טור יורה דעה קנא: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
עריכה |
||
שורה 1:
{{טור|יורה דעה|קנ|קנא|קנב|}}
==טור==
דברים המיוחדין למין ממיני אליל, אסורין למוכרן לעולם לעובדי אותה אליל שבאותו המקום. ואם קונה הרבה ביחד שניכר הדבר שהוא קונה אותם לסחורה, מותר. והדברים שאינן מיוחדין לה, מוכרין אותם סתם. ואם פירש העכו"ם שהן לאליל, אסור למוכרו לו
[ואם אין רגילין להקטיר לו אלא לבונה, כל דבר מותר למכור להם חוץ מלבונה, וכל לבונה אסורה בין זכה בין שאינה זכה. וכתב הרשב"א: אפילו אומר שצריך אותה לדברים אחרים אסור, אערומי קא מערים, אבל אם ידוע שצריכה לו לדבר אחר מותר. כתב בסה"ת: אם אין רגילין להקטיר אלא לבונה, אסור למכור לבונה לכומר ולשאר העכו"ם מותר. וכן שעוה ביום איד אסור למכור לעכו"ם, אבל בשאר ימים מותר למכור להם שעוה. וכן הגביע שתופס הכומר בידו וקנאו ישראל אחר שפגמו עכו"ם ובטלו, אסור למוכרו לעכו"ם, דבשביל פגימה קטנה כזו אינו מניח העכו"ם מלעשות בו עבודתו. וכן ספרי דתן אסור למכור לכל עכו"ם].
מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעכו"ם עובד אלילים מוכרים, ובמקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין. ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה. ומותר למוכרה להם על ידי ספסירא, פירוש שקונה הבהמה לעצמו כדי להרויח ומוכרה מיד, אבל ע"י סרסור בעלמא אסור כמו בלא סרסור.
ועגלים קטנים שוקנה לגדלם אפילו בסתם אוסרין דמסתמא אינו טורח בהם לגדלם אלא למלאכה ורבינו האי כתב שאין צד היתר אלא א"כ נראה בו שקונה אותה לשחיטה והרמב"ן כתב כשמוכרח לטבח ודאי לשחיטה ומותר וכשמוכרה לבעל אדמה ודאי למלאכה ואסור וכשם שאסור למכור לעכו"ם כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעכו"ם והאידנא נהגו היתר בכל וכתב ר"י הטעם לפי שבימיהם היו דרים הרבה יהודים ביחד והיו יכולים למכור זה לזה אבל האידנא שמעט יהודים דרים במקום אחד ואי לא מזבני לנכרים איכא פסידא שרי וכתב בסה"ת אפילו לפי זה אין להתיר אלא כשנזדמנה לו אבל לקנות כדי להרויח לא. ▼
ופירש רש"י דלא אסרינן אלא בבהמה טמאה שודאי למלאכה, או בטהורה שפירש למלאכה, אבל בטהורה סתם מותר, שאנו תולין לומר שלשחיטה קונה אותם.
אין מוכרין להן כל דבר שיש בו נזק לרבים כגון דובים ואריות ולא שום כלי זיין ולא סדן וכבלים וקולרין ושלשלאות של ברזל ואפי' עשת של ברזל שראוי לרדד ולעשות ממנו כלי זיין אסור ולא משחיזין להם כלי זיין ולא בונים להם מקום שדנין בו בני אדם וכשם שאסור כל אלו למכור לנכרים כך אסורים למוכרם לישראל החשוד למוכרם לנכרים ולא לישראל ליסטים אפי' אינו הורג בהן כיון שע"י הזיין עומד על נפשו ומלסטם הבריות והאידנא נהגו למכור כל כלי זיין לנכרים כיון שעל ידם מצילין אותנו מהאויבים הבאים על העיר אין מוכרין להם בארץ ישראל כל דבר המחובר כגון אילן וקמה אבל מוכרו על תנאי שיקוץ כ"כ הרמב"ם ורב אלפס אסר גם בזה אלא א"כ קצץ אותו תחלה ומסקנת א"א הרא"ש ז"ל כמו הרמב"ם והרמב"ן כתב דה"ה נמי בח"ל נמי אסור גזירה אטו ארץ ישראל ולא נראו דבריו לא"א הרא"ש ז"ל אין מוכרין להם בתים ושדות בא"י אבל משכירין להם בתים ולא שדות ובח"ל בין בתים בין שדות מותרין בין למכור בין להשכיר ובלבד שלא ימכור או ישכיר לג' נכרים ביחד בשכונת היהודים אבל לאחד או לשנים יכול למכור או להשכיר כמו שירצ' ולא חיישינן שמא ימכור הוא או ישכיר לאחרים. ▼
▲ועגלים קטנים
ולא התירו להשכיר אלא לאוצר או לשאר תשמיש חוץ מלדירה אבל לדירה אסור להשכיר מפני שמכניס לתוכו אליל והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה כיון שאין נוהגין להכניס אליל בבתיהם. ▼
והאידנא נהגו היתר בכל. וכתב ר"י הטעם לפי שבימיהם היו דרים הרבה יהודים ביחד והיו יכולים למכור זה לזה, אבל האידנא שמעט יהודים דרים במקום אחד ואי לא מזבני לנכרים איכא פסידא שרי. וכתב בסה"ת: אפילו לפי זה אין להתיר אלא כשנזדמנה לו, אבל לקנות כדי להרויח לא.
אסור ליתן להם מתנת חנם במה ד"א כשאינו מכירו אבל אם מכירו או שכינו מותר וכן מות' לפרנס ענייהם ולבקר חוליהן ולקבור מתיהן ולהספידן ולנחם אבלים משום דרכי שלום וכן אין ממחים ביד עני נכרי מליטול לקט שכחה ופאה: ▼
▲אין מוכרין להן כל דבר שיש בו נזק לרבים, כגון דובים ואריות, ולא שום כלי זיין ולא סדן וכבלים וקולרין ושלשלאות של ברזל,
ואסור לשבחו כמה נאה עכו"ם זה וכל שכן שלא לספר בשבח מעשה ידיו. אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזה מותר:▼
אין מוכרין להם בארץ ישראל כל דבר המחובר כגון אילן וקמה, אבל מוכרו על תנאי שיקוץ, כן כתב הרמב"ם, ורב אלפס אסר גם בזה אלא א"כ קצץ אותו תחילה, ומסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל כמו הרמב"ם. והרמב"ן כתב דהוא הדין נמי בחו"ל נמי אסור גזירה אטו ארץ ישראל, ולא נראו דבריו לאדוני אבי הרא"ש ז"ל.
אין מוכרין להם בתים ושדות בא"י, אבל משכירין להם בתים ולא שדות. ובחו"ל בין בתים בין שדות מותרין בין למכור בין להשכיר, ובלבד שלא ימכור או ישכיר לג' נכרים ביחד בשכונת היהודים, אבל לאחד או לשנים יכול למכור או להשכיר כמו שירצה ולא חיישינן שמא ימכור הוא או ישכיר לאחרים.
▲ולא התירו להשכיר אלא לאוצר או לשאר תשמיש חוץ מלדירה, אבל לדירה אסור להשכיר מפני שמכניס לתוכו אליל. והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה כיון שאין נוהגין להכניס אליל בבתיהם.
▲אסור ליתן להם מתנת חנם. במה
▲ואסור לשבחו 'כמה נאה עכו"ם זה', וכל שכן שלא לספר בשבח מעשה ידיו. אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזה, מותר
==בית יוסף==
| |||