במדבר רבה ח ד: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תולדות אדם (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה תגית: עריכת קוד מקור 2017 |
תולדות אדם (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה תגית: עריכת קוד מקור 2017 |
||
שורה 11:
*אבל בשעה שאמר {{צמנ|שמות כ|יב|כבד|ק=במדבר רבה ח ד}},
::אמרו בנימוסות שלנו כל מי שמכתיב את עצמו סגרון למלך, הוא כופר באבותיו, וזה מכריז ואומר: כבד את אביך ואת אמך, עמדו מכסאותם והודו לו.
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא {{צמנ|ויקרא ה|טז|ואת אשר חטא מן
ולא עוד לישראל אלא אפלו בגוזל הגר כן, מי הוא אלוה כזה האוהב את אוהביו ומקרב רחוקים כקרובים הבאים לשמו, עמדו מכסאותם והודו לו. ולא תאמר בגרי הצדק שנתגירו לשם שמים קרב הקדוש ברוך הוא, אלא אפלו אותן שנתגירו שלא לשם שמים, מצינו שתבע הקדוש ברוך הוא עלבונם, הדא הוא דכתיב {{צמנ|ש"ב|כא|א|ויהי רעב בימי דוד|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', מהו {{צמנ|ש"ב|כא|א|שנה אחרי שנה|ק=במדבר רבה ח ד}}, מלמד שהיו שלש שנים רצופות, כשראה דוד שהתחיל הרעב לבוא בימיו, אמר בעון חמשה דברים הגשמים אינן יורדין, בעון עובדי כוכבים, ומגלי עריות, ושופכי דמים, ופוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין, ובעון שאינן נותנין מעשרותיהם כתקנן. בעון עובדי עבודת כוכבים מנין, שנאמר {{צמנ|דברים יא|טז|השמרו לכם פן יפתה|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', ואומר {{צמנ|דברים יא|יז|וחרה אף ה' בכם|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו'. בעון מגלי עריות מנין, שנאמר {{צמנ|
שנה ראשונה התחיל דוד להוכיח דורו בעת הרגל ואמר להן שמא יש בכם בני אדם שהן עובדים עבודת כוכבים שאין השמים נעצרים מהוריד טל ומטר, אלא בעון זה יצאו ובקשו ולא מצאו. שנה שניה אמר להם שמא גלוי עריות יש בכם, שאין השמים נעצרים אלא מפני כך, יצאו ובקשו ולא מצאו. שנה שלישית אמר להם שמא שופכי דמים או פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין יש בכם, או מונעי המעשרות יש בכם, שאין הגשמים נעצרים אלא עליהם, יצאו ובקשו ולא מצאו, מכאן ואילך אמר דוד אין הדבר תלוי אלא בי, התחיל שואל באורים ותמים, הדא הוא דכתיב {{צמנ|ש"ב|כא|א|ויבקש דוד את פני ה'|ק=במדבר רבה ח ד}}, אמר רבי שמעון בן לקיש ששאל באורים ותמים.
שורה 18:
אמר רבי אלעזר טעמיה דרבי שמעון בן לקיש אתיא פני פני, כתיב הכא: ויבקש דוד את פני ה', וכתיב התם {{מצ|במדבר כז|כא|ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד מצל אתה אלא על שאול ועל בית הדמים, הדא הוא דכתיב {{צמנ|ש"ב|כא|כ|ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', על שאול, שלא עשיתם עמו חסד ולא נספד כהלכה, אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד אינו שאול שנמשח בשמן המשחה, אינו שאול שבימיו לא נעשה עבודת כוכבים בישראל, אינו שאול שחלקו עם שמואל הנביא, ואתה בארץ והוא בחוצה לארץ, ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים, והיכן מצינו שהמית גבעונים, אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן.
אמר רבי אלעזר כתיב {{צמנ|צפניה ב|ג|בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו|ק=במדבר רבה ח ד}}, מהו אשר משפטו פעלו, שהוא עושה משפטו ופעלו כאחת, את מוצא הקדוש ברוך הוא תובע משפטן של גבעונים מן שאול וזוכר פעלתו של שאול לשלם לו שכר טוב, באותה שעה אמר דוד וכי בשביל הגרים הללו עשה הקדוש ברוך הוא לעמו כן, אמר לו הקדוש ברוך הוא אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים, צא ולמד מיהושע רבך שבשעה שאמרו הגבעונים {{צמנ|יהושע י|ו|עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו|ק=במדבר רבה ח ד}}, באותה שעה אמר יהושע וכי בשביל הגרים הללו אנו מטריחים על הצבור. אמר לו הקדוש ברוך הוא יהושע אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים, צא ולמד מהיכן הוא מטעך לא מן הגרים, שנאמר {{צמנ|בראשית מו|כ|ויולד ליוסף בארץ מצרים|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', וכתיב {{צמנ|במדבר יג|ח|למטה אפרים הושע בן נון|ק=במדבר רבה ח ד}}, מיד {{צמנ|ש"ב|כא|ב|ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים|ק=במדבר רבה ח ד|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו'|מה שאמר הכתוב: והגבעונים לא מבני ישראל המה|וכי מה ענין זה לזה|אלא כך אמר הכתוב לפי שקרא דוד לגבעונים ואמר אליהם מה שאמר ולא קבלו ממנו|לכך והגבעונים לא מבני ישראל המה|שעמד דוד ורחקן שלא יבואו בקהל|וזו היא ששנינו {{מ"מ|יבמות
אמר רבי אלעזר אררן כנחש, דכתיב {{צמנ|יהושע ט|כג|ועתה ארורים אתם|ק=במדבר רבה ח ד}}, כשם שכתוב בנחש {{צמנ|בראשית ג|יד|ארור אתה מכל הבהמה|ק=במדבר רבה ח ד}}, מהו {{צמנ|ש"ב|כא|ב|ובני ישראל נשבעו להם|ק=במדבר רבה ח ד|ק=במדבר רבה ח ד}}|אמר דוד בעת שבני ישראל נשבעו להם תלו הדבר בי|שאם אחפץ לרחקן ולקרבן הרשות בידי|הריני מרחקן. ומנין שתלו הדבר בדוד|דכתיב {{צמנ|יהושע ט|כז|ויתנם יהושע ביום ההוא חטבי עצים ושאבי מים|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', אמר רבי אמי בשם רבי יהושע בן לוי אחר שאמר {{צמנ|יהושע ט|כז|לעדה ולמזבח ה'|ק=במדבר רבה ח ד}}, מה צרך לומר {{צמנ|יהושע ט|כז|אל המקום אשר יבחר|ק=במדבר רבה ח ד}}, אלא תלאו יהושע בדוד, אמר אני איני לא מקרבן ולא מרחקן, אלא מי שהוא עתיד לבנות בית הבחירה, אם ראתה דעתו לקרב יקרב, לרחק ירחק, וכיון שבא דוד וראה שהיו אכזרים רחקן, אף עזרא רחקן, דכתיב {{צמנ|נחמיה יא|כא|והנתינים ישבים בעפל|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו'. אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מרחקן, שנאמר {{צמנ|יחזקאל מח|יט|והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל|ק=במדבר רבה ח ד}}, יאבדוהו מכל שבטי ישראל, {{צמנ|ש"ב|כא|ב|ויבקש שאול להכתם|ק=במדבר רבה ח ד}}, אף על פי שלא הכם נתאכזרו עליו, ללמדך שלא על חנם רחקן דוד {{צמנ|ש"ב|כא|ב|בקנאתו לבני ישראל ויהודה|ק=במדבר רבה ח ד}}, אף על פי שלא כעס עליהם שאול אלא בשביל קנאה שהיה לו על ישראל ויהודה ולא עשה בשביל שנאה שהיה שונאם, ולא רחמו על בניו. מה היא הקנאה, שלא היו מגלים לו היכן דוד מתחבא, מיד שלח דוד וקרא להם מה לכם ולבית שאול, אמרון ליה על שפסק מזוננו ועל שהמית ממנו שבעה אנשים, שני חוטבי עצים, ושני שואבי מים, וחזן, וסופר, ושמש. אמר לון ומה אתון בעין כדון, הדא הוא דכתיב {{צמנ|ש"ב|כא|ג|ויאמר דוד אל הגבעונים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה'|ק=במדבר רבה ח ד}}, אמר להם מה הניה להוי לכון אם תקטלון מן בית שאול נפשא, אלא אמרו לי מה תקנה אעשה לכם שאתם מתפיסין וכמה כסף וזהב אתן לכם כפר נפשכם, ובמה אכפר, כמה דתימא {{צמנ|שמות כא|ל|אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו|ק=במדבר רבה ח ד}}, כדי שיפסק הרעב, הדא הוא דכתיב: וברכו את נחלת ה', וכמה דתימא {{צמנ|בראשית מז|ז|ויברך יעקב את פרעה|ק=במדבר רבה ח ד}}, שברכו שיכלה הרעב. {{צמנ|ש"ב|כא|ד|ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו|ק=במדבר רבה ח ד}}, לי כתיב לנו קרי, למה כן, אמר להם דוד, מה הניה לכון דאנון מתקטלין, סבו לכון כסף וזהב. אמרו לו אין אנו מבקשין כסף וזהב עם שאול ועם בני ביתו, לא היה לנו חיב ממון שממון נטל ממנו, אלא נפשות חיב לנו, ונפשות אנו מבקשין. אמר דוד דלמא דאנון בהתין פלגון מן פלגון, נסב כל חד וחד מנהון והוה מפיס ליה, קבל גרמיה, והוא אמר ליה מה הניה לך ואינון מתקטלין סב לך ממון, והוא אמר ליה: אין לי כסף וזהב עם שאול ועם ביתו, ואין לנו לחזר על אחרים אלא עליו, שעבדיו לא רצו לשלוח יד בכהנים ולא בנו, שנאמר {{צמנ|ש"א
מהו {{צמנ|ש"ב|כא|י|ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם|ק=במדבר רבה ח ד}}, בוא וראה החסד שעשתה רצפה בת איה עמהם, שהיתה שומרתם ביום מעוף השמים ובלילה מחית השדה שבעה חדשים, ואף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא לדוד על שאול שלא נספד כהלכה והוא נקבר בחוצה לארץ, היה דוד מתעצל בהספדו, שאמר שאול כבר עברו עליו תריסר ירחי שתא ולא ארחיה לאספודיה, כיון שהגידו לו מעשים של רצפה בת איה, נשא קל וחמר בעצמו, ואמר: מה זו שהיא אשה כך עשתה לגמילות חסדים, אני שאני מלך על אחת כמה וכמה, מיד הלך לגמל חסד עמהם, הדא הוא דכתיב {{צמנ|ש"ב|כא|יא|ויגד לדוד את אשר עשתה|ק=במדבר רבה ח ד|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו' {{צמנ|ש"ב|כא|יב|וילך דוד ויקח את עצמות שאול|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו' ויעל משם את עצמות שאול וגו'. מה עשה דוד, עמד וכנס כל זקני ישראל וגדוליהם, ועברו את הירדן ובאו ליביש גלעד, ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו ונתנו אותם בתוך ארון המת ועברו את הירדן, שנאמר {{צמנ|ש"ב|כא|יד|ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', מהו {{צמנ|ש"ב|כא|יד|בצלע בקבר קיש אביו|ק=במדבר רבה ח ד}}, מלמד שהביאוהו לגבול ירושלים וקברוהו שם, וצלע היא בצד ירושלים, שנאמר {{צמנ|יהושע יח|כח|וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו'. {{צמנ|ש"ב|כא|יד|ויעשו כל אשר צוה המלך|ק=במדבר רבה ח ד}}, ומה צוה המלך, צוה להיות מעבירים ארונו של שאול בכל שבט ושבט והיה השבט שהיה נכנס בו ארונו של שאול יוצאים הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וגומלים חסד עם שאול ובניו, כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, עד שבאו לארץ אחזתו לגבול ירושלים, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שגמלו לו כל ישראל חסד ועשו דינם של גבעונים, מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ, שנאמר {{צמנ|ש"ב|כא|יד|ויעתר אלהים לארץ אחרי כן|ק=במדבר רבה ח ד}}, הא למדנו כמה קרב הקדוש ברוך הוא את הרחוקים, אפלו שנתגירו שלא לשם שמים, ואין צריך לומר על גרי הצדק, הוי: יודוך ה' כל מלכי ארץ וגו'.
|