תפארת ישראל על ראש השנה ג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
המשך עריכה
מקורות תיקונים והוספות
שורה 66:
 
=== משנה ו ===
'''כה) שופר שנסדק''' לרש"י ר"ל שנסדק לב' חתיכות לאורך ([ערא[רבינו אשר על הש"ס/ראש השנה/פרק ג|עיין רא"ש]]). ולתוולתוס' ר"ל שהיה בו סדק לארכו ע"פ כולו. ולרבינו יהונתן ר"ל אפילו בסדק קטן לארכו פסול, דע"י התקיעה יתבקע טפי:.
 
'''כו) ודבקו''' אפילו דבקו פסול. וקיי"ל דבנסדק כולו לארכו אפילו רק מצד א', פסול אפילו דבקו באור. ובלא נסדק כולו, י"א דבנסדק רק קצת לארכו, פסול, משום דע"י התקיעה הסדק מוסיף והולך, והו"ל כאילו כבר נסדק כולו [כטריפות סרכא שבריאה]. אמנם כשהדקו בחוט או [בדראט] בחוזק, שלא יוסיף להתבקע, כשר. וי"א דבנסדק לארכו' דוקא בנסדק רובו פסול. אמנם בנסדק לארכו בין קצת בין רובו, מועיל בשסתמו באור, אבל לא עם גוף אחר, דהו"ל כסתמו עם אינו מינו, וי"א דאפילו סתימה בדבק מהני, ולא הוה כסתמו עם אינו מינו, מדאין הסתימה ניכרת בין הדבקים. מיהו בנשתנה קול השופר ע"י שקשרו בחוט או ע"י שדבקו בדבק, צריך שישתייר ממקום הסדק עד הנחת הפה כרוחב ד' גודלין. אבל בנסדק לרחבו, דוקא בנסדק רוב היקיפו פסול. ואפילו הכי, אם נשתייר מהסדק עד הנחת פה כרוחב ד' גודלין, כשר ואפילו מעכב התקיעה. וי"א דאפילו נשתייר מהסדק לצד החוץ כשיעור הנ"ל, כשר. ובכל זה בשעת הדחק סומכין אמקילין ([[שולחן ערוך אורח חיים תקפו|תקפ"ו]:]).
 
'''כז) פסול''' אע"ג דכבר אשמעינן דאפילו נסדק פסול, קמ"ל הכא דאפילו השברים הן כטבעות שלימין בכל הקיפן, ואפילו נשתייר באורך החתיכה שכנגד פיו, כרוחב ד' גודלין, פסול דשופר אחד אמר רחמנא ולא הרבה שופרות ([[שולחן ערוך אורח חיים תקפו י|שם]]):
 
'''כח) ואם לאו כשר''' ודוקא בסתמו במינו, ונשתייר רובו שלם, ולא נשתנה קולו עי"ז ממה שהיה קודם שניקב. ובשעת הדחק בניקב ונשתייר רובו שלם, אם סתמו במינו, אפילו נשתנה קולו ע"י הסתימה כשר. ובסתמו שלא במינו דוקא בלא נשתנה קולו מקודם שניקב, כשר. מיהו בלא סתמו כלל, אפילו לא נשתייר ד' גודלין עד הפה, וגם נשתנה קולו מבתחילה כשר בשעת הדחק. וקיל ניקב מסדק, דבנקב עגול לא יתבקע טפי ע"י התקיעה. וי"א דאין לתקוע בשופר נקוב אפילו נשתייר כשיעור, דקולו פגום [[[שולחן ערוך אורח חיים תקפו ז|שם]]]:
 
=== משנה ז ===
'''כט) התוקע לתוך הבור''' לרמב"ם ר"ל שעמד בבור ודות ותקע. וכ"ש בתקע במרתף ומערה שמקורין תחת הקרקע, ושייך בהן טפי קול הברה:.
 
