ויקיטקסט

חוק הכניסה לישראל: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה בדוקה][גרסה בדוקה]
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
[756639] הארכת הוראת שעה
[756639] הארכת הוראת שעה
שורה 1:
{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952תשי״ב–1952}}
 
{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ס"חס״ח תשי"בתשי״ב, 354|חוק הכניסה לישראל|http://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_211754.pdf}}; {{ח:תיבה|תשי"גתשי״ג, 3|ת"טת״ט|http://fs.knesset.gov.il/2/law/2_lsr_ec_317329.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ"ותשכ״ו, 52|תיקון|http://fs.knesset.gov.il/6/law/6_lsr_208478.pdf}}; {{ח:תיבה|תש"םתש״ם, 227|תיקון מס'מס׳ 4 לחוק האזרחות|http://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_207894.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ"התשמ״ה, 213|תיקון מס'מס׳ 4|http://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210424.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ"דתשנ״ד, 94|חוק איסור הלנה (תיקוני חקיקה – הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211032.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ"התשנ״ה, 65|חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה)|http://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211074.pdf}}, {{ח:תיבה|118|חוק איסור הלנה (תיקוני חקיקה – הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211093.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ"ותשנ״ו, 39|חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה)|http://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211269.pdf}}, {{ח:תיבה|168|חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211312.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ"זתשנ״ז, 88|תיקון לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211389.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ"חתשנ״ח, 160|תיקון מס'מס׳ 2 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211564.pdf}}, {{ח:תיבה|306|תיקון מס'מס׳ 3 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211538.pdf}}; {{ח:תיבה|תש"סתש״ס, 97|חוק ההסדרים במשק מדינת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2000)|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300181.pdf}}, {{ח:תיבה|176|תיקון מס'מס׳ 4 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300204.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס"אתשס״א, 150|תיקון מס'מס׳ 5 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה – פעם רביעית)|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300333.pdf}}, {{ח:תיבה|229|חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001)|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300363.pdf}}, {{ח:תיבה|382|תיקון מס'מס׳ 6 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300369.pdf}}, {{ח:תיבה|502|תיקון מס'מס׳ 9|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300404.pdf}}, {{ח:תיבה|566|תיקון מס'מס׳ 7 לחוק שהייה שלא כדין (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300413.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס"גתשס״ג, 189|חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003)|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300607.pdf}}, {{ח:תיבה|541|תיקון מס'מס׳ 11|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299810.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס"דתשס״ד, 312|תיקון מס'מס׳ 12|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299632.pdf}}, {{ח:תיבה|418|תיקון מס'מס׳ 13|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299610.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס"התשס״ה, 258|תיקון מס'מס׳ 8 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה)|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299957.pdf}}, {{ח:תיבה|419|חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה)|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_301004.pdf}}, {{ח:תיבה|746|תיקון מס'מס׳ 15 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299627.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס"ותשס״ו, 256|תיקון מס'מס׳ 9 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראת שעה)|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_300022.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס"זתשס״ז, 12|תיקון מס'מס׳ 16|http://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300028.pdf}}, {{ח:תיבה|146|תיקון מס'מס׳ 10 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300648.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס"חתשס״ח, 387|תיקון מס'מס׳ 11 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300857.pdf}}, {{ח:תיבה|645|תיקון מס'מס׳ 17|http://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300897.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס"טתשס״ט, 138|תיקון מס'מס׳ 12 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301041.pdf}}, {{ח:תיבה|175|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010ו־2010)|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301061.pdf}}; {{ח:תיבה|תש"עתש״ע, 446|תיקון מס'מס׳ 13 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301164.pdf}}, {{ח:תיבה|497|תיקון מס'מס׳ 12 לחוק עובדים זרים|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301042.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע"אתשע״א, 757|תיקון מס'מס׳ 20|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301941.pdf}}, {{ח:תיבה|926|תיקון מס'מס׳ 21|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301284.pdf}}, {{ח:תיבה|1068|תיקון מס'מס׳ 22|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301295.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע"בתשע״ב, 194|תיקון מס'מס׳ 23|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301387.pdf}}, {{ח:תיבה|203|תיקון מס'מס׳ 14 לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה)|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301417.pdf}}, {{ח:תיבה|608|תיקון מס'מס׳ 11 לחוק בתי דין מינהליים|http://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301481.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע"דתשע״ד, 415|תיקון מס'מס׳ 25|http://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_301952.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע"ותשע״ו, 630|תיקון מס'מס׳ 26|http://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_323699.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע"זתשע״ז, 414|תיקון מס'מס׳ 27|http://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_369443.pdf}}, {{ח:תיבה|458|תיקון מס'מס׳ 28|http://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_381202.pdf}}.
 
{{ח:תיבה|ק"תק״ת תשע"דתשע״ד, 1162|שינוי התוספת לחוק (הוראת שעה)}}; {{ח:תיבה|תשע"ותשע״ו, 1182|שינוי התוספת לחוק (הוראת שעה) (תיקון)}}; {{ח:תיבה|תשע"זתשע״ז, 343|שינוי התוספת לחוק (הוראת שעה) (תיקון)}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}
שורה 15:
<div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 1|פרק ראשון: רשות כניסה וישיבה}}</div>
<div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 3|פרק שלישי: ביטול אשרות ועבירות}}</div>
<div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 3 סימן א|סימן א'א׳: ביטול אשרות}}</div>
<div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 3 סימן ב|סימן ב'ב׳: עבירות שונות}}</div>
<div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 3 סימן ג|סימן ג'ג׳: הסעה שלא כדין}}</div>
<div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 3 סימן ד|סימן ד'ד׳: סדרי דין מיוחדים}}</div>
<div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 3 סימן ה|סימן ה'ה׳: הלנה והעסקה שלא כדין}}</div>
<div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 3 סימן ו|סימן ו'ו׳: הוראות שונות}}</div>
<div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 4|פרק רביעי: הרחקה ומשמורת}}</div>
<div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 4 סימן א|סימן א'א׳: הרחקה, משמורת ושחרור בערובה}}</div>
<div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 4 סימן ב|סימן ב'ב׳: בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין}}</div>
<div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 4-1|פרק רביעי 1: בית דין לעררים}}</div>
<div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 5|פרק חמישי: הוראות שונות}}</div>
שורה 31:
{{ח:קטע2|פרק 1|פרק ראשון: רשות כניסה וישיבה}}
 
{{ח:סעיף|1|הוראות כלליות|תיקון: תשכ"ותשכ״ו}}
{{ח:תת|א}} מי שאיננו אזרח ישראלי, תהיה כניסתו לישראל על פי אשרת עולה או על פי אשרה לפי חוק זה.
{{ח:תת|ב}} מי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רשיון ישיבה לפי חוק זה.
 
{{ח:סעיף|2|סוגי אשרות ורשיונות ישיבה|תיקון: תש"סתש״ס, תשס"א-3תשס״א־3, תשס"גתשס״ג, תש"ע-2תש״ע־2, תשע"א-2תשע״א־2, תשע"ז-2תשע״ז־2}}
{{ח:תת|א}} שר הפנים רשאי לתת –
{{ח:תתת|1}} אשרה ורשיון לישיבת מעבר – עד לחמישה ימים;
שורה 43:
{{ח:תתת|5}} רישיון זמני לישיבת ביקור למי שנמצא בישראל בלי רישיון ישיבה וניתן עליו צו הרחקה – עד ליציאתו מישראל או הרחקתו ממנה.
{{ח:תת|ב}} אשרה ורישיון לישיבת מעבר או לישיבת ביקור יכול שיינתנו לקבוצת בני אדם בצוותא.
{{ח:תת|ג}} לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה לעובד זר כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#פרק ד1|בפרק ד'1ד׳1 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991התשנ״א–1991}} (בחוק זה – חוק עובדים זרים), אלא אם כן המבקש להעסיק את העובד הזר מחזיק בהיתר לפי {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#סעיף 1יג|סעיף 1יג לחוק עובדים זרים}}, ורשאי שר הפנים לקבוע כי לגבי עובדים זרים בתפקידים מסוימים שקבע או לגבי סוגי עובדים שקבע, מתן אשרה או רישיון ישיבה אינו טעון היתר כאמור; שר הפנים יציין באשרה וברישיון הישיבה שניתנו לעובד זר את תחום עיסוקו.
{{ח:תת|ד}} לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג שהוא, לאדם שאינו אזרח ישראלי או בעל רישיון לישיבת קבע במדינת ישראל, אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל בעבורם, פרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם|בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011התשע״א–2011}}, או התחייב להשתתף בחרם כאמור.
{{ח:תת|ה}} על אף האמור בסעיף קטן (ד), שר הפנים רשאי לתת אשרה ורישיון ישיבה כאמור באותו סעיף קטן, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
 
{{ח:סעיף|3|הארכת אשרות ורשיונות ישיבה}}
{{ח:ת}} שר הפנים רשאי להאריך –
{{ח:תת|1}} רשיון לישיבת מעבר, ובלבד שסך-כלשסך־כל תקופות ההארכה לא תעלה על עשרה ימים;
{{ח:תת|2}} רשיון לישיבת ביקור, ובלבד שסך-כלשסך־כל תקופות ההארכה לא יעלה על שנתיים;
{{ח:תת|3}} רשיון לישיבת ארעי, ובלבד שתקופת כל ההארכה לא תעלה על שנתיים.
 
{{ח:סעיף|3א|הארכת אשרות ורישיונות ישיבה לעובד זר, והגבלת מתן אשרות ורישיונות חוזרים|תיקון: תשס"ג-2תשס״ג־2, תשס"ד-2תשס״ד־2, תשע"אתשע״א, תשע"א-2תשע״א־2, תשע"זתשע״ז}}
{{ח:תת|א}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(2)}} רשאי שר הפנים להאריך רישיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר לתקופות שלא יעלו, יחד, על חמש שנים, ובלבד שתקופת ההארכה הראשונה לא תעלה על שנתיים ושכל אחת מתקופות ההארכה שלאחריה לא תעלה על שנה אחת.
{{ח:תת|ב}} הוארך לפי הוראות סעיף קטן (א) רישיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר לשם העסקתו במתן טיפול סיעודי, לתקופה כוללת של חמש שנים (בסעיף קטן זה – תקופת ההארכה הכוללת), רשאי שר הפנים להאריך את הרישיון לשם המשך העסקתו של העובד הזר במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל, לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה כל אחת, בהתקיים התנאים המפורטים להלן:
{{ח:תתת|1}} העובד הזר הועסק במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל, ברציפות, במשך השנה שבתכוף לפני תום תקופת ההארכה הכוללת;
{{ח:תתת|2}} גורם מוסמך שאינו מועסק ואינו בעל ענין בחברה העוסקת בתיווך עובדים זרים או בהעסקתם, נתן, לאחר שנפגש עם המטופל כמקום מגוריו, חוות דעת בכתב בדרך שקבע השר, כי הפסקת העסקתו של העובד הזר במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל תגרום לפגיעה קשה במטופל; בפסקה זו, "הגורם”הגורם המוסמך"המוסמך“ – עובד סוציאלי בעל כישורים כפי שקבע שר הפנים, רופא או אח מוסמך.
{{ח:תת|ב1}} {{ח:תתת|1}} על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי שר הפנים להאריך את הרישיון לשם המשך העסקתו של עובד זר במתן טיפול סיעודי למטופל גם אם לא מתקיים האמור בסעיף קטן (ב)(1), מטעמים הומניטריים מיוחדים, ובלבד שלא יוארך לעובד זר מסוים רישיון כאמור אלא לטיפול במטופל אחד.
{{ח:תתת|2}} שר הפנים ימנה ועדה, בראשות שופט בדימוס או מי שכשיר להתמנות לשופט בית משפט שלום, אשר תייעץ לו לעניין החלטות לפי פסקה (1); הוועדה תשקול, בין השאר, את עמידתו של העובד הזר בתנאי רישיונו בעבר ותבחן חוות דעת לגבי עבודתו בישראל.
שורה 69:
{{ח:תתת|3}} שר הפנים רשאי לאשר לעובד זר או לסוג עובדים זרים לחרוג מההוראות שנקבעו בתקנות כאמור אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.
{{ח:תת|ג3}} שר הפנים, בהתייעצות עם שר הרווחה והשירותים החברתיים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה, רשאי לקבוע בתקנות אזורים גאוגרפיים שרק בהם יהיו עובדים זרים כאמור בסעיף קטן (ג2) רשאים לעסוק בתחום העיסוק הקבוע באשרה וברישיון הישיבה שניתנו להם; תקנות לפי סעיף קטן זה ייקבעו בשים לב לחירותו של העובד, כך שלא ייכפה עליו לעבוד אצל מעסיק.
{{ח:תת|ד}} בסעיף זה, "עובד”עובד זר"זר“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#פרק ד1|בפרק ד'1ד׳1 לחוק עובדים זרים}}.
 
