חוק יישוב סכסוכי עבודה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:כותרת|חוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957תשי״ז–1957}}

{{ח:תיבה|ס"חס״ח תשי"זתשי״ז, 58|חוק יישוב סכסוכי עבודה|http://fs.knesset.gov.il/3/law/3_lsr_209138.pdf}}, {{ח:תיבה|86|ת"טת״ט|http://fs.knesset.gov.il/3/law/3_lsr_ec_317746.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ"טתשכ״ט, 216|תיקון|http://fs.knesset.gov.il/6/law/6_lsr_211665.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל"בתשל״ב, 70|תיקון מס'מס׳ 2|http://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_209137.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל"זתשל״ז, 6|תיקון מס'מס׳ 3|http://fs.knesset.gov.il/8/law/8_lsr_209136.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ"בתשמ״ב, 229|חוק הבזק|http://fs.knesset.gov.il/10/law/10_lsr_208164.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ"חתשמ״ח, 180|תיקון מס'מס׳ 5 לחוק הבזק|http://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210565.pdf}}; {{ח:תיבה|תש"ןתש״ן, 85|חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו|http://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210532.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע"דתשע״ד, 603|חוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה)|http://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_306572.pdf}}.

{{ח:סעיף|2|סכסוך עבודה|תיקון: תשע"דתשע״ד}}

{{ח:תת|3}} קבלת אדם לעבודה או אי-קבלתואי־קבלתו או סיום עבודתו;

{{ח:סעיף|3|הצדדים בסכסוך עבודה בין מעסיק לעובדיו|תיקון: תשע"דתשע״ד}}

{{ח:ת}} בסכסוך עבודה שבין מעסיק לעובדיו או לחלק מהם, הצדדים לסכסוך הם המעסיק וארגון העובדים המייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם, ובאין ארגון עובדים כאמור – הנציגות שנבחרה על-ידיעל־ידי רוב העובדים האלה בין לכל ענין ובין לסכסוך העבודה הנדון.

{{ח:סעיף|4|ייצוג מעסיק|תיקון: תשע"דתשע״ד}}

{{ח:ת}} מעסיק שהוא צד לסכסוך עבודה רשאי, בכל הנוגע לסכסוך, להיות מיוצג על-ידיעל־ידי ארגון מעבידים, והאדם המוסמך לפעול בשם אותו ארגון ידו כיד המעסיק.

{{ח:סעיף|5א|חובת הודעה על שביתה והשבתה|תיקון: תשכ"טתשכ״ט}}

{{ח:סעיף|5ב|עדיפות הסכם קיבוצי|תיקון: תשכ"טתשכ״ט}}

{{ח:סעיף|5ג|סייג לתחולה|תיקון: תשכ"טתשכ״ט}}

{{ח:סעיף|6|החלטה על תיווך|תיקון: תשכ"טתשכ״ט}}

{{ח:סעיף|15|ענינים לבוררות|תיקון: תשל"בתשל״ב}}

{{ח:סעיף|16|מסירת הודעה|תיקון: תשל"בתשל״ב}}

{{ח:תת|ב}} "נוהג”נוהג מקצועי"מקצועי“ הוא הנהוג או המקובל לגבי הנדון בבוררות ורשאית ועדת בוררים לוותר על הוכחתו בעדים או במומחים, אם היא משוכנעת בקיומו.

{{ח:ת}} רשאי יושב ראש של ועדת בוררים לקיים ישיבת הועדה בהעדר אחד הבוררים, אם בירר תחילה כי לחבר הועדה הנעדר מהישיבה נשלחה הודעה על מקום הישיבה ומועדה והחבר לא מסר הודעה בכתב על אי-יכלתואי־יכלתו להשתתף בישיבה ולא הראה סיבות מספיקות לדעת היושב ראש; סעיף זה אינו חל לגבי הישיבה הראשונה של הועדה, אלא אם היא מתקיימת במועד דחוי.

