נדרים לה ב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
שחזור לגרסה לא מבוארת |
||
שורה 1:
{{כותרת לעמוד בגמרא נדרים|נדרים|לה|ב|לה א|לו א}}▼
<קטע התחלה=ג/>מתני' ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו ומקריב עליו קיני זבין קיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות ומלמדו מדרש הלכות ואגדות אבל לא ילמדנו מקרא אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא:
'''גמ' '''איבעיא להו הני כהני שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא למאי נפקא מינה למודר הנאה אי אמרת דשלוחי דידן הוו הא מהני ליה ואסור ואי אמרת שלוחי דשמיא שרי מאי ת"ש דתנן מקריב עליו קיני זבין כו' אי אמרת שלוחי דידן קא מהני ליה וליטעמיך ליתני מקריב עליו קרבנות אלא מחוסרי כפרה שאני דא"ר יוחנן הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים שנאמר {{קטן|({{הפניה לפסוק|ויקרא טו|לב}})}} זאת תורת הזב בין גדול בין קטן אלא מעתה לר' יוחנן {{קטן|({{הפניה לפסוק|ויקרא יג|נט}})}} זאת תורת היולדת וגו' בין קטנה ובין גדולה קטנה בת לידה היא והא תני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך קטנה ומעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ותמות ההיא זאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה שכן אדם מביא קרבן על אשתו שוטה כדברי רבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכל קרבנות שחייבת שכך כותב לה ואחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא<קטע סוף=ג/>
:וליטעמיך, ליתני: מקריב עליו קרבנות? ▼
</div>
<div class='gmara_rashi'>
==רש"י==
<קטע התחלה=ר/>'''מתני' ותורם את תרומתו וכו'''' - מפרש בגמרא:
שורה 55 ⟵ 36:
<div class='gmara_ran'>
==ר"ן==
▲*'''ותורם את תרומתו ואת מעשרותיו לדעתו''' – מפרש בגמרא לדעתו דמאן.
▲*'''ומקריב עליו''' – אי האי מדיר כהן הוא.
''' ולא''' ילמדנו מקרא. בגמ' מפרש טעמא:
▲*'''איבעיא להו הני כהני שלוחי דידן הם''' – אף על גב דבפרק קמא ד[[קידושין כג ב|קידושין]] אסיק רב הונא דשלוחי דרחמנא נינהו, דאי סלקא דעתך שלוחי דידן נינהו, מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ואינהו עבדי – אפילו הכי בעי הכא למיפשטא ממתניתין או מברייתא.
▲*'''הא קמהני ליה''' – וכיוון דעביד שליחותיה, מהני ליה הוא. דבשלמא אי שלוחי דשמיא נינהו, אף על גב דשרי להו בהאי קרבן למיכל בקדשים, אין זה אלא גרמת הנאה בעלמא, ושרי.
▲*'''אלא מחוסר כפרה שאני''' – כלומר: ואדרבה, תפשוט לאידך גיסא. דכיוון דתנא מחוסרי כפרה בלחוד דאין צריכין דעת, משמע דווקא הני, משום דכיוון דאין צריכין דעת, ודאי כהן לאו שליחותן קעביד; אבל בשאר קרבנות הצריכין דעת, שלוחי דידן נינהו. דאי לא, ליתני: '''מקריב עליו קרבנות''', והוה רבותא טפי.
▲*'''חוץ ממחוסרי כפרה''' – זב וזבה ומצורע ומצורעת ויולדת. ובכולהו כתיב "תורת". וקרי להו מחוסרי כפרה, משום שאסורין ליכנס למקדש ולאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן. והני, כיוון דאין קרבנן בא לכפרה, אין צריכין דעת; אבל כל שצריכין כפרה על חטא, צריכין דעת.
▲*'''שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן''' – וכי היכי דאדם מביא קרבן על בנו קטן שאין לו דעת, הכי נמי שלא מדעתו על חבירו.
▲*'''אלא מעתה לרבי יוחנן''' – דסבירא ליה ד"תורת" אתי לרבויי קטן, "זאת תורת היולדת" מאי איכא לרבויי? אילימא בין גדולה בין קטנה, והא תני רב ביבי וכו'.
▲*'''משמשות במוך''' – חייבות לשמש במוך, משום סכנה, שמא תתעבר ותמות. אלמא לא משכחת לה יולדת שהיא קטנה. וכי תימא, מאי קושיא? הא אסיקנא בפרק קמא ד[[יבמות יב ב|יבמות]] דשמא תמות קאמר, ואפשר נמי דלא מייתא! איכא למימר, מאן דסבר הכי התם, סבירא ליה דבנים הרי הן כסימנים, אי נמי עדיפי מסימנים; הילכך גדולה היא, ולא משכחת קטנה שתלד.
▲*'''ההיא זאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה שכן אדם מביא קרבן על אשתו כרבי יהודה''' – כלומר, אי לא אשכחן דאדם מביא קרבן על אשתו, לא הוה מרבינן שוטה; דלמאן קא מזהר רחמנא? בשלמא בקטן, לאבוה קא מזהר; אלא שוטה, למאן? אבל השתא דאמר רבי יהודה דאדם מביא קרבן על אשתו, איכא לאוקמי קרא ד"זאת תורת" ליולדת שוטה, שאין אנו צריכין דעתה אלא דעת הבעל, כיוון שהוא מביא קרבנותיה.
▲*הכי גרסינן, '''דתניא, אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכל קרבנות שהיא חייבת. אמר רבי יהודה, לפיכך אם פטרה אינו חייב באחריותן, שכך כותבת לו, אחריות דאית לי עליך מן קדמת דנא''' – והכי פירושו: אדם מביא קרבן עשיר על אשתו, שאף על פי שכל אשה שיש לה בעל לא הויא עשירה, שהרי כל מה שקנתה אשה קנה בעלה – אפילו הכי, כיוון שבעלה עשיר, מביא בשבילה קרבן עשיר בקרבנות שהיא בעולה ויורד, לפי שהבעל חייב בקרבנות אשתו. '''וכן כל קרבנות שהיא חייבת''' – למעוטי נדריה ונדבותיה. רבי יהודה אומר: '''לפיכך אם פטרה''' – כלומר, שגירשה – '''אינו חייב באחריותן, שכך כותבת לו''' – בשובר שהיא עושה לו בשעת גירושין מכתובתה, כותבת לו שהיא מוחלת כל אחריות שיש לה עליו מקודם לכן, ויש בכלל לשון זה אפילו קרבנות, דרבי יהודה דריש לשון הדיוט, ומהכא ילפינן לה בפרק המקבל ([[בבא מציעא קד א]]).
</div>
שורה 104 ⟵ 88:
''' מביא''' אדם קרבן עשיר על אשתו. אם היא חייבת קרבן לידה או מצורעת ואין יכול לומר עניה היא ואין לה שום דבר שכך כתב לה בכתובתה דאחריות דאית לך עלי מן קדמת דנא דמשמע ליה אפילו שוטה צ"ע מנא ליה הא דמשמע שהוא חייב כל מה שחייבת קודם מזה יש ללמוד דאדם חייב לפרוע חובות אשתו שהיא חייבת קודם שישאנה ולא נראה דבפרק יש נוחלין (ב"ב דף קלט.) איבעיא ליה אי בעל בנכסי אשתו לוקח הוי או יורש הוי דאי לוקח הוי לא יפרע לבעלי חובות של אשתו שלוותה קודם ואפילו מנכסי מלוג שלה ואם יורש הוי יפרע מנכסי מלוג שלה כמו יורש שפורע חובות אביו מקרקעי ואם כן לא מיבעי אלא מנכסי מלוג שלה אבל מנכסים שלו לא יפרע שום דבר. והך בעיא דלוקח הוי או יורש הוי פסק רבינו שמואל בן בתו של רש"י קבלה מרבינו חננאל דיורש הוי וצריך הבעל לפרוע מנכסי מלוג שהכניסה לו אשתו והכי הלכתא שאדם פורע חוב אשתו שהיא חייבת קודם לכן אם יש מטלטלין או חובות כעין שהכניסה לו אע"פ שיורש אינו פורע ממטלטלין מיהו לאחר תקנות גאונים שתיקנו להיות עתה מטלטלין כמקרקעי וגובה כתובתה ממטלטלין אע"ג דממנה אין לגבות כ"א ממקרקעי כמו כן גם החובות נמי יתפרעו מן המטלטלין דכל הדין הנוהג בקרקעות נוהג במטלטלין והא דאמר הכא כל קרבנות שהיא חייבת דוקא קרבנות אבל חוב לא יפרע אלא ממה שהכניסה לו דכיון דיורש הוי ומטלטלין כקרקעות עתה שיעבודם על אותן נכסים אין יכולת ביד הבעל להפקיען אבל יותר ממה שהכניסה לו [אינו פורע] וקרבנותיה נמי דוקא קרבנות חובה אבל לא נדרים ונדבות ואם לאחר נישואין [נדרה קרבן] לא ישלם נדריה דאם לא כן יכולה להחריב בעלה. והכי משמע בירושלמי. גרסא אחרת אם פטרה אינו חייב וה"פ כל קרבנות שהיא חייבת כשהיא תחתיו חייב לפרוע ולפיכך אם פטרה שגירשה אינו חייב שכך כתבה בשובר של כתובה והתקבלתי כתובתי ואחריות דאית לי עלך מן קדמת דנא ולגירסא זו אינו חייב לשלם כלום מקודם נישואין:<קטע סוף=ת/>
</div>
| |||