חוק הכניסה לישראל: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה בדוקה][גרסה בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ [815540]
[816155]
שורה 3:
 
{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ס״ח תשי״ב, 354|חוק הכניסה לישראל|http://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_211754.pdf}}; {{ח:תיבה|תשי״ג, 3|ת״ט|http://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_ec_317329.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ״ו, 52|תיקון|http://fs.knesset.gov.il/6/law/6_lsr_208478.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ם, 227|תיקון מס׳ 4 לחוק האזרחות|http://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_207894.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ה, 213|תיקון מס׳ 4|http://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210424.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ד, 94|חוק איסור הלנה (תיקוני חקיקה – הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211032.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 65|חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה)|http://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211074.pdf}}, {{ח:תיבה|118|חוק איסור הלנה (תיקוני חקיקה – הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211093.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 39|חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה)|http://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211269.pdf}}, {{ח:תיבה|168|חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211312.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ז, 88|תיקון לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211389.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ח, 160|תיקון מס׳ 2 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211564.pdf}}, {{ח:תיבה|306|תיקון מס׳ 3 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211538.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ס, 97|חוק ההסדרים במשק מדינת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2000)|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300181.pdf}}, {{ח:תיבה|176|תיקון מס׳ 4 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300204.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״א, 150|תיקון מס׳ 5 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה – פעם רביעית)|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300333.pdf}}, {{ח:תיבה|229|חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001)|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300363.pdf}}, {{ח:תיבה|382|תיקון מס׳ 6 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300369.pdf}}, {{ח:תיבה|502|תיקון מס׳ 9|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300404.pdf}}, {{ח:תיבה|566|תיקון מס׳ 7 לחוק שהייה שלא כדין (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300413.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 189|חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003)|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300607.pdf}}, {{ח:תיבה|541|תיקון מס׳ 11|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299810.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ד, 312|תיקון מס׳ 12|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299632.pdf}}, {{ח:תיבה|418|תיקון מס׳ 13|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299610.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ה, 258|תיקון מס׳ 8 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה)|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299957.pdf}}, {{ח:תיבה|419|חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה)|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_301004.pdf}}, {{ח:תיבה|746|תיקון מס׳ 15 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299627.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ו, 256|תיקון מס׳ 9 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה)|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_300022.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ז, 12|תיקון מס׳ 16|http://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300028.pdf}}, {{ח:תיבה|146|תיקון מס׳ 10 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300648.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 387|תיקון מס׳ 11 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300857.pdf}}, {{ח:תיבה|645|תיקון מס׳ 17|http://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300897.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ט, 138|תיקון מס׳ 12 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301041.pdf}}, {{ח:תיבה|175|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו־2010)|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301061.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 446|תיקון מס׳ 13 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301164.pdf}}, {{ח:תיבה|497|תיקון מס׳ 12 לחוק עובדים זרים|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301042.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 757|תיקון מס׳ 20|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301941.pdf}}, {{ח:תיבה|926|תיקון מס׳ 21|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301284.pdf}}, {{ח:תיבה|1068|תיקון מס׳ 22|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301295.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 194|תיקון מס׳ 23|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301387.pdf}}, {{ח:תיבה|203|תיקון מס׳ 14 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301417.pdf}}, {{ח:תיבה|608|תיקון מס׳ 11 לחוק בתי דין מינהליים|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301481.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 415|תיקון מס׳ 25|http://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_301952.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 630|תיקון מס׳ 26|http://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_323699.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 414|תיקון מס׳ 27|http://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_369443.pdf}}, {{ח:תיבה|458|תיקון מס׳ 28|http://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_381202.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 62|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה)|http://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_395792.pdf}}, {{ח:תיבה|220|תיקון מס׳ 29 והוראות שעה|http://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491462.pdf}}, {{ח:תיבה|228|תיקון מס׳ 30|http://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491468.pdf}}
{{ח:תיבה|ק״ת תשע״ד, 1162|שינוי התוספת לחוק (הוראת שעה)}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 1182|שינוי התוספת לחוק (הוראת שעה) (תיקון)}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 343|שינוי התוספת לחוק (הוראת שעה) (תיקון)}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 728|שינוי התוספת לחוק (הוראת שעה) (תיקון)}}.
 
