|
לפי הכתוב "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם" רואים שיעקב ידע שיש אלוהי נכר במחנה שלו. הוא לא הציק לאנשיו בהתחלה אבל חיכה לזמן המתאים, כאשר הוא התחזק והיה מוכן להודיע להם שלא יהיו יותר אלוהי נכר במחנהו, הוא נתן פקודה ופרסם אותה. משמעות הפקודה היתה שמעכשו והלאה כל שברשותו ימצאו אלוהי נכר ימצא אשם.
אנו יודעים שברשותה של רחל היו התרפים שרחל גנבה מאביה. קיימת אפשרות שיעקב היה נוכח בזמן שלבן בכוונה לא מצא את התרפים ויעקב גם הוא הבין שרחל לקחה את התרפים בתקוה שהם יעזרו לה לקבל בן נוסף ([[ביאור:בראשית לא לה]]). רחל היתה בהריון מתקדם כאשרעם מעלבנימין, גילבגיל מעל 40 שנה, וסביר שהיא לא תרצה ילדים נוספים לאחר ההריון הזה. יעקב חשב שהגיע הזמן שרחל תפרד מהתרפים. יעקב רצה לתת לרחל הזדמנות להפטר מהתרפים שלה, בעילום שם, בזמן שכל המחנה נפטר ממאלוהי הנכר שבאושהיו ברשותם. סביר שרחל הסירה את התרפים כי במותה, תוך זמן קצר ([[ביאור:בראשית לה טז]]), לא נאמר שמצאו את התרפים משכםאצלס.
בהמשך נאמר: " וַיִּתְּנוּ ... אֵת '''כָּל''' אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם" ([[ביאור:בראשית לה ד]]), ייתכן שהדגש משפט על המילה "כל", מראה שגם רחל נפטרה מתרפיה שהיא גנבה מלבן, ולבן העניק לה ולבניה בפרדתם ([[ביאור:בראשית לא מג]]).
אחרי בניית המזבח יעקב קרא למקום בית אל ([[ביאור:בראשית לה ז]]), והמשיך בדרכו אפרתה ושם לרחל היו בעיות בלידה, ככתוב: "וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ" ([[ביאור:בראשית לה טז]]), ושם רחל נפטרה. <br>
כאשר לבן חיפש, ויעקב איים שהוא יהרוג את הגנב, רחל לא היתה יכולה לחשוף את עצמה. כאן היא היתה חופשיה להשתחרר מתרפיה ואם היא לא עשתה זאת היא אשמה בחוסר כבוד לאלוהי ישראל ולבעלה. בכל אופן אחרי מותה לא נאמר שמצאו את התרפים בחפציה.
| 