סבא אליהו/חלק ג/פרק כג: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 1:
{{סרגל ניווט|סבא אליהו|חלק ג|פרק כב|פרק כג|פרק כד}}
ואעיקרא דמילתא צריך לידע שהראב"ע בפ' משפטים בפ' ורפא ירפא. ואחרים עמו סוברים
ומן קשוט בגזירת עירין פתגמא, וכן מורן בבי מדרשא (פסחים דף ל"ג) שניתנה רשות לרופא לרפאות, דתני ר' ישמעאל בפ' החובל מפ' ורפא ירפא. וכתבוהו הטור והב"י סי' של"ו, דהאי רשות רשות דמצוה הוא, ובכלל פיקוח נפש הוא. אבל כתבו ג"כ שלא יתעסק ברפואה אלא א"כ יהי' בקי ויודע בחכמה. והרמב"ם כתב בריש פ"ב דסנהדרין, אין מעמידין בסנהדרי' בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים מופלגים בחכמת התורה בעלי דעה מרובה, יודעי' קצת משאר חכמות, כגון רפואות וחשבון ותקופות וכו'. איברא שהרמ"ק כתב עליו תימה מה צורך שידעו רפואות וחשבונות וכו'. והרב כ"מ לא מצא מענה להצילו מהשגה זו, כי אם בחשבונות ותקופות ומזלות דצריכין לידע לעבר שנים וחדשי', אבל לא ברפואו', אך אני מצאתי לו גואל ומליץ א', ומנו מהר"ר אלעזר בעל מעשה רוקח על המשנה דבסוף מס' סנהדרין תמה על תמיהתם ועמד על ימין הרמב"ם (בקתא) רבה כי מבואר בתוס' דב"ק, והובא בטור וש"ע סי' של"ו שהרופא צריך ליטול רשות מב"ד, ואם ריפא שלא ברשות ב"ד חייב בתשלומין, הרי שצריכין ב"ד לידע עי"ש. וחכמי התלמוד לא היו חסרים בחכמת הרפואה באמיתות כדחזינן בפ' מי שאחזו, וכמ"ש מהרש"א שם. וגם ר' חנינא רופא היה כמ"ש רש"י בפ"א דחולין דף ז' ע"ב, כדאיתא ביומא דף מ"ט. והגם שלפעמים נראה הפך דבריהם כמו ברפואת הדג לשתות עליו מים בסוף פ"ק דמ"ק, הרי כתוב שם התוס' דשמא נשתנו הרפואות שבגמ' בזמן הזה, וכ"כ הכ"מ בפ"ד מה' דעות ליישב דברי הרמב"ם בענין הקזה. שכתב שלא כגמ' דפ' מפנין וע"ע שו"ת באר שבע סי' ל"ה דף ק"ב, ובכללים שלי הבאתי כמה וכמה דברים שנשתנו הזמנים, וכן בקונטריסי על מס' נדה פ' המפלת, סי' ט"ו על זה בא דרך תשמישו וכו'. עיין התוס' פ' אין מעמידין דף כ"ד ע"ב ד"ה פר. ובקול הרמ"ז פ"ג דבכורות משנה א', ותשובת תשב"ץ הביאה מרן בא"ה סי' קנ"ו. וגם הא"א בא"ח ס"ס קע"ג כתב דנשתנו הטבעיות, וגם הכל כפי טבע הארצות. וה"ט שכתב מהרש"ל בים של שלמה פ' כל הבשר סי' י"ב. חרם קדמונים שלא לסמוך על רפואת התלמוד, כדי שלא להוציא לעז על הקדמונים עי"ש. ובס' מור וקציעה סי' שכ"ח כתוב שקדחת שניה ושלישית המצויה אין בה סכנה, אך הרביעית סכנה. ובא מחדש ס' פאר דורנו מהרחיד"א מחזיק ברכה, וראיתי בסי' שכ"ח ה"ב שכתב שדיבר לפי מקומו עי"ש. דבמקומותינו הקדחת רביעית היא קלה יותר מהאחרות, ולפעמים יפה לבחורים, ואמת שהיא מסוכנת לזקנים, ועוד אפשר שהכונה על קדחת חמה שהתמידה יותר מג' פעמים, דבכגון זה בכל המקומות נעשה החולי מסוכן כן נ"ל. ומצינו בדבלת תאנים שנרפא בו שתין של חזקיה, דאמרי רבנן שהיה נס בתוך נס, וכפי מה שכתוב בספרי הרפואה, הוא דבר טבעי כמו שקריתי בספריהם, וכ"כ רלב"ג ומהרי"א. איברא שבכורסייא דאליהו שלי החזקתי במעוז חז"ל דסברי רבנן כמ"ש וימרחו על השחין ויחי. ר"ל דחיתה המכה לגמרי, והעור והבשר חזרו לבוריין, והמתוק אינו יפה למכה, כי אם לעכל ולבשל הליחה הרעה ולהפליט המורסא ולמעט הכואב, אבל לא להחזיר עור ובשר, שלזה צריכה אספלנית ורטיה חדשה או צרי ומשקה חזק, יאמיץ להחזיק האבר שישוב לאיתנו הראשון, וכאן היה נס דחיתה המכה מיד כל וכל. ובפ"ק דשבת אמרי' כל חולי ולא חולי מעיים, כל כאב ולא כאב לב, כל מיחוש ולא מיחוש ראש, כל רעה ולא אשה רעה ע"כ. ואדמטינא להכא אשים עיוני בפירש"י שם שפירש וז"ל, כל חולי הוא חולי ארוך המנוול והולך, כגון אשתא וחולי הראש. כאב הוא ההולך ובא, כגון כאב שן, כאב מכה, מיחוש חששא בעלמא לפי שעה עכ"ל. משמע שכל חולי ר"ל חולי ארוך דבכגון דא כל חולי קל לפני חולי ארוך של מעיים, ולא כן בחולי הולך ובא, דהוי כאב, וכל כאב ולא כאב הלב, ומיחוש שאינו חולי ולא כאב, מיחוש הראש קשה מכולם. וקשה למה בפי' כל חולי רש"י מייתי לדוגמא כגון אשתא, וחולי הראש אי תרי מילי נינהו אמאי נקט הני תרי דוקא טפי משאר, ועוד דאשתא כולל הכל, ובאומרו כגון אשתא גרידא סגי, ועוד קשה דמוסכם מכל הרופאי' בחולי ראשיי הוא ראש לכל החולאים, וכפי הגבהתו כן גבהות חוליו, וכפי גבהות המקום יגבה כובד החולי, וכמ"ש בעלי החכמה, והיינו לענ"ד שפי' הכתוב גבי אסא בד"ה ב' ו', ויחלה אסא וגו' ברגליו עד למעלה חוליו, שהגם שהחולי היה ברגליו שאחזו פודגר"א הבלא דגרמי, מ"מ עלה עד למעלה, והב"ל כבד זה היה.
|