קידושין ה ב: הבדלים בין גרסאות בדף

<קטע התחלה=ג/>{{שוליים|א}}חופה --שגומרת -- אינו דין שתקנה?! מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני. ביאה תוכיח! מה לביאה שכן קונה ביבמה. כסף יוכיח! וחזר הדין; לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שקונין בעלמא וקונין כאן, אף אני אביא חופה שקונה בעלמא וקונה כאן. מה לצד השוה שבהן שכן הנאתן מרובה. שטר יוכיח! מה לשטר שכן מוציא בבת ישראל. כסף וביאה יוכיחו! וחזר הדין; לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שקונין בעלמא וקונין כאן אף אני אביא חופה שקונה בעלמא וקונה כאן. מה להצד השוה שבהן שכן ישנן בעל כרחה. ורב הונא? כסף מיהא באישות לא אשכחן בעל כרחה.{{ססס}}אמר {{שוליים|ב}}רבא שתי תשובות בדבר: חדא, ד"שלש" תנן ו"ארבע" לא תנן. ועוד, כלום חופה גומרת אלא ע"י קידושין?! וכי גמרינן חופה שלא-על-ידי-קידושין מחופה שעל-ידי-קידושין?! א"ל אביי הא דקאמרת, ג' תנן וד' לא תנן -- תנא מילתא דכתיבא בהדיא קתני, מילתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני. ודקאמרת, כלום חופה גומרת אלא על ידי קידושין, רב הונא נמי הכי קאמר: ''ומה כסף --שאינו גומר אחר כסף -- קונה, חופה --שגומרת אחר כסף -- אינו דין שתקנה?!:

תנו רבנן: ''{{שוליים|ג}}כיצד בכסף? נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה "הרי את מקודשת לי", "הרי את מאורסת לי", "הרי את לי לאינתו" -- הרי זו מקודשת. אבל היא שנתנה ואמרה היא "הריני מקודשת לך", "הריני מאורסת לך" "הריני לך לאינתו" -- אינה מקודשת.'' מתקיף לה רב פפא, טעמא דנתן הוא ואמר הוא, הא נתן הוא ואמרה היא -- אינה מקודשת. אימא סיפא ''אבל היא שנתנה לו ואמרה היא -- לא הוו קידושין'', טעמא דנתנה היא ואמרה היא, הא נתן הוא ואמרה היא-- הוו קידושין!? רישא דוקא, סיפא כדי נסבה. ותני סיפא מילתא דסתרא לה לרישא?! אלא הכי קאמר נתן הוא ואמר הוא-- פשיטא דהוו קידושין; נתן הוא ואמרה היא -- נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא ולא הוו קידושין. ואי בעית אימא: נתן הוא ואמר הוא -- מקודשת. נתנה היא ואמרה היא -- אינה מקודשת. נתן הוא ואמרה היא -- {{שוליים|ד}}ספיקא היא, וחיישינן מדרבנן:

אמר שמואל, {{שוליים|ה}}בקידושין נתן לה כסף ושוה כסף ואמר לה "הרי את מקודשת", "הרי את מאורסת", "הרי את (לי) לאינתו" -- הרי זו מקודשת. "הריני אישך", "הריני בעליך", "הריני ארוסיך" -- אין כאן בית מיחוש. {{שוליים|ו}}וכן בגירושין נתן לה ואמר לה "הרי את משולחת", "הרי את מגורשת", "הרי את מותרת לכל אדם" -- הרי זו מגורשת. "איני אישך", "איני בעליך", "איני ארוסיך" -- אין כאן בית מיחוש. אמר ליה רב פפא לאביי, למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים?! והתנן ''{{שוליים|ז}}האומר "אהא" -- הרי זה נזיר'' והוינן בה, ודילמא אהא בתענית קאמר? ואמר שמואל {{שוליים|ח}}והוא שהיה נזיר עובר לפניו -- טעמא דנזיר עובר לפניו, הא לאו הכי, לא!? הכא במאי עסקינן דאמר "לי". אי הכי מאי קא משמע לן? הני<קטע סוף=ג/>