכות בית הדין לביקורת משמורת לפי {{ח:פנימי|פרק 4 סימן ב|סימן זה}}, ואולם בכל ענין שהחליט בו בית המשפט במסגרת הערעור או העתירה לא ייזקק לו בית הדין לביקורת משמורת אלא אם כן נוכח כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטת בית המשפט.
 
{{ח:סעיף|13כא1|תקנות לעניין בית הדין לביקורת משמורת|תיקון: תשע״ב־2}}
שורה 487:
{{ח:סעיף|13כב|הגדרות|תיקון: תשע״א־3}}
{{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק 4-1|בפרק זה}} –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”בית הדין לעררים“ – בית הדין שהוקם לפי {{ח:פנימי|סעיף 13כג|סעיף 13כג}};}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”החלטה של רשות“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק בתי משפט לעניינים מינהליים|בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}};}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חוק בתי דין מינהליים“ – {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים|חוק בתי דין מינהליים, התשנ״ב–1992}};}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חוק בתי משפט לעניינים מינהליים“ – {{ח:חיצוני|חוק בתי משפט לעניינים מינהליים|חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש״ס–2000}};}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חוק חופש המידע“ – {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע|חוק חופש המידע, התשנ״ח–1998}}.}}
 
{{ח:סעיף|13כג|בית דין לעררים|תיקון: תשע״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} שר המשפטים ימנה בית דין, אחד או יותר, של דן יחיד, שידון בעררים על החלטה של רשות המנויה {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}, בענייני כניסה לישראל, שהייה וישיבה בישראל או יציאה ממנה או בענייני אזרחות, המנויים {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}.
{{ח:תת|(ב)}} מינוי בית הדין לעררים לפי הוראות סעיף קטן (א) ייעשה מבין מועמדים שתבחר ועדה שחבריה הם:
{{ח:תתת|(1)}} המנהל הכללי של משרד המשפטים, והוא יהיה היושב ראש;
{{ח:תתת|(2)}} עובד המדינה שהוא משפטן הבקיא בדיני הכניסה לישראל והיציאה ממנה ובדיני האזרחות, שימנה היועץ המשפטי לממשלה;
{{ח:תתת|(3)}} משפטן מקרב הציבור שימנה נציב שירות המדינה.
{{ח:תת|(ג)}} כשיר להתמנות לבית הדין לעררים שופט בדימוס או מי שכשיר להתמנות לשופט בית משפט שלום, הבקיא בדיני הכניסה לישראל והיציאה ממנה ובדיני האזרחות.
{{ח:תת|(ד)}} תקופת הכהונה של בית הדין תהיה חמש שנים, ורשאי שר המשפטים, בהמלצת הוועדה האמורה בסעיף קטן (ב), לשוב ולמנותו לתקופת כהונה אחת נוספת.
 
{{ח:סעיף|13כד|ערר|תיקון: תשע״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} הרואה את עצמו נפגע מהחלטה של רשות בעניינו, רשאי להגיש ערר על ההחלטה לבית הדין לעררים ({{ח:פנימי|פרק 4-1|בפרק זה}} – ערר).
{{ח:תת|(ב)}} ערר יוגש בכתב, בתוך 30 ימים מיום שההחלטה בעניינו של מגיש הערר ({{ח:פנימי|פרק 4-1|בפרק זה}} – העורר) פורסמה כדין, או מיום שהעורר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעורר עליה, לפי המוקדם.
{{ח:תת|(ג}} {{ח:תתת)|(1)}} הוגש ערר לבית הדין לעררים נגד החלטה של רשות, רשאי בית הדין לעררים לדון במסגרת הערר גם בעניין המשמורת או השחרור בערובה.
{{ח:תתת|(2)}} אין בהחלטת בית הדין לעררים לפי סעיף קטן זה, כדי לגרוע מסמכות בית הדין לביקורת משמורת לפי {{ח:פנימי|פרק 4 סימן ב|סימן ב׳ לפרק רביעי}}, ואולם כל עניין שהחליט בו בית הדין לעררים במסגרת הערר, לא ייזקק לו בית הדין לביקורת משמורת, אלא אם כן נוכח כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטת בית הדין לעררים.
{{ח:תתת|(3)}} החליט בית הדין לעררים לשחרר את העורר ממשמורת, רשאי הוא להורות כי יינתן לו רישיון זמני כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בסעיף 2(א)(5)}}, עד להכרעתו בערר.
 
