'''סברא היא''' - להיות הכנסה תולדת הוצאה שהיא מעין לה כשאר תולדות שהיא מעין מלאכות:
'''מכדי אהאי מיחייב ואהאי מיחייב''' - כדתנן ({{מקור|שבת ב א|לעיל פ"פרק א ב.)}} פשט העני ידו לפנים:
'''נפקא מינה''' - דכל אבות מלאכות:
'''מטו אהדדי בחפת''' - אי גבייהו הוו יתבי מגיעין ידו של זה בשל זה בשפת היריעה כשמותחין חוט הערב:
'''בחפת''' - כמו חפת חלוקו ({{מקור|יומא ד'עז ב|יומא דף עז:)}}:
'''שלחופי הוו משלחפי''' - לעולם גבי הדדי הוו יתבי אלא שאין מכוונים אלא זה נמשך לפנים וזה לאחור:
'''מעביר ד' אמות הוה''' - לא תלשן ולא עימרן אלא העבירן ד' אמות לכך נהרג:
'''מעמר''' - תלושין ומפוזרין היו ועמרן כדאמרן ({{מקור|שבת עג ב|לעיל ד'דף עג:)}} האי מאן דכניף מלחא חייב משום מעמר:
'''מגילת סתרים''' - שהסתירוה לפי שאין כותבין הלכות:
<div class='gmara_tosfot'>
==תוספות==
<קטע התחלה=ת/>הוצאה גופה היכא כתיבא. ואע"ג שהיתה במשכן כדאמר הם הורידו קרשים מעגלה כו' מכל מקום אי לאו דכתיב לא הוה מחייבי עלה לפי שמלאכה גרועה היא כדפי' לעיל ({{מקור|שבת ב א#תוספות|דף ב.)}}:
''' וממאי''' דבשבת קאי. ר"ח ל"ג כל זה עד אשכחן הוצאה דהא אפילו בחול קאי נפקא ליה שפיר דהוצאה מלאכה הוא דהא רחמנא קרייה מלאכה כדכתיב ואיש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש וכתיב ויכלא העם מהביא אלמא קרי להוצאה מלאכה וכן דריש בהדיא בירושלמי:
''' הכנסה''' מנלן סברא הוא כו'. וא"ת מה צריך להאי סברא כיון דהוות במשכן כדאמר הם העלו קרשים לעגלה כו' דהא בסמוך משמע גבי זריקה דאם היתה במשכן הוה אתי ליה שפיר וי"ל דבזריקה נמי איכא סברא מה לי ע"י הוצאה מה לי ע"י זריקה דאי לאו סברא לא הוה מחשבינן לה תולדה דהוצאה ואי לא הוות נמי במשכן לא הוה מחייבינן עלה מסברא לפי שמלאכה גרועה היא:
''' ולרבי''' אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב אמאי קרי לה אב כו'. הוה מצי למימר דנפקא מינה לענין התראה כדפי' בפ' כלל גדול (לע. ל עג:) ואיכא למימר דהיינו דקמשני הך דהוות במשכן חשיבא כו'. אית דגרסי הך דהוות במשכן חשיבא קרי לה אב והך דלא הוות במשכן חשיבא קרי לה תולדה ולפי זה יש מלאכות דהוו במשכן כגון מנכש ומשקה זרעים דלא חשיבי ולא הוו אבות וכן אי גרסינן דהוות במשכן וחשיבא קרי לה אב אבל אי גרסי' הך דהוות במשכן חשיבא וקרי לה אב הך דלא הוות במשכן לא חשיבא וקרי לה תולדה לפי זה התולדות לא היו במשכן:
''' אי''' נמי הך דכתיבא קרי לה אב. הך לישנא לא איצטריך אלא משום הוצאה:
''' ודילמא''' שלחופי הוו משלחפי. הכי נמי הוה מצי למיפרך דילמא תוך ארבע אמות הוו יתבי:<קטע סוף=ת/>
</div>
|