{{ח:תיבה|ק״ת תשע״ד, 1162|שינוי התוספת לחוק (הוראת שעה)}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 1182|שינוי התוספת לחוק (הוראת שעה) (תיקון)}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 343|שינוי התוספת לחוק (הוראת שעה) (תיקון)}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}
שורה 119 ⟵ 118:
{{ח:תת|א1}} מצא שר הפנים כי עובד זר, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#פרק ד1|בפרק ד׳1 לחוק עובדים זרים}}, שניתנו לו אשרה ורישיון לישיבת ביקור לפי חוק זה, לא הועסק בתחום העיסוק שנקבע ברישיונו לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|סעיף 2(ג)}}, למשך תקופה העולה על 90 ימים, בלא שנמצאו לכך טעמים מיוחדים אשר לא אפשרו לאותו עובד זר או לסוג עובדים זרים למצוא עבודה בתחום העיסוק בתקופה האמורה, יבטל שר הפנים את האשרה ואת רישיון הישיבה שניתנו לעובד הזר, ובלבד שנתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו; שר הפנים רשאי לאשר לעובד זר או לסוג עובדים זרים לחרוג מהתקופה שנקבעה כאמור אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.
{{ח:תת|ב}} שר הפנים רשאי, בהחלטה מנומקת, לבטל אשרת עולה ותעודת עולה שניתנו לפי {{ח:חיצוני|חוק השבות|חוק השבות, תש״י–1950}}, אם הושגו על ידי מתן ידיעות כוזבות.
 
{{ח:סעיף|11א|ביטול רישיון לישיבת קבע בשל הפרת אמונים|תיקון: תשע״ח־3}}
{{ח:תת|א}} בלי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11(א)(2)}}, שר הפנים רשאי לבטל רישיון לישיבת קבע שניתן לפי חוק זה (בסעיף זה – רישיון), בין השאר אם הוכח להנחת דעתו כי בעל הרישיון עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל, ובלבד שלעניין מי שמתקיימת לגביו אחת הנסיבות שלהלן – לא יבוטל רישיון כאמור אלא בהסכמת שר המשפטים ולאחר התייעצות עם הוועדה שהוקמה לפי {{ח:חיצוני|חוק האזרחות#סעיף 11|סעיף 11(ח) לחוק האזרחות, התשי״ב–1952}}:
{{ח:תתת|1}} בעת ביצוע המעשה חלפו למעלה מ־15 שנים מהמועד שבו קיבל את הרישיון;
{{ח:תתת|2}} בעת לידתו היה אחד מהוריו בעל רישיון לישיבת קבע.
{{ח:תת|ב}} החליט שר הפנים לבטל רישיון לפי הוראות סעיף זה, וראה כי לאחר הביטול ייוותר אותו אדם בלא רישיון לישיבת קבע מחוץ לישראל, בלא אפשרות לרכישת זכות לישיבת קבע מחוץ לישראל או בלא אזרחות, ייתן לו, בסמוך לאחר ההחלטה על ביטול הרישיון, רישיון לישיבה בישראל; לעניין סעיף קטן זה, חזקה כי מי שיושב דרך קבע מחוץ לישראל לא ייוותר בלא רישיון לישיבת קבע מחוץ לישראל, בלא אפשרות לרכישת זכות לישיבת קבע מחוץ לישראל או בלא אזרחות.
{{ח:תת|ג}} הגיש אדם שרישיונו בוטל לפי סעיף זה, עתירה מינהלית לבית המשפט לעיניינים מינהליים על החלטת שר הפנים, יתיר השר את כניסתו של אותו אדם לישראל עד תום בירור ההליכים הנובעים מהחלטת השר, אלא אם כן נוכח כי יש בכניסתו לישראל סכנה ממשית לביטחון המדינה או לשלום הציבור.
{{ח:תת|ד}} בסעיך זה, ”הפרת אמונים למדינת ישראל“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתת|1}} מעשה טרור כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק המאבק בטרור|בחוק המאבק בטרור, התשע״ו–2016}}, סיוע או שידול למעשה כאמור, או נטילת חלק פעיל בארגון טרור או בארגון טרור מוכרז כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק המאבק בטרור|בחוק האמור}};
{{ח:תתת|2}} מעשה המהווה בגידה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 97|סעיפים 97 עד 99 לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}, או ריגול חמור לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 113|סעיף 113(ב) לחוק האמור}}.
 
