ביאור:משלי ל יב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שולחן עורך (שיחה | תרומות) מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> |
Erel Segal (שיחה | תרומות)
העלאת ביאורים עם הבהרה |
||
שורה 1:
|ציטוט=דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו, וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ;
▲{{סיכום על פסוק|משלי|ל|ל יא|יב|ל יג|קטגוריה=1}}
|מצודות=אף אם ה'''דור''' ההוא מחזיק עצמו ל'''טהור''' ונקי מעוון, ועל ידי זה '''לא נרחץ''' מטנוף המעשים (כי המחזיק עצמו לחוטא מהרהר פעם בתשובה, ולא כן המחזיק עצמו לטהור).
|תרגום=- '''הדור''' הזה ''' טהור בעיני''' עצמו, אינו מודע לפגמים שלו ולכן '''לא רוחץ''' את עצמו '''מצואתו''' (חטאיו) -
}}
== הקבלות ==
ההורים הם הראשונים שרוחצים את האדם מצואתו כאשר הוא תינוק, {{צמ|וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ וּבְמַיִם לֹא '''רֻחַצְתְּ''' לְמִשְׁעִי וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ|יחזקאל טז ד}}. כאשר האדם מזלזל בהוריו, אין מי שירחץ אותו - הוא נשאר מלוכלך ומטונף בעוונות, וכך גם הציבור.
ולכן ה' יצטרך לרחוץ אותם בעצמו, {{צמ|אִם '''רָחַץ''' ד' אֵת '''צֹאַת''' בְּנוֹת צִיּוֹן, וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ; בְּרוּחַ מִשְׁפָּט, וּבְרוּחַ בָּעֵר|ישעיהו ד ד}}.
משל דומה נזכר ב{{צמ|וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ '''הַבְּגָדִים הַצֹּאִים''' מֵעָלָיו; וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת|זכריה ג ד}}, שם הטינופת היא לא בגוף אלא רק בבגדים.
<noinclude>
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/30-12}}
</noinclude>
▲{{סיכום על פסוק|משלי|ל|ל יא|יב|ל יג|קטגוריה=1}}
| |||