{{ח:סעיף|3ב|הארכת אשרות ורישיונות ישיבה לזכאי שבות|תיקון: תשע"בתשע״ב}}
{{ח:תת|א}} בסעיף זה, "זכאי”זכאי שבות"שבות“ – מי שזכאי לאשרת עולה או לתעודת עולה לפי {{ח:חיצוני|חוק השבות|חוק השבות, התש"י-1950התש״י–1950}}.
{{ח:תת|ב}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(2)}}, שר הפנים רשאי להאריך רישיון לישיבת ביקור שניתן לזכאי שבות, ובלבד שסך כל תקופות ההארכה לא יעלה על חמש שנים.
{{ח:תת|ג}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(3)}}, שר הפנים רשאי להאריך רישיון לישיבת ארעי שניתן לזכאי שבות, ובלבד שתקופת כל הארכה לא תעלה על חמש שנים.
שורה 84:
{{ח:תת|2}} נמצא בחוץ לארץ ורוצה לחזור לישראל.
 
{{ח:סעיף|6|קביעת תנאים|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3}}
{{ח:ת}} שר הפנים רשאי –
{{ח:תת|1}} לקבוע תנאים למתן אשרה או רשיון ישיבה ולהארכה או החלפה של רשיון ישיבה, לרבות קביעת המצאת עירבון כספי, ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת להבטחת תנאים כאמור, ודרכי מימושה או חילוטה של הערובה;
{{ח:תת|2}} לקבוע באשרה או ברשיון ישיבה תנאים שקיומם יהיה תנאי לתקפם של האשרה או של רשיון הישיבה.
 
{{ח:סעיף|7|תחנות גבול|תיקון: תשכ"ותשכ״ו, תשס"אתשס״א}}
{{ח:ת}} לא ייכנס אדם לישראל, בין שהוא אזרח ישראלי ובין שאיננו אזרח ישראלי, אלא באחת מתחנות הגבול שקבע שר הפנים בצו שפורסם ברשומות, ולאחר שהתייצב שם לפני קצין בקורת הגבולות או בקר גבולות והציג לפניו דרכון או תעודת מעבר בני-תוקףבני־תוקף; שר הפנים רשאי לפטור אדם מהוראות סעיף זה, אם יש נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת לדעתו.
 
{{ח:סעיף|8|בקורת הגבולות|תיקון: תשס"אתשס״א}}
{{ח:תת|א}} רב החובל של אניה והאחראי על אוירון, על רכבת, על מכונית או על כלי-הסעהכלי־הסעה אחר שבאו לישראל, חייבים למסור לקצין בקורת הגבולות או לבקר הגבולות, לפי דרישתו, את רשימת האנשים הנמצאים באותו כלי-הסעהכלי־הסעה, לרבות העובדים בו; הרשימה תפרט את הפרטים שקבע שר הפנים בתקנות לפי חוק זה.
{{ח:תת|ב}} קצין בקורת הגבולות רשאי להיכנס לכל כלי-הסעהכלי־הסעה שבא לישראל, ולערוך בו בקורת; וכל אדם הנמצא בו, לרבות כל עובד בו, חייבים להראות לקצין בקורת הגבולות, לפי דרישתו, את המסמכים ולתת לו את הידיעות הנוגעות לביצועו של חוק זה.
 
{{ח:סעיף|9|בדיקת רשות הכניסה}}
שורה 102:
{{ח:תת|א}} מי שבא לישראל ונמצא שאינו רשאי להיכנס אליה, רשאי שר הפנים להרחיקו מישראל.
{{ח:תת|ב}} קצין בקורת הגבולות רשאי להחזיק אדם כזה במקום ובאופן שקבע שר הפנים עד ליציאתו מישראל או עד להרחקתו ממנה.
{{ח:תת|ג}} רב החובל של אניה והאחראי על אוירון, על רכבת, על מכונית או על כלי-הסעהכלי־הסעה אחר שבאו לישראל, חייבים, לפי דרישת קצין בקורת הגבולות, להסיע מישראל כל אדם שבא באותו כלי-הסעהכלי־הסעה על מנת להיכנס לישראל ונמצא שאינו רשאי לכך.
 
{{ח:סעיף|10א|תנאים למתן אשרה ורשיון לעובד זר|תיקון: תש"סתש״ס, תש"ע-2תש״ע־2}}
{{ח:תת|א}} לא יינתן רשיון ולא תינתן אשרה לעובד זר לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|סעיף 2}} אלא אם כן הומצא אישור רפואי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#סעיף 1ב|בסעיף 1ב לחוק עובדים זרים}}, ושולמו האגרות לפי {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#סעיף 1י|סעיף 1י לחוק האמור}}.
{{ח:תת|ב}} שר הפנים רשאי לפטור עובד זר מהמצאת אישור רפואי; פטור לפי סעיף זה יכול שיהיה אישי או לסוגי עובדים זרים ובלבד שפטור לגבי סוגי עובדים זרים יינתן בהתייעצות עם שר הבריאות ועם שר התעשייה המסחר והתעסוקה.
 
{{ח:קטע2|פרק 3|פרק שלישי: ביטול אשרות ועבירות|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3}}
 
{{ח:קטע3|פרק 3 סימן א|סימן א'א׳: ביטול אשרות|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
 
{{ח:סעיף|11|ביטול אשרות וכו'וכו׳|תיקון: תש"םתש״ם, תשע"א-2תשע״א־2}}
{{ח:תת|א}} שר הפנים רשאי לפי שיקול דעתו –
{{ח:תתת|1}} לבטל אשרה שניתנה לפי חוק זה, בין לפני בואו של בעל האשרה לישראל ובין בשעת בואו;
{{ח:תתת|2}} לבטל רשיון ישיבה שניתן לפי חוק זה.
{{ח:תת|א1}} מצא שר הפנים כי עובד זר, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#פרק ד1|בפרק ד'1ד׳1 לחוק עובדים זרים}}, שניתנו לו אשרה ורישיון לישיבת ביקור לפי חוק זה, לא הועסק בתחום העיסוק שנקבע ברישיונו לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|סעיף 2(ג)}}, למשך תקופה העולה על 90 ימים, בלא שנמצאו לכך טעמים מיוחדים אשר לא אפשרו לאותו עובד זר או לסוג עובדים זרים למצוא עבודה בתחום העיסוק בתקופה האמורה, יבטל שר הפנים את האשרה ואת רישיון הישיבה שניתנו לעובד הזר, ובלבד שנתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו; שר הפנים רשאי לאשר לעובד זר או לסוג עובדים זרים לחרוג מהתקופה שנקבעה כאמור אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.
{{ח:תת|ב}} שר הפנים רשאי, בהחלטה מנומקת, לבטל אשרת עולה ותעודת עולה שניתנו לפי {{ח:חיצוני|חוק השבות|חוק השבות, תש"י-1950תש״י–1950}}, אם הושגו על ידי מתן ידיעות כוזבות.
 
{{ח:קטע3|פרק 3 סימן ב|סימן ב'ב׳: עבירות שונות|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
 
{{ח:סעיף|12|עבירות|תיקון: תשמ"התשמ״ה}}
{{ח:ת}} העושה אחת מאלה:
{{ח:תת|1}} נכנס לישראל, או יושב בה, בניגוד לחוק;
שורה 129:
{{ח:ת}} דינו – מאסר שנה.
 
{{ח:קטע3|פרק 3 סימן ג|סימן ג'ג׳: הסעה שלא כדין|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
 
