|
'''יג) של יעל פשוט''' של [שטיינבאק] משום שקרניו פשוטין. דכיון דלתפלה ולזכרון אתא, כמה דפשיט אינש דעתיה להיות מרוצה בכל גזירות ה', טפי עדיף.
'''יד) ופיו מצופה זהב''' שלא במקום הנחת פה, דאל"כ פסול ([[שולחן ערוך אורח חיים תקפו|תקפ"ו]]. אב"י ומה"ט ל"ק הרי גם נשופרבשופר אין קטיגור נעשה סניגור ([[ראש השנה כו א|כלעיל כ"ו א']]). היינו בשל פרה, דהקול שהוא הסניגור נתהווה ע"י הקטיגור. משא"כ הכא אדרבה צריך שיהיה שלא במקום הנחת פה והעברת הקול). מיהו דוקא בביהמ"ק היה פיו מצופה זהב.
'''טו) ושתי חצוצרות מן הצדדין''' ב' אנשים בחצוצרות של כסף כאותן של משה. משא"כ חצוצרות של לויה לשיר הנסכים, של קרן היו (כ[[מנחות כח א|תוס' מנחות דכ"ח א']], ו[[משנה קנים ג ו|קנים פ"ג מ"ו]]. אב"י אמנם כל חצוצרה פשוטה כרש"י [[סוכה לד א|סוכה ל"ד א']] ו[[שבת לו א|שבת ל"ו א']]) וגם הא רק במקדש מיירי דכתיב ביה בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'.
=== משנה ד ===
'''יח) בתעניות''' בגזרו תענית על צרת הצבור, תוקעים בתפלת י"ח ([[משנה תענית ב ה|כתענית פ"ב מ"ה]]) בשל וכו':.
'''יט) בשל זכרים כפופין''' ר"ל בשל כבש זכר [וה"ה בשל נקבה], שסתמן כפופים. דבתענית כמה דכייף אינש דעתיה ומכניע נפשיה, טפי מעלי:.
'''כ) ופיהן מצופה כסף''' דכל שהוא לאסוף העם, מצינו של כסף, דכתיב עשה לך חצוצרות כסף, ורק בר"ה משום כבוד יו"ט עשו זהב:.
=== משנה ה ===
''' כבכא) שוה היובל''' יו"כ של יובל, גם בו תוקעים מדאורייתא :.▼'''כא) בשל זכרים כפופין''' ר"ל בשל כבש זכר [וה"ה בשל נקבה], שסתמן כפופים. דבתענית כמה דכייף אינש דעתיה ומכניע נפשיה, טפי מעלי:
''' כגכב) לתקיעה''' שיתקעו בהן בשל יעל פשוט כמניין תקיעות דר"ה :.▼▲'''כב) שוה היובל''' יו"כ של יובל, גם בו תוקעים מדאורייתא:
''' כדכג) ולברכות''' בתפלת י"ח יאמרו בשניהן מלכיות זכרונות שופרות :.▼▲'''כג) לתקיעה''' שיתקעו בהן בשל יעל פשוט כמניין תקיעות דר"ה:
''' כהכד) וביובלות בשל יעלים''' וקיי"ל דבר"ה קרן פרה פסול. וכ"כוכמו כן קרני רוב החיות פסולין, מדאינן חלולים דשופר כתיב לשון שפופרת, להכי פסולים אפילו בדיעבד. ובשאר מינין אפילו פשוטין כשרים בדיעבד, ורק לכתחילה מצוה בכפופין. אבל מצוה מהמובחר בשל איל כפוף ([ [שולחן ערוך אורח חיים תקפו א|תקפ"ו] ]). וכן הדין בתעניות. ולרשב"א בתעניות יוצא נמי בחצוצרות מתכות ([ [טור אורח חיים תקעט|תקע"ט] :]).▼▲'''כד) ולברכות''' בתפלת י"ח יאמרו בשניהן מלכיות זכרונות שופרות:
▲'''כה) וביובלות בשל יעלים''' וקיי"ל דבר"ה קרן פרה פסול. וכ"כ קרני רוב החיות פסולין, מדאינן חלולים דשופר כתיב לשון שפופרת, להכי פסולים אפילו בדיעבד. ובשאר מינין אפילו פשוטין כשרים בדיעבד, ורק לכתחילה מצוה בכפופין. אבל מצוה מהמובחר בשל איל כפוף [תקפ"ו]. וכן הדין בתעניות. ולרשב"א בתעניות יוצא נמי בחצוצרות מתכות [תקע"ט]:
=== משנה ו ===
