ביאור:משלי ה יט: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
 העלאת ביאורים עם הבהרה
 העלאת ביאורים עם הבהרה
שורה 21:
 
=== מדוע '''תשגה'''? למה לעשות שגיאות? ===
1. יש שפירשו שהפועל '''שגה''' בפסוקנו מציין ריבוי והתמדה {{קטן|(רש"י בשם רבי משה הדרשן, }}{{קטן|מלבי"ם)}}, כפירוש השורש שׂגה (ש שמאלית) ב{{צמ|כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן '''יִשְׂגֶּה'''|תהלים צב יג}}, איוב ח זח7-י10 ועוד (אמנם, בפסוק שלנו האות שׁ מנוקדת מימין).
 
- אולם, בפרק שלנו, משלי ה, הפועל '''שגה''' מופיע עוד פעמיים, ובשתיהן הוא מהשורש שׁגה (ש ימנית); והשורש שׁגה משמעותו בכל התנ"ך, כמו בלשון ימינו, "טעה", "עשה שגיאה"; ולא סביר שדווקא בפסוק זה משמעותו שונה.
שורה 40:
5. לכן נראה לי, שהחכם ממליץ לתלמידו לטפח את האהבה שבינו לבין אשתו, עד שיגיע למצב שהוא יכול לעשות איתה את כל השגיאות שהוא רוצה, ולא יצטרך לחשוב על אישה זרה.
 
אחת הסיבות שאנשים מתפתים להתמכרויות, בגידות וחטאים אחרים היא, שהם רוצים לפרוץ את המסגרת המחייבת אותם לעשות תמיד את "הדבר הנכון"; הם רוצים '''לשגות''', לעשות טעויות ושטויות בלי לחשוב על התוצאות. החכם מייעץ לעשות שגיאות בתוך המסגרת: לטפח את הזוגיות עד למצב שבו בני-הזוג יכולים להשתטות זה עם זו ואפילו לעשות שגיאות, בלי לחשוש מביקורת. כך, הרצון לגוון ולהשתטות נכנס לתוך המסגרת ובא על סיפוקו, ואין צורך לחפש אישה זרה כדי '''לשגות''' איתה{{קטן| (פסוק כ20)}}.
 
פירוש דומה מצאתי בדברי הרב משה קורדוברו, רב מקובל שחי בצפת לפני כ-450 שנה. באחד מספריו העוסקים בתורת הנסתר, הוא סיים בדברים אלה: {{צפ|תוכן=ואנו בעניינים אלו יריאים מן השגיאה '''ובטוחים במחילה''', כי על כזה נאמר '''באהבתה תשגה תמיד''', הם דברים שאין אדם עומד בהם אלא מתוך הקושי}} {{קטן|([[%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%A1%20%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D%20%D7%96%20%D7%94|פרדס רמונים ז ה]])}}. העיסוק בתורת הנסתר מעורר אהבה עצומה בין האדם לה', אולם הוא גם קשה מאד ומועד לשגיאות וטעויות. הרמ"ק מביע את בטחונו שה' ימחל לו על השגיאות שהוא עושה מרוב אהבה. כך הדבר גם בין בני זוג - החיים המשותפים הם קשים ומועדים לשגיאות, אך כשהאהבה גדולה, שני הצדדים יכולים להיות {{צפ|תוכן=בטוחים במחילה}}, בטוחים שהצד השני יבין אותם וימחל להם על השגיאות מרוב אהבה, '''ובאהבתה תשגה תמיד'''.