{{ח:סעיף|12א|הסעה שלא כדין|תיקון: תשנ"ותשנ״ו, תשס"אתשס״א, תשס"זתשס״ז, תשס"חתשס״ח, תש"עתש״ע, תשע"ב-2תשע״ב־2, תשע"דתשע״ד, תשע"ותשע״ו}}
{{ח:תת|א}} {{ח:הערה|(בוטל).}}
{{ח:תת|ב}} {{ח:הערה|(בוטל).}}
{{ח:תת|ג}} {{ח:תתת|1}} המסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, דינו – מאסר שנתיים או {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977התשל״ז–1977}} (להלן – חוק העונשין); הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום ט"וט״ו בניסן התשע"חהתשע״ח (31 במרס 2018);
{{ח:תתת|1א}} המסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, באחת מהנסיבות כמפורט להלן, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס פי ארבעה מהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}}:
{{ח:תתתת|א}} נעשה שינוי ברכב, לרבות הוספת תוספת או התקנת מיתקן, במטרה להסתיר את התושב הזר השוהה בישראל שלא כדין;
{{ח:תתתת|ב}} הוסעו ברכב שישה תושבים זרים או יותר, השוהים בישראל שלא כדין;
{{ח:תתתת|ג}} ההסעה נעשתה במסגרת שירותי הסעות שמטרתם לאפשר כניסה לישראל או שהייה בה, שלא כדין, של תושבים זרים, כאמור בסעיף קטן (ג6).
{{ח:תתת|2}} הוראות פסקאות (1) ו-ו־(1א) לא יחולו על המסיע כאמור באותה פסקה, באוטובוס ציבורי ובקו שירות; לענין זה, "אוטובוס”אוטובוס ציבורי"ציבורי“ ו"קוו”קו שירות"שירות“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 1|בסעיף 1 לפקודת התעבורה}}.
{{ח:תת|ג1}} {{ח:תתת|1}} היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי נעברה עבירה לפי סעיף קטן (ג) או (ג5) וכי מתקיים האמור באחת הפסקאות שלהלן, רשאי הוא למסור לנהג הרכב שבו נעברה העבירה או לבעל הרכב כאמור הודעה האוסרת את השימוש ברכב לתקופה שלא תעלה על 30 ימים (להלן – הודעת איסור שימוש), וליטול את רישיון הרכב לאותה תקופה:
{{ח:תתתת|א}} הנהג הסיע בעבר תושב זר השוהה בישראל שלא כדין;
{{ח:תתתת|ב}} הרכב שימש בעבר להסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, ובלבד שטרם חלפו שלוש שנים מיום ההסעה כאמור;
{{ח:תתתת|ג}} התקיימה אחת הנסיבות המפורטות בסעיף קטן (ג)(1א);
{{ח:תת}} הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום כ"אכ״א באדר ב'ב׳ תשע"ותשע״ו (31 במרס 2016).
{{ח:תתת|2}} ביקש הנהג או בעל הרכב לבטל הודעת איסור שימוש שניתנה בהתקיים האמור בפסקה (1)(ב), רשאי השוטר להורות לו להילוות אליו אל קצין משטרה או לתת לו זימון להופיע לפני קצין משטרה בתוך 48 שעות ממועד מסירת ההודעה ונטילת רישיון הרכב כאמור בפסקה (1); קצין המשטרה יהיה רשאי להורות על ביטול הודעת איסור השימוש ולהחזיר את רישיון הרכב לאדם שממנו ניטל.
{{ח:תתת|3}} בהודעת איסור שימוש תצוין הסיבה לאיסור השימוש ברכב ולנטילת הרישיון.
{{ח:תת|ג2}} בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג5) רשאי להורות בצו, נוסף על כל עונש אחר, על איסור השימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של שלא תעלה על שישה חודשים (להלן – צו איסור שימוש); בצו איסור השימוש יקבע בית המשפט את מקום העמדת הרכב בתקופת איסור השימוש.
{{ח:תת|ג3}} על איסור שימוש ברכב לפי סעיפים קטנים (ג1) ו-ו־(ג2) יחולו ההוראות האלה לפי {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|פקודת התעבורה}}, בהתאמה ובשינויים המחוייבים:
{{ח:תתת|1}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57א|סעיף 57א(ב)(2) ו-ו־(3)}} בשינוי זה: {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57א|בסעיף 57א(ב)(3)}} במקום "בפסקאות”בפסקאות (1) ו-ו־(2)"“ יבוא "בפסקה”בפסקה (2)"“;
{{ח:תתת|2}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57א|סעיף 57א(ג)}};
{{ח:תתת|3}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ב|סעיפים 57ב}}, {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ג|57ג(ב) עד (ו)}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ד|ו-57דו־57ד עד 57ז}}, בשינויים אלה:
{{ח:תתתת|א}} {{ח:הערה|(נמחקה);}}
{{ח:תתתת|ב}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ב|בסעיף 57ב(א)}}, במקום "מבית”מבית המשפט, המוסמך לדון בעבירות תעבורה"תעבורה“ יבוא "מבית”מבית משפט השלום"השלום“;
{{ח:תתתת|ב1}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ב|בסעיף 57ב(ב)(2)}}, במקום "”{{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57א|בסעיף 57א(א)}}"“ יבוא "”{{ח:פנימי|סעיף 12א|בסעיף 12א(ג) או (ג5)}} לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952"התשי״ב–1952“;
{{ח:תתתת|ב2}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ג|בסעיף 57ג(ג)(2)}}, במקום "בסעיף”בסעיף קטן (א)"“ יבוא "”{{ח:פנימי|סעיף 12א|בסעיף 12א(ג) או (ג5)}} לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952"התשי״ב–1952“;
{{ח:תתתת|ג}} {{ח:הערה|(בוטל);}}
{{ח:תתתת|ד}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 57ד|בסעיף 57ד}}, במקום "בית”בית המשפט המוסמך לדון בעבירות תעבורה"תעבורה“ יבוא "בית”בית משפט השלום"השלום“.
{{ח:תת|ג4}} בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג5), רשאי להורות על פסילת הנידון מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים.
{{ח:תת|ג5}} המרשה לתושב זר שאינו רשאי לנהוג ברכב בישראל, לנהוג ברכב הרשום בישראל, דינו מאסר שנתיים או הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}}.
{{ח:תת|ג6}} המנהל או המארגן שירותי הסעה במטרה לאפשר כניסה לישראל או שהייה בה, שלא כדין, של תושבים זרים, דינו – מאסר חמש שנים או קנס פי ארבעה מהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}; לעניין זה, אין נפקא מינה אם המנהל או המארגן שירותי הסעה כאמור נותן גם שירותים חוקיים או שירותים למטרות חוקיות.
{{ח:תת|ד}} {{ח:תתת|1}} {{ח:הערה|(נמחקה).}}
{{ח:תתת|2}} מסיע במונית, כהגדרתה {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 1|בסעיף 1 לפקודת התעבורה}}, רשאי לדרוש מנוסע מסמכים שלפיהם הוא נכנס לישראל כדין ויושב בה כדין, ותהא זו סיבה סבירה לסרב להסיע נוסע או מטענו בהתאם להוראות לפי {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|פקודת התעבורה}}, אם הנוסע לא הציג לפני המסיע במונית מסמכים כאמור; הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום ט"וט״ו בניסן התשע"חהתשע״ח (31 במרס 2018).
{{ח:תתת|3}} הוראות סעיף קטן זה והוראות {{ח:פנימי|סעיף 12ב13|סעיף 12ב13}} יחולו, לגבי מסיע, רק על נסיעה שנערכה, כולה או חלקה, בשטח שגבולותיו הם בין הקו הכחול לבין הקו השחור, כמסומן {{ח:חיצוני|חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקוני חקיקה)#תוספת|בתוספת לחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקוני חקיקה), התשנ"ו-1996התשנ״ו–1996}}, ובכלל זה בכבישים המפורטים {{ח:חיצוני|חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקוני חקיקה)#תוספת|באותה תוספת}}; ובלבד שהתקיים אחד מאלה:
{{ח:תתתת|א}} הוסעו ברכב שלושה תושבים זרים או יותר, שאינם בני משפחתו של המסיע, השוהים בישראל שלא כדין; בפסקה זו, "בני”בני משפחה"משפחה“, של המסיע – הורהו, ילדו, אחיו או אחותו;
{{ח:תתתת|ב}} המסיע קיבל, או שהיה צפוי לקבל, תשלום בעד הנסיעה.
{{ח:תת|ד1}} נעברה עבירה לפי סעיף קטן (ג), (ג5) או (ג6), ברכב של תאגיד, ובידי עובד של התאגיד, חזקה היא כי העובד הסיע את התושב הזר כשלוחו של התאגיד, אלא אם כן הוכח אחרת.
שורה 172:
{{ח:תת|ד3}} {{ח:הערה|(בטל).}}
{{ח:תת|ה}} {{ח:פנימי|פרק 3|בפרק זה}} –
{{ח:תת}} {{ח:הגדרה|"אזור"”אזור“ – יהודה והשומרון וחבל עזה;}}
{{ח:תת}} {{ח:הגדרה|"תושב”תושב זר"זר“ – תושב האזור וכן כל אדם שנכנס לישראל דרך האזור, למעט ישראלי, כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)|בחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח-1967התשכ״ח–1967}}.}}
{{ח:תת}} {{ח:הגדרה|"מעביד"”מעביד“ ו"מתווךו”מתווך כוח אדם"אדם“ – כמשמעותם {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים|בחוק עובדים זרים}}.}}
 
{{ח:קטע3|פרק 3 סימן ד|סימן ד'ד׳: סדרי דין מיוחדים|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
 
{{ח:סעיף|12א1|סדרי דין מיוחדים|תיקון: תשס"אתשס״א}}
{{ח:תת|א}} {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי|חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982התשמ״ב–1982}} (בחוק זה – חוק סדר הדין הפלילי), {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)|ופקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969התשכ״ט–1969}} (בחוק זה – פקודת סדר הדין הפלילי), יחולו על תושב זר החשוד בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12(1)}} בשינויים אלה:
{{ח:תתת|1}} על אף הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 128|סעיף 128 לחוק סדר הדין הפלילי}}, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 130|סעיף 130 שבו}} גם על נאשם שהוזמן לתחילת המשפט ובלבד שבהזמנה למשפט הוזהר כי בית המשפט יהיה רשאי לדונו שלא בפניו ולהורות על חילוט רכב שנתפס לפי {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 32|סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי}}, אם לא יתייצב;
{{ח:תתת|2}} לענין {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)|פקודת סדר הדין הפלילי}} –
שורה 190:
{{ח:תת|ב}} אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות {{ח:חיצוני|פקודת המכס|פקודת המכס}}, לענין תפיסה וחילוט רכב.
 
{{ח:סעיף|12ב||תיקון: תשנ"ותשנ״ו, תש"סתש״ס}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}
 
{{ח:קטע3|פרק 3 סימן ה|סימן ה'ה׳: הלנה והעסקה שלא כדין|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
 
{{ח:סעיף|12ב1|הגדרות – {{ח:פנימי|פרק 3 סימן ה|סימן ה'ה׳}}|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק 3 סימן ה|בסימן זה}} –
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"הממונה”הממונה על החקירה"החקירה“ – השוטר שמונה להיות אחראי לחקירה, ואם לא מונה אחראי כאמור – השוטר בעל הדרגה הבכירה ביותר החוקר את העבירה;}}
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"מעביד"”מעביד“ – לרבות מעסיק, מעסיק בפועל, מתווך כוח אדם וקבלן כוח אדם כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים|בחוק עובדים זרים}};}}
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"קצין”קצין משטרה מוסמך"מוסמך“ – מפקד מחוז או מפקד יחידה ארצית במשטרת ישראל, שהוא בדרגת תת-ניצבתת־ניצב ומעלה;}}
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"תובע"”תובע“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 12|בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי}}.}}
 
{{ח:סעיף|12ב2|הלנה והעסקה שלא כדין|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:תת|א}} על אף האמור בכל חיקוק, אלה דינם מאסר שנתיים או הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}}:
{{ח:תתת|1}} מי שמעמיד, בתמורה או שלא בתמורה, מקום לינה לרשותו של תושב זר שנכנס לישראל שלא כדין או שיושב בה שלא כדין, או מסייע בתמורה או שלא בתמורה, לתושב זר כאמור להשיג מקום לינה, והכול בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמו ובין על ידי אחר המועסק על ידו או מטעמו;
{{ח:תתת|2}} מעביד המעסיק עובד שהוא תושב זר שאינו רשאי לעבוד בישראל לפי חוק זה, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמו ובין על ידי אחר המועסק על ידו או מטעמו.
{{ח:תת|ב}} נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בידי תאגיד, דינו – קנס פי ארבעה מהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}}.
{{ח:תת|ג}} {{ח:תתת|1}} קנס המוטל לפי סעיף קטן (א) לא יפחת מ-5מ־5,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.
{{ח:תתת|2}} קנס המוטל על תאגיד לפי סעיפים קטנים (א) ו-ו־(ב) לא יפחת מ-20מ־20,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.
{{ח:תתת|3}} הוראות סעיף קטן זה יעמדו בתוקפן עד יום ט"וט״ו בניסן התשע"חהתשע״ח (31 במרס 2018).
 
{{ח:סעיף|12ב3|הלנה והעסקה בנסיבות מחמירות|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:תת|א}} נעברה עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|סעיף 12ב2(א)}} באחת מהנסיבות המנויות להלן, דינו של עובר העבירה – מאסר ארבע שנים או הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}:
{{ח:תתת|1}} הלנה או העסקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|בסעיף 12ב2(א)}}, של שני תושבים זרים או יותר;
שורה 217:
{{ח:תתת|3}} הלנה של תושב זר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|בסעיף 12ב2(א)}} במטרה להעסיקו.
{{ח:תת|ב}} נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בידי תאגיד, דינו – כפל הקנס הקבוע בסעיף זה.
{{ח:תת|ג}} {{ח:תתת|1}} קנס המוטל לפי סעיף קטן (א) לא יפחת מ-10מ־10,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.
{{ח:תתת|2}} קנס המוטל על תאגיד לפי סעיף זה לא יפחת מ-40מ־40,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.
{{ח:תתת|3}} הוראות סעיף קטן זה יעמדו בתוקפן עד יום ט"וט״ו בניסן התשע"חהתשע״ח (31 במרס 2018).
 
