משנה חולין ד דפוסים: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
ליטוש לפ"ד |
||
שורה 5:
<קטע התחלה=א/>בהמה המקשה {{תויט|א|חולין|ד|א}} לילד והוציא העובר את ידו והחזירה -- מותר באכילה. הוציא את ראשו, אף על פי שהחזירו, הרי זה כילוד.
חותך מעובר שבמעיה -- מותר באכילה. מן הטחול ומן הכליות -- אסור באכילה
זה הכלל
==[[משנה חולין ד ב|משנה ב]]==
<קטע התחלה=ב/>המבכרת המקשה לילד -- מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים.
יצא רובו -- הרי זה יקבר
==[[משנה חולין ד ג|משנה ג]]==
שורה 24:
<קטע התחלה=ד/>בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו וחתכה, ואחר כך שחט את אמו -- הבשר טהור.
שחט את אמו ואחר כך חתכה -- הבשר מגע נבלה, דברי רבי מאיר
* אמר להם רבי מאיר, לא אם טהרה שחיטת טריפה אותה דבר שגופה, תטהר את האבר דבר שאינו גופה.
* מנין לטריפה ששחיטתה מטהרתה? בהמה טמאה אסורה באכילה, אף טריפה אסורה באכילה. מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה, אף טריפה לא תטהרנה שחיטתה!
* לא! אם אמרת בבהמה טמאה -- שלא היתה לה שעת
* טול לך מה שהבאת! הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין?
* לא! אם אמרת בבהמה טמאה -- שכן אין במינה שחיטה, תאמר בטריפה שיש במינה שחיטה?! בן שמונה חי, אין שחיטתו מטהרתו, לפי שאין במינו שחיטה.<קטע סוף=ד/>
שורה 39:
* רבי שמעון שזורי אומר, אפילו בן שמונה שנים וחורש בשדה -- שחיטת אמו מטהרתו.
קרעה ומצא בה בן תשעה חי -- טעון שחיטה
==[[משנה חולין ד ו|משנה ו]]==
שורה 49:
<קטע התחלה=ז/>השוחט את הבהמה ומצא בה שליא -- נפש היפה תאכלנה, ואינה מטמאה לא טומאת אוכלין ולא טומאת נבלות.
שליא שיצתה מקצתה -- אסורה באכילה. סימן ולד באשה, וסימן ולד בבהמה.
| |||