ביאור:משלי כב יז: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
 העלאת ביאורים עם הבהרה
 העלאת ביאורים עם הבהרה
 
שורה 8:
== דקויות ==
=== על איזה '''חכמים''' מדובר? ===
1. כמה מפרשים פירשו שהכוונה לחכמי התורה, {{צפ|תוכן=שקיבלו חוקי החכמה מאת ה'}}{{קטן| (מלבי"ם, וכן רמ"ד ואלי ומצודות)}}. לפי זה, הקטע שבפסוקים 17-22 עומד בפני עצמו. זהו נאום המלמד על חשיבות השמיעה בקול חכמים. יש להקשיב להם '''באזניים''' ולשים '''לב''' היטב לכל מילה שלהם (פסוק יז17). יש לשמור את דברי-חכמתם '''בבטן''' וגם לחזור עליהם '''בשפתיים''' (פסוק יח18), כי הם מלמדים את האדם '''לבטוח בה'''' (פסוק יט19).
 
2. אולם חכמי התלמוד פירשו את הפסוק אפילו על חכמים הכופרים בתורה, כמו 'אחר' (אלישע בן אבויה): {{צפ|תוכן=רבי מאיר, היכי גמר תורה מפומיה ד'אחר'?... קרא אשכח ודרש: '''הט אזנך ושמע דברי חכמים, ולבך תשית לדעתי''' - "לדעתם" לא נאמר אלא "לדעתי"}} {{קטן|([[%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99_%D7%97%D7%92%D7%99%D7%92%D7%94_%D7%93%D7%A3_%D7%98%D7%95#.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91|בבלי חגיגה טו ב]])}}. יש להקשיב '''באזניים''' לדבריהם של חכמים אחרים, אולם לא לתת להם את '''הלב''' - הלב צריך להיות מלא בדעת ה'.
שורה 14:
3. פירוש ממוצע נמצא בדברי רש"י, שכתב {{צפ|תוכן='''הט אזנך שמע דברי חכמים''' - ללמוד תורה מחכם כל שהוא}} {{קטן|([[%D7%A7%D7%98%D7%A2:%D7%A8%D7%A9%22%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%9B%D7%91_%D7%99%D7%96|רש"י]])}}, כדברי חז"ל: {{צפ|תוכן=איזהו חכם - הלומד מכל אדם}}{{קטן| (משנה אבות ד א)}}.
 
4. לפני כמאה שנה נמצא במצרים קובץ משלים של חכם בשם אמנמופה (amenemope), שחי כמה עשרות שנים לפני שלמה המלך. המשלים שמפרק כב פסוק יז17 עד פרק כג פסוק יא11 דומים מאד למשלים של אמנמופה {{קטן|(תקציר ההקבלות בעברית ניתן לראות בנספח לפירוש "דעת מקרא". טקסט מלא באנגלית ניתן לראות בויקיפדיה האנגלית, בערך Instruction of Amenemope‎)}}. שלמה המלך קיים קשרים הדוקים עם מצרים, למד את דבריהם של חכמי מצרים ושילב את חלקם באוסף המשלים שלו. בפסוקנו, שלמה אומר לתלמידו: "עד עכשיו שמעת את דבריי - עכשיו '''הט אזנך ושמע''' גם את '''דבריהם''' של '''חכמים''' אחרים - חכמי מצרים".
 
בתורה, היחס לתרבות מצרים הוא שלילי למדי. זו תרבות שיש בה חכמה וכישרון, אבל אין בה יראת ה'. כך אמר אברהם, {{צמ|כִּי אָמַרְתִּי 'רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי'|בראשית כ יא}}*. גם יוסף הדגיש את ההבדל בין הערכים שלו לבין ערכי החברה הגבוהה המצרית, {{צמ|וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים?|בראשית לט ט}}*. והגרוע ביותר היה פרעה שאמר, {{צמ|מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ|שמות ה ב}}*. ללא יראת ה', גם התרבות המצרית המתקדמת והחכמה התדרדרה מבחינה מוסרית והגיעה עד ניסיון להשמדת עם.