{{ח:קטע3|פרק 3 סימן ב|סימן ב׳: עבירות שונות|תיקון: תשע״ו}}
שורה 132 ⟵ 141:
{{ח:קטע3|פרק 3 סימן ג|סימן ג׳: הסעה שלא כדין|תיקון: תשע״ו}}
 
{{ח:סעיף|12א|הסעה שלא כדין|תיקון: תשנ״ו, תשס״א, תשס״ז, תשס״ח, תש״ע, תשע״ב־2, תשע״ד, תשע״ו, תשע״ח־2}}
{{ח:תת|א}} {{ח:הערה|(בוטל).}}
{{ח:תת|ב}} {{ח:הערה|(בוטל). באחת מהנסיבות כמפורט להלן, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס}}
{{ח:תת|ג}} {{ח:תתת|1}} המסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, דינו – מאסר שנתיים או {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל״ז–1977}} (להלן – חוק העונשין); הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום ט״ו בניסן התשע״ח (31 במרס 2018);
{{ח:תתת|1א}} המסיענעברה ברכבעבירה תושבלפי זרפסקה השוהה בישראל שלא כדין,(1) באחת מהנסיבות כמפורטהמפורטות להלן, דינו של עובר העבירה – מאסר שלושארבע שנים או קנס פי ארבעהכפל מהקנסהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}}:
{{ח:תתתת|א}} נעשה שינוי ברכב, לרבות הוספת תוספת או התקנת מיתקן או נעשתה פעולה אחרת, והכול, במטרה להסתיר את התושב הזר השוהה בישראל שלא כדין;
{{ח:תתתת|ב}} הוסעו ברכב שישהשלושה תושבים זרים או יותר, השוהים בישראל שלא כדין שאינם בני משפחתו של המסיע; לעניין זה, ”בן משפחה“, של המסיע – הורהו, ילדו, אחיו או אחותו;
{{ח:תתתת|ג}} ההסעה נעשתה במסגרת שירותי הסעות שמטרתם לאפשר כניסה לישראל או שהייה בה, שלא כדין, של תושבים זרים, כאמור בסעיף קטן (ג6).
{{ח:תתת|2}} הוראות פסקאות (1) ו־(1א) לא יחולו על המסיע כאמור באותה פסקה, באוטובוס ציבורי ובקו שירות; לענין זה, ”אוטובוס ציבורי“ ו”קו שירות“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 1|בסעיף 1 לפקודת התעבורה}}.
{{ח:תתת|3}} {{ח:תתתת|א}} נעברה עבירה לפי פסקה (1) בידי תאגיד, דינו – כפל הקנס הקבוע לאותה עבירה.
{{ח:תתתת|ב}} נעברה עבירה לפי פסקה (1א) בידי תאגיד, דינו – כפל הקנס הקבוע לאותה עבירה.
{{ח:תתת|4}} {{ח:תתתת|א}} קנס המוטל לפי פסקה (1א) לא יפחת מהסכום המפורט להלן, לפי העניין, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש:
{{ח:תתתתת|1}} קנס המוטל על יחיד – 10,000 שקלים חדשים;
{{ח:תתתתת|2}} קנס המוטל על תאגיד – 40,000 שקלים חדשים.
{{ח:תתתתתת|ב}} הוראות פסקהפסקת זומשנה (א) יעמדו בתוקפן עד יום כ״א באדרי״ח ב׳בניסן תשע״והתשפ״א (31 במרס 20162021).
{{ח:תת|ג1}} {{ח:תתת|1}} היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי נעברה עבירה לפי סעיף קטן (ג) או (ג5) וכי מתקיים האמור באחת הפסקאות שלהלן, רשאי הוא למסור לנהג הרכב שבו נעברה העבירה או לבעל הרכב כאמור הודעה האוסרת את השימוש ברכב לתקופה שלא תעלה על 30 ימים (להלן – הודעת איסור שימוש), וליטול את רישיון הרכב לאותה תקופה:
{{ח:תתתת|א}} הנהג הסיע בעבר תושב זר השוהה בישראל שלא כדין;
{{ח:תתתת|ב}} הרכב שימש בעבר להסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, ובלבד שטרם חלפו שלוש שנים מיום ההסעה כאמור;
{{ח:תתתת|ג}} התקיימה אחת הנסיבות המפורטות בסעיף קטן (ג)(1א);
{{ח:תת}} הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום כ״א באדר ב׳ תשע״ו (31 במרס 2016).
{{ח:תתת|2}} ביקש הנהג או בעל הרכב לבטל הודעת איסור שימוש שניתנה בהתקיים האמור בפסקה (1)(ב), רשאי השוטר להורות לו להילוות אליו אל קצין משטרה או לתת לו זימון להופיע לפני קצין משטרה בתוך 48 שעות ממועד מסירת ההודעה ונטילת רישיון הרכב כאמור בפסקה (1); קצין המשטרה יהיה רשאי להורות על ביטול הודעת איסור השימוש ולהחזיר את רישיון הרכב לאדם שממנו ניטל.
{{ח:תתת|3}} בהודעת איסור שימוש תצוין הסיבה לאיסור השימוש ברכב ולנטילת הרישיון.
שורה 159 ⟵ 173:
{{ח:תתתת|ג}} {{ח:הערה|(בוטל);}}
