תפארת ישראל על ראש השנה ג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
רווחים בין המרובעים כדי להתגבר על התקלה
סיום פרק ג
שורה 87:
'''לד) אם כיון לבו''' לצאת.
 
'''לה) יצא''' אם נתכוון גם התוקע להוציא כל שומעו ([[שולחן ערוך אורח חיים תקפט ט|תקפ"חט]]).
 
=== משנה ח ===
'''לו) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל''' נקט לה הכא. לאשמעינן פירושא דהך קרא, דהוה נמי משום כוונת הלב:.
 
'''לז) ואם לאו היו נופלין''' להכי הרים משה ידיו כדי שיראוהו מתפלל, וישעבדו גם הם לבן לשמים:.
 
'''לח) ואם לאו היו נימוקים''' קמ"ל בין כשמתפלל שיצליח, כבמלחמת עמלק, או אפילו כשמתפלל רק להנצל מצרה כבנחשים השרפים, אין התפלה נשמעת כי אם כשמתכוון שיחזקהו ה' לעבודתו ית':.
 
'''לט) חרש''' אפילו מדבר ואינו שומע כלל. אבל אלם השומע, כשר. ויברך אחר ([[שולחן ערוך אורח חיים תקפט ב|שם]:]).
 
'''מ) שוטה''' עיין [[תפארת ישראל על תרומות א|תרומות פ"א סי' ב']]:
 
'''מא) וקטן''' ע"ש [[תפארת ישראל על תרומות א|סי' ג']]:
 
'''מב) אין מוציאין את הרבים ידי חובתן''' נ"ל דנקט רבים, לאשמעינן דאפילו אותן שאינן בני חיוב גמור. כנשים וקטנים בני חנוך. אפ"ה אינו מוציאן. מיהו נשים אע"ג דפטורי משופר, דזמן גרמא הוא, אפ"ה כבר קבלו עלייהו חובה. אמנם כשיתקע להם אדם שיצא כבר. יברכו הן לעצמן. משא"כ כשתוקע לזכר, יוכל התוקע לברך אף שיצא כבר. וטוב יותר דבכל גוונא יברך השומע ב' הברכות ([[שולחן ערוך אורח חיים תקפה ב|תקפ"ה ב']]):
 
'''מה) זה הכלל''' לאתויי ברכת הנהנין דכשכבר יצא אינו מוציא. וג' מדריגות יש :

(א) ברכת מצות, או אפילו ברכת הנהנין של מצות, כברכת בפה"ג דקידוש, והמוציא של מצה, וכדומה, אף שיצא מוציא. משום שיש בהן חיוב' וכל ישראל ערבין זה לזה.

(ב) וברכת הנהנין של פת ויין או שאר משקין שרגילין לקבוע עליהן, וגם ישבו יחד וקבעו עליהן, אז עכ"פ כשלא יצא מוציא, וכשיצא אינו מוציא. וה"ה ברכת הפת בשבת, כשיצא אינו מוציא, דהרי במצטער באכילה פטור מלאכל בשבת, להכי הו"ל כשאר ברכת הנהנין ([[שולחן ערוך אורח חיים קסז יא|קס"ז]] ותקפו[[שולחן ערוך אורח חיים תקפה|תקפ"ה]]).

(ג) אבל ברכת פירות ושאר מילי, ושלא בתוך הסעודה דלא קבע עלייהו. אפילו לא יצא אינו מוציא ([[שולחן ערוך אורח חיים ריג|רי"ג]]), וסימנך מקף :
 
== בועז לפרק ג ==
שורה 138 ⟵ 144:
התוקע בתוך הבור שהוא כבנין תחת הקרקע כמרתף [ואם רובו למעלה מקרקע אף על פי שמקצתו תוך הקרקע שרי] או בתוך המערה, אותם העומדים בתוך הבור והמערה יצאו, והעומדים בחוץ דוקא בשמעו קול שופר יוצאים. לא בקול הברה, וכן התוקע לתוך חבית גדולה אפילו עומד בתוכו ואפילו התוקע עצמו דוקא בקול שופר יצאו לא בקול הברה. ובהתחיל לתקוע בבור ועלה חוץ לבור וגמרה יצא שכל מה ששמע בין בפנים בין בחוץ היה קול שופר וכן יוצאים אותם שהיו בבור בתחילת התקיעה אפילו לא יצאו לחוץ דאין קול השופר מתבלבל בבואו לבור. ולרט״ז דוקא בשמע כשיעור תקיעת קול שופר.
מי שתקע ונתכוין להוציא כל השומע תקיעתו ושמע השומע ונתכוין לצאת ידי חובתו אף על פי שאין התוקע מתכוין לפלוני זה יצא, ולהכי בשמע מש״ץ יצא דש״ץ מתכוין להוציא רבים. ובשכח השומע אם כיון לצאת אמרי׳ בעומד אחורי בית הכנסת או בביתו ושמע תקיעות הש״ץ ואינו עובר חזקה כיון. וכן בבא לבית הכנסת לצאת ידי חובתו עם הצבור אעפ״י שבשעת התקיעות לא כיון לבו אלא סתמא יצא, מה שאין כן הבא לבית הכנסת סתמא לא יצא.
 
=== משנה ח ===
כל שאינו מחויב בדבר כשוטה, וקטן, וחרש אפילו מדבר ואינו שומע, [ושומע ואינו מדבר אפילו לכתחילה יכול אחר לברך והוא תוקע]. ואשה ועבד אינם מוציאים אחרים ידי חובתן. ואנדרוגינוס מוציא את מינו וטומטום אפי׳ מינו אינו מוציא. ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אפילו עצמו אינו מוציא.