טור אבן העזר קסח: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 32:
==בית חדש (ב"ח)==
{{המרת או.סי.אר}}
משייבם היבם היבמה ה"ה כאשתו לכל דבר משנה פרק החולץ (דף ל"ט) וקאמרינן פשיטא דמגרשה בגט סד"א הואיל וכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה עדיין יבומין הראשון עליה אף על פי שלקחה קרי לה ויבמה בחליצה אין בגט לא קמ"ל ומחזירה פשיטא סד"א מצוה דרמיא עליה עבדה השתא תיקום עליה באשת אח קמ"ל ואימא ה"נ אמר קרא ולקחה לו לאשה ל"ל דכתב לאשה ש"מ ה"ה כאשתו וקרא ויבמה לכדרבנן ויבמה בעל כרחה:
וכתובתה על נכסי בעלה הראשון וכו' עד אלא יהיו כולם קיימין לשיעבוד כתובתה כלומר דאף על פי דנכסי הראשון מרובים הרבה יותר מכדי כתובתה חיישינן דילמא ישתדפו מקצתם ותצטרך לחזר אחר הלקוחות הוא בפרק האשה שנפלו (דף פ"ח) בד"ה הרוצה שימכור:
גירשה והחזירה וכו' עד סוף הסימן הכל בפרק האשה שנפלו (דף פ"א) וכתב הר"ן דקשה וכי חוב זה שחייב לאחיו עדיף טפי שאם מכרו לה דאם חזר ומחלו מחול וה"נ למחול לנפשיה דאין לחייבו לשלמו מדינא דגרמי כיון דאין כוונתו להזיק אלא כדי לפטור לעצמו וכדלעיל בסי' ק"ה ובח"מ סימן ס"ו ובמרדכי ס"פ האשה שנפלו תירץ דכיון שנשתעבד מקודם לכתובתה אלים שיעבודא ולא מני מחיל דכל היכא דחב לאחרים לא מצי מחיל מדרבי נתן ע"ש והראב"ד כתב בזה כלומר בזה שחייב לאחיו וטעם מחלוקת זה הביא ב"י ע"ש:
כתב הרב רבי' משה בר מיימוני יבמה שלא היה לה כתיבה וכולי בפרק כ"ב מאישות כ"כ ואף ע"ג דאסור לאדם שישהה עם אשתו בלא כתובה אפי' מחלה לו כתובתה ואפילו התנה בשעת קידושין שלא יהא לה כתובה וכדלעיל בסימן ס"ו אפ"ה כתב הרב רבינו משה בר מיימוני דין יבמה זו שבעלה עבר עבירה ושהה עם אשתו בלא כתובה דהיבם זכה בנכסי אחיו וכו' וכתב ה"ה דהיינו מדתנן כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואי לית לה מראשון תקינו לה משני עכ"ל ואע"ג דבריש סי' זה כתב רבינו ע"פ פירש"י דאי לית לה מראשון היינו שאין נכסים לראשון חזר והביא דברי הרמב"ם דמפרש ואי לית לה מראשון כגון שעבר ושהה עם אשתו בלא כתובה או שמחלה לו כתובתה ולא כתב לה אחרת סבירא ליה לרבינו דב' הפירושים אמת:
וכתב עוד יבמה וכו' בפ"ב מהלכות יבום כ"כ והוא בעיא דאיפשיט' מברייתא בפרק יש מותרות(דף פ"ה) דהכי קתני כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואי לית לה מראשון תקינו לה משני ואם היתה שנייה לבעל אפי' מיבם אין לה ואפשר דמכאן הוציא הרמב"ם דדוקא בהיתה שנייה אבל בהיתה כשרה אלא דהבעל עבר עבירה ולא כתב לה כתובה אית לה מיבם כמ"ש בפרק כ"ב דאישות שהביא רבינו קודם זה דאל"כ למה תני שנייה ה"ל לאשמועי' דאפי' כשרה נמי אם לא ה"ל כתובה מבעל אין לה נמי מיבם ומיהו קצת קשה כיון דדין שנייה מפורש בגמרא אמאי כתבו רבי' ע"ש הרמב"ם ואיפשר ליישב דה"ה כתב דהרמב"ן והרשב"א פירשו דאפילו היתה שנייה אם לאחר שכנסה היבם הוא בא לשהות עמה הא קי"ל שאסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה אלא הכא כשבא עליה וקנאה והוא בא להוציאה קודם שיכתוב לה קאמר דלית לה עכ"ד אבל מלשון הרמב"ם שכתב מייבם ואין לה עליו כתובה כדרך שלא היה לה על בעלה משמע ליה לרבינו דאפילו הוא בא לשהות עמה אין לה כתובה ולא עבר עבירה דלא אסור לשהות עם אשתו בלא כתובה אלא באשה שקנאה לו לדעתו שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אבל זו שלא היה לה כתובה מבעלה והקנוה לו מן השמים ושלא תהיה לה כתובה גם ממנו אינה קלה בעיניו להוציאה א"נ איפכא באשה כשרה חששו שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אבל זו שנישאת לאחיו באיסור ולא היתה לה כתובה ממנו ומדינא מיבם נמי לית לה כתובה אין לנו לחוש אם תהא קלה בעיניו להוציאה דלא כהרמב"ן והרשב"א והשתא ניחא הא דכתב רבינו דין זה ע"ש הרמב"ם ומה שהקשה ב"י בריש סימן זה על מ"ש רבינו דכ"ז שיש לראשון אפילו הן ביד לקוחות אין לה מנכסי שני כלום דאם כו תהא קלה בעיניו להוציאה וכמו שהקשו התוספות בפרק החולץ י"ל דרבינו ס"ל דביבמה שיש לה כתובה מנכסי ראשון שביד הלקוחות כיון דעכ"פ יש לה כתובה שוב אינה קלה בעיניו להוציאה ולא חשש לקושיית התוספות בפרק החולץ לפי דבתוספות פרק האשה שנפלו (דף פ"ה) בד"ה הרוצה שימכור כתבו כך בדברי רבינו ולא הקשו קושיא זו אלמא דמסקנת התוספות דביבמה אינה קלה בעיניו להוציאה: ומ"ש בגמרא תקינו לה משני שלא תהא חלה בעיניו להוציאה היינו דוקא דלית ליה נכסים לראשון כלל לא בני חורין ולא משועבדים:
| |||