'''ל) או לתוך הדות''' [ציסטערנע] [וכפי הנראה יש ממנו ב' מינים. יש שהוא מקום מוקף מחיצות על הארץ [כפירש רש"י [[משנה ראש השנה ג ז|ורמב"ם ור"ב]] הכא]. אמנם מב"ב ([[בבא בתרא סד א|דס"ד א']]) משמע דיש מין דות אחר, דמקשי היינו בור היינו דות, ומשני שניהן בקרקע, אלא שהבור בחפירה ודות בבניין. ופירש רשב"ם שם, דבור חפור בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בניין, ודות חפור בקרקע תחוח ובונין כותל אבנים בקרקע סביב. מיהו כמדומה לכל הדיעות דות כבור שאינן מקורין]:.
 
'''לא) או לתוך הפיטס''' פיטוס בסמך גרסינן, ור"ל חבית גדולה [ודוגמתו הללו בעלי פטסין ([[ביצה טו ב|ר"פ ב' דביצה]:])].
 
'''לב) לא יצא''' וה"ה התוקע בבית, ושמע אחד מרחוק רק קול הברה [עכא בל"א], לא יצא [(עי' [[שולחן ערוך אורח חיים תקפז|רט"ז תקפ"ז]]). אבל בחבית אפילו העומד בתוכו ותוקע לא יצא [ר"ן. ונ"ל דנקט תנא בור אע"ג שקרקע עולם דפנותיו, אפשר שישמע קול הברה אף באינו מקורה. ופיטוס אף שיש לו דפנות ומטולטל, אפשר שישמע קול שופר. ודות שיש לו דפנות על הקרקע ואינו מטולטל, שייך רבותא לכאן ולכאן. ולרשב"ם הנ"ל דדות הוא ג"כ בעומק הקרקע. נ"ל דנקט בור אף שכותליו הן מגוף הקרקע. ופיטוס אף שכותליו מעץ או חרס. ודות אף שכותליו מעץ או אבנים מסובבים מקרקע עולם, למימרא דבכל אופנים שייך הברה או קול שופר. ומה"ט לפע"ד לא נקט הש"ע דות, מדכבר שמעינן לה מבור ופיטוס ודו"ק]:.
 
'''לג) וכן''' נ"ל דנקט וכן. משום דבבבא דרישא וסיפא שמע. ואעפ"כ לא היה שמיעה כראוי לצאת בה, ברישא מכח הקול בעצמו שהיה רק הברה וסיפא מכח השומע שלא התכוון:.
 
'''לד) אם כיון לבו''' לצאת:.
 
'''לה) יצא''' אם נתכוון גם התוקע להוציא כל שומעו ([[שולחן ערוך אורח חיים תקפט ט|תקפ"ח]:]).
 
=== משנה ח ===
שורה 122:
=== משניות ב-ה ===
שופר של ר"ה מצותו בשל איל כפוף [ויש לו דין הידור עד שליש] ובדיעבד כל השופרות בין פשוטים בין כפופים כשרים ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים, ושל פרה או שור דאקרי קרן ולא שופר פסול בכל גוונא, וכן קרני רוב החיות וכן שופר מבהמה טמאה.
 
ובבהמ״ק בראש השנה היה השופר של יעל פשוט ופיו שלא במקום הנחת פה מצופה זהב, וב' אנשים בחצוצרות של כסף מן הצדדין השופר מאריך והחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר. מה שאין כן בתעניות שמתענין על צרת צבור היו תוקעין בב' שופרות של איל כפוף ופיהן מצופות כסף שלא במקום הנחת פה והם היו בידי ב' אנשים העומדים בין ב' אנשים העומדים מן הצדדין ובידיהם ב' חצוצרות שופר מקצר וחצוצרות מאריך שעיקר מצות היום בחצוצרות.
 
ודוקא במקדש מריעין בחצוצרות ושופר שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', מה שאין כן בשאר מקומות, בראש השנה תוקעין בשופר לבד, ובתעניות בחצוצרות לבד.
 
