חוק דמי מחלה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:סעיף|4|תקופת הזכאות המקסימלית לדמי מחלה|תיקון: תשע״א, תשע״ד}}

{{ח:תת|א}} תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה החל מהיום שבו חל עליו חוק זה ולא יותר מ־90 יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי חוק זה.

{{ח:תת|ג}} התקופה שבה קיים לגבי עובד ביטוח דמי מחלה על פי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיפים 8}} {{ח:פנימי|סעיף 9|ו־9}} לא תובא בחשבון לענין חישוב תקופת הזכאות המקסימלית לדמי מחלה, אולם תקופת זכאותו לדמי מחלה של עובד שנעשה לגביו ביטוח כאמור, תעמוד לו לגבי כל תקופת מחלה שבעדה אין הוא זכאי לתשלום בהתאם לתנאי הביטוח, למעט תקופת המתנה או אכשרה לדמי מחלה המתחייבת מתנאי הביטוח.

{{ח:תת|ד}} שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר שיטת חישוב תקופת הזכאות ובדבר תקופות עבודה והפסקות עבודה שיובאו בחשבון לענין זה, ובלבד שיראו כעבודה גם כל הפסקה בעבודה שבעדה זכאי העובד לשכר או לתשלום אחר שדינו כדין שכר.