{{ח:סעיף|12ב4|צו מינהלי להגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:תת|א}} היה לקצין משטרה מוסמך יסוד סביר להניח כי מקום משמש לביצוע עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|סעיפים 12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}}, וכן יסוד סביר לחשש שהמקום ימשיך לשמש לביצוע עבירה כאמור אם לא יוגבל השימוש במקום באופן מיידי, רשאי הוא לתת צו להגבלת השימוש במקום, לתקופה שיקבע בצו, ורשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות, ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על 30 ימים ({{ח:פנימי|פרק 3|בפרק זה}} – צו הגבלה מינהלי).
{{ח:תת|ב}} עותק של צו הגבלה מינהלי יוצג במקום שעליו הוא חל ויומצא לבעלים של המקום ולמחזיק במקום אם ניתן לאתרם בשקידה סבירה בנסיבות העניין.
שורה 227:
{{ח:תת|ד}} הרואה את עצמו נפגע מצו הגבלה מינהלי רשאי לערער עליו לבית המשפט, שיהיה מוסמך לבטלו או לשנות תנאים בו.
 
{{ח:סעיף|12ב5|צו שיפוטי להגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:תת|א}} בית משפט רשאי, על פי בקשה בכתב של הממונה על החקירה, לצוות על הארכת תוקפו של צו הגבלה מינהלי, לתקופה נוספת שלא תעלה על 60 ימים, אם שוכנע כי הגבלת השימוש במקום חיונית למניעת המשך ביצוע העבירה שבשלה הוצא הצו, ורשאי הוא לחזור ולצוות כאמור מזמן לזמן.
{{ח:תת|ב}} הוגש כתב אישום בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|סעיפים 12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}}, רשאי בית המשפט, לבקשת תובע –
שורה 236:
{{ח:תת|ה}} הממונה על החקירה, תובע, בעלים של מקום או מחזיק בו, רשאים לערער על החלטת בית משפט לפי סעיף זה בתוך 30 ימים ממועד מתן ההחלטה, לפני בית משפט שלערעור אשר ידון בערעור בשופט אחד.
 
{{ח:סעיף|12ב6|שיקולים למתן צו הגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:ת}} בבוא קצין משטרה מוסמך לתת צו הגבלה מינהלי או בית משפט לתת צו הגבלה שיפוטי, ישקול בין השאר את אלה:
{{ח:תת|1}} ביצוע עבירות קודמות במקום;
שורה 242:
{{ח:תת|3}} מידת הפגיעה שתיגרם לבעלים של המקום או למחזיק בו מהוצאת הצו.
 
{{ח:סעיף|12ב7|תוכנו של צו הגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:ת}} צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי יקבע תנאים, הגבלות או איסורים על השימוש במקום, לרבות סגירת המקום לתקופה הנקובה בצו, והכול במידה שלא תעלה על הנדרש בנסיבות העניין כדי למנוע המשך ביצוע עבירה במקום.
 
{{ח:סעיף|12ב8|ביצוע צו הגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:ת}} ניתן צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי, רשאי שוטר להיכנס למקום שלגביו ניתן הצו ולנקוט אמצעים סבירים, לרבות שימוש בכוח, הדרושים כדי להבטיח את קיום הצו.
 
{{ח:סעיף|12ב9|צו התליית רישיון או היתר עיסוק|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:תת|א}} בית משפט רשאי, על פי בקשה בכתב של הממונה על החקירה, לצוות על התליית רישיון או היתר עיסוק שניתנו לפי כל דין, של מי שחשוד בביצוע עבירה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|בסעיפים 12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}}, בעיסוק הקשור בעבירה, אם מתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהווה סכנה לשלום הציבור או לביטחונו או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה, לתקופה שיקבע בצו, ורשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות, ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על 30 ימים.
{{ח:תת|ב}} הוגש כתב אישום בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|סעיפים 12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}}, רשאי בית המשפט לבקשת תובע, לתת צו כאמור בסעיף קטן (א) עד תום ההליכים או עד למועד מוקדם יותר שיקבע, אם שוכנע כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק הקשור בעבירה מהווה סכנה לשלום הציבור או לביטחונו או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה.
{{ח:תת|ג}} הממונה על החקירה, תובע וחשוד או נאשם שניתן נגדו צו לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), רשאים לערער על החלטת בית המשפט לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), בתוך 30 ימים ממועד מתן ההחלטה, לפני בית משפט שלערעור אשר ידון בערעור בשופט אחד.
 
{{ח:סעיף|12ב10|הטלת עונש של התליית רישיון או היתר עיסוק|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:ת}} הורשע יחיד או תאגיד בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|סעיפים 12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}}, רשאי בית המשפט, נוסף על כל עונש אחר, לצוות על התליית רישיון או היתר עיסוק שניתנו על פי כל דין, בעיסוק הקשור בעבירה, לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים.
 
{{ח:סעיף|12ב11|סמכות עניינית ומקומית במתן צווים|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:תת|א}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)#סעיף 2|סעיפים 2}} {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)#סעיף 3|ו-3ו־3 לחוק המעצרים}}, לעניין סמכות עניינית ומקומית של בתי משפט, יחולו לעניין הליכים לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב4|סעיפים 12ב4 עד 12ב9}}.
{{ח:תת|ב}} בקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12ב5|סעיפים 12ב5(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב9|או 12ב9(ב)}}, תידון ככל האפשר לפני שופט שאינו דן באישום.
 
{{ח:קטע3|פרק 3 סימן ו|סימן ו'ו׳: הוראות שונות|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
 
{{ח:סעיף|12ב12|הפרת צו הגבלת שימוש במקום|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:ת}} המפר הוראות צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי, דינו – מאסר שנתיים.
 
{{ח:סעיף|12ב13|חזקה|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:ת}} מי שעשה מעשה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12א|בסעיפים 12א(ג) או (ג5)}}, {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}}, והוכחה מודעותו לכך שהלן, העובד, הנוסע או הנוהג, לפי העניין, הוא תושב זר, עליו הראיה שהמעשה נעשה באחת מאלה:
{{ח:תת|1}} לאחר שבדק שבידי התושב הזר מסמכים, שלפיהם הוא נכנס לישראל כדין ויושב בה כדין, או לעניין עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12א|סעיף 12א(ג5)}} – מסמכים שלפיהם הוא רשאי לנהוג ברכב בישראל;
{{ח:תת|2}} בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהתושב הזר נכנס לישראל שלא כדין, שהוא יושב בה שלא כדין, או לעניין עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12א|סעיף 12א(ג5)}} – בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהתושב הזר אינו רשאי לנהוג ברכב בישראל.
 
{{ח:סעיף|12ב14|אחריות נושא משרה בתאגיד|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:תת|א}} נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12א|בסעיפים 12א}}, {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|ו-12ב3ו־12ב3}} בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר את חובתו האמורה, דינו – הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין}}.
{{ח:תת|ב}} נעברה עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12א|סעיפים 12א}}, {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}} בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא המשרה הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה; לעניין סעיף זה, "נושא”נושא משרה"משרה“ – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו נעברה העבירה.
 
{{ח:סעיף|12ב15|חילוט|תיקון: תשע"ותשע״ו}}
{{ח:ת}} הורשע אדם בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12א|סעיפים 12א}}, {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|או 12ב3}}, יצווה בית המשפט כי נוסף על כל עונש תחולט התמורה שקיבל או שווייה הכספי.
 
{{ח:סעיף|12ג|פיקוח|תיקון: תשנ"ותשנ״ו, תש"סתש״ס, תשע"ותשע״ו}}
{{ח:ת}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק שירות התעסוקה#סעיף 74|הסעיפים 74 עד 76 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959התשי״ט–1959}}, והוראות {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#סעיף 6|סעיף 6 בחוק עובדים זרים}} יחולו גם לגבי פיקוח של משרד העבודה והרווחה לענין {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|סעיפים 12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|ו-12ב3ו־12ב3}}.
 
{{ח:סעיף|12ד|ביצוע|תיקון: תשנ"ותשנ״ו, תשע"ותשע״ו}}
{{ח:ת}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 15|סעיף 15}} וכל חוק אחר, השר לבטחון הפנים ממונה על ביצוע {{ח:פנימי|פרק 3 סימן ג|סימנים ג'ג׳}} {{ח:פנימי|פרק 3 סימן ה|ו-ה'ו־ה׳ בפרק זה}}, ובנוסף, ובנפרד שר העבודה והרווחה ממונה על ביצוע {{ח:פנימי|סעיף 12ב2|סעיפים 12ב2}} {{ח:פנימי|סעיף 12ב3|ו-12ב3ו־12ב3}}, לענין עבירות שעבר מעביד כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 12ב1|בסעיף 12ב1}}.
 
{{ח:קטע2|פרק 4|פרק רביעי: הרחקה ומשמורת}}
 
{{ח:קטע3|פרק 4 סימן א|סימן א'א׳: הרחקה, משמורת ושחרור בערובה|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3}}
 
{{ח:סעיף|13|הרחקה מישראל|תיקון: תשמ"התשמ״ה, תשס"א-3תשס״א־3, תשס"התשס״ה}}
{{ח:תת|א}} מי שאינו אזרח ישראלי או עולה לפי {{ח:חיצוני|חוק השבות|חוק השבות, התש"י-1950התש״י–1950}}, ונמצא בישראל, בלי רישיון ישיבה (בחוק זה – שוהה שלא כדין), יורחק מישראל בהקדם האפשרי אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן.
{{ח:תת|ב}} הרחקתו מישראל של שוהה שלא כדין תהיה על פי צו הרחקה שניתן עליו בידי שר הפנים; בצו הרחקה ניתן לקבוע כי הוצאות ההרחקה, לרבות הוצאות ההחזקה במשמורת ({{ח:פנימי|פרק 4|בפרק זה}} – הוצאות ההרחקה), יחולו על האדם שעליו ניתן הצו או על המעביד שהעסיק אותו בישראל בלא היתר מאת שר הפנים או תוך הפרת תנאי ההיתר ובלבד שלא תעוכב הרחקתו של שוהה שלא כדין רק מהטעם שאין בידו לשאת בהוצאות ההרחקה.
{{ח:תת|ב1}} {{ח:תתת|1}} נקבע בצו הרחקה לפי הוראות סעיף קטן (ב) כי הוצאות ההרחקה יחולו על האדם שעליו ניתן הצו, ואותו אדם המציא ערובה לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק 4|פרק זה}}, או שהפקיד סכום כסף בהיותו מוחזק במשמורת או במשמורת זמנית, אף אם הסכום האמור אינו ערובה, ניתן לגבות את הוצאות ההרחקה מן הערובה או מתוך סכום הכסף שהופקד כאמור, ובלבד שסך הוצאות ההרחקה שייגבו לפי פסקה זו לא יעלה על 7,500 שקלים חדשים.
{{ח:תתת|2}} נקבע בצו הרחקה לפי הוראות סעיף קטן (ב) כי הוצאות ההרחקה יחולו על המעביד – רשאים הממונה, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים|בחוק עובדים זרים}}, וכן עובד המדינה שהממונה הסמיכו לכך, לגבות את הוצאות ההרחקה מאותו מעביד, ובלבד שסך הוצאות ההרחקה שייגבו לפי פסקה זו לא יעלה על 7,500 שקלים חדשים, ורשאי הממונה, כל עוד לא שילם המעביד את הוצאות ההרחקה במלואן, לסרב להעניק לאותו מעביד היתר להעסקת עובד זר לפי {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#פרק ד1|פרק ד'1ד׳1 לחוק עובדים זרים}}, מטעם זה בלבד.
{{ח:תתת|3}} הוראות סעיף קטן זה באות להוסיף על ההוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 14|סעיף 14}}.
{{ח:תת|ג}} מי שניתן עליו צו הרחקה חייב לצאת מישראל ולא לשוב אליה כל עוד לא בוטל הצו.
{{ח:תת|ד}} מי שניתן עליו צו הרחקה יימסר לו הצו בכתב והוא לא יורחק לפני תום שלושה ימים ממסירת הצו לידיו אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן; ואולם רשאי ממונה ביקורת הגבולות, לפי בקשתו של מי שניתן עליו צו הרחקה, לדחות את ההרחקה לתקופה קצרה הכרחית, שלא תעלה על 14 ימים, לשם טיפול בעניניו ובזכויותיו המשפטיות בישראל שלא ניתן לטפל בהם בהעדרו; ממונה ביקורת הגבולות רשאי להאריך תקופה זו מטעמים הומניטריים מיוחדים; תקופת הדחיה לא תבוא במנין הימים לפי {{ח:פנימי|סעיף 13ו|סעיף 13ו(א)(4)}}.
 