{{ח:תתתת|ד}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ד|בסעיף 57ד}}, במקום ”בית המשפט המוסמך לדון בעבירות תעבורה“ יבוא ”בית משפט השלום“.
{{ח:תת|ג4}} בית{{ח:תתת|1}} המשפט{{ח:תתתת|א}} שהרשיעהיה אדםלשוטר בעבירהיסוד סביר לחשד כי נעברה עבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג5ג6), רשאי להורותהוא עללדרוש פסילתמהמסיע הנידוןלהילוות מלקבלאליו אואל מלהחזיקקצין רישיוןמשטרה נהיגהאו לתקופהליטול שלאממנו תעלהאת עלרישיון שישההנהיגה חודשיםשלו.
{{ח:תתתת|ב}} הוראות {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47|סעיפים 47(ג), (ד), (ו) ו־(ז) עד (יא)}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 48|ו־48 עד 50 לפקודת התעבורה}} יחולו לעניין פסקת משנה (א), בשינויים המחויבים ובשינויים אלה:
{{ח:תת|ג5}} המרשה לתושב זר שאינו רשאי לנהוג ברכב בישראל, לנהוג ברכב הרשום בישראל, דינו מאסר שנתיים או הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}}.
{{ח:תתתתת|1}} במקום {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47|סעיף 47(ה) לפקודת התעבורה}} יחולו הוראות אלה:
{{ח:תת|ג6}} המנהל או המארגן שירותי הסעה במטרה לאפשר כניסה לישראל או שהייה בה, שלא כדין, של תושבים זרים, דינו – מאסר חמש שנים או קנס פי ארבעה מהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}; לעניין זה, אין נפקא מינה אם המנהל או המארגן שירותי הסעה כאמור נותן גם שירותים חוקיים או שירותים למטרות חוקיות.
{{ח:תתתתת}} היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום בעבירה כאמור בפסקת משנה (א), ינהג כלהלן, לפי העניין:
{{ח:תתתתתת|1}} בעבירה לפי סעיף קטן (ג)(1) – רשאי הוא לפסול את המסיע מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על 20 ימים, ובלבד שהמסיע הורשע בעבר בעבירה כאמור;
{{ח:תתתתתת|2}} בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג)(1א) או (ג6) – רשאי הוא לפסול את המסיע מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על 60 ימים;
{{ח:תתתתת|2}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 49|בסעיף 49 לפקודת התעבורה}}, במקום ”{{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47|47}}, {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47ב|47ב}}, {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47|47}}“ יקראו ”{{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47|47}}“;
{{ח:תתתתת|3}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 50|בסעיף 50 לפקודת התעבורה}}, בכל מקום, במקום ”{{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 46|הסעיפים 46}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47|או 47}}“ יקראו ”{{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 47|סעיף 47}}“.
{{ח:תתת|2}} בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי הסעיפים הקטנים המפורטים להלן רשאי להורות על פסילת הנידון מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה כמפורט להלן, לפי העניין:
{{ח:תתתת|א}} לעניין עבירה לפי סעיפים קטנים (ג)(1) או (ג6) – לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים;
{{ח:תתתת|ב}} לעניין עבירה לפי סעיפים קטנים (ג)(1א) או (ג6) – לתקופה שלא תעלה על שנתיים.
{{ח:תת|ג5}} {{ח:תתת|1}} המרשה לתושב זר שאינו רשאי לנהוג ברכב בישראל, לנהוג ברכב הרשום בישראל, דינו מאסר שנתיים או הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}}.
{{ח:תתת|2}} נעברה עבירה לפי פסקה (1) בידי תאגיד, דינו – כפל הקנס הקבוע לאותה עבירה.
{{ח:תת|ג6}} {{ח:תתת|1}} המנהל או המארגן שירותי הסעה במטרה לאפשר כניסה לישראל או שהייה בה, שלא כדין, של תושבים זרים, דינו – מאסר חמש שנים או קנס פי ארבעה מהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}; לעניין זה, אין נפקא מינה אם המנהל או המארגן שירותי הסעה כאמור נותן גם שירותים חוקיים או שירותים למטרות חוקיות.
