חוק בתי-דין דתיים (מניעת הפרעה): הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:כותרת|חוק בתי-דיןבתי־דין דתיים (מניעת הפרעה), תשכ"ה-1965תשכ״ה–1965}}

{{ח:תיבה|ס"חס״ח תשכ"התשכ״ה, 115|חוק בתי-דיןבתי־דין דתיים (מניעת הפרעה|http://fs.knesset.gov.il/5/law/5_lsr_208099.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל"טתשל״ט, 46|תיקון|http://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_208110.pdf}}.

{{ח:ת}} בחוק זה "בית-דין"”בית־דין“ – בית דין רבני, בית דין שרעי, בית דין של עדה נוצרית ובית דין דתי דרוזי בשבתם על-פיעל־פי סמכותם הקבועה בחוק.

{{ח:סעיף|2|איסור הפרעה|תיקון: תשל"טתשל״ט}}

{{ח:תת|א}} אדם העושה אחד המעשים שלהלן בעת דיוני בית הדין, באולם בית הדין, בלשכתו של דיין, קאדי או קאדי מד'הבמד׳הב או סמוך למקום הדיון, רשאי בית הדין לצוות על הרחקתו, ורשאי הוא, לאחר שהתרה באדם להימנע מהפרעה והוא לא שעה להתראה, להענישו על אתר בקנס או במאסר עד שלושה חדשים:

{{ח:תת|ג}} סעיף זה לא יחול על מי שנתון באותו ענין לשיפוט משמעתי על פי {{ח:חיצוני|חוק לשכת עורכי הדין|חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961תשכ״א–1961}}, והוא נמצא באולם בית הדין לרגל תפקידו.

{{ח:ת}} קנס שהוטל לפי חוק זה ייגבה כדרך שגובים קנס שהוטל על-ידיעל־ידי בית-משפטבית־משפט.

{{ח:חתימות|נתקבל בכנסת ביום ה'ה׳ באדר ב'ב׳ תשכ"התשכ״ה (9 במרס 1965).}}