{{ח:סעיף|13א|משמורת|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3}}
{{ח:תת|א}} {{ח:פנימי|פרק 4|בפרק זה}} –
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"משמורת"”משמורת“ – מעצר אדם לצורך החזקתו במקום משמורת לפי הוראות חוק זה;}}
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"מקום”מקום משמורת"משמורת“ – כל אחד מאלה: מקום לפי חוק זה, שקבעו בצו שר הפנים והשר לביטחון הפנים (בחוק זה – מקום משמורת מיוחד); בית סוהר כמשמעו {{ח:חיצוני|פקודת בתי הסוהר|בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971התשל״ב–1971}}, מקום מעצר לפי {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)#סעיף 7|סעיף 7 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996התשנ״ו–1996}} (בחוק זה – חוק המעצרים), וכן מקום אחר שנקבע בצו הרחקה ככל שהדבר נדרש בנסיבות הענין.}}
{{ח:תת|ב}} שוהה שלא כדין יוחזק במשמורת עד ליציאתו מישראל או עד להרחקתו ממנה, אלא אם כן שוחרר בעירבון כספי, בערבות בנקאית או בערובה מתאימה אחרת ({{ח:פנימי|פרק 4|בפרק זה}} – ערובה), לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק 4|פרק זה}}; חזקה כי אדם שוהה בישראל שלא כדין אם אין בידו להציג רישיון ישיבה בלא הסבר סביר.
{{ח:תת|ג}} החזקה במשמורת של שוהה שלא כדין תהיה על פי צו משמורת שניתן על ידי ממונה ביקורת הגבולות.
{{ח:תת|ד}} לא יינתן צו משמורת אלא לאחר שניתנה לשוהה שלא כדין הזדמנות להשמיע את טענותיו; לא ניתן לאתר את השוהה שלא כדין, רשאי ממונה ביקורת הגבולות להורות, שלא בפניו, על החזקתו במשמורת, ובלבד שתינתן לו הזדמנות להשמעת טענותיו לא יאוחר מ-24מ־24 שעות לאחר תחילת החזקתו במשמורת.
{{ח:תת|ה}} ניתן צו משמורת, יימסר לאדם המוחזק במשמורת, בכתב או בעל פה, ככל האפשר, בשפה המובנת לו, מידע על זכויותיו לפי חוק זה, וכן על זכותו שתימסר הודעה על החזקתו במשמורת לאדם קרוב לו, לעורך דין ולנציגות של מדינת אזרחותו.
 
{{ח:סעיף|13ב|משמורת זמנית|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3, תש"ע-2תש״ע־2}}
{{ח:תת|א}} היה לשוטר או לפקח לפי {{ח:פנימי|סעיף 13ד|סעיף 13ד}} יסוד סביר לחשד כי אדם שוהה בישראל שלא כדין או שניתן עליו צו משמורת או צו החזרה למשמורת, רשאי הוא, לאחר שהזדהה בפניו והסביר לו את סיבת הדרישה, לדרוש ממנו להילוות אליו למקום משמורת; סירב אותו אדם לציית לדרישה כאמור, רשאי הוא להשתמש בכוח סביר כדי להביאו למקום המשמורת; שוטר יזהה עצמו לפי הוראות {{ח:חיצוני|פקודת המשטרה#סעיף 5א|סעיף 5א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971התשל״א–1971}}, ופקח יזדהה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 13ה|בסעיף 13ה(ו)}}.
{{ח:תת|ב}} הובא אדם לפי הוראות סעיף קטן (א) למקום משמורת רשאי שוטר, שהמפקח הכללי למשטרת ישראל הסמיך לכך, לאחר שנתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו, להורות בכתב על החזקתו במשמורת זמנית, והוראות {{ח:פנימי|סעיף 13א|סעיף 13א(ה)}}, יחולו בשינויים המחויבים.
{{ח:תת|ג}} בלי לפגוע בהוראות {{ח:פנימי|סעיף 13ג|סעיף 13ג}}, לא יוחזק אדם במשמורת זמנית למשך יותר מעשרים וארבע שעות אלא אם כן ניתן עליו צו משמורת על ידי ממונה ביקורת הגבולות.
{{ח:תת|ד}} הסמכויות וההוראות הנתונות לשוטר לפי {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 22|סעיף 22 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969התשכ״ט–1969}}, לענין חיפוש על גופו של עצור יהיו נתונות לשוטר ולפקח לענין חיפוש על גופו של אדם המוחזק במשמורת, בשינויים המחויבים.
 
{{ח:סעיף|13ג|מועד למתן החלטה|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3}}
{{ח:ת}} החלטה לענין החזקה במשמורת או שחרור בערובה של שוהה שלא כדין תינתן לא יאוחר מעשרים וארבע שעות ממועד תחילת החזקתו במשמורת, אלא אם כן נמנע הדבר בשל הצורך לקבוע את זהותו של השוהה שלא כדין, או מטעם עניני אחר, והוא הדין באשר למתן צו הרחקה.
 
{{ח:סעיף|13ד|מינוי פקחים|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3}}
{{ח:תת|א}} שר הפנים רשאי למנות פקחים לענין חוק זה מקרב עובדי משרדו, או מקרב עובדי המדינה במשרד אחר בהסכמת השר הממונה על המשרד (בחוק זה – פקח); הודעה על מינוי פקח תפורסם ברשומות.
{{ח:תת|ב}} לא יתמנה פקח כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן התקיימו שניים אלה:
שורה 320:
{{ח:תתת|2}} משטרת ישראל לא הודיעה בתוך חודש מפנייתו של שר הפנים כי היא מתנגדת למינויו מטעמים של ביטחון הציבור.
 
{{ח:סעיף|13ה|סמכויות אכיפה|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3, תשס"גתשס״ג, תשס"זתשס״ז, תש"ע-2תש״ע־2}}
{{ח:תת|א}} לשם ביצוע הוראות {{ח:פנימי|פרק 4|פרק זה}}, רשאי פקח או שוטר –
{{ח:תתת|1}} לדרוש מאדם שיש יסוד להניח כי שהייתו בישראל מחייבת רישיון ישיבה לפי חוק זה, לזהות את עצמו ולהציג לפניו את המסמכים הנוגעים לשהייתו וכן למסור לו ידיעות הנוגעות לשהייתו;
שורה 334:
{{ח:תתת|2}} יש בידו תעודת פקח החתומה בידי שר הפנים, המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו, שאותה יציג על פי דרישה.
 
{{ח:סעיף|13ו|שחרור בערובה|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3, תשס"התשס״ה}}
{{ח:תת|א}} ממונה ביקורת הגבולות רשאי לשחרר בערובה שוהה שלא כדין בהתאם להוראות סעיף זה; לא ישוחרר בערובה שוהה שלא כדין אלא אם כן התקיים בו אחד מאלה:
{{ח:תתת|1}} השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי שהייתו הבלתי חוקית יסודה בטעות או בתקלה שבתום לב, וכי יצא מישראל במועד שקבע לו;
שורה 348:
{{ח:תת|ו}} יצא השוהה שלא כדין מישראל או הורחק ממנה במועד שנקבע, יופטרו הוא וערביו מערבותם ויוחזר העירבון הכספי, הכל לפי הענין.ובכפוף להוראות {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13(ב1)}};
 
{{ח:סעיף|13ז|החזרה למשמורת וחילוט ערבות|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3}}
{{ח:תת|א}} נוכח ממונה ביקורת הגבולות כי שוהה שלא כדין ששוחרר בערובה הפר או עומד להפר תנאי מתנאי שחרורו בערובה, רשאי הוא להורות בצו על החזרתו למשמורת, וכן רשאי הוא להורות על חילוט או מימוש הערובה.
{{ח:תת|ב}} לא תינתן הוראה על חילוט או מימוש הערובה כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שניתנה הזדמנות לשוהה שלא כדין או לערב, לפי הענין, להשמיע את טענותיו, ובלבד שניתן לאתרו באופן סביר.
 
{{ח:סעיף|13ח|תנאי משמורת|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3}}
{{ח:תת|א}} שוהה שלא כדין הנתון במשמורת יוחזק בתנאים הולמים שלא יהיה בהם, בהתחשב בנסיבות הענין לרבות משך החזקתו במשמורת, כדי לפגוע בבריאותו ובכבודו.
{{ח:תת|ב}} שוהה שלא כדין הנתון במשמורת יוחזק בתא נפרד מאסירים ומעצורים פליליים.
שורה 363:
{{ח:ת}} על אף הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)#סעיף 1|סעיף 1(ג) לחוק המעצרים}}, לא יחולו הוראותיו של {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)|החוק האמור}} בכל הנוגע להליכים ולסמכויות לפי חוק זה אלא אם כן נקבע במפורש אחרת בחוק זה.
 
{{ח:סעיף|13י|הוצאה מישראל|תיקון: תשנ"התשנ״ה, תשנ"ותשנ״ו, תשס"א-3תשס״א־3, תשס"דתשס״ד, תשס"טתשס״ט}}
{{ח:תת|א}} בסעיף זה –
{{ח:תת}} {{ח:הגדרה|"שטחי”שטחי עזה ויריחו"ויריחו“ – השטחים הכלולים בתחום השיפוט הטריטוריאלי של הרשות הפלסטינית על פי ההסכם;}}
{{ח:תת}} {{ח:הגדרה|"ההסכם"”ההסכם“ – הסכם הביניים הישראלי-פלסטיניהישראלי־פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, שנחתם בוושינגטון בין מדינת ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטיני, ביום ד'ד׳ בתשרי התשנ"והתשנ״ו (28 בספטמבר 1995), לרבות נספחיו והמסמכים שנלוו אליו;}}
{{ח:תת}} {{ח:הגדרה|"אזור"”אזור“ – יהודה והשומרון וחבל עזה למעט שטחי המועצה הפלסטינית;}}
{{ח:תת}} {{ח:הגדרה|"שטחי”שטחי המועצה הפלסטינית"הפלסטינית“ – השטחים הכלולים מעת לעת בתחום הסמכות הטריטוריאלית של המועצה לפי ההסכם;}}
{{ח:תת}} {{ח:הגדרה|"קצין”קצין משטרה"משטרה“ – קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה, שהסמיכו המפקח הכללי של המשטרה לצורך סעיף זה;}}
{{ח:תת}} {{ח:הגדרה|"היתר"”היתר“ – כמשמעותו בצו לענין כניסת תושבי אזור או שטחי המועצה הפלסטינית לישראל, המתוקן לפי {{ח:פנימי|סעיף 17|סעיף 17(ב)}}.}}
{{ח:תת|ב}} בנוסף לאמור בכל דין, רשאי קצין משטרה או ממונה ביקורת הגבולות לצוות בכתב על הוצאתו מישראל של תושב אזור או תושב שטחי המועצה הפלסטינית, שאינם ישראלים (להלן – תושב) השוהה בישראל ללא היתר או שלא בהתאם לתנאי ההיתר, או שהורשע בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12}}.
{{ח:תת|ג}} לא יחליט קצין משטרה או ממונה ביקורת הגבולות על הוצאה כאמור אלא לאחר שנתן לתושב הזדמנות להשמיע את טענותיו; קצין המשטרה או ממונה ביקורת הגבולות, לפי העניין, יערוך דו"חדו״ח בכתב שבו יפורטו טענות התושב ונימוקי ההחלטה.
{{ח:תת|ד}} ההחלטה בדבר הוצאתו מישראל של תושב תשמש אסמכתה להחזקתו במעצר עד להוצאתו, לתקופה שלא תעלה על 96 שעות; קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה או ממונה ביקורת הגבולות רשאי להאריך תקופה זו ובלבד שלא תעלה על 72 שעות נוספות.
{{ח:תת|ה}} לא יפעיל ממונה ביקורת הגבולות את סמכויותיו לעניין סעיף זה, אלא אם כן התקיימו שניים אלה:
שורה 378:
{{ח:תתת|2}} משטרת ישראל לא הודיעה בתוך חודש מפנייתו של שר הפנים כי היא מתנגדת לכך מטעמים של ביטחון הציבור.
 
