ביאור:משלי יח ה: הבדלים בין גרסאות בדף

ועוד: בחלק גדול [[ביאור:היחס לחוטאים|ממצוות התורה המתייחסות לחוטאים]], מודגש שאסור לוותר לחוטא על עונשו. המקור המפורט ביותר המתייחס לנושא זה הוא במדבר לה לא31-לד34, בקשר [[tryg/mcwa/412|לרוצח במזיד]]: {{צ|תוכן=וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ, אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת, כִּי מוֹת יוּמָת. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר, לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ, לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן. '''וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ''', כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ; וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ, כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ; כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל}}: כשמקלים בעונשם של רוצחים, אנשים לומדים שהאלימות משתלמת, הם מתרגלים '''להתחנף''' לאנשים אלימים כדי למצוא חן בעיניהם, ומתרגלים שהתכונה החשובה היא הכוח ולא הצדק, ואז הארץ נטמאת ומתרחקת מה'.

1. חכמי התלמוד קישרו את הפסוק לאלישע הנביא, שהיה חייל בצבא מלך ישראל כשיצא למלחמה במואב, מלכים ב ג יגג13-יד14: {{צ|תוכן=וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל 'מַה לִּי וָלָךְ?! לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ!'. וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל 'אַל, כִּי קָרָא ה' לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב!'. וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע 'חַי ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, כִּי לוּלֵי '''פְּנֵי '''יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה''' אֲנִי נֹשֵׂא''', אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ!'}}