ביאור:בראשית לז יט: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה
מ תקלדה
שורה 2:
{{סיכום על פסוק|בראשית|לז|לז יח|יט|לז כ|קטגוריה=1|
ציטוט=וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא.}}
 
ראו: [[באור:בראשית לז יח|'''<big>תהליך מכירתו של יוסף לעבדות</big>''']]
 
=== וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו ===
רש"י הסביר שאלו שמעון ולוי. <br>
אולם קימת אפשרות שזה כולם ואין צורך להתקיףלהעליב את שמעון ולוי. בסך הכל שמעון ולוי רכשו את שכם, ולא חששו שיאבדו את ברכת יעקב או את ירושתו של יעקב. שמעון ולוי ידעו שהיה מגיע לנכבדי שכם, שכם וחמור למות, כי הם התנהגו כמו אנשי סדום, ורצו להביא כליה על עם ישראל ([[ביאור:בראשית לד ט]]).
 
יוסף ידע מי הנהיג את האחים. בהמשך יוסף מחזיקהחזיק את שמעון כבן ערובה ([[ביאור:בראשית מב כד]]), אולם הוא לא העניש אותו בכל צורה שהיא. אולי הוא חשש ששמעון, העשיר והחזק, יוותר ולא יחזור למצרים לשחרר אח אחר.
 
=== הַלָּזֶה ===
"'''הַלָּזֶה'''" – ההוא, הזה. ללא הזכרת שמו זה נהפך למילת בוז, לעז ולעג, לאדם חסר שם ויחוס. הנביא יחזקאל מציג את ארצנו: "לֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג" [[יחזקאל לו ד]], והוא ממשיך להציג את הניגוד בין הארץ חסרת השם לבין פאר של גן עדן שיהיה בעתיד, ככתוב: "הָאָרֶץ '''הַלֵּזוּ''' הַנְּשַׁמָּה, הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן" 0[[יחזקאל לו לה]]). כך חמור אבי שכם הגדיר את בני ישראל: "הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה" ([[ביאור:בראשית לד כא]]) ללא שמם ויחוסם, וכידוע, בשכם, הסיפור נגמר בהריגה.
 
=== הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא ===
החלומות היו הדבר שהרגיז את האחים ביותר. לפי פתרונם הם חשבו שיוסף רוצה להיות השליט שלהם, והדרך הפשוטה למנוע זאת היא להרוג אותו. הם לא הבינו שהחלום מראה שהם כולם יהיו ביחד ויעבדו ביחד, רק שהאלומה של יוסף תהיה גדולה יותר והוא יאכיל אותם באהבה.
 
האחים חששו שאלוהים בוחר את יוסף להיות ממשיכו. האחים גם חששו שיעקב יחליט שאלוהים בחר את יוסף והוא ימנה את יוסף להיות יורשו היחיד ויהפוך את כולם לעבדיו של יוסף, כמו שיצחק רצה לעשות שעשו יהיה אדונו של יעקב ([[ביאור:בראשית כז כט]]). כך אם יוסף ימות לאלוהים וליעקב לא תהיה ברירה אלא להמשיך איתם כדי לקיים את ברכתו לאברהם, יצחק ויעקב.
יוסף ידע מי הנהיג את האחים. בהמשך יוסף מחזיק את שמעון כבן ערובה ([[בראשית מב כד]]), אולם הוא לא העניש אותו בכל צורה שהיא. אולי הוא חשש ששמעון, העשיר והחזק, יוותר ולא יחזור למצרים לשחרר אח אחר.