{{ח:קטע3|פרק 4 סימן ב|סימן ב'ב׳: בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3}}
 
{{ח:סעיף|13יא|בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3, תשס"ח-2תשס״ח־2, תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:תת|א}} שר המשפטים ימנה בית דין, אחד או יותר, של דן יחיד, לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין לפי חוק זה ({{ח:פנימי|פרק 4|בפרק זה}} – בית הדין לביקורת משמורת).
{{ח:תת|א1}} מינוי בית הדין לביקורת משמורת לפי הוראות סעיף קטן (א) ייעשה מבין מועמדים שתבחר ועדה (בסעיף זה – הוועדה), שחבריה הם:
שורה 389:
{{ח:תת|ג}} מינויו של בית הדין לביקורת משמורת יהיה לתקופת כהונה של חמש שנים, ורשאי שר המשפטים, בהמלצת הוועדה, לשוב ולמנותו לתקופת כהונה אחת נוספת.
 
{{ח:סעיף|13יב|תפקידי בית הדין לביקורת משמורת|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3, תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:ת}} בית הדין לביקורת משמורת יקיים ביקורת שיפוטית על החלטות בדבר החזקת שוהה שלא כדין במשמורת, לרבות לענין שחרור בערובה ולענין התמשכות ההחזקה במשמורת בשל עיכוב בביצוע צו הרחקה.
 
{{ח:סעיף|13יג|אי תלות|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3, תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:ת}} בקיום תפקידיו אין מרות על בית הדין לביקורת משמורת זולת מרותו של הדין.
 
{{ח:סעיף|13יד|הבאה לפני בית הדין לביקורת משמורת|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3, תשס"ח-2תשס״ח־2, תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:תת|א}} מוחזק במשמורת יובא לפני בית הדין לביקורת משמורת בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום 96 שעות מעת תחילת החזקתו, אלא אם כן הובא לפני בית הדין לביקורת משמורת קודם לכן עקב פניה לפי {{ח:פנימי|סעיף 13יז|סעיף 13יז}}.
{{ח:תת|א1}} ממונה ביקורת הגבולות רשאי להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (א), מטעמים מיוחדים שיירשמו, לתקופות נוספות שלא יעלו במצטבר על 72 שעות.
{{ח:תת|ב}} שוהה שלא כדין שהוחזר למשמורת לפי {{ח:פנימי|סעיף 13ז|סעיף 13ז}}, יובא לפני בית הדין לביקורת משמורת בהקדם ולא יאוחר מ-72מ־72 שעות לאחר החזרתו למשמורת.
{{ח:תת|ג}} חל היום האחרון להבאת המוחזק לפני בית הדין לביקורת משמורת ביום מנוחה, כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת סדרי השלטון והמשפט#סעיף 18א|בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948התש״ח–1948}}, יובא המוחזק לפני בית הדין לביקורת משמורת לפני יום המנוחה.
{{ח:תת|ד}} לא הובא המוחזק במשמורת בתוך המועד האמור לפני בית הדין לביקורת משמורת, יורה ממונה ביקורת הגבולות על שחרורו ממשמורת.
 
{{ח:סעיף|13טו|סמכויות בית הדין לביקורת משמורת|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3, תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:תת|א}} בית הדין לביקורת משמורת רשאי –
{{ח:תתת|1}} לאשר את צו המשמורת, בשינויים או בלא שינויים ורשאי הוא להורות כי ענינו של המוחזק במשמורת יובא לפניו לבחינה נוספת בהתקיים תנאים שקבע או בתוך פרק זמן שקבע, ובלבד שפרק הזמן עד לקיום הבחינה הנוספת לא יעלה על 30 ימים.
שורה 411:
{{ח:תת|ג}} החלטת בית הדין לביקורת משמורת תכלול את עיקרי טענות הצדדים, תהיה מנומקת ובכתב, ותימסר לשוהה שלא כדין בו במקום, במידת האפשר; ראה בית הדין לביקורת משמורת צורך בבירור נוסף יורה על הבאת המוחזק במשמורת לפניו במועד שיקבע.
 
{{ח:סעיף|13טז|עיון חוזר|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3, תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:ת}} ממונה ביקורת הגבולות רשאי לפנות לבית הדין לביקורת משמורת בבקשה להורות על החזרה למשמורת של שוהה שלא כדין ששוחרר בערובה לפי החלטת בית הדין לביקורת משמורת, או על קביעת תנאי שחרור נוספים או שונים, אם התגלו עובדות חדשות או אם השתנו הנסיבות ממועד החלטת בית הדין לביקורת משמורת; אין בהוראה זו כדי לפגוע בסמכויות ממונה ביקורת הגבולות לפי {{ח:פנימי|סעיף 13ז|סעיף 13ז}}.
 
{{ח:סעיף|13יז|פניה לבית הדין לביקורת משמורת בכל עת|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3, תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:תת|א}} מוחזק במשמורת רשאי לפנות מיוזמתו לבית הדין לביקורת משמורת בכל עת בבקשה לבחינת ענינו, וכן רשאי הוא לפנות לבית הדין לביקורת משמורת בבקשה לעיון חוזר אם התגלו עובדות חדשות או השתנו הנסיבות ממועד ההחלטה הקודמת של בית הדין לביקורת משמורת.
{{ח:תת|ב}} משוחרר בערובה רשאי לפנות בכל עת לבית הדין לביקורת משמורת בבקשה לשינוי תנאי ערובה שנקבעו לפי {{ח:פנימי|סעיף 13ו|סעיף 13ו(ג)}}.
 
{{ח:סעיף|13יח|מקום הדיון|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3, תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:ת}} בית הדין לביקורת משמורת יקיים את דיוניו במקום המשמורת שבו מצוי המוחזק, ורשאי הוא לקיים דיון במקום אחר, אם ראה לעשות כן למען הצדק או למען יעילות הדיון.
 
{{ח:סעיף|13יט|סדרי דיון, ראיות וסמכויות עזר|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3, תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:תת|א}} בית הדין לביקורת משמורת יקבע את סדרי עבודתו ודיוניו במידה שלא נקבעו לפי חוק זה.
{{ח:תת|ב}} בית הדין לביקורת משמורת לא יהיה קשור בדיני הראיות, ורשאי הוא, בין השאר, לעיין בחומר ראיות, שגילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה או בשלום הציבור, שלא במעמד המוחזק במשמורת ובא כוחו, והוראות {{ח:חיצוני|פקודת הראיות#סעיף 44|סעיפים 44 עד 46 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971התשל״א–1971}}, לא יחולו.
{{ח:תת|ג}} לבית הדין לביקורת משמורת יהיו הסמכויות לפי {{ח:חיצוני|חוק ועדות חקירה#סעיף 9|סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968התשכ״ט–1968}}, בשינויים המחויבים לפי הענין.
 
{{ח:סעיף|13כ|נוכחות בדיון|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3, תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:ת}} שוהה שלא כדין המוחזק במשמורת או משוחרר בערובה רשאי להיות נוכח בכל הליך בענינו לפני בית הדין לביקורת משמורת, כפוף לאמור {{ח:פנימי|סעיף 13יט|בסעיף 13יט(ב)}}, אלא אם כן לא ניתן לאתרו במאמץ סביר, וכן רשאי הוא להיות מיוצג בלא תמורה על ידי נציג שאינו עורך דין.
 
{{ח:סעיף|13כ1|תשלום הוצאות|תיקון: תשע"ב-2תשע״ב־2}}
{{ח:ת}} בית הדין רשאי לפסוק לטובת המוחזק במשמורת או המשוחרר בערובה הוצאות, לרבות שכר טרחת עורך דין.
 
{{ח:סעיף|13כ2|תחולת הוראות {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים|חוק בתי דין מינהליים}}|תיקון: תשע"ב-2תשע״ב־2}}
{{ח:תת|א}} ההוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים|חוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992התשנ״ב–1992}} (בסעיף זה – חוק בתי דין מינהליים), למעט לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 16|סעיפים 16}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 17|17}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 21|21}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 22|22}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 37|37 עד 39}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 41|41}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 45|45}} {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 54|ו-54ו־54}}, יחולו על בית הדין, בשינויים המחויבים ובשינויים המפורטים לפי {{ח:פנימי|פרק 4|פרק זה}}.
{{ח:תת|ב}} על אף הוראות {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 28|סעיף 28(ד) ו-ו־(ה) לחוק בתי דין מינהליים}}, בית המשפט לעניינים מינהליים שבאזור שיפוטו נמצא מקום מושבו של בית הדין לביקורת משמורת הוא בית המשפט המוסמך לדון בערעורים על החלטת בית הדין לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 28|סעיף 28(ד) לחוק האמור}}, ובמתן אישורים להחלטות בית הדין לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 28|סעיף 28(ה) לחוק האמור}}.
{{ח:תת|ג}} על אף הוראות {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 11|סעיפים 11(א)}} {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 12|ו-12ו־12(א) לחוק בתי דין מינהליים}}, בקביעת אזור השיפוט ומקום המושב של בית הדין יתייעץ שר המשפטים עם שר הפנים ועם השר לביטחון הפנים.
{{ח:תת|ד}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 25|סעיף 25 לחוק בתי דין מינהליים}} יחולו על בית הדין החל מיום כ"הכ״ה באב התשע"גהתשע״ג (1 באוגוסט 2013).
 
{{ח:סעיף|13כא|ערעור ועתירה מינהליים|תיקון: תשס"ה-2תשס״ה־2, תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:תת|א}} החלטת בית הדין לביקורת משמורת נתונה לערעור לפני בית משפט לענינים מינהליים.
{{ח:תת|ב}} הוגשה עתירה לבית משפט לענינים מינהליים נגד החלטה לפי {{ח:פנימי|פרק 4|פרק זה}} בענין הרחקה למעט במקרים המנויים {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}, והיה תלוי ועומד, באותו מועד, ערעור מינהלי על החלטת בית הדין לביקורת משמורת לפי {{ח:פנימי|פרק 4 סימן ב|סימן זה}} בענין המשמורת או השחרור בערובה, ידון בית המשפט במסגרת העתירה גם בענין המשמורת או השחרור בערובה, והערעור יימחק; ואולם אם טרם הגיש העותר ערעור מינהלי בענין המשמורת או השחרור בערובה יכלול גם ענינים אלה במסגרת העתירה.
שורה 444:
{{ח:תת|ג}} אין בהחלטת בית המשפט לענינים מינהליים, בערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת או על החלטת בית הדין לעררים או בעתירה, כאמור בסעיף זה, כדי לגרוע מסמכות בית הדין לביקורת משמורת לפי {{ח:פנימי|פרק 4 סימן ב|סימן זה}}, ואולם בכל ענין שהחליט בו בית המשפט במסגרת הערעור או העתירה לא ייזקק לו בית הדין לביקורת משמורת אלא אם כן נוכח כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטת בית המשפט.
 