{{ח:תתת|2}} קנס המוטל לפי פסקה (1) לא יפחת מהסכום המפורט להלן, לפי העניין, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש:
{{ח:תתתת|א}} קנס המוטל על יחיד – 40,000 שקלים חדשים;
{{ח:תתתת|ב}} קנס המוטל על תאגיד – 160,000 שקלים חדשים.
{{ח:תתת|3}} הוראות פסקה (2) יעמדו בתוקפן עד יו י״ח בניסן התשפ״א (31 במרס 2021).
{{ח:תת|ד}} {{ח:תתת|1}} {{ח:הערה|(נמחקה).}}
{{ח:תתת|2}} מסיע במונית, כהגדרתה {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 1|בסעיף 1 לפקודת התעבורה}}, רשאי לדרוש מנוסע מסמכים שלפיהם הוא נכנס לישראל כדין ויושב בה כדין, ותהא זו סיבה סבירה לסרב להסיע נוסע או מטענו בהתאם להוראות לפי {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|פקודת התעבורה}}, אם הנוסע לא הציג לפני המסיע במונית מסמכים כאמור; הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום ט״ו בניסן התשע״ח (31 במרס 2018).
{{ח:תתת|3}} הוראות סעיף קטן זה והוראות {{ח:פנימי|סעיף 12ב13|סעיף 12ב13}} יחולו, לגבי מסיע, רק על נסיעה שנערכה, כולה או חלקה, בשטח שגבולותיו הם בין הקו הכחול לבין הקו השחור, כמסומן {{ח:חיצוני|חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקוני חקיקה)#תוספת|בתוספת לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקוני חקיקה), התשנ״ו–1996}}, ובכלל זה בכבישים המפורטים {{ח:חיצוני|חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקוני חקיקה)#תוספת|באותה תוספת}}; ובלבד שהתקיים אחד מאלה:
{{ח:תתתת|א}} הוסעו ברכב שלושה תושבים זרים או יותר, שאינם בני משפחתו של המסיע, השוהים בישראל שלא כדין; בפסקה זו, ”בני משפחה“, של המסיע – הורהו, ילדו, אחיו או אחותו;
{{ח:תתתת|ב}} המסיע קיבל, או שהיה צפוי לקבל, תשלום בעד הנסיעה.
{{ח:תת|ד1}} נעברה עבירה לפי סעיף קטן (ג), (ג5) או (ג6), ברכב של תאגיד, ובידי עובד של התאגיד, חזקה היא כי העובד הסיע את התושב הזר כשלוחו של התאגיד, אלא אם כן הוכח אחרת.
{{ח:תת|ד1א}} {{ח:תתת|1}} הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג), (ג5) או (ג6) רשאי בית המשפט שהרשיעו, נוסף על כל עונש, להורות על חילוט הרכב שבו נעברה העבירה, אם האדם שהורשע בעבירה הוא בעליו של הרכב או המחזיק בו דרך קבע, ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#פרק 4|פרק רביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969}}.
{{ח:תתת|2}} הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג), (ג5), או (ג6), ומציא בית המשפט שהרשיעו כי לא ניתן להורות על חילוט כאמור בפסקה (1) בשל כך שהאדם שהורשע בעבירה אינו בעליו של הרכב שבו נעברה העבירה או המחזיק בו דרך קבע, רשאי בית המשפט בבואו לקבוע את גובה הקנס שיוטל בשל אותה עבירה, להביא בחשבון את שווי הרכב כאמור, כולו או חלקו.
{{ח:תת|ד2}} אדם שהורשע בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג5), ושבתוך שלוש שנים מיום הרשעתו הורשע באחת העבירות כאמור (להלן – עבירה נוספת) יחולו לגביו הוראות אלה:
{{ח:תתת|1}} {{ח:הערה|(נמחקה);}}
{{ח:תתת|1}} בית המשפט אשר הרשיע אותו בעבירה הנוספת רשאי להורות על חילוט הרכב שבו נעברה העבירה, אם הוא בעליו של הרכב או המחזיק בו דרך קבע;
{{ח:תתת|2}} בית המשפט שהרשיע אותו בעבירה הנוספת יורה על פסילתו מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים.
{{ח:תת|ד3}} {{ח:הערה|(בטל).}}
שורה 203 ⟵ 234:
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|”תובע“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 12|בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי}}.}}
 
