חוק האחריות לפיצוי נזקי זיהום בשמן: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”אזור נלווה“ – מרחב הים התיכון שמעבר למימי החופין עד למרחק שאינו עולה על 200 מילים ימיים מנקודת שפל המים שבחוף;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”אמנת הקרן“ – האמנה הבין־לאומית בדבר הקמת קרן בין־לאומית לפיצוי נזקי זיהום בשמן משנת 1992 שנעשתה בלונדון ב־27 בנובמבר 1992, כפי שתוקנה בלונדון ביום 18 באוקטובר 2000;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”אמצעי מנע“ – כל אמצעי סביר שנוקט אדם, לרבות בעל כלי שיט, לאחר שאירעה תקרית, כדי למנוע או לצמצם נזק זיהום;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”בטוחה כספית“ – ערבות בנקאית או תעודה של קרן פיצויים בין־לאומית;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”בית המשפט“ – בית המשפט לימאות לפי {{ח:חיצוני|חוק בית המשפט לימאות|חוק בית המשפט לימאות, התשי״ב–1952}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”בעל כלי שיט“ – מי שרשום במרשם של מדינה כבעל כלי השיט, ולגבי כלי שיט בבעלות מדינה המופעל על ידי תאגיד הרשום באותה מדינה – התאגיד הרשום;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”האמנה“ – האמנה הבין־לאומית בדבר אחריות לנזקי זיהום בשמן משנת 1992, שנעשתה בלונדון ב־27 בנובמבר 1992, כפי שתוקנה בלונדון ביום 18 באוקטובר 2000;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”המנהל“ – מנהל מינהל הספנות והנמלים במשרד התחבורה או מי שהוא הסמיך לענין חוק זה, כולו או מקצתו;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הקרן הבין־לאומית“ – הקרן הבין־לאומית שהוקמה בהתאם לאמנת הקרן;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”כלי שיט“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הספנות (כלי שיט)|בחוק הספנות (כלי שיט), התש״ך–1960}} (בחוק זה – חוק הספנות (כלי שיט)), אשר נבנה או הותאם להוביל שמן בצובר כמטען, ואולם לענין כלי שיט כאמור הכשיר להוביל שמן ומטען אחר – רק כאשר הוא מוביל שמן כמטען או כשהוא במסע לאחר הובלה כאמור, אלא אם כן הוכח שאינו נושא שיירי שמן כמטען;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מנהל נמל“ ו”נמל“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים|בפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל״א–1971}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”נזק זיהום“ – כל אחד מאלה:}}

{{ח:תתת|(1)}} אבדן או נזק, שנגרם מחוץ לכלי השיט על ידי זיהום שנוצר כתוצאה משמן שנפלט או שנשפך מכלי השיט, ויהא מקום השפיכה או הפליטה אשר יהא, ובלבד שפיצוי בעבור פגיעה בסביבה, למעט פיצוי בעבור אבדן רווח מפגיעה כאמור, יוגבל לעלויות של אמצעים סבירים שננקטו או שיינקטו לשם ניקוי או שיקום הסביבה שנפגעה;

{{ח:תתת|(2)}} עלות אמצעי מנע, לרבות אבדן או נזק הנגרמים על ידי השימוש באמצעי המנע;

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”קברניט“ – מי שבידו הפיקוד על כלי השיט, למעט נתב;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שמן“ – שמן מינרלי פחמימני עמיד (persistent hydrocarbon mineral oil) לסוגיו, לרבות שמן גלמי (crude oil), דלק היסק (fuel oil), שמן דיזל כבד (heavy diesel oil) או שמן סיכה (lubricating oil), בין כשהוא נישא כמטען בכלי שיט ובין כשהוא במכלי הדלק של כלי שיט;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תביעה לפיצויים“ – תביעה לפיצויים בשל נזק זיהום לפי הוראות חוק זה;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תעודת אישור“ – תעודה המאשרת כי לכלי השיט פוליסת ביטוח או בטוחה כספית, שהיא בתוקף ובהתאם להוראות חוק זה או האמנה, לפי הענין, ושנתנה רשות מוסמכת, כלהלן:}}