{{ח:סעיף|13כא1|תקנות לעניין בית הדין לביקורת משמורת|תיקון: תשע"ב-2תשע״ב־2}}
{{ח:ת}} שר המשפטים ממונה על ביצוע {{ח:פנימי|פרק 4 סימן ב|סימן זה}}, והוא רשאי, בהתייעצות עם שר הפנים, להתקין תקנות לעניין סדרי הדין בבית הדין ולעניין סדרי המינהל במזכירות בית הדין.
 
{{ח:קטע2|פרק 4-1|פרק רביעי 1: בית דין לעררים|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
 
{{ח:סעיף|13כב|הגדרות|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק 4-1|בפרק זה}} –
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"בית”בית הדין לעררים"לעררים“ – בית הדין שהוקם לפי {{ח:פנימי|סעיף 13כג|סעיף 13כג}};}}
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"החלטה”החלטה של רשות"רשות“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק בתי משפט לעניינים מינהליים|בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}};}}
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"חוק”חוק בתי דין מינהליים"מינהליים“ – {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים|חוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992התשנ״ב–1992}};}}
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"חוק”חוק בתי משפט לעניינים מינהליים"מינהליים“ – {{ח:חיצוני|חוק בתי משפט לעניינים מינהליים|חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000התש״ס–2000}};}}
{{ח:ת}} {{ח:הגדרה|"חוק”חוק חופש המידע"המידע“ – {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע|חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998התשנ״ח–1998}}.}}
 
{{ח:סעיף|13כג|בית דין לעררים|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:תת|א}} שר המשפטים ימנה בית דין, אחד או יותר, של דן יחיד, שידון בעררים על החלטה של רשות המנויה {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}, בענייני כניסה לישראל, שהייה וישיבה בישראל או יציאה ממנה או בענייני אזרחות, המנויים {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}.
{{ח:תת|ב}} מינוי בית הדין לעררים לפי הוראות סעיף קטן (א) ייעשה מבין מועמדים שתבחר ועדה שחבריה הם:
שורה 466:
{{ח:תת|ד}} תקופת הכהונה של בית הדין תהיה חמש שנים, ורשאי שר המשפטים, בהמלצת הוועדה האמורה בסעיף קטן (ב), לשוב ולמנותו לתקופת כהונה אחת נוספת.
 
{{ח:סעיף|13כד|ערר|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:תת|א}} הרואה את עצמו נפגע מהחלטה של רשות בעניינו, רשאי להגיש ערר על ההחלטה לבית הדין לעררים ({{ח:פנימי|פרק 4-1|בפרק זה}} – ערר).
{{ח:תת|ב}} ערר יוגש בכתב, בתוך 30 ימים מיום שההחלטה בעניינו של מגיש הערר ({{ח:פנימי|פרק 4-1|בפרק זה}} – העורר) פורסמה כדין, או מיום שהעורר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעורר עליה, לפי המוקדם.
{{ח:תת|ג}} {{ח:תתת|1}} הוגש ערר לבית הדין לעררים נגד החלטה של רשות, רשאי בית הדין לעררים לדון במסגרת הערר גם בעניין המשמורת או השחרור בערובה.
{{ח:תתת|2}} אין בהחלטת בית הדין לעררים לפי סעיף קטן זה, כדי לגרוע מסמכות בית הדין לביקורת משמורת לפי {{ח:פנימי|פרק 4 סימן ב|סימן ב'ב׳ לפרק רביעי}}, ואולם כל עניין שהחליט בו בית הדין לעררים במסגרת הערר, לא ייזקק לו בית הדין לביקורת משמורת, אלא אם כן נוכח כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטת בית הדין לעררים.
{{ח:תתת|3}} החליט בית הדין לעררים לשחרר את העורר ממשמורת, רשאי הוא להורות כי יינתן לו רישיון זמני כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בסעיף 2(א)(5)}}, עד להכרעתו בערר.
 
{{ח:סעיף|13כה|תחולת הוראות {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים|חוק בתי דין מינהליים}}|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:ת}} ההוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים|חוק בתי דין מינהליים}}, למעט לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 16|סעיפים 16}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 17|17}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 30|30}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 37|37}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 41|41}}, {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 45|45}} {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 54|ו-54ו־54}}, יחולו על בית הדין לעררים ועל ערר, בשינויים המחויבים ובשינויים המפורטים לפי {{ח:פנימי|פרק 4-1|פרק זה}}.
 
{{ח:סעיף|13כו|טיעון לפני בית הדין לעררים|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 26|בסעיף 26(ג) לחוק בתי דין מינהליים}}, בית הדין לעררים רשאי לדון ולהחליט בערר על פי טענות וראיות שהוגשו בכתב בלבד, אם מצא שאין בכך כדי לפגוע בעשיית צדק בעניינו של העורר; אין בהוראה זו כדי לגרוע מהוראות {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 24|סעיף 24 לחוק בתי דין מינהליים}}.
 
{{ח:סעיף|13כז|עילות, סמכויות וסעדים|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:ת}} בית הדין לעררים ידון בערר בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית משפט לעניינים מינהליים, בעתירה מינהלית, לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי משפט לעניינים מינהליים#סעיף 8|סעיף 8 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים}}.
 
{{ח:סעיף|13כח|מסירת מסמכים לבית הדין לעררים ועיון העורר בהם|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:תת|א}} בית הדין לעררים הדן בערר רשאי, ביוזמתו או לבקשת העורר, אם מצא כי נזקק לכך לשם הכרעה בערר, להורות לרשות למסור לו את המסמכים שבידה הנוגעים להחלטה שלגביה הוגש הערר.
{{ח:תת|ב}} העורר רשאי לעיין במסמכים שהוגשו לבית הדין לפי הוראות סעיף קטן (א), אלא אם כן ביקשה הרשות כי העורר לא יוכל לעיין במסמכים, כולם או חלקים מהם, שהתקיים בהם אחד הטעמים המפורטים {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|בסעיף 9(א)(3) או (ב) לחוק חופש המידע}}, ובלבד שלא יימנע עיון בשל טעם כאמור, אלא במידה הנדרשת על ידי אותו הטעם.
שורה 488:
{{ח:תת|ד}} על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ג), כללו המסמכים שנדרשה הרשות להציג לפני בית הדין לעררים לפי הוראות סעיף קטן (א), מידע אשר לדעתה אין לגלותו לעורר בשל העילות הקבועות {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|בסעיף 9(א)(1), (2) או (4) לחוק חופש המידע}} ({{ח:פנימי|פרק 4-1|בפרק זה}} – מידע חסוי), יהיו מסירת המידע החסוי לבית הדין וזכות העיון של העורר בו בהתאם להליך הקבוע {{ח:פנימי|סעיף 13כט|בסעיף 13כט}}.
 
{{ח:סעיף|13כט|הצגת מידע חסוי|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:תת|א}} הרשות רשאית לבקש מבית הדין לעררים, להציג לפניו מידע חסוי, אף שלא בנוכחות העורר ובא כוחו ובלי לגלות להם את תוכנו; ביקשה כאמור תודיע על כך לעורר או לבא כוחו.
{{ח:תת|ב}} בית הדין לעררים רשאי לעיין במידע חסוי, שהוגשה לגביו בקשה כאמור בסעיף קטן (א), לשם החלטה בבקשה, ולקבל מהרשות פרטים נוספים לעניין המידע, שלא בנוכחות העורר ובא כוחו.
{{ח:תת|ג}} מצא בית הדין לעררים כי העניין שיש באי-גילויובאי־גילויו של המידע החסוי, לשם הגנה על ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה, שלום הציבור או עניין ציבורי חשוב אחר, עדיף מן הצורך לגלותו לשם עשיית צדק, רשאי הוא לקיים את הדיון בעניינו של העורר אף שלא בנוכחות העורר ובא כוחו ובלי לגלות להם את תוכנו של המידע החסוי.
{{ח:תת|ד}} בית הדין לעררים יודיע לרשות ולעורר או לבא כוחו, על החלטתו בבקשה לפי סעיף זה, ורשאי הוא לקבוע שנימוקי ההחלטה, כולם או מקצתם, יהיו חסויים.
{{ח:תת|ה}} החליט בית הדין לעררים שלא לגלות לעורר ולבא כוחו את תוכנו של מידע חסוי, כולו או מקצתו, יורה לרשות על העברת פרטים או תמצית של המידע החסוי לעורר או לבא כוחו, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בשלום הציבור או בעניין ציבורי חשוב אחר.
 
{{ח:סעיף|13ל|סופיות הדיון|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:ת}} לא יידרש בית הדין לעררים לערר בעניין שכבר נדון והוכרע על ידו, אלא אם כן חל שינוי בנסיבות או התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות במועד ההכרעה בערר; ואולם אם חל שינוי בנסיבות או התגלו עובדות כאמור, יביאן העורר תחילה לפני הרשות שקיבלה את ההחלטה הקודמת בעניינו, לצורך קבלת החלטה חדשה באותו עניין.
 
{{ח:סעיף|13לא|ערעור מינהלי|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:תת|א}} החלטה סופית של בית הדין לעררים ניתנת לערעור בזכות לפני בית משפט לעניינים מינהליים; ערעור לפי סעיף קטן זה יוגש בתוך 45 ימים מיום מתן החלטת בית הדין לעררים, אם ניתנה לפני העורר, ואם לא ניתנה לפניו – מיום שהומצאה לו.
{{ח:תת|ב}} החלטה אחרת של בית הדין לעררים, ניתנת לערעור לפני בית משפט לעניינים מינהליים, אם ניתנה לכך רשות מאת שופט של בית משפט לעניינים מינהליים; לעניין זה, "החלטה”החלטה אחרת"אחרת“ – החלטה לעניין עיכוב ביצוע לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי דין מינהליים#סעיף 33|סעיף 33 לחוק בתי דין מינהליים}}, וכן החלטה בעניין סמכות עניינית.
{{ח:תת|ג}} {{ח:תתת|1}} הוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים נגד החלטה בעניין המנוי {{ח:חיצוני|חוק בתי משפט לעניינים מינהליים#תוספת 1 פרט 12|בפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים}}, והיה תלוי ועומד, באותו מועד, ערעור מינהלי על החלטת בית הדין לעררים שהוגש לפי סעיף קטן (א), הנובע מאותן נסיבות, ידון בית המשפט במסגרת העתירה, גם בערעור על החלטת בית הדין לעררים, והערעור על החלטת בית הדין לעררים – יימחק; ואולם אם טרם הגיש העותר ערעור מינהלי על החלטת בית הדין לעררים לפי הוראות סעיף קטן (א), יכלול את טענותיו במסגרת העתירה לפני בית המשפט לעניינים מינהליים.
{{ח:תתת|2}} על הגשת ערעור לפי הוראות סעיף קטן (א), במקרה שבו תלוי ועומד ערעור שהוגש לפי {{ח:פנימי|סעיף 13כא|סעיף 13כא(א)}}, ועל הגשת ערעור לפי {{ח:פנימי|סעיף 13כא|סעיף 13כא(א)}} במקרה שבו תלוי ועומד ערעור שהוגש לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 13כא|סעיף 13כא(ב1)}}.
 
