תפארת ישראל על ראש השנה ד: הבדלים בין גרסאות בדף

יו״ט<קטע התחלה=הג א/>יו"ט של ר״הר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר ואסור לטלטלו אלא לצורך גופו ומקומו וביו״טוביו"ט אסור להשתמש בו כלל דהוקצה למצותו. ורק במקדש היו תוקעין בשבת ובירושלים לרמב״םלרמב"ם היו גם כן תוקעין דירושלים בכלל מקדש, ודוקא בזמן שהסנהדרין יושבין, דהיינו עד חצות ואפילו שלא בפני בית דין, ולרש״יולרש"י מקדש דוקא אבל בירושלים לא היו תוקעין, ולאחר תקנה ר׳ יוחנן בן זכאי היו תוקעין בכל מקום שיש בית דין של כ״גכ"ג. ודוקא בפני בית דין כדי שיהיו נזהרים מלהוציא לרה״רלרה"ר, ואמרו על הרי״ףהרי"ף שהיה תוקע בשבת בבית דין דם״לדם"ל דמה דהתקין ריב״זריב"ז בכל מקום שיש שם בית דין ל״דל"ד סנהדרין, אלא בית דין מופלג וגדול בדורו, ולא נהגו כן תלמידיו אחריו, דס״לדס"ל דבית דין היינו סנהדרי קטנה של כ״גכ"ג, ואנן קיימא לן דבכל גוונא אסור וכמ״שוכמ"ש. מעלת ירושלים על יבנה לאחר שהוקבע שם מושב סנהדרין גדולה מריב״זמריב"ז אחר חורבן בית המקדש. עי׳ מ״במ"ב. תקנת ריב״זריב"ז בנטילת לולב שבעה זכר למקדש, ושיהא יום הנפה העומר ט׳׳ז ניסן כולו אסור בחדש, עי׳ מ״גמ"ג, ותקנתו שיהיו מקבלין עדות החודש אף לאחר המנחה דהיינו זמן הקרבת תמיד רבין הערבים. ושיהיו עדות החודש אינן צריכין לילך למקום ראש בית דין אלא למקום הסנהדרין, עי׳ מ״רמ"ר.<קטע סוף=הג ד/>