{{ח:תתת|(1)}} לכלי שיט ישראלי – המנהל;

{{ח:תתת|(2)}} לכלי שיט שאינו ישראלי הרשום כדין במדינה שהיא חברה באמנה – הרשות המוסמכת של אותה מדינה;

{{ח:תתת|(3)}} לכלי שיט שאינו ישראלי ואינו רשום כדין במדינה שהיא חברה באמנה – רשותמוסמכת של מדינה שהיא חברה באמנה, או שהכיר בה המנהל לענין חוק זה;

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תקרית“ – אירוע או סדרת אירועים שמקורם אחד, שבהם היה מעורב כלי שיט ואשר גרמו נזק זיהום, או אירוע היוצר חשש ממשי ומיידי לגרימת נזק זיהום.}}

{{ח:תת|(1)}} נזק זיהום שנגרם בישראל לרבות במימי החופין, וכן באזור הנלווה;

{{ח:תת|(2)}} נזק זיהום שנגרם במדינה חברה באמנה – כאמור להלן, ובלבד שהוא נגרם מתקרית אשר נגרם ממנה גם נזק זיהום כאמור בפסקה (1):

{{ח:תתת|(א)}} בשטחה הריבוני, לרבות במים הטריטוריאליים שלה;

{{ח:תתת|(ב)}} באזור הכלכלי הבלעדי שלה (Exclusive Economic Zone), ואם אין לה אזור כאמור – אזור שהוכרז על ידה לפי סעיף 2 לאמנה;

{{ח:תת|(3)}} עלות אמצעי מנע אשר ננקטו בכל מקום שהוא במטרה למנוע או למזער נזק זיהום, כאמור בפסקאות (1) או (2).

{{ח:תת|(א)}} נוכח המנהל כי לבעל כלי שיט ישראלי פוליסת ביטוח או בטוחה כספית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בסעיף 4}}, ייתן לכלי השיט תעודת אישור; תעודת האישור תהיה בשפות העברית והאנגלית, נוסחה יהיה כאמור {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}} ועותק שלה יופקד במרשם הישראלי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הספנות (כלי שיט)|בחוק הספנות (כלי שיט)}}.

{{ח:תת|(ב)}} שר התחבורה, בהתייעצות עם שר האוצר, יקבע תנאים למתן תעודת אישור, במטרה להבטיח מלוא תשלום נזק זיהום לפי הוראות חוק זה, ובין השאר לענין זהות המבטח ואיתנותו הפיננסית והכלכלית, אופן דרכי פקיעת פוליסת הביטוח או הבטוחה הכספית ומועד פקיעתה.

{{ח:תת|(א)}} לא ישיט אדם כלי שיט ישראלי שחלה עליו חובת ביטוח או בטוחה כספית לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}} אלא אם כן יש בכלי השיט תעודת אישור תקפה לפי הטופס {{ח:פנימי|תוספת 2|שבתוספת השניה}}.

{{ח:תת|(ב)}} לא ישיט אדם אל נמל בישראל או מנמל בישראל, כלי שיט שאינו ישראלי שחלות עליו החובות לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}} אלא אם כן יש בכלי השיט תעודת אישור תקפה.

{{ח:תת|(א)}} המנהל רשאי לעלות על כלי שיט בכל עת כדי לפקח על קיום הוראות {{ח:פנימי|פרק ב|פרק זה}}.

{{ח:תת|(ב)}} המנהל רשאי להורות למנהל נמל שלא להרשות כניסת כלי שיט שאינו ישראלי לתחום נמל אם הוא אינו נושא תעודת אישור תקפה, או למנוע יציאתו של כלי שיט כאמור מתחום נמל, עד שיוכיח להנחת דעת המנהל כי הוא נושא תעודת אישור כאמור.

