ביאור:תוספתא/כתובות/ד: הבדלים בין גרסאות בדף

יפה כח האב, שהבעל חייב במזונותיה בפרקונה ובקבורתה, מקום שנהגו להספיד מספיד

מה שאין כן באב.

יפה כח אשה מכח יבמה וכח יבמה מכח אשה {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ה#משנה ג|משנה ה, ג,]] [[ביאור:משנה יבמות פרק ו|ויבמות ו, א.]]}}

יפה כח אשה, שהאשה אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה, משא"כ ביבמה

יפה כח יבמה, שהבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון

אפילו בבית אביה – קנה, משא"כ באשה.

הלך האב עם שלוחיה או עם שלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל

היתה לה חצר בדרך, נכנסה ולנה בתוכה {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ה|משנה ד, ה.]]}}

אע"פ שכתובתה אצל אביה - בעלה יורשה

במה ד"א? בכתובתה, אבל בתרומה - אין אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה.

נשבית - אין חייב לפדותה. בד"א? בשבוית מלכות {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ח|משנה ד, ח-ט.]] כאן מבחינים בין שבוית מלכות לשבוית ליסטות, ומוסיפים את דין היבמה.}}

אבל בשבוית ליסטות פודה. אם רצה לקיים יקיים, ואם לאו יוציא ויתן כתובה מנה

נשבית לאחר מיתת בעלה - אין יבמין חייבין לפדותה

ולא עוד אלא אפילו נשבית בחיי בעלה ולאחר כן מת בעלה - אין יבמין חייבין לפדותה.

היתה ניזונית מנכסיו וצריכה רפואה - הרי היא כמזונות {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ט|משנה ד, ט.]] כשם שיכול לגרש אותה אחרי שחלתה, יכול גם לגרש אותה כדי לא לשלם את מזונותיה.}}

רשב"ג אומר: רפואה שיש לה קצבה - נתרפא מכתובתה

ושאין לה קצבה - הרי היא כמזונות

היו שני בצורת ואמר לה טלי גיטיך וכתובתיך, צאי ופרנסי את עצמיך - הרשות בידו.

לא כתב לה "בנין דכרין דיהויין לך מינאי {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה י|משנה ד, י-יב.]]}}

אינון ירתון כסף כתובתיך, יתיר על חולקיהון דעם אחוהון" – חייב, שהוא תנאי ב"ד

כל הארצות כותבין כאנשי ירושלים.

נושא אדם אשה ופוסק עמה "על מנת שלא לזון על מנת שלא לפרנס" {{הע-שמאל|הבעל יכול לגרש את אשתו בשני בצורת. האשה אינה יכולה לתבוע גט במצב כזה.}}

ולא עוד אלא שפוסק עמה ע"מ שתהא זנתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה

וכשבא לבית דין אמר להם: היא נאמנת עלי יתר מכל אדם

אמרה להם ודאי! כך התנה עמי! אמרו לה חכמים: אין כלום אחר הקיצה.

'''מצוה''' לזון את הבנות, ואין צריך לומר את הבנים {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ו|משנה ד, ו.]]}}

ר' יוחנן בן ברוקה אומר: '''חובה''' לזון את הבנות.

===דרשות של כתובה ושל טקסטים שאחרי התנ"ך===

{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|

דרש הלל הזקן לשון הדיוט. כשהיו בני אלכסנדריא מקדשין נשים {{הע-שמאל|כשם שר' אלעזר דרש את המשנה העתיקה [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה ו|במשנה ד, ו.]], כך דרש הלל את כתובת בני אלכסנדריה.}}

אחד בא וחוטפה מן השוק

אמר להם הלל הזקן: הוציאו לי כתובת אמותיכן

הוציאו לו וכתוב בה: משתכנסי לביתי תיהוי לי לאנתו כדת משה וישראל.

