ביאור:משלי יא כב: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
 העלאת ביאורים עם הבהרה
 העלאת ביאורים עם הבהרה
 
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|יא|יא כא|כב|יא כג|הבהרה=כן
|ציטוט=נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם.
|מצודות=כמו אִלּוּ ישימו '''נזם זהב באף חזיר'''ה, הנה לא תשמור העדי הזה להתקשט בה אבל תלכלך אותה בצואה; כן דרך '''אשה יפה''' אשר '''סר''' ממנה '''טעם''' (עצת החכמה), כי לא תשמור יפיה להמותר לה כי-אם להנאסר לה. ונאמר למשל על מי שמצא חכמה ואינו משתמש בה לחכמת התורה כי-אם לרמות הבריות וכדומה.
|מצודות=
 
|תרגום=כמו '''נזם '''עשוי '''זהב''' '''באף''' של '''חזיר''', המדגיש את כיעורו ולכלוכו של החזיר ומעורר גועל - כך גם '''אשה יפה''' אשר '''הטעם''' (האופי והשכל) '''סר''' והתרחק ממנה, יופיה החיצוני רק מדגיש את כיעורה הפנימי ומעורר גועל.
}}
שורה 10 ⟵ 9:
'''טעם''' הוא [[ביאור:טעם = תכונה פנימית המתגלה כלפי חוץ|התכונות הפנימיות המתגלות כלפי חוץ, ובמיוחד - השכל וההגיון של האדם]]. מטרת הפסוק היא להדגיש את מעלת הפנימיות ('''טַעַם''') על החיצוניות ('''יופי'''): {{צפ|תוכן=הודיענו המקרא הזה, כי כאשר העדיים}} [התכשיטים] {{צפ|תוכן=טפלה לגופים, כן הגוף טפל לנפש החכמה. וכאשר לא יתייפה הגוף המשוקץ בעדיים, כן לא תתייפה נעדרת השכל ביופי הגוף. ואמר 'אשה יפה', מפני שיבחנו בני האדם היופי מן הנשים}} [אנשים בדרך-כלל מייחסים חשיבות רבה יותר לתכונת היופי כאשר הם מסתכלים על נשים] {{צפ|תוכן=, על כן הודיע, כי אישה '''סרת טעם''' לא תתייפה '''ביופי''' המראה והתואר, כאשר לא יתייפה גוף '''החזיר''' '''בנזם הזהב'''. כי כשהעיקר גרוע ופחות, לא יתעלה בטפלה}} {{קטן|(ר' יונה)}}. כפי שניקיון הגוף חשוב יותר מיופיים של התכשיטים החיצוניים לו, כך טוב-טעמו של השכל חשוב יותר מיופיו של הגוף החיצוני לו. יחס החשיבות בין חיצוניות לפנימיות הוא כיחס הגדלים בין נזם אחד לבין כל הגוף.
 
על-פי הפשט, '''היופי''' בפסוק הוא גופני, והפסוק פונה לגברלאיש ולאשה:
 
1.לאיש לגבר: כשאתה פוגש אישה, שים לב לאופי ואל תישבה בקסמי היופי - אם האופי שלה מקולקל אתה צריך להיגעל ממנה כמו שהיית נגעל מחזיר עם תכשיטים.
 
2. לאשה: השקיעי בתיקון האופי יותר מבטיפוח היופי. אם אופייך יהיה מקולקל, היופי עלול להכשיל אותך כמו חזיר המתפלש בבוץ.
שורה 18 ⟵ 17:
ועל-דרך הדרש, '''היופי''' בפסוק הוא תורני - גם יופייה של התורה מתלכלך כאשר לומדיה הם בעלי מידות רעות:
 
3. {{צפ|תוכן=כי בהיות מדותמידות הרעות קבועות באדם, נמנע הוא מלקיים התורה והמצות, וגם אם יקיימם יהיה שלא לשם שמים ובטורח גדול, ועליו נאמר '''נזם זהב באף חזיר''' וגו', כי עוד טומאתו בו מלובש תוך הקליפות; וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עה:): "זכה - נעשית לו תורתו סם חיים, לא זכה - נעשית לו סם המות"}} {{קטן|([[%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%99%20%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%94%20%D7%90%20%D7%91|שערי קדושה א ב]], וראו גם }}{{קטן|[[%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%95_%D7%91|משנה אבות ו ב]]}}{{קטן|)}}.
 
4. {{צפ|תוכן=אם אתה נותן כל כסף באף חזיר, הוא הולך ומלכלכו בטיט ובצואה, ואם אינו מדיחו - מורח; כך, אם הולך תלמיד חכם אצל זונה ועושה צרכיו עמה, מקלקל תורתו, לכך נאמר: '''נזם זהב באף חזיר'''. '''אשה יפה וסרת טעם''' - אמר רבי אלכסנדרי: שמסירה תורה ממנו. אבל כל מי שעובר על פתח ביתה ואינו מתאוה ליפיה, הקב"ה קורא לו צדיק, שנאמר{{קטן| (בפסוק הבא)}}: '''תאוות צדיקים אך טוב'''}} {{קטן|([[%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9%20%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%20%28%D7%91%D7%95%D7%91%D7%A8%29%20%D7%99%D7%90%20%D7%9B%D7%91|מדרש משלי (בובר) יא כב]])}}. מדרש זה מעניין במיוחד, כי הוא הופך את כיוון המשל. כשתלמיד-חכם הולך אל זונה, היינו יכולים לחשוב שהזונה היא {{צ|תוכן=אישה יפה וסרת טעם}} הנמשלת לחזיר; אולם לפי המדרש, התלמיד-חכם הוא {{צ|תוכן=אישה יפה וסרת טעם}}, טעמה של התורה סר ממנו, והוא הנמשל לחזיר!.
 
== הקבלות ==