{{ח:תת|(א)}} נגרם נזק זיהום יהיה אחראי לנזק שנגרם –

{{ח:תתת|(1)}} בתקרית שהיא אירוע – בעל כלי השיט בזמן התקרית;

{{ח:תתת|(2)}} בתקרית שהיא סדרת אירועים שמקורם אחד – מי שהיה בעל כלי השיט בזמן האירוע הראשון.

{{ח:תת|(ב)}} נגרם נזק זיהום כתוצאה מתקרית שבה מעורבים שני כלי שיט או יותר, יהיו כל בעלי כלי השיט המעורבים בתקרית, יחד ולחוד, אחראים לנזק הזיהום שאי אפשר להפרידו ביניהם באופן סביר.

{{ח:תת|(א)}} בעל כלי שיט יהיה פטור מאחריותו לגרימת נזק זיהום לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}} אם הוכח אחד מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} נזק הזיהום נגרם כתוצאה מפעילות מלחמתית, מסכסוך מזוין או מפעילות עוינת, ממלחמת אזרחים, ממרי, או מתופעת טבע חריגה שלא ניתן להימנע ממנה ושאי אפשר לעמוד בפניה;

{{ח:תתת|(2)}} נזק הזיהום נגרם, בשלמותו, בשל מעשה או מחדל של צד שלישי, לרבות הניזוק, במטרה לגרום נזק;

{{ח:תתת|(3)}} נזק הזיהום נגרם, בשלמותו, בשל רשלנות או התנהגות פסולה אחרת של רושת שלטונית או רשות אחרת, האחראית לפי דין לאחזקה או להפעלה של אורות או עזרי ניווט אחרים, בעת ביצוע תפקידה.

{{ח:תת|(ב)}} הוכיח בעל כלי שיט כי נזק הזיהום נגרם, בשלמותו או בחלקו, ממעשה או ממחדל של הניזוק במטרה לגרום נזק, או בשל רשלנותו של הניזוק, רשאי בית המשפט לפטרו, באופן מלא או חלקי, מאחריותו לפי {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}} כלפי אותו ניזוק.

{{ח:תת|(א)}} בעל כלי שיט רשאי, בהתאם להוראות חוק זה, להגביל את חבותו לנזק זיהום, לכל תקרית שאירעה, לסכומים שיחושבו כאמור {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}}, בהתאם לתפוסת כלי השיט.

{{ח:תת|(ב)}} תפוסת כלי השיט תחושב לפי הוראות האמנה הבין־לאומית בדבר מדידת תפוסתן של אניות, שנחתמה בלונדון ביום 25 ביוני 1969.

{{ח:תת|(1)}} המבטח רשאי להתגונן בעילות הפטור המפורטות {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9(א)(1) עד (3) ו־(ב)}};

{{ח:תת|(2)}} המבטח רשאי להתגונן בטענה שנזק הזיהום נגרם בשל התנהגות פסולה ומכוונת של בעל כלי השיט;

{{ח:תת|(3)}} המבטח לא יהיה רשאי להתגונן בטענה שבעל כלי השיט נמצא בהליכי פירוק או פשיטת רגל;

{{ח:תת|(4)}} המבטח לא יהיה רשאי להתגונן בכל טענה אחרת שהיה יכול להתגונן בה אילו נתבע על ידי בעל כלי השיט.

{{ח:תת|(א)}} בעל כלי שיט המעוניין להגביל את חבותו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 10|בסעיף 10}} יגיש בקשה לבית המשפט לקבלת אישור להקמת קרן להגבלה חבותו (להלן – קרן הגבלה); לבקשה תצורף רשימת התביעות לפיצויים, הידועות לו באותה שעה, שברצונו להכפיפן להגבלת החבות, וכן יודיע על כל תביעה נוספת כאמור שנודע לו עליה אחרי הגשת הבקשה.

{{ח:תת|(ב)}} אישור הרמת קרן הגבלה בידי בית המשפט מותנה בהפקדת סכום ההגבלה בבית המשפט או בהמצאת ערבות בנקאית או בטוחה כספית אחרת בגובה סכום ההגבלה, לבית המשפט; אין במתן אישור לפי סעיף קטן זה כדי להכריע בשאלת זכאותו של בעל כלי השיט להגביל את חבותו לפי הוראות חוק זה.