{{ח:סעיף|13כה|תחולת הוראות {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים|חוק בתי דין מינהליים}}|תיקון: תשע״א־3}}
שורה 519:
 
{{ח:סעיף|13כח|מסירת מסמכים לבית הדין לעררים ועיון העורר בהם|תיקון: תשע״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} בית הדין לעררים הדן בערר רשאי, ביוזמתו או לבקשת העורר, אם מצא כי נזקק לכך לשם הכרעה בערר, להורות לרשות למסור לו את המסמכים שבידה הנוגעים להחלטה שלגביה הוגש הערר.
{{ח:תת|(ב)}} העורר רשאי לעיין במסמכים שהוגשו לבית הדין לפי הוראות סעיף קטן (א), אלא אם כן ביקשה הרשות כי העורר לא יוכל לעיין במסמכים, כולם או חלקים מהם, שהתקיים בהם אחד הטעמים המפורטים {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|בסעיף 9(א)(3) או (ב) לחוק חופש המידע}}, ובלבד שלא יימנע עיון בשל טעם כאמור, אלא במידה הנדרשת על ידי אותו הטעם.
{{ח:תת|(ג)}} ביקש העורר לעיין במסמכים שהוגשו לבית הדין לעררים, שהעיון בהם נמנע ממנו לפי סעיף קטן (ב), רשאי בית הדין לאפשר לו לעיין במסמכים, כפי שיקבע, אם לדעתו הצורך בעיון לשם עשיית צדק עדיף מן הטעם למניעת העיון.
{{ח:תת|(ד)}} על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ג), כללו המסמכים שנדרשה הרשות להציג לפני בית הדין לעררים לפי הוראות סעיף קטן (א), מידע אשר לדעתה אין לגלותו לעורר בשל העילות הקבועות {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|בסעיף 9(א)(1), (2) או (4) לחוק חופש המידע}} ({{ח:פנימי|פרק 4-1|בפרק זה}} – מידע חסוי), יהיו מסירת המידע החסוי לבית הדין וזכות העיון של העורר בו בהתאם להליך הקבוע {{ח:פנימי|סעיף 13כט|בסעיף 13כט}}.
 
{{ח:סעיף|13כט|הצגת מידע חסוי|תיקון: תשע״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} הרשות רשאית לבקש מבית הדין לעררים, להציג לפניו מידע חסוי, אף שלא בנוכחות העורר ובא כוחו ובלי לגלות להם את תוכנו; ביקשה כאמור תודיע על כך לעורר או לבא כוחו.
{{ח:תת|(ב)}} בית הדין לעררים רשאי לעיין במידע חסוי, שהוגשה לגביו בקשה כאמור בסעיף קטן (א), לשם החלטה בבקשה, ולקבל מהרשות פרטים נוספים לעניין המידע, שלא בנוכחות העורר ובא כוחו.
{{ח:תת|(ג)}} מצא בית הדין לעררים כי העניין שיש באי־גילויו של המידע החסוי, לשם הגנה על ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה, שלום הציבור או עניין ציבורי חשוב אחר, עדיף מן הצורך לגלותו לשם עשיית צדק, רשאי הוא לקיים את הדיון בעניינו של העורר אף שלא בנוכחות העורר ובא כוחו ובלי לגלות להם את תוכנו של המידע החסוי.
{{ח:תת|(ד)}} בית הדין לעררים יודיע לרשות ולעורר או לבא כוחו, על החלטתו בבקשה לפי סעיף זה, ורשאי הוא לקבוע שנימוקי ההחלטה, כולם או מקצתם, יהיו חסויים.
{{ח:תת|(ה)}} החליט בית הדין לעררים שלא לגלות לעורר ולבא כוחו את תוכנו של מידע חסוי, כולו או מקצתו, יורה לרשות על העברת פרטים או תמצית של המידע החסוי לעורר או לבא כוחו, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בשלום הציבור או בעניין ציבורי חשוב אחר.
 
