במדבר רבה ח ד: הבדלים בין גרסאות בדף

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא {{צמנ|ויקרא ה|טז|ואת אשר חטא מן הקדשהקדשיר ישלם|ק=במדבר רבה ח ד}}, אמרו בנימוסות שלנו כל דאכיל צנורא מן קיסר יהב ביה סכין דפדן, וזה מכריז ואומר: ואת אשר חטא מן הקדש ישלם, ולא עוד אלא שהחמיר בהדיוט יותר מגבוה, שבגבוה כתיב {{צמנ|ויקרא ה|טו|נפש כי תמעל מעל|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', ובהדיוט כתיב {{צמנ|ויקרא ה|כא|נפש כי תחטא|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', עשאו כמזיד, ולא עוד אלא שבזה הקדים מעילה לחטא, ובזה הקדים חטא למעילה.

ולא עוד לישראל אלא אפלו בגוזל הגר כן, מי הוא אלוה כזה האוהב את אוהביו ומקרב רחוקים כקרובים הבאים לשמו, עמדו מכסאותם והודו לו. ולא תאמר בגרי הצדק שנתגירו לשם שמים קרב הקדוש ברוך הוא, אלא אפלו אותן שנתגירו שלא לשם שמים, מצינו שתבע הקדוש ברוך הוא עלבונם, הדא הוא דכתיב {{צמנ|ש"ב|כא|א|ויהי רעב בימי דוד|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', מהו {{צמנ|ש"ב|כא|א|שנה אחרי שנה|ק=במדבר רבה ח ד}}, מלמד שהיו שלש שנים רצופות, כשראה דוד שהתחיל הרעב לבוא בימיו, אמר בעון חמשה דברים הגשמים אינן יורדין, בעון עובדי כוכבים, ומגלי עריות, ושופכי דמים, ופוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין, ובעון שאינן נותנין מעשרותיהם כתקנן. בעון עובדי עבודת כוכבים מנין, שנאמר {{צמנ|דברים יא|טז|השמרו לכם פן יפתה|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', ואומר {{צמנ|דברים יא|יז|וחרה אף ה' בכם|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו'. בעון מגלי עריות מנין, שנאמר {{צמנ|ירמיה ירמי'|ג|ב|ותחניפי הארץ בזנותיך|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', ואומר {{צמנ|ירמיה ירמי'|ג|ג|וימנעו רבבים ומלקוש|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו'. בעון שופכי דמים מנין, שנאמר {{צמנ|במדבר לה|לג|כי הדם הוא יחניף את הארץ|ק=במדבר רבה ח ד}}, כי הדם הוא יחן אף על הארץ. בעון פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין מנין, שנאמר {{צמנ|משלי כה|יד|נשיאים ורוח וגשם אין|ק=במדבר רבה ח ד}}, למה {{צמנ|משלי כה|יד|איש מתהלל במתת שקר|ק=במדבר רבה ח ד}}. בעון שאין נותנין מעשרותיהן כתקנן מנין, שנאמר {{צמנ|מלאכי ג|י|הביאו את כל המעשר אל בית האוצר|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו'.

אמר רבי אלעזר כתיב {{צמנ|צפניה ב|ג|בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו|ק=במדבר רבה ח ד}}, מהו אשר משפטו פעלו, שהוא עושה משפטו ופעלו כאחת, את מוצא הקדוש ברוך הוא תובע משפטן של גבעונים מן שאול וזוכר פעלתו של שאול לשלם לו שכר טוב, באותה שעה אמר דוד וכי בשביל הגרים הללו עשה הקדוש ברוך הוא לעמו כן, אמר לו הקדוש ברוך הוא אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים, צא ולמד מיהושע רבך שבשעה שאמרו הגבעונים {{צמנ|יהושע י|ו|עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו|ק=במדבר רבה ח ד}}, באותה שעה אמר יהושע וכי בשביל הגרים הללו אנו מטריחים על הצבור. אמר לו הקדוש ברוך הוא יהושע אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים, צא ולמד מהיכן הוא מטעך לא מן הגרים, שנאמר {{צמנ|בראשית מו|כ|ויולד ליוסף בארץ מצרים|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', וכתיב {{צמנ|במדבר יג|ח|למטה אפרים הושע בן נון|ק=במדבר רבה ח ד}}, מיד {{צמנ|ש"ב|כא|ב|ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים|ק=במדבר רבה ח ד|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו'|מה שאמר הכתוב: והגבעונים לא מבני ישראל המה|וכי מה ענין זה לזה|אלא כך אמר הכתוב לפי שקרא דוד לגבעונים ואמר אליהם מה שאמר ולא קבלו ממנו|לכך והגבעונים לא מבני ישראל המה|שעמד דוד ורחקן שלא יבואו בקהל|וזו היא ששנינו {{מ"מ|יבמות| עט|א|ק=במדבר רבה ח ד}} שנתינים אסורים לבוא בקהל, באותה שעה אמר דוד שלש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, רחמנין ובישנין וגומלי חסדים. רחמנין, דכתיב {{צמנ|דברים יג|יח|ונתן לך רחמים ורחמך והרבך|ק=במדבר רבה ח ד|ק=במדבר רבה ח ד}}. בישנים|דכתיב {{צמנ|שמות כ|יז|ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו|ק=במדבר רבה ח ד}}, זה סימן לבישן שאינו חוטא, וכל מי שאין לו בשת פנים דבר ברי שלא עמדו אבותיו על הר סיני וגו'. גומלי חסדים מנין, דכתיב {{צמנ|בראשית יח|יט|למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', וכתיב {{צמנ|דברים ז|יב|ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד|ק=במדבר רבה ח ד}}, ואלו אין בהם אחד מאלה, מיד עמד ורחקן, הדא הוא דכתיב: והגבעונים לא מבני ישראל המה, אין ראוין אלה להתערב עמהם אף על פי שגרים הם לא עמדו אבותיהם על הר סיני, כי על שם כנענים מתחשבים, הדא הוא דכתיב {{צמנ|ש"ב|כא|ב|כי אם מיתר האמרי|ק=במדבר רבה ח ד}}. מה כתיב בהם {{צמנ|דברים ז|ג|ולא תתחתן בם|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', אף אלו כמותן אינן ראוין לדבק בישראל. כתוב אחד אומר {{צמנ|יהושע ט|ז|ויאמר איש ישראל אל החוי|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', וכאן קרי ליה אמורי, אלא מן האמורי היו ולמה קורא אותן חוי, על שעשו מעשה חוי, מעשה נחש. הנחש אמר יודע אני שאמר להם הקדוש ברוך הוא {{צמנ|בראשית ב|יז|כי ביום אכלך ממנו מות תמות|ק=במדבר רבה ח ד}}, אלא הריני הולך ומרמה בהם והם אוכלין ונענשים ואני יורש את הארץ לעצמי, כך עשו הגבעונים, אמרו יודעים אנו שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל {{צמנ|דברים כ|יז|כי החרם תחרימם החתי והאמרי|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו' {{צמנ|דברים ז|ב|לא תכרת להם ברית|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', אלא הרי אנו הולכין ומרמין בהם והם כורתים אתנו ברית, מה נפשך, יהרגו אותנו יעברו על השבועה, יקימו אותנו עוברים על הגזרה, בין כך ובין כך נענשים ואנו יורשין את הארץ לעצמנו, לפיכך כשראה יהושע כן, אמר להם {{צמנ|יהושע ט|כב|למה רמיתם אתנו|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', אמר להם יהושע אתם עשיתם מעשה נחש לפיכך תטלו שכרו של נחש.

אמר רבי אלעזר אררן כנחש, דכתיב {{צמנ|יהושע ט|כג|ועתה ארורים אתם|ק=במדבר רבה ח ד}}, כשם שכתוב בנחש {{צמנ|בראשית ג|יד|ארור אתה מכל הבהמה|ק=במדבר רבה ח ד}}, מהו {{צמנ|ש"ב|כא|ב|ובני ישראל נשבעו להם|ק=במדבר רבה ח ד|ק=במדבר רבה ח ד}}|אמר דוד בעת שבני ישראל נשבעו להם תלו הדבר בי|שאם אחפץ לרחקן ולקרבן הרשות בידי|הריני מרחקן. ומנין שתלו הדבר בדוד|דכתיב {{צמנ|יהושע ט|כז|ויתנם יהושע ביום ההוא חטבי עצים ושאבי מים|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', אמר רבי אמי בשם רבי יהושע בן לוי אחר שאמר {{צמנ|יהושע ט|כז|לעדה ולמזבח ה'|ק=במדבר רבה ח ד}}, מה צרך לומר {{צמנ|יהושע ט|כז|אל המקום אשר יבחר|ק=במדבר רבה ח ד}}, אלא תלאו יהושע