תכלאל עץ חיים/סדר הנהגת הבוקר

[סדר הנהגת הבוקר] כישעור משנתו יאמר: מודה אני...

ותכף ומיד ימהר לקום בזריזות. ולא ילבש חלוקו מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה כמו שהיה מתפאר ר' יוסי מעולם לא ראו קורות ביתי שפת חלוקי. ואל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני ומי יודעני. כי הקב״ה מלא כל הארץ כבודו אשר לפניו חשיכה כאורה, ויקום וילך בכפיפת קומה כדאי׳ בפ״ק דקידושין (ל' הטור פי' ב׳) ויכסה ראשו ולא יהיה בגילוי הראש (ס׳ היראה) :

ויזהר שיהיה לו כלי של מים סמוך למראשותיו כדי שמיד כשיקום יטול ידיו. וכדאי׳ כזוהר בראשית דף י' ע״ב וז״ל:

הכי הוו עבדי חסידי קמאי. מנא דמיא הוו מותבי קמייהו, ובזמנא דמתערי בליליא אסחן ידייהו וקיימי ולעאן באורייתא ומברכי על קריאת תרנגולא כד קרי כדין פלגות ליליא ממש וכו' ע״ש.

וז״ל תולעת יעקב:

ההולך ד׳ אמות בידים טמאות חייב מיתה לפי שמביא אל אחר בידיו ועליו הכתוב אומר 'ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו'. כי הם מרגיזי אל אותם המביאים אל אחר בידיהם עכ״ל.

וכתב עליו מהר׳ים לונזאנו דף צ״ה ע״א וז״ל:

ונ״ל שהפריז על המדה במה שכתב חייב מיתה, ואיני יודע מנין לו כי פשטיה דקרא בעובד ע״ז מיירי עכ״ל.

וז״ל מעבר יבק דף קי״ח ע״א:

ויזהר שלא לילך ד״א בלא נטילה כי דברים אלו גורמים טומאה לנשמתו בצאתה מן הגוף ומתאמצים בה הרוחות רעות שהחזיקו בו בחיים עש"ב.

וכתוב בס' טהרת הקדש שאף שאמרנו שאין להקדים שום דבר נעולם קודם נט״י דשחרית, מ״מ נראה להתיר ליפנות אם נצרך לנקניו הכף בקומו ממטתו ואינו יכול להעמיד עצמו אף כדי שיעור נטילה וההכרח לא יגונה, וזה עדיף להקדים מכמה טעמים, חדא דקי״ל המשהה נקביו עובר בכל תשקצו את נפשותיכם נפש דייקא שבזה מטמא את הנפש. ומוטב שיטהר נפשו וגופו מבפנים שהוא יותר חמור מטומאה השרויה עליו מבחוץ ע״ד 'ומבשרי אחזה אלוה' שכל חולי שיהא חוץ לגוף יותר קל לרפאתו מהחולי שמבפנים