{{ח:תת|(א)}} מבטח רשאי להקים קרן הגבלה; הקמת קרן הגבלה לפי סעיף זה תהיה בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 15|סעיף 15}}, בשינויים המחויבים, ויחול עליה הדין החל על קרן הגבלה שהוקמה לפי {{ח:פנימי|סעיף 15|סעיף 15}}.

{{ח:תת|(ב)}} מבטח רשאי להקים קרן הגבלה גם אם בעל כלי השיט אינו רשאי להגביל את חבותו לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11}}; הקמת קרן הגבלה לפי סעיף זה לא תגרע מזכותו של תובע להגיש תביעה לפיצויים נגד בעל כלי השיט.

{{ח:תת|(ג)}} הוגשה בקשה לקבלת אישור להקמת קרן הגבלה, הן על ידי בעל כלי השיט והן על ידי מבטח, בשל אותה תקרית, יראו כל סכום שהופקד בבית המשפט, או כל ערבות בנקאית או בטוחה כספית שניתנו לבית המשפט, לצורך קבלת אישור להקמת אחת מקרנות ההגבלה האמורות, כאילו הופקד או ניתן גם לצורך קבלת אישור להקמת קרן ההגבלה השניה.

{{ח:תת|(1)}} לא תהיה למי שנזק הזיהום מקנה לו עילת תביעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 21|סעיף 21}}, או למי שניתן לזכותו פסק דין בשל עילה כאמור, הזכות להיפרע מנכסים אחרים של בעל כלי השיט;

{{ח:תת|(2)}} בית המשפט יחליט בענין תביעה לפיצויים, ובענין כל פעולה או סעד, לרבות סעד זמני, שעוכבו בצו לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 17|סעיף 17}};

{{ח:תת|(3)}} בית המשפט יורה על שחרור כל כלי שיט או רכוש אחר השייך לבעל כלי השיט שעוכב או שעוקל לצורך הבטחת חבותו בשל נזק הזיהום שנוצר מאותה תקרית, וכן יורה על שחרור כל ערובה שנתן בעל כלי השיט לצורך שחרור כלי שעוכב או שעוקל כאמור.

{{ח:תת|(1)}} יראו את בעל כלי השיט כאילו הקים קרן הגבלה לפי חוק זה לצורך הגבלת חבותו לפי {{ח:פנימי|סעיף 15|סעיף 15}}, ויראו את המבטח כאילו הרים קרן הגבלה בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 16|לסעיף 16}}, לפי הענין;

{{ח:תת|(2)}} הוכח לבית המשפט כי בעל כלי השיט זכאי להגביל את חבותו, יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 18|סעיף 18}};

{{ח:תת|(3)}} הסמכות להקצות את כספי קרן ההגבלה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 24|בסעיף 24}} תהיה לבית המשפט של המדינה שבה הוקמה קרן ההגבלה, ואולם לענין גובה נזק הזיהום שנגרם לתובע, ישמש פסק דין חלוט של בית המשפט בישראל ראיה לכך בבית המשפט של המדינה שבה הוקמה קרן ההגבלה.

{{ח:תת|(א)}} תביעה לפיצויים תוגש לבית המשפט עלידי מי שנגרם לו נזק זיהום.

{{ח:תת|(ב)}} תביעה לפיצויים תוגש נגד אחד או יותר מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} בעל כלי השיט האחראי לנזק זיהום לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}};

{{ח:תתת|(2)}} מי שנתן פוליסת ביטוח או בטוחה כספית לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}} לבעל כלי השיט כאמור בפסקה (1);

{{ח:תתת|(3)}} הקרן הבין־לאומית.

{{ח:תת|(ג)}} המגיש תביעה לפיצויים ימציא אותה גם למנהל הקרן הבין־לאומית, בדרך שנקבעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 39|סעיף 39}}.