{{ח:סעיף|13ל|סופיות הדיון|תיקון: תשע״א־3}}
שורה 535:
 
{{ח:סעיף|13לא|ערעור מינהלי|תיקון: תשע״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} החלטה סופית של בית הדין לעררים ניתנת לערעור בזכות לפני בית משפט לעניינים מינהליים; ערעור לפי סעיף קטן זה יוגש בתוך 45 ימים מיום מתן החלטת בית הדין לעררים, אם ניתנה לפני העורר, ואם לא ניתנה לפניו – מיום שהומצאה לו.
{{ח:תת|(ב)}} החלטה אחרת של בית הדין לעררים, ניתנת לערעור לפני בית משפט לעניינים מינהליים, אם ניתנה לכך רשות מאת שופט של בית משפט לעניינים מינהליים; לעניין זה, ”החלטה אחרת“ – החלטה לעניין עיכוב ביצוע לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 33|סעיף 33 לחוק בתי דין מינהליים}}, וכן החלטה בעניין סמכות עניינית.
{{ח:תת|(ג}} {{ח:תתת)|(1)}} הוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים נגד החלטה בעניין המנוי {{ח:חיצוני|חוק בתי משפט לעניינים מינהליים#תוספת 1 פרט 12|בפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים}}, והיה תלוי ועומד, באותו מועד, ערעור מינהלי על החלטת בית הדין לעררים שהוגש לפי סעיף קטן (א), הנובע מאותן נסיבות, ידון בית המשפט במסגרת העתירה, גם בערעור על החלטת בית הדין לעררים, והערעור על החלטת בית הדין לעררים – יימחק; ואולם אם טרם הגיש העותר ערעור מינהלי על החלטת בית הדין לעררים לפי הוראות סעיף קטן (א), יכלול את טענותיו במסגרת העתירה לפני בית המשפט לעניינים מינהליים.
{{ח:תתת|(2)}} על הגשת ערעור לפי הוראות סעיף קטן (א), במקרה שבו תלוי ועומד ערעור שהוגש לפי {{ח:פנימי|סעיף 13כא|סעיף 13כא(א)}}, ועל הגשת ערעור לפי {{ח:פנימי|סעיף 13כא|סעיף 13כא(א)}} במקרה שבו תלוי ועומד ערעור שהוגש לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 13כא|סעיף 13כא(ב1)}}.
 
{{ח:סעיף|13לב|ערעור היועץ המשפטי לממשלה על החלטה בעניין מידע חסוי|תיקון: תשע״א־3}}
{{ח:תת|(א}} {{ח:תתת)|(1)}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 13לא|סעיף 13לא}}, על החלטת בית הדין לעררים בעניין מידע חסוי, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לערער בזכות לפני בית משפט לעניינים מינהליים.
{{ח:תתת|(2)}} הודיע בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לבית הדין לעררים כי הוא שוקל להגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים כאמור בפסקה (1), לא יעביר בית הדין לעררים את המידע לעורר עד להכרעה בערעור, ובלבד שהערעור יוגש בתוך 15 ימים מיום שמסר הודעה כאמור.
{{ח:תת|(ב}} {{ח:תתת)|(1)}} נדחה ערעור על החלטת בית הדין לעררים לגלות מידע חסוי, שהוגש לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לערער על כך, בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה לדחות את ערעורו, לבית המשפט העליון, שידון בערעור בשופט אחד.
{{ח:תתת|(2)}} הודיע בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לבית משפט לעניינים מינהליים ולבית הדין לעררים כי הוא שוקל להגיש ערעור לבית המשפט העליון כאמור בפסקה (1), לא יעביר בית הדין לעררים או בית המשפט לעניינים מינהליים, את המידע לעורר עד להכרעה בערעור.
{{ח:תת|(ג)}} מסר בא כוח היועץ המשפטי לממשלה הודעה כאמור בסעיפים קטנים (א)(2) או (ב)(2), והחליט לאחר מכן שלא להגיש ערעור כאמור באותם סעיפים קטנים, יודיע על כך בהקדם האפשרי לבית הדין לעררים או לבית המשפט לעניינים מינהליים, שלהם נמסרה ההודעה כאמור.
{{ח:תת|(ד)}} הדיון בערעור לפי סעיפים קטנים (א) או (ב) יתקיים בדלתיים סגורות, ורשאי בית המשפט לעניינים מינהליים או בית המשפט העליון, לפי העניין, לעיין במידע החסוי לשם החלטה בערעור ולקבל פרטים נוספים מבא כוח היועץ המשפטי לממשלה לעניין המידע, שלא בנוכחות העורר ובא כוחו.
{{ח:תת|(ה)}} החליט בית המשפט לעניינים מינהליים, במסגרת ערעור לפי {{ח:פנימי|סעיף 13לא|סעיף 13לא(א)}} לגלות מידע חסוי לעורר או לבא כוחו, רשאי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לערער על כך לבית המשפט העליון, ויחולו לעניין הערעור כאמור הוראות סעיפים קטנים (ב) עד (ד), בשינויים המחויבים.
 
