משתמש:Roxette5/שפת אמת/ארכיון 1: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

 

כי המצוה הזאת כו' ל"נ היא ממך כו'. ובמד' הפותח והחותם בתורה מברך לפני' ולאחרי' כו'. כי הנה אורייתא סתים וגליא כמ"ש בזוה"ק. וב' הבחי' ניתנו לישראל שגם הם סתים וגליא. ולכן אמר לא נפלאת על בחי' הסתום לא בשמים הוא כי התורה היורדת מן השמים תורה שבכתב הוא סתום ומלא סודות ורזין עד אין מספר. ולא רחוקה היא בחי' הנגלית שבכח הפה לגלות ונדבר בדברי תורה. וע"ז אמר לא מעבר לים הוא כי באמת הדיבור הי' בגלות במצרים עד שהוציאנו הקב"ה משם. ובזה ניתן לנו כח הפה כמ"ש למען תהי' תורת ה' בפיך כי בי"ח הוציאך ה' ממצרים. וז"ש בפיך ובלבבך לעשותו בפיך בחי' גליא ובלבבך בחי' סתום. ואין מי שיכול לפתוח בתורה רק בנ"י בכח התרי"ג מצות שנק' נר מצוה שהוא עצה איך לגלות אור תורה. וכמו שכל מפתח יש בו צורה כדמות המנעל ובו יכולין לפתוח. ואם נשתנה צורת המפתח א"א כלל לפתוח. כן מפתח של התורה הוא תרי"ג מצות. וכל מצוה ציור פרטי וע"י קיום כל התרי"ג נפתח התורה. ולכן נעלמה מעיני כ"ח רק בנ"י שנמסר להם המפתח. ולכן כ' במד' למי שממציא את כל רמ"ח מצות. ומ"מ בכל מצוה יש התקשרות לכל תרי"ג מצות כמ"ש תרי"ג מצות התלויות בה. ומכ"ש מצות שנאמר בהם ששקולין ככל המצות כמו שבת וציצית נפתח בהם אור התורה. והקורא בתורה מברך לפני' על שזיכנו הקב"ה לדבר בתורה וכשזוכה להשיג הארה פנימיות כמ"ש (מדרש שיר השירים פרשה א') לב חכם ישכיל ע' פיהו זה בחי' סתים וע"ז ברכה אחרונה שנתן לנו תורת אמת היא בחי' סתום וחתום:

 

Section 1

 

כתבו לכם את השירה כו' ענין שירה זו הגם כי יש בה עונשין. אך כמ"ש חסד ומשפט אשירה כמ"ש במדרשים בה' אהלל דבר באלקים אהלל בין במדת פורעניות כי כל המשפטים לבנ"י הם לטובה. ולכן בר"ה שהוא המשפט כ' יום תרועה יהי' לכם. תרועה היא רצון כמ"ש תרועת מלך בו. ולכן כ' לכם לכם היא לרצון ולא לאחרים לרצון. ובמד' מי גוי גדול א"ל אלהים קרובים אליו אין אומה כזו שיודעין אופי' של אלקים שבטוחין שיזכו בדינם ע"ש. כי אלקים הוא מדת הדין אעע"כ לבנ"י קרובים אליו:

 

Section 1

 

שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך קרי לי' מכשול וקרי לי' עון כמו שדקדקו בגמ' מזה. אך יש ב' שמות לכלל ישראל יעקב וישראל. ובאמת שם ישראל לעולם אינו מתבטל לגמרי ומזה אמרו אעפ"י שחטא ישראל הוא כי יש חלק לכל איש ישראל בזה השם. והיא חלק הנשמה שמסתלקת כשאדם חוטא אעפ"כ יש בה כשלון ע"י עונות האדם ובגוף הוא עון ובנשמה חטא ומכשול. כן הוא בפרט כל איש ובכלל ישראל. והנה לכלל ישראל אמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך וזה כולל כל התורה ומצות שכולם הם עצות איך להתקרב שיחול אלקותו ית"ש עלינו. ובעונות כתיב היו מבדילין ביניכם לבין אלקיכם. ולכן כלל התשובה שיחזור ויחול עלינו שם אלקותו ית"ש לכן יש עשרת ימי תשובה מול עשרת הדברות. קחו עמכם דברים הם עשרת הדברות שהם מתחדשים בכל יום כמ"ש אנכי מצוה אתכם היום. אבל כפי קיום התורה ומצות כך זוכין לשמוע. וז"ש תשא עון שלא יעכבו העונות. וקח טוב כמ"ש רש"י למדנו דרך הטוב. ויחדש לנו עשרת הדברות ואנכי ה' אלקיך. ולכן שבת שבו ניתנה עשרת הדברות מסייע אל התשובה כמו שכתוב אנכי כו' מוחה פשעיך פי' אנכי דעשרת הדיברות למעני כדי שתוכל לקבל הדברות:

 

 

תר"מ

יום הכפורים הוא זכות מרע"ה שהוריד לוחות אחרונות. והנה בנ"י נשתתפו בתענית יום האחרון של מ' ימים האחרונים עם מרע"ה וזיכה מרע"ה את כל בנ"י והוא נקרא איש האלקים דכתיב אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם שהיו עתידין להיות כמלאכי השרת. ומשה רע"ה נשאר בזה המדריגה ולא כולכם. רק ביום הכפורים נדמו כל בנ"י למלאכי השרת בכח הארת מרע"ה שהכניס עצמו בכלל ישראל לכן צריכין להיות אגודה אחת ביוה"כ ואז שורה זכות משה רע"ה. ואיתא לא היו ימים טובים לישראל כיוהכ"פ שבנות ישראל יצאו בכלים שאולין וכל ישראל שואלין זה מזה ע"ש סוף תענית. שכל עיקר הכח בזה היום נתן לנו מרע"ה במתנה א"כ צריכין כל אחד למסור חלקו לצבור. ובאמת לא נגמר התיקון רק ע"י כלל ישראל הצדיקים והבינונים כדאיתא שם יפיפיות שבהן אומרות תן עיניך ביופי. מיוחסות אומרות תן עיניך במשפחה מכוערות אומרות קחו מקחכם לשם שמים. והרמז שיש צדיקים שמעשיהם רצוין לפני הקב"ה. והם היפיפיות. ויש פשוטים שחל עליהם כח השורש מאבותינו כמ"ש שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי. ויש עוד בחי' מה שעושין לשם שמים ומשתוקקין לעשות רצון אביהם שבשמים. אעפ"י שלא עלתה בידן. מ"מ נעשים כל ישראל אגודה אחת להתקרב לאביהם שבשמים:

 

 

תרל"ד

בפ' וזאת הברכה כו' ה' מסיני בא כו' אש דת למו חובב עמים כל קדושיו בידך והם תכו לרגליך כו' קהלת יעקב כו'. התורה נעלמה מעין כל חי והיא אש ממש. אבל מתפשט ממנה נחלים ודרכים עד שיש לכל איש ישראל חלק בה. וזה שהנחילנו מרע"ה מורשה קהלת יעקב שיהי' לכל איש חלק בה. והוא ע"י התרי"ג מצות. זאת התורה אשר שם משה שיהי' מתפשט הארת התורה בתרי"ג מצות. ז"ש צוה לנו משה בהתחלקות תרי"ג פקודין. לכן איתא משה רבינו גי' תרי"ג כמ"ש במ"א מזה. כל קדושיו בידך הוא בחי' האבות. והם תכו לרגליך הי"ב שבטים שעליהם כתיב חובב עמים שכל שבט אקרי קהל. ויוסף הצדיק כולל כל השבטים והם אחדות אחד. ונק' קהלת יעקב הרבה קהלות י"ב השבטים. והם י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. וגם פי' קדושיו בידך בכלל כל ישראל שהנשמות הם אור התורה בשורש העליון. והם תכו לרגליך בחי' הגופים. וב' פירושים אלו נרמזים בספרי בפ' ברכה ע"ש. ויתכן לפרש הג' פרטים מסיני ומשעיר ומהר פארן רומז לבחי' ג' אבות. מרבבות קודש אש דת בחי' מרע"ה אשר שם הוי"ה נשלם על ידיהם כידוע. וחובב עמים בחי' שלמטה. לכן נק' עמים מלשון גחלים עוממות. שהאש דת א"א להתקרב בו רק ע"י כח השבטים י"ג המדות שהתורה נדרשת בהם. כי עיקר התורה ארוכה מארץ מדה. והנה יעקב אבינו וכן משה רבינו שניהם ברכו השבטים. שיעקב הכין הכלים שיחזיקו ברכת התורה. ומשה רבינו מילא אותם. כמ"ש מורשה קהלת יעקב שעשה אותם כלי מחזיק ברכה שהוא בחי' שלום. וע"ז מסיים ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי העם בחי' האבות. יחד שבטי ישראל השבטים. ואיתא בזוה"ק יקוו המים כו' אל מקום אחד ישראל גוי אחד ע"ש. והם הי"ג שבטים אחדות אחד. לכן סיים הפסוק ולמקוה המים קרא ימים לשון רבים אל הנחלים של השבטים. כמו שרמזו חז"ל אין דומה טעם דג ים שבעכו כו' רומז לי"ב נחלות של י"ב השבטים. והנה הקב"ה הראה למרע"ה קודם מותו נחלת כל השבטים. וראה חלק כל שבט ושבט בתורה למעלה ולמטה. בחי' קדושיו בידך למעלה. תכו לרגליך י"ב דגלים ונחלות שלמטה. וזאת הברכה הוא התקשרות תורה שבכתב לתורה שבע"פ. לכן יש בו הסתלקות מרע"ה והכח שנתן ליהושע. שהאיר תורה שבכתב לתורה שבע"פ. והוא בחי' שמיני עצרת ושמחת תורה. עצרת תהי' לכם לקבל התורה שבכתב בעצמיכם. וזהו עיקר השמחה כשנפתח פיהם של ישראל בתורה. וע"ז כ' שמחה לאיש במענה פיו בתורה. ואיתא במד' כשבא משה לברך את ישראל בא הקב"ה וגם התורה לברך את ישראל ע"ש. דהנה קוב"ה ואורייתא וישראל חד. פי' התורה היא עיקר הברכה. והקב"ה נותן הברכה. ובנ"י כלי מחזיק ברכה. ובהתחברות אלה הג' נשלם הברכה. והתורה מתחלת בב' לשון ברכה וסוף התורה וזאת הברכה שנשלם הברכה כדכתיב הברכה אשר תשמעון: כ"ב אותיות אין שיעור לכל הצרופים שבהם ברל"א שערים. הברכה גי' רל"ב כלל הכ"ב אתוון עם הרל"א שערים. ועיקר שם ברכה הוא בהתרחבות הדבר לעשות תולדות ופירות. כי כל צירוף הוא תולדה אחרת ואין שיעור להם. לכן אין מי שיוכל לקבל הברכה רק בנ"י בכח התורה. וכדאיתא ישראל י"ש רל"א שבהם הרל"א שערים. שגם הם בחי' אין מספר והם כלי מחזיק הברכה: מאוד צריכין לשמוח בהתורה. דאיתא [בתדב"א אמר] הקב"ה התורה חביבה לי לפי שמלמדת לבנ"י להטיב מעשיהם. מכש"כ שאנחנו צריכין לשמוח בתורה שהיא מתקנת אותנו. כדאיתא אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי:

 

 

תרנ"ג