תורת חובות הלבבות/שער היחוד: הבדלים בין גרסאות בדף

ומפני זה היה תחלתתחילת דברי האלהים אלינו על הר סיני {{צמ|אנכי ה' אלהיך [...] לא יהיה לך אלהים אחרים|שמות כ ב}} וגו', והזהירנו אחר כן על יד נביאו באמרו {{צמ|שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד|דברים ו ד}}. וצריך שתבין הפרק הזה של שמע ישראל עד סופו ותראה היאך נעתקו בו דבריו מענין לענין וכלל עשרה ענינים כנגד עשרת הדברות, והוא:

והפרק הזה כולל עשרה ענינים: חמשה מהם רוחניים וחמשה מהם גשמיים. והרוחניים תחלתם'''תחילתם''' שהבורא נמצא, והב'''והשני''' שהוא אלהינו, והג'''והשלישי''' שהוא אחד, והד'''והרביעי''' שנאהבהו, '''והחמישי''' שנאהב אותו בלב שלם. והחמשה הגשמיים תלתם'''תחילתם''' ושננתםףושננתם, '''והשני''' ודברת בם, '''והשלישי''' וקשרתם לאות וגו' '''והרביעי''' והיו לטוטפות וגו' '''והחמישי''' וכתבתם על מזוזות וגו'.

וארז"לואמרו רבותינו זכרונם לברכה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות. ועל כן ראיתי להקדים שער היחוד על שאר שערי הספר הזה.

'''הראשון''': מה גדר היחוד בלב שלם, '''והשני''': על כמה חלקים מתחלק ענין היחודהייחוד, '''והשלישי''': אם נתחייב לחקור עליו בדרך העיון אם לא, '''והרביעי''': איך דרך מחקרו ומה אנו צריכין לדעת תחלה קודם שנחקור על היחוד, '''והחמישי''' לברר ההקדמות אשר יתברר מהן כי יש לעולם בורא בראו מאין, '''והששי''': היאך נביאם לקיים מציאות הבורא, '''והשביעי''': להביא ראיות שהוא אחד, '''והשמיני''' לבאר עניני האחד העובר והאחד האמת, '''והתשיעי''': שהאל יתברך אחד אמת ואין אחד אמת זולתו, '''והעשירי''': במדות האלהיות המושכלות והכתובות, והפנים אשר יתבאר מהם לקיימם לו ולהרחיקם ממנו.

אמר המחבר: '''בגדר יחוד האלהים בלב שלם''', הוא שיהיו הלב והלשון שוים ביחוד הבורא יתברך, אחר אשר יבין בדרכי הראיות בירור מציאותו ואמיתות אחדותו מדרך העיון, מפני שיחוד האלהים מתחלק במדברים כפי התחלקות הכרתם והבנתם.

'''אמר המחבר''': אך '''על כמה פנים מתחלק ייחוד הבורא'''. אומר: מפני שפשטה מלת "ייחוד" בדברי אנשי היחוד, הרגילו בה הרבה בלשונם ובמלותם תמיד, עד אשר שבה אצלם ממלות התימה על הטוב ועל הרע, והם משתמשים בה בחרדתם לצרה גדולה להגדילה ולהפליא עניינה, ואינם מעלים על מחשבתם להבין אמיתת ענין מה שיעבירו על לשונם מן הסכלות והעצלות. והם חושבים כי ענין היחוד נגמר להם כאשר נגמרה מלתו, ולא ירגישו כי לבותם ריקים מאמיתתו ומצפוניהם נעורים מענינו, מפני שמייחדים אותו בלשונם ובמליהם, ויחשבוהו בלבבם יותר מהאחד, וידמוהו במצפונם בדמות שאר האחדים הנמצאים, ויספרו אותו במידות לא תאותנה לאחד האמת, בעבור שאינם יודעים ענין האחד האמת וענין האחד העובר, אלא הסגולה מאנשי הייחוד שהעמיקו בחכמה והבינו ענין הבורא והנברא וחוקי האחד האמת ומה שהוא מתבודד בו. ואמת אמר הפילוסוף באמרו: "לא יוכל לעבוד עילת העילות ותחילת ההתחלות אלא נביא הדור בטבעו, או הפילוסוף המובהק במה שקנהו מן החכמה, אבל זולתם עובדים זולתו, מפני שאינם מבינים נמצא אלא מורכב".

וברור ההקדמה השנית הוא על הדרך הזה, שכל מה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ תִכִלָה יֵשׁ לוֹ תְחִלָּה, כי כבר נתברר שכל מה שאין לו תְחִלָּה, אין לו תִכִלָה, מפני שאי אפשר להגיע בדבר שאין לו תְחִלָּה אל גבול שיעמוד האדם אצלו. ומה שנמצא לו אחרית, נדע, כי היה לו ראשון אין ראשון לפניו, וּתְחִלָּה שאין לו תְחִלָּה, כי אין התחלות מִבְּלִי תַכְלִית לִתְחִלָּתָןלתחילתן. ועוד, מן הידוע, כי כל מה שֶּׁיֵּשׁ לו חלק, יש לו כֹּל, כי אין הכל כי אם כלל חלקיו, ולא יתכן להיות חלק לְמַה שאין לו תַכְלִית, כי גדר החלק אינו כי אם שִׁעוּר נפרד מִשִּׁעוּר, כי שִׁעוּר הקטן סופר את הגדול, כאשר זָכַרזכר אקלידסאוקלידס בתחלתבתיחלת המאמר החמישי מספר הַשִּׁעוּר. ואם נעלה במחשבתנו דבר שאין לו תַכְלִית בְּפֹעַל, ונפריש ממנו קצתו, יהיה הנשאר פחות ממה שהיה קֹדֶם מִבְּלִי סָפֵק. ואם יהיה השאר מאין תַכְלִית, יהיה דבר שאין לו תַכְלִית גדול מדבר שאין לו תַכְלִית, והוא מה שאי אפשר. ואם יהיה דבר שאין לו תַכְלִית, אם נוסיף עליו החלק הַמֻפְרָשׁ ממנו, והוא יש לו תַכְלִית, יהיה הכל דבר שֶּׁיֵּשׁ לו תַכְלִית, וכבר היה בתחלתבתחילת דברינו מאין תַכְלִית, ואם כן יהיה בתַכְלִית ומאין תַכְלִית, וזה הפך שאי אפשר להיות, ולא יתכן להפריש ממה שאין לו תַכְלִית חלק. וּבְכֵן: כל מה שֶּׁיֵּשׁ לו חלק, יש לו תַכְלִית מִבְּלִי סָפֵק. וכשנחלק מִמַּה שיצא אל גדר ההויה בעולם מן האישים מִימֵי נח עד ימי משה עליו השלום במחשבתנו, יהיה חלק מכל אישי העולם, והוא מגיע עד תַכְלִית, אם כן הכל הוא מגיע אל תַכְלִית מִסְפָּר. וכיון שכל העולם הזה מגיע עד תַכְלִית, צריך שיהיו תחלותיו מגיעות עד תַכְלִית מִסְפָּר, והדין נותן, שיהיה לעולם הזה ראשון אין ראשון לפניו, וצריך בעבור זה להגיע ההתחלות לְתַכְלִית בראשיתן, כאשר הִקְדַּמְנוּ.