<קטע התחלה=הג ה/>סדר ברכות שמונה עשרה דמוסף בראש השנה אבות גבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע תשר״תתשר"ת. זכרונות ותוקע תשר״תתשר"ת, שופרות ותוקע תשר״תתשר"ת, ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים. ואומר במלכיות ג׳ פסוקים מתורה וג׳ מכתובים וג׳ מנביאים וא׳ מתורה שנזכר בהם מלכות, וכן באופן זה בזכרונות י׳ פסוקים שנזכר בהם זכרון, וכן בשופרות י׳ פסוקים השופרות, וא״אוא"א פסוק במלכיות ולא בזכרונות ולא בשופרות של פורעניות ישראל. וא״אוא"א פסוק זכרונות דיחיד. ואף על פי דבתחילה תקנו הט׳ ברכות והתקיעות שעל הסדר בתפלת שחרית, מפני גזירה קבעום אחר כך במוסף וכן הוא עתה, והתקיעות דסדר הברכות דהיינו בשמונה עשרה דמוסף, יתקע אחר לא הש״ץהש"ץ, אלא אם כן מובטח שחוזר לתפלתו, וכשמתפלל מתוך הסידור ודאי מובטח, ודוקא ציבור מפסיקים בשמונה עשרה לתקוע, מה שאין כן יחיד ואפילו יש לו מי שיתקע, אלא תוקעים לו קודם שיתפלל מוסף. וסדר תקיעות שלש של שלש שלש, דבתורה לא נזכרו רק ג׳ תרועות, וקיימא לן רכל תרועה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה ולא ידעינן אם תרועה שנאמרה בתורה אם היא היללה שאנו קוראים תרועה, או אם הוא מה שאנו קוראים שברים, או שניהם יחד, לפיכך לצאת ידי כל הספיקות תוקעין אחר שחרית קודם מוסף, על הבימה, ג״פג"פ תשר״תתשר"ת, ג״פג"פ תש״תתש"ת, וג״פוג"פ תר״תתר"ת. וזה היה תקנת ר׳ אבוהו בקיסרי, וכתב רב האי גאון שנשאל איך יעלה על הדעת שעד שבא ר׳ אבוהו ותיקן לא היו ישראל יוצאין ידי תקיעת שופר, והשיב שכך היה הדבר מימים קדמונים מנהג בכל ישראל מהם עושים תרועה יללות ויבבות קלות ומהם שברים ואלו ואלו יוצאים י״חי"ח ותיקן ר׳ אבוהו תקנה שיהיו הכל עושים מעשה אחד ולא יראה ביניהם חלוקה [ובפרט במצות בתחלת השנה שראוי ביותר שיהיה נזהרים להיות אגודה אחת כנ״לכנ"ל]. ברכות של ראש השנה [וכן ביוה״כביוה"כ של יובל] ותקיעות דראש השנה [ויה״כויה"כ של יובל] מעכבות זו את זו, שאם אינו יודע כל הברכות לא יאמר מה שיודע, אלא לא יאמר כלום, מה שאין כן בשאר ימות השנה אם יודע ברכה א׳ בשמונה עשרה יאמרה ואין מעכבות זה את זה. וכן תקיעות באינו יודע אלא מקצת הסימן של תשר״תתשר"ת, תש״תתש"ת, תר״תתר"ת, לא יעשה המקצת שיודע, אבל הסימנין תשר״תתשר"ת תש״תתש"ת תר״תתר"ת אינם מעכבין זה את זה ואם ידע א׳ מהם או ב׳ יעשה, והברכות אינם מעכבות התקיעות ולא התקיעות הברכות ואיזהו מהם שיודע יעשה וכן סדרן אינו מעכב*) שיעור תקיעה (כשלש תרועות) [בתרועה] [ולדידן בתשר״תבתשר"ת שיעור תקיעה (כשלש תרועות) [בתרועה] שכל תרועה כולל תרועה שלנו שהיא יבבות ושברים. ובסימן תש״תתש"ת שיעור תקיעה כשלש שברים, ובתר״תובתר"ת כשיעור ג׳ יבבות בעלמא. ואם מאריך הרבה בכל תקיעה אין לחוש, שאין לה שיעור למעלה], שיעור תרועה כג׳ יבבות [י״מי"מ שכל התרועה מורכבת מג׳ כוחות בעלמא כל שהוא, ויש מפרשים שכל אחד מג׳ קולות הקצרות שמורכבת מהם התרועה כל קול וקול בפרט יהיה כשיעור ג׳ יבבות טורמיטון, ולפי זה יהיה כל התרועה בכלל כשיעור ט׳ טורמיטון, ולצאת ידי כל הדיעות יאריך בתקיעות לתשר״תלתשר"ת כשיעור ח״יח"י כוחות דשיעור תקיעה בתרועה, והתרועה לי״מלי"מ ב׳ כשיעור ט׳ טורמיטון וכן שברים שנקרא גם כן תרועה, ובסי׳ תש״תתש"ת ותר״תותר"ת, יאריך לכל הפחות בתקיעה כשיעור ט׳ כוחות דבזה יוצא לכולי עלמא דמותר להאריך בתקיעה אפילו יותר מכשיעור וכמ״שוכמ"ש. וגם יזהר לכתחילה בתש״תבתש"ת שיקצר בכל שבר, שלא יהיה כשיעור ט׳ כוחות, שאז יצא מכלל שבר והוי תקיעה וגם יזהר שיעשה בתרועה כשיעור ט׳ כוחות, וכל קולות השופר צריכין שיהיו כשלימות בנשימה אחת דתרועה כתיב ולא תרועות ואם מפסיק ביניהם אין כאן תרועה שלימה וכן התקיעות, ולכן צריך ליזהר שיעשה הג׳ שברים בנשימה אחת, דאף על גב דהשברים הם קולות מופסקים, אין הכתה שיפסיק בין שבר לחבירו אלא הכמה שיהא ניכר שכל שבר הוא בפני עצמו ולא תכופים יחד בתרועה. ולענץ תשר״תתשר"ת דחשבינן הש״תהש"ת לתרועה יש פלוגתא אם יעשה הש״תהש"ת בנשימה אחת או לא. ולכן בתקיעות דמיושב שלפני השמ״עהשמ"ע יקרא המקרא לפני התוקע סדר התקיעות שברים תרועה בפעם אי, שיזהר עי״זעי"ז התוקע לתקוע אותם בנשימה אחת, ובתקיעות דמעומד דהיינו שבשמונה עשרה יפסיק המקרא קצת בין שברים לתרועה לסימן שיתקע אותן התוקע בב׳ נשימות, אך אסור לשהות יותר מכדי נשימה ביניהן]. תקע התקיעה שאחר התרועה כגון בסוף בבא א׳ של תר״תתר"ת ומשך אותה כשיעור ב׳ תקיעות לפי שיעור התקיעה שתקע בתחילת הבבא זו, כדי שתעלה התקיעה עתה לב׳ לסוף הבבא שגמר ולתחלת הבבא ב׳ שאחריה לא עלתה לו אלא בשביל תקיעה א׳, וכן הדין בהאריך בתקיעה אחרונה של תשר״תתשר"ת כשיעור ב׳ תקיעות כדי שתעלה לשם תקיעה אחרונה של סימן תשר״תתשר"ת. ולראשונה של סימן תש״תתש"ת, לא עלתה לו אלא בשביל תקיעה אחת. וליש אומרים בשם הירושלמי אפילו בשביל א׳ לא עלתה לו, מ׳־הא בתקע תקיעה אחת בין ב׳ סדרים והתנה שאידה מן הסדרים הוא הנכון תעלה לו אותה תקיעה יצא. אעפ״יאעפ"י שלכתחילה יתקעו בציבור התקיעות דמעומד על סדר הברכות דמלכיות זכרונות ושופרות. מכמ״קמכמ"ק בדיעבד שהתפללו קודם שתקעו שלא היה להם שופר עד אחר כך יצאו. אף על גב דבברכת המצות אף שיצא כבר מוציא אחרים יד״חיד"ח מכמ״קמכמ"ק בהפלה שאני, ויתפלל כל יחיד ויחיד תפלה בלחש בפ״עבפ"ע ובנתיים יסדר הש״ץהש"ץ תפילתו ויתפלל אז בקו״רבקו"ר להוציא שאינו בקי. ואפילו בכולם התפללו וכולם בקיאים אף על פי כן ירד ש״ץש"ץ וחוזר להתפלל, לקיים תקנת חז״לחז"ל.<קטע סוף=הג ה/>

<קטע התחלה=הג ח/>שופר של ראש השנה אין מחללין עליו יום טוב אפילו בדבר שיש בו משום שבות ואם נפל עליו גל אבנים אסור לטלטל האבנים כדי ליטלו, מיהא על ידי עכו״םעכו"ם מותר לעשות שבות דרבנן דאמירה לעכו״םלעכו"ם שבות ושבות דשבוה במקום מצרה ל״גל"ג.

<nowiki>*</nowiki>) עי׳ מג״אמג"א סי׳ תקצ״גתקצ"ג ס״קס"ק ד׳ וצ״עוצ"ע.<קטע סוף=הג ח/>