{{ח:סעיף|12ב2|הלנה והעסקה שלא כדין|תיקון: תשע״ו, תשע״ח־2}}
{{ח:תת|א}} על אף האמור בכל חיקוק, אלה דינם מאסר שנתיים או הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}}:
{{ח:תתת|1}} מי שמעמיד, בתמורה או שלא בתמורה, מקום לינה לרשותו של תושב זר שנכנס לישראל שלא כדין או שיושב בה שלא כדין, או מסייע בתמורה או שלא בתמורה, לתושב זר כאמור להשיג מקום לינה, והכול בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמו ובין על ידי אחר המועסק על ידו או מטעמו;
שורה 210 ⟵ 241:
{{ח:תת|ג}} {{ח:תתת|1}} קנס המוטל לפי סעיף קטן (א) לא יפחת מ־5,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.
{{ח:תתת|2}} קנס המוטל על תאגיד לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ב) לא יפחת מ־20,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.
{{ח:תתת|3}} הוראות סעיף קטן זה יעמדו בתוקפן עד יום ט״וי״ח בניסן התשע״חהתשפ״א (31 במרס 20182021).
 
{{ח:סעיף|12ב3|הלנה והעסקה בנסיבות מחמירות|תיקון: תשע״ו, תשע״ח־2}}
{{ח:תת|א}} נעברה עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|סעיף 12ב2(א)}} באחת מהנסיבות המנויות להלן, דינו של עובר העבירה – מאסר ארבע שנים או הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}:
{{ח:תתת|1}} הלנה או העסקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|בסעיף 12ב2(א)}}, של שני תושבים זרים או יותר;
שורה 220 ⟵ 251:
{{ח:תת|ג}} {{ח:תתת|1}} קנס המוטל לפי סעיף קטן (א) לא יפחת מ־10,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.
{{ח:תתת|2}} קנס המוטל על תאגיד לפי סעיף זה לא יפחת מ־40,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.
{{ח:תתת|3}} הוראות סעיף קטן זה יעמדו בתוקפן עד יום ט״וי״ח בניסן התשע״חהתשפ״א (31 במרס 20182021).
 