{{ח:סעיף|13לג|אי־הסתמכות על מידע חסוי|תיקון: תשע״א־3}}
שורה 553:
 
{{ח:סעיף|13לד|תקנות לעניין {{ח:פנימי|פרק 4-1|פרק רביעי 1}}|תיקון: תשע״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} שר המשפטים ממונה על ביצוע {{ח:פנימי|פרק 4-1|פרק זה}}, והוא רשאי, בהתייעצות עם שר הפנים, להתקין תקנות בעניינים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} סדרי הדין ודיני ראיות בבית הדין לעררים, ובכלל זה הדרך להגשת ערר;
{{ח:תתת|(2)}} הוראות בדבר העברת הדיון בערר שהתקיים לגביו האמור {{ח:פנימי|סעיף 13לג|בסעיף 13לג}}, לדיון לפני מותב אחר של בית דין לעררים מזה שדן בבקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 13כט|סעיף 13כט}}, במידת האפשר;
{{ח:תתת|(3)}} סדרי המינהל בבית הדין לעררים;
{{ח:תתת|(4)}} קביעת שיעורים או שיעורים מרביים של הוצאות ושכר טרחה, לבעלי דין או לעדים;
{{ח:תתת|(5)}} אגרות בעד הגשת הליכים לבית הדין לעררים, ונסיבות חריגות שבהן יינתן פטור מאגרות כאמור.
{{ח:תת|(ב)}} תקנות לפי סעיף קטן (א)(4) ו־(5) יותקנו באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
 
{{ח:סעיף|13לה|שינוי {{ח:פנימי|תוספת|התוספת}}|תיקון: תשע״א־3}}
שורה 567:
 
{{ח:סעיף|14|תקנות|תיקון: תשכ״ו, תשמ״ה, תשס״א־3, תשס״ג, תשס״ה}}
{{ח:תת|(א)}} שר הפנים רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצוע חוק זה, ובין השאר בענינים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} סוגי אנשים שיהיו פסולים לקבל אשרה או רשיון ישיבה לפי חוק זה;
{{ח:תתת|(2)}} תנאים שיש לקיים לפני שתינתן אשרה או לפני שיינתן, יוארך או יוחלף רשיון ישיבה לפי חוק זה;
{{ח:תתת|(3)}} בדיקה רפואית של אנשים הנכנסים לישראל, טיפול רפואי בהם ובדיקה סניטרית וחיטוי של בגדיהם וחפציהם;
{{ח:תתת|(4)}} אגרות בעד מתן אשרות ורשיונות לפי חוק זה לסוגיהם והפטור מהן;
{{ח:תתת|(5)}} דרכי הגביה של הוצאות ההרחקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 13|בסעיף 13(ב) ו־(ב1)}}, לרבות החלת הוראות {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גביה)|פקודת המסים (גביה)}} על גביית הוצאות ההרחקה כאמור, ולרבות קביעת הוראות לחילוט או לעיקול כספים ומיטלטלין לכיסוי הוצאות ההרחקה;
{{ח:תתת|(6)}} הוראות לענין הפעלת סמכויות לפי חוק זה בנוגע לעובד זר כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#פרק ד1|בפרק ד׳1 בחוק עובדים זרים}}, בהתייעצות עם שר התעשייה המסחר והתעסוקה.
{{ח:תתת|(7)}} הקמתו ודרכי ניהולו של מקום משמורת מיוחד להחזקה של שוהה שלא כדין בישראל – בהסכמת השר לביטחון הפנים.
{{ח:תתת|(8)}} דחיית הרחקתו של מי שניתן עליו צו הרחקה, לשם הסדרת עניניו וזכויותיו המשפטיות בישראל – בהתייעצות עם שר התעשייה המסחר והתעסוקה.
{{ח:תת|(ב)}} תקנות לפי סעיף קטן (א)(4) עד (6) ו־(8) טעונות את אישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
 
{{ח:סעיף|15|ביצוע|תיקון: תשס״א}}
{{ח:תת|(א)}} שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה.
{{ח:תת|(ב)}} שר הפנים ימנה קציני ביקורת הגבולות וממונים על ביקורת הגבולות לענין חוק זה מקרב עובדי משרדו, או מקרב עובדי המדינה במשרד אחר, לרבות מקרב שוטרי משטרת ישראל, בהסכמת השר הממונה על המשרד; הודעה על מינויים לפי סעיף קטן זה תפורסם ברשומות.
 
