ביאור:בראשית לה ג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{הבהרת מרחב ביאור}}
{{סיכום על פסוק|בראשית|לה|לה ב|ג|לה הד|קטגוריה=1|
ציטוט=וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי.}}
ציטוט=וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם.}}
== לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי ==
== אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם ==
יעקב הסביר לאנשיו למה הם יוצאים למסע:
=== "וַיִּתְּנוּ" מי נתן? ===
* אלוהים אמר: "קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם; וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל '''הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ, בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ'''" ([[ביאור:בראשית לה א]])
לפי מעשה העגל גם גברים הלכו עם נזמים באוזניהם: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם" ([[שמות לב ב]]). כולם - הבנים ונשותיהם, העבדים והשפחות והשבוים משכם. לא נאמר שחלק מאנשיו ברחו, לא נאמר שענו לו וסרבו לפקודתו.
* יעקב אמר: "וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל '''הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי'''"
נראה שיעקב עשה שינויים משמעותיים:
# "הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ" - "הָעֹנֶה אֹתִי". הבדל קטן, אבל יעקב נותן את הרושם שכאשר הוא מדבר לאלוהים, אלוהים מיד מופיע ועונה לו, ולא שאלוהים מופיע לפניו בהפתעה ונותן לו פקודות.
# "בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ" - "בְּיוֹם צָרָתִי". אלוהים הצהיר שיעקב ברח כי הוא פשע לאחיו. יעקב הסתיר את חטאו. אלוהים דיבר על מקרה יחיד ומסוים – גנבת הברכה של עשו. יעקב מדבר כללית על כל צרה שהיתה לו "בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי": ברח מעשו, ברח מלבן, פחד מהתקפה של עשו, דינה נאנסה בשכם.
 
אלוהים הנחה את יעקב להמשיך בהקמת העם וכיבוש הארץ. אלוהים התעלם ולא הזכיר את הנדר של יעקב כי אלוהים לא הסכים לתנאים החצופים ההם. יעקב מגיב כאילו שאלוהים דורש ממנו לקיים את הבטחתו: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר: '''אִם''' יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, '''וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים'''. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה, יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ." ([[ביאור:בראשית כח כב]]). יעקב אמר את זה כתנאי, והוא עכשו מסכים שאלוהים קיים את הבטחתו והוא מוכן למלא את חלקו ולקבל את אלוהים כאלוהיו.
בזמן שהם נתנו את הנזמים, האנשים לא ידעו מה יעקב יעשה בהם. ייתכן שהם חשבו שהוא יעשה משהו בעל ערך, ולא יזרוק אותם לכל הרוחות בטמינה בקרקע.
 
=== וַיְהִי עִמָּדִי ===
'''האם זה היה נושא אלוהי או רק רכוש כספי חסר ערך דתי?'''<br>
"'''עִמָּדִי'''" ביחיד. יעקב שם את עצמו במרכז העולם, הכל נעשה בשבילו. בשבילו נברא העולם. אפילו בחלום יוסף: "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי" ([[ביאור:בראשית לז ט]]) יעקב מיד שם את עצמו בראש כאילו שהוא השמש, ככתוב שיעקב אמר: "הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה" ([[ביאור:בראשית לז י]]). אלוהים עשה את מעשיו למען עם ישראל, למען בני יעקב, למען ללמד אותנו תורה, ויעקב חושב שהכל היה רק בשבילו ובזכותו.
כנראה שאלו היו באמת אלוהי נכר. למה יעקב לא שבר את התרפים העשוים מאבן או עץ, והתיך את הזהב והכסף?
* כנראה ליעקב לא היה חסר כסף ורכוש
* הוא לא רצה להרוס את הפסלונים ולהחזיר את ערכם לאנשיו, שייתכן שיצרו פסלונים חדשים, או יתנו חשיבות לחומר שהוחזר להם.
* הוא רצה ליצור תקדים שבעתיד כל פסלון לאלוהי נכר ילקח ויטמן
 
=== "וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם" האם נזמים אשר באזניהם הם אלוהי נכר? ===
במעשה העגל בפקודת אהרון נאמר: "וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל הָעָם, אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל אַהֲרֹן" ([[שמות לב ג]]) אולם שם לא אספו את אלוהי נכר, כך שהנזמים, שהיו עשויים מזהב, כדי לשמור את האוזן בריאה, היו פשוט משקל קטן ומוגבל של זהב. וכך עומס תשלום המס התחלק שווה לכל העם, עניים היו פטורים כי אין להם, והנזמים לא היו מעשה עבודה זרה.
 
לבטח לנשים היו מספר רב של נזמים שונים. אולם מניסוח הפקודה "וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם" בלבד, כל אחד היה חייב לתת רק את הנזם היחיד או זוג הנזמים שהיו באוזנו באותו רגע, והם לא נדרשו להביא את כל נזמיהם מביתם. יעקב לא הגביל לזהב בלבד. אי אפשר לתלות משקל כבד על האוזן, וכך כל אחד, לא כולל עניים שאין להם, נתן תמורה קטנה ושווה בערכה לערכו של הנותן, כמו כל האחרים.
 
=== וַיִּטְמֹן אֹתָם ===
יעקב טמן אותם "תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם" ולא השתמש בהם כתרומה לאלוהים, או לכל תפקיד אחר. אז למה הוא לקח את הנזמים?
* כדי למנוע מהם להשתמש בנזמי הזהב לרכוש אלוהי נכר חדשים.
* כדי שכולם יתרמו לפחות דבר קטן וכך ירגישו שותפים לתהליך.
* כדי שכולם ילכו לתרום, בעילום שם, ולא יהיה מעקב מי תרם את הפסלונים ולא רק נזמים.
* כדי לאפשר לרחל לתרום וכך היא תזרוק את התרפים אשר לאביה בלי שהיא תצטרך להסביר מה היא תרמה שם.
 
'''למה הוא לא הרס את הפסלונים, ואפילו ציין את מקום טמינתם?''' הן אנשים יכולים ללכת ולחפור אותם חזרה. הן ידוע שאנשים גנבו מהפירמידות ובקברי בית שערים.<br>
רמב"ן מסביר ששם לא חורשים כדי לזרוע. <br>
לפי הסיפור ניתן להבין שהכמות שהוא טמן באדמה לא היתה גדולה. הוא לא חפר שם בור עמוק, אלא רק בור קטן כי, לבטח, הוא לא רצה לפגוע בשורשי האלה ולהרוג אותה.<br>
* יעקב לא הסתיר כדי לתת לאנשיו הזדמנות להחזיר לעצמם את הפסלונים ואז הוא ידע מי לא ראוי להשאר במחנה שלו.
* יעקב רצה להשאיר לשכם את מה ששדדו מהם, לפני שהוא יוצא משכם לבית אל. כך, בצורה סימלית, הוא ניקה את ידיו מהביזה של בניו.