טור אבן העזר עו: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←טור: עריכה, חלק |
עריכה |
||
שורה 1:
{{טור|אבן העזר|עה|עו|עז|}}
==טור==
חייב בעונתה כיצד, כל אחד כפי כחו וכפי מלאכתו.
שורה 15 ⟵ 13:
והחמרין פעם אחת בשבת, והגמלים פעם אחת לשלשים ימים, והספנים פעם אחת לששה חדשים, ותלמיד חכם פעם אחת בשבת מפני שתורתו אומנותו ומתשת כחו. ודרך תלמיד חכם לשמש מטתו מליל שבת לליל שבת.
כתב הרמ"ה: והני מילי במי שגופו בריא ויכול לקיים העונה הקצובה לו, אבל מי שאינו בריא, אינו חייב אלא לפי מה שאומדין אותו שיכול לקיים.
אין האיש רשאי לצאת לסחורה או לצורך דבר אחר בענין שמתבטל מעונתו המוטלת עליו אלא ברשות אשתו. ואפילו אם תתן לו רשות, אין ראוי לו להתאחר אלא חדש בחוץ וחדש בביתו, כי אף על פי שנותנת לו רשות על ידי פיוס או על ידי שמתביישת למונעו, היא מצטערת בלבה. והרמ"ה פסק חדש בחוץ וב' חדשים בביתו, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל פסק חדש בחוץ וחדש בביתו.
כתב הראב"ד: אבל מי שתורתו אומנותו יכול לילך בכל מה שתתן לו רשות. והרמ"ה פסק דאפילו בלא רשות יכול לילך ללמוד, דאמר רב אדא בר אהבה זו דברי ר"א דאמר התלמידים יוצאים בלא רשות ל' יום אבל חכמים אומרים יוצא אדם ללמוד תורה ג' או ד' שנים שלא ברשות אמר רבא סמכי רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו, שהיו יוצאין בלא רשות והיו נענשים. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל רב אלפס לא הביא דרב אדא בר אהבה משום דהלכה כר"א, והרמ"ה פסק כרב אדא בר אהבה מדקאמר וסמכי רבנן אדרב אדא בר אהבה, אלמא כל הני רבנן סברי כרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו, ואע"ג דהלכה כרב אדא לא מיבעי להו לעגוני לנשותיהן כולי האי דמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה, עד כאן. וכן כתב הרמב"ם: ותלמיד חכם יוצא שלא ברשות אשתו ג' או ד' שנים.
אין האיש רשאי לשנות מלאכה שעונתה קרובה לאחרת שעונתה רחוקה יותר כגון מחמר לגמל בלא רשותה, אע"פ שיש בה ריוח יותר, חוץ מאדם בטל שיכול לחזור תלמיד חכם בלא רשותה, דכיון שהוא אצלה תמיד וגם חוזר ללמוד תורה אינה מקפדת.
כתב הרמב"ם בפט"ו מהלכות אישות: האשה שהרשה לבעלה אחר הנשואין שימנע עונתה הרי זה מותר, במה דברים אמורים שקיים פריה ורביה, אבל אם לא קיים פריה ורביה חייב לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים מפני שהוא מצות עשה של תורה שנאמר פרו ורבו.
כתב הרמב"ם בפי"ז: נושא אדם כמה נשים אפילו מאה, בין בבת אחת בין בזו אחר זו, ואין אשתו יכולה לעכב, והוא שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה כראוי לכל אחת ואחת, ואינו יכול לכופן שישכנו בחצר אחד אלא כל אחת ואחת לבדה. כמה היא עונתה לפי המנין, כיצד פועל שיש לו ב' נשים לכל אחת עונה בשבת, היו לו ד' נשים נמצא כל אחת בב' שבתות. ואם הוא ספן, יש לו ד' נשים עונת כל אחת פעם אחת בב' שנים. לפיכך צוו חכמים שלא ישא אדם יותר מד' נשים אפילו יש לו ממון הרבה כדי שיגיע לכל אחת עונה בחדש.
והמדיר את אשתו מתשמיש המטה, בין שהדירה סתם או ז' ימים או יותר, יקיים שבעה ולאחר כן יוציאה ויתן כתובה, אפילו הוא ספן שעונתו לו' חדשים.
וכיצד מדירה, אמר "הנאת תשמישך אסור עלי", שאז הוא נאסר שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו. אבל אם אמר "הנאת תשמישי עליך" או נשבע שלא לשמשה, אינו חל.
כתב הרמב"ם: אסור לאיש למנוע מאשתו עונתה, ואם מנעה כדי לצערה עובר בלא תעשה שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע, ואם חלה או תשש כחו ואין יכול לבעול, ימתין ו' חדשים עד שיבריא שאין לך עונה גדולה מזו, ואחר כך או יטול ממנה רשות או יוציא ויתן כתובה.
האשה שנדרה נדר של עינוי נפש או מדברים שבינו לבינה שעליו להפר, ואמר לה "אני מיפר לך על מנת שתאמר לפלוני מה שדברנו יחד בדברים של שחוק שאדם מדבר על עסקי תשמיש", הרי זה יוציא ויתן כתובה, שאינה יכולה להעיז פניה ולומר אלו הדברים ונמצא שלא הותר הנדר.
וכן אם אמר "על מנת שתתהפך בשעת תשמיש כדי שלא תתעבר" או "על מנת שתעשה מעשה שוטים", כגון שתמלא עשרה כדי מים ותערה לאשפה וכיוצא באלו, יוציא ויתן כתובה.
==בית יוסף==
| |||