{{ח:סעיף|16|העברת סמכויות|תיקון: תשע״א־3}}
{{ח:תת|(א)}} שר הפנים רשאי להעביר לאחר את סמכויותיו לפי חוק זה, כולן או מקצתן, פרט לסמכות להתקין תקנות; הודעה על העברת סמכויות תפורסם ברשומות.
{{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטל).}}
 
{{ח:סעיף|17|פטור|תיקון: תשכ״ו}}
{{ח:תת|(א)}} הוראות חוק זה לא יחולו על כניסתו לישראל של מי שבא על פי אשרה דיפלומטית או אשרת שירות, ולא על ישיבתו בישראל של אדם כאמור שיש בידו דרכון חוץ דיפלומטי או דרכון שירות חוץ בני־תוקף; רשאי שר הפנים, בצו, לפטור מתחולת הוראות חוק זה בדבר כניסה לישראל וישיבה בה, סוגים נוספים של נציגי מדינות חוץ בעלי מעמד דיפלומטי או קונסולרי או ממלאי שליחות מיוחדת, בהתאם לאמנות או להסכמים בינלאומיים שישראל צד להם או בהתאם לנוהגים בינלאומיים שישראל מכירה בהם, ובלבד שאותה מדינה נוהגת כך כלפי ישראל.
{{ח:תת|(ב)}} שר הפנים רשאי, אחרי התיעצות עם ועדת הפנים של הכנסת, בצו שיפורסם ברשומות, לפטור סוגי אנשים נוספים מהוראות חוק זה, כולן או מקצתן, כליל או בסייגים.
{{ח:תת|(ג)}} שר הפנים רשאי להתיר לעובר אורח שהגיע לישראל באניה או באוירון, להישאר בישראל, בלי אשרה או רשיון ישיבה, עד שהאניה או האוירון יצאו מישראל.
 
{{ח:סעיף|18|תחולה והוראות מעבר|תיקון: תשכ״ו}}
{{ח:תת|(א)}} חוק זה יחול על מי שייכנס לישראל אחרי תחילת תקפו ועל ישיבתו בישראל של אדם כזה.
{{ח:תת|(ב)}} מי שנכנס לישראל לפני תחילת תקפו של חוק זה, דינו יהיה כאילו חוק זה לא נתקבל אין בהוראה זו כדי למנוע את שר הפנים מליתן רשיון לישיבת קבע לאדם שנכנס כאמור, ומשניתן לו הרשיון, יחולו עליו הוראות חוק זה.
{{ח:תת|(ג)}} מי שהיה, ביום ט״ז בכסלו תש״ח (29 בנובמבר 1947), תושב השטח שהיה לשטח ישראל, ויצא משטח זה לפני אותו תאריך, וביקש, תוך שנתיים מתחילת תקפו של חוק זה, לחזור לישראל – רשאי שר הפנים לתת לו אשרה לכך.
 
{{ח:סעיף|19|ביטול ואישור תוקף}}
שורה 605:
{{ח:סעיף*|||תיקון: ק״ת תשע״ד, ק״ת תשע״ו, ק״ת תשע״ז, ק״ת תשע״ח, תשע״ח־3}}
{{ח:ת}} החלטה של רשות, בענייני כניסה לישראל, שהייה וישיבה בישראל או יציאה ממנה, או בענייני אזרחות, לפי החיקוקים המפורטים בזה –
{{ח:תת|(1)}} {{ח:חיצוני|חוק הכניסה לישראל|חוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952}} למעט החלטה לפי {{ח:חיצוני|חוק הכניסה לישראל#סעיף 11א|סעיף 11א}};
{{ח:תת|(2)}} {{ח:חיצוני|חוק האזרחות#סעיף 7|סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי״ב–1952}};
{{ח:תת|(3)}} {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 30|סעיפים 30}}, {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 30א|30א}}, {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 32|32}}, {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 32ד|ו־32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי״ד–1954}};
{{ח:תת|(4)}} {{ח:חיצוני|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס״ג–2003}}, למעט החלטות לפי {{ח:חיצוני|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)#סעיף 3א1|סעיפים 3א1}}, {{ח:חיצוני|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)#סעיף 3ב|3ב}} {{ח:חיצוני|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)#סעיף 3ג|ו־3ג}};
{{ח:ת}} לעניין זה, ”החלטה של רשות“ – למעט החלטה שקיבלה הממשלה ולמעט התקנת תקנות.
{{ח:ת}} לא ייזקק בית הדין לעררים על החלטה בעניינים המסורים לבית הדין לביקורת משמורת, אלא לפי {{ח:פנימי|סעיף 13כד|סעיף 13כד(ג) לחוק}}.