{{ח:סעיף|28|פסק-בינייםפסק־ביניים}}

{{ח:ת}} ועדת בוררים רשאית לתת פסק-בינייםפסק־ביניים וכן רשאית היא לבטל בכל עת אותו פסק-בינייםפסק־ביניים.

{{ח:סעיף|29|פסק ברוב דעות או על-פיעל־פי היושב ראש}}

{{ח:ת}} פסק-הבורריםפסק־הבוררים או פסק-הבינייםפסק־הביניים יינתנו ברוב דעות: ובאין רוב דעות יינתן פסק-הבורריםפסק־הבוררים או פסק-הבינייםפסק־הביניים על ידי היושב ראש.

{{ח:ת}} מי שהיה יושב ראש ועדת הבוררים רשאי לתקן טעות סופר שנפלה בפסק-בורריםבפסק־בוררים.

{{ח:תת|א}} תקופת תקפו של פסק-בורריםפסק־בוררים בענין תנאי עבודה, הוא שנה מיום נתינתו, אם לא נקבעה בה תקופה קצרה יותר.

{{ח:תת|ב}} תחילתו של פסק-בורריםפסק־בוררים היא מיום נתינתו, אם לא נקבע בו לכך תאריך מוקדם יותר או מאוחר יותר.

{{ח:תת|ג}} דינו של פסק-בורריםפסק־בוררים כדין חוזה בין הצדדים לבוררות או כדין הסכם קיבוצי ביניהם, הכל לפי הענין; פסק-בורריםפסק־בוררים בקשר להסכם קיבוצי בר-תוקףבר־תוקף דינו כדין אותו הסכם קיבוצי.

{{ח:סעיף|32|פירוש פסק-בורריםפסק־בוררים}}

{{ח:תת|א}} התעוררו חילוקי דעות בין הצדדים לבוררות בדבר פירוש פסק-הבורריםפסק־הבוררים בנקודה מסויימת והממונה הראשי סבור, כי אמנם טעון פסק-הבורריםפסק־הבוררים פירוש באותה נקודה, רשאי הוא, לפי בקשת אחד הצדדים להטיל על ועדת בוררים, וכן רשאי הוא בהסכמת הצדדים להטיל על בורר יחיד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 18|בסעיף 18}} – לפרש את פסק-הבורריםפסק־הבוררים והחלטת המפרשים תהיה חלק מפסק-הבורריםמפסק־הבוררים.

{{ח:סעיף|33|סופיות פסק-בורריםפסק־בוררים}}

{{ח:ת}} פסק-בורריםפסק־בוררים הוא סופי, ואין עליו ערעור.

{{ח:סעיף|35|העתק מפסק-בורריםמפסק־בוררים}}

{{ח:ת}} יושב ראש ועדת הבוררים ימסור לממונה הראשי ולצדדים העתק פסק-הבורריםפסק־הבוררים כשההעתק מקויים בחתימת ידו.

{{ח:ת}} פסק-בורריםפסק־בוררים, וכן כתב הרשאה הניתן על-ידיעל־ידי אחד הצדדים למתייצב בשמו לפני ועדת בוררים, פטורים ממס בולים.

{{ח:סעיף|37|פקודת הבוררות|תיקון: תשל"בתשל״ב}}

{{ח:קטע2|פרק 4|פרק רביעי: הסכם קיבוצי בשירות ציבורי|תיקון: תשל"בתשל״ב}}

{{ח:סעיף|37א|הגדרות|תיקון: תשל"בתשל״ב, תשמ"בתשמ״ב, תשמ"חתשמ״ח, תש"ןתש״ן}}

{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"הסכם”הסכם קיבוצי"קיבוצי“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הסכמים קיבוציים#סעיף 1|בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957תשי״ז–1957}}, בין שנעשה והוגש לרישום לפי {{ח:חיצוני|חוק הסכמים קיבוציים|החוק האמור}} ובין אם לאו, לרבות הסדר קיבוצי אחר, ובלבד שנעשו בכתב ונקבעו בהם שיעורים לשכר העבודה;}}

