טור אבן העזר לח: הבדלים בין גרסאות בדף

התנה עמה בשעת קידושין ע"מ שתבעל לאבא הוי כמו שתעלה לרקיע ותנאו בטל שאינו בידה שיבא אביו על הערוה ונמצא מתנה במה שאין בידה לקיימו אבל אם התנה עליה שיתן לו פלוני חצרו או שישיא בתו לבנו וכיוצא בזה תנאו קיים שהרי בידה לקיימו ותתן לפלוני ממון הרבה עד שיתן לו פלוני חצרה או ישיא בתו לבנו כתב הרמב"ם כל האומר מעכשיו אינו צריך לכפול תנאו ולא להקדים התנאי למעשה אלא אף על פי שהקדים המעשה התנאי קיים אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואין צריך לכופלו ולא להקדימו למעשה ור"ח כ' דאפילו במעכשיו ובעל מנת לא הוי תנאי עד שיהיה בו כל דיני התנאי ולזה הסכים א"א הרא"ש וי"א דלא בעי תנאי כפול ולא שאר דיני תנאים אלא באיסור כגון בקדושין וגיטין אבל בממון הוי תנאי בלא כל זה וא"א הרא"ש ז"ל כתב דבכל מקום שהזכירו תנאי בין באיסור בין בממון צריך כל דיני התנאי וכ"כ הרמב"ם התנה בשעת הקידושין שלא יהא עליו שאר או כסות תנאו קיים ואינו מתחייב לה בהם אבל אם התנה שלא יתחייב בעונתה תנאו בטל וחייב בה נתן לה פרוטה ואמר לה ע"מ שאתן לך מנה התקדשי לי כשיתקיים התנאי יחולו הקידושין למפרע אע"פ שלא אמר מעכשיו דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואם קבלה קידושין מאחר קודם שנתקיים התנאי ואח"כ נתקיים אין קידושי השני כלום ואם אמר לה על מנת שאתן לך מנה תוך ל' יום אם נתן לה תוך שלשים יום הוו קדושין למפרע לא נתן לה תוך שלשים יום אינה מקודשת ואם לא אמר לה על מנת אלא אמר אם אתן לך מנה תוך שלשים יום תהא מקודשת לי בדינר זה אין הקידושין חלין אלא משעה שנתנו לה לפיכך אם קדשה אחר קודם שיתקיים התנאי מקודשת לשני אמר לה תהא מקודשת לי על מנת שירצה אבא ר"ל על מנת שישתוק אבא כשישמע לפיכך אם שמע ושתק חלו הקידושין מיד אפילו אם אמר בתר הכי לא וכן אם מת ולא שמע מקודשת מיד אבל אם מיחה כששמע אינה מקודשת אמר על מנת שלא ימחה אבא אפילו שמע ושתק לא חלו הקידושין שאם ימחה אחר כך אינן קידושין אבל אם אמר אין פעם אחת שוב אין יכול למחות ואם מת ולא מיחה מקודשת אם מת הבן מלמדין את האב שימחה כדי שלא תזקק ליבם והרמב"ם כתב בעל מנת שירצה אבא לא רצה או שתק או מת קודם שמיעה אינה מקודשת ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה ואם אמר על מנת שיאמר אין כתב הרמ"ה מתי שיאמר אין מקודשת אפילו אמר תחילה לא הילכך לעולם הוי ספק עד שימות האב ואם מת הבן אפילו אמר האב איני רוצה או חולצת או מתייבמת אבל לא מיפטרה בלא חליצה דילמא הדר ואמר אין ומקיימא תנאה אמר לה תהא מקודשת לי בפרוטה על מנת שאעשה עמך כפועל או שאדבר עליך לשלטון אם יש עדים שעשה עמה כפועל ודבר עליה לשלטון מקודשת בודאי ואם אין עדים מקודשת מספק ופירשו התוספות שכיון שדבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל מוקדשת ואינה יכולה לומר למלאכה זו לא הייתי חפצה לדברי' הללו לא חפצתי ובתוספתא קתני אם דבר עליה כדרך המדברים מקודשת משמע שהדברים ידועים הם שיש לו לדבר עליה כשאומר ע"מ שאדבר עליך לשלטון לא נתן לה כלום ואמר לה התקדשי לי בשכר שאדבר עליך לשלטון אינה מוקדשת שישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והוה ליה מקדש במלוה: ע"מ שיש לי מנה אם ידוע כעדים שיש לו מנה ביד פלוני מקודשת בודאי ואם אין ידוע מקודשת מספק אפי' אומר אותו פלוני אין לו בידי ע"מ שיאמר פלוני שיש לי מנה בידו אמר יש לו בידי מקודשת לא אמר יש לו בידי אינה מקודשת ע"מ שאראך מנה אינה מקודשת עד שיראנה מנה שלו ואם יש לו מאחרים בעיסקא אינה מקודשת וכתב הרמ"ה אפילו איכא סהדי דיכול לאחוויי לה לא הוו קידושין עד דמחזי לה דלהכי אמר לה ע"מ שאראך ולא אמר לה ע"מ שיש לי דלא ניחא לה למסמך אסהדי עד דמחזי לה ומכי מחזי לה איגלי מילתא דמעיקרא תפשי בה קדושין ויש לה קולא מצד אחד דאילו בע"מ שיש לי אם יש עדים שיש לו בשעת קידושין מקודשת ודאי ואי לא הוו קידושין ספק דיש לו בשעת קדושין משמע ואילו בע"מ שאראך להבא נמי משמע ואע"ג דמחזי לה ממציאה דאשכח או ממתנה שניתן לו אח"כ הוו קידושין ומיהו לא חיישינן דילמא אחזי לה בתר הכי למיהוי ספק קידושין: ע"מ שאראך בית כור עפר אם ידוע שיש לו משלו מקודשת בודאי ואם אין ידוע הוו קדושין ספק היה לו בית כור עפר ויש בו סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמו היו בקעים עמוקים י' אם הם מלאים מים הרי הם כסלעים ואין נמדדין עמו ואם אין מלאין מים נמדדים עמו ע"מ שיש לי בית כור עפר במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם אין לו באותו מקום כתב הרמב"ם דהוו ספק קדושין וא"א הרא"ש ז"ל כתב דאפי' ספק קדושין לא הוו על מנת שיש לי מנה במקום פלוני ויש לו במקום אחר י"א שהיא מקודשת משום דזוזי נקל להוליכם ממקום למקום והרמב"ם כתב שגם בזה אינה מקודשת וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל על מנת שאני עשיר ונמצא עני או עני ונמצא עשיר ע"מ שאני כהן ונמצא לוי או לוי ונמצא כהן נתין ונמצא ממזר ממזר ונמצא נתין בן עיר ונמצא בן כרך או בן כרך ונמצא בן עיר ע"מ שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק רחוק ונמצא קרוב ע"מ שיש לי בת או שפחה גדולה ונמצא שאין לו ע "מ שאין לו ויש לו או ע"מ שיש לו בנים ואין לו או ע"מ שאין לו ויש לו או שאמר התקדשי לי בכוס של יין ונמצא של דבש כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אח"כ שאילו ראתה אותו וקבלתו סברה וקבלה או דבש ונמצא יין בכולן אפי' אומרת בלבי היה להתקדש לו אפי' לא יתקיים התנאי אינה מקודשת לא שנא אם קבלה היא הקידושין ל"ש אמרה לשליח לקבלם בתנאי ושינה השליח וכתב הרמ"ה דווקא שאמרה בלבי היה ולא הוציאה בשפתה אבל אם אומרת כן בשעת קדושין הוו קדושין כיון ששמע הבעל ולשתק נתבטל התנאי וכן אם היא הטעתו אינן קדושין אבל אם כנסה סתם ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והיא לויה או לויה והיא כהנת עשירה והיא ענייה ענייה והיא עשירה ה"ז מקודשת על מנת שאני קורא אינה מקודשת אא"כ קורא ג' פסוקים בתרגום אונקלוס ואם אמר קראה אנא עד דקרי אורייתא נביאי וכתיבי בדיוקא ע"מ שאני שונה לרב אלפס עד שישנה משניות ולדעת א"א הרא"ש ז"ל אם יודע מדרשי התורה מקודשת ואם אמר תנאה אנא עד דידע הלכתא ספרא וספרי ותוספתא ע"מ שאני תלמיד איני אומר כבן עזאי אלא כל ששואלים אותו דבר אחד בתלמודו ואומרו ואפילו בהל' החג שהם דברים קלים שמלמדים אותן ברבים ע"מ שאני חכם אין אומר כר"ע וחביריו אלא כל ששואלין אותו דבר חכמה פירוש דבר התלוי בסברא בכ"מ ואומר על מנת שאני גבור אין אומר כאבנר ויואב אלא כל שבני עירו יראים ממנו מפני גבורתו על מנת שאני עשיר אין אומרים כאלעזר בן חרסום אלא כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עושרו על מנת שאני צדיק אפילו הוא רשע גמור הוי ספק קידושין שמא הרהר תשובה בלבו על מנת שאני רשע אפי' הוא צדיק גמור הוי ספק קדושין שמא הרהר עכו"ם בלבו על מנת שאני בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך על מנת שאני בשם ונמצא בשם ובורסקי על מנת ששמי יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון מקודשת שאיני אלא בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך שאיני אלא בשם ונמצא שהוא בשם ובורסקי שאין שמי אלא יוסף ונמצא שהוא שמו יוסף ושמעון אינה מקודשת כתב הרמב"ם המקדש ע"ת וחזר בו אחר כמה ימים ובטלו ה"ז מקודשת סתם אע"פ שבטלו בינו לבינה שלא בפני עדים בטל התנאי וכן אם היה מן האשה ובטלה איתו אח"כ בינו לבינה בטל לפיכך המקדש על תנאי וכנס אח"כ סתם או בעל בתם צריכה גט אע"פ שלא נתקיים התנאי שמא בטל התנאי כשבעל או כנס וכ"כ הר"מ נרבוני בע"מ שאתן לך מאתים זוז אם אמר המקדש שאין רוצה לקיים תנאו לעולם אין כופין אותו לקיימו אלא קידושין בטלים ואינה צריכה גט ומ"מ בעל נפש לא ישאנה בלא גט שמא אח"כ יאמר שרוצה לקיים התנאי לקלקל על השני ואם אמר שעדיין רוצה לקיימו אין יכולין לכופו כל י"ב חדש כדין זמן שנותנין לבתולה ומי"ב חדש ואילך כותבין עליו אגרת מרד ואם מת קודם שיקיים התנאי אפי' חליצה לא בעיא ואם מחלה היא התנאי בחיי המקדש גמרו הקדושין מיד כאילו קיימו וכל הני תנאי מיירי בשלא כנסה אבל כנסה מקודשת מיד דמסתמא בשעת כניסתה לחופה אחלה לתנאו כדאמרינן במקדש על התנאי ובעל חייב ליתן לה כתובתה ממה נפשך אם מחלה הרי נישואיה גמורים ואם לא מחלה באותה שעה הרי עדיין יכולה למחול וכשתמחול איגלאי מילתא דנשואין גמורים הוו וכתובה יש לה וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל בתשובה באחד שהלך למדינת הים וקדש על תנאי אם באתי מכאן ועד י"ב חדש תהיה מקודשת מעכשיו וקודם שהלך נתרצו שניהם להאריך הזמן ועברו י"ב חדש ולא בא ובא קודם הזמן האחרון וכתב דהוו קדושין דכל מעשה שנעשה על תנאי יכול לבטל התנאי ואפילו נתאכלו המעות הוו קדושין למפרע כשנתקיים תנאי השני אמר לה תהא מקודשת לי חוץ מפלוני שלא תאסר עליו אלא תחיה כאשת איש לכל העולם חוץ מפלוני שתהיה לו כפנויה אינם קדושין והרמב"ם כתב שהן ספק קדושין אבל אם אמר ע"מ שלא תיאסר לפלוני אינו תנאי והוו קידושין גמורין ואסורה לו:▼