{{ח:סעיף|12ב4|צו מינהלי להגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע״ו}}
שורה 243 ⟵ 274:
{{ח:תת|3}} מידת הפגיעה שתיגרם לבעלים של המקום או למחזיק בו מהוצאת הצו.
 
{{ח:סעיף|12ב7|תוכנו של צו הגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע״ו, תשע״ח־2}}
{{ח:תתת|א}} צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי יקבע תנאים, הגבלות או איסורים על השימוש במקום, לרבות סגירת המקום לתקופה הנקובה בצו, והכול במידה שלא תעלה על הנדרש בנסיבות העניין כדי למנוע המשך ביצוע עבירה במקום.
{{ח:תת|ב}} צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי יכול שיכלול גם דרישה למתן ערובה להבטחת קיום התנאים, ההגבלות או האיסורים שנקבעו בצו.
{{ח:תת|ג}} בסעיף זה, ”ערובה“ – עירבון כספי או ערבות עצמית של הבעלים של המקום או המחזיק בו, בין לבדם ובין בצירוף ערבות מכל סוג שהוא, ערבות או עירבון כספי של ערבים, והכול כפי שיורה קצין המשטרה המוסמך או בית המשפט, בצו ההגבלה המינהלי או בצו ההגבלה השיפוטי, לפי העניין.
 
{{ח:סעיף|12ב8|ביצוע צו הגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע״ו}}
שורה 257 ⟵ 290:
{{ח:ת}} הורשע יחיד או תאגיד בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|סעיפים 12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}}, רשאי בית המשפט, נוסף על כל עונש אחר, לצוות על התליית רישיון או היתר עיסוק שניתנו על פי כל דין, בעיסוק הקשור בעבירה, לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים.
 
{{ח:סעיף|12ב11|סמכות עניינית ומקומית במתן צווים|תיקון: תשע״ו, תשע״ח־2}}
{{ח:תת|א}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 2|סעיפים 2}} {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 3|ו־3 לחוק המעצרים}}, לעניין סמכות עניינית ומקומית של בתי משפט, יחולו לעניין הליכים לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב412א|סעיפים 12א(ג4)(1)}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב4|ו־12ב4 עד 12ב9}}.
{{ח:תת|ב}} בקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב512א|סעיפים 12א(ג4)(1)}}, {{ח:פנימי|סעיף 12ב5|12ב5(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב9|או 12ב9(ב)}}, תידון ככל האפשר לפני שופט שאינו דן באישום.
 
