פקודת המשקאות המשכרים (ייצור ומכירה): הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה בדוקה] | [גרסה בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
OpenLawBot (שיחה | תרומות) [722037] פקודת המשקאות המשכרים (ייצור ומכירה) [נוסח חדש] |
OpenLawBot (שיחה | תרומות) [722037] פקודת המשקאות המשכרים (ייצור ומכירה) [נוסח חדש] |
||
שורה 3:
{{ח:פתיח-התחלה}}
'''נוסח ישן:''' {{ח:תיבה|
'''נוסח חדש:''' {{ח:תיבה|
צווים (אגרות רשיון לייצור):
צווים (מסי בלו על משקאות משכרים):
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}
שורה 28:
{{ח:קטע2|פרק 1|פרק ראשון: פרשנות}}
{{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון:
{{ח:ת}} בפקודה זו –
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|
{{ח:קטע2|פרק 2|פרק שני: ייצור משקאות משכרים וטלטולם}}
שורה 70:
4. רשיון מיוחד
{{ח:תת|א}} המנהל רשאי ליתן רשיון מיוחד בלי תשלום אגרה –
{{ח:תתת|1}} למוסד דתי – לייצר בכל שנה, בלי תשלום בלו, לצריכת
{{ח:תתת|2}} ליצרן רשוי – לייצר בכל שנה, בלי תשלום בלו, לשימוש עצמו
{{ח:תתת|3}} לכל אדם – להשתמש במזקקה למטרת מחקר או למטרה אחרת שאישרה המנהל.
{{ח:תת|ב}} בעל רשיון כאמור וכן מנהל של מוסד רשוי כאמור, המייצר יין או שכר פירות למעלה מן הכמות המותרת, וכן המוציא מרשותו יין או שכר פירות או המשתמש במזקקה שלא למטרה שלשמה ניתן הרשיון, דינו – מאסר שנתיים או קנס 10,000 לירות, ונוסף על כך ישלם כפל הבלו שעל כמות המשקאות שנעברה בהם העבירה, ומי שנמצאו ברשותו משקאות משכרים כאמור, דינו – מאסר שנה אחת, או קנס 3,000 לירות.
שורה 85:
{{ח:תת|ג}} לא נתמלאה אחת מהוראות סעיף זה בכדבר הגשת רשימון, סימון או שינוי, דינו של היצרן – מאסר שלושה חדשים או קנס 1,000 לירות.
{{ח:סעיף|7|איסור הכניסה|תיקון:
{{ח:תת|א}} שום אדם, זולת היצרן והעובדים אצלו והפקיד, לא ייכנס ולא תהא לו גישה לחצריו של יצרן שלא ברשות הפקיד.
{{ח:תת|ב}} כל דלת מדלתות חצריו של יצרן תהא ננעלת בשני מנעולים; מפתח המנעול האחד יהיה בידי היצרן, ומפתח המנעול האחר בידי הפקיד.
{{ח:תת|ג}} שר האוצר או מי שהשר הסמיכו לכך, רשאי להורות שחצריו של יצרן יינעלו שלא בדרך האמורה בסעיף קטן (ב); ניתנה הוראה כאמור, רשאי המנהל לפטור מקיום הוראות סעיף קטן (א), כולן או מקצתן, ובתנאים שיורה.
{{ח:סעיף|8|ספרים ומאזנים|תיקון:
{{ח:תת|א}} חייב יצרן לנהל בחצריו ספר מלאי וספר אספקה ופנקסים לפי טפסים שנקבעו, בין בדרך כלל ובין לסוג פלוני של יצרנים, בהם ירשום את כמותם של החמרים שהשתמש בהם ואת כל המשקאות המשכרים שייצר והוציא וכל פרט אחר שרישומו נדרש; הספרים יהיו פתוחים בכל עת לעיונו של פקיד ורשאי הפקיד לרשום בהם רשומות או להעתיק מהם נסחים.