'''כוכה) שופר שנסדק''' לרש"י ר"ל שנסדק לב' חתיכות לאורך [ערא"ש]. ולתו' ר"ל שהיה בו סדק לארכו ע"פ כולו. ולרבינו יהונתן ר"ל אפילו בסדק קטן לארכו פסול, דע"י התקיעה יתבקע טפי:
'''כזכו) ודבקו''' אפילו דבקו פסול. וקיי"ל דבנסדק כולו לארכו אפילו רק מצד א', פסול אפילו דבקו באור. ובלא נסדק כולו, י"א דבנסדק רק קצת לארכו, פסול, משום דע"י התקיעה הסדק מוסיף והולך, והו"ל כאילו כבר נסדק כולו [כטריפות סרכא שבריאה]. אמנם כשהדקו בחוט או [בדראט] בחוזק, שלא יוסיף להתבקע, כשר. וי"א דבנסדק לארכו' דוקא בנסדק רובו פסול. אמנם בנסדק לארכו בין קצת בין רובו, מועיל בשסתמו באור, אבל לא עם גוף אחר, דהו"ל כסתמו עם אינו מינו, וי"א דאפילו סתימה בדבק מהני, ולא הוה כסתמו עם אינו מינו, מדאין הסתימה ניכרת בין הדבקים. מיהו בנשתנה קול השופר ע"י שקשרו בחוט או ע"י שדבקו בדבק, צריך שישתייר ממקום הסדק עד הנחת הפה כרוחב ד' גודלין. אבל בנסדק לרחבו, דוקא בנסדק רוב היקיפו פסול. ואפילו הכי, אם נשתייר מהסדק עד הנחת פה כרוחב ד' גודלין, כשר ואפילו מעכב התקיעה. וי"א דאפילו נשתייר מהסדק לצד החוץ כשיעור הנ"ל, כשר. ובכל זה בשעת הדחק סומכין אמקילין [תקפ"ו]:
'''כחכז) פסול''' אע"ג דכבר אשמעינן דאפילו נסדק פסול, קמ"ל הכא דאפילו השברים הן כטבעות שלימין בכל הקיפן, ואפילו נשתייר באורך החתיכה שכנגד פיו, כרוחב ד' גודלין, פסול דשופר אחד אמר רחמנא ולא הרבה שופרות [שם]:
'''כטכח) ואם לאו כשר''' ודוקא בסתמו במינו, ונשתייר רובו שלם, ולא נשתנה קולו עי"ז ממה שהיה קודם שניקב. ובשעת הדחק בניקב ונשתייר רובו שלם, אם סתמו במינו, אפילו נשתנה קולו ע"י הסתימה כשר. ובסתמו שלא במינו דוקא בלא נשתנה קולו מקודם שניקב, כשר. מיהו בלא סתמו כלל, אפילו לא נשתייר ד' גודלין עד הפה, וגם נשתנה קולו מבתחילה כשר בשעת הדחק. וקיל ניקב מסדק, דבנקב עגול לא יתבקע טפי ע"י התקיעה. וי"א דאין לתקוע בשופר נקוב אפילו נשתייר כשיעור, דקולו פגום [שם]:
=== משנה ז ===
'''לכט) התוקע לתוך הבור''' לרמב"ם ר"ל שעמד בבור ודות ותקע. וכ"ש בתקע במרתף ומערה שמקורין תחת הקרקע, ושייך בהן טפי קול הברה:
'''לאל) או לתוך הדות''' [ציסטערנע] [וכפי הנראה יש ממנו ב' מינים. יש שהוא מקום מוקף מחיצות על הארץ [כפירש רש"י ורמב"ם ור"ב הכא]. אמנם מב"ב [דס"ד א'] משמע דיש מין דות אחר, דמקשי היינו בור היינו דות, ומשני שניהן בקרקע, אלא שהבור בחפירה ודות בבניין. ופירש רשב"ם שם, דבור חפור בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בניין, ודות חפור בקרקע תחוח ובונין כותל אבנים בקרקע סביב. מיהו כמדומה לכל הדיעות דות כבור שאינן מקורין]:
'''לבלא) או לתוך הפיטס''' פיטוס בסמך גרסינן, ור"ל חבית גדולה [ודוגמתו הללו בעלי פטסין [ר"פ ב' דביצה]:
'''לגלב) לא יצא''' וה"ה התוקע בבית, ושמע אחד מרחוק רק קול הברה [עכא בל"א], לא יצא [עי' רט"ז תקפ"ז]. אבל בחבית אפילו העומד בתוכו ותוקע לא יצא [ר"ן. ונ"ל דנקט תנא בור אע"ג שקרקע עולם דפנותיו, אפשר שישמע קול הברה אף באינו מקורה. ופיטוס אף שיש לו דפנות ומטולטל, אפשר שישמע קול שופר. ודות שיש לו דפנות על הקרקע ואינו מטולטל, שייך רבותא לכאן ולכאן. ולרשב"ם הנ"ל דדות הוא ג"כ בעומק הקרקע. נ"ל דנקט בור אף שכותליו הן מגוף הקרקע. ופיטוס אף שכותליו מעץ או חרס. ודות אף שכותליו מעץ או אבנים מסובבים מקרקע עולם, למימרא דבכל אופנים שייך הברה או קול שופר. ומה"ט לפע"ד לא נקט הש"ע דות, מדכבר שמעינן לה מבור ופיטוס ודו"ק]:
'''לדלג) וכן''' נ"ל דנקט וכן. משום דבבבא דרישא וסיפא שמע. ואעפ"כ לא היה שמיעה כראוי לצאת בה, ברישא מכח הקול בעצמו שהיה רק הברה וסיפא מכח השומע שלא התכוון:
'''להלד) אם כיון לבו''' לצאת:
'''לולה) יצא''' אם נתכוון גם התוקע להוציא כל שומעו [תקפ"ח]:
=== משנה ח ===
'''לחלו) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל''' נקט לה הכא. לאשמעינן פירושא דהך קרא, דהוה נמי משום כוונת הלב:
'''לטלז) ואם לאו היו נופלין''' להכי הרים משה ידיו כדי שיראוהו מתפלל, וישעבדו גם הם לבן לשמים:
'''מלח) ואם לאו היו נימוקים''' קמ"ל בין כשמתפלל שיצליח, כבמלחמת עמלק, או אפילו כשמתפלל רק להנצל מצרה כבנחשים השרפים, אין התפלה נשמעת כי אם כשמתכוון שיחזקהו ה' לעבודתו ית':
'''מאלט) חרש''' אפילו מדבר ואינו שומע כלל. אבל אלם השומע, כשר. ויברך אחר [שם]:
'''מבמ) שוטה''' עיין תרומות פ"א סי' ב':
'''מגמא) וקטן''' ע"ש סי' ג':
'''מדמב) אין מוציאין את הרבים ידי חובתן''' נ"ל דנקט רבים, לאשמעינן דאפילו אותן שאינן בני חיוב גמור. כנשים וקטנים בני חנוך. אפ"ה אינו מוציאן. מיהו נשים אע"ג דפטורי משופר, דזמן גרמא הוא, אפ"ה כבר קבלו עלייהו חובה. אמנם כשיתקע להם אדם שיצא כבר. יברכו הן לעצמן. משא"כ כשתוקע לזכר, יוכל התוקע לברך אף שיצא כבר. וטוב יותר דבכל גוונא יברך השומע ב' הברכות [תקפ"ה ב']:
'''מה) זה הכלל''' לאתויי ברכת הנהנין דכשכבר יצא אינו מוציא. וג' מדריגות יש (א) ברכת מצות, או אפילו ברכת הנהנין של מצות, כברכת בפה"ג דקידוש, והמוציא של מצה, וכדומה, אף שיצא מוציא. משום שיש בהן חיוב' וכל ישראל ערבין זה לזה. (ב) וברכת הנהנין של פת ויין או שאר משקין שרגילין לקבוע עליהן, וגם ישבו יחד וקבעו עליהן, אז עכ"פ כשלא יצא מוציא, וכשיצא אינו מוציא. וה"ה ברכת הפת בשבת, כשיצא אינו מוציא, דהרי במצטער באכילה פטור מלאכל בשבת, להכי הו"ל כשאר ברכת הנהנין [קס"ז ותקפ"ה]. (ג) אבל ברכת פירות ושאר מילי, ושלא בתוך הסעודה דלא קבע עלייהו. אפילו לא יצא אינו מוציא [רי"ג], וסימנך מקף :
=== משניות ב-ה ===
שופר של ר"ה מצותו בשל איל כפוף [ויש לו דין הידור עד שליש] ובדיעבד כל השופרות בין פשוטים בין כפופים כשרים ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים, ושל פרה או שור דאקרי קרן ולא שופר פסול בכל גוונא, וכן קרני רוב החיות וכן שופר מבהמה טמאה.
| 