{{ח:סעיף|13לב|ערעור היועץ המשפטי לממשלה על החלטה בעניין מידע חסוי|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:תת|א}} {{ח:תתת|1}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 13לא|סעיף 13לא}}, על החלטת בית הדין לעררים בעניין מידע חסוי, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לערער בזכות לפני בית משפט לעניינים
מינהליים.
שורה 514:
{{ח:תת|ה}} החליט בית המשפט לעניינים מינהליים, במסגרת ערעור לפי {{ח:פנימי|סעיף 13לא|סעיף 13לא(א)}} לגלות מידע חסוי לעורר או לבא כוחו, רשאי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לערער על כך לבית המשפט העליון, ויחולו לעניין הערעור כאמור הוראות סעיפים קטנים (ב) עד (ד), בשינויים המחויבים.
 
{{ח:סעיף|13לג|אי-הסתמכותאי־הסתמכות על מידע חסוי|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:ת}} החליט בית הדין לעררים על גילויו של מידע חסוי לעורר או לבא כוחו, או הורה בית המשפט לעניינים מינהליים או בית המשפט העליון על גילויו של מידע כאמור, רשאים בא כוח היועץ המשפטי לממשלה או הרשות שעל החלטתה הוגש הערר, לבקש מבית הדין לעררים כי לא יביא בחשבון את המידע האמור לצורך החלטה בעניינו של העורר; ביקשו בא כוח היועץ המשפטי לממשלה או הרשות, כאמור, לא יתחשב בית הדין במידע האמור, והמידע לא יועבר לעורר.
 
{{ח:סעיף|13לד|תקנות לעניין {{ח:פנימי|פרק 4-1|פרק רביעי 1}}|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:תת|א}} שר המשפטים ממונה על ביצוע {{ח:פנימי|פרק 4-1|פרק זה}}, והוא רשאי, בהתייעצות עם שר הפנים, להתקין תקנות בעניינים אלה:
{{ח:תתת|1}} סדרי הדין ודיני ראיות בבית הדין לעררים, ובכלל זה הדרך להגשת ערר;
שורה 524:
{{ח:תתת|4}} קביעת שיעורים או שיעורים מרביים של הוצאות ושכר טרחה, לבעלי דין או לעדים;
{{ח:תתת|5}} אגרות בעד הגשת הליכים לבית הדין לעררים, ונסיבות חריגות שבהן יינתן פטור מאגרות כאמור.
{{ח:תת|ב}} תקנות לפי סעיף קטן (א)(4) ו-ו־(5) יותקנו באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
 
{{ח:סעיף|13לה|שינוי {{ח:פנימי|תוספת|התוספת}}|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:ת}} שר המשפטים, בהתייעצות עם שר הפנים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת|התוספת}}.
 
{{ח:קטע2|פרק 5|פרק חמישי: הוראות שונות|תיקון: תשס"א-3תשס״א־3}}
 
{{ח:סעיף|14|תקנות|תיקון: תשכ"ותשכ״ו, תשמ"התשמ״ה, תשס"א-3תשס״א־3, תשס"גתשס״ג, תשס"התשס״ה}}
{{ח:תת|א}} שר הפנים רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצוע חוק זה, ובין השאר בענינים אלה:
{{ח:תתת|1}} סוגי אנשים שיהיו פסולים לקבל אשרה או רשיון ישיבה לפי חוק זה;
שורה 537:
{{ח:תתת|3}} בדיקה רפואית של אנשים הנכנסים לישראל, טיפול רפואי בהם ובדיקה סניטרית וחיטוי של בגדיהם וחפציהם;
{{ח:תתת|4}} אגרות בעד מתן אשרות ורשיונות לפי חוק זה לסוגיהם והפטור מהן;
{{ח:תתת|5}} דרכי הגביה של הוצאות ההרחקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 13|בסעיף 13(ב) ו-ו־(ב1)}}, לרבות החלת הוראות {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גביה)|פקודת המסים (גביה)}} על גביית הוצאות ההרחקה כאמור, ולרבות קביעת הוראות לחילוט או לעיקול כספים ומיטלטלין לכיסוי הוצאות ההרחקה;
{{ח:תתת|6}} הוראות לענין הפעלת סמכויות לפי חוק זה בנוגע לעובד זר כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עובדים זרים#פרק ד1|בפרק ד'1ד׳1 בחוק עובדים זרים}}, בהתייעצות עם שר התעשייה המסחר והתעסוקה.
{{ח:תתת|7}} הקמתו ודרכי ניהולו של מקום משמורת מיוחד להחזקה של שוהה שלא כדין בישראל – בהסכמת השר לביטחון הפנים.
{{ח:תתת|8}} דחיית הרחקתו של מי שניתן עליו צו הרחקה, לשם הסדרת עניניו וזכויותיו המשפטיות בישראל – בהתייעצות עם שר התעשייה המסחר והתעסוקה.
{{ח:תת|ב}} תקנות לפי סעיף קטן (א)(4) עד (6) ו-ו־(8) טעונות את אישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
 
{{ח:סעיף|15|ביצוע|תיקון: תשס"אתשס״א}}
{{ח:תת|א}} שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה.
{{ח:תת|ב}} שר הפנים ימנה קציני ביקורת הגבולות וממונים על ביקורת הגבולות לענין חוק זה מקרב עובדי משרדו, או מקרב עובדי המדינה במשרד אחר, לרבות מקרב שוטרי משטרת ישראל, בהסכמת השר הממונה על המשרד; הודעה על מינויים לפי סעיף קטן זה תפורסם ברשומות.
 
{{ח:סעיף|16|העברת סמכויות|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
{{ח:תת|א}} שר הפנים רשאי להעביר לאחר את סמכויותיו לפי חוק זה, כולן או מקצתן, פרט לסמכות להתקין תקנות; הודעה על העברת סמכויות תפורסם ברשומות.
{{ח:תת|ב}} {{ח:הערה|(בוטל).}}
 
{{ח:סעיף|17|פטור|תיקון: תשכ"ותשכ״ו}}
{{ח:תת|א}} הוראות חוק זה לא יחולו על כניסתו לישראל של מי שבא על פי אשרה דיפלומטית או אשרת שירות, ולא על ישיבתו בישראל של אדם כאמור שיש בידו דרכון חוץ דיפלומטי או דרכון שירות חוץ בני-תוקףבני־תוקף; רשאי שר הפנים, בצו, לפטור מתחולת הוראות חוק זה בדבר כניסה לישראל וישיבה בה, סוגים נוספים של נציגי מדינות חוץ בעלי מעמד דיפלומטי או קונסולרי או ממלאי שליחות מיוחדת, בהתאם לאמנות או להסכמים בינלאומיים שישראל צד להם או בהתאם לנוהגים בינלאומיים שישראל מכירה בהם, ובלבד שאותה מדינה נוהגת כך כלפי ישראל.
{{ח:תת|ב}} שר הפנים רשאי, אחרי התיעצות עם ועדת הפנים של הכנסת, בצו שיפורסם ברשומות, לפטור סוגי אנשים נוספים מהוראות חוק זה, כולן או מקצתן, כליל או בסייגים.
{{ח:תת|ג}} שר הפנים רשאי להתיר לעובר אורח שהגיע לישראל באניה או באוירון, להישאר בישראל, בלי אשרה או רשיון ישיבה, עד שהאניה או האוירון יצאו מישראל.
 
{{ח:סעיף|18|תחולה והוראות מעבר|תיקון: תשכ"ותשכ״ו}}
{{ח:תת|א}} חוק זה יחול על מי שייכנס לישראל אחרי תחילת תקפו ועל ישיבתו בישראל של אדם כזה.
{{ח:תת|ב}} מי שנכנס לישראל לפני תחילת תקפו של חוק זה, דינו יהיה כאילו חוק זה לא נתקבל אין בהוראה זו כדי למנוע את שר הפנים מליתן רשיון לישיבת קבע לאדם שנכנס כאמור, ומשניתן לו הרשיון, יחולו עליו הוראות חוק זה.
{{ח:תת|ג}} מי שהיה, ביום ט"זט״ז בכסלו תש"חתש״ח (29 בנובמבר 1947), תושב השטח שהיה לשטח ישראל, ויצא משטח זה לפני אותו תאריך, וביקש, תוך שנתיים מתחילת תקפו של חוק זה, לחזור לישראל – רשאי שר הפנים לתת לו אשרה לכך.
 
{{ח:סעיף|19|ביטול ואישור תוקף}}
{{ח:ת}} פקודת העליה, 1941 – בטלה. תקנות העליה שבתוספת לפקודה האמורה, וכן תקנות, צווים והודעות שנעשו ואשרות, רשיונות ותעודות שניתנו לפי הפקודה האמורה, יעמדו בתקפם כאילו נעשו וניתנו לפי חוק זה.
 
{{ח:קטע2|תוספת|תוספת|תיקון: תשע"א-3תשע״א־3}}
 
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 13כג|סעיף 13כג}})}}}}
 
{{ח:סעיף*|||תיקון: ק"תק״ת תשע"דתשע״ד, ק"תק״ת תשע"ותשע״ו, ק"תק״ת תשע"זתשע״ז}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בתקופה שמיום 28 במאי 2014 ועד יום 31 בדצמבר 2017 תיקרא התוספת כך):}}
{{ח:ת}} החלטה של רשות, בענייני כניסה לישראל, שהייה וישיבה בישראל או יציאה ממנה, או בענייני אזרחות, לפי החיקוקים המפורטים בזה –
{{ח:תת|1}} {{ח:חיצוני|חוק הכניסה לישראל|חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952התשי״ב–1952}};
{{ח:תת|2}} {{ח:חיצוני|חוק האזרחות#סעיף 7|סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952התשי״ב–1952}};
{{ח:תת|3}} {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 30|סעיפים 30}}, {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 30א|30א}}, {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 32|32}}, {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 32ד|ו-32דו־32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954התשי״ד–1954}};
{{ח:תת|4}} {{ח:חיצוני|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003התשס״ג–2003}}, למעט החלטות לפי {{ח:חיצוני|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)#סעיף 3א1|סעיפים 3א1}}, {{ח:חיצוני|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)#סעיף 3ב|3ב}} {{ח:חיצוני|חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)#סעיף 3ג|ו-3גו־3ג}};
{{ח:ת}} לעניין זה, "החלטה”החלטה של רשות"רשות“ – למעט החלטה שקיבלה הממשלה ולמעט התקנת תקנות.
 
{{ח:סעיף*}}
שורה 582:
{{ח:ת}} החלטה של שר הפנים, לפי החיקוקים המפורטים להלן:
{{ח:תת|א}} {{ח:פנימי|סעיף 2|סעיף 2(א) לחוק זה}} – בעניינו של בן זוג של בעל רישיון לישיבת קבע בישראל או של בן זוג של אזרח ישראלי;
{{ח:תת|ב}} {{ח:חיצוני|תקנות הכניסה לישראל#סעיף 12|תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974התשל״ד–1974}};
{{ח:תת|ג}} {{ח:חיצוני|חוק האזרחות#סעיף 7|סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952התשי״ב–1952}}, בעניינו של בן זוג של אזרח ישראלי.
 
{{ח:חתימות|נתקבל בכנסת ביום ה'ה׳ באלול תשי"בתשי״ב (26 באוגוסט 1952).}}
* '''דוד בן-גוריוןבן־גוריון'''<br>ראש הממשלה
* '''משה שפירא'''<br>שר הפנים
* '''יוסף שפרינצק'''<br>יושב ראש הכנסת<br>ממלא מקום נשיא המדינה
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/חוק_הכניסה_לישראל"