תפארת ישראל על ראש השנה ג: הבדלים בין גרסאות בדף

<קטע התחלה=הג א/>כל חודש שיהיה כ"ט ויראה ירח בליל לפני יום ל' נקרא חסר והירח החדש נקרא נראה בזמנו, ואם לא יראה הירח אז יהיה החדש שעבר ל' יום ונקרא מעובר או מלא, והירח שנראה בליל שבין ל' ליום ל"א הוא הנקרא ירח שנראה בליל עיבורו, וכיון דכתיב החדש הזה לכם עדות זו תהיה מסורה לכם, אלמא דאין קידוש החודש תלוי בראיית הירח וכשבת בראשית שמסורה לכל אדם שמונה ששה ושובת בשביעי אלא לב"ד הדבר מסור, עד שיקדשוהו ב"ד.

ובראו בית דין עצמן בסוף יום כ"ט ועדיין לא יצא כוכב ליל שלפני יום ל', כיון שעדיין יום הוא, בית דין אומרים מקודש שראיית בית דין עצמן גדולה משמיעה וא"צ לגבות עדות, מה שאין כן בראו בית דין בליל שלפני יום ל' אחר צאת הכוכבים, אז צריכין להעיד ביום ל' שיעמדו ביום ל' שנים מהם לעדות ויצרפו שנים דיינים אחרים אל היחיד הנשאר, שיהיה בית דין דג' ויעידו בפניהם ויקדשוהו הג'.<קטע סוף=הג א/>

<קטע התחלה=הג ב/>שופר של ר"ה מצותו בשל איל כפוף [ויש לו דין הידור עד שליש] ובדיעבד כל השופרות בין פשוטים בין כפופים כשרים ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים, ושל פרה או שור דאקרי קרן ולא שופר פסול בכל גוונא, וכן קרני רוב החיות וכן שופר מבהמה טמאה.

ויה״כ של יובל שוה לראש השנה שיתקעו בשל יעל פשוט [כבר״ה בבהמ״ק] וכמנין תקיעות דראש השנה ויאמרו בתפלת י״ח מלכיות, זכרונות שופרות כבראש השנה.<קטע סוף=הג ב/>

<קטע התחלה=הג ו/>שופר שנסדק כולו לארכו אפילו רק מצד א' אפילו דבקו באור פסול. ובלא נסדק כולו יש אומרים דצריך דוקא רובא, ויש אומרים דבנסדק רק קצת לארכו פסול אמנם כשהדקו בחוט או בדראט [שלא במקום הנחת פה] בחוזק שלא יוסיף להתבקע, או אפילו רובו וסתמו באור אבל לא עם גוף אחר כשר, ולי״א אפילו בסתמו בדבק מהני ולא הוי כסתמו באינו מינו מדאין הסתימה ניכרת בין הדבקים, מיהא בנשתנה קול השופר על ידי שקשרו בחוט או שדבקו בדבק צריך שישתייר ממקום הסדק עד הנחת פה כרוחב ד' גודלין; ובנסדק לרחבו דוקא בנסדק רוב הקיפו פסול ובנשתייר מהסדק עד הנחת פה כרוחב ד׳ גודלין אפילו מעכב התקיעה כשר ולי״א אפילו היה זה השיעור מהסדק לצד חוץ כשר ובשעת הדחק סומכין בכל זה אמקילין:

ניקב וסתמו במינו ונשתייר רובו שלם ולא נשתנה קולו על ידי זה ממה שהיה קודם שניקב ובשעת הדחק די בב' לטיבותא בניקב ונשתייר רובו שלם וחזר קולו לכמות שהיה קודם שניקב אפילו סתמו שלא במינו. או במינו ונשתייר רובו שלם אפילו לא חזר קולו כמות שהיה. וכן בלא סתמו כלל אפילו לא נשתייר ד׳ גודלין עד הפה ונשתנה קולו מבתחילה כשר בשעת הדחק וליש אומרים אין לתקוע בשופר נקוב אפילו נשתייר כשיעור דקולו פגום.<קטע סוף=הג ו/>

<קטע התחלה=הג ז/>התוקע בתוך הבור שהוא כבנין תחת הקרקע כמרתף [ואם רובו למעלה מקרקע אף על פי שמקצתו תוך הקרקע שרי] או בתוך המערה, אותם העומדים בתוך הבור והמערה יצאו, והעומדים בחוץ דוקא בשמעו קול שופר יוצאים. לא בקול הברה, וכן התוקע לתוך חבית גדולה אפילו עומד בתוכו ואפילו התוקע עצמו דוקא בקול שופר יצאו לא בקול הברה. ובהתחיל לתקוע בבור ועלה חוץ לבור וגמרה יצא שכל מה ששמע בין בפנים בין בחוץ היה קול שופר וכן יוצאים אותם שהיו בבור בתחילת התקיעה אפילו לא יצאו לחוץ דאין קול השופר מתבלבל בבואו לבור. ולרט״ז דוקא בשמע כשיעור תקיעת קול שופר.

מי שתקע ונתכוין להוציא כל השומע תקיעתו ושמע השומע ונתכוין לצאת ידי חובתו אף על פי שאין התוקע מתכוין לפלוני זה יצא, ולהכי בשמע מש״ץ יצא דש״ץ מתכוין להוציא רבים. ובשכח השומע אם כיון לצאת אמרי׳ בעומד אחורי בית הכנסת או בביתו ושמע תקיעות הש״ץ ואינו עובר חזקה כיון. וכן בבא לבית הכנסת לצאת ידי חובתו עם הצבור אעפ״י שבשעת התקיעות לא כיון לבו אלא סתמא יצא, מה שאין כן הבא לבית הכנסת סתמא לא יצא.<קטע סוף=הג ז/>

<קטע התחלה=הג ח/>כל שאינו מחויב בדבר כשוטה, וקטן, וחרש אפילו מדבר ואינו שומע, [ושומע ואינו מדבר אפילו לכתחילה יכול אחר לברך והוא תוקע]. ואשה ועבד אינם מוציאים אחרים ידי חובתן. ואנדרוגינוס מוציא את מינו וטומטום אפי׳ מינו אינו מוציא. ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אפילו עצמו אינו מוציא.<קטע סוף=הג ח/>