{{ח:תת|ב}} מאזן של מלאי ייערך בכל זמן שהמנהל יחליט עליו, ואם נמצא המלאי יתר או חסר בשיעור העולה על השיעור שנקבע, ישלם היצרן כפל הבלו שעל השיעור היתר או החסר.
שורה 105:
{{ח:ת}} לא יוצאו משקאות משכרים מחצריו של יצרן בכמות פחותה מתשעה ליטר או מתריסר בקבוקים המקובלים כשל ליטר אחד ממין משקה אחד ובזמן אחד.
{{ח:סעיף|12|אין לסלק משקאות מחצריו או לחצריו של יצרן אלא בהיתר|תיקון:
{{ח:תת|א}} לא יקובלו משקאות משכרים לחצריו של יצרן ולא יובלו לשם ולא יוצאו משם, אלא אם יש עמם היתר שבו נרשמו הפרטים כפי שהורה המנהל.
{{ח:תת|ב}} לא יינתן היתר לסילוק משקאות אלא אם שולם הבלו, פרט למקרים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 13|בסעיף 13}}.
שורה 120:
{{ח:סעיף|15|סמכות לדחות תשלום הבלו}}
{{ח:ת}} המנהל רשאי, במקרים הנראים לו ובתנאים הנראים לו, להרשות הוצאת משקאות משכרים מחצריו של היצרן לפני תשלום הבלו המשתלם על אותם המשקאות, ולדחות את מועד תשלום הבלו או להרשות את תשלומו לשיעורין, בין בערובה ובין שלא בערובה, ובלבד שסכום הבלו הנדחה לא יעלה לגבי יצרן יחיד על סכום ששר האוצר יקבע בצו והדחיה לא תינתן לתקופה העולה על ששה חדשים מיום הוצאת המשקאות המשכרים מחצריו של היצרן; סכום שתשלומו נדחה תיווסף עליו ריבית בשיעור החוקי המקסימלי שנקבע על פי {{ח:חיצוני|חוק הריבית|חוק הריבית,
{{ח:סעיף|16|תוספת פיגורים וריבית}}
{{ח:ת}} לא שולם הבלו במועד שנועד לתשלומו או במועד הנדחה –
{{ח:תת|1}} רשאי המנהל שלא להתיר הוצאת משקאות משכרים מחצריו של היצרן החייב בתשלום הבלו, כל עוד לא שילם את הבלו ותוספת הפיגורים או הריבית במלואם;
{{ח:תת|2}} תיווסף תוספת פיגורים של 20% מסכום הבלו, או ריבית על סכום הבלו לכל תקופת הפיגור בשיעור החוקי המקסימלי שנקבע לפי {{ח:חיצוני|חוק הריבית|חוק הריבית,
{{ח:סעיף|17|אומדן הבלו כשנתגלתה מזקקה בלי רשיון}}
שורה 153:
{{ח:סעיף|25|פטור מיוחד}}
{{ח:תת|א}} שר האוצר רשאי, בצו, לפטור מבלו, כולו או מקצתו, משקאות משכרים הנמכרים או המועברים בדרך אחרת למפורטים {{ח:חיצוני|חוק המכס, הבלו ומס הקניה (ביטול פטור מיוחד)#תוספת|בתוספת לחוק המכס, הבלו ומס הקניה (ביטול פטור מיוחד),
{{ח:תת|ב}} שולם בלו על משקאות משכרים שנמכרו לאדם הזכאי לפטור לפי סעיף קטן (א), רשאי המנהל להחזיר לו את הבלו, כולו או מקצתו, ובתנאים הנראים למנהל, אם נתבקש לכך בכתב תוך ששה חדשים מיום מסירת המשקאות לזכאי לפטור.
