ביאור:משלי יא כב: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
העלאת ביאורים עם הבהרה |
Erel Segal (שיחה | תרומות)
העלאת ביאורים עם הבהרה |
||
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|יא|יא כא|כב|יא כג|הבהרה=כן
|ציטוט=נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם.
|מצודות=כמו אִלּוּ ישימו '''נזם זהב באף חזיר'''ה, הנה לא תשמור העדי הזה להתקשט בה אבל תלכלך אותה בצואה; כן דרך '''אשה יפה''' אשר '''סר''' ממנה '''טעם''' (עצת החכמה), כי לא תשמור יפיה להמותר לה כי-אם להנאסר לה. ונאמר למשל על מי שמצא חכמה ואינו משתמש בה לחכמת התורה כי-אם לרמות הבריות וכדומה.
|תרגום=כמו '''נזם '''עשוי '''זהב''' '''באף''' של '''חזיר''', המדגיש את כיעורו ולכלוכו של החזיר ומעורר גועל - כך גם '''אשה יפה''' אשר '''הטעם''' (האופי והשכל) '''סר''' והתרחק ממנה, יופיה החיצוני רק מדגיש את כיעורה הפנימי ומעורר גועל.
}}
שורה 10 ⟵ 9:
'''טעם''' הוא [[ביאור:טעם = תכונה פנימית המתגלה כלפי חוץ|התכונות הפנימיות המתגלות כלפי חוץ, ובמיוחד - השכל וההגיון של האדם]]. מטרת הפסוק היא להדגיש את מעלת הפנימיות ('''טַעַם''') על החיצוניות ('''יופי'''): {{צפ|תוכן=הודיענו המקרא הזה, כי כאשר העדיים}} [התכשיטים] {{צפ|תוכן=טפלה לגופים, כן הגוף טפל לנפש החכמה. וכאשר לא יתייפה הגוף המשוקץ בעדיים, כן לא תתייפה נעדרת השכל ביופי הגוף. ואמר 'אשה יפה', מפני שיבחנו בני האדם היופי מן הנשים}} [אנשים בדרך-כלל מייחסים חשיבות רבה יותר לתכונת היופי כאשר הם מסתכלים על נשים] {{צפ|תוכן=, על כן הודיע, כי אישה '''סרת טעם''' לא תתייפה '''ביופי''' המראה והתואר, כאשר לא יתייפה גוף '''החזיר''' '''בנזם הזהב'''. כי כשהעיקר גרוע ופחות, לא יתעלה בטפלה}} {{קטן|(ר' יונה)}}. כפי שניקיון הגוף חשוב יותר מיופיים של התכשיטים החיצוניים לו, כך טוב-טעמו של השכל חשוב יותר מיופיו של הגוף החיצוני לו. יחס החשיבות בין חיצוניות לפנימיות הוא כיחס הגדלים בין נזם אחד לבין כל הגוף.
על-פי הפשט, '''היופי''' בפסוק הוא גופני, והפסוק פונה
1.לאיש
2. לאשה: השקיעי בתיקון האופי יותר מבטיפוח היופי. אם אופייך יהיה מקולקל, היופי עלול להכשיל אותך כמו חזיר המתפלש בבוץ.
שורה 18 ⟵ 17:
ועל-דרך הדרש, '''היופי''' בפסוק הוא תורני - גם יופייה של התורה מתלכלך כאשר לומדיה הם בעלי מידות רעות:
3. {{צפ|תוכן=כי בהיות
4. {{צפ|תוכן=אם אתה נותן כל כסף באף חזיר, הוא הולך ומלכלכו בטיט ובצואה, ואם אינו מדיחו - מורח; כך, אם הולך תלמיד חכם אצל זונה ועושה צרכיו עמה, מקלקל תורתו, לכך נאמר: '''נזם זהב באף חזיר'''. '''אשה יפה וסרת טעם''' - אמר רבי אלכסנדרי: שמסירה תורה ממנו. אבל כל מי שעובר על פתח ביתה ואינו מתאוה ליפיה, הקב"ה קורא לו צדיק, שנאמר{{קטן| (בפסוק הבא)}}: '''תאוות צדיקים אך טוב'''}} {{קטן|([[%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9%20%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%20%28%D7%91%D7%95%D7%91%D7%A8%29%20%D7%99%D7%90%20%D7%9B%D7%91|מדרש משלי (בובר) יא כב]])}}. מדרש זה מעניין במיוחד, כי הוא הופך את כיוון המשל. כשתלמיד-חכם הולך אל זונה, היינו יכולים לחשוב שהזונה היא {{צ|תוכן=אישה יפה וסרת טעם}} הנמשלת לחזיר; אולם לפי המדרש, התלמיד-חכם הוא {{צ|תוכן=אישה יפה וסרת טעם}}, טעמה של התורה סר ממנו, והוא הנמשל לחזיר
== הקבלות ==
|