על האגדה/על האגדה II: הבדלים בין גרסאות בדף

יש לשער שהמשנה בתוספתא היא גם כן משנה באמת והיא קדומה ביותר, על כל פנים מכל התורה שעברה לידינו היא קדומה ביותר, וממנה יש ללמד על טיב היצירה הזו, אבל יש עוד קונטרסים קטנים שבמשנה שנשארו בידינו. למשל, ההגדה של פסח, שהיא כבר מצוטטת במשנה. יש קובץ קדמון מאד "מגילת תענית", למשל, שזה קונטרס זר בלי תוספות מאוחרות שלנו. בטכסט הארמי שלו הוא הקדמון ביותר, מפני שהוא מצוטט כבר ע"י התנאים הראשונים. במשנה ג"כ מביאים ציטטות ממנו. יש לנו, איפוא, שני קובצים קטנים שהם קודמים למשנה. מלבד זה יש לנו מדרשי אגדה והלכה שנקראות בריתות, מהן מפוזרות על פני כל רחבי התלמוד, הן כתובות כולן כאגדה המשנאית בלשון עברית טהורה. אלו הן מכילתא, ספרא, "ספר העולם" בריתא, זהו קובץ היסטורי לר' יוסף. משערים, למשל, שספר העולם, הנמצא בידינו ושהרבה ציטטות ממנו מובאות בתלמוד, הוא מקוצר. הוא היה הרבה יותר ארוך וגדול וזה היה קובץ של אגדה היסטורית, שהוא רושם את כל האגדות ההיסטוריות מסביב לתנ"ך, ואולי גם מזמנים הקרובים לתנ"ך, מפני שאנו מוצאים בהן כמה מקומות מקוצרים, שאין להם סיום, התחלה בלי סוף וכתוב שם וכו' וכו'. ולפעמים מוצאים שם מאמרים שהם כתובים בקצור או מקוטעים ובתלמוד אנו מוצאים השמטת המאמרים האלה. אנו חושבים ש"ספר העולם" היה קובץ אגדות היסטוריות יותר רחב, עכ"פ הוא קובץ קדמוני מאד. אם נצרף לזה את כל הבריתות המפוזרות בתלמוד הירושלמי, הבריתות של אגדות, – בריתא. פירושה חיצונית – יש משניות, הספר שלנו מה שקבלנו עלינו, מה שקוראין קנון, ויש משנה שהיא נשנית חיצונית או בלשון הארמית – בריתא, ואותן הבריתות אפשר להכיר על-ידי מונח מסויים, תנו רבנן או תניא או תנא, סימן שזוהי בריתא, משנה חיצונית קדומה, עכ"פ מימי התנאים, – אם נצרף את כל הבריתות שלנו יהיה זה חומר כביר מאד. אלו בדרך כלל האגדות שאינן מסודרות מחוץ לקובצים הקטנים שהזכרתי. הספר של פסח, שאינו חשוב מפאת תכנו, וספר העולם – אלו בריתות, פסקאות בודדות שאינן מצטרפות לספר שלם. הנה, למשל, המכלתא. אבל הספר אינו מוקדש כולו לאגדה, יש גם הלכה, הכל לפי הטכסט, אם זה שהוא דורש הוא דורש אותו לפי הלכה, רק הספרי על "במדבר ודברים" שם יש כבר הרבה אגדה, עכ"פ אלה הם דברים שמיוחדים לדברי האגדה. אולם יש ספרות עשירה מאד, שהיא כולה אגדה שלמה, ההלכה כשהיא באה היא רק ארעית, מקרה יוצא מהכלל, אלה הם מדרשים, מדרש רבא, מדרש תנחומא, מדרש ילמדנו, קובצים, למשל, מטפוס של תנא דבי אליהו, פרקי דרבי אליעזר, מדרש ילמדנו, קובצים, למשל, מטפוס פסקתות רבתי וזוטרתי, הפסקתא הגדולה והקטנה.

 

 

יש לשער, כי מלבד המדרשים שטבועים בחותם לקט, ילקוטיות, מיני אנטולוגיות, שהם מקובצים בתוך מקורות רבים, אפילו המדרשים של מדרש רבא עושים רושם של מדרש ילקוט. המקורות היו שבע"פ ושבכתב והמסדר עשה מהם ספר שלם. יש לשער על יסוד מדרשים בודדים שהם קדומים ומיוחדים לנושא אחד או לענין גדול אחד. היו בודאי כל מיני ספרים על נושאים שונים, אם, למשל, נדון מתוך בריתא דרבי שמואל (זוהי בריתא קטנה שגם כן נחשבה זמן-מה לגנוזה), יש ציטטות מתוך בריתא זו במדרשים, והנה רואים שבריתא זו כולה מדברת על נושא אחד, על תבנית הכוכבים, על מערכת הכוכבים, לפי מצב הידיעות בזמן ההוא. נמצא איש שכתב בריתא והקיף את האסטרונומיה לפי המצב בזמן ההוא, שם הקיף גם את האסטרולוגיה. אם נקח את הספר תנא דבי אליהו, כבר נכר מתוך הספר הזה ששאף לרכז את כל האגדות מסביב לענין אחד וגם הסגנון אינו סגנון מנומר עשיר שאינו מצטט הרבה, אבל כל אלו מונחות בתוך סגנון אינדיבידואלי של המחבר הזה. הנה הספר פרקי דרבי אליעזר, – זה לא קובץ אלא ספר שיש לו צביון אינדיבידואלי, הוא ג"כ השתמש במקורות שונים, אבל הוא המתיק אותם. הוא עסק בקוסמוגוניה לפי מושגי הדור ההוא. יש לשער שהיו גם ספרים בענינים שונים אחרים מיוחדים, למשל, לרפואה, לפי מצב הדברים בימים ההם, רפואה עממית, שם היו גם השבעות ולחשים, סממנים, סמי רפואה ועוד דברים כאלה. אנו מוצאים בתלמוד, למשל, "מגלת הסממנים". כפי הנראה מתוך התוכן, המגלה הזו עוסקת בצמחים, בצמחי רפואה, בצמחי צבעים ובצמחי בושם, מפני שהמלה "סממנים" פירושה צמחים שאינם לאכילה, אלא לרפואה, לבשמים ולצבעים. אם כן, מגילה זו שהיא היתה בריתא, מפני שבזמנים הקדמונים היו כותבים מגלות סתרים, מפני שצריך היה לכתוב הדברים הם היו נקראים מגילות. וזו היתה בריתא העוסקת בצמחים. קשה לנו לדעת מה טיבה של בריתא זו, היא אבדה לעולם. אנו מכירים הרבה ציטטות ומימרות רבות שהן שייכות לסוגיה אחת, ועוד מהימים הקדמונים נמצאו בריתות רבות שנשארו מהן ציטטות, אמנם למאות, מפוזרות מאד, ועכשיו, על פי הציטטות אנו מכירים שהן חוליות מפוזרות של ספר אחד שלם. רש"י ועוד מחברים רבים בזמנו מצטטים, למשל, מדרש "ספר יצירה" או משנת יצירה, ואמנם בימינו יש ספר יצירה, אבל הציטטות הללו אינן נמצאות בספר היצירה שלנו, תחת זה הן נמצאות מפוזרות בספרי מדרשים שונים. ויש לחשוב שהציטטות הללו היו במשנת יצירה או בספר יצירה. כל זה נצטרף לבנין אדיר של ספרות גדולה ורחבה, רבת ספרים, רבת קובצים, לפי צורתם הם, כמו שאמרתי, כל כך שונים אלה מאלה. למשל, מדרש רבא, וכן מדרש תנחומא, צורתו היא צורה פרשנית, הוא הולך על סדור פסוקים ומפרש אותם. הפסיקתא, למשל, היא כבר צורה פרשנית של דרשות, נאומים על נושאים מסויימים וכל הפסיקתאות הללו מסודרות לפי השבתות הללו, מאוחדות, למשל, ד' פרשות, לשבת הגדול, לשבת ראש חודש וכו', כל אלו השבתות שיש בהן פיוטים – זו כבר צורה אחרת, לא אכזוטיקה, כמו הצורה של תנא דבי אליהו, שם הענין – קדושה, של קדוש השם עם מסירות נפש. כל הספר הזה סובב מסביב לאידיאה זו. "פרקי דרבי אליעזר" הוא ג"כ ספר שמדבר מספרות היצירה, ז.א. שמדבר ביסודות יצירה ובנין העולם. אתם רואים, שגם הצורות הן שונות זו מזו, ואילו חפצנו לדעת על כל הדברים הללו, להציב לנו מטרה להקיף את כל זה, לא היינו מעלים כלום. על זה הייתם צריכים לקרוא ספרים ולקרוא על כל צורה וצורה של המדרש לפי זמנו, לפי מחברו ומלקטו, וכו' וכו'