{{ח:תת|(א)}} מי שנזק זיהום מקנה לו עילת תביעה לפיצויים לפי חוק זה –

{{ח:תתת|(1)}} לא תהיה לו עילת תביעה לפיצויים על פי חוק אחר כנגד מי שמנוי {{ח:פנימי|סעיף 21|בסעיף 21(ב)}}.

{{ח:תתת|(2)}} לא תהיה לו עילת תביעה לפיצויים לפי כל דין כנגד כל אחד מהמפורטים להלן, אלא אם כן נזק הזיהום נגרם ממעשה או ממחדל של אותו אדם שנעשה בכוונה לגרום לנזק זיהום, או בקלות דעת ביודעו כי המעשה או המחדל יגרום, קרוב לודאי, להתרחשות הנזק:

{{ח:תתתת|(א)}} סוכן שלוח או עובד של בעל כלי השיט;

{{ח:תתתת|(ב)}} איש צוות של כלי השיט;

{{ח:תתתת|(ג)}} נתב או אדם אחר המבצע פעילות בעבור כלי השיט;

{{ח:תתתת|(ד)}} חוכר, מנהל או מפעיל של כלי השיט;

{{ח:תתתת|(ה)}} אדם המבצע פעולות חילוץ בהסכמת בעל כלי השיט או על פי הוראות רשות ציבורית מוסמכת;

{{ח:תתתת|(ו)}} אדם הנוקט אמצעי מנע כדין;

{{ח:תתתת|(ז)}} סוכן, שלוח או עובד או מי מטעמם של כל אחד מהמפורטים בפסקאות משנה (א), (ד), (ה) ו־(ו).

{{ח:תת|(ב)}} אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מזכותו של תובע להגיש תביעה לפי חוק אחר, לרבות מזכותו של בעל כלי השיט לחזור על צד שלישי, ובלבד שחוק זה אינו מקנה לו עילת תביעה לפיצויים.

{{ח:תת|(א)}} התקופה שבה מתיישנת תביעה לפיצויים לפי חוק זה היא שלוש שנים מהיום שבו קרה נזק הזיהום (בחוק זה – תקופת ההתיישנות).

{{ח:תת|(ב)}} תביעה לפיצויים תתיישן בתום שש שנים ממועד התקרית אף אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות, ולענין תקרית שהיא סדרת אירועים יימנו שש השנים האמורות ממועד האירוע הראשון.

{{ח:תת|(ג)}} התיישנה תביעה לפיצויים תפקע הזכות לפיצויים בשל נזק הזיהום.

{{ח:תת|(1)}} בית המשפט יקצה לתובעים את כספי קרן ההגבלה, לפי יחס הסכומים שנפסקו לתובעים;

{{ח:תת|(2)}} הוכיח בעל כלי השיט או אדם אחר, כי הוא עשוי לחוב בתשלום מכספי הקרן בתאריך המאוחר מיום הקצאת כספי הקרן לפי פסקה (1), רשאי בית המשפט להורות כי עד לתאריך שיקבע יוקצה מכספי הקרן סכום הולם לכיסוי החבות כאמור;

{{ח:תת|(3)}} הכריז בית משפט בישראל על פסק חוץ כפסק אכיף לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק אכיפת פסקי חוץ|חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי״ח–1958}}, יחולו הוראות אלה:

{{ח:תתת|(א)}} פסק החוץ יהווה ראיה לגובה נזק הזיהום של הזוכה בו;

{{ח:תתת|(ב)}} הסכום שנפסק בפסק החוץ יבוא בחשבון הסכומים שנפסקו לתובעים לפי פסקה (1);

{{ח:תתת|(ג)}} בית המשפט יקצה לזוכה בפסק החוץ את חלקו היחסי מתוך כספי קרן ההגבלה;

{{ח:תת|(א)}} הקרן הבין־לאומית היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה משפטית.

{{ח:תת|(ב)}} מנהל הקרן הבין־לאומית הוא נציגה החוקי של הקרן לענין חוק זה.