{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"שירות”שירות ציבורי"ציבורי“ – כל אחד משירותים אלה:}}

{{ח:תתת|1}} שירות המדינה, לרבות מערכת הבטחון וכל מפעל או מוסד שהוקמו בחוק, בין אם חל על העובדים בהם {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (מינויים)|חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959תשי״ט–1959}}, ובין אם לאו;

{{ח:תתת|4}} חינוך החובה כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק לימוד חובה|בחוק לימוד חובה, תש"ט-1949תש״ט–1949}};

{{ח:תתת|6}} המוסדות להשכלה גבוהה שהוכרו לפי {{ח:חיצוני|חוק המועצה להשכלה גבוהה|חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958תשי״ח–1958}};

{{ח:תתת|7}} המוסדות האחרים ללימוד על-תיכוניעל־תיכוני, למעט מוסד שאינו בבעלות ציבורית המתנהל לשם הפקת רווחים והוא כלול ברשימת מוסדות כאמור שערך אותה שר החינוך והתרבות באישור ועדת העבודה של הכנסת והיא פורסמה ברשומות;

{{ח:תתת|12}} הפעלת מיתקן בזק ומתן שירות בזק בידי בעל רשיון כללי לפי {{ח:חיצוני|חוק הבזק|חוק הבזק, התשמ"ב-1982התשמ״ב–1982}}, ובידי בעל רשיון אחר הכלול ברשימה שערך שר התקשורת באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת והיא פורסמה ברשומות וכן מתן שירותי שידור לפי {{ח:חיצוני|חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו|חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן-1990התש״ן–1990}};

{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"ארגון”ארגון עובדים מוסמך"מוסמך“ –}}

{{ח:תתת|2}} בזמן שההסכם הקיבוצי שהיה חל אינו בר-תוקףבר־תוקף עוד – הארגון שהיה צד להסכם;

{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"שביתה”שביתה או השבתה בלתי מוגנת"מוגנת“ – כל אחת מאלה:}}

{{ח:תתת|2}} שביתה של עובדים בשירות ציבורי בזמן שלא חל עליהם הסכם קיבוצי, או שההסכם הקיבוצי שהיה חל עליהם אינו בר-תוקףבר־תוקף עוד, והשביתה לא הוכרזה או אושרה בידי המוסד או המוסדות המוסמכים לכך ובהליכים הקבועים לכך, הכל לפי תקנונו של ארגון העובדים המוסמך; אישור בכתב של המוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך כי שביתה פלונית הוכרזה או אושרה כאמור – יהיה ראיה מכרעת לכך;

{{ח:תתת|ב}} סירוב מאורגן של קבוצת עובדים לעבוד שעות נוספות, אם החובה לעבוד שעות נוספות נקבעה בהסכם קיבוצי ועבודה כאמור מותרת לפי {{ח:חיצוני|חוק שעות עבודה ומנוחה|חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951תשי״א–1951}}, והסירוב ננקט כצעד בסכסוך עבודה.

{{ח:סעיף|37ב|דין שביתה או השבתה בלתי מוגנות|תיקון: תשל"בתשל״ב, תשע"דתשע״ד}}

{{ח:תת|ב}} שביתה בלתי מוגנת אינה בגדר שביתה לענין {{ח:חיצוני|חוק הסכמים קיבוציים#סעיף 19|סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957תשי״ז–1957}}.

{{ח:תת|ג}} שביתה בלתי מוגנת אינה בגדר שביתה לענין הפיסקה השניה {{ח:חיצוני|חוק שירות התעסוקה#סעיף 44|לסעיף 44 לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959תשי״ט–1959}}, לגבי שליחת עובדים למקום עבודה שבו מתקיימת השביתה; ואולם דורש עבודה שלשכת עבודה הציעה לו עבודה במקום עבודה שמתקיימת בו שביתה בלתי מוגנת ובשל כך סירב לקבל את העבודה האמורה, לא ייפגעו עקב סירוב זה זכויותיו לפי התקנון שהותקן מכוח {{ח:חיצוני|חוק שירות התעסוקה#סעיף 41|סעיף 41 לחוק האמור}}.