בדוד, אמר אני איני לא מקרבן ולא מרחקן, אלא מי שהוא עתיד לבנות בית הבחירה, אם ראתה דעתו לקרב יקרב, לרחק ירחק, וכיון שבא דוד וראה שהיו אכזרים רחקן, אף עזרא רחקן, דכתיב {{צמנ|נחמיה יא|כא|והנתינים ישבים בעפל|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו'. אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מרחקן, שנאמר {{צמנ|יחזקאל מח|יט|והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל|ק=במדבר רבה ח ד}}, יאבדוהו מכל שבטי ישראל, {{צמנ|ש"ב|כא|ב|ויבקש שאול להכתם|ק=במדבר רבה ח ד}}, אף על פי שלא הכם נתאכזרו עליו, ללמדך שלא על חנם רחקן דוד {{צמנ|ש"ב|כא|ב|בקנאתו לבני ישראל ויהודה|ק=במדבר רבה ח ד}}, אף על פי שלא כעס עליהם שאול אלא בשביל קנאה שהיה לו על ישראל ויהודה ולא עשה בשביל שנאה שהיה שונאם, ולא רחמו על בניו. מה היא הקנאה, שלא היו מגלים לו היכן דוד מתחבא, מיד שלח דוד וקרא להם מה לכם ולבית שאול, אמרון ליה על שפסק מזוננו ועל שהמית ממנו שבעה אנשים, שני חוטבי עצים, ושני שואבי מים, וחזן, וסופר, ושמש. אמר לון ומה אתון בעין כדון, הדא הוא דכתיב {{צמנ|ש"ב|כא|ג|ויאמר דוד אל הגבעונים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה'|ק=במדבר רבה ח ד}}, אמר להם מה הניה להוי לכון אם תקטלון מן בית שאול נפשא, אלא אמרו לי מה תקנה אעשה לכם שאתם מתפיסין וכמה כסף וזהב אתן לכם כפר נפשכם, ובמה אכפר, כמה דתימא {{צמנ|שמות כא|ל|אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו|ק=במדבר רבה ח ד}}, כדי שיפסק הרעב, הדא הוא דכתיב: וברכו את נחלת ה', וכמה דתימא {{צמנ|בראשית מז|ז|ויברך יעקב את פרעה|ק=במדבר רבה ח ד}}, שברכו שיכלה הרעב. {{צמנ|ש"ב|כא|ד|ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו|ק=במדבר רבה ח ד}}, לי כתיב לנו קרי, למה כן, אמר להם דוד, מה הניה לכון דאנון מתקטלין, סבו לכון כסף וזהב. אמרו לו אין אנו מבקשין כסף וזהב עם שאול ועם בני ביתו, לא היה לנו חיב ממון שממון נטל ממנו, אלא נפשות חיב לנו, ונפשות אנו מבקשין. אמר דוד דלמא דאנון בהתין פלגון מן פלגון, נסב כל חד וחד מנהון והוה מפיס ליה, קבל גרמיה, והוא אמר ליה מה הניה לך ואינון מתקטלין סב לך ממון, והוא אמר ליה: אין לי כסף וזהב עם שאול ועם ביתו, ואין לנו לחזר על אחרים אלא עליו, שעבדיו לא רצו לשלוח יד בכהנים ולא בנו, שנאמר {{צמנ|ש"א |כב|יז|ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם לפגע בכהני ה'|ק=במדבר רבה ח ד}}, הוי {{צמנ|ש"ב|כא|ד|ואין לנו איש להמית בישראל|ק=במדבר רבה ח ד}}. כיון שראה דוד שלא קבלו ממנו, אמר להם מה אתם אומרים אני עושה לכם, אם נפשות אתם מבקשים אני אעשה, הדא הוא דכתיב {{צמנ|ש"ב|כא|ד|ויאמר מה אתם אמרים אעשה לכם|ק=במדבר רבה ח ד}}, כיון שאמר להם דוד כן, אמרו לו אין אנו מבקשים לפרע לו ככל מדתו, הוא כלנו וחשב להשמידנו שלא יהיה לנו עמידה בכל גבול ישראל, אין אנו מבקשין מכל בניו אלא שבעה, כנגד השבעה אשר הרגם ממנו, הדא הוא דכתיב {{צמנ|ש"ב|כא|ה|ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', אשר כלנו שבע אותיות הן, כנגד שבע נפשות שהרג מהם, לפיכך {{צמנ|ש"ב|כא|ו|יתן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', כדי שיראו כל העולם ויתיראו ולא יוסיפו עוד להרע לגרים, לכך כתיב לה', שהוא צוה להיטיב לגרים, והוא הרע להם, למה בגבעת שאול, כדי שידעו אם למלך לא נשא הקדוש ברוך הוא פנים קל וחמר להדיוטים. בחיר ה', אתמהה, הם מקטרגים עליו, וקריין ליה בחיר ה'. אלא הם אמרו: בגבעת שאול, יצתה בת קול ואמרה: בחיר ה'. כיון שראה דוד צרתו צרה, התחיל אומר להם אני אתן, הדא הוא דכתיב {{צמנ|ש"ב|כא|ו|ויאמר המלך אני אתן|ק=במדבר רבה ח ד}}, {{צמנ|ש"ב|כא|ז|ויחמל המלך על מפיבשת בן יהונתן|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', על שהיה אדם גדול בתורה נתן דוד עיניו בו להצילו מידם, אמר דוד הריני מעבירן לפני המזבח, וכל מי שהמזבח קולטו הרי הוא שלו, והעבירן לפני המזבח, ונתפלל עליו והלך המזבח וקלטו, הדא הוא דכתיב {{צמנ|תהלים נז|ג|אקרא לאלהים עליון לאל גמר עלי|ק=במדבר רבה ח ד}}, שהסכים הקדוש ברוך הוא עם דוד. {{צמנ|ש"ב|כא|ח|ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו', והכתיב {{צמנ|ש"ב|ו|כג|ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה|ק=במדבר רבה ח ד}}, ומרב היכן היא, אמר מעתה בני מרב היו וגדלתם מיכל ונקראו על שמה. {{צמנ|ש"ב|כא|ט|ויתנם ביד הגבעונים ויקיעם בהר לפני ה' ויפלו שבעתם יחד|ק=במדבר רבה ח ד}}, שבעתם כתיב חסר יו"ד, זה מפיבשת בן יונתן שנצל, שהיה חסר מן השבעה. {{צמנ|ש"ב|כא|ט|והמה המתו בימי קציר בראשנים בתחלת קציר שערים|ק=במדבר רבה ח ד}}, מלמד שהומתו בששה עשר בניסן, יום שהיו מקריבים את העומר. {{צמנ|ש"ב|כא|י|ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור|ק=במדבר רבה ח ד}}, מהו אל הצור, אמר רבי הושעיא שהיתה אומרת {{צמנ|דברים לב|ד|הצור תמים פעלו|ק=במדבר רבה ח ד}}. {{צמנ|ש"ב|כא|י|מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים|ק=במדבר רבה ח ד}}, רבי אחא בר זבינא אמר בשם רבי הושעיא גדול הוא קדוש השם מחלול השם, בחלול השם כתיב {{צמנ|דברים כא|כג|לא תלין נבלתו על העץ|ק=במדבר רבה ח ד}}, ובקדוש השם כתיב: מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים, מלמד שעמדו תלוים מששה עשר בניסן עד שבעה עשר במרחשון. והכתיב {{צמנ|דברים כד|טז|לא יומתו אבות על בנים|ק=במדבר רבה ח ד}}, ובנים מתו בעון אביהם, אמר רבי חיא בר אבא בשם רבי יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא, והיו אמות העולם אומרים תורתן של אלו פלסטון היא, כתוב בתורתן: לא תלין נבלתו, ואלו תלוים שבעה חדשים. כתוב בתורתן אין דנים שנים ביום אחד, ואלו שבעתם יחד. כתוב בתורה: לא יומתו אבות על בנים, ואלו מתים בעון אבותם. והיו שואלים עליהם מה חטאו אלו שנשתנית מדת הדין, והיו ישראל אומרים להם אבותיהם של אלו פשטו ידיהם בגרים גרורים, אמרו להם וכי מה טיבן, אמרו להם אלו הגרים שנתגירו בימי יהושע. אמרו להם וכי בשביל הגרים הגרורים הארורים הללו עשה הקדוש ברוך הוא לעמו כן, מה בבני מלכים כן בהדיוטות על אחת כמה וכמה, מה אם אלו שלא נתגירו לשם שמים ראו היאך תבע הקדוש ברוך הוא את דמן, המתגיר לשם שמים על אחת כמה וכמה, ודאי אין אלוה כאלהיהם ואין אמה כאמתם, ואין לנו לדבק אלא באמה זו שאלהיה גדול מכל אלהים. מיד נתגירו הרבה גרים מאמות העולם באותה שעה מאה וחמשים אלף, שנאמר {{צמנ|דה"ב|ב|טז|ויספר שלמה כל האנשים הגירים אשר בארץ ישראל אחרי הספר אשר ספרם דויד אביו וימצאו מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות|ק=במדבר רבה ח ד}}. מהם עשה שלמה שבעים אלף נושא סבל, ושמונים אלף חוצב בהר, שנאמר {{צמנ|דה"ב|ב|א|ויספר שלמה שבעים אלף איש סבל|ק=במדבר רבה ח ד}} וגו'. וכל כך למה להודיע שהקדוש ברוך הוא, הוא מקרב את הרחוקים, וסמך לרחוקים כקרובים, ולא עוד אלא שמקדים שלום לרחוקים מן הקרובים, שנאמר {{צמנ|ישעי'|נז|יט|שלום שלום לרחוק ולקרוב|ק=במדבר רבה ח ד}}, הוי: עד נתך מים עליהם מן השמים.