{{ח:תת|(1)}} הקרן הבין־לאומית רשאית להצטרף כצד להליך המשפטי;

{{ח:תת|(2)}} בית המשפט רשאי ליתן נגד הקרן הבין־לאומית פסק דין לפיצוי התובעים לפי הוראות חוק זה, אף אם הקרן האמורה לא הצטרפה להליך, אם נוכח שלמנהל הקרן הבין־לאומית ניתנה הזדמנות להצטרף כצד להליך;

{{ח:תת|(3)}} ניתן פסק דין נגד הקרן הבין־לאומית כאמור בפסקה (2) ופסק הדין נעשה חלוט, מנועה הקרן הבין־לאומית מלטעון לגבי העובדות והממצאים שנקבעו בפסק הדין.

{{ח:תת|(א)}} פסק בית המשפט, לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 24|סעיף 24(1)}} את סכום הפיצויים לכל תובע, וקבע בפסק הדין אחד או יותר מהאמור בפסקאות (1) עד (4) של סעיף קטן (ב), יפסוק בית המשפט גם את הסכום המגיע לכל תובע מתוך הסכום הכולל של הפיצויים שעל הקרן הבין־לאומית לשלם לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ה|פרק זה}}, בהתאם ליחס סכומי התביעות שנפסקו.

{{ח:תת|(ב)}} אלה קביעות בית המשפט בפסק דין בתביעה לפיצויים המחייבת את הקרן הבין־לאומית לשלם את הפיצויים שפסק:

{{ח:תתת|(1)}} על פי הוראות האמנה לא קמה אחראיות לנזק;

{{ח:תתת|(2)}} בעל כלי השיט האחראי לנזק אינו יכול לעמוד בנטל הכספי הכרוך בביצוע פסק הדין ובלבד שהתובע נקט אמצעים כדין לביצוע פסק הדין;

{{ח:תתת|(3)}} פוליסת ביטוח או בטוחה כספית, שניתנה לפי האמנה, אינה מגעת כדי סכום הפיצויים שפסק בית המשפט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 24|בסעיף 24(1)}}, והסכום, כולו או חלקו, לא שולם לתובע לאחר שנקט אמצעים כדין למימושה של הפוליסה או הבטוחה;

{{ח:תתת|(4)}} כלל סכום הפיצויים שפסק בית המשפט לפי {{ח:פנימי|סעיף 24|סעיף 24}} גבוה מחבותו של המבטח או נותן הבטוחה הכספית, כפי שזו הוגבלה על ידי בעל כלי השיט לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}}.

{{ח:תת|(ג)}} הכריז בית משפט בישראל על פסק חוץ כפסק אכיף לפי {{ח:פנימי|סעיף 24|סעיף 24(3)}}, יפסוק בית המשפט לזוכה בפסק החוץ את הסכום המגיע לו מתוך הסכום הכולל של הפיצוי שעל הקרן הבין־לאומית לשלם לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ה|פרק זה}}, בהתאם ליחס הסכומים שפסק בית המשפט לתובעים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 24|בסעיף 24(1)}}.

{{ח:תת|(א)}} הקרן הבין־לאומית לא תישא בתשלום פיצויים לתובעים ובית המשפט לא יפסוק להם פיצויים מכספי הקרן הבין־לאומית לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 29|סעיף 29}}, אם נקבע בפסק הדין כי הוכח אחד מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} נזק הזיהום נבע מפעילות מלחמתית, סכסוך מזוין, פעילות עוינת, מלחמת אזרחים או מרד;

{{ח:תתת|(2)}} נזק הזיהום מקורו בשמן שנפלט או שנשפך מכלי שיט שהוראות חוק זה אינן חלות עליו על פי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}};

{{ח:תתת|(3)}} התובע לא הוכיח כי נזק הזיהום נבע מתקרית שבה היה מעורב כלי שיט.

{{ח:תת|(ב)}} נטל ההוכחה לענין פסקאות (1) ו־(2) של סעיף קטן (א) הוא על הקרן הבין־לאומית.

{{ח:תת|(א)}} שילמה הקרן הבין־לאומית פיצויים לתובע, עוברת זכותו של התובע כלפי בעל כלי השיט, מבטחו, מי שנתן בטוחה כספית או כל אדם אחר, אל הקרן הבין־לאומית, בשיעור התשלומים ששילמה.

{{ח:תת|(ב)}} שילמה המדינה או מי מטעמה פיצויים לתובע, עוברת זכותו של התובע כלפי בעל כלי השיט, מבטחו, מי שנתן לו בטוחה כספית או כל אדם אחר, למדינה, בשיעור התשלומים ששילמה.

{{ח:תת|(א)}} {{ח:פנימי|פרק ה סימן ב|בסימן זה}} –

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מיתקן מסוף“ – אתר המשמש לאחסנת שמן בצובר, המסוגל לקלוט שמן אשר הובל בים, לרבות כל מיתקן הממוקם במרחק מן החוף, אך קשור לאותו אתר;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”שמן משתתף“ – שמן שהתקיים בו אחד מאלה:}}

{{ח:תתתת|(1)}} יובא דרך הים ונתקבל בנמל או במיתקן מסוף בישראל לאחסון;

{{ח:תתתת|(2)}} נתקבל בישראל בנמל או במיתקן מסוף כיעד ראשון, לאחר שנפרק במדינה שאינה חברה באמנת הקרן.

{{ח:תת|(ב)}} בעל מטען או יבואן אשר במשך שנת כספים מייבא מעל 150,000 טון שמן משתתף ישלם היטל השתתפות בקרן הבין־לאומית, שייקבע על בסיס כלל חבות מדינת ישראל לקרן הבין־לאומית לשנת כספים בהתאמה לחלקו היחסי מתוך כלל כמות השמן המשתתף שנתקבל בישראל באותה שנה.

{{ח:תת|(ג)}} לא שילם בעל מטען או יבואן את היטל ההשתתפות החל עליו במועד שנקבע, יחויב בעל המטען או היבואן האמור בתשלום ריבית פיגורים בהתאם להוראות אמנת הקרן ובתשלום ריבית נוספת כפי שקבע שר התחבורה בהתאם להוראות סעיף קטן (ה).

{{ח:תת|(ד)}} היטל ההשתתפות כאמור בסעיף קטן (ב) ישולם למנהל, והוא יעבירו לקרן הבין־לאומית.

{{ח:תת|(ה)}} שיעור ההיטל והמועדים, הדרכים והתנאים לתשלומו ולהעברתו לקרן הבין־לאומית, וכן שיעור הריבית הנוספת בשל אי תשלום ההיטל במועד, ייקבעו בידי שר התחבורה באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

{{ח:תת|(א)}} בעל כלי שיט המוביל שמן ואין לו פוליסת ביטוח או בטוחה כספית להובלת השמן, בניגוד להוראת {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4(א)}}, דינו – קנס פי ארבעה מהקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל״ז–1977}} (בחוק זה – חוק העונשין).

{{ח:תת|(ב)}} העושה אחד מאלה, דינו – קנס פי שניים מהקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}} –

{{ח:תתת|(1)}} משיט כלי שיט בלי שיש בכלי השיט תעודת אישור, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}};

{{ח:תתת|(2)}} משיט כלי שיט בניגוד להוראות המנהל או מנהל נמל, לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7}}.

{{ח:תת|(ג)}} נעברה עבירה לפי סעיף זה בידי תאגיד, דינו – קנס פי ארבעה מהקנס שנקבע לאותה עבירה.

{{ח:תת|(ד)}} נעברה עבירה לפי סעיף זה, ועושה העבירה המשיך לבצע את העבירה לאחר שנמסרה לו התראה בכתב מאת המנהל לענין ההפרה, דינו – נוסף על העונש הקבוע לעבירה, קנס נוסף, בשיעור חמישה אחוזים מהקנס הקבוע לעבירה, לכל יום שבו נמשכת העבירה, מיום מסירת ההתראה, או ממועד מאוחר יותר שנקבע בה אם נקבע; על מסירה לפי סעיף זה יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 237|סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982}}, בענין המצאת מסמכים, בשינויים המחויבים.

{{ח:תת|(א)}} לענין חוק זה, דין המדינה כבעלת כלי שיט בעת שהוא בשימוש מסחרי, כדין בעל כלי שיט אחר, ואולם חובת הביטוח או הבטוחה הכספית לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}} והחובה לשאת תעודת אישור לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}} לא יחולו, ובלבד שהמנהל באישור שר התחבורה ושר האוצר הוציא לכלי השיט תעודה לפיה כלי השיט הוא בבעלות המדינה וחבות המדינה כבעל כלי השיט לנזק זיהום מכוסה על ידה בגובה סכום החבות הקבוע לפי חוק זה, וכלי השיט נושא תעודה זו בעת הפלגתו; תעודה כאמור תהיה ככל האפשר ובשינויים המחויבים, כאמור {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}}.

{{ח:תת|(ב)}} דין מדינה החברה באמנה כבעלת כלי שיט בעת שהוא בשימוש מסחרי, כדין המדינה, ואולם התעודה האמורה בסעיף קטן (א) תוצא בידי הרשות המוסמכת של אותה מדינה, וסכום החבות ונוסח התעודה יהיו כקבוע לפי האמנה.

{{ח:תת|(א)}} שר התחבורה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו, וכן רשאי הוא לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 2|התוספת השניה}}.

{{ח:תת|(ב)}} תוקנה האמנה או אמנת הקרן, באופן שהוראותיה אינן תואמות עוד את הוראות {{ח:פנימי|תוספת 1|התוספת הראשונה}} {{ח:פנימי|תוספת 3|או התוספת השלישית}}, לפי הענין, והתיקון אושרר, יתקן שר התחבורה, בצו, את {{ח:פנימי|תוספת 1|התוספת הראשונה}} {{ח:פנימי|תוספת 3|או התוספת השלישית}}, לפי הענין, באופן שסכומי הגבלת החבות הקבועים {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}}, או הסכום הכולל של הפיצויים שניתן להטיל על הקרן הבין־לאומית הקבוע {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, יהיה כאמור בתיקון שאושרר.

{{ח:תת|(א)}} תחילתו של חוק זה שנה מיום שמדינת ישראל הפקידה הודעות בדבר אשרור האמנה ואמנת הקרן בידי ממשלת ישראל אצל המזכיר הכללי של ארגון הספנות הבין־לאומי.

{{ח:תת|(ב)}} שר התחבורה יפרסם ברשומות הודעה בדבר הפקדת הודעות האשרור ומועדן, כאמור בסעיף קטן (א), סמוך ככל האפשר להפקדתן.

{{ח:תת|(1)}} לגבי כלי שיט שתפוסתו ברוטו אינה עולה על 5,000 טון רשום – סכום השווה בשקלים חדשים ל־4.51 מיליון יחידות חישוב;

{{ח:תת|(2)}} לגבי כלי שיט שתפוסתו ברוטו מעל 5,000 טון רשום – סכום השווה בשקלים חדשים ל־4.51 מיליון יחידות חישוב, בתוספת של סכום השווה בשקלים חדשים ל־6.31 יחידות חישוב לכל טון רשות שמעל 5,000 הטון הראשונים;

{{ח:תת|(3)}} הגבלת החבות לא תעלה על סכום השווה בשקלים חדשים ל־89.77 מיליון יחידות חישוב.

{{ח:תת|(1)}} שער החליפין של יחידת החישוב לעומת הדולר של ארצות הברית של אמריקה כפי שפרסמה קרן המטבע הבין־לאומית ביום הקמת קרן־ההגבלה לפי {{ח:פנימי|סעיף 15|סעיף 15 לחוק זה}};

{{ח:תת|(2)}} שער החליפין היציג של הדולר של ארצות הברית של אמריקה לעומת השקל החדש כפי שפרסם בנק ישראל ביום הקמת קרן ההגבלה כאמור בפסקה (1).