{{ח:קטע3|פרק 3 סימן ו|סימן ו׳: הוראות שונות|תיקון: תשע״ו}}
 
{{ח:סעיף|12ב12|הפרת צו הגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע״ו, תשע״ח־2}}
{{ח:תתת|א}} המפרהופרו הוראות צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי, דינוובכלל זה מאסרדרישה שנתייםלמתן ערובה, רשאי קצין משטרה מוסמך להורות על סגירת המקום שלגביו ניתן הצו כאמור, לאלתר, לתקופה שתסתיים לא יאוחר מתום תקופת תוקפו של צו ההגבלה שניתן.
{{ח:תת|ב}} המפר הוראות צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי, דינו – מאסר שנתיים.
{{ח:תת|ג}} שופט הדן בעניינו של מפר צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי רשאי, נוסף על כל עונש, להורות על חילוט הערובה שנדרשה בצו; ואולם בקשה לחילוט ערובה שניתנה על ידי ערב לא תידון אלא לאחר שניתנה לערב הזדמנות להשמיע את טענותיו.
 
{{ח:סעיף|12ב13|חזקה|תיקון: תשע״ו}}
שורה 568 ⟵ 603:
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 13כג|סעיף 13כג}})}}}}
 
{{ח:סעיף*|||תיקון: ק״ת תשע״ד, ק״ת תשע״ו, ק״ת תשע״ז, ק״ת תשע״ח, תשע״ח־3}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בתקופה שמיום 28 במאי 2014 ועד יום 31 בדצמבר 2017 תיקרא התוספת כך):}}
{{ח:ת}} החלטה של רשות, בענייני כניסה לישראל, שהייה וישיבה בישראל או יציאה ממנה, או בענייני אזרחות, לפי החיקוקים המפורטים בזה –
{{ח:תת|1}} {{ח:חיצוני|חוק הכניסה לישראל|חוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952}} למעט החלטה לפי {{ח:חיצוני|חוק הכניסה לישראל#סעיף 11א|סעיף 11א}};
{{ח:תת|2}} {{ח:חיצוני|חוק האזרחות#סעיף 7|סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי״ב–1952}};
{{ח:תת|3}} {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 30|סעיפים 30}}, {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 30א|30א}}, {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 32|32}}, {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 32ד|ו־32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי״ד–1954}};
{{ח:תת|4}} {{ח:חיצוני|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס״ג–2003}}, למעט החלטות לפי {{ח:חיצוני|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)#סעיף 3א1|סעיפים 3א1}}, {{ח:חיצוני|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)#סעיף 3ב|3ב}} {{ח:חיצוני|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)#סעיף 3ג|ו־3ג}};
{{ח:ת}} לעניין זה, ”החלטה של רשות“ – למעט החלטה שקיבלה הממשלה ולמעט התקנת תקנות.
{{ח:ת}} לא ייזקק בית הדין לעררים על החלטה בעניינים המסורים לבית הדין לביקורת משמורת, אלא לפי {{ח:פנימי|סעיף 13כד|סעיף 13כד(ג) לחוק}}.
 
{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(הנוסח הקבוע של התוספת):}}
{{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת פרט 1}}
{{ח:ת}} החלטה של שר הפנים, לפי החיקוקים המפורטים להלן:
{{ח:תת|א}} {{ח:פנימי|סעיף 2|סעיף 2(א) לחוק זה}} – בעניינו של בן זוג של בעל רישיון לישיבת קבע בישראל או של בן זוג של אזרח ישראלי;
{{ח:תת|ב}} {{ח:חיצוני|תקנות הכניסה לישראל#סעיף 12|תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, התשל״ד–1974}};
{{ח:תת|ג}} {{ח:חיצוני|חוק האזרחות#סעיף 7|סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי״ב–1952}}, בעניינו של בן זוג של אזרח ישראלי.
 
{{ח:חתימות|נתקבל בכנסת ביום ה׳ באלול תשי״ב (26 באוגוסט 1952).}}