דרש ר' מאיר המקבל שדה מחבירו, ומשזכה בה הובירה {{הע-שמאל|הברייתא מוסיפה דרשות על חוזים. וראו [[ביאור:משנה בבא מציעא פרק ט#משנה ג|ב"מ ט, ג.]]}}

שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו

שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד - אשלם במיטבא.

דרש ר' יהושע מביא אדם על אשתו כל קרבנות שהיא חייבת {{הע-שמאל|הטקסט הזה מחייב את שני הצדדים. לעניין שברה לו מקצת כתובתה ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ט#משנה ז|משנה ט, ז.]]}}

אפי' אכלה את החלב ואפילו חללה את השבת

שברה לו מקצת כתובתה - שברה לו את כולה

שכך היא כותבת לו אחרי דאיתאי ליך עלאי מן קדמת דנא.

דרש ר' יהושע בן קרחה המלוה את חבירו לא ימשכנו יותר מחובו {{הע-שמאל|כנראה לא הקפידו על כך, ראו [[ביאור:משנה שבועות פרק ו#משנה ז|שבועות ו, ז.]]}}

שכך כותב לו תשלמתא מנכסיא דאית לי מנכסיא דקניתי מן קדמת דנא.

דרש ר' יוסי הגלילי: מקום שגובין כתובה מלוה - גובין אותה מלוה {{הע-שמאל|ניתן להמיר את תשלום הכתובה בהלואה לאשה אם זה מקובל, ולא לשלם לה במזומן.

אם נוהגים לכתוב סכום כפול ממה שמתכוונים – מחייב רק חצי ממה שכתוב.}}

ואין גובין את הכתובה

מקום שכופלין את הכתובה אין גובין אלא מחצה.

אבי הבן שנעשה ערב לכתובת כלתו {{הע-שמאל|ערבות כערבות למלווה רגיל.}}

אם יש נכסים לבן - גובין משל בן, ואם לאו גובין משל אב

===הורשה בטעות===

{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|

מי שיצא למדינת הים, ואמרו לו מת בנך, ועמד וכתב כל נכסיו במתנה ואח"כ נודע שבנו קיים

מתנתו קיימת. ר' שמעון בן מנסיא אומר: אין מתנתו קיימת, שאילו היה יודע שבנו קיים - לא היה נותן

אמר להם: דמיתי שאשתי מעוברת. עכשיו שאין אשתי מעוברת - נכסי לפלוני

ואח"כ נודע שאשתו מעוברת - לא אמר כלום.

גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו, ואח"כ נודע שיש לו בנים במדה"י, {{ב|ושאשתו|או שאשתו}} מעוברת

כולם חייבין להחזיר {{הע-שמאל|אם יש לו יורשים אסור לבזבז את נכסיו, כלומר לתפוס אותם. אם התברר שהיורשים מתו מותר לתפוס מחדש, אבל לא להסתמך על תפיסה קודמת שהיתה מוטעית.}}

החזירו הכל, ומתו בניו והפילה אשתו - מחזיק {{ב|בשניה|בפעם השניה, אחרי שמתו בניו}} זכה. בראשונה לא זכה.

הבנות, בין שנישאו עד שלא בגרו, ובין בגרו עד שלא נישאו - אבדו מזונותיהן ולא אבדו פרנסתן

ר' שמעון בן אלעזר אומר: אף אבדו פרנסתן {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק ד#משנה יא|משנה ד, יא.]] כאן עוסקים בבת שהתגרשה או התאלמנה לאחר מות אביה. רשב"א מחייב אותה להינשא כדי לרשת את אביה.}}

כיצד עושות? שוכרות להן בעלים, וגובין להן פרנסתן.

אחד נכסים שיש להן אחריות וא' נכסים שאין להן אחריות {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא בתרא פרק ט|ב"ב ט, א.]]

ראב"ש טוען שבנדל"ן יש עדיפות לבנות ובמטלטלין – לבנים.}}