ביאור:משלי ט יג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
"  העלאת ביאורים עם הבהרה
 העלאת ביאורים עם הבהרה
 
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|ט|ט יב|יג|ט יד|הבהרה=כן
|ציטוט=אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה;
|מצודות=הנה, '''אשה סכלה''' '''תהמה''' בקולה, והיא '''פתיות ואינה יודעת מאומה''', ותהמה בבלי דעת.
|מצודות=
 
|תרגום=שמענו את גברת חכמות; נעבור עכשיו לחלק אחר של העיר, ונשמע את '''גברת כסילות''' -
 
שורה 15 ⟵ 14:
1. לא יודעת לעשות שום דבר. בניגוד לאשת-חכמות, היודעת לבנות בית, לבשל אוכל ולערוך שולחן {{קטן|(פסוקים 1-2)}}, אשת-כסילות רק מדברת ומפטפטת ואינה יודעת ליצור שום דבר מועיל.
 
2. לא רוצה לדעת שום דבר. בניגוד לחכם ולצדיק, הרוצים לדעת ולהוסיף לקח{{קטן| (פסוק ט9)}}, אשת כסילות מעדיפה לבלות את יומה בדיבורים ופטפוטים חסרי-שחר ולא לדעת שום דבר חדש{{קטן| (ע"פ ילקוט מעם לועז)}}. לפי זה, '''הומיה''' - מהשורש [[ביאור:המיה = קול גדול, שוטף ומטביע|המה]] המציין קול בהמי, שאין בו הגיון.
 
3. טוענת שאי אפשר לדעת שום דבר. הכסילות לא יכולה להביא הוכחות לדבריה, כי אין הוכחות לדברי-שקר. כל מטרתה היא להטיל ספק. היא אומרת "אני לא יודעת אם החכמה היא אמת או לא", "אי אפשר לדעת", "גם אתם לא יכולים לדעת", וכו'. כך, בדברי אי-ידיעה אלה, היא מנסה לערער את הביטחון של הנערים "המיישרים אורחותם", אלה שרק עכשיו התחילו להתקרב לחכמה, לקרר את ההתלהבות שלהם ולעצור את התקדמותם הרוחנית. לפי זה, '''הומיה''' - מהשורש [[ביאור:המיה = קול גדול, שוטף ומטביע|המה]] המציין קול שוטף וסוחף כגלי-הים. המילים "בל ידעה מה" הן-הן דברי הפיתוי שמטרתם לסחוף את השומעים אל הכסילות.
שורה 30 ⟵ 29:
ישנן הקבלות רבות, חלקן ניגודיות, בין אשת כסילות בפרקנו לבין האשה הנואפת בפרק ז:
 
* משלי ז י10-יא11: {{צ|תוכן=וְהִנֵּה '''אִשָּׁה''' לִקְרָאתוֹ, שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב. ''' הֹמִיָּה''' הִיא וְסֹרָרֶת, '''בְּבֵיתָהּ''' לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ}}, לעומת משלי ט יג13-יד14: {{צ|תוכן='''אֵשֶׁת''' כְּסִילוּת '''הֹמִיָּה''' פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה. }}{{צ|תוכן=וְיָשְׁבָה לְפֶתַח '''בֵּיתָהּ''', עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת}};
 
* משלי ז ח8: {{צ|תוכן='''עֹבֵר''' בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ, '''וְדֶרֶךְ''' בֵּיתָהּ יִצְעָד}}, לעומת משלי ט טו15: {{צ|תוכן=לִקְרֹא '''לְעֹבְרֵי דָרֶךְ''', הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם}}.
 
* משלי ז ז7: {{צ|תוכן=וָאֵרֶא '''בַפְּתָאיִם''', אָבִינָה בַבָּנִים, נַעַר '''חֲסַר לֵב'''}}, לעומת משלי ט טז16: {{צ|תוכן=מִי '''פֶתִי'''? יָסֻר הֵנָּה! '''וַחֲסַר לֵב''', וְאָמְרָה לּוֹ -}}.
 
* משלי ז יח18: {{צ|תוכן=לְכָה '''נִרְוֶה''' דֹדִים עַד הַבֹּקֶר, נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים}}, לעומת משלי ט יז17: {{צ|תוכן='''מַיִם''' גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם}}.
 
* משלי ז כג23: {{צ|תוכן='''וְלֹא יָדַע''' כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא}} 27: {{צ|תוכן=דַּרְכֵי '''שְׁאוֹל''' בֵּיתָהּ, יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת}}, לעומת משלי ט יח18: {{צ|תוכן='''וְלֹא יָדַע''' כִּי רְפָאִים שָׁם, בְּעִמְקֵי '''שְׁאוֹל''' קְרֻאֶיהָ}}.
 
האשה בפרק ז מתוארת בפירוש כזונה המפתה לניאוף; האשה בפרק ט מתוארת במושג כללי יותר - כסילות, וגם הפיתוי שלה הוא כללי יותר - מים גנובים ולחם סתרים. ניתן לבאר את הקשר בין הפרקים בכמה דרכים.1. שני הפרקים מדברים על זנות. פרק ז כפשוטו, ובפרק ט "מים גנובים" ו"לחם סתרים" הם משל לאותו עניין (כמו שבפרק ז הם מתוארים במילה "נִרְוֶה").{{קטן| כך פירשו "דעת מקרא" בפרק ט}}.
שורה 50 ⟵ 49:
הבדל נוסף הוא, שהאשה בפרק ז יוצאת מביתה ומסתובבת ברחוב כדי לפתות אנשים ("בביתה לא ישכנו רגליה"), והאשה בפרק ט יושבת "לפתח ביתה" שנמצא במרומי קרת.
 
גם "גברת חכמות" עברה תהליך דומה, מפרק א לפרק ט - ראו בהקבלות לפסוק א1.
 
מכאן, שיש כאן דרמה בשתי מערכות (לפחות), שבה גברת חכמות וגברת כסילות נאבקות על דעת הקהל, ומנסות למשוך את הקולות הצפים - הפתיים וחסרי-הלב - לכיוונן: במערכה הראשונה (פרקים א, ז), הן יוצאות למבצעי הסברה ברחוב, ובמערכה השניה (פרק ט) יש להן בתים שמתוכם הן פועלות.