טור יורה דעה שא: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←טור: עריכה חלקית |
עריכה |
||
שורה 1:
{{טור|יורה דעה|ש|שא|שב|}}
==טור==
דבר תורה אין אסור כלאים אלא דרך לבישה, או להעלותם עליו דרך חימום. אבל אם מעלם עליו שלא כדרך חימום, כגון אהל של כלאים שמאהיל עליו, או שמפשיל קופה של כלאים מאחוריו, או שמציעו תחתיו, מותר.
אבל חכמים אמרו אפילו עשר מצעות זו על זו וכלאים תחתיהן, אסור לישן עליהם שמא תכרך עליו נימא
ודוקא ברכים, אבל כרים וכסתות שהן קשין וליכא למיחש שמא תכרך עליו נימא, מותר לישן עליהן, ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן. במה דברים אמורים כשהן ריקנין ונתונין על גבי קרקע, אבל אם מליאים, או אפילו ריקנין ונתונין על גבי מטה, לא, לפי שנכפף תחתיו ונכרך על בשרו.
וכן כל בגדים הקשין מותרין בהצעה מתחת ואסור ללבשן.
שורה 18 ⟵ 17:
הלובש כלאים ואינו מכוין להנאתו, כגון שלובשם להעביר בהם המכס, והוא מוכס העומד מאליו או שאין לו קצבה, מותר. וכן מוכרי בגדים שמעלים עליהן בגדי כלאים כשמוליכין אותן למוכרם, או שלובשין אותם כדי להראות מדתן, מותר, ובלבד שלא יכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, והצנועין מפשילין במקל לאחוריהם. וכן תופרי כסות תופרין כדרכן, ובלבד שלא יכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, והצנועין תופרים בארץ.
תכריכי המת מותר לעשותן מכלאים, אפילו אותן שקוברין אותו בהן.
וכן מרדעת החמור מותר לעשותם מכלאים אע"פ שיושב עליה. וכתב הרמב"ם: ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בה. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שמותר אפילו אם בשרו נוגע בה, ובלבד שלא יתננה על כתפיו אפילו להוציא בה הזבל.
ערדילדין אין בהם משום כלאים ופירשו הגאונים רגילין ללובשן תחת מנעליהם ותולין עליהן עור תיישים מעובד תחת קרקעותיהן וכנגד העקב של רגל יש שעושין אותו של צמר אין בו משום כלאים לפי שהעקב קשה ואינו מתחמם לשון הרמב"ם מנעל שהוא כלאים ואין לו עקב מותר ללובשו שעור הרגל קשה ואינו נהנה כשאר עור הגוף בגד כלאים שמעות צרורות בו מותר לתתו בחיקו שהמעות קשין ואינן מחממים ואם מיני זרעונים צרורים בבגד כלאים אסור לתתו בחיקו שהזרעונים רכים הם ומחממין הרטייה והאספלנית מותר לעשותן מכלאים כיון שאינו דרך חימום לשון הרמב"ם אין איסור כלאים אלא בגדים שהן דרך חימום כתונת ומצנפת ומכנסים ואבנט ושמלה ובגדים שהם מחפין בהם השוקים והידים וכיוצא בהן אבל צלצולין שעושין העם בבית יד שלהם לצרור בהם תבלין או מעות או סמרטוט שנותנין על הרטייה ואספלנית וכיוצא בהן מותר צלצול של עור או של משי שתולין בו צמר וחוטי פשתן מדולדלין על פני האדם להבריח הזבובים אין בו משום כלאים ע"כ:▼
ודוקא שהכלאים ניכרים וידועים בבגד, אבל בגד שאבד בו כלאים ואין מקומו ניכר, אסור לעשות ממנו מרדעת לחמור, דכיון שאין מקומו ניכר שמא ישכח ויקח ממנו טלאים לתופרו על גבי בגדו, ולא ימכרנו לנכרי שמא יחזור וימכרנו לישראל.
מפות שפורסין על השלחן לקנח בהן הידים, ומטפחות הספרים שנותנין על הספר, ושמסתפגין בהן אחר הרחיצה, יש בהן משום כלאים. ושמסתפרין בהן - אם יש לו בית ראש ולובשין אותם כדרך לבישה אסור, אם לאו מותר.
וילון - אם הוא רך, אסור לעשותו מכלאים מפני שהשמש מתחמם בו לפעמים.
לא יקח אדם ביצה חמה בבגד כלאים בידו, מפני שנהנה בכלאים לינצל בהן מפני החמה.
ערדילדין אין בהם משום כלאים. ופירשו הגאונים רגילין ללובשן תחת מנעליהם, ותולין עליהן עור תיישים מעובד תחת קרקעותיהן, וכנגד העקב של רגל יש שעושין אותו של צמר, אין בו משום כלאים לפי שהעקב קשה ואינו מתחמם. לשון הרמב"ם: מנעל שהוא כלאים ואין לו עקב מותר ללובשו, שעור הרגל קשה ואינו נהנה כשאר עור הגוף.
בגד כלאים שמעות צרורות בו, מותר לתתו בחיקו, שהמעות קשין ואינן מחממים. ואם מיני זרעונים צרורים בבגד כלאים, אסור לתתו בחיקו שהזרעונים רכים הם ומחממין.
הרטייה והאספלנית, מותר לעשותן מכלאים כיון שאינו דרך חימום.
▲
==בית יוסף==
| |||