טור יורה דעה קצד: הבדלים בין גרסאות בדף

וכמה הן ימי טומאתה? יולדת זכר טמאה שבעה, ובליל שמיני טובלת אפילו אם שופעת מתוך שבעה לאחר שבעה. וכל שלשים ושלושה ימים שאחר השבעה מותרת לשמש אף על פי שרואה בהן, ולארחולאחר שלושים ושלושה אסורה אפילו אם אינה רואה.

והיולדת נקבה טמאה ארבעה עשר, ובליל חמישה עשר טובלת, ומותרת כל שישים ושישה אפילו היא שופעת מתוך שישים ושישה לאחר שישים ושישה. וצריכה לפרוש מבעלה ליל שמונים ואחד אפילו אם אינה רואה.

והיולדת בימי זיבתה, אם רואה דם בלידתה צריכה שבעה נקיים מדם, וימי טוהר שרואה בהן אין עולין לה לספירה אף על פי שהן טהורין.

והאידנא כל היולדות חשובות יולדות בזוב, דקיימא לן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, הלכך צריכות שבעה נקיים. ואם אינה רואה בתוך שבעה של ימי הלידה, עולין לספירת שבעה נקיים.

אפילו ילדה נקבה ולא ראתה בשבעה ימים הראשונים ועלו לה לספירת זיבה, וראתה בשבעה ימים השניים, אינה סותרת, וטובלת לאחר ארבעה עשר אפילו לא פסקה. והרמב"ן כתב שסותרת וצריכה שבעה נקיים משתפסוק, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה.

כתב הרמב"ן,: "אף על פי שמן התורה מותר לבעול על דם טוהר , כל הרואה טיפת דם אפילו בתוך ימי הטוהר תשב שבעה נקיים, והרי הוא בכלל חומר שהחמירו בנות ישראל על עצמן., אף על פי שבמקצת מקומות נוהגין קולא בדם טוהר, כבר הסכימו הגאונים ועשו סמיכה והחרימו על מי שיעשה כן." ובעל הלכות כתב שאף בזמן הזה נוהגין בדם טוהר על דין תורה, וכן כתב הרמב"ם שתלוי במנהג, ובאשכנז ובצרפת נוהגין בו היתר.

אין האשה טמאה לידה עד שיגמור צורת הולד, ואין צורתו נגמרת בפחות מארבעים ואחד לזכר ושמונים ואחד לנקבה. לפיכך, אם יודעת בבירור שהפילה תוך הזמן הזה טהורה מטומאת לידה, וזהו דעת הרמב"ן. אבל מתוך הגמרא יראהייראה, דלא שנא זכר ולא שנא נקבה שוין לארבעים יום.

המפלת כמין דגים ושרצים, מן התורה אינה טמאה לידה. ואפילו כמין בהמה חיה ועוף, אינה טמאה לידה, עד שיהא חצי צורת פניו דומה לאדם, כגון המצח ועין אחת ולסת אחד וגבת הזקן. וכשחצי הפרצוף דומה לאדם טמאה לידה, אפילו כל שאר הגוף דומה לבהמה לפי מה שהוא, אם זכר, זכר, אם נקבה, נקבה.

והאידנא, שאין אנו בקיאין בצורת הולד, בכולן חוששת לולד וטמאות לידה מספק, אם ודאי זכר טמאה שבעה, ואם נקבה או ספק נקבה טמאה ארבעה עשר.

וכן המפלת חתיכה, בין לבנה בין שאר מראות, ויש בה עצם או יד או רגל או סנדל או ולד שוושטו אטום או בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות, בכולן יש לה ימי טומאה של נקבה, וצריכה שבעה נקיים בשביל הזיבה.

המפלת דמות בהמה חיה ועוף ושליא קשורה בה, אין חוששין לולד אחר,. ואם אינה קשורה בו, חוששת לו. ואם היה הולד הנדמה זכר, צריכה למנות ימי טומאה של הנקבה בשביל השליא.

היולדת טומטום ואנדרוגינוס, נותנין לה ימי טומאה של נקבה.

מי שלא היתה בחזקת מעוברת והרגישה שהפילה ואינה יודעת מה, הרי זו טמאה לידה וחוששת שמא נקבה היתה.

הייתה מקשה לילד ושמעו קולו של הולד חשוב כילוד, אי אפשר שלא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור. הוציא ידו או רגלו והחזירה, הרי זו טמאה לידה ואין נותנינותנין לה ימי טהרה עד שיוולד.

היולדת תאומים ושהה ולד אחר חברו, משיצא הראשון טמאה לידה. יצא האחרון מונין לו משעת יציאתו,. ואם היה הראשון ניכר מהו אם זכר או נקבה והשני אינו ניכר אם ולד או זכר או נקבה, מונין לה שבועיים ימי טומאה מן השני שמא נקבה היה, וימי טהרה מן הראשון.

יוצא דרך דופן, אמו טהורה לגמרי מלידה ונידה וזיבה, אפילו יצא דם עמו.