רי"ף על הש"ס/בבא קמא/פרק א: הבדלים בין גרסאות בדף

תולדה דהבער, מאי היא? אבנו םכינו ומשאו שהניחם בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו.

 

 

תני ר׳ חייא: עשרים וארבעה אבות נזיקין, ואלו הן: השור והבור והמבעה וההבער ושומר חנם והשואל ונושא שכר והשוכר ונזק וצער וריפוי ושבת ובושת ותשלומי כפל וחשלומי ארבעה וחמשה וגנב וגזלן ועדים זוממין והאונס והמפתה והמוציא שם רע והמטמא והמדמע והמנםך, הרי כ״ד. ומוםר הרי כ״ה והאי דקרו להו אבות לאו מכלל דאיכא לכולהו תולדות; אלא, לשלם ממיטב הוא דקרו להו הכי.

 

וכשהזיק, חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ. תנו רבנן: "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם" (שמות כב,ד). מיטב שדהו של ניזק, ומיטב כרמו של ניזק, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: "לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית, וקל וחומר להקדש". ואסיקנא דבהא פליגי- רבי ישמעאל סבר: "בדניזק שיימינן", ורבי עקיבא סבר: "לא משלם ליה אלא מעידית דידיה". ותניא נמי בהדיא: "מיטב שדהו ומיטב כרמו של מזיק, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: "מיטב שדהו של מזיק, ומיטב כרמו של מזיק"". וקיימא לן- הלכה כרבי עקיבא מחבירו. והאי דבעינן: "מיטב שדהו ומיטב כרמו"- הני מילי היכא דיהיב ליה ממקרקעי, אבל אי יהיב ליה מטלטלי- כל מילי דיהיב ליה "מיטב" נינהו, ואפילו סובין. דאי לא מזדבן הכא, מזדבן הכא. דתניא: "כסף ישיב לבעליו" (שמות כא,לד) לרבות שווה כסף, ואפילו סובין. ואף על גב דפליגי רב הונא ורב אסי, הא קיימא לן כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דבתראי נינהו.