טור יורה דעה קפד: הבדלים בין גרסאות בדף

ובשעת וסתה צריך לפרוש ממנה עונה אחת. אם הוא ביום פורש ממנה אותה היום כולו, אפילו אם הוסת בסופו, ומותר מיד בלילה שלאחריו. וכן אם הוא בתחלתובתחילתו פורש כל היום, ומותר כל הלילה שלפניו. וכן הדין אם הוא בלילה פורש כל הלילה ומותר ביום שלפניו ולאחריו.

כתב הראב"ד "ואם רגילה לראות בהנץ החמה, ולא קים לה שפיר אי קודם הנץ החמה או אחר הנץ החמה., יש מחמירים לאוסרה כל היום וכל הלילה, ויש מקילין שאינה אסורה אלא ביום", והכריע הוא כדברי המקילין.

ואם רגילה לראות ראיה מרובה מקודם הנץ החמה עד אחר הנץ החמה, איכא מאן דאמר שאסורה כל היום וכל הלילה דההיא שעתה כולה שעת וסת היא, ואיכא מאן דאמר דבתר תחילת הוסת אזלינן ולא מיתסרא אלא בלילה, והראב"ד כתב שאינה אסורה אלא בלילה וביום כשיעור הנמשך בו.

ואם וסתה נמשך שני ימים אןאו שלשה ימים, ששופעת או מזלפת שני ימים או שלשה ימים, כתב הראב"ד שכולן חשובין כעונה אחת ואע"פ שהגיע תחלתתחילת הוסת ולא ראתה צריכה לפרוש כל ימי משך הוסת, וכ"כוכן כתב הרמב"ן שחוששת לכל ימי משך הוסת שכל יום ויום וסת בפני עצמו הוא, ואפילו נעקר יום הראשון חוששת לשאר הימים עד שיעקרו כולם. והר"ז הלוי כתב שאינה צריכה לפרוש אלא עונה ראשונה של הוסת וכיון שעברה העונה ולא ראתה מותרת, ולזה הסכים א"אאדוני אבי הרא"ש ז"ל.

ואם הגיע וסתה בימי עיבורה משהוכר עוברה, או בימי מניקתה שהן כ"ד חדשים משנולד הולד אפילןאפילו מת הולד, אין צריך לפרוש סמוך לוסתה. וכן לאחר הוסת מותרת אע"פ שלא בדקה.

האשה שהיתה נחבית במחבא מפני פחד והגיע וסתה-- חוששת לו, אפילו לא היה לה וסת קבוע. עבר היום ולא בדקה-- מותרת, שחרדה מסלקת הדמים. ודווקא הני, אבל כל אשה דעלמא שהגיע וסתה אסורה עד שתבדוק. ומיהו אם בדקה אח"כ ומצאה טהורה--, טהורה, אע"ג דחזקה אורח בא בזמנו, לא מחזקינן לה ודאי טמאה, הלכך אם בדקה ומצאה טהורה, טהורה.

ופרישה שפורש סמוך לוסתה אינו אלא לתשמיש, אבל מותר בשאר כל קריבות דבר.

היוצא לדרך צריך לפקוד אשתו אפילו סמוך לוסתה. וי"א דאפילו בתשמיש חייב לפוקדה. ורבינו תם פירש שאסור לפוקדה בתשמיש אלא בדברי ריצוי ולא חיישינן שמא יבאיבוא עליה.

הבא מן הדרך, וכן השוהה עם אשתו בעיר והגיע עת וסתה--, אסור לבאלבוא עליה עד שישאלנה. ואם שהה ל' יום חשיב כ-''הגיעכהגיע עת וסתה'', דסתם עונה שלשים יום., ואסור לסוף שלשים יום עד שתבדוק. במה דברים אמורים? שלא שהה אחר הוסת שיעור שתוכל לטבול; אבל אם שהה אחר הוסת שיעור שתוכל לטבול-- בא עליה ואין צריך לישאל, בין אם היא עירה או ישינה, בין קטנה בין גדולה. ואפילו בלא שהה שצריך לישאל כתב הרשב"א דוקא שיש לה וסת לימים לחוד אבל אם יש לה וסת לימים ולקפיצות כיון שהוסתות תלוי במעשה אימור לא קפצה ולא ראתה: