חוק בנק ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הבנק“ – בנק ישראל;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”גוף פיננסי“ – כל אחד מאלה:}}

{{ח:תתת|(1)}} תאגיד בנקאי ותאגיד עזר;

{{ח:תתת|(2)}} קופת גמל או חברה מנהלת כהגדרתן {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל)|בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס״ה–2005}};

{{ח:תתת|(3)}} מבטח כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)|בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981}};

{{ח:תתת|(4)}} קרן להשקעות משותפות בנאמנות כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק השקעות משותפות בנאמנות|בחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ״ד–1994}};

{{ח:תתת|(5)}} מנהל תיקים כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות|בחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ״ה–1995}};

{{ח:תתת|(6)}} חבר בורסה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}};

{{ח:תתת|(7)}} מסלקה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך}};

{{ח:תתת|(8)}} החברה הבת;

{{ח:תתת|(8א)}} נותן שירותים פיננסים כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים)|בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע״ו–2016}};

{{ח:תתת|(9)}} גוף אחר המספק שירותים פיננסיים, שקבע הנגיד, בצו, באישור הוועדה;

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הוועדה“ – הוועדה המוניטרית כמשמעותה {{ח:פנימי|פרק ד סימן א|בסימן א׳ לפרק ד׳}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הוועדה לאיתור מועמדים“ – הוועדה לאיתור מועמדים שהוקמה לפי {{ח:פנימי|סעיף 33|סעיף 33}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הוועדה לבדיקת מינויים“ – הוועדה שהוקמה לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות#סעיף 18ב|סעיף 18ב לחוק החברות הממשלתיות}}, בשינויים כאמור {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות#סעיף 60א|בסעיף 60א(ב) לחוק החברות הממשלתיות}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”ועדת הביקורת“ – ועדת הביקורת שמונתה לפי {{ח:פנימי|סעיף 23|סעיף 23}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”החברה הבת“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק הדואר|בחוק הדואר, התשמ״ו–1986}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חוק הביקורת הפנימית“ – {{ח:חיצוני|חוק הביקורת הפנימית|חוק הביקורת הפנימית, התשנ״ב–1992}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חוק הבנקאות (רישוי)“ – {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (רישוי)|חוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חוק החברות“ – {{ח:חיצוני|חוק החברות|חוק החברות, התשנ״ט–1999}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חוק החברות הממשלתיות“ – {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות|חוק החברות הממשלתיות, התשל״ה–1975}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חוק מבקר המדינה“ – {{ח:חיצוני|חוק מבקר המדינה|חוק מבקר המדינה, התשי״ח–1958 [נוסח משולב]}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חוק ניירות ערך“ – {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|חוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חוקי הבנקאות“ – {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (רישוי)|חוק הבנקאות (רישוי)}}, {{ח:חיצוני|פקודת הבנקאות|פקודת הבנקאות, 1941}}, {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (שירות ללקוח)|וחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ״א–1981}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”המדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”המועצה“ – המועצה המינהלית כמשמעותה {{ח:פנימי|פרק ד סימן ב|בסימן ב׳ לפרק ד׳}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מטבע“ – כאמור {{ח:חיצוני|חוק מטבע השקל החדש#סעיף 1|בסעיף 1 לחוק מטבע השקל החדש, התשמ״ה–1985}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מטבע חוץ“ – שטרי כסף או מעות שהם הילך חוקי במדינת חוץ ואינם הילך חוקי בישראל;}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”המשנה לנגיד“ – המשנה לנגיד שמונה לפי {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הנגיד“ – נגיד הבנק שמונה לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”רשות ניירות ערך“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 2|בסעיף 2 לחוק ניירות ערך}};}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”רשות פיקוח“ – כל אחד מאלה, לגבי הגופים הפיננסיים המפוקחים על ידו:}}

{{ח:תתת|(1)}} הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)|בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981}};

{{ח:תתת|(2)}} רשות ניירות ערך;

{{ח:תתת|(3)}} שר התקשורת, לעניין החברה הבת;

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”תאגיד בנקאי“ ו”תאגיד עזר“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (רישוי)|בחוק הבנקאות (רישוי)}}.}}

{{ח:תת|(א)}} בנק ישראל הוא תאגיד.

{{ח:תת|(ב)}} לבנק יהיו ועדה מוניטרית, מועצה מינהלית ונגיד.

{{ח:תת|(ג)}} מקום מושבו של הבנק יהיה בירושלים, והוא רשאי לפתוח סניפים ונציגויות בכל מקום אחר.

{{ח:תת|(א)}} מטרותיו של הבנק הן:

{{ח:תתת|(1)}} לשמור על יציבות מחירים, וזאת כמטרה מרכזית;

{{ח:תתת|(2)}} לתמוך במטרות אחרות של המדיניות הכלכלית של הממשלה, במיוחד צמיחה, תעסוקה וצמצום פערים חברתיים, בתנאי שלדעת הוועדה לא תהיה בכך פגיעה בהשגת יציבות המחירים לאורך זמן; לעניין זה, ”יציבות מחירים לאורך זמן“ – מצב שבו צופה הוועדה, על בסיס המדיניות המוניטרית שקבעה, ששיעור האינפלציה יהיה בתחום יציבות המחירים שנקבע כאמור בסעיף קטן (ב), בתוך תקופה שלא תעלה על שנתיים;

{{ח:תתת|(3)}} לתמוך ביציבותה של המערכת הפיננסית ובפעילותה הסדירה.

{{ח:תת|(ב)}} הממשלה, בהתייעצות עם הנגיד, תקבע את תחום יציבות המחירים לעניין סעיף קטן (א)(1).

{{ח:תת|(1)}} לנהל את המדיניות המוניטרית;

{{ח:תת|(2)}} להחזיק את יתרות מטבע החוץ של המדינה ולנהלן;

{{ח:תת|(3)}} לתמוך בפעילות הסדירה של שוק מטבע החוץ בישראל;

{{ח:תת|(4)}} לשמש בנקאי של הממשלה;

{{ח:תת|(5)}} להסדיר את מערכות התשלומים והסליקה במשק, במטרה להבטיח את יעילותן ויציבותן, לרבות בהתאם {{ח:חיצוני|חוק מערכות תשלומים|לחוק מערכות תשלומים, התשס״ח–2008}};

{{ח:תת|(6)}} להנפיק מטבע, להסדיר את מערכת המזומנים במשק ולכוונה;

{{ח:תת|(7)}} לקיים את הפיקוח וההסדרה של מערכת הבנקאות על פי סמכויותיו לפי חוקי הבנקאות ולפי כל דין אחר.

{{ח:תת|(א)}} הנגיד ינהל את הבנק ויכהן גם כיושב ראש הוועדה וכחבר המועצה.

{{ח:תת|(ב)}} הנגיד ישמש יועץ לממשלה בעניינים כלכליים, לרבות לעניין צמצום פערים חברתיים וצמצום אי־שוויון בחלוקת ההכנסות בחברה.

{{ח:תת|(א)}} הממשלה תמנה, לפי המלצת הנגיד, משנה לנגיד.

{{ח:תת|(ב)}} הנגיד יקבע את תפקידיו של המשנה לנגיד.

{{ח:תת|(ג)}} המשנה לנגיד יהיה חבר בוועדה ובמועצה.

{{ח:תת|(א)}} הנגיד ימונה לתקופה של חמש שנים, וניתן לשוב ולמנותו לתקופת כהונה נוספת אחת בלבד.

{{ח:תת|(ב)}} המשנה לנגיד ימונה לתקופה של חמש שנים, וניתן לשוב ולמנותו לתקופת כהונה נוספת אחת בלבד; על אף האמור, בתום שנה מכניסתו לתפקיד של נגיד חדש, תיפסק כהונתו של המשנה לנגיד אם לא הסתיימה במועד מוקדם יותר, ואולם הממשלה רשאית להחליט, לפי המלצת הנגיד, שהמשנה לנגיד ימשיך לכהן עד סוף תקופת הכהונה שלה מונה.

{{ח:תת|(א)}} בכל תקופת כהונתם לא יהיו הנגיד והמשנה לנגיד חבר הכנסת או חבר מועצה של רשות מקומית, ולא ייכללו ברשימת מועמדים בבחירות לכנסת או למועצה של רשות מקומית.

{{ח:תת|(ב)}} בכל תקופת כהונתם לא יהיו הנגיד והמשנה לנגיד רשאים –

{{ח:תתת|(1)}} להיות חברים בהנהלה של חבר בני אדם המנהל עסקים לשם השגת רווחים;

{{ח:תתת|(2)}} להיות חברים בהנהלה של חבר בני אדם הפועל שלא למטרת רווח, אם יש בכך כדי ליצור ניגוד עניינים עם מילוי תפקידיהם לפי חוק זה;

{{ח:תתת|(3)}} לשמש בכל משרה אחרת או לעסוק, במישרין או בעקיפין, בעסק או בעיסוק אחר;

{{ח:תתת|(4)}} להיות בעלי מניות או בעלי זכות דומה בתאגיד בנקאי או בתאגיד אחר הכפוף לפיקוח או להסדרה של הבנק על פי חוקי הבנקאות;

{{ח:תתת|(5)}} להחזיק ניירות ערך של תאגיד הרשום בישראל וכן להחזיק בישראל כספים וניירות ערך, שלא בהתאם לכללים שקבעה הממשלה למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים, בשינויים המחויבים; ועדת הביקורת רשאית לאשר חריגה מכך, מטעמים שיירשמו.

{{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאים הנגיד והמשנה לנגיד למלא כל אחד מהתפקידים המנויים להלן, ובלבד שאין במילוי התפקיד כדי לפגוע ביכולתם למלא את תפקידיהם לפי חוק זה או כדי לפגוע בעצמאות הבנק, במטרותיו ובתפקידיו:

{{ח:תתת|(1)}} חבר ועדה שמינתה הממשלה או הכנסת, ולגבי המשנה לנגיד – נציג הבנק ברשות ניירות ערך;

{{ח:תתת|(2)}} בעל תפקיד הוראה אקדמי;

{{ח:תתת|(3)}} בהסכמת הממשלה, חבר בוועדה בין־לאומית ובמוסד בין־לאומי;

{{ח:תת|(א)}} הממשלה תקבע את השכר ואת תנאי השירות של הנגיד.

{{ח:תת|(ב)}} שכר המשנה לנגיד יהיה בשיעור של 90 אחוזים משכר הנגיד, ותנאי שירותו ייקבעו בידי הממשלה.

{{ח:תת|(א)}} נשיא המדינה רשאי, לפי הצעת הממשלה, להפסיק את כהונתו של הנגיד, אם ראה שאין הוא ראוי להמשיך בכהונתו בשל אחד מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו כנגיד;

{{ח:תתת|(2)}} פעל בניגוד לאמור {{ח:פנימי|סעיף 11|בסעיף 11}};

{{ח:תתת|(3)}} נבצר ממנו, דרך קבע, למלא את תפקידו.

{{ח:תת|(ב)}} הצעת הממשלה לנשיא לפי סעיף קטן (א) תובא לידיעת ועדת הכספים של הכנסת עם הגשתה לנשיא.

{{ח:תת|(1)}} לדעת הנגיד, אינו ממלא את תפקידו כראוי;

{{ח:תת|(2)}} עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו כמשנה לנגיד;

{{ח:תת|(3)}} פעל בניגוד לאמור {{ח:פנימי|סעיף 11|בסעיף 11}};

{{ח:תת|(4)}} נבצר ממנו, דרך קבע, למלא את תפקידו.

{{ח:תת|(1)}} לקבוע את המדיניות להשגת מטרות הבנק, ובכלל זה את המדיניות המוניטרית;

{{ח:תת|(2)}} לעקוב אחר ביצועה של המדיניות שנקבעה, לבחון, מפעם לפעם, את ההתפתחויות המוניטריות והכלכליות ואת ההתקדמות להשגת יעדי המדיניות, ולדון בנושאים אחרים הקשורים לכך;

{{ח:תת|(3)}} להחליט על הפעולות לפי חוק זה שעל הבנק לנקוט כדי להשיג את מטרות הבנק; החלטת הוועדה על שיעור הריבית הנקבעת לצורכי המדיניות המוניטרית (להלן – שיעור הריבית), תהיה לתקופה נקובה, ובתום התקופה תחליט הוועדה אם לשנות את שיעור הריבית או להשאירו לתקופה נקובה נוספת; אין באמור בפסקה זו כדי לגרוע מסמכות הוועדה לשנות את שיעור הריבית גם בתוך התקופה שננקבה בהחלטה קודמת;

{{ח:תת|(4)}} כל תפקיד אחר שהוטל עליה בחוק זה, לרבות בעניינים אלה: קבלת פיקדונות ומתן אשראי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 36|בסעיף 36(3) עד (5)}}, מתן הוראות בדבר החזקת נכסים נזילים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 38|בסעיף 38}}, ניהול יתרות מטבע חוץ כאמור {{ח:פנימי|סעיף 40|בסעיף 40}}, והתערבות במסחר בשוק מטבע החוץ כאמור {{ח:פנימי|סעיף 53|בסעיף 53}}.

{{ח:תת|(א)}} הוועדה תמנה שישה חברים, והם הנגיד, שישמש יושב ראש הוועדה, המשנה לנגיד, עובד הבנק שמינה הנגיד ושלושה חברים מקרב הציבור; לא מכהן במועד כלשהו משנה לנגיד, ימנה הנגיד עובד נוסף של הבנק לחבר הוועדה עד לתחילת כהונתו של משנה לנגיד.

{{ח:תת|(ב)}} כשיר להתמנות כחבר מקרב הציבור בוועדה תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים לפחות ושמתקיים בו אחד מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} הוא בעל תואר אקדמי שלישי בכלכלה או במינהל עסקים ובעל ניסיון של חמש שנים לפחות בתחום המוניטרי, הפיננסי או המקרו־כלכלי;

{{ח:תתת|(2)}} הוא בעל תואר אקדמי שני בכלכלה או במינהל עסקים ובעל ניסיון של שמונה שנים לפחות בתחום המוניטרי, הפיננסי או המקרו־כלכלי;

{{ח:תתת|(3)}} הוא בעל ידע, מומחיות וניסיון מקצועי מוכח של עשר שנים לפחות בתחום המוניטרי, הפיננסי או המקרו־כלכלי, ובלבד שלא ימונה יותר מחבר אחד לפי הוראות פסקה זו.

{{ח:תת|(ג)}} חבר מקרב הציבור בוועדה ימונה בידי הממשלה, על פי המלצת הוועדה לאיתור מועמדים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 34|בסעיף 34}} ולאחר התייעצות עם הוועדה לבדיקת מינויים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 35|בסעיף 35}}.

{{ח:תת|(א)}} יושב ראש הוועדה יכנס את הוועדה שמונה פעמים בשנה לפחות; יושב ראש הוועדה יכנס ישיבה מיוחדת של הוועדה אם ביקשו זאת לפחות שני חברים, ובלבד שמספר הישיבות המיוחדות כאמור לא יעלה על 12 ישיבות בשנה.

{{ח:תת|(ב)}} רוב חברי הוועדה, וביניהם הנגיד, ובהעדרו מישיבת הוועדה ובהסכמתו – המשנה לנגיד, יהיה מניין חוקי בישיבותיה ובהחלטותיה.

{{ח:תת|(ג)}} החלטות הוועדה יתקבלו ברוב קולות של חברי הוועדה המשתתפים בהצבעה; היו הקולות שקולים, יהיה ליושב ראש קול נוסף.

{{ח:תת|(ד)}} הוועדה רשאית, במקרים מיוחדים, לקיים ישיבות באמצעות שימוש בכל אמצעי תקשורת, ובלבד שנעשה ניסיון סביר לאתר את כל חברי הוועדה כדי לקבל את הסכמתם לקיום ישיבה באופן זה, ושכל חברי הוועדה המשתתפים יכולים לשמוע זה את זה בו־בזמן.

{{ח:תת|(ה)}} הוועדה תקבע את סדרי עבודתה ככל שלא נקבעו בחוק זה.

{{ח:תת|(א)}} הוועדה תפרסם לציבור ותמסור לממשלה (בסעיף זה – פרסום) את סיכום דיוניה והחלטותיה, הנימוקים להחלטות והתוצאות המספריות של ההצבעה עליהן; הפרסום לציבור ייעשה באתר האינטרנט של הבנק או באופן אחר שתמצא הוועדה לנכון.

{{ח:תת|(ב)}} הפרסום יהיה בתוך שבועיים ממועד הדיון; על אף האמור, פרסום לגבי החלטת הוועדה על שיעור הריבית או על שימוש בכלים מוניטריים אחרים, ותמצית נימוקיה, יהיה ביום קבלת ההחלטה.

{{ח:תת|(ג)}} הוועדה רשאית לדחות, לתקופה של עד שישה חודשים, פרסום בדבר סיכום דיון מסוים, כולו או חלקו, או פרסום תמצית נימוקיה של החלטה על שיעור הריבית או פרסום החלטה על שימוש בכלים מוניטריים אחרים, והכל אם מצאה שהפרסום באותה עת עלול לפגוע בתוצאות המדיניות המוניטרית; הוועדה רשאית להאריך את התקופה לאי־פרסום כאמור לתקופות נוספות של עד שישה חודשים כל אחת.

{{ח:תת|(ד)}} עם הפרסום הנדחה של סיכום הדיון, תמצית הנימוקים או ההחלטה, תפרסם הוועדה גם את הנימוקים שהביאו לדחייה.

{{ח:תת|(ה)}} הוועדה רשאית שלא לפרסם כאמור בסעיף קטן (א), אם מצאה שהפרסום עלול לפגוע במעמדם של הבנק או של המדינה בארצות חוץ או בקשריהם עם גופים פיננסיים זרים; לעניין זה, ”גוף פיננסי זר“ – גוף דומה לגופים המפורטים בהגדרה ”גוף פיננסי“ {{ח:פנימי|סעיף 1|שבסעיף 1}}, שהתאגד מחוץ לישראל.

{{ח:תת|(ו)}} דחתה הוועדה פרסום או לא פרסמה פרסום כאמור בסעיפים קטנים (ג) או (ה), ידווח הנגיד לשר האוצר בכתב בסמוך לדחייה או לאי־הפרסום כאמור על תוכן הדיון או ההחלטה שהפרסום על אודותיה נדחה או לא נעשה, על הנימוקים להחלטה כאמור, ועל הסיבות לדחיית הפרסום או לאי־הפרסום, הכל לפי העניין.

{{ח:תת|(א)}} לבנק תהיה מועצה מינהלית שתפקידיה הם אלה:

{{ח:תתת|(1)}} לפקח על ההתנהלות התקינה והיעילה של הבנק;

{{ח:תתת|(2)}} לדון בתכנית העבודה השנתית של הבנק;

{{ח:תתת|(3)}} לאשר את התקציב השנתי לפעילות המינהלית של הבנק (בסעיף זה – תקציב שנתי);

{{ח:תתת|(4)}} לאשר את הדוח הכספי השנתי של הבנק כאמור {{ח:פנימי|סעיף 75|בסעיף 75}};

{{ח:תתת|(5)}} לאשר את תנאי השכר של עובדי הבנק והשינויים שיחולו בהם, לרבות התנאים הנלווים, וכן את מבנה השכר בבנק;

{{ח:תתת|(6)}} למנות לבנק מבקר פנימי, לפי הצעת ועדת הביקורת; המועצה מוסמכת להפסיק את כהונת המבקר הפנימי לפי {{ח:חיצוני|חוק הביקורת הפנימית#סעיף 12|סעיף 12(א)(3) לחוק הביקורת הפנימית}};

{{ח:תתת|(7)}} לדון ולהחליט בהמלצות ועדת הביקורת בעניינים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 24|בסעיף 24(2) ו־(3)}};

{{ח:תתת|(8)}} למנות צוות לתיקון ליקויים כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק מבקר המדינה#סעיף 21א|בסעיף 21א(ב) לחוק מבקר המדינה}}; על אף הוראות הסעיף האמור, בראש הצוות לתיקון ליקויים יעמוד הנגיד;

{{ח:תתת|(9)}} למנות רואה חשבון מבקר לבנק ולסיים את העסקתו;

{{ח:תתת|(10)}} למלא כל תפקיד אחר שהוטל עליה בחוק.

{{ח:תת|(ב)}} המועצה תפרסם את עיקרי תכנית העבודה השנתית של הבנק ואת החלטותיה העיקריות וכן את הפרוטוקולים של ישיבותיה, ואולם רשאית היא, בהחלטה מנומקת בכתב, לקבוע כי פרוטוקול של דיון מסוים או חלקו לא יפורסם כאמור.

{{ח:תת|(ג)}} המועצה תניח על שולחן ועדת הכספים של הכנסת את התקציב השנתי כשהוא מחולק לתחומי פעולה ולתכניות בתוך 14 ימים מיום אישורו על ידי המועצה; ועדת הכספים של הכנסת תקיים דיון בתקציב השנתי; בסמוך לאחר הדיון בוועדת הכספים תפרסם המועצה ברשומות את התקציב השנתי המחולק לתחומי פעולה ולתכניות.

{{ח:תת|(ד)}} לעניין סעיף קטן (א)(7) –

{{ח:תתת|(1)}} האמור {{ח:חיצוני|חוק הביקורת הפנימית#סעיף 6א|בסעיף 6א לחוק הביקורת הפנימית}} לעניין הנהלת הגוף הציבורי וחבריה יחול על המועצה, לאחר קבלת המלצות ועדת הביקורת, ועל חברי המועצה, והאמור {{ח:חיצוני|חוק הביקורת הפנימית#סעיף 6א|בסעיף קטן (ב) של אותו סעיף}} לעניין הממונה יחול על יושב ראש המועצה;

{{ח:תתת|(2)}} האמור {{ח:חיצוני|חוק הביקורת הפנימית#סעיף 7|בסעיף 7(א) לחוק הביקורת הפנימית}} לעניין הממונה יחול על המועצה לאחר קבלת המלצת ועדת הביקורת;

{{ח:תתת|(3)}} {{ח:חיצוני|חוק הביקורת הפנימית#סעיף 7|בסעיף 7(ב) לחוק הביקורת הפנימית}}, במקום ”השר הממונה על משרד ממשלתי, יושב ראש דירקטוריון או יושב ראש של גוף הממלא תפקיד מקביל לשל דירקטוריון, וכן הממונה“ יקראו ”הנגיד, יושב ראש המועצה ויושב ראש ועדת הביקורת“;

{{ח:תתת|(4)}} בלי לגרוע מהאמור {{ח:חיצוני|חוק הביקורת הפנימית#סעיף 6|בסעיף 6 לחוק הביקורת הפנימית}}, המבקר הפנימי יגיש דין וחשבון על ממצאיו גם ליושב ראש המועצה וליושב ראש ועדת הביקורת.

{{ח:תת|(א)}} המועצה תמנה שבעה חברים, והם הנגיד, המשנה לנגיד וחמישה חברים מקרב הציבור; לא מכהן במועד כלשהו משנה לנגיד, ימנה הנגיד עובד נוסף של הבנק לחבר המועצה עד לתחילת כהונתו של משנה לנגיד.

{{ח:תת|(ב)}} כשיר להתמנות לחבר מקרב הציבור במועצה מי שמתקיים בו האמור {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות#סעיף 16א|בסעיף 16א לחוק החברות הממשלתיות}}, בשינויים המחויבים, ובלבד שמתקיים בו התנאי {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות#סעיף 16א|שבפסקה (1) לאותו סעיף}} וכן אחד התנאים {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות#סעיף 16א|שבפסקה (2) שבאותו סעיף}}, והוא בעל מעמד בתחומים הנוגעים לעבודת המועצה ובעל ניסיון בתפקידים בכירים בתחומים כאמור.

{{ח:תת|(ג)}} חבר מקרב הציבור במועצה ימונה בידי הממשלה, על פי המלצת הוועדה לאיתור מועמדים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 34|בסעיף 34}} ולאחר התייעצות עם הוועדה לבדיקת מינויים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 35|בסעיף 35}}.

{{ח:תת|(ד)}} הממשלה תקבע, בהתייעצות עם הנגיד, מי מבין החברים מקרב הציבור יכהן כיושב ראש המועצה.

{{ח:תת|(א)}} יושב ראש המועצה, ובהעדרו – ממלא מקומו, יכנס את המועצה שש פעמים בשנה לפחות; יושב ראש המועצה יכנס ישיבה מיוחדת של המועצה אם ביקשו זאת לפחות שני חברים.

{{ח:תת|(ב)}} רוב חברי המועצה, וביניהם היושב ראש, ובהעדרו – ממלא מקומו, וכן הנגיד או המשנה לנגיד, יהיה מניין חוקי בישיבותיה ובהחלטותיה.

{{ח:תת|(ג)}} החלטות המועצה יתקבלו ברוב קולות של חברי המועצה המשתתפים בהצבעה; היו הקולות שקולים, יהיה ליושב הראש קול נוסף.

{{ח:תת|(ד)}} חברי המועצה מקרב הציבור יקבעו מי מביניהם יהיה ממלא מקום יושב ראש המועצה לעניין סעיפים קטנים (א) ו־(ב).

{{ח:תת|(ה)}} המועצה רשאית, במקרים מיוחדים, לקיים ישיבות באמצעות שימוש בכל אמצעי תקשורת, ובלבד שנעשה ניסיון סביר לאתר את כל חברי המועצה כדי לקבל את הסכמתם לקיום ישיבה באופן זה, ושכל חברי המועצה המשתתפים יכולים לשמוע זה את זה בו־בזמן.

{{ח:תת|(ו)}} המועצה תקבע את סדרי עבודתה ככל שלא נקבעו בחוק זה.

{{ח:תת|(א)}} המועצה תמנה מבין חבריה מקרב הציבור ועדת ביקורת שמספר חבריה לא יפחת משלושה; יושב ראש המועצה לא יהיה חבר בוועדת הביקורת.

{{ח:תת|(ב)}} ועדת הביקורת תבחר מבין חבריה את יושב ראש ועדת הביקורת.

{{ח:תת|(ג)}} החלטות ועדת הביקורת לא ייפגעו מחמת שנתפנה מקומו של חבר או מחמת פגם במינויו או בהמשך כהונתו.

{{ח:תת|(1)}} להמליץ למועצה, לאחר התייעצות עם הנגיד, על מועמד לתפקיד המבקר הפנימי של הבנק;

{{ח:תת|(2)}} לדון בתכנית העבודה השנתית של המבקר הפנימי, ולהמליץ למועצה על התקציב ותקן כוח האדם הנכון לביצועה;

{{ח:תת|(3)}} לעמוד על ליקויים בניהול הבנק ולהציע למועצה דרכים לתיקונם; לשם כך תדון ועדת הביקורת, בין השאר, בדוחות ביקורת של מבקר המדינה, בדוחות הביקורת של המבקר הפנימי של הבנק, בדוחות רואה החשבון המבקר של הבנק, תערוך מעקב אחר ביצוע תכנית העבודה של המבקר הפנימי, וכן תדון בנושאים שיובאו לפניה בידי המועצה או בידי הנגיד; דיון כאמור יתקיים בהתייעצות, בין השאר, עם המבקר הפנימי או עם רואה החשבון המבקר, לפי העניין.

{{ח:תת|(א)}} רוב חברי ועדת הביקורת, וביניהם היושב ראש, יהיה מניין חוקי בישיבותיה ובהחלטותיה.

{{ח:תת|(ב)}} החלטותיה של ועדת הביקורת יתקבלו ברוב קולות של חבריה המשתתפים בהצבעה; היו הקולות שקולים, יהיה ליושב הראש קול נוסף.

{{ח:תת|(ג)}} ועדת הביקורת רשאית, במקרים מיוחדים, לקיים ישיבות באמצעות שימוש בכל אמצעי תקשורת, ובלבד שנעשה ניסיון סביר לאתר את כל חברי ועדת הביקורת כדי לקבל את הסכמתם לקיום ישיבה באופן זה, ושכל החברים המשתתפים יכולים לשמוע זה את זה בו־בזמן.

{{ח:תת|(ד)}} המבקר הפנימי יקבל הודעות על קיום ישיבות ועדת הביקורת ויהיה רשאי להשתתף בהן; המבקר הפנימי יהיה נוכח בדיוני הוועדה על דוחות שערך.

{{ח:תת|(ה)}} המבקר הפנימי רשאי לבקש מיושב ראש ועדת הביקורת לכנס את ועדת הביקורת לדיון בנושא שפירט בבקשתו, והיושב ראש יכנסה בתוך זמן סביר ממועד הבקשה.

{{ח:תת|(ו)}} הודעה על קיום ישיבה של ועדת הביקורת שבה עולה נושא הנוגע לביקורת הדוחות הכספיים של הבנק תומצא לרואה החשבון המבקר של הבנק, והוא יהיה רשאי להשתתף בה.

{{ח:תת|(א)}} לא ימונה ולא יכהן אדם כחבר מקרב הציבור בוועדה או במועצה אם הוא חבר הכנסת או חבר מועצה של רשות מקומית, או אם הוא נכלל ברשימת מועמדים בבחירות לכנסת או למועצה של רשות מקומית.

{{ח:תת|(ב)}} לא ימונה ולא יכהן אדם כחבר מקרב הציבור בוועדה או במועצה (להלן – התפקיד) –

{{ח:תתת|(1)}} מי שהוא עובד הבנק, מועסק בשירות הבנק, עובד המדינה, עובד תאגיד שהוקם לפי דין, ועובד או דירקטור בחברה ממשלתית או בחברת בת ממשלתית כהגדרתן {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות|בחוק החברות הממשלתיות}};

{{ח:תתת|(2)}} מי שהוא עובד או נושא משרה בגוף פיננסי, או בעל עניין בגוף פיננסי; לעניין זה, ”נושא משרה“ ו”בעל עניין“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}};

{{ח:תת|(3)}} מי שעסקיו או עיסוקיו עלולים ליצור ניגוד עניינים עם התפקיד;

{{ח:תת|(4)}} מי שיש לו זיקה אישית, עסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה;

{{ח:תת|(5)}} מי שהורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן בתפקיד;

{{ח:תת|(6)}} מי שפסול לכהן כדירקטור בחברה על פי {{ח:חיצוני|חוק החברות|חוק החברות}} או על פי כל דין אחר;

{{ח:תת|(7)}} מי שאינו יכול להקדיש את הזמן הראוי לביצוע התפקיד.

{{ח:תת|(א)}} חבר מקרב הציבור בוועדה ובמועצה ימונה לתקופת כהונה של ארבע שנים, וניתן לשוב ולמנותו לתקופת כהונה נוספת אחת בלבד.

{{ח:תת|(ב)}} הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו של חבר מקרב הציבור בוועדה או במועצה, אם ראתה שאין הוא ראוי להמשיך בכהונתו בשל אחד מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו כמכהן בתפקיד;

{{ח:תתת|(2)}} פעל בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 29|סעיף 29}} או התקיים בו סייג כאמור {{ח:פנימי|סעיף 26|בסעיף 26}};

{{ח:תתת|(3)}} נבצר ממנו, דרך קבע, למלא את תפקידו.

{{ח:תת|(ג)}} הממשלה לא תחליט על הפסקת כהונה לפי סעיף קטן (ב) אלא לאחר התייעצות, לגבי חבר הוועדה ולגבי יושב ראש המועצה – עם הנגיד, ולגבי חבר המועצה – עם יושב ראש המועצה.

{{ח:תת|(ד)}} נעדר חבר מקרב הציבור מארבע ישיבות רצופות של הוועדה או של המועצה, או משש ישיבות של הוועדה או של המועצה בתוך שנים עשר חודשים רצופים, תיפסק כהונתו בוועדה או במועצה, לפי העניין, אלא אם כן מצא יושב ראש הוועדה או יושב ראש המועצה, לפי העניין, שהיתה סיבה מוצדקת להיעדרות.

{{ח:תת|(1)}} {{ח:חיצוני|חוק שירות הציבור (מתנות)|חוק שירות הציבור (מתנות), התש״ם–1979}};

{{ח:תת|(2)}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין|חוק העונשין, התשל״ז–1977}} – לעניין ההוראות הנוגעות לעובדי הציבור;

{{ח:תת|(3)}} {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים)|חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי״ט–1959}};

{{ח:תת|(4)}} {{ח:חיצוני|צו הראיות (קביעת עובדי ציבור)|צו הראיות (קביעת עובדי ציבור), התשמ״ג–1982}};

{{ח:תת|(5)}} {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת|חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969}}.

{{ח:תת|(א)}} תוקם ועדה לאיתור מועמדים לכהונה כחברים מקרב הציבור בוועדה ובמועצה, ואלה חבריה:

{{ח:תת|(1)}} יושב ראש הוועדה לאיתור מועמדים, שימנה היועץ המשפטי לממשלה, והוא כשיר לכהן כשופט של בית משפט מחוזי, ויכול שיהיה מי שכיהן כשופט או מי שפרש מתפקידו בשירות המדינה או בשירות הציבורי;

{{ח:תת|(2)}} שני נציגי ציבור שתמנה הממשלה לפי הצעת שר האוצר, בהתייעצות עם יושב ראש הוועדה לאיתור מועמדים, שהם אנשי משק וכלכלה או אנשי סגל אקדמי בכיר במוסדות להשכלה גבוהה, או מי שהיו אנשי סגל כאמור.

{{ח:תת|(ב)}} נוסף על תנאי הכשירות האמורים בסעיף קטן (א), כשיר להתמנות לחבר הוועדה לאיתור מועמדים מי שמתקיים בו האמור {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות#סעיף 24|בסעיף 24(ג) לחוק החברות הממשלתיות}}, בשינויים המחויבים, ושלא מתקיים בו סייג כאמור {{ח:פנימי|סעיף 26|בסעיף 26}}, בשינויים המחויבים.

{{ח:תת|(ג)}} חבר הוועדה לאיתור מועמדים ימונה לתקופה של חמש שנים וניתן למנותו לתקופות כהונה נוספות; תמה תקופת כהונתו של חבר הוועדה לאיתור מועמדים, ימשיך לכהן כל עוד לא מונה חבר אחר במקומו.

{{ח:תת|(ד)}} הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו של חבר הוועדה לאיתור מועמדים אם ראתה שאין הוא ראוי להמשיך בכהונתו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 28|בפסקאות (1) עד (3) שבסעיף 28(ב)}}; הממשלה לא תחליט כאמור לגבי יושב ראש הוועדה אלא לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה.

{{ח:תת|(ה)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 27|סעיף 27}} יחולו לגבי החלטות הוועדה לאיתור מועמדים, והוראות סעיף 29 יחולו על חבריה, בשינויים המחויבים.

{{ח:תת|(א)}} הוועדה לאיתור מועמדים תמליץ לממשלה, לאחר התייעצות עם הנגיד, על המועמדים לכהונה כחברים מקרב הציבור בוועדה או במועצה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16|בסעיפים 16(ג)}} {{ח:פנימי|סעיף 21|או 21(ג)}}, לפי העניין, לאחר שבחנה את כשירותם על פי האמור {{ח:פנימי|סעיף 16|בסעיפים 16(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 21|או 21(ב)}}, לפי העניין, והסייגים לפי {{ח:פנימי|סעיף 26|סעיף 26}}, ואת התאמתם לתפקיד, בשים לב בין השאר לצרכיה המיוחדים של הוועדה או המועצה, לפי העניין.

{{ח:תת|(ב)}} הוועדה לאיתור מועמדים תקבע את סדרי עבודתה, לרבות את הדרכים לאיתור מועמדים ולהגשת מועמדות לכהונה בתפקיד.

{{ח:תת|(ג)}} המניין החוקי לישיבות הוועדה לאיתור מועמדים יהיה היושב ראש וחבר נוסף.

{{ח:תת|(ד)}} החלטות הוועדה לאיתור מועמדים יתקבלו ברוב קולות של חבריה המשתתפים בהצבעה; היו הקולות שקולים, יהיה ליושב הראש קול נוסף.

{{ח:תת|(ה)}} הממשלה, לפי הצעת שר האוצר, תקבע הוראות בדבר תשלום גמול והוצאות לחברי הוועדה לאיתור מועמדים, שישולמו מאוצר המדינה.

{{ח:תת|(א)}} חבר מקרב הציבור בוועדה או במועצה ימונה לאחר התייעצות עם הוועדה לבדיקת מינויים לעניין קיומם של תנאי הכשירות לפי {{ח:פנימי|סעיף 16|סעיפים 16(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 21|או 21(ב)}}, לפי העניין, והסייגים לפי סעיף 26; הוועדה לבדיקת מינויים תתייעץ עם הנגיד.

{{ח:תת|(ב)}} חבר הוועדה לאיתור מועמדים ימונה לאחר התייעצות עם הוועדה לבדיקת מינויים.

{{ח:תת|(ג)}} החליטה הוועדה לבדיקת מינויים שלא להמליץ על מועמד לכהונה מהכהונות האמורות בסעיפים קטנים (א) ו־(ב) משום שהתקיים בו סייג כאמור {{ח:פנימי|סעיף 26|בסעיף 26}}, לא ימונה המועמד לכהונה.

{{ח:תת|(1)}} להוציא ניירות ערך של הבנק, ובלבד שהוצאה של ניירות ערך מסוג חדש לתקופה שאינה עולה על 13 חודשים טעונה התייעצות עם שר האוצר, והוצאה של ניירות ערך מכל סוג לתקופה העולה על שלושה עשר חודשים טעונה את הסכמתו;

{{ח:תת|(2)}} לעשות, בבורסה או בשוק מוסדר אחר או מחוץ להם, פעולה או עסקה מסוג כלשהו המקובלת בשוקי ההון, הכספים ומטבע החוץ, לרבות בשוקי הנכסים הנגזרים, והכל – לגבי ניירות ערך, מטבע, זהב או כל נכס או מכשיר אחר המקובל בשווקים אלה; ובלבד שקנייה או מכירה של איגרות חוב שהוציאה ממשלת ישראל שמועד פירעונן עולה על 13 חודשים מיום הקנייה או המכירה, לפי העניין, למעט עסקאות מכר חוזר באיגרות חוב כאמור, תיעשה בהתייעצות עם שר האוצר, ובאופן שלא תיפגע מהותית יכולת גיוס החוב המקומי למימון פעילות הממשלה;

{{ח:תת|(3)}} לקבל פיקדונות מתאגידים בנקאיים, בתנאים שקבעה הוועדה;

{{ח:תת|(4)}} לתת אשראי לתאגידים בנקאיים בתנאים שקבעה הוועדה לעניין זה, לרבות לגבי סוג הביטחונות הנדרשים והיקפם ולרבות תנאים שיוטלו על התאגידים הבנקאיים לגבי פעולותיהם בקשר עם מתן האשראי כאמור, ובכלל זה שיעור הריבית ותשלומים אחרים שהם רשאים לקבל מלקוחותיהם; על אף האמור, בנסיבות מיוחדות שבהן קיים, לדעת הוועדה, חשש ממשי ליציבותה של המערכת הפיננסית או לפעילותה הסדירה, תהא הוועדה רשאית לקבוע תנאים שונים מהתנאים בנסיבות רגילות; תנאים לפי פסקה זו יחולו כל עוד לא נפרע האשראי במלואו ויכול שייקבעו אף טרם מתן האשראי;

{{ח:תת|(5)}} בנסיבות מיוחדות, שבהן קיים, לדעת הוועדה, חשש ממשי ליציבותה של המערכת הפיננסית או לפעילותה הסדירה – לתת אשראי גם לגופים פיננסיים שאינם תאגידים בנקאיים, בתנאים שתקבע הוועדה בקשר עם מתן האשראי כאמור, לרבות תנאים כאמור בפסקה (4) בשינויים המחויבים, שיחולו כל עוד לא נפרע האשראי במלואו ויכול שייקבעו אף טרם מתן האשראי, ובכפוף לקבלת מלוא המידע הדרוש לבנק במועדים ובאופן שתקבע הוועדה; היה הגוף הפיננסי מפוקח בידי רשות פיקוח, תתייעץ הוועדה עם ראש רשות הפיקוח;

{{ח:תת|(6)}} לעשות כל פעולה אחרת שתיראה לבנק דרושה, ובלבד שנתקבל אישור הוועדה לסוג הפעולה כאמור; סבר הנגיד שיש מקום לפעולה כאמור בנסיבות של דחיפות מיוחדת, יהיה רשאי הנגיד להורות על הפעולה וידווח לוועדה על כך סמוך לאחר ביצועה.

{{ח:תת|(א)}} שועבדו ניירות ערך כנגד מתן אשראי בידי הבנק כאמור {{ח:פנימי|פרק ה|בפרק זה}}, יהיה כוחו של השעבוד יפה כלפי נושים אחרים של המשעבד ויראו אותו כשעבוד קבוע, ובלבד שניירות הערך רשומים לזכות הבנק אצל מתווך פיננסי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 50א|בסעיף 50א לחוק ניירות ערך}}.

{{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות {{ח:חיצוני|חוק המשכון#סעיף 19|סעיף 19(ב) לחוק המשכון, התשכ״ז–1967}} (בסעיף זה – חוק המשכון), לא יממש הבנק שעבוד של ניירות ערך שנעשה כערובה למתן אשראי כאמור {{ח:פנימי|פרק ה|בפרק זה}}, לפי {{ח:חיצוני|חוק המשכון#סעיף 17|סעיף 17(3) לחוק המשכון}}, אלא לאחר שמסר הודעה על כוונתו לעשות כן, שני ימי עסקים מראש, למשעבד ולכל אדם שזכותו עלולה להיפגע מן המימוש; ואולם רשאי הבנק לממש שעבוד כאמור בלא מסירת הודעה מראש אם לדעת הנגיד או מי שהוא הסמיך לכך מבין עובדי הבנק, עיכוב במימוש השעבוד עלול לפגוע באופן משמעותי ביכולת לפרוע את ההתחייבות המובטחת באמצעות מימוש השעבוד, ובלבד שהבנק ימסור הודעה על המימוש סמוך לאחר ביצועו, למשעבד ולכל אדם שזכותו עלולה להיפגע מן המימוש.

{{ח:תת|(ג)}} לעניין החובה ליתן הודעה לפי סעיף זה, העברה של ניירות הערך המשועבדים לבנק לחשבון בבעלותו הבלעדית של הבנק לא תיחשב כמימוש.

{{ח:תת|(ד)}} הוראות סעיף זה יחולו גם לעניין זכות בנייר ערך, וכן לעניין חשבון של ניירות ערך, על ניירות הערך שבו כפי שיהיו מפעם לפעם.

{{ח:תת|(ה)}} הוראות סעיף זה יחולו על אף הוראות כל דין, לרבות {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983}}, {{ח:חיצוני|חוק המשכון|חוק המשכון}} {{ח:חיצוני|חוק החברות|וחוק החברות}}, ואולם אין בהן כדי לגרוע מזכותו של הבנק לפעול לעניין שעבוד ניירות ערך ומימושו בהתאם להוראות כל דין אחר.

{{ח:תת|(א)}} שועבדו ניירות ערך או כספים כערובה להתחייבות כלפי הבנק, יהיה כוחו של השעבוד יפה כלפי נושים אחרים של המשעבד ויראו אותו כשעבוד קבוע ראשון, ובלבד שהתקיים אחד מאלה:

{{ח:תתת|(1)}} ניירות הערך או הכספים רשומים או מופקדים לזכות הבנק, אצל מתווך פיננסי, לרבות אצל הבנק עצמו, או שניירות הערך רשומים או מופקדים לזכות הבנק כאמור בחברת רישומים;

{{ח:תתת|(2)}} ניירות הערך או הכספים רשומים או מופקדים לזכות החייב, אצל מתווך פיננסי שאינו הבנק, והמתווך הפיננסי התחייב כלפי הבנק כמפורט להלן:

{{ח:תתתת|(א)}} לפעול, בהתאם להוראות הבנק בלא צורך בקבלת הסכמתו של החייב, ובלבד שקיבל לשם כך הסכמה מראש מאת החייב;

{{ח:תתתת|(ב)}} לא לאפשר לחייב לפעול לגבי ניירות הערך או הכספים אלא בהסכמת הבנק;

{{ח:תתת|(3)}} לעניין שעבוד של כספים – הכספים רשומים או מופקדים לזכות החייב אצל הבנק.

{{ח:תת|(ב)}} מימוש שעבוד של ניירות ערך או כספים המשמש ערובה כאמור בסעיף קטן (א), יכול שייעשה על ידי הבנק אף בלא צו של בית המשפט או של ראש ההוצאה לפועל כאמור {{ח:חיצוני|חוק המשכון#סעיף 17|בסעיף 17 לחוק המשכון, התשכ״ז–1967}}, בדרך של מכירת ניירות הערך בבורסה, קבלת בעלות בניירות הערך או קבלת הכספים מהמתווך הפיננסי, לרבות מהבנק עצמו, לפי העניין, או בדרך מסחרית סבירה אחרת.

{{ח:תת|(ג)}} הבנק רשאי לממש שעבוד לפי הוראות סעיף קטן (ב) בלא מתן הודעה מראש לחייב בדבר כוונתו לממש את השעבוד; הבנק ימסור לנותן השעבוד הודעה על המימוש, סמוך לאחר ביצועו.

{{ח:תת|(ד)}} הוראות סעיף זה יחולו גם לעניין זכות בנייר ערך או בכספים, וכן לעניין חשבון של ניירות ערך, על ניירות הערך שבו כפי שיהיו מפעם לפעם, ולעניין כספים – לרבות זכות לקבלת כספים המופקדים בחשבון אצל מתווך פיננסי, לרבות אצל הבנק עצמו, או פירותיהם וכל זכות אחרת הנובעת מכספים כאמור, כפי שיהיו מפעם לפעם.

{{ח:תת|(ה)}} הוראות סעיף זה יחולו על אף הוראות כל דין, לרבות {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983}}, {{ח:חיצוני|חוק המשכון|חוק המשכון}} {{ח:חיצוני|חוק החברות|חוק החברות}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|וחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ח–2018}} ({{ח:פנימי|פרק ה|בפרק זה}} – חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי), ואולם אין בהן כדי לגרוע מזכותו של הבנק לפעול לעניין שעבוד ניירות ערך או כספים ומימושו בהתאם להוראות כל דין אחר.

{{ח:תת|(ו)}} בסעיף זה –

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”חברת רישומים“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 1|בסעיף 1 לחוק ניירות ערך}};}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”מתווך פיננסי“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 50א|בסעיף 50א לחוק ניירות ערך}}, לרבות מתווך פיננסי שהוא החייב או נותן השעבוד.}}

{{ח:תת|(א)}} נוצר לטובת הבנק שעבוד כערובה להתחייבות כלפי הבנק בקשר להפעלת סמכויותיו לפי דין או היתה לבנק זכות עיכבון או זכות קיזוז בקשר להתחייבות כאמור, ונפתחו לגבי תאגיד הליכי חדלות פירעון לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}, לא יחולו על הבנק הוראות {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק האמור}} לעניין נושה מובטח, נושה בעל זכות עיכבון או נושה בעל זכות קיזוז, והוא יהיה רשאי להיפרע את חובו וכן לממש את השעבוד, את זכות העיכבון או את זכות הקיזוז בדרך שהיה רשאי לממשם לולא התנהלו לגבי התאגיד הליכי חדלות פירעון כאמור.

{{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק החברות#חלק 8א|חלק שמיני א׳ לחוק החברות}} או {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק י|חלק י׳ לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}} לא יחולו לעניין חוב של תאגיד כלפי הבנק או לעניין שעבוד נכס כערובה להתחייבות שניתן כאמור, זכות עיכבון לגבי נכס או זכות קיזוז כנגד התחייבות כאמור ולא יהיה ניתן לשנות את תנאי פירעונם או לפגוע בהעמדתם לפירעון מיידי, לרבות במסגרת משא ומתן לגיבוש הסדר חוב.

{{ח:תת|(א)}} בסעיף זה –

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הוראות הנזילות“ – הוראות שניתנו לפי סעיף קטן (ב);}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”נכסים נזילים“ – נכסים שהנגיד, באישור הוועדה, קבע בהוראות הנזילות.}}

{{ח:תת|(ב)}} הנגיד, באישור הוועדה, רשאי להורות לכלל התאגידים הבנקאיים או לסוג מהם, להחזיק נכסים נזילים בשיעור ולפי הרכב שיורה, ולקבוע את השיעור האמור כאחוז מסך כל ההתחייבויות של התאגיד הבנקאי בפיקדונות או מסך כל נכסיו או משניהם, או בכל דרך אחרת, וכן להורות על שיעורים שונים לפי סוגי הפיקדונות או הנכסים שיוגדרו לעניין זה.

{{ח:תת|(ג)}} הוראות הנזילות יפורסמו ברשומות ובאתר האינטרנט של הבנק ויצוין בהן מועד תחילתן ובלבד שמועד התחילה כאמור יהיה שלושה ימים לפחות מיום פרסומן באתר האינטרנט; הנוסח שפורסם ברשומות יהיה הנוסח המחייב; הודעה על מתן ההוראות תימסר לתאגידים הבנקאיים שעליהם הן חלות ביום פרסומן באתר האינטרנט.

{{ח:תת|(ד)}} הנגיד רשאי להורות כי התחייבות מסוימת של תאגיד בנקאי תיחשב כפיקדון לעניין הוראות הנזילות.

{{ח:תת|(ה)}} לא תשולם ריבית לתאגידים בנקאיים על הנכסים הנזילים או על חלק מהם, המוחזקים בבנק, אלא אם כן נקבע אחרת בהוראות הנזילות, ובשיעור שנקבע כאמור.

{{ח:תת|(ו)}} תאגיד בנקאי יגיש לבנק, לפי דרישת הנגיד ובמועדים שיורה, דוח על התחייבויותיו ונכסיו ככל הדרוש לחישוב סכום הנכסים הנזילים שעליו להחזיק, ועל הנכסים הנזילים שהוא מחזיק בפועל.

{{ח:תת|(ז)}} לא החזיק תאגיד בנקאי נכסים נזילים בהתאם להוראות הנזילות, יהא חייב בתשלום ריבית לבנק, בשיעור שנקבע בהוראות הנזילות, על ההפרש שבין סך כל הנכסים הנזילים שאותו תאגיד היה חייב להחזיק, לבין סך כל הנכסים הנזילים שהחזיק לכל תקופה שבה היה הפרש כאמור.

{{ח:תת|(ח)}} הנגיד רשאי, באישור הוועדה, להורות לתאגיד בנקאי כאמור בסעיף קטן (ז), כי התאגיד יפסיק ליתן אשראי, להשקיע השקעות או לחלק רווחים לבעלי המניות שלו, או כי פעולות כאמור יבוצעו בהגבלות, והכל כפי שהנגיד יפרט בהוראה ולמשך תקופה שיקבע בה; הורה הנגיד כאמור, תפורסם החלטתו ככל שימצא לנכון ובאופן שיורה.

{{ח:תת|(א)}} מידע הדרוש לבנק לשם השגת מטרותיו וביצוע תפקידיו לגבי סוגי עסקאות או סוגי בני אדם כפי שיקבע הנגיד, באישור הוועדה, בצו, רשאי הנגיד או עובד הבנק שהנגיד הסמיך לכך לפנות בבקשה לקבלו מרשות הפיקוח המפקחת על גוף פיננסי; לא נמסר המידע לנגיד או לעובד הבנק מאת רשות הפיקוח בתוך זמן סביר או שהגוף הפיננסי אינו מפוקח בידי רשות פיקוח, רשאי הנגיד או עובד הבנק שהוא הסמיך לכך לדרוש את מסירת המידע כאמור מהגוף הפיננסי, במועד שיקבע.

{{ח:תת|(ב)}} לשם השגת מטרות הבנק וביצוע תפקידיו, רשאי הנגיד, באישור הוועדה, לקבוע בצו כי סוגי בני אדם שייקבעו בצו, ימסרו מידע כמפורט בצו הדרוש למעקב אחר התפתחויות בשוק מטבע החוץ בישראל, לרבות מידע הנוגע לאלה:

{{ח:תתת|(1)}} עסקאות של תושב ישראל במטבע חוץ, בנייר ערך חוץ, ובמקרקעין המצויים מחוץ לישראל;

{{ח:תתת|(2)}} עסקאות של תושב ישראל עם תושב חוץ, בישראל או מחוץ לישראל, ועסקאות של תושב ישראל בחוץ לארץ;

{{ח:תתת|(3)}} עסקאות של תושב חוץ בישראל, למעט עסקאות שדרכם של תיירים לעשותן, או לגבי נכס בישראל, לרבות עסקאות במטבע ישראלי;

{{ח:תתת|(4)}} החזקה של מטבע חוץ ושל נייר ערך חוץ, בידי תושב ישראל, וכן החזקה של מקרקעין מחוץ לישראל בידי תושב ישראל;

{{ח:תתת|(5)}} הוצאת נכס מישראל והכנסה לישראל של מטבע ישראלי או של זכות למטבע ישראלי.

{{ח:תת|(ג)}} בצו כאמור בסעיף קטן (ב) ייקבעו, בין השאר –

{{ח:תתת|(1)}} הגדרות למונחים ”נייר ערך חוץ“, ”עסקה“, ”תושב חוץ“ ו”תושב ישראל“, לעניין הצו;

{{ח:תתת|(2)}} דרכי מסירת המידע ומועדיה.

{{ח:תת|(ד)}} לשם השגת מטרות הבנק וביצוע תפקידיו, רשאי הנגיד או עובד הבנק שהנגיד הסמיך לכך לפנות לרשות פיקוח בבקשה לקבל מידע כאמור בסעיף קטן (א) וכן לדרוש מכל אדם למסור כל מידע נוסף הנוגע לעסקאות כאמור בסעיף קטן (ב), אם המידע נחוץ להבנת תהליך או עסקה מהותיים למשק; לא נמסר מידע כאמור בסעיף קטן (א) לנגיד או לעובד הבנק מאת רשות הפיקוח בתוך זמן סביר או שהגוף הפיננסי אינו מפוקח בידי רשות פיקוח, רשאי הנגיד או עובד הבנק שהוא הסמיך לכך לדרוש את מסירת המידע כאמור מהגוף הפיננסי, במועד שיקבע.

{{ח:תת|(א)}} הוועדה, באישור שר האוצר, רשאית לשנות את העקרונות שעל פיהם יחליט הנגיד על הרמה הרצויה של יתרות מטבע החוץ לטווח הארוך.

{{ח:תת|(ב)}} הוועדה, בהתייעצות עם שר האוצר, תתווה את הקווים המנחים למדיניות ההשקעות של יתרות מטבע החוץ.

{{ח:תת|(ג)}} הוועדה תמסור לשר האוצר, בתוך שלושה חודשים מתום כל מחצית שנה, דוח בדבר ניהול יתרות מטבע החוץ במהלך מחצית השנה שנסתיימה, במתכונת שתוסכם ביניהם.

{{ח:תת|(ד)}} הוועדה תפרסם לציבור, בתוך שלושה חודשים מתום כל שנה, דוח בדבר הסוגים העיקריים של המטבעות ושל ניירות הערך המרכיבים את יתרות מטבע החוץ לתום השנה שנסתיימה, באופן שלא יהיה בו כדי לפגוע בניהול התקין של יתרות מטבע החוץ; הפרסום יהיה באתר האינטרנט של הבנק או כפי שהוועדה תמצא לנכון.

{{ח:תת|(א)}} הבנק רשאי להוציא ולחזור ולהוציא מטבע.

{{ח:תת|(ב)}} מטבע שהוציא הבנק יהא הילך חוקי בישראל כדי הסכום הנקוב בו.

{{ח:תת|(א)}} הנגיד, באישור המועצה והממשלה, יקבע את ערכם הנקוב של שטרי הכסף שיוצאו, צורתם, תוכנם ושאר פרטיהם; שטרי הכסף יישאו את חותם חתימתו של הנגיד.

{{ח:תת|(ב)}} הנגיד יקבע, באישור המועצה והממשלה, את ערכן הנקוב של המעות שיוצאו, תרכובתן, משקלן, תבניתן ושאר פרטיהן.

{{ח:תת|(א)}} הוציא הבנק מטבע שהנגיד, באישור המועצה והממשלה, הכריז עליו כעל מטבע זיכרון או מטבע מיוחד, או הוציא הבנק לציבור פריטים נומיסמטיים שהם הילך חוקי בישראל, לא ייתן אותם הבנק למטרת שיווקם, אלא לחברה ששר האוצר ימנה לכך בהסכמת הנגיד.

{{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 42|סעיף 42(ב)}} יחולו לגבי מטבעות ופריטים נומיסמטיים כאמור בסעיף קטן (א).

{{ח:תת|(ג)}} אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע מהבנק לשמור לעצמו מטבעות זיכרון, מטבעות מיוחדים או פריטים נומיסמטיים, או לתתם במתנה למי שימצא לנכון.

{{ח:תת|(א)}} שום אדם זולת הבנק לא יוציא ולא יפיץ שטרי כסף, מעות, מסמך או כל דבר אחר, אשר הנגיד קבע כי הם עשויים להיות תחליף מטבע.

{{ח:תת|(ב)}} תחליף מטבע שהוצא בניגוד להוראות סעיף קטן (א), רשאי הנגיד להחרימו.

{{ח:תת|(א)}} הנגיד רשאי להורות בצו, באישור ועדת הכספים של הכנסת, כי שטרי הכסף והמעות המצוינים בצו יחדלו מלהיות הילך חוקי בישראל (בסעיף זה – צו ביטול).

{{ח:תת|(ב)}} המוסר לבנק, או למי שהנגיד קבע בצו ביטול, שטרי כסף או מעות שצו הביטול ניתן לגביהם, בתוך תקופה שנקבעה בצו הביטול, יהיה זכאי לקבל תמורתם הילך חוקי שווה ערך; הנגיד רשאי לקבוע בצו הביטול עמלה לעניין זה.

{{ח:תת|(ג)}} לא יהיה בצו ביטול כדי לגרוע מכל חיקוק הקובע את יחידת המטבע או את חלוקתה.

{{ח:תת|(ד)}} משניתן צו ביטול, כל אימת שיש לשלם במזומנים סכום שלא ניתן לשלמו אלא בשימוש בשטר כסף או במעה שצו הביטול ניתן לגביהם, יעוגל הסכום לסכום הקרוב שניתן לשלמו בהילך חוקי, וסכום שניתן לעגלו כך כלפי מעלה או כלפי מטה – יעוגל כלפי מעלה.

{{ח:תת|(ה)}} בצו ביטול ניתן לקבוע כי הוראות סעיף קטן (ד) יחולו גם לעניין תשלום שלא במזומנים ולעניין רישום, דרך חובה או לפי ברירת המשלם או הרושם.

{{ח:תת|(ו)}} הנגיד רשאי לקבוע בכללים הוראות בדבר הוצאתו מן המחזור של מטבע שנפגם אגב שימוש או שנשמד, ובדבר החלפתו של מטבע כאמור לפי תנאים שיקבע בכללים; כללים בעניין עמלה שיגבה הבנק בשל ההחלפה ייקבעו באישור ועדת הכספים של הכנסת.

{{ח:תת|(1)}} המאפשרים אספקה למשק של מטבע באיכות נאותה, באופן רציף ותקין;

{{ח:תת|(2)}} המחייבים את התאגידים הבנקאיים ואת החברה הבת לנקוט פעולות שייקבעו בכללים לצורך החלפה של שטרי כסף או מעות שבמחזור, כדי למנוע או להפסיק שימוש במטבע מזויף הנמצא במחזור, כדי להחליפם בהילך חוקי חדש שהונפק, או לצורך אחר הקשור למערכת המטבע במשק, לרבות כדי להבטיח איכות נאותה של שטרי הכסף או המעות.

{{ח:תת|(א)}} הבנק יהיה הבנקאי היחיד של הממשלה לעניין פעילותה הבנקאית במטבע ישראלי; לעניין זה, ”פעילות בנקאית“ – עיסוק מכל סוג שהוא המותר לתאגיד בנקאי לפי {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (רישוי)|חוק הבנקאות (רישוי)}}.

{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), הממשלה רשאית, על פי הסכמה בינה לבין הבנק, לקבל שירותים מתאגידים בנקאיים או מגופים פיננסיים אחרים, רק לשם ניהול החוב והפעילות הפיסקלית של הממשלה.

{{ח:תת|(ג)}} התשלומים שתשלם הממשלה לבנק בעבור שירותים שיינתנו לה לפי סעיף קטן (א), שיעור הריבית שישלם הבנק לממשלה על פיקדונותיה בבנק ושיעור הריבית שתשלם הממשלה לבנק על יתרות חובה, ייקבעו בהסכמה בין הבנק לבין הממשלה.

{{ח:תת|(ד)}} מדיניות הממשלה בעניין קבלת הלוואות והוצאת ניירות ערך תיקבע בהתייעצות עם הנגיד או מי שהוא הסמיך לכך; התייעצות כאמור תיערך אחת לרבעון לפחות.

{{ח:תת|(ה)}} הנהלת מילוות המדינה שהוצאו בישראל על פי חוק שחוקק לפני פרסומו של חוק זה תהיה בידי הבנק, אם אין הוראה אחרת בחוק לגבי מילווה מסוים.

{{ח:תת|(א)}} הבנק לא ייתן לממשלה הלוואה למימון הוצאותיה, לרבות בדרך של רכישה של איגרות חוב שמנפיקה הממשלה בעת הנפקתן.

{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), הבנק רשאי לתת לממשלה, על פי בקשתה מקדמה ארעית לצורך גישור זמני על פערים בתזרים המזומנים של הממשלה בביצוע התקציב, ובלבד שסכום המקדמה הארעית לא יעלה, בכל עת, על 10 מיליארד שקלים חדשים ושהיא לא תינתן במשך יותר מ־150 ימים בשנה; הסכום האמור יעודכן ב־1 בינואר של כל שנה, החל מי״ט בטבת התשע״ג (1 בינואר 2013) בהתאם לשיעור השינוי בין המדד שפורסם בחודש דצמבר בשנה שקדמה למועד העדכון לבין המדד שפורסם בחודש דצמבר בשנה קודם לכן.

{{ח:תת|(א)}} הבנק רשאי לנהל חשבונות בעבור תאגידים בנקאיים וגופים פיננסיים אחרים, וכן, לפי החלטת הנגיד באישור הוועדה, בעבור בנקים מרכזיים, רשויות מוניטריות ובנקים זרים, והכל בתנאים שיקבע הנגיד, לרבות גביית עמלות ניהול או עמלות אחרות.

{{ח:תת|(ב)}} חשבון בבנק יכול שינוהל במטבע ישראלי או במטבע חוץ, כפי שיקבע הנגיד.

{{ח:תת|(א)}} הממשלה, לפי הצעת שר האוצר ובהתייעצות עם הנגיד, רשאית לקבוע בצו כי עסקאות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 39|בפסקאות (1) עד (5) בסעיף 39(ב)}}, כולן או חלקן, יהיו אסורות.

{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי שר האוצר, בהסכמת ראש הממשלה ובהתייעצות עם הנגיד, לקבוע כאמור בסעיף קטן (א), אם סבר שנתקיימו נסיבות המצדיקות הוצאת הצו שלא בידי הממשלה; צו שהוצא כאמור יפקע בתום 14 ימים מיום הוצאתו, זולת אם אושר קודם לכן בידי הממשלה.

{{ח:תת|(ג)}} צו כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב) יכול שיהיה כללי, לסוג עניינים, לעניין מסוים או לסוג בני אדם, וניתן לקבוע בו הגדרות שונות מן ההגדרות שייקבעו לפי {{ח:פנימי|סעיף 39|סעיף 39(ג)(1)}}.

{{ח:תת|(ד)}} צו כאמור בסעיף קטן (א) וצו כאמור בסעיף קטן (ב) שאושר בידי הממשלה, יפקעו בתום שישה חודשים מיום תחילתם, זולת אם נקבעה בהם תקופה קצרה מזו; הממשלה, לפי הצעת שר האוצר, בהתייעצות עם הנגיד ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאית להאריך צו כאמור לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שישה חודשים.

{{ח:תת|(א)}} הנגיד רשאי להסמיך עובד של הבנק לצורך פיקוח על מילוי הוראות צו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 51|בסעיף 51}} (בסעיף זה – מפקח), ובלבד שהתקיימו בו כל אלה:

{{ח:תתת|(1)}} משטרת ישראל הודיעה, לא יאוחר משלושה חודשים מיום קבלת פרטי העובד, כי היא אינה מתנגדת להסמכתו מטעמים של ביטחון הציבור, לרבות בשל עברו הפלילי;

{{ח:תתת|(2)}} הוא קיבל הכשרה מתאימה כפי שהורה הנגיד בהסכמת השר לביטחון הפנים;

{{ח:תתת|(3)}} הוא עומד בתנאי כשירות נוספים ככל שהורה הנגיד בהסכמת השר לביטחון הפנים.

{{ח:תת|(ב)}} לשם פיקוח על ביצוע צו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 51|בסעיף 51}} רשאי מפקח –

{{ח:תתת|(1)}} לדרוש מכל אדם אשר נוגע לכאורה בדבר למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו;

{{ח:תתת|(2)}} לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו כל ידיעה או מסמך שיש בהם כדי להבטיח או להקל על ביצוע הוראות צו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 51|בסעיף 51}}; בפסקה זו, ”מסמך“ – לרבות פלט, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק המחשבים|בחוק המחשבים, התשנ״ה–1995}};

{{ח:תתת|(3)}} להיכנס למקום שהכניסה אליו דרושה לשם אכיפתו של צו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 51|בסעיף 51}}, ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא על פי צו של בית משפט.

{{ח:תת|(ג)}} מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי סעיף זה, אלא לשם מילוי תפקידו, ובהתקיים שניים אלה:

{{ח:תתת|(1)}} הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו;

{{ח:תתת|(2)}} יש בידו תעודת מפקח המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו, שאותה יראה על פי דרישה.

{{ח:תת|(א)}} שער חליפין של המטבע למטבע חוץ ייקבע בשוק מטבע החוץ, זולת אם קבעה הממשלה, בהתייעצות עם הנגיד, דרך אחרת לקביעתו.

{{ח:תת|(ב)}} סברה הוועדה שיש בכך צורך לשם השגת מטרות הבנק ולשם מילוי תפקידיו, רשאית היא להחליט על התערבות הבנק במסחר בשוק מטבע החוץ, אף אם ההתערבות תביא לסטייה זמנית מהרמה הרצויה של יתרות מטבע החוץ כאמור {{ח:פנימי|סעיף 40|בסעיף 40}}; סמוך לאחר ההתערבות כאמור, תדווח הוועדה על כך לשר האוצר.

{{ח:תת|(ג)}} סבר הנגיד שיש מקום להתערבות כאמור בסעיף קטן (ב), ובשל דחיפות העניין לא היה ניתן לקבל את אישור הוועדה טרם ההתערבות, רשאי הוא להתערב במסחר, וידווח לוועדה ולשר האוצר על הפעולות שנקט ועל הסיבה לדחיפות העניין סמוך לאחר ההתערבות.

{{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בסעיף קטן (ב), סברה הוועדה שיש מקום להתערבות הבנק במסחר בשוק מטבע החוץ כאמור בסעיף קטן (ב), אך לא לשם ניהול המדיניות המוניטרית או תמיכה ביציבות של המערכת הפיננסית, תהיה החלטתה טעונה את אישור שר האוצר; ואולם אם בשל דחיפות העניין לא היה ניתן לקבל את אישור שר האוצר טרם ההתערבות, תהיה הוועדה רשאית להתערב במסחר ותדווח לשר האוצר על הפעולות שנקטה ועל הסיבה לדחיפות העניין סמוך לאחר ההתערבות.

{{ח:תת|(א)}} הוועדה תגיש לממשלה ולוועדת הכספים של הכנסת, פעמיים בשנה לפחות, דוח שיכלול סקירה בדבר ההתפתחויות בתחום יציבות המחירים וההתפתחויות במשק בתקופה שלגביה מוגש הדוח, ובדבר המדיניות הנדרשת, לדעת הוועדה, לשם שמירה על המחירים בתחום שקבעה הממשלה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(ב)}}, ולהשגת המטרות האחרות {{ח:פנימי|סעיף 3|שבסעיף 3}}.

{{ח:תת|(ב)}} סטה שיעור האינפלציה, במשך שישה חודשים רצופים, מהתחום שקבעה הממשלה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(ב)}}, יכלול הדוח פרטים בדבר הסיבות לסטייה, המדיניות שהוועדה נוקטת להחזרת שיעור האינפלציה לתחום האמור, והערכת הוועדה לגבי משך הזמן שיידרש לכך; לעניין זה, ”סטייה של שיעור האינפלציה“ – השינוי שבין המדד שפורסם לאחרונה לפני מועד החישוב, לבין המדד שפורסם לאותו חודש בשנה הקודמת.

{{ח:תת|(ג)}} ועדת הכספים של הכנסת תדון בדוח שהוגש לפי סעיף זה, בהשתתפות הנגיד, סמוך לאחר הגשת הדוח; הוגש דוח לפי סעיף קטן (ב) יתקיים הדיון אף בהשתתפות שר האוצר.

{{ח:תת|(א)}} הפר אדם הוראה מההוראות לפי חוק זה, כמפורט להלן, רשאי הנגיד להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק יב|פרק זה}}, בסכום של 5 מיליון שקלים חדשים:

{{ח:תתת|(1)}} לא קיים תנאי שהיה עליו לקיים בקשר לקבלת אשראי מהבנק לפי {{ח:פנימי|סעיף 36|סעיף 36(4) או (5)}};

{{ח:תתת|(2)}} לא הגיש דוח בהתאם לדרישת הנגיד לפי {{ח:פנימי|סעיף 38|סעיף 38(ו)}}, או הגיש דוח כאמור שאינו נכון או מלא;

{{ח:תתת|(3)}} לא הפסיק או הגביל מתן אשראי, השקעות או חלוקת רווחים בהתאם להוראות הנגיד לפי {{ח:פנימי|סעיף 38|סעיף 38(ח)}}.

{{ח:תת|(ב)}} נדרש תאגיד בנקאי להחזיק נכסים נזילים בשיעור או בהרכב בהתאם להוראות הנזילות לפי {{ח:פנימי|סעיף 38|סעיף 38(ב)}} ולא עשה כן, רשאי הנגיד להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק יב|פרק זה}}, בסכום של 2 מיליון שקלים חדשים.

{{ח:תת|(ג)}} נדרש גוף פיננסי למסור מידע לפי {{ח:פנימי|סעיף 39|סעיף 39(א)}} ולא עשה כן, או מסר מידע כאמור שאינו נכון או מלא, רשאי הנגיד להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק יב|פרק זה}}, בסכום של 500,000 שקלים חדשים.

{{ח:תת|(ד)}} ביצע אדם עסקה, שנקבע בצו לפי {{ח:פנימי|סעיף 51|סעיף 51}} שהיא אסורה, רשאי הנגיד להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק יב|פרק זה}}, בסכום של 100,000 שקלים חדשים; אם הוא תאגיד – בסכום של 750,000 שקלים חדשים, ואם תאגיד בנקאי – בסכום של 1.5 מיליון שקלים חדשים.

{{ח:תת|(ה)}} נדרש אדם למסור מידע לפי {{ח:פנימי|סעיף 39|סעיף 39(ב) או (ד)}}, ולא עשה כן, או מסר מידע כאמור שאינו נכון או מלא, רשאי הנגיד להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק יב|פרק זה}}, בסכום של 50,000 שקלים חדשים, ואם הוא תאגיד – בסכום של 100,000 שקלים חדשים.

{{ח:תת|(א)}} היה לנגיד יסוד סביר להניח כי הפר אדם הוראה מההוראות לפי חוק זה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 58|בסעיף 58}} ({{ח:פנימי|פרק יב|בפרק זה}} – המפר), ובכוונת הנגיד להטיל עליו עיצום כספי לפי {{ח:פנימי|סעיף 58|אותו סעיף}}, ימסור למפר הודעה על הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ({{ח:פנימי|פרק יב|בפרק זה}} – הודעה על כוונת חיוב).

{{ח:תת|(ב)}} בהודעה על כוונת חיוב יציין הנגיד בין השאר את אלה:

{{ח:תתת|(1)}} המעשה או המחדל ({{ח:פנימי|פרק יב|בפרק זה}} – המעשה) המהווה את ההפרה;

{{ח:תתת|(2)}} סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו;

{{ח:תתת|(3)}} זכותו של המפר לטעון את טענותיו לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 60|סעיף 60}};

{{ח:תתת|(4)}} שיעור התוספת על העיצום הכספי בהפרה נמשכת או בהפרה חוזרת לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 62|סעיף 62}}.

{{ח:תת|(א)}} הנגיד יחליט, לאחר ששקל את הטענות שנטענו לפי הוראות סעיף 60, אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 63|סעיף 63}}.

{{ח:תת|(ב)}} החליט הנגיד לפי הוראות סעיף קטן (א) להטיל על המפר עיצום כספי, ימסור לו דרישה לשלם את העיצום הכספי ({{ח:פנימי|פרק יב|בפרק זה}} – דרישת תשלום); בדרישת התשלום יציין הנגיד, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן ואת התקופה לתשלומו; החליט הנגיד שלא להטיל על המפר עיצום כספי, ימסור לו הודעה על כך.

{{ח:תת|(ג)}} לא הגיש המפר את טענותיו לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 60|סעיף 60}}, בתוך שלושים ימים מיום שנמסרה לו ההודעה על כוונת חיוב, יראו הודעה זו, בתום שלושים הימים האמורים, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור.

{{ח:תת|(א)}} בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, עיצום כספי בשיעור החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה.

{{ח:תת|(ב)}} בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי שהיה ניתן להטיל בשלה אילו היתה הפרה ראשונה, סכום השווה למחצית העיצום הכספי כאמור; לעניין זה, ”הפרה חוזרת“ – הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 58|בסעיף 58}}, בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי.

{{ח:תת|(א)}} הנגיד אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים {{ח:פנימי|פרק יב|בפרק זה}}, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב).

{{ח:תת|(ב)}} הנגיד, בהתייעצות עם שר המשפטים, רשאי לקבוע בצו מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם ניתן יהיה להפחית את העיצום הכספי הקבוע {{ח:פנימי|פרק יב|בפרק זה}}, ובשיעורי הפחתה מרביים שיקבע.

{{ח:תת|(א)}} העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שלא טען את טענותיו לפני הנגיד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 61|בסעיף 61(ג)}} – ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב; הוגש ערעור לבית משפט לפי {{ח:פנימי|סעיף 68|סעיף 68}}, ובית המשפט הורה על עיכוב תשלומו של העיצום הכספי – יהיה העיצום הכספי לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בערעור.

{{ח:תת|(ב)}} הנגיד, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לעדכן את הסכומים הנקובים {{ח:פנימי|סעיף 58|בסעיפים 58}} {{ח:פנימי|סעיף 70|ו־70}}; הודעה על הסכומים המעודכנים של העיצומים הכספיים, תפורסם ברשומות.

{{ח:תת|(א)}} על דרישת תשלום ניתן לערער לפני בית משפט השלום בירושלים בתוך שלושים ימים מיום שנמסרה הדרישה.

{{ח:תת|(ב)}} אין בהגשת ערעור כדי לעכב תשלום עיצום כספי, אלא בהסכמת הנגיד או אם בית המשפט הורה על כך.

{{ח:תת|(ג)}} התקבל הערעור, יוחזר העיצום הכספי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו עד יום החזרתו.

{{ח:תת|(א)}} המנהל הכללי של תאגיד חייב לפקח ולנקוט את כל האמצעים הסבירים למניעת הפרות לפי {{ח:פנימי|סעיף 58|סעיף 58}} בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו.

{{ח:תת|(ב)}} ביצע התאגיד הפרה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 58|בסעיף 58}}, חזקה היא שהמנהל הכללי בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי נקט את כל האמצעים הסבירים כדי למלא את חובתו.

{{ח:תת|(ג)}} הפר המנהל הכללי של תאגיד את חובת הפיקוח לפי סעיף קטן (א), רשאי הנגיד –

{{ח:תתת|(1)}} להטיל עליו עיצום כספי בסכום של 100,000 שקלים חדשים בהתאם להוראות {{ח:פנימי|פרק יב|פרק זה}};

{{ח:תתת|(2)}} להורות על הפסקת כהונתו של המנהל הכללי של תאגיד שהפר הוראה מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 58|סעיף 58(א) או (ב)}}; היה הגוף הפיננסי מפוקח בידי רשות פיקוח, לא יורה הנגיד כאמור אלא לאחר התייעצות עם ראש רשות הפיקוח; הוראות {{ח:פנימי|פרק יב|פרק זה}} יחולו לגבי הפסקת כהונה, בשינויים המחויבים.

{{ח:תת|(א)}} מי שהוציא או הפיץ שטרי כסף, מעות, מסמך או כל דבר אחר, אשר הנגיד קבע כי הם עשויים להיות תחליף מטבע, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 44|סעיף 44}}, דינו – מאסר חמש שנים.

{{ח:תת|(ב)}} מי שעשה אחד מאלה, דינו – מאסר שנה:

{{ח:תתת|(1)}} ביצע עסקה, שנקבע בצו לפי {{ח:פנימי|סעיף 51|סעיף 51}}, שהיא אסורה;

{{ח:תתת|(2)}} הפר את חובת הסודיות, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 80|סעיף 80(א) או (ג)}}.

{{ח:תת|(א)}} נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת עבירות לפי {{ח:פנימי|סעיף 72|סעיף 72(ב)(1)}} בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – קנס בסכום של 50,000 שקלים חדשים.

{{ח:תת|(ב)}} נעברה עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 72|סעיף 72(ב)(1)}} בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה ככל שניתן כדי למלא את חובתו.

{{ח:תת|(ג)}} בסעיף זה, ”נושא משרה בתאגיד“ – דירקטור, מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד אחר האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.

{{ח:תת|(1)}} לא החליט שר האוצר בדבר שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגמלאות או בדבר הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה כאמור {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 29|בסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב}} בתוך 60 ימים מיום שהבנק פנה אליו בבקשה לאישור הסכם או הסדר בעניין כאמור, תובא הבקשה להכרעתו של ראש הממשלה; ראש הממשלה ימסור את הכרעתו בבקשה לשר האוצר ולנגיד בתוך 45 ימים מיום שהבקשה הובאה בפניו;

{{ח:תת|(2)}} חלק הבנק על החלטות שר האוצר לפי {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 29|סעיפים 29}}, {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 29א|29א}} {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 29ב|או 29ב לחוק יסודות התקציב}} תובא המחלוקת להכרעתו של ראש הממשלה; ראש הממשלה, לאחר שנתן לצדדים להסכם או להסדר הזדמנות להשמיע את עמדתם, ימסור את החלטתו בעניין לשר האוצר ולנגיד בתוך 45 ימים מהמועד שהמחלוקת הובאה בפניו;

{{ח:תת|(3)}} היתה המחלוקת כאמור בפסקה (2) על החלטת שר האוצר להורות על גובה התשלום המותר לפי {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 29א|סעיף 29א(ב)(2) לחוק יסודות התקציב}}, וראש הממשלה אישר את החלטת שר האוצר כאמור, יקצוב ראש הממשלה בהחלטתו את התקופה בה לא ישלם הבנק תשלומים מעבר לתשלום המותר;

{{ח:תת|(4)}} חלק הבנק על החלטות שקיבל שר האוצר לפי {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 29ב|סעיף 29ב לחוק יסודות התקציב}}, לא יחלו ביישומן עד למועד שבו על ראש הממשלה להכריע במחלוקת כאמור בפסקה (2) או עד למועד שבו ניתנה הכרעתו של ראש הממשלה, לפי המוקדם;

{{ח:תת|(5)}} בהחלטות שר האוצר לפי {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 29|סעיפים 29}}, {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 29א|29א}} {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 29ב|ו־29ב לחוק יסודות התקציב}} ובהחלטות ראש הממשלה לפי הוראות סעיף זה ישקלו שר האוצר וראש הממשלה, בין היתר, את הצרכים הייחודים של הבנק ואת יחסי העבודה בבנק.

{{ח:תת|(א)}} הבנק יערוך בתוך שלושה חודשים לאחר תום כל שנה דוח כספי שנתי, המשקף את הרכבם ואת שוויים של נכסי הבנק ושל התחייבויותיו ליום העסקים האחרון של השנה, את תוצאות פעולותיו לאותה השנה ואת השינויים בהון הבנק; הדוח ייערך על פי כללים חשבונאיים מקובלים בהתאמה לפעילות המיוחדת של בנק מרכזי ויבוקר בידי רואה החשבון המבקר.

{{ח:תת|(ב)}} דוחות לפי סעיף זה יאושרו במועצה ויוגשו לממשלה ולוועדת הכספים של הכנסת, ויפורסמו לציבור בדרך שקבעה המועצה.

{{ח:תת|(א)}} בסעיף זה –

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הדוח הכספי השנתי“ – הדוח הכספי השנתי של הבנק שנערך בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 75|סעיף 75(א)}};}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הון“ – הון הבנק לתום השנה שחלפה, הכולל את יתרת העודפים, כמוצג בדוח הכספי השנתי, בניכוי הרווח הנקי;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”סך הנכסים“ – סך נכסי הבנק לתום השנה שחלפה, כמוצג בדוח הכספי השנתי;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”יתרת עודפים“ – יתרת רווחים והפסדים צבורים משנים קודמות, כמוצג בדוח הכספי השנתי;}}

{{ח:תת|סוג=הגדרה}} {{ח:הגדרה|”הרווח הנקי“ – הרווח הנקי של הבנק לשנה שחלפה, כמוצג בדוח הכספי השנתי; הרווח הנקי לא יכלול רווחים שטרם מומשו על פי הדוח הכספי השנתי.}}

{{ח:תת|(ב)}} בתום שלושה חודשים מתום כל שנה, הבנק יעביר בפועל לממשלה רווחים בהתאם להוראות אלה:

{{ח:תתת|(1)}} אם ההון יעמוד על שיעור של 2.5 אחוזים או יותר מסך הנכסים, יועבר לממשלה סכום השווה לרווח הנקי, בניכוי יתרת עודפים אם היא שלילית;

{{ח:תתת|(2)}} אם ההון יעמוד על שיעור העולה על אחוז אחד מסך הנכסים, אך פחות מ־2.5 אחוזים מסך הנכסים, יועבר לממשלה סכום השווה ל־50 אחוזים מהרווח הנקי, בניכוי יתרת עודפים אם היא שלילית;

{{ח:תתת|(3)}} אם ההון יעמוד על שיעור של אחוז אחד או פחות מסך הנכסים – לא יועברו רווחים.

{{ח:תת|(ג)}} הבנק רשאי לרשום קרנות הון הנובעות מכללים חשבונאיים, ובלבד שיתרת הרווח הנקי שלא הועברה לממשלה כאמור בסעיף קטן (ב), תצטרף בדוח הכספי השנתי לסעיף ”יתרת עודפים“ ולא תוכר כפריט הוני אחר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין הנגיד לבין שר האוצר.

{{ח:תת|(א)}} הבנק הוא גוף מבוקר כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק מבקר המדינה#סעיף 9|בסעיף 9(6) לחוק מבקר המדינה}}.

{{ח:תת|(ב)}} ההוראות שבסעיפים אלה {{ח:חיצוני|חוק מבקר המדינה|בחוק מבקר המדינה}}, לא יחולו על ביקורת המבקר על הבנק:

{{ח:תתת|(1)}} {{ח:חיצוני|חוק מבקר המדינה#סעיף 10|סעיף 10(ב)}}, לעניין הצעת הממשלה;

{{ח:תתת|(2)}} {{ח:חיצוני|חוק מבקר המדינה#סעיף 14|בסעיף 14(א)}}, הקטע המתחיל במילים ”ואם ראה צורך בכך“ עד סוף סעיף קטן (א);

{{ח:תתת|(3)}} {{ח:חיצוני|חוק מבקר המדינה#סעיף 20|סעיף 20(ג)}}, לעניין המצאת הדין וחשבון לראש הממשלה ולשר הנוגע לעניין;

{{ח:תתת|(4)}} {{ח:חיצוני|חוק מבקר המדינה#סעיף 21|סעיף 21(א)}}, לעניין בקשת הממשלה.

{{ח:תת|(ג)}} הוראות סעיף זה יחולו על הבנק ועל עובדיו גם לגבי פעילותם על פי כל דין אחר.

{{ח:תת|(א)}} לא יגלה אדם ידיעה שנמסרה לו ולא יראה מסמך שהוגש לו לפי חוק זה, ואולם מותר לגלות ידיעה או להראות מסמך אם הנגיד יראה צורך בכך לצורכי הליך פלילי, לרבות חקירה פלילית.

{{ח:תת|(ב)}} על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי הנגיד לגלות ידיעה או להראות מסמך לרשות פיקוח, ובלבד שנוכח כי הידיעה או המסמך מתבקשים לצורך מילוי תפקידיה של רשות הפיקוח.

{{ח:תת|(ג)}} לא יגלה אדם ידיעה ולא יראה מסמך שנמסרו לו לפי הוראות סעיף קטן (ב).

{{ח:תת|(א)}} הבנק ייצג את המדינה בכל עניין הנוגע לחברות המדינה בקרן המטבע הבין־לאומית, בבנק להסדרי סליקה בין־לאומיים, בבנק הבין־לאומי לשיקום ופיתוח, וכן במוסדות כספיים בין־לאומיים אחרים על פי החלטת הממשלה.

{{ח:תת|(ב)}} הבנק רשאי לבצע כל פעולה הנדרשת לצורך הייצוג, לרבות השקעה במניותיו של מוסד כספי בין־לאומי.

{{ח:תת|(א)}} חוק בנק ישראל, התשי״ד–1954 – בטל.

{{ח:תת|(ב)}} חוק הפיקוח על המטבע, התשל״ח–1978 – בטל.

{{ח:תת|(א)}} הנגיד שכיהן ערב יום התחילה ימשיך לכהן בתפקידו עד תום התקופה שלה מונה.

{{ח:תת|(ב)}} משנה לנגיד שכיהן ערב יום התחילה ימשיך לכהן בתפקידו עד תום חמש שנים מהיום שבו החלה כהונתו, בכפוף להוראות {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(ב) סיפה}}.

{{ח:תת|(ג)}} השכר ותנאי השירות שנקבעו לנגיד ולמשנה לנגיד ערב תחילתו של חוק זה ימשיכו לחול גם אחרי תחילתו של חוק זה על הנגיד ועל המשנה לנגיד שמונו ערב תחילתו של החוק.

{{ח:תת|(ד)}} החברים מקרב הציבור בוועדה שימונו לראשונה לאחר תחילתו של חוק זה, ימונו לתקופות כלהלן: אחד ימונה לשנתיים, אחד ימונה לשלוש שנים, ואחד ימונה לארבע שנים; מי שמונה כאמור לשנתיים, לא תימנה תקופה זו כתקופת כהונה לעניין {{ח:פנימי|סעיף 28|סעיף 28(א)}}.

{{ח:תת|(ה)}} החברים מקרב הציבור במועצה שימונו לראשונה לאחר תחילתו של חוק זה, ימונו לתקופות כלהלן: אחד ימונה לשנה, שניים ימונו לשנתיים, אחד ימונו לשלוש שנים, ואחד ימונו לארבע שנים; מי שמונה כאמור לתקופה של שנה או שנתיים, לא תימנה תקופה זו כתקופת כהונה לעניין {{ח:פנימי|סעיף 28|סעיף 28(א)}}.

{{ח:תת|(ו)}} לא הוקמה ועדה או לא הוקמה מועצה, יהיו הסמכויות שהוקנו בחוק זה לוועדה או למועצה, לפי העניין, בידי הנגיד, עד להקמתה.

{{ח:תת|(ז)}} כל עוד לא הוסכם אחרת לגבי התשלומים ושיעורי הריבית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 48|בסעיף 48(ג)}}, ימשיכו לחול לגביהם ההסדרים הנוהגים בין הבנק לבין הממשלה עובר לתחילתו של חוק זה.