{{ח:סעיף|37ג|דין שביתה חלקית בלתי מוגנת|תיקון: תשל"זתשל״ז, תשע"דתשע״ד}}

{{ח:תת|א}} בית דין אזורי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק בית הדין לעבודה|בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969תשכ״ט–1969}}, מוסמך לקבוע, על-פיעל־פי בקשת מעסיק בשירות ציבורי, שעובדיו במקום עבודה פלוני או כמה מהם קיימו או מקיימים שביתה בלתי מוגנת שאינה הפסקת עבודה מלאה; משקבע בית הדין כך, לא יהיו העובדים המועסקים באותו מקום עבודה או כמה מהם, כפי שקבע בית הדין, זכאים אלא לשכר חלקי בעד העבודה שעשו בפועל בתקופת השביתה האמורה, בשיעור שקבע בית הדין לפי נסיבות הענין.

{{ח:תת|ג}} עובד הזכאי לשכר חלקי בלבד כאמור בסעיף קטן (א), רואים סכום השווה למחצית שכרו הרגיל כשכר החלקי המגיע לו כל עוד לא קבע בית הדין את שיעור שכרו החלקי כאמור; לענין סעיף קטן זה, "שכר”שכר רגיל"רגיל“ – סכום הרכיבים של שכר העבודה המובאים בחשבון לענין פיצויי פיטורים, על-פיעל־פי {{ח:חיצוני|חוק פיצויי פיטורים#סעיף 13|סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963תשכ״ג–1963}}, למעט תוספות המשתלמות בשל תפוקה או בשל מאמץ בעבודה.

{{ח:תת|ד}} הפרשי שכר שמעסיק חב לעובד או שעובד חב למעסיק מכוח הוראות סעיף זה ישולמו תוך 30 יום מיום קביעת בית הדין האזורי בדבר שיעור השכר החלקי כאמור בסעיף קטן (א), זולת אם קבע בית הדין מועד אחר לתשלום; סכום עודף ששולם כאמור לעובד – יראוהו כמקדמה {{ח:חיצוני|חוק הגנת השכר#סעיף 25|שסעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958תשי״ח–1958}}, חל עליה, ובלבד ששיעור הניכוי לא יעלה על 25% משכרו של העובד.

{{ח:סעיף|37ד|פיצויים מוגדלים|תיקון: תשל"בתשל״ב, תשל"זתשל״ז, תשע"דתשע״ד}}

{{ח:סעיף|37ה|הכרעה בסכסוכים|תיקון: תשל"בתשל״ב, תשל"זתשל״ז}}

{{ח:קטע2|פרק 5|פרק חמישי: המועצה ליחסי עבודה|תיקון: תשל"בתשל״ב}}

{{ח:קטע2|פרק 6|פרק ששי: הוראות שונות|תיקון: תשל"בתשל״ב}}

{{ח:סעיף|44א|דין המדינה|תיקון: תשל"בתשל״ב, תשע"דתשע״ד}}

{{ח:ת}} תחילתו של חוק זה היא ביום כ"חכ״ח באדר א'א׳ תשי"זתשי״ז (1 במרס 1957).

{{ח:קטע2|תוספת|תוספת|תיקון: תשל"בתשל״ב}}

{{ח:חתימות|נתקבל בכנסת ביום י"זי״ז באדר א'א׳ תשי"זתשי״ז (18 בפברואר 1957).}}

* '''דוד בן-גוריוןבן־גוריון'''<br>ראש הממשלה

* '''יצחק בן-צביבן־צבי'''<br>נשיא המדינה