{{ח:תת|ג}} משקה משכר שניתן עליו פטור מבלו או הוחזר בלו ששולם עליו כאמור, לא ימכרנו אדם ולא יעבירנו בדרך אחרת למי שאינו זכאי לפטור, אלא לאחר שהודיע למנהל על כך ושילם את הבלו המלא על אותו משקה לפי ערכו בשעת מכירתו או העברתו או לפי ערכו בשעת תשלום הבלו, הכל לפי הסכום הגבוה יותר, ובהתאם לשיעור הבלו החל אותה שעה.
שורה 163:
{{ח:סעיף|27|רשיון סיטונאי ורשיון קמעונאי}}
{{ח:תת|א}} לא ימכור אדם ולא יציג או יחזיק למכירה כל משקה משכר, ולא יחסין משקאות משכרים המיועדים למכירה, אלא אם כן יש בידו רשיון סיטונאי או קמעונאי, לפי הענין, שניתן לפי פקודה זו, או שהוא רשאי לעשות כן לפי {{ח:פנימי|סעיף 26|סעיף 26}}; אולם לא יידרש רשיון כאמור למכירת משקאות משכרים, על ידי מוסד המספק משקאות משכרים
{{ח:תת|ב}} רשיון סיטונאי או רשיון קמעונאי יהא שנתי ויהא נוסף על הרשיון שנקבע לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|פקודת מכירת משקאות משכרים, 1935}}, ולא יינתן אלא למי שכבר השיג רשיון לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|אותה פקודה}}; אולם מי שיש לו רשיון רוקח על חצרים שאין מוכרים בהם משקאות משכרים זולת יינות מרפא, לא יידרש להשיג על אותם חצרים רשיון לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|אותה פקודה}}.
שורה 172:
{{ח:ת}} מי שבידו רשיון קמעונאי, מותר ליתן לו רשיון אקראי למכור בקמעונות משקאות משכרים בבנין, בסוכה, באוהל או במקום אחר לא יותר מחמישה ימים, אם השיג את ההיתר שנקבע {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 2|בסעיף 19 לפקודת מכירת משקאות משכרים, 1935}}.
{{ח:סעיף|30|אַגרת רשיון|תיקון:
{{ח:תת|א}} האַגרה השנתית בעד רשיון סיטונאי:
{{ח:תת}} בתחום עיריה — 50 לירות
שורה 180:
{{ח:תת}} במקומות אחרים — 2.500 לירות
{{ח:סעיף|31|סמכות לפטור מחובת רשיון|תיקון:
{{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 27|בסעיפים 27 עד 30}} רשאי שר האוצר לקבוע בתקנות תנאים למכירת משקאות משכרים בסיטונות או בקמעונות או להעמדתם למכירה ללא רשיון, ואם עשה כן רשאי הוא להורות כי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 32|סעיפים 32}} {{ח:פנימי|סעיף 37|
{{ח:סעיף|32|רישום חצריו של סיטונאי או קמעונאי וסימונם}}
שורה 204:
{{ח:תת|ב}} סיטונאי שאינו שומר חשבון כאמור או שאינו מראה אותו לעיון, דינו – מאסר שלושה חדשים או קנס 1,000 לירות; ואם לאחר עיון נמצא, כי מלאי המשקאות המשכרים שבחצריו עודף על הכמות שהיתה צריכה להיות ברשותו לפי החשבון – גם תשלום כפל הבלו על העודף.
{{ח:סעיף|38|קנס על שימוש מטעה בשם בירה|תיקון:
{{ח:תת|א}} חומר שיש בו 2% כוהל, או פחות מזה, לא יכנהו אדם לצרכי מכירת החומר – בהודעה, במודעה, בתווית, או בכל צורת פרסום אחרת – בשם או במלים שיש בהם כדי לרמז כי החומר הוא בירה או תחליף של בירה, או משהו כדומה לבירה או לאחד ממיניה, ולא ימכור אדם ולא יניח למכור, ולא יחזיק למכירה, כל חומר כאמור שכינוהו כך; אלא שהשם
{{ח:תת|א1}} על אף האמור בסעיף קטן (א) מותר לכנות בירה דלת אלכוהול בכינוי
{{ח:תת|ב}} העובר על הוראות סעיף זה, דינו – קנס מאה לירות על כל עבירה, ואם נתחייב בדינו יחולטו כל החפצים שבהם או בקשר אליהם נעברה העבירה.