ויה״כ של יובל שוה לראש השנה שיתקעו בשל יעל פשוט [כבר״ה בבהמ״ק] וכמנין תקיעות דראש השנה ויאמרו בתפלת י״ח מלכיות, זכרונות שופרות כבראש השנה.
 
=== משנה ו ===
שופר שנסדק כולו לארכו אפילו רק מצד א' אפילו דבקו באור פסול. ובלא נסדק כולו יש אומרים דצריך דוקא רובא, ויש אומרים דבנסדק רק קצת לארכו פסול אמנם כשהדקו בחוט או בדראט [שלא במקום הנחת פה] בחוזק שלא יוסיף להתבקע, או אפילו רובו וסתמו באור אבל לא עם גוף אחר כשר, ולי״א אפילו בסתמו בדבק מהני ולא הוי כסתמו באינו מינו מדאין הסתימה ניכרת בין הדבקים, מיהא בנשתנה קול השופר על ידי שקשרו בחוט או שדבקו בדבק צריך שישתייר ממקום הסדק עד הנחת פה כרוחב ד' גודלין; ובנסדק לרחבו דוקא בנסדק רוב הקיפו פסול ובנשתייר מהסדק עד הנחת פה כרוחב ד׳ גודלין אפילו מעכב התקיעה כשר ולי״א אפילו היה זה השיעור מהסדק לצד חוץ כשר ובשעת הדחק סומכין בכל זה אמקילין:
דבק שברי שופרות אפי׳ הן כטבעות שלימין בכל הקיפן ואפילו נשתייר באורך החתיכה שכנגד פיו כרוחב ד' גודלין פסול.
 
ניקב וסתמו במינו ונשתייר רובו שלם ולא נשתנה קולו על ידי זה ממה שהיה קודם שניקב ובשעת הדחק די בב' לטיבותא בניקב ונשתייר רובו שלם וחזר קולו לכמות שהיה קודם שניקב אפילו סתמו שלא במינו. או במינו ונשתייר רובו שלם אפילו לא חזר קולו כמות שהיה. וכן בלא סתמו כלל אפילו לא נשתייר ד׳ גודלין עד הפה ונשתנה קולו מבתחילה כשר בשעת הדחק וליש אומרים אין לתקוע בשופר נקוב אפילו נשתייר כשיעור דקולו פגום.
 
=== משנה ז ===
התוקע בתוך הבור שהוא כבנין תחת הקרקע כמרתף [ואם רובו למעלה מקרקע אף על פי שמקצתו תוך הקרקע שרי] או בתוך המערה, אותם העומדים בתוך הבור והמערה יצאו, והעומדים בחוץ דוקא בשמעו קול שופר יוצאים. לא בקול הברה, וכן התוקע לתוך חבית גדולה אפילו עומד בתוכו ואפילו התוקע עצמו דוקא בקול שופר יצאו לא בקול הברה. ובהתחיל לתקוע בבור ועלה חוץ לבור וגמרה יצא שכל מה ששמע בין בפנים בין בחוץ היה קול שופר וכן יוצאים אותם שהיו בבור בתחילת התקיעה אפילו לא יצאו לחוץ דאין קול השופר מתבלבל בבואו לבור. ולרט״ז דוקא בשמע כשיעור תקיעת קול שופר.
מי שתקע ונתכוין להוציא כל השומע תקיעתו ושמע השומע ונתכוין לצאת ידי חובתו אף על פי שאין התוקע מתכוין לפלוני זה יצא, ולהכי בשמע מש״ץ יצא דש״ץ מתכוין להוציא רבים. ובשכח השומע אם כיון לצאת אמרי׳ בעומד אחורי בית הכנסת או בביתו ושמע תקיעות הש״ץ ואינו עובר חזקה כיון. וכן בבא לבית הכנסת לצאת ידי חובתו עם הצבור אעפ״י שבשעת התקיעות לא כיון לבו אלא סתמא יצא, מה שאין כן הבא לבית הכנסת סתמא לא יצא.