שורה 246:
{{ח:ת}} כל קנס שהוטל על פי פקודה זו יכול שייגבה בדרך שגובין חוב המגיע על פי פסק דין במשפט אזרחי.
{{ח:סעיף|46|סמכות להיכנס|תיקון:
{{ח:תת|א}} רשאי פקיד להיכנס בכל עת לחצרים רשויים וליטול כל מד, מידה, דוגמה או חשבון של משקאות משכרים, או חמרים המשמשים לייצורם, אשר ימצא שם, כדי למנוע או לגלות עבירה על הוראות פקודה זו; אלא שאם ברשימונם של חצרים רשויים של יצרן או של סיטונאי נאמר במפורש, כי חלק מהן ישמש לייצורו או למכירתו של יין לצרכי דת, תהא זכות ליטול מד, מידה או דוגמה של משקאות או של חמרים מסורה רק לפקיד שהורשה לכך בכתב מאת המנהל; וכל אדם הנמנע או המסרב, בעצמו או על ידי מי שפועל לפי הוראותיו או בהסכמתו, להכניס פקיד כשהוא ממלא תפקידו כאמור, דינו – קנס מאה לירות.
{{ח:תת|ב}} פקיד או שוטר רשאי להיכנס בכל עת, בלא צו, לכל חצרים או מקום ולערוך בהם חיפוש, אם יש לו יסוד להניח, כי משקאות משכרים, או מזקקה, או כלים או חמרים המשמשים לייצורם של המשקאות, מוחזקים או מצויים בהם שלא כדין, ורשאי הוא לפרוץ ולהיכנס אליהם בכוח ולתפוס כל מזקקה או כלי או משקה או חומר הנמצאים בהם; אך אין להשתמש בזכות הכניסה והתפיסה לגבי בית מגורים אלא אם ניתן על כך צו חיפוש מאת שופט של בית משפט שלום.
שורה 259:
{{ח:סעיף|48|אחריותם של מנהלים ופקידים}}
{{ח:ת}} נעברה עבירה על פקודה זו
{{ח:סעיף|49|המנהל רשאי לכפר עבירה}}
שורה 268:
{{ח:ת}} הממשלה רשאית לצוות על תשלום פרס כראות עיניה, בעד גילוי עבירה על פקודה זו, למי שביצע את התפיסה או מסר את הידיעות שהביאו לגילוי העבירה.
{{ח:סעיף|51|תקנות|תיקון:
{{ח:ת}} הממשלה רשאית להתקין תקנות בכל אחד מן הענינים האלה:
{{ח:תת|1}} הטפסים לרשיון ולבקשת רשיון;
שורה 311:
{{ח:ת}} המנהל רשאי לאצול לאחר מסמכויותיו ומתפקידיו לפי פקודה זו, אם בדרך כלל ואם לענין מסויים או לאזור או למקום מסויים, למעט הסמכויות שאצל לו שר האוצר והסמכות לפי {{ח:פנימי|סעיף 43|סעיף 43(א)}}.
{{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(1)}})}}|תיקון: [
{{ח:קטע3||אגרות רשיון לייצור משקאות משכרים}}
שורה 318:
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(הושמט).}}
{{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שניה {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(2)}})}}|תיקון: [
{{ח:קטע3||שיעורי הבלו על משקאות משכרים}}
שורה 325:
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(הושמט).}}
{{ח:חתימות|
* '''פנחס רוזן'''